# פרק ד'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bamidbar/naso/perek-4/

**פסוק י** **רמז תרצד** כל הכלים שבמשכן עור תחש מלמעלה, ובארון פרשו בגד כליל מלמעלה, וכל כך למה, כדי שיבוא הארון מסים, הוי "ויבא מלך הכבוד".

**פסוק יב** מה בין במת יחיד לבמת צבור, כלי שרת דכתיב "ולקחו את כל כלי השרת" וכו' (כדכתוב ברמז ת"מ).

**פסוק טז** "ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן", אמר רבי אלעזר, המוציא משאוי למעלה מעשרה חיב, שכן משא בני קהת, המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתפו חיב שכן משא בני קהת.

"ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה", שמן אחד בימין, ושמן אחד בשמאל, הקטרת בחיקו, והחבתין בכתף.

**פסוק יח-כ** הגונב את הקסוה קנאין פוגעין בו, מאי קסוה, אמר רבי יהודה כלי שרת, וכן הוא אומר (לעיל פסוק ז) "את קשות הנסך", והיכא רמיזא, ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו.

אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגלין להן את הפרכת ומראין להן את הכרובים שהן מערין זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה. מתיב רב חסדא ולא יבאו לראות כבלע את הקדש [ואמר רב יהודה אמר רב] בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהן, אמר רב נחמן משל לכלה כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה כיון שבאת לבית חמיה אינה צנועה מבעלה. מיתיבי מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה רצפה משנה מחברותיה, ובא להודיע את חבריו ולא הספיק לגמר את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו ביחוד ששם ארון נגנז, [אמר ליה] נתגרשה קאמרת, כיון דנתגרשה וחזרה, חזרה לחבתה ראשונה.

**רמז תרצה** "אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי", זה שאמר הכתוב (משלי כב, כב) "אל תגזל דל כי דל הוא", אמר רבי לוי, זה התורמוס שהוא נכנס עם הפרפרת, לא יאמר אדם יש לפני אגוזים ותמרים עליהם אני מברך ומניח את התורמוס, אמר הקדוש ברוך הוא "אל תגזל דל כי דל הוא". אמר רבי יוחנן כל מי שאינו אומר דבר בשם אומרו עליו הכתוב אומר "אל תגזל דל", וצריך אדם כשהוא שומע דבר לומר אותו בשם אומרו אפלו משלישי (הלכות) ששנו רבותינו, אמר רבי תנחום הלבלר מקבל אני מרבי מיאשא שקבל מן הזקנים הלכה למשה מסיני, [כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא"], וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאלה לעולם, ממי אתה למד מאסתר ששמעה הדבר ממרדכי ואמרה לאחשורוש, שנאמר (אסתר ב, כב) "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי", ועל ידי כן זכתה שנגאלו ישראל על ידה. דבר אחר "אל תגזל דל" מדבר בשבטו של לוי, וכי דלים היו, רבי יהודה ברבי סימון ורבנן, אחד מהן אומר, [למה נקראו דלים] שהיו דלים מנחלה, שנאמר "ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה", לפיכך אל תגזלהו מן המתנות, ואחד אומר, שהיו דלים מן המנין, למה, שהיה הארון מכלה בהם, לפיכך הקדוש ברוך הוא מצוה ואומר אל תכריתו.

ילמדנו רבנו, העובר על כריתות שבתורה במה הם (מתכפרין) [מתרפאין] ויוצאין מידי כריתתן, כך שנו רבותינו, כל חיבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, שנאמר (דברים כה, ב -ג) "והפילו השפט וגו' ארבעים יכנו וגו' ונקלה אחיך", כיון שלקה [חסה עליו התורה ואמרה "ונקלה אחיך לעיניך"] הרי הוא "אחיך". ולמה ארבעים, אלא האדם הזה נוצר לארבעים יום, ועבר על התורה שנתנה לארבעים יום, ילקה ארבעים ויצא ידי עונשו. וכן אתה מוצא באדם הראשון כשנצטוה ונאמר לו "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל", ונתחיב מיתה ולקה העולם בארבעים ענשין, עשרה לאדם, עשרה לחוה, עשרה לנחש, עשרה לאדמה. כשמתו בני אהרן ראה אותן שבטו של קהת, התחילו צווחין על משה לאמר כך אנו מתים, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, כשם שעשיתי תקנה לאהרן, שנאמר (ויקרא טז, ג) "בזאת יבא אהרן", אף למשפחות הקהתי אני עושה תקנה שלא ימותו בבואם אל קדש הקדשים, שנאמר "וזאת עשו להם" וגו', מנין, ממה שקרינו בענין אל תכריתו.

זה שאמר הכתוב (תהלים לג, ח) "הנה עין ה' אל יראיו", מדבר בשבטו של לוי, שנאמר "ואתנם לו מורא וייראני" (תהלים שם) "למיחלים לחסדו", שהם מיחלים לשמו של הקדוש ברוך הוא בכל עת, "להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב" בעשרים וארבע מתנות שנתן להם, עשר במקדש, ועשר בגבולין, וארבע בירושלים. עשר במקדש XאY חטאת XבY ואשם (זבחי שלמים) XגY וזבחי שלמי צבור XדY חטאת העוף XהY ואשם תלוי XוY ולוג שמן של מצרע XזY ושתי הלחם XחY ולחם הפנים XטY ומותר העמר XיY ושירי מנחות. עשר בגבולין XאY תרומה XבY ותרומת מעשר XגY וחלה XדY וראשית הגז XהY והזרוע והלחיים והקיבה XוY ופדיון הבן XזY ופטר חמור XחY וגזל הגר XטY וחרמים XיY ושדה אחזה. וארבע בירושלים XאY הבכורות XבY והבכורים XגY והמורם (מאיל) [מן ה]תודה ומאיל נזיר וחזה ושוק של שלמים XדY ועורות קדשים, הוי "ולחיותם ברעב".

"אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי", צפה הקדוש ברוך הוא שקרח עתיד לעמד ולחלק על הכהנה, אמר הקדוש ברוך הוא לא בשביל קרח נאבד את הלוים. [אל תכריתו] זה שאמר הכתוב (ישעיה מח, ט) "למען שמי אאריך אפי", משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ונדבק עם הלסטים, [ונתפסו] ונתפס בנו עמהם, אמר המלך מה אעשה אהרג את הלסטים אפשר אהרג בני עמהם, [בשביל בני אני מכפר אותם עכשיו], כך היו הלוים נושאין את המשכן, [שנאמר] (להלן ז, ט) "ולבני קהת לא נתן", והיה הקדוש ברוך הוא מביט בקרח שעתיד לחלק על משה ואהרן, אמר הקדוש ברוך הוא להרג אותם במדבר אי אפשר, למה, שנטל חצי שמו ונתן עליו [י"ה שנתן הקדוש ברוך הוא על קהת] הקהתי, לפיכך הוא אומר "למען שמי אאריך אפי".

"אל תכריתו", זה שאמר הכתוב "טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו", אין מדתו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה שולח בה אנדרלמוסיא והורג הטובים עם הרעים, והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מאבד את הרשעים וממלט את הצדיקים, חטאו דור אנוש אבד אותם והציל את חנוך, שנאמר (בראשית ה, כד) "ויתהלך חנוך את האלהים", למה, "ביום צרה יודע חוסי בו". דור המבול הכעיסוהו ואבדן, שנאמר "וימח את כל היקום", והציל לנח, שנאמר (שם ו, ח) "ונח מצא חן". וכן הסדומיים [הכעיסוהו] ואבדן, שנאמר (שם יט, כד) "וה' המטיר על סדום" וגו', והציל ללוט, שנאמר "וישלח את לוט מתוך ההפכה". הביא חשך על המצריים (שמות י, כג) "ולכל בני ישראל היה אור במושבתם", (תהלים קלו, י) "למכה מצרים בבכוריהם", (לעיל ג, יג) "הקדשתי לי כל בכור בישראל", למה, "ביום צרה יודע חוסי בו". יצאו ממצרים באו למדבר עשו אותו מעשה, חוץ משבטו של לוי, שנאמר "ויאספו אליו כל בני לוי", מיד עמד משה והרג לחוטאים, שנאמר (שם, כח) "ויעשו בני לוי כדבר משה" וגו', ושבטו של לוי שנתנו נפשם על קדשת השם, נאמר למשה ולאהרן "אל תכריתו".

במקום אחד נאמר "פקד את בני לוי", וחזר ואמר (לעיל א, מט) "אך את מטה לוי לא תפקד", אמר ליה למה, אמר ליה להוציא מן הגזרה, שצפה הקדוש ברוך הוא שישראל עתידין להכעיס לפניו, והוא אומר להם (להלן יד, כט) "במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם", לפיכך הקדוש ברוך הוא אומר על בני לוי "ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל", למה, שהן שלי, שנאמר (לעיל ג, יב) "והיו לי הלוים", שכל מי שמקריב את עצמו מעט, מקריבין אותו הרבה, והן קרבו עצמן, כשאמר משה (שמות לב, כו) "מי לה' אלי", ולא עוד אלא [אמר הקדוש ברוך הוא], (לעיל א, נ) "ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות", שכל מי שנבדק בדבר ונמצא נאמן הקדוש ברוך הוא מאמינו לעולם, שכן אתה מוצא ביהושע, שנבדק בעמלק, ועשה בו כתורה וכמצוה, שנאמר "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב" אמר לו הקדוש ברוך הוא משבטך אני מעמיד שיפרע בעמלק, שנאמר (שופטים ה, יד) "מני אפרים שרשם בעמלק" [מהו] "מני אפרים" בלבד לשרש בצתו של עמלק, אמר לו הקדוש ברוך הוא "אחריך בנימין" הניח לשאול בן קיש שהוא בן ימיני הוא משרשו. [דבר אחר "מני אפרים"] נבדק שאול, ולא נמצא נאמן בפקדונו, אלא (שמואל א טו, ט) "ויחמל שאול והעם על אגג", מחזירו אחריו ונטלה המלכות ממנו, שנאמר "אחריך בנימין בעממיך". ואף השבט הזה בדקתי אותו ונמצאו שומרים בכבודי, ונתנו נפשם על קדשת שמי, שנאמר (שמות לב, כז) "שימו איש חרבו על ירכו" "ויעשו בני לוי כדבר משה", ולא נשאו להם פנים, לפיכך משה מברכן, שנאמר (דברים לג, ט) "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו", ואף אני מקרבו ועושה אותו (פלטנטירין) [פלמנטרין] שלי, ואיני מאמין ביתי וקדשתי [אלא] להם, שנאמר (לעיל א, נ) "ואתה הפקד את הלוים" וגו', ומה שאמרתי לך (שם, מט) "אך את מטה לוי לא תפקד" להוציאם מן הגזרה שאני עתיד לגזר על ישראל, אלא כבוד גדול אני חולק להם, שאתה מונה אותם לעצמן בדבור "פקד את בני לוי", ומה אם ללוים שנושאין את המשכן כבדתי אותם, על אחת כמה וכמה לבני קהת הנושאים את הארון, לכך נאמר להם "אל תכריתו", אמר הקדוש ברוך הוא ומה אם בני קהת בשביל שיראו אותי חלקתי להם כבוד, כך כל מי שהוא מתירא ממני איני מכרית שמו מן העולם, ממי אתה למד מיונדב בן רכב, שנאמר (ירמיה לה, יט) "לא יכרת איש ליונדב בן רכב" וגו', ומה אם אותם שהיו גרים על שעשו רצוני כך עשיתי להם, כשישראל יעשו רצוני על אחת כמה וכמה שלא יכרתו ולא ישמד שמם מלפני, אלא חיים וקימים הם לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום".