# פרק כ"ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bamidbar/pinchas/perek-29/

**פסוק א-ב** "ובחדש השביעי באחד לחדש", הדא הוא דכתיב (תהלים קיט, פט) "לעולם ה' דברך נצב". תני רבי אליעזר בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. ואתיא כרב דתניא בתקיעתא דרב זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון (שם פא, ה) "כי חק לישראל הוא" ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לש בע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות, נמצאת אומר בראש השנה נברא אדם הראשון, בשעה ראשונה עלה במחשבה, בשניה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כנס עפרו, ברביעית גבלו, בחמישית רקמו, בששית העמיד גלם על רגליו, בשביעית זרק בו נשמה, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית צוהו, בעשירית עבר על צוויו, באחת עשרה נדון, בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אדם, אתה סימן לבניך, כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאים בדימוס.

רבי יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש פתח "עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר", בשעה שהקדוש ברוך הוא עולה ויושב על כסא דין הוא עולה שנאמר "עלה אלהים בתרועה", ובשעה שישראל נוטלין שופר ותוקעין הקדוש ברוך הוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים דכתיב "ה' בקול שופר" ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך להם מדת הדין למדת רחמים, אימתי, בחדש השביעי.

רבי יאשיה פתח ואמר (שם פט, טז) "אשרי העם יודעי תרועה", ואמות העולם אין יודעין להריע, כמה קרנות יש להם וכמה בוקינוס יש להם וכמה סלפירים יש להם ואתה אומר "יודעי תרועה", אלא אשרי העם שיודעים לפתות את בוראם בתרועה, אימתי, בחדש השביעי.

רבי ברכיה פתח "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", וכי כל החדשים אינן חדש אלא בכסא וכל החדשים אינן נכסין אלא ליום חגנו והלא ניסן חדש ונכסה ויש לו חג בפני עצמו, אלא איזו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו, זה תשרי. תשרי כתיב. על שם תשרי ותשבק כל חובנו, אימתי, בחדש השביעי.

רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא פתח (ישעיה מח, יז) "כה אמר ה' ג(ו)אלך קדוש ישראל אני ה' אלהיך מלמדך להועיל", מהו מלמדך, מסקר לך כהדין מסאסא שהוא מסקר להדא פרתא, ושלשה שמות נקראו לו מלמד מרדע ודרבן, מלמד, שהוא מלמד לפרה לחרש, מרדע, שהוא מורה דעה בפרה, דרבן שהוא מורה בינה לפרה. אמר הקדוש ברוך הוא, לפרתו אדם עושה דרבן וליצרו הרע אינו עושה דרבן. (שם) "מדריכך בדרך תלך". משל לבן מלך שהיה לו דין לפני אביו, אמר לו אביו אם מבקש אתה לזכות לפני בדין מנה לך ניקולוגוס פלוני ואתה זוכה בדין. כך, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אם מבקשים אתם לזכות לפני בדין תהיו מזכירים זכות אבותיכם ואתם זוכים לפני בדין. [ב]אחד זה אבינו אברהם שנאמר "אחד היה אברהם". (ויקרא כג, כד) "זכרון תרועה", זה אבינו יצחק, (בראשית כב, יג) "וירא והנה איל, אחר" וגו'. מקרא קדש, זה אבינו יעקב, (ישעיה מח, יב) "שמע אלי יעקב וישראל מקראי". ואימתי מזכירים זכות אבות ואתם זוכים לפני בדין, בחדש השביעי.

רבי חיא בר חמא בשם רבי לוי פתח "אך הבל בני אדם, כזב בני איש", אמר רבי נחמיה כל הבלים וכזבים שישראל עושין בעולם הזה כדאי הוא אבינו אברהם לכפר את כלן, ומה טעם, (יהושע יד, טו) "האדם הגדול בענקים". "במאזנים לעלות", [במאזנים] מתכפר להן, בחדש שמזלו מאזנים, ואיזה, זה תשרי.

"בחדש", חדשו מעשיכם. שופר, שפרו מעשיכם. אמר הקדוש ברוך הוא אם שפרתם מעשיכם לפני הרי אני נעשה לכם כשופר הזה, מה שופר הזה מכניס בזו ומוציא בזו אף אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליכם רחמים ומרחם אתכם והופך לכם מדת הדין למדת רחמים, אימתי, בחדש השביעי.

דבר אחר "בחדש השביעי", בחדש שהוא משבע במצוות, שופר בתוכו, כפור בתוכו, לולב בתוכו, ערבה בתוכו, סכה בתוכו. דבר אחר "בחדש השביעי", בחדש שהוא (משפע) [משבע] בכל, גרנות בתוכו, גתות בתוכו, כל מיני מגדים בתוכו.

דבר אחר "בחדש השביעי", רבי ברכיה קרי ליה ירחא דשבועתא, (שכן) [שבו] נשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שנאמר (בראשית כב, טז) "ויאמר בי נשבעתי נאם ה'". מה צרך לשבועה זו. אמר אבינו אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, גלוי וידוע היה לפניך בשעה שאמרת לי (שם, ב) "קח נא את בנך" שהיה בלבי מה להשיבך אתמול אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע" ועכשיו אתה אומר לי "קח נא את בנך", אלא כשם שהיה בלבי להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השבתיך כך כשיהו בניו של יצחק באין לידי עבירה ומעשים רעים תהא נזכר להם עקדת אביהם ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך להם מדת הדין למדת רחמים, אימתי, בחדש השביעי.

(שם כב, יג) "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל". אמר רבי יודן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את האיל נוטש מחרש זה ונסבך בחרש אחר. אמר ליה הקדוש ברוך הוא כך עתידין בניך להיות נאחזין בעונות ונסבכין בצרות וסופן לגאל בקרניו של איל, "וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו וה' אלהים בשופר יתקע". אמר רבי חנינא מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את האיל נוטש מחרש זה ונסבך בחרש אחר. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, כך עתידין בניך להיות נאחזין באמות נסבכין במלכיות ונמשכין ממלכות למלכות, מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום, וסופן להגאל בקרניו של איל שנאמר (זכריה ט, יד) "וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו" וגו'.

כל השביעיים חביבים (כתוב ברמז רע"ו).

רבי יוחנן וריש לקיש היו מתקשין, תנינן יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, אמרין אם דבר תורה הוא, במדינה למה נדחה, ואם אינו דבר תורה, אף במקדש לא ידחה. עד דאינון יתיבין מתקשין עבר רב כהנא. אמרין הא אתא מרא דשמעתא ניקום ונשאל, קמון ושאלון ליה. אמר לון כתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם וכתוב אחד אומר (ויקרא כג, כד) "זכרון תרועה מקרא קדש", כיצד יתקימו שני כתובים הללו. בזמן שהוא בא בחל, יום תרועה, ובזמן שהוא בא בשבת, "זכרון תרועה" מזכירין אבל לא תוקעין תני רבי שמעון ידחה במקדש, שהן יודעין זמנו של חדש, ואל ידחה במדינה, שאין יודעין זמנו של חדש. תנא רבי שמעון בן יוחאי אומר יום תרועה יהיה לכם, ועשיתם, במקום שהקרבנות קרבין. אמר רבי תחליפא קיסריא, בכל הקרבנות כתיב "והקרבתם" וכאן כתיב ועשיתם, אמר הקדוש ברוך הוא מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם בדימוס מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה, הדא הוא דכתיב "כי כאשר השמים החדשים" וגו'.

(ויקרא כג, כד) "שבתון זכרון תרועה" (כתוב ברמז תרמ"ו).

רבי אליעזר אומר שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם" ואפלו בשבת. למאי, אילימא לתקיעה והא תנא דבי שמואל כל מלאכת עבדה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה, אלא למכשיריו. ורבנן, ההוא מבעי להו ביום ולא בלילה. ורבי אליעזר, נפקא ליה מ"ביום הכפ(ו)רים תעבירו שופר" וגמרי מהדדי.

"ועניתם את נפשתיכם" (כתוב ברמז תרמ"ח).

**פסוק ז** (לעיל כח, כז) "והקרבתם עולה לריח ניחח" וגו'. אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים. אתה אומר כן או הן הן האמורים בתורת כהנים. וכי שוין הן, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים. (שם) "פרים בני בקר" וגו'. הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שימצא כלן. תלמוד לומר "שבעת ימים תקריבו אשה לה'", אפלו אחד מהן. או אפלו כלן (מנין) [מצויים]. תלמוד לומר (במדבר שם) "פרים בני בקר שנים".

**פסוק יא** מלבד חטאת הכפרים, (כתוב ברמז שפ"ו).

(לעיל כח, לא) "מלבד עלת התמיד ומנחת(ה)[ו תעשו] תמימ(י)ם יהיו לכם ונסכיהם". מקיש נסכים לבהמה, מה בהמה נפסלת במומין בחסר ויתר אף נסכים נפסלין במומין בחסר וביתר.

**פסוק יב** "ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם", קבעו הכתוב חובה.

"וחגתם חג לה'", תנן הלכות חגיגה כהררין התלויין בשערה. חגיגה מכתב כתיבא וחגתם חג לה', כדאמר ליה רב פפא לאביי ממאי דהאי וחגתם זביחה דילמא אמר רחמנא תחגו חגא, אלא אתיא מדבר מדבר כתיב הכא (שמות ה, א) "ויחגו לי במדבר" וכתיב "הזבחים ומנחה הגשתם- לי במדבר" מה להלן זבחים אף כאן זבחים, ומאי כהררין התלויין בשערה, דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן.

**פסוק יג-לד** "והקרבתם עלה אשה ריח ניחח". הני [שבעים פרים] כנגד מי. כנגד שבעים אמות, פר יחידי כנגד אמה יחידה. משל למלך בשר ודם שעשה סעודה, ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה כדי שאהנה ממך. אמר רבי יוחנן אוי להן לאמות העולם שאבדו ואינן יודעין מה אבדו, בזמן שבית המקדש קים מזבח מכפר עליהן עכשיו מי מכפר עליהן.

"מנין לנסוך המים בחג". היה רבי עקיבא אומר נאמר הביאו עמר בפסח שתתברך לכם תבואה ונאמר הביאו בכורים בעצרת כדי שיתברכו להם פרות האילן, אף נסוך המים בחג כדי שיתברכו עליהם גשמים. רבי יהודה בן בתירא אומר נאמר בשני "ונסכיהם" וכו' (כדלעיל).

**פסוק לה-לט** "ביום השמיני עצרת", עצרו הכתוב מלצאת. הרי שהביא את קדשיו מבית פאגי לירושלים שומע אני יאכל בירושלים (וילך) [וילין] בבית פאגי. תלמוד לומר "ביום השמיני עצרת תהיה לכם", עצרו הכתוב מלצאת, ואין עצירה אלא כניסה שנאמר (ירמיה לו, ה) ("ו)אני עצור לא אוכל לבוא בית ה'" "ויהי דבר ה' אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור" וגו'. אין לי אלא יום טוב האחרון, שעצור מלצאת, יום טוב הראשון מנין. ודין הוא, הואיל וזה קרוי מקרא קדש וזה קרוי מקרא קדש מה זה עצור מלצאת אף זה עצור מלצאת.

"והקרבתם עלה אשה ריח ניחח לה' פר אחד איל אחד" וגו'. הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שימצא כ(ו)לן. תלמוד לומר (ויקרא כג, לו) "שבעת ימים תקריבו אשה לה'", אפלו אחד מהם. או אפלו כ(ו)לן מצויין. תלמוד לומר "פר אחד איל אחד" וגו'.

"ביום השמיני עצרת תהיה לכם", תניא רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר (דברים טז, ח) "עצרת לה' אלהיך" וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם, הא כיצד, רבי אליעזר אומר או כלו לה' או כלו לכם רבי יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. (כתוב ברמז תרנ"ג).

"מנחתם ונסכיהם", אפלו בלילה". מנחתם ונסכיהם, אפלו למחר (כתוב ברמז תרמ"ט).

"אבעיא להו נסכים הבאים בפני עצמן" טעונין שירה או אין טעונין שירה. כיון דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין אמרינן, או דילמא אאכילה ושתיה אמרינן, אשתיה לחודיה לא אמרינן.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אלה תעשו לה' במועדיכם, אלו עולות הבאות חובה ברגל. לבד מנדריכם ונדבתיכם, למד על נדרים ונדבות שקרבין בחלו של מועד. לעלתיכם, במה הכתוב מדבר, אם בעולות נדר הרי כבר נאמר "נדריכם", ואם בעולות נדבה הרי כבר נאמר "נדבתיכם", הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ועולת מצרע. למנחתיכם, במה הכתוב מדבר, אי במנחת נדר הרי כבר אמור ואי במנחת נדבה הרי כבר אמור, הא אינו מדבר אלא במנחת חוטא ובמנחת קנאות. ולנסכיכם ולשלמיכם, מקיש נסכים לשלמים, מה שלמים ביום אף נסכים ביום. ולשלמיכם, לרבות זבחי שלמי (צבור) [נזיר]. אמר ליה אביי ולימא מר לרבות שלמי פסח, דאי שלמי נזיר נדר ונדב הוא דתנן כל הנדר ונדב קרב בבמת יחיד ושאינו נדר ונדב אינו קרב בבמת יחיד ותנן המנחות והנזיר קרבין בבמת יחיד דברי רבי מאיר. סמי מכאן נזירות. רב דימי אמר לא תסמי מכאן נזירות, תנאי היא הא רבי מאיר והא רבנן.

"ולנסכיכם ולשלמיכם" (כתוב ברמז תפ"א).

"אלה תעשו לה' במועדיכם", אלו נדרים ונדבות שנדר ברגל, שיביאם ברגל. או אינו אלא נדרים ונדבות של כל השנה כלה. כשהוא אומר "כי תדר נדר לה' אלהיך" וגו' הרי נדרים ונדבות שנדר קדם הרגל אמורים, הא מה תלמוד לומר "אלה תעשו לה' במועדיכם", אלו נדרים ונדבות שנדר ברגל, שמביאם ברגל. לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם, אלו [קני] זבין וק(י)ני זבות, שנתנה תורה רשות שיביאם ברגל.