# פרק ח'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bamidbar/behaalotekha/perek-8/

**פסוק א-ב** אמר רבי יהודה ברבי שלום, מצינו שהיה המשכן שקול כנגד מעשה בראשית. כיצד. ביום הראשון נבראו שמים וארץ, וכתיב בהם (תהלים קד, ה) "נוטה שמים כיריעה", ובמשכן כתיב (שמות כו, ז) "ועשית יריעת עזים". ביום השני "יהי רקיע... ויהי מבדיל", ובמשכן (שמות כו, לג) "והבדילה הפרכת". בשלישי "יקוו המים", ובמשכן "ועשת כיור נחשת... ונתת שמה מים". ברביעי (בראשית א, יד) "יהי מארת", ובמשכן (שמות כה, לא) "ועשית מנרת זהב". בחמישי "ועוף יעופף", ובמשכן (שמות כה, ב) "והיו הכרבים פרשי כנפים". בששי (בראשית א, כד) "תוצא הארץ נפש חיה... בהמה", ובמשכן (ויקרא א, ב) "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה". בשביעי היה כלו אור, ובמשכן כיון שנכנס האלהים לתוכו התחיל מבהיק מן השכינה לכך סמך "ובבא משה" וגו'. בהעלתך את הנרת וגו'.

"למה שבעה נרות". כנגד שבעה כוכבי לכת, חנכ"ל שצ"ם. דבר אחר, כנגד שבעת ימי בראשית. דבר אחר למה עשה משה שבעה נרות ושלמה שבעים נרות. אלא משה עקר שבעה אמות מלפני ישראל, אבל שלמה היה מושל על שבעים אמות שנאמר (מ"א ה, א) "ושלמה היה מושל בכל הממלכות". אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה אף על פי שהיה במשכן אורה, לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו, אף לעתיד לבא אף על פי שאני ממלא ירושלים מכבודי, שנאמר "קומי אורי כי בא אורך" וגו', אני מדליק לתוכה נרות, שנאמר (צפניה א, יב) "והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות", וכתיב (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור", נרות של בשר ודם של חרס או של נחשת הכל לפי כבודו של אדם, וכבוד השבת נרותיה הן כבודה, אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון, שנאמר "בעת ההיא נאם ה' אחפש את ירושלים בנרות", ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה אלא בכבודי אני מאיר לכם, שנאמר (ישעיה ס, יט) "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם", האמות עתידין להיות מהלכין לאורכם, שנאמר (שם, ג) "והלכו גוים לאורך". ואי זה אור הקדוש ברוך הוא מאיר לישראל. באור הצדקה, שנאמר (מלאכי ג, כ) "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה". וכל כך למה. בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת. תדע לך כמה חביבה היא מצות הנרות לפני הקדוש ברוך הוא, שאף על פי שאין הקדוש ברוך הוא צריך לאורה הוא מצוה למשה שיזהיר לאהרן, הדא הוא דכתיב "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת".

דבר אחר "בהעלתך את הנרת". אתה מוצא שנים עשר שבטים שהקריבו קרבנות לחנכת המזבח, ושבט לוי לא הקריב כלום והיו מצרים למה רחקנו מהקרבת חנכת המזבח. משל למה הדבר דומה, למלך שעשה סעדה והיה קורא בכל יום א(ו)מניות א(ו)מניות, והיה לו אוהב אחד שהיה אוהבו יותר מדאי, לא קרא אותו עמהם, והיה מצר לומר שמא יש בלבו עלי לפיכך לא זמנני מכל הסעדות, [כיון שעברו כל ימי הסעדות] קרא לאוהבו ואמר לו לכל בני המדינה עשיתי סעדה ולך לעצמך אני עושה סעודה בלבד, למה, שאתה אוהבי. כך, המלך זה הקדוש ברוך הוא, כיון שעברה חנכת המזבח אמר לו הקדוש ברוך הוא לאהרן [ולבניו] אתם לעצמכם עשו חנכה, לכך נאמר "בהעלתך".

מה כתיב למעלה מן הענין, "ויקריבו נשאי ישראל", כל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי, ומי היה זה, זה אהרן שנאמר (להלן יז, יח) "ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי", והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי, אמר לו הקדוש ברוך הוא [למשה, לך אמר לאהרן] אל תירא, לגדולה מזו אתה מתקן, הקרבנות בזמן שבית המקדש קים הן נוהגין אבל הנרות לעולם שנאמר "אל מול פני המנורה", וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם.

זה שאמר הכתוב "גם חשך לא יחשיך ממך" וגו', ולנו אתה אומר בהעלתך את הנרת. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב, אמר לו המלך תהא יודע שאצלך אני סועד היום, לך התקן לי, הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט שלחן של הדיוט, כיון שבא המלך באו עמו שמשין סבבו מכאן ומכאן [מנורות של זהב], כיון שראה אוהבו את כל הכבוד הזה נתביש והטמין כל מה שהתקין לו שהיו הכל מן ההדיוט, אמר לו המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי ובשביל אהבתך איני חפץ להשתמש אלא בשלך. כך, הקדוש ברוך הוא כלו אורה שנאמר (דניאל ב, כב) "ונהורא עמ(י)ה שרא", והוא אומר לישראל התקינו לי מנורה ונרות (שמות כה, ח) "ועשו לי מקדש" וגו', "ועשית מנרת זהב טהור", כיון שעשו מיד באתה שכינה, מה כתיב שם, (שם מ, לה) "ולא יכל משה" וגו', (ובבא משה) מיד קרא למשה שנאמר (ויקרא א, א) "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו", [וכתיב (לעיל ז, פט) "ובבא משה וגו' לדבר וגו'], ומה דבר, בהעלתך את הנרת.

"בהעלתך". למה נאמר. לפי שהוא אומר "והעלה את נרתיה והאיר על עבר פניה", שומע אני שיהו כל הנרות דולקין על פני כל הרוחות, תלמוד לומר "אל מול פני המנורה" וגו', שיהו הנרות מקבילין את המנורה ומנורה את הנרות, הא כיצד, שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע נמצאו כלם מקבילים את האמצעי. מכאן היה רבי נתן אומר האמצעי משבח.

"דבר אל אהרן". לפי שכל מעשה הפרשה באהרן, הביא את אהרן לכלל דבור, ואמרת אליו, הרי אזהרה לאהרן. בהעלתך את הנרת. עשה לה מעלות. אל מול פני המנורה. עשה לה מול ופנים.

"יאירו שבעת הנרות". שומע אני שיהו דולקים לעולם. תלמוד לומר (ויקרא כד, ג) "מערב עד בקר". [אי "מערב עד בקר" יכול כלם מערב עד בקר. תלמוד לומר "להעלת נר תמיד", (שמות כז, כ) וזה נר מערבי], שיהיה נר מערבי דולק תמיד, שממנו מדליק בין הערבים.

"בהעלתך". איני יודע אם בהעלתך להעלותם או בהעלתך לסדרם. כשהוא אומר יאירו שבעת הנרות, להעלותם אבל לא לסדרם. יכול שהיה מעלה כלם כאחד. אמרת (שם) "להעלת נר תמיד", אחד אחד. יכול אהרן לא היה מעלה כלם כאחד אבל בניו היו מעלים כלם כאחד. תלמוד לומר "יאירו שבעת הנרות", "יערך אותן אהרן ובניו", אחד אחד. ומנין שיהו חוזרין חלילה כמין עטרה. תלמוד לומר "יאירו". ומנין שהיו כל הנרות מסדרין כנגד האמצעי. תלמוד לומר "אל מול פני המנורה", וכן הוא אומר (להלן כב, ה) "והוא ישב ממלי".

**פסוק ג** "ויעש כן אהרן". להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה. אל מול פני המנורה. עשה לה מול ופנים. העלה (את) נרתיה. עשה לה מעלות. מכאן אמרו אבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות, שעליהן הכהן גדול עומד ומטיב את הנרות, הניח את הכוז על מעלה שניה ויצא. כאשר צוה ה' את משה. חצי לוג לכל נר ונר.

אין לי אלא מנורה, שעשה בה את הבנים כאב, הקטרת מנין. הרי אתה דן, נאמרה עבודה (בפנים) באהרן ובמנורה ונאמר עבודה באהרן ובקטרת, אם למדת למנורה שעשה בה את הבנים כאב (היא תוכיח לקטרת), אף הקטרת נעשה בה את הבנים כאב. הרי עבודת יום הכפורים תוכיח, שנאמר בה עבודה באהרן ולא עשה בה את הבנים כאב, היא תוכיח לקטרת, שאף על פי שנאמר בה עבודה באהרן לא נעשה בה את הבנים כאב. אמרת, הפרש, נאמרה עבודה באהרן ובמנורה ובבגדי זהב ונאמרה עבודה באהרן ובקטרת ובבגדי זהב, אם למדת למנורה שעשה בה את הבנים כאב אף הקטרת נעשה בה את הבנים כאב. והרי פר העלם דבר של משיח יוכיח, שנאמר בו עבודה באהרן ובבגדי זהב ולא עשה בה את הבנים כאב, היא תוכיח לקטרת, שאף על פי שנאמר בה עבודה באהרן ובבגדי זהב לא נעשה בה את הבנים כאב. אמרת, הפרש, אדון שלשה לשונות כאחד, נאמר עבודה באהרן ובמנורה ובבגדי זהב, ונאמר בה "תמיד", ונאמר עבודה בקטרת ובבגדי זהב, ונאמר בה "תמיד", ואל תבוא עבודת יום כפורים ותוכיח אף על פי שנאמר בה עבודה באהרן אבל אינה בבגדי זהב, ולא עבודת פר העלם דבר של משיח שאף על פי שנאמר בה עבודה באהרן ובבגדי זהב אבל לא נאמר בה תמיד. אלמד דבר מדבר ואדון דבר מדבר, אלמד דבר שהוא שוה בשלשה דרכים מדבר ששוה בשלשה דרכים, ואל אלמד דבר ששוה בשלשה דרכים מדבר שלא שוה אלא מדרך אחד או בשנים, אם למדת למנורה שעשה את הבנים כאב אף הקטרת נעשה את הבנים כאב.

**פסוק ד** "וזה מעשה המנורה", רבי עקיבא אומר זה אחד משלשה דברים שהתקשה בהם משה והראהו הקדוש ברוך הוא באצבע. כיוצא בו אתה אומר (שמות יב, ב) "החדש הזה לכם" וגו'. כיוצא בו אתה אומר (ויקרא יא, כט) "וזה לכם הטמא".

"מקשה". אין מקשה אלא מן קשה, מעשה אמן מעשה קורנס עד ירכה עד פרחה, אין לי אלא ירכה ופרחה, גביעיה כפתוריה ופרחיה מנין. תלמוד לומר "ועשית מנרת זהב טהור" וגו'. או יעשה אברים אברים. תלמוד לומר (שם) "ממנה יהיו". מקשה היא. עוד למה נאמר, והלא כבר נאמר "מקשה זהב" ומה תלמוד לומר "מקשה היא". לפי שמצינו בכלי בית עולמים שאם אין להם מן קשה עושין מן גרוטי, שומע אני אף במנורת משה כן. תלמוד לומר "מקשה היא", שנה עליו הכתוב לפסל. מכאן אמרו אין של זהב, עושין של כסף ושל ברזל ושל נחשת ושל עפרת דברי רבי רבי. יוסי בר רבי יהודה אומר אף של עץ. אבל אין להם מן קשה לא יעשה מן גרוטי. מה שאין כן בחצוצרות, שבחצוצרות אין של כסף לא יעשו של זהב, אבל אם אין להם מן קשה עושה מן גרוטי. נמצא, כשר במנורה פסול בחצוצרות כשר בחצוצרות פסול במנורה. אין במנורה (נרות) גביעיה כפתוריה ופרחיה אלא בזמן שהיא מן הככר, מן זהב, מן קשה.

"כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה". להודיע שבחו של משה שכשם שאמר לו הקדוש ברוך הוא כן עשה. רבי נתן אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר "וראה ועשה", מגיד הכתוב שהראהו הקדוש ברוך הוא כלים עשויין ומנורה עשויה, [ונעשית], שנאמר "כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה".

(שמות כה, לא) "מקשה תיעשה המנורה". מנין לרבות קנים ופרחים. תלמוד לומר "תיעשה". יכול אף הצבתים והמחתות. תלמוד לומר "היא". אי אפשר לומר היא, שכבר נאמר "תעשה", ואי אפשר לומר "תיעשה", שכבר נאמר "היא", אחר שרבה הכתוב מעט. הרי הן מקשים למנורה, מה מנורה משמשת ואינה זזה אף אני ארבה את כל הכלים שהן משמשין ואינן זזין, יצאו הצבתים והמחתות שהן נכנסין ויוצאין. ומנין שהמנורה מן הככר. אמרת (שם, לט) "ככר זהב טהור יעשה אתה". מנין לרבות קנים ופרחים. תלמוד לומר "יעשה אתה". יכול אף הצבתים והמחתות. תלמוד לומר "אתה". אי אפשר לומר "אתה", שכבר נאמר "יעשה", ואי אפשר לומר "יעשה", שכבר נאמר "אתה", הא כיצד, אחר שרבה הכתוב מעט. הרי הן מקשין למנורה, מה מנורה משמשת ואינה זזה, אף אני מרבה את כל הכלים שמשמשין ואינן זזין, יצאו הצבתים והמחתות שהם נכנסין ויוצאין. רבי יהושע בן קרחה אומר אם לומר שהמנורה מן הככר, הרי כבר נאמר "ככר זהב טהור" ומה אני מקיים (שם לז, כד) "ואת כל כליה", אלא מה מנורה זהב טהור אף כליה זהב טהור.

"וזה מעשה המנרה". מלמד שראה אותה ארבעה פעמים, ראה אותה עם שאר כל הכלים ושכח, וראה שנית מיכאל עומד וממתיח בה, וראה אותה נעשית, וראה אותה עשויה.

**פסוק ה-ו** "קח את הלוים". קח אותם לשמי לשררה. ואין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה עד שבודק ובוחן אותו תחלה, שנאמר (תהלים יא, ה) "ה' צדיק יבחן", וכיון שהוא עומד בנסיון [הוא מעלה אותו לשררה. וכן אתה מוצא באברהם אבינו עליו השלום, נסהו הקדוש ברוך הוא בעשר נסיונות ועמד בהן], ואחר כך ברכו, שנאמר (בראשית כד, א) "וה' ברך את אברהם בכל". וכן יצחק, "ויזרע יצחק בארץ ההיא" וגו'. וכן יעקב, נסהו בכל אותן הצרות וברכו, שנאמר (שם לה, ט) "וירא אלהים אל יעקב עוד" וגו'. וכן יוסף, נסהו (באדונתו) [בכל אותן הצרות] ונעשה מלך. ואף שבטו של לוי נתנו נפשם על קדוש שמו של הקדוש ברוך הוא שלא תבטל התורה, שבשעה שהיו ישראל במצרים מאסו את התורה ואת המילה והיו עובדים עבודת אלילים, שכן יחזקאל מוכיחם, שנאמר "כה אמר ה' ביום בחרי בישראל", מה כתיב בסוף הענין], (שם, ח) "וימרו בי ולא אבו לשמע אלי" וכו'. אבל שבטו של לוי כלם היו צדיקים והיו עושין את התורה, שנאמר (דברים לג, ט) "כי שמרו אמרתך", זו התורה, "ובריתך ינצרו" זו המילה, ולא עוד אלא כשעשו ישראל אותו מעשה לא נשתתפו עמהם, שנאמר (שמות לב, כו) "ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי", כיון שאמר להם משה (שם, כז) "שימו איש חרבו על ירכו", מיד עשו כן ולא נשאו פנים, וכן משה מברכן, (דברים לג, ט) "האמר לאביו ולאמו" וגו'. וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שעמדו בנסיונן, שנאמר "אשר נסיתו במסה", מיד אמר הקדוש ברוך הוא והיו לי הלוים.

**פסוק יט** תנו רבנן השיר מעכב את הקרבן דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אינו מעכב. מאי טעמא דרבי מאיר. אמר רבי אלעזר דאמר קרא ואתנה את הלוים נתנים לאהרן וגו' ולכפר וגו', מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת. ורבנן, לכדאידך דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר מה כפרה ביום אף שירה ביום.

תנא רבי שמעון בן אלעזר אומר כהנים לויים וישראלים והשיר מעכבין את הקרבן. רבי אבא בשם רבי אלעזר, טעמא דרבי שמעון, דכתיב (דהי"ב כט, כח) "וכל (ישראל) [הקהל] משתחוים" אלו ישראל, "והשיר משורר", אלו הלויים, "והחצצרות מחצרים" אלו הכהנים, "הכל עד לכלות העלה", הכל מעכבין את הקרבן. רבי תנחומא שמע לה מן הדא, ואתנה את הלוים אלו הלויים, נתנים לאהרן ולבניו אלו הכהנים, ולכפר על בני ישראל זה השיר.

**פסוק כד-כו** "זאת אשר ללוים". תנו רבנן כהנים במומין פסולין, בשנים כשרים, לויים במומין כשרים, בשנים פסולים, נמצא כשר בכהנים פסול בלויים, כשר בלויים פסול בכהנים. מנא הני מלי. דתנו רבנן "זאת אשר ללוים". מה תלמוד לומר. לפי שנאמר "ומבן (עשרים) [חמשים] שנה ישוב מצבא העבדה ולא יעבד עוד" למדנו ללויים שהשנים פוסלות בהם, יכול שמומין פוסלין בהם ודין הוא ומה כהנים שאין השנים פוסלות בהם מומין פוסלין בהם לוים שהשנים פוסלות בהם אינו דין שיהו מומין פוסלים בהם, תלמוד לומר "זאת אשר ללוים", ואין אחרת ללויים. (וכו') אשר ללוים. ולא אשר לכהנים. יכול אף בשילה ובית עולמים כך. תלמוד לומר "לעבד עבדת עבדה ועבדת משא", לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף. כתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים שנה ומעלה, וכתוב אחד אומר (שם) "מבן שלשים שנה", אי אפשר לומר שלשים שכבר נאמר "חמש ועשרים" ואי אפשר לומר חמש ועשרים שהרי כבר נאמר "שלשים", הא כיצד חמש ועשרים לתלמוד, ו"שלשים" לעבודה. מכאן לתלמיד חכם שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה. רבי יוסי אומר שלש שנים, שנאמר (דניאל א, ה) "ולגדלם שנים שלש וגו' וללמדם ספר ולשון כשדים". ואידך, שאני לשון כשדים דקליל. ואידך, שאני הלכות עבודה דתקיפן. תנו רבנן כהן, משהביא שתי שערות עד שיזקין כשר לעבודה ומומין פוסלין בו, בן לוי מבן שלשים ועד בן חמשים כשר לעבודה ושנים פוסלות בו. במה דברים אמורים, באהל מועד שבמדבר, אבל בשילה ובית עולמים אין נפסלים אלא בקול. אמר רבי יוסי מאי קראה. "ויהי כאחד למחצרים ולמשררים להשמיע קול אחד". עד שיזקין, עד כמה. אמר רבי אלעאי אמר רבי חנינא עד שירתת.

"ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה". שומע אני כל עבודה במשמע. תלמוד לומר "ולא יעבד עוד ושרת את אחיו באהל מועד", מגיד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון. רבי אומר, הואיל ואמרה תורה יעבד ואמרה לא יעבד אם למדת שהוא עובד בשלשים אינו עובד בחמש ועשרים. יכול יעבד כלו לחמש ועשרים. תלמוד לומר "ולא יעבד עוד ושרת"... "ועבדה לא יעבד".