# פרק ל"ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bamidbar/matot/perek-32/

**פסוק א-כד** "ומקנה רב היה לבני ראובן", זה שאמר הכתוב "כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים" לא ממה שאדם יוצא ועמל לסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר אלא אפלו פורש לספינה והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים אינו נעשה עשיר. מהו "ולא ממדבר הרים". אמר רבי אבא כל הרים שבמקרא הרים חוץ מזה שהוא רוממות, שאין אדם מתרומם מן הדברים הללו, ומה הקדוש ברוך הוא עושה, נוטל מזה ונותן לזה. שאלה (מגידונית) [מטרוניתא] את רבי יוסי בן חלפתא לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. [אמר לה לששה, שנאמר (שמות לא, יז) "כי ששת ימים עשה" וגו'. אמרה לו ומאותה שעה עד עתה מה הוא עושה. אמר לה] יושב ועושה סלמות, מעלה לזה ומוריד לזה תדע לך כשבקש שיתעשרו בני ראובן ובני גד הפיל את המדינים, מה כתיב למעלה (לעיל לא, ט) "וישבו בני ישראל את נשי מדין" ואחר כך ומקנה רב.

אמר שלמה "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ" וגו' כי עת ופגע יקרה את כלם". וכן אמר ירמיה (ירמיה ט, כב) "ואל יתהלל חכם בחכמתו" וגו'. שלש מתנות אלו נבראו בעולם, חכמה וגבורה ועשר, וכיון שלא באות מן הקדוש ברוך הוא סופן להפסק ממנו, שני חכמים עמדו בעולם, בלעם מאמות העולם ואחיתפל מישראל, ושניהם אבדו מהעולם הזה ומהעולם הבא, שני עשירים עמדו בעולם, קרח מישראל והמן מאמות העולם, ושניהם אבדו מן העולם. וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים הרבה והיה להם מקנה גדול וחבבו את המקנה וישבו להם מעבר הירדן, לפיכך גלו תחלה שנאמר (דבהי"א ה, כו) "ויגלם לראובני ולגדי".

[ומקנה רב], את מוצא כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכים פרע הקדוש ברוך הוא לבניו (כתוב בפרשת וירא אליו).

(פסוק יד) והנה קמתם (כתוב ברמז תתכ"א).

כתיב "לב חכם לימינו", זה יצר טוב, (שם) "ולב כסיל לשמאלו", זה יצר הרע, שהוא נתן בשמאלו. דבר אחר "לב חכם לימינו", אלו הצדיקים, שהן נותנין לבם לתורה, שהיא נתונה בימין שנאמר "מימינו אש דת למו", "ולב כסיל לשמאלו", אלו הרשעים, שנותנין לבם להתעשר שנאמר (משלי ג, טז) "בשמאלה עשר וכבוד". דבר אחר "לב חכם לימינו", זה משה, "ולב כסיל לשמאלו", אלו בני ראובן ובני גד, שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחבבו ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה גדרת צאן נבנה למקננו פה ואחר כך [ו]ערים לטפנו. אמר להם משה, אינו כך, אלא בנו לכם ערים לטפכם ואחר כך וגדרת לצנ[א]כם.

זה שאמר הכתוב (משלי כב, ו) "חנך לנער על פי דרכו גם כי- יזקין לא יסור ממנה" כתיב "וילך ראובן בימי קציר חטים" וכתיב "יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה".

(פסוק ג) "עטרות ודיבן", לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפלו עטרת ודיבן, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רבי יהושע לבריה אשלימו פרשתא בהדי צבורא שנים מקרא ואחד תרגום כי היכי דתוריכון חיי. רב ביבי בר אביי סבר לאשלמינהו לפרשתא דכלא שתא במעלי יומא דכפורא. תנא ליה רבי חיא בר רב מדפתי (ויקרא כג, לב) "ועניתם את נפשתיכם" וגו' וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי. סבר לאקדומינהו. תנא ליה ההוא סבא ובלבד [שלא] יקדים ובלבד שלא יאחר.

"יתן את הארץ הזאת", זה שאמר הכתוב (קהלת ד, ו) "טוב מלא כף נחת" רבי יצחק פתר קריא בשבט ראובן וגד, בשעה שנכנסו לארץ וראו כמה זרע יש בה וכמה נטע יש בה אמרו "טוב מלא כף נחת" בארץ הזאת "ממלא חפנים" בעבר הירדן אלא (שם) "ורעות רוח" רעותהון הות. יתן את הארץ הזאת, חזרו ואמרו לאו אנן בחרנן לן.

"והייתם נקים" וגו'. תנו רבנן בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד וכו'. אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד. אמרו להם יודעים היו של בית אבא שבית המקדש עתיד לחרב, שמא ילמד בו אדם שאינו הגון וילך ויעבד עבודת אלילים בכך ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח שמעולם לא נמצא פת נקיה ביד בניהם, שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים הן נזונים, לקים מה שנאמר "והייתם נקים מה' ומישראל". בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת ולא רצו ללמד וכו' (כדלעיל), ועל דבר זה מזכירים אותן לשבח שמעולם לא יצאה כלה מבסמת מבתיהם, שלא יאמרו ממעשה הקטרת הן מתבסמין, לקים מה שנאמר "והייתם נקים". וגו'.

שנו רבותינו אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפלין ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני ושמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. תנא קוץ לא יתרם, מפני החשד, הגזברין מפשפשים היו בקלקין ומדברים היו עמו בשעה שנכנס ובשעה שיוצא. וימלא פומיה מוי, מאי טעמא. אמר רבי תנחומא מפני הברכה. רבי שמואל בר נחמן אמר בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שצריך האדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום. בתורה מנין. והייתם נקים מה' ומישראל. בנביאים "אל אלהים ה' הוא ידע וישראל הוא ידע". בכתובים מנין. (משלי ג, ד) "ומצא חן ושכל טוב" וגו'.

"אם יעברו" וגו'. רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, שנאמר "ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד" וגו' "ואם לא יעברו". רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאמרו, שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. שפיר קאמר ליה רבי חנינא בן גמליאל לרבי מאיר. אמר לך רבי מאיר, אי סלקא דעתך לאו לתנאי כפול הוא דאתא נכתב רחמנא ונאחזו בתככם, בארץ כנען למה לי, שמע מ(י)נה לתנאי כפול הוא דאתא. ורבי חנינא בן גמליאל אמר לך, אי לא כתיב "בארץ כנען" הוה אמינא "ונאחזו בתככם", בארץ גלעד אבל בארץ כנען כלל וכלל לא. ורבי מאיר, בתככם, כל היכא דאית לכו משמע. בשלמא לרבי מאיר הינו דכתיב (בראשית ד, ז) "הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב" וגו', אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי. סלקא דעתך אמינא אם תיטיב, אגרא, ואם לא תיטיב, לא אגרא ולא (צערא) [דינא], קא משמע לן. בשלמא לרבי מאיר הינו דכתיב "אז תנקה מאלתי", אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי. איצטריך, סלקא דעתך היכא דניחא לה לדידה ולא ניחא להו לדידהו ניתי בעל כרחיהו, קא משמע לן. (שם, ח) "אם לא תאבה האשה" [למה לי. איצטריך], סלקא דעתך אמינא היכא דניחא להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה ניתי בעל כרחה, קא משמע לן. בשלמא לרבי מאיר הינו דכתיב (ויקרא כו, ג) "אם בחקתי תלכו וגו' (שם, טו) ["ואם בחקתי תמאסו", אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי. איצטריך, סלקא דעתך אמינא "אם בחקתי תלכו" וגו'], ברכה, "ואם בחקתי תמאסו", לא ברכה ולא קללה, קא משמע לן. בשלמא לרבי חנינא בן גמליאל הינו דכתיב "אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי", אלא לרבי מאיר "חנקי" מבעי ליה. אמר רבי תנחום "הנקי" כתיב. בשלמא לרבי מאיר הינו דכתיב "הנקי", אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי. איצטריך, סלקא דעתך אמינא "אם לא שכב" "הנקי" ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא אסורא בעלמא הוא, קא משמע לן. בשלמא לרבי מאיר הינו דכתיב (לעיל יט, יב) "הוא יתחטא בו ביום השלישי" וגו', אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי. איצטריך, סלקא דעתך אמינא מצות [הזאה] בשלישי ובשביעי והיכא דעבד בחד מניהו עבד, קא משמע לן. "והזה הטהר על הטמא" למה לי. איצטריך, סלקא דעתך אמינא שלישי למעוטי שני הוא דאתא, שביעי למעוטי ששי, דקא ממעט בימי (טמאה) [טהרה], אבל היכא דעבד (ברביעי) [בשלישי] ובשמיני דקא מפיש ימי (טמאה) [טהרה] שפיר דמי, קא משמע לן. (שם) "וחטאו ביום השביעי" למה לי. איצטריך קרא, סלקא דעתך אמינא הני מלי לקדשים אבל לתרומה בחד נמי סגי, קא משמע לן.

רבי מאיר בעי תנאי כפול ותנאי קדם למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד.

גבאי צדקה אינן רשאין לפרש זה מזה, (אבל) [אפלו] נותן לו חברו מעות שהוא חיב לו אפלו מצא טעות בדרך אינו רשאי לטלן משום שנאמר "והייתם נקים" וגו'.