# פרק ל"ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bamidbar/masei/perek-33/

**פסוק א-ב** "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים". אמר הקדוש ברוך הוא למשה כתב המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שידעו כמה נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע.

משל למלך, שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מזכיר את המסעות, כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת ראשך. כך, אמר הקדוש ברוך הוא למשה מנה להם את כל המקומות [היכן הכעיסוני], לכך נאמר "אלה מסעי בני ישראל".

זה שאמר הכתוב (תהלים עז, כא) "נחית כצאן עמך", מה צאן אין מכניסין אותו לצל הקורה כך ישראל ארבעים שנה לא נכנסו לצל הקורה. דבר אחר מה צאן שאין כונסין לה אוצרות אלא רועה במדבר, כך ישראל כל ארבעים שנה נזונו בלא אוצרות. דבר אחר מה צאן, במקום שהרועה מנהיג נמשכת כך ישראל כל מקום שהיו משה ואהרן מסיעין אותם היו נוסעים אחריהם.

"ויכתב משה" (כתוב ברמז תשל"ח).

**פסוק ג** "ויסעו מרעמסס בחדש הראשון". כתיב "עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו", אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, (בראשית א, יד) "יהי מאורות", "מארת" כתיב, ואם כן למה נבראת הלבנה. לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים. רבי שילא דכפר תמרתא בשם רבי יוחנן, אף על פי כן (תהלים קד, יט) "שמש ידע מבואו", מכאן שאין מונין ללבנה אלא אם כן שקעה החמה. יוסטא חבריא בשם רבי ברכיה, כתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש. ואם ללבנה אתה מונה עד כדון לית בה אלא ארבעה עשר (משמועין) [משקועין], מכאן שאין מונין ללבנה אלא אם כן שקעה החמה.

"ויסעו מרעמסס". אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, כשהייתם במצרים, מהלך ארבעים יום הייתם מפרדים בה וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס, ועכשיו אתם מפזרים בכל הארצות, אני אקבץ אתכם, שנאמר (ישעיה יא, יא) "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו".

"ממחרת הפסח יצאו בני ישראל". כתיב "הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה", וכי בלילה יצאו, והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה", אלא מלמד שהתחילה להם הגאלה מבערב.

לפי שנאמר (שמות יב, יד) "והיה היום הזה לכם לזכרון", יום שהוא לכם לזכרון אתה חוגגו, אבל לא שמענו איזה הוא, כשהוא אומר "ויאמר משה אל העם זכור" וגו'. ועדין הדבר שקול. כשהוא אומר ממחרת הפסח, בלילי יום טוב, והם לא יצאו אלא ביום טוב עצמו.

**פסוק י** **רמז תשפז** "ויסעו מאילם". אותו היום שבת היה, שבו ביום נתרעמו, שנאמר (שמות טז, ב) "וילונו (העם) [כל עדת בני ישראל] על משה", והבטיחן להוריד להם מן למחרת, דכתיב (שם, ז) "ובקר וראיתם את כבוד ה'". באחד בשבת ירד להם מן תחלה, דכתיב "ששת ימים תלקט(ו)הו".

**פסוק לח** "עלו משה ואהרן ואלעזר להר ההר", והיה משה מתביש לומר לאהרן הגיע זמנך לפטר מן העולם. אמר ליה, אהרן אחי, רצונך לידע מה שכתוב בו באברהם, אמר ליה הן. אמר ליה (בראשית טו, טו) "ואתה תבוא אל אבתיך בשלום", ולא הרגיש. אמר ליה, אהרן אחי, אם יאמר הקדוש ברוך הוא לאחר מאה שנה שתמות מה תאמר, אמר ליה צדיק הדין. ואם יאמר לך היום מה תאמר לו, אמר ליה צדיק הדין, נאמן הוא עלי. אמר ליה, הואיל וקבלת עליך נעלה לראש ההר, שכן אמר לי הקדוש ברוך הוא. היה אהרן הולך אחריו (ישעיה נג, ז) "כשה לטבח יובל". אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, הייתם תמהים על יצחק כשעלה על המזבח ולא סרב, בואו וראו את הגדול הולך אחר אחיו הקטן לקבל מיתה. ולא היה משה יודע כיצד יפשיט, להפשיט את החיצון ולהלביש פנימי לאלעזר לא היה אפשר, לחלף בגדי הקדש מן סדרן לא היה אפשר, ליטול את כלן להניחו ערם אי אפשר. אמר הקדוש ברוך הוא אתה עושה את שלך ואני עושה את שלי, והיה משה מפשיטו ואהרן מתבלע בהר. וחכמים אומרים, משה מפשיטו ומלאכי השרת מלבישין אותו. בגדי כהנה שהפשיט משה לאהרן הלבישו לאלעזר בנו בפניו, ועשה לו הקדוש ברוך הוא נחת רוח והודיעו שאין אחרים נוטלין גדלתו. אחר כך ירד הקדוש ברוך הוא ונטל נשמתו בנשיקה, שנאמר "על פי ה'". והיו משה ואלעזר מנשקין את אהרן, משה על לחיו אחד ואלעזר על לחיו אחד, ויש אומרים משה מפשיטו מן קרסליו, ועלה ענן הכבוד וכסה אותו. אמר ליה משה, מה אתה רואה, אמר ליה איני רואה כלום, אלא שענן הכבוד מלביש את אברי שאתה מפשיט, והפשיטו עד ירכו ועלה ענן הכבוד וכסה אותו, והפשיטו עד צוארו. אמר ליה, אהרן אחי, מה אתה רואה מה היא המיתה, אמר ליה עד עכשיו ולא כלום אלא שעלה ענן כבוד וכסה אותי עד צוארי. כיון שהפשיט את כלו כסה הענן את כלו, והיה משה קורא, אהרן אחי מה היא מיתתן של צדיקים, היכן אתה. אמר ליה, איני כדאי לומר לך אלא הלואי מקדם זמן באתי לכאן. כשראה משה היאך מת אהרן נתאוה משה למיתתו, וכשאמר ליה הקדוש ברוך הוא (לעיל כז, יג) "כאשר נאסף אהרן אחיך", אמר "יפקד ה' אלהי הרוחת".

וכיון שמת אהרן ונתעלם מהם ירדו משה ואלעזר, והיו כל ישראל עומדין וחרדין ומצפין לראותו מפני שהיה אוהב שלום ורודף שלום. וחזר השטן ביניהם והרגיש את כל ישראל על משה ואלעזר, תפשום כל ישראל אמרו היכן הוא, אמרו להם גנזו הקדוש ברוך הוא לחיי העולם הבא. אמרו אין אנו מאמינים לך, שמא דבר שלא כהגן אמר לך וקנסת עליו מיתה. בקשו כל ישראל לסקל את משה ואת אלעזר, מיד אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, הגביהו מטתו של אהרן אוהבי ברומו של עולם כדי שידעו ישראל ולא יזיקו את משה ואת אלעזר. הגביהו מלאכי השרת את מטתו ברומו של עולם, והקדוש ברוך הוא הולך לפני המטה ומספיד עליו ומלאכי השרת עונין אחריו (מלאכי ב, ו) "תורת אמת היתה בפיהו" וגו', וכיון שראו ישראל מטתו ברומו של עולם והקדוש ברוך הוא ומלאכי השרת מספידין אותו, מיד עמדו כל ישראל מגדולם ועד קטנם וספדו עליו מספד גדול, ובכו עליו בכיה גדולה, שנאמר "ויבכו את אהרן" וגו'. בוא וראה כבודו ושבחו של אהרן הצדיק, שכל באי עולם בוכין אותו, אבל כשמתה מרים לא ספדוה ולא קברוה אלא משה בראש ואהרן ברגל והלכו וקברוה, ואף למשה רבינו לא בכו עליו כל ישראל כדרך שבכו על אהרן, מפני שהיה מוכיחן על כל דבר ודבר, כתיב בו (דברים לד, ח) "ויבכו בני ישראל את משה", ובאהרן כתיב (לעיל כ, כט) "כל בית ישראל", שלא הכריען לכף חובה מעולם, שלא אמר לאיש סרחת ולאשה סרחת. וכיון שראה משה כבודו ושבחו של אהרן, שמטתו נתונה ברומו של עולם והקדוש ברוך הוא ומלאכי השרת מקיפין אותו וקשרו עליו מספד גדול, מיד היה יושב ובוכה, אמר אוי לי שנותרתי לבדי, כשמתה מרים לא בא אחד מישראל אצלנו אלא אני ואהרן ובניו ועמדנו לפני מטתה ובכינו עליה וספדנוה וקברנוה, כשמת אהרן נתעסקתי אני ובנו ועמדנו לפני מטתו, אני מה תהא עלי, מי יעמד עלי בשעת מיתה, לא אב ולא בן ולא אח ולא אחותי, מי יבכה עלי. באותה שעה השיבו הקדוש ברוך הוא, אמר לו אל תירא, הריני עומד בעצמי וקוברך בכבוד גדול, שנאמר "ויקבר אתו בגי", וכשם שנתעלמה מערתו של אהרן ולא נודעה, כך לא תודע מערה שלך, שנאמר (שם) "ולא ידע איש את קברתו", וכשם שלא שלט מלאך המות באהרן אלא בנשיקה כך אתה לא ישלט בך מלאך המות ותפטר בנשיקה, שנאמר (שם, ה) "על פי ה'", מיד נתישבה דעתו של משה, אשריהם הצדיקים, שהקדוש ברוך הוא בעצמו מאספם, שנאמר (ישעיה נח, ח) ("ו)כבוד ה' יאספך", ולא עוד אלא שמלאכי השרת יוצאין לקראתם ושמחים בהם ומקבלים אותם בסבר פנים יפות ואומרים להם בואו לשלום, שנאמר "יבוא שלום ינוחו על משכבותם".

"על פי ה'" (כתוב ברמז ק"ו).

**פסוק מט** "ויחנו על הירדן". אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי.

**פסוק נא** "כי אתם עברים את הירדן (ארצה) [אל ארץ] כנען". [ארצה] ארץ כנען ולא הירדן ארץ כנען דברי רבי יהודה בן בתירא, רבי שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומר (להלן לד, טו) "מעבר לירדן ירחו", מה ירחו ארץ כנען אף ירדן ארץ כנען. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, אין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה. למאי הלכתא. אילימא לנודר, הלך אחר לשון בני אדם וכל היכא דקרו ליה ירדן [א(י)תסר ליה], אלא למעשר בהמה. תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמיאס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ובימה של סדום ונופל לים הגדול, ואין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה. אמר רבי חיא בר אחא, למה נקרא שמו ירדן, שיורד מדן. אמר ליה רבי אבא לרב אשי, אנן מהא מתנינן לה, "ויקראו ללשם דן" וגו'. ורבי יצחק אומר לשם זה פמיאס, ותניא ירדן יוצא ממערת פמיאס.

**פסוק נה** "ואם לא תורישו את ישבי הארץ". אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אני אמרתי (דברים כ, יז) "כי החרם תחרימם", ואתם לא עשיתם כן אלא (יהושע ו, כה) "ואת רחב הזונה" וגו' החיה" וגו', הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים שלשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם, לפיכך צריך הכתוב לומר "דברי ירמיהו בן חלקיהו".