# פרק י"ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bamidbar/shelach/perek-13/

**פסוק א-ב** "שלח לך אנשים", כך דרש רבי תנחומא בר אבא, ילמדנו רבנו מהו לפרש לים הגדול קדם לשבת שלושה ימים, כך שנו רבותינו, אין מפליגין בספינה [לים הגדול שלושה ימים קדם לשבת] בזמן שהוא רוצה להלך למקום רחוק, אבל אם מבקש לפרש כגון מצר לצידון מתר לו לפרש אפלו בערב שבת, שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום. ואם היה שליח מצוה, מצוה לו לפרש איזה יום שירצה. וכן שנינו, ששלוחי מצוה פטורים מן הסכה, שאין לך חביב לפני הקדוש ברוך הוא כשליח שהוא משתלח לעשות מצוה, ונותן נפשו להצליח בשליחותו, כאותן שנים ששלח יהושע בן נון, ומי היו פנחס וכלב. אבל שלוחים ששלח משה רשעים היו, (שנאמר) [הוי] "שלח לך אנשים".

זה שאמר הכתוב "אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם", "אשתוללו אבירי לב", אלו משה ואהרן, אחרי ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעין מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו בדבר, מיד עמד כלב והשתיק כל אותן האוכלוסין, שנאמר (להלן פסוק ל) "ויהס כלב" וגו', אמר הקדוש ברוך הוא למשה, טובה גדולה אני מחזיק לכלב, שנאמר (דברים א, לו) "זולתי כלב בן יפנה" כו'.

רבי אחא הגדול פתח, "יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם", משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו, ואמר לו בוא לך עמי ואני נותן לך מתנה, הלך עמו ומת, אמר המלך לבנו אף על פי שמת אביך איני חוזר בי במתנה שאמרתי לתן לו, בוא וטל אותה. כך המלך זה הקדוש ברוך הוא, והאוהב זה אברהם, שנאמר (שם מא, ח) "זרע אברהם אוהבי", אמר לו הקדוש ברוך הוא, בוא לך עמי, שנאמר (בראשית יב, א) "לך לך מארצך", התנה עמו שהוא נותן (לך) [לו] מתנה, שנאמר (שם יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", [מת אברהם יצחק ויעקב], אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אף על פי שהתניתי עם האבות לתן להם את הארץ ומתו, איני חוזר בי, אלא "ודבר אלהינו יקום לעולם".

"שלח לך אנשים", זה שאמר הכתוב (משלי י, כו) "כחמץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשלחיו", למה הדבר דומה למלך שהיה לו כרם, כשהוא רואה שהיין יפה הוא אומר לאריסין הכניסוהו לביתי, וכשהוא נעשה חמץ אומר הכניסו החמץ לבתיכם. אף כך הקדוש ברוך הוא, כשראה הזקנים [מעשיהם] כשרים אמר "אספה לי" קרא אותן לשמו, וכשראה את המרגלים שעתידין לחטא קרא אותן לשמו של משה, שנאמר "שלח לך".

[זה שאמר הכתוב (משלי כו, ו) "מקצה רגלים חמס שתה שלח דברים ביד כסיל", וכי כסילים היו המרגלים הלא כבר נאמר] שלח לך אנשים וכל מקום שכתוב אנשים הן צדיקים, וכן הוא אומר (ש"א יז, יב) "והאיש בימי שאול זקן בא באנשים", וכן חנה אומרת "ונתתה לאמתך זרע אנשים", ולאלו אתה קורא כסילים, אלא על שהוציאו דבה, שנאמר (משלי י, יח) "ומוציא דבה הוא כסיל", ואף על פי כן בני אדם גדולים היו, ועשו עצמם כסילים, ועליהם אמר משה (דברים לב, כ) "כי דור תהפכת המה" וגו', שנבחרו מכל ישראל על פי הקדוש ברוך הוא ועל פי משה, שנאמר (שם א, כג) "וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים", מכאן אתה אומר שהיו צדיקים בעיני ישראל ובעיני משה, ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקדוש ברוך הוא על כל אחד ואחד, [ואמר] פלוני משבט פלוני ראוי הוא, ואמר לו הקדוש ברוך הוא ראויין הן, שנאמר "וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה'", ואחר כך לסוף ארבעים יום נהפכו ועשו כל אותה צרה והן גרמו לאותו הדור שלקו, לכך נאמר "שלח לך".

זה שאמר הכתוב (ישעיה מד, יח) "לא ידעו ולא יבינו (בחשכה יתהלכו) כי טח מראות עיניהם", מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך, אלא שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שהם באים ואומרים לשון הרע על הארץ, אמר הקדוש ברוך הוא שלא יאמרו לא היינו יודעין עונשו של לשון הרע מהו, לפיכך סמך הענין זה לזה, לפי שדברה מרים באחיה לקתה בצרעת, כדי שיהו הכל יודעין עונשו של לשון הרע. שנאמר "ואחר נסעו העם מחצרות" וגו', אחר שראו (לומר) [חמר] לשון הרע והיו מסתכלין במעשה מרים אף על פי כן לא רצו ללמד, לכך נאמר "לא ידעו ולא יבינו", לכך כתב שלוח מרגלים אחר מעשה מרים.

דבר אחר "שלח לך", אף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שלח לך, לא היה מן הקדוש ברוך הוא שילכו, למה, שכבר אמר להם הקדוש ברוך הוא שבחה של ארץ ישראל, שנאמר (דברים ח, ז) "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה", וכן הוא אומר (שם יא, י) "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה" וגו', ועד שהם במצרים אמר להם "וארד להצילו מיד מצרים" וגו', ומהו שלח לך, אלא הם בקשו הדברים הללו, שבשעה שהגיעו לתחומים אמר להם משה, (דברים א, כא) "ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ", באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה שנאמר (שם, כב) "ותקרבון אלי כלכם". זה שאמר הכתוב (נחמיה ט, יז) "וימאנו לשמע ולא זכרו נפלאתיך", ואומר "וארון ברית ה' נוסע לפניהם", אלא אמרו (דברים א, כב) "נשלחה אנשים לפנינו", שלא האמינו בתורתו. וכן אומר דוד "לא האמינו (בתורתו) [באלהים]. אמר רבי יהושע, למה היו דומין, למלך שזימן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה, אמר לו המלך, זמנתי לך אשה בת טובים ועשירה אין כמותה בעולם, אמר לו הבן, אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו מיד הקשה הדבר והרע לאביו, אמר אביו, מה אעשה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו הוא אומר כעורה היא לפיכך לא רצה להראותה, לסוף אמר לו, ראה אותה ותדע שלא כחשתי לך, ובשביל שלא האמנת לי קונס אני שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה, וכך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל, טובה היא, ולא האמינו אלא אמרו "נשלחה אנשים", אמר הקדוש ברוך הוא אם מעכב אני עליהם הם אומרים לפי שאינה טובה לא הראה, אלא יראו אותה, ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה, שנאמר (להלן יד, כג) "אם יראו את הארץ" אלא לבניהם אני נותנה.

כיון שאמרו למשה (דברים א, כב) "נשלחה אנשים" התחיל משה עומד ותוהה, אמר [אי] אפשר לי לעשות דבר עד שאמלך בהקדוש ברוך הוא, הלך ונמלך ואמר לו כך וכך מבקשין בניך, אמר לו הקדוש ברוך הוא הא אין זה תחלה להם, עד שהיו במצרים הלעיגו לי, שנאמר "זו לעגם בארץ מצרים", למודים הן בכך, אני איני צריך שנאמר (דניאל ב, כב) "ידע מה בחשוכא", אלא אם בקשת שלח לך לעצמך, שנאמר "שלח לך".

אמרו ישראל, משה רבנו, (דברים א, כב) "נשלחה אנשים לפנינו", אמר להם, למה, אמרו לו, שכבר הבטיחנו הקדוש ברוך הוא ואמר לנו שאנו נכנסים לארץ כנען ויורשין כל טוב, שנאמר (שם ו, יא) "ובתים מלאים כל טוב", והרי שמעו שאנו נכנסים, והם עושין בהן בתי מטמוניות, שאם מטמינים הן את ממונם ואנו נכנסין ולא נמצא כלום נמצא דברו של הקדוש ברוך הוא בטל, אלא ילכו מרגלים לפנינו ויראו לנו את הארץ אין כתיב כאן, אלא "ויחפרו לנו", ילכו ויעמדו על מה שחפרו בארץ, כיון ששמע כן נלכד בידן, שנאמר (שם, כג) "וייטב בעיני הדבר". זהו שאמר הכתוב "וישימו באלהים כסלם", רבי יהודה ורבי נחמיה, אחד מהן אומר מהו "כסלם" מחשבתם, שנאמר (ויקרא ג, ד) "אשר על הכסלים", ורבותינו אמרו טפשותן, שנאמר (קהלת ד, ה) "הכסיל חובק את ידיו". (ואחד היה) [ר"א] אומר בטחונן, שנאמר "אם שמתי זהב כסלי". (תהלים שם, ח) "ולא יהיו כאבותם", רבי יהודה אומר, כאדם הראשון שאכל את פרי האילן ונטרד מן הגן, שנאמר (בראשית ג, כד) "ויגרש את האדם", ואלו שעברו על כמה מצוות אני מאריך רוחי להם. ורבי נחמיה אמר "ולא יהיו כאבותם" כאברהם, על ידי שאמר לפני (שם טו, ח) "במה אדע כי אירשנה" לא הארכתי רוחי, אלא מיד אמרתי לו "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך", ואלו שעברו על כמה מצוות ואני מאריך רוחי עמהם, ורבותינו אמרו "ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה", ומי היו אלו שבט אפרים, שנאמר (תהלים שם, ט) "בני אפרים נושקי רומי קשת". דבר אחר, איני משוה אותם לאבותם, שאבותם אמרתי להם "וארד להצילו מיד מצרים" וגו' ולא נתתי אותה להם אלא גזרתי עליהם מיתה במדבר על ידי שהכעיסו אותי, שנאמר (להלן יד, לה) במדבר הזה יתמו ושם ימתו", אבל אלו אמרתי להם שאני מכניסם לארץ, שנאמר (דברים א, לט) "ובניהם אשר לא ידעו היום טוב ורע" קימתי דברי, "דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו", אלא אמרו (דברים א, כב) "נשלחה אנשים לפנינו" וגו'.

"שלח לך אנשים", אמר ריש לקיש, שלח לך מדעתך, וכי אדם בורר חלק רע לעצמו, והיינו דכתיב (דברים א, כג) "וייטב בעיני הדבר", [בעיני] ולא בעיני המקום. (שם, כב) "ויחפרו לנו את הארץ", לא נתכונו אלא לבשתה של ארץ ישראל, כתיב הכא "ויחפרו לנו", וכתיב "וחפרה הלבנה" וגו'.

"ויתרו את ארץ כנען", אמר רבי ברכיה בשם רבי סימאי, מה ראה כנען להזכר כאן, אלא אמר לישראל (דברים ט, ה) "לא בצדקתך ובישר לבבך וגו' כי ברשעת הגוים האלה", אמר הקדוש ברוך הוא "עוונותיו ילכדנו את הרשע", ואין רשע אלא שבעה עממים, שנאמר "כי ברשעת הגוים האלה", ראה הקדוש ברוך הוא שאין לישראל זכות שיכנסו לארץ, נזכר ליצחק שנולד לאברהם בן מאה שנה, ושרה בת תשעים שנה, וכנען "כ'" עשרים, "נ'" חמשים, ע' שבעים, נ' חמשים, הרי מאה ותשעים שנה.

**פסוק ג** "וישלח אתם משה", אמר להם לא תכנסו כגנבים, ואם יאמרו לכם על מה באתם עלינו, תאמרו להם על חמש תאנים ועל חמשה רמונים ועל אשכול אחד של ענבים, אם יאמרו לכם שמא לעקר אילני עבודה זרה ולקץ אשרה באתם עלינו, תאמרו להן לאו, נכנסו כשלוחים, ויצאו כחמורים, הגיעו לחברון נטלו משם חמש תאנים וחמשה רמונים ואשכול אחד של ענבים, צוח בהם תלמי צוחה אחת ונפלו על פניהם ארצה, התחילו מנפחים בפיהם ומנשבים באפם עד שנתישבה דעתם עליהם, אחר כך אמרו להם על מה באתם (עליהם) [עלינו, שמא להכרית אילנות ואשרה של עבודה זרה באתם עלינו] והלא כל העולם כלו של אלהיכם הוא ולמי שהוא רוצה נותנו, [אמרו להם לאו], שגרום בשלום ולא הרגום, ובשכר זה שיר מהם הקדוש ברוך הוא עד גלות הבית האחרון, ויש אומרים עד אותה שעה, כיון ששמע משה שבאו מרגלים נכנס וישב בבית המדרש הגדול שלו וכל ישראל יושבין לפניו שנים עשר מיל ולכל צד שמעו ישראל את קולו עד תחום שנים עשר מיל, וכיון שבאו מרגלים פנו להם מקום וישבו בינותם, אמר להם מפני מה אתם יושבים אמרו מה שבידכם, מיד פתחו ואמרו (להלן פסוק לב-לג) "הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה היא וגו' ושם ראינו את הנפילים". מעיד אני עלי שמים וארץ שלא היתה בדעתו של הקדוש ברוך הוא להמית עשרה נשיאי ישראל, אלא שרצו אחר משה ואהרן [לרגם אותם באבנים] עד שנכנסו תחת כנפי השכינה.

**פסוק ד-טו** "ואלה שמותם למטה ראובן", אמר רבי יצחק, דבר זה מסרת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ולא עלה בידינו אלא אחד, סתור בן מיכאל שסתר דבריו של הקדוש ברוך הוא, [מיכאל] שעשה עצמו מך. אמר רבי יוחנן, אף אנו נאמר, נחבי בן ופסי, שהחביא דבריו של הקדוש ברוך הוא, [ופסי] שפסע על מדותיו של הקדוש ברוך הוא.

"למטה יהודה כלב בן יפנה", כתיב (יהושע טו, יז) "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב", וכתיב "כלב בן יפנה", אמאי קרי ליה בן יפנה, שפנה עצמו מעצת מרגלים. ואכתי בן קנז הוא, והכתיב "וכלב בן חצרון", ואמאי קרי ליה "בן קנז אחי כלב", אחוהי דכלב מן אמיה דהוה ליה כלב חורגיה דקנז, דיקא נמי דכתיב (להלן לב, יב) "כלב בן יפנה הקנזי" ולא בן קנז.

**פסוק טז** "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", משה בקש עליו רחמים, אמר לו יה יושיעך מעצת מרגלים.

ומה ראה משה להוסיף על שמו של הושע יו"ד, אלא כלב נטל שכרו מן הארץ שנאמר (יהושע יד, ט) "אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה", ויהושע נטל שכר עשרה מרגלים שנתוסף שמו יו"ד עשרה. לפי שהוסיף מצוות ומעשים טובים הוסיפו לו על שמו.

**פסוק יז-כ** "עלו זה בנגב", ולמה בנגב, שכן התגרין עושין מראין את הפסלת תחלה, ואחר כך מראין את השבח. וראיתם את הארץ מה היא, שלש פעמים אמר להם יש ארץ מגדלת גבורים ויש מגדלת חלשים, ויש מגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין, כך פקדן ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב, ומה הארץ השמנה היא אם רזה, ומנין אתם יודעים כחן, אם במחנים הם שרוים הם גבורים ובוטחין על כחם, ואם במבצרים חלשים הם ולבם רך, ומה הארץ השמנה היא אם פרותיה קלים או שמנים, אמר להם הסתכלו באבנים ובצרורות שלה, אם של צונמא הם הם שמנים, ואם של חרסית הם, הם רזים. והימים ימי בכורי ענבים, מכאן אתה למד שאין תקופת תמוז בלא תאנים וענבים.

"היש בה עץ אם אין", אמר להם משה ראו אם איוב קים ששנותיו דומין לעץ, ומגן על דורו כעץ.

**פסוק כא** **רמז תשמג** "ויעלו ויתרו את הארץ", כיצד כשהיו נכנסין לעיר, והדבר היה נוגף את הגדולים, והיו בני העיר מתעסקין בקבורתם, והיו נכנסים ובריה לא היה רואה אותם, לכך אמרו (להלן פסוק לב) "הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה היא", בנסים שהקדוש ברוך הוא עושה להם הוציאו דבה.

**פסוק כב** "ויעלו בנגב ויבא עד חברון", ויבואו מבעי ליה, אמר (רב) [רבא], מלמד שפרש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, ואמר להם אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים והיינו דכתיב "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" וגו'. ושם אחימן, מימן שבאחיו. ששי, שמשים את הארץ כשחיתות תלמי, שמשים את הארץ תלמים. תנא אמר, אחימן, מאן ייתי לותי. ילידי הענק, שמעניקים את החמה בקומתם.

"וחברון שבע שנים נבנתה", מאי נבנתה אלימא נבנתה ממש, אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קדם לבנו גדול, דכתיב (בראשית י, ו) "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען", אלא שהיתה מבנה על אחת משבעה בצען, ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל כחברון, משום דקברי בה שכבי, ואין לך מעלה בכל הארצות יותר ממצרים, דכתיב "כגן ה' כארץ מצרים", ואין לך מעלה בכל ארץ מצרים יותר מצען, דמרבי ביה מלכי, דכתיב (ישעיה ל, ד) "כי היו בצען שריו ומלאכיו חנס יגיעו", ואפלו הכי [חברון] מבנה על אחת משבעה בצען.

כתיב (דברים יא, י) "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא", הרי זה הפסוק נאמר לישראל בשעה שיצאו ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נכנוס לארץ יפה כזאת, אמר להם המקום "לא כארץ מצרים היא", מגיד שארץ ישראל משבחת הימנה. [אתה אומר] בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר, או בשבח ארץ מצרים הכתוב מדבר, תלמוד לומר "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים", מה היה מקום מלכות של ארץ מצרים צען, וכן הוא אומר "כי היו בצען שריו", מה היתה פסלת של ארץ ישראל חברון, והלא דברים קל וחמר, ומה אם חברון פסלת ארץ ישראל הרי היא משבחת משבחה של ארץ מצרים שמשבחת מכל הארצות, קל וחמר לשבחה של ארץ ישראל. ואם תאמר מי שבנה זה לא בנה זה, תלמוד לומר (בראשית י, ו) "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען", חם (לפי) שבנה זו בנה את זו, אפשר שבנה את הכעור ואחר כך בנה את הנאה, אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכעור, משל לאדם שבנה שני טרקלין אחד נאה ואחד כעור אינו בונה את הכעור ואחר כך הנאה, אלא בונה את הנאה ואחר כך את הכעור, שפסולתו של ראשון בונה בשני, הא לפי שחברון משובחת מצען ממצרים לפיכך נבנית תחלה.

וכן אתה מוצא בדרכי המקום, שכל מי שחביב מחברו הוא קדם את חברו, תורה לפי שחביבה מכל, נבראת קדם לכל, שנאמר (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו". ואומר (שם, כג) "מעולם נסכתי מראש" וגו'. בית המקדש לפי שחביב מכל, נברא לפני כל. שנאמר "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו". ארץ ישראל שחביבה מכל נבראת קדם לכל, שנאמר (משלי ח, כו) "עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל", "ארץ" אלו שאר ארצות, "וחוצות" אלו מדברות "תבל" זו ארץ ישראל, רבי שמעון בן יוחאי אומר, תבל זו ארץ ישראל", שנאמר "משחקת בתבל ארצו", ולמה נקרא שמה תבל שהיא מתבלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו, אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר (דברים ח, ט) "לא תחסר כל בה", דבר אחר "תבל" על שם תבלין שבתוכה זו תורה, שנאמר (איכה ב, ט) "בגוים אין תורה", מכאן שהתורה בארץ ישראל.

וכן אתה מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל, מה אמר להם, "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם", אל ארץ יפה מארצכם אין כתיב כאן, אלא "אל ארץ כארצכם", והלא דברים קל וחמר אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנות על ארץ ישראל, קל וחמר לשבחה של ארץ ישראל. רבי שמעון בן יוחאי אומר, שוטה היה זה שלא היה יודע לפתות, משל לאדם שהלך לשא אשה אמר לה [אביך מלך ואני מלך] אביך עשיר ואני עשיר אביך מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן, ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן, אין זה פתוי, כיצד הוא פתוי, אומר לה אביך הדיוט ואני מלך, אביך עני ואני עשיר, אביך מאכילך ירק וקטניות ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן, אביך מוליכך ברגל ואני מוליכך בגלודקא, והלא דברים קל וחמר ומה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותה של ארץ ישראל, קל וחמר לשבחה של ארץ ישראל. (מעתה הרי הוא) [כיוצא בו] אומר (דברים ג, ט) "צידנים יקראו לחרמון שרין", ובמקום אחר הוא אומר (שם ד, מח) "עד הר שיאן הוא חרמון" שמצא ארבע שמות יש לו, וכי מה צרך לבאי עולם בכך, אלא שהיו ארבע מלכיות מתכחשות זאת אומרת יקרא על שמי וזאת אומרת יקרא על שמי, והלא דברים קל וחמר ומה אם פסלת ארץ ישראל ארבע מלכיות מתכחשות עליה, קל וחמר לשבחה של ארץ ישראל. כיוצא בדבר אתה אומר (יהושע טו, מט) "ודנה וקרית סנה היא דבר", ובמקום אחר הוא אומר "ושם דביר לפנים קרית ספר", נמצאת קרויה ארבעה שמות, וכי מה צורך לבאי עולם בכך, אלא שהיו ארבע מלכיות מתכחשות עליה זאת אומרת תקרא על שמי, וזאת אומרת תקרא על שמי, והלא דברים קל וחמר, ומה אם פסלת ערי ישראל [ארבע] מלכיות מתכחשות עליה, קל וחמר לשבחה של ארץ ישראל. כיוצא בו אתה אומר "עלה אל הר העברים הזה הר נבו", ובמקום אחר הוא אומר (שם ג, כז) "עלה ראש הפסגה", נמצא קרוי שלשה שמות, וכי מה צרך לבאי העולם בכך, אלא שהיו שלש מלכיות מתכחשות עליו, קל וחמר לשבחה של ארץ ישראל.

הרי הוא אומר "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים", "ארץ חמדה" ארץ שעשויה חולאות חולאות למלכים ולשלטונים, שכל מלך ושלטון שלא קנה חולאות בארץ ישראל לא עשה כלום, רבי יהודה אומר, וכי שלשים ואחד מלכים שהיו לשעבר כלם היו בארץ, אלא כדרך שעושין ברומי עכשיו שכל מלך שלא קנה פלטיאות [וחולאות] ברומי אומר לא עשיתי כלום, כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטיאות וחולאות בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום. "נחלת צבי" מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה, כך פרות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פרות שאר ארצות. דבר אחר מה צבי כשאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו, כך ארץ ישראל אינה מחזקת את פרותיה בשעה שישראל עושין את התורה, ומה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה, כך פרות ארץ ישראל קלים לאכל מכל הארצות, אי קלים יכול לא יהו שמנים", תלמוד לומר (שמות ג, יז) "ארץ זבת חלב ודבש", שמנים כחלב ומתוקים כדבש, וכן הוא אומר (ישעיה ה, א) "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן", מה שור זה אין בו גבוה מקרניו, כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, אי מה שור זה אין בו פסול אלא מקרניו, כך ארץ ישראל פסולה מכל הארצות, תלמוד לומר "בקרן בן שמן" שמנה היא ארץ ישראל. וללמדך שגבוה מחברו משבח מחברו, ארץ ישראל לפי שגבוהה מכל משבחת מכל, שנאמר "עלה נעלה וירשנו אותה" וגו', (לעיל פסוק כא) "ויעלו ויתרו את הארץ", ויעלו בנגב, (בראשית מה, כה) "ויעלו ממצרים". בית המקדש שגבוה מכל משבח מכל, שנאמר (דברים יז, ח) "וקמת ועלית". "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'", ואומר (ירמיה לא, ה) "כי יש יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון" וגו'.

"וחברון שבע שנים נבנתה". מאי נבנתה אלימא נבנתה וכו' (כדלעיל) אפלו הכי טרשין שבארץ ישראל מבנין אחד משבעה מצען, כמה הוה ליה חמש מאה חסר עשרה, הני מלי בטרשין אבל בלא טרשין חמש מאה, והני מלי בלא ברכה, אבל בברכה [כתיב] "ויזרע יצחק וגו' ויברכהו ה'.

**פסוק כג-כה** "וישאהו במוט בשנים", כתיב (יהושע ד, ג) "שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים", אמר רבי יהודה אבא חלפתא ואלעזר בן מתיא וחנניה בן חכינאי עמדו על אותן האבנים, ושערום כל אחת ואחת [שקולה] כארבעים סאה, וגמירי דטעונא דמדלי אינש על כתפיה תילתא דטעוניה הוי, ומכאן אתה מחשב לאשכול, שנאמר "וישאהו במוט בשנים", ממשמע שנאמר "במוט" איני יודע שהוא בשנים ומה תלמוד לומר "בשנים", בשני מוטות, אמר רבי יצחק טורטני [וטורטני] דטורטני, הא כיצד שמונה נשאו אשכול, (שנים) אחד נשא רמון, ואחד נשא תאנה, יהושע וכלב לא נשאו כלום, אי בעית אימא משום דחשיבי, ואי בעית אימא משום דלא הוו באותה עצה.

"ויבאו עד נחל אשכל", לא רצו ליטל מפרות ארץ ישראל, אלולי כלב ששלף את הזין ורץ לפניהם, ואמר להם אם אין אתם נוטלין או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם.

"וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום", והלא אתה מוצא שהלכו [ארבעים יום] מן הדרום לצפון, ולארבעים יום היו מהלכים את כלה, אלא שגלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שהם באים ואומרים לשון הרע ונגזר על אותו הדור שנים של צרה (להלן יד, לד) יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וקפץ הקדוש ברוך הוא לפניהם את הדרך.

"למקום ההוא קרא נחל אשכול", זה שאמר הכתוב "מגיד מראשית אחרית", שהכל היה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא, אשכול אוהבו של אברהם היה, ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו.

**פסוק כו** "וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן", מקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה, אף הליכתן בעצה רעה.

**פסוק כז-כח** "באנו אל הארץ אשר שלחתנו", כל לשון הרע שאין דבר אמת בתחלתו אין מתקים בסופו.

**פסוק כט** "עמלק יושב" מה ראו לפתח בעמלק, משל למה הדבר דומה לתינוק שסרח ונלקה ברצועה, כשמבקשים להפחידו מזכירין לו הרצועה, כך היה עמלק רצועה רעה לישראל. ומה ראה לישב לו על הדרך, שכן צוהו עשו זקנו לקדמו לדרך, ועקר ממקומו וישב לו בדרך, [שנאמר] (להלן יד, מה) "וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא". והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן, אלו הגבורים ויושבין על הדרך, נתכונו המרגלים לשבר לבם של ישראל, שנאמר (להלן לב, ט) "ויניאו את לב בני ישראל".

**פסוק ל** "ויהס כלב", שמתחלה אמר להם אני עמכם בעצה אחת, ובלבו היה לומר אמת, שנאמר (יהושע יד, ז) "ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי", והקדוש ברוך הוא מעיד עליו, שנאמר "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו". וכשבאו המרגלים אמרו נאמן עלינו כלב, מיד עמד על הספסל ושתק כל ישראל שהיו מצוחין על משה, שנאמר "ויהס כלב את העם אל משה", והם היו סבורים שהוא אומר לשון הרע, לכך שתקו.

"ויהס כלב", שהסיתם בדברים, פתח יהושע דקא משתעי, אמרי ליה דין ראש קטיעא ימלל, אמר כלב אי אפתח אנא ומשתעינא אמרי בי מלתא וחסמין לי, אמר להן וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, סברי בגנותיה קא משתעי, אישתיקו אמר להם הוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והאכילנו את המן, אם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו, עלה נעלה וירשנו אתה וגו'.

**פסוק לא-לג** "והאנשים אשר עלו עמו" וגו', אמרו דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה [כי חזק הוא ממנו כביכול] אפלו בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם. ארץ אכלת יושביה הוא, אמר הקדוש ברוך הוא אני חשבתיה לטובה, דכל היכא דמטו מת חשיבא דידהו כי היכי דניטרדו ולא לשאלו אבתרייהו, ואיכא דאמרי איוב נח נפשיה, ואטרידו כלא עלמא בהספידא, והם חשבו לרעה ארץ אכלת יושביה. ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, מנא היו ידעי, כי קא הוו מברי אבילי תותי ארזי הוו מברי, וכי חזינהו סלקו יתבי באילני שמעינהו דקאמרי קא חזינן אינשי דדמו לקמצי באילני.

תניא רבי אלעזר אומר, בוא וראה כמה גדול כחו של לשון הרע, מנלן, ממרגלים, השתא מרגלים שהוציאו שם רע על עצים ואבנים כך המוציא שם רע על חברו על אחת כמה וכמה, ממאי, דלמא כדרבי חנינא בר פפא דאמר מר דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו וכו' כדלעיל, אלא אמר רבא דאמר קרא (להלן יד, לז) "וימתו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה", על דבת הארץ שהוציאו.

"ארץ אכלת", כשם שאברים לאדם כן לארץ, "וראש עפרות תבל". (להלן כב, ה) "הנה כסה את עין הארץ". (להלן טז, לב) "ותפתח הארץ את פיה". ארץ אכלת יושביה. "ומתחת זרעת עולם". (בראשית לד, כא) "הנה רחבת ידים". (דברים לב, יג) "וינקהו דבש מסלע". (יחזקאל לח, יב) "ישבי על טבור הארץ". "כי ערות הארץ באתם לראות". (קהלת א, ד) "והארץ לעולם עומדת".

"ונהי בעינינו כחגבים", מה הקדוש ברוך הוא אומר (ליחזקאל) [לירמיה] לך ואמר להם אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם, שנאמר "לקול המולה גדלה הצית אש עליה" וגו', "לקול המולה" שאמרתם מה גרמתם לעצמכם "הצית אש עליה" (להלן יד, לב) "יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם", אמרתם ונהי בעינינו כחגבים אמר הקדוש ברוך הוא ותרתי עליהם, אלא וכן היינו בעיניהם מי יאמר לכם שלא הייתם בעיניהם כמלאכים, וכי ידעתם מה עשיתי לכם בעיניהם, מה גרמתם לכם, (להלן יד, לד) "במספר הימים אשר תרתם את הארץ" לא דים כך, אלא שלא נכנסו לארץ. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה על ידי שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, אבל לעולם הבא אני שולח מלאכי פתאום ויפנה את הארץ לפני, שנאמר "הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני".