# פרק כ"ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bamidbar/pinchas/perek-26/

**פסוק א-ב** "ויהי אחרי המגפה" וגו' "שאו את ראש", כל מקום שנופלין הזקקו למנין. משל לזאב שנכנס בתוך הצאן, הצרך בעל הצאן למנותן לידע כמה חסרו. דבר אחר למה מנה אותם. משל לרועה שמסר לו בעל הבית צאנו במנין. השלים שמירתן, כשמחזירן צריך למנותם. כשיצאו ישראל ממצרים מסרן למשה במנין, דכתיב (לעיל א, א-ב) "וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' שאו את ראש". ואף כשיצאו ממצרים כתיב "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי", הרי קבלן במנין, בא להפטר בערבות מואב, החזירן במנין.

"אחרי המגפה וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל", זה שאמר הכתוב (תהלים צד, יח) "אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני", בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אמות העולם אמרו מה ראו להתקרב מכל האמות, סתם פיהן הקדוש ברוך הוא, אמר להם הביאו לי יוחסין שלכם (תהלים צו, ז) "הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד ועז" כשם שבני מביאין. "ויתילדו על משפחתם". לכך מנאם בראש הספר אחר המצוות (ויקרא כז, לד) "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" ואחר כך (לעיל א, א-ב) "וידבר ה' אל משה במדבר סיני... שאו את ראש כל עדת בני ישראל", שלא זכו לטל את התורה אלא בשביל יוחסין שלהם (שה"ש ד, יב) "גן נעול אחתי כלה" "אחת היא יונתי תמתי" וגו'. שמעו האמות, אף הן התחילו מקלסין להן (שם, ט) "בנות ויאשרוה" וגו'. לא עשו אלא כשבאו לשטים "ויחל העם לזנות". שמחו האמות ואמרו אותה העטרה שהיתה בידן כבר היא בטלה, אותו השבח שהיו משתבחין הרי בטל, שוים הן לנו כשבאו לידי נפילה זקפן המקום, שנאמר (תהלים צד, יח) "אם אמרתי מטה רגלי", נגף המקום את כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן.

**פסוק ה-יד** "ראובן... משפחת הראובני", זה שאמר הכתוב (שה"ש ד, יב) "גן נעול אחתי כלה" רבי יודן בר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי משל למלך שהיו לו בנות בוגרות ולא נפנה להשיאן, והלך לו למדינת הים ושהה שם שנים הרבה. עמדו הבנות ונתעסקו לעצמן ונשאו לאנשים, והיתה כל אחת נוטלת חותמו של בעלה וסמנטרין שלו לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע הבריות מליזין על בנותיו ואמרו שזנו בנותיו של מלך. מה עשה, הוציא כרוז ואמר כל עמא יפקון לקומפון. קרא לחתנו הראשון, אמר ליה מי את. אמר ליה, חתנך. הוציא חותמו. אמר ליה של מי הוא זה. אמר ליה, שלי. הוציא סמנטרין שלו. אמר ליה של מי הוא זה. אמר ליה, שלי. וכן לשני וכן לשלישי. אמר המלך בנותי נתעסקו בעצמן ונשאו ואתם אומרים שזנו בנותי. כך, לפי שהיו אמות העולם מונין את ישראל ואומרים שהן בניהן של מצרים בנפשותן של ישראל היו שליטין לא כל שכן בנשותיהן. אמר רבי הושעיא באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך שהוא ממנה על ההריון ואמר לו ציר הולד בדמות אבותם. הדא הוא דכתיב ראובן... משפחת הראובני, שמעון... משפחת השמעני, אמר רבי מרינוס כאינש דאמר ברוני סברוני סבוי. אמר רבי אידי ה"א ברישא דתיבותא ויו"ד בסופה, יה מעיד עליהם שהן בניהן של אבותיהם, ומה טעם, (תהלים קכב, ד) "ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל" שהן בניהן של אבותיהם. רבנן אמרי "גן נעול". אלו הבתולות. ["גל נעול". אלו הבעולות]. "מעין חתום". אלו הזכרים. תני בשם רבי נתן "גן נעול" "גל נעול" שתי פעמים, כדרכה ושלא כדרכה. רב הונא בשם רבי חיא באתה שרה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה. אמר רבי חיא בר אבא כדאי היה גדור ערוה שיגאלו ישראל ממצרים בזכותו. אמר רב הונא בשם בר קפרא בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים. XאY שלא שנו את שמם, ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין. XבY שלא שנו את לשונם, (בראשית מה, ב) "כי פי המדבר אליכם" ובלשון הקדש היה מדבר. XגY ושלא היה בהן לשון הרע, שנאמר (שמות יא, ב) "דבר נא באזני העם וישאלו", אתה מוצא שהדבר היה מפקד אצלן שנים עשר חדש ולא נמצא אחד מהן שהלשין על חברו. ועל שלא היה בהן פרוץ בערוה תדע לך, שהרי בת אחת היתה ופרסמה הכתוב, דכתיב "ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן". רבי פנחס בשם רבי חיא בזכות שגדרו עצמן מן הערוה בזכותן נשלחו ממצרים, שנאמר (שה"ש ד, יג) "שלחיך פרדס רמונים", אל תקרי 'שלחיך' אלא 'שלוחיך', לכך נאמר "ויהי בשלח פרעה".

"הוא דתן ואבירם" (כתוב ברמז ס"ב).

"בהצתם על ה'", אמר רב חסדא כל החולק על רבו כאלו חולק על השכינה, שנאמר "בהצתם על ה'".

"ותפתח הארץ את פיה" (כתוב בתחלת פרשת בא).

"ותבלע אתם ואת קרח", במתניתא תנא קרח מן הבלועים, דכתיב (פסוק י) ותבלע אתם ואת קרח, ומן השרופים, דכתיב "באכל האש את חמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת" וקרח בהדיהו.

"ובני קרח לא מתו", לא חיין ולא נדונין. תנא מקום נתבצר להן בגיהנם, ועמדו על רגליהן ואמרו שירה.

"ויהיו לנס", כיון שנבלעו קרח ועדתו נמצאו בניו עומדין כתרן של ספינה. דבר אחר נקרע כל מקום סביבותם, ואותו מקום שהוא תחתיהם לא נקרע. רבי שמואל בר נחמן אמר לא היו שלשתן עומדין במקום אחד אלא כל אחד ואחד היה בפני עצמו עומד, והיו דומין כשלשה עמודין. הינו דאמרי בריתא על מאן קאים עלמא, על תלתא עמודיא. אית דאמרין תלתא בני קרח וכו'.

**פסוק כד** "לישוב משפחת הישבי" (כתוב בחנכת הנשאים על ביום השני).

**פסוק נב-נו** "וידבר ה' אל משה לאמר לאלה תחלק הארץ", הכל במשמע, כהנים לויים גרים נשים ועבדים טומטום ואנדרוגינוס במשמע, כשאמר (לעיל יח, כ) "ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל", יצאו כהנים, ("ו)בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה" יצאו לויים, לשמות מטות אבתם יצאו גרים ועבדים, איש לפי פקדיו יתן נחלתו יצאו נשים (ועבדים) טומטום ואנדרוגינוס.

תנן כמאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ. דתניא רבי יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר "לשמות מטות אבתם" ינחלו, אלא מה אני מקים לאלה תחלק הארץ, כאלה, להוציא את (הנפלים) [הטפלים]. רבי יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר "לאלה תחלק הארץ", אלא מה אני מקים לשמות מטות אבתם ינחלו, משנה נחלה זו מכל נחלות (שבתורה) [שבעולם] שכל הנחלות חיים יורשין את המתים וכאן מתים יורשים את החיים. אמר רבי אמשל לך משל למה הדבר דומה, לשני אחים כהנים שהיו בעיר אחת לזה יש לו בן אחד ולזה יש לו שני בנים, הלכו לגורן, זה שיש לו בן אחד נוטל חלק אחד וזה שיש לו שני בנים נוטל שני חלקים, ומוליכין אצל אבי אביהן וחוזרין וחולקין בשוה. רבי שמעון בן אלעזר אומר לאלו ולאלו נתחלקה הארץ, כדי לקים שני מקראות הללו, הא כיצד, היה מיוצאי מצרים נוטל חלקו עם יוצאי מצרים, היה מבאי הארץ נוטל חלקו עם באי הארץ, מאלו ואלו, נוטל חלקו מכאן ומכאן. אמר מר "לשמות מטות אבתם", ממאי דביוצאי מצרים כתיב. דאמר קרא (שמות ו, ח) "ונתתי אתה לכם מורשה" והאי ליוצאי מצרים קאמר להו.

"לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו", הרי שיצאו עמו עשרה בנים ממצרים, ובכניסתן לארץ נמצאו חמשה, קורא אני עליו למעט תמעיט נחלתו, הרי שיצאו עמו חמשה בנים, ובכניסתן לארץ נמצאו עשרה, קורא אני עליו לרב תרבה נחלתו, איש, יצאו נשים טומטום ואנדרוגינוס. לפי פקדיו, מלמד שלא נתחלקה הארץ אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא. וכן הוא אומר (יהושע ז, יד-טו) "וידברו בני יוסף את יהושע וגו' ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה" וגו'. יתן נחלתו, שומע אני מערבבין. תלמוד לומר "בגורל", אי בגורל שומע אני בינו לבין עצמו. תלמוד לומר "על פי הגורל תחלק נחלתו", שומע אני בינו לבין עצמן. תלמוד לומר (יהושע יט, נ) "על פי ה'", מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא ברוח הקדש ועל פי המקום.

"אך", יצאו יהושע וכלב. וכן הוא אומר "ויתנו לכלב את חברון". ואומר (יהושע יט, מט-נ) "ויתנו בני ישראל נחלה ליהושע בן נון... על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל". לשמות מטות אבתם, יצאו גרים ועבדים.

"על פי הגורל תחלק נחלתו", מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא בשימון בית כור כנגד בית סאה ובית סאה כנגד בית כור.

תניא עתידה ארץ ישראל שתחלק לשלשה עשר שבטים. שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים ולא נתחלקה אלא בכספים שנאמר "בין רב למעט", אמר רבי יהודה סאה ביהודה שוה חמש סאין בגליל. ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר "אך בגורל (תחלק) [יחלק"], ולא נתחלקה אלא באורים ותמים שנאמר "על פי הגורל", הא כיצד. אלעזר מלבש באורים ותמים וכל ישראל עומדין לפניו, וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מנחין לפניו, והיה מכון ברוח הקדש ואומר אם זבולון עולה תחום עכו עולה עמו, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון, בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו, וחזר וראה ברוח הקדש, (אם) [ואומר] נפתלי עולה ותחום גנוסר עולה [עמו], טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום ג(י)נוסר, וכן כל שבט ושבט. ולא כחלקה של עולם הזה חלקת עולם הבא. העולם הזה, אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן. העולם הבא, אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה, שנאמר "שער ראובן אחד וגו' שער שמעון אחד" וגו'. והקדוש ברוך הוא מחלק להן בעצמו, שנאמר (שם, כט) "ואלה מחלקתם נאם ה'". מדקאמר נתחלקה לשנים עשר שבטים שמע מ(י)נה לשבטים איפלוג ולא לקרקף דגברי. אמר מר עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים. אידך למאן. לנשיא, דכתיב (שם, יט) "והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל". ואימא דון גר (מדת גר שכירות) בעלמא. לא סלקא דעתך, דכתיב "והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר". ולא נתחלקה אלא בכספים. למאי. אילימא לשופרא ולסניא, אטו בשופטני עסקינן. אלא לקרובה או לרחוקה. כתנאי, רבי אליעזר אומר בכספים העלוהו, רבי יהושע אומר בקרקע העלוהו.

תנו רבנן "אך בגורל", יצאו יהושע וכלב שלא נטלו בגורל אלא על פי ה', יהושע, דכתיב (יהושע יט, נ) "על פי ה' נתנו לו את העיר", כלב, דכתיב (שם כא, יב) "ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה באחזתו".

על פי הגורל, שהיה הגורל כורז אני גורלו של פלוני, לשמו עליתי. למה כן. רבי לוי בשם רבי חנינא אומר בשביל שלא תהא תחרות בין השבטים שלא יאמרו מה שבקש אלעזר עשה.

**פסוק נט** "אשר ילדה אתה ללוי במצרים", נולדה בין החומות, שנאמר "אשר ילדה אתה" לידתה במצרים ואין הורתה במצרים וכו' (כדכתוב בפסוק (שמות ב, א) "וילך איש מבית לוי").

בכללן של ישראל אתה מוצא שבעים, ובפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחד, אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר "אשר ילדה אתה ללוי במצרים", לידתה במצרים.

**פסוק סא** "וימת נדב ואביהוא" (כתוב ב"ויהי ביום השמיני").

**פסוק סה** "ולא נותר מהם איש", (כתוב ברמז להלן).