# פרק י"ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bamidbar/shelach/perek-14/

**פסוק א** "ותשא כל העדה" וגו', זה שאמר הכתוב (משלי יח, ח) "דברי נרגן כמתלהמים", "ומתחת זרעת עולם". (בראשית לד, כא) "הנה רחבת ידים". (דברים לב, יג) "וינקהו דבש מסלע". "ישבי על טבור הארץ". (בראשית מב, יב) "כי ערות הארץ באתם לראות". "והארץ לעולם עומדת".

"ונהי בעינינו כחגבים", מה הקדוש ברוך הוא אומר (ליחזקאל) [לירמיה] לך ואמר להם אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם, שנאמר (ירמיה יא, טז) "לקול המולה גדלה הצית אש עליה" וגו', "לקול המולה" שאמרתם מה גרמתם לעצמכם "הצית אש עליה" (להלן יד, לב) "יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם", אמרתם ונהי בעינינו כחגבים אמר הקדוש ברוך הוא ותרתי עליהם, אלא וכן היינו בעיניהם מי יאמר לכם שלא הייתם בעיניהם כמלאכים, וכי ידעתם מה עשיתי לכם בעיניהם, מה גרמתם לכם, "במספר הימים אשר תרתם את הארץ" לא דים כך, אלא שלא נכנסו לארץ. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה על ידי שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, אבל לעולם הבא אני שולח מלאכי פתאום ויפנה את הארץ לפני, שנאמר (מלאכי ג, א) "הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני".

**פסוק א** "ותשא כל העדה" וגו', זה שאמר הכתוב (משלי יח, ח) "דברי נרגן כמתלהמים", דברים שרגנו [המרגלים] על הקדוש ברוך הוא, הם גרמו להם צרה לדורות שאלו לא שמעו למרגלים לא היו לוקין עמהם, אלא שהשלימו עמהם, שנאמר (דברים א, כז) "ותרגנו באהליכם".

זה שאמר הכתוב "נתנה עלי בקולה" וגו', אותו קול שבכיתם גרם לכם ללקות, ועל אותו הדור אמר ישעיה (ישעיה יז, יא) "ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש", ביום שאמרתם לתן לכם נחלת אבותיכם עשיתם כרוז בעולם, "וכאב אנוש", זה הפרענות שהטלתם ירשה לדורות, שבכו העדה בליל תשעה באב, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכיה על חנם אני אקבע להם [לילה זו] בכיה לדורות, ומן אותה שעה נגזרה גזרה על בית המקדש לחרב, ושיגלו ישראל לבין אמות העולם, שנאמר "וישא ידו להם" נשיאת יד כנגד נשיאת קול.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, (משלי יח, ח) "דברי נרגן כמתלהמים" כאדם שיש לו מת והוא צווח ובוכה, כך הם כיון שבאו מתור הארץ עמדו ופזרו עצמם בכל שבטי ישראל, כל אחד ואחד בתוך שבטו, ומתנפל לתוך כל זוית של ביתו, ובניו ובנותיו באים עליו והיו אומרים לו מה לך מרי, ובעוד שהוא עומד עושה עצמו נופל לפניהם, אומר להם אוי לי עליכם בני ובנותי וכלותי, היאך האמוריים עתידים לתעתע בכם, היאך הן עתידים לשלט בכם, מי יוכל לראות פני אחד מהם (כדו כלום) לאמו של משה יכולה לבלם צפרנו של אחד מהם, אני יודע מה ראיתי, מיד הם כלן גועין בבכיה, בניהם ובנותיהם וכלותיהם, עד שהיו השכנות שומעות את הדבר אף הן היו בוכות, עד שהיתה משפחה למשפחה משמעת, עד שהיה כל השבט בוכה, וכן חברו מבכה שבטו, וכן כל אחד ואחד, עד שנעשו ששים רבוא חבורה אחת וגעו ונתנו קול בכיתם למרום, מנין ממה שקרינו בענין ותשא כל העדה ויתנו את קולם. דבר אחר, ותשא, אמר להם הקדוש ברוך הוא לויתם מלוה רעה. ותשא כשם שאתה אומר (דברים כד, י) "כי תשה ברעך", חייכם שסופכם לפרע.

בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא לכנס לארץ, מנלן, דכתיב "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש" וגו', שנה ראשונה עשה משה את המשכן, שנה שניה הקים את המשכן, ושלח מרגלים, שנאמר (לעיל י, לג) "ויסעו מהר ה'", מלמד שסרו מאחרי ה', וכתיב (לעיל יא, ד) "והאספסף אשר בקרבו", וכתיב (שם, כ) "עד חדש ימים", וכתיב "ותסגר מרים" וגו', וכתיב (לעיל יג, ב) "שלח לך אנשים", ותניא בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים, וכתיב "וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום", ארבעים נכי חד הוו, אמר אביי, תמוז דההיא שתא מלויי מלייה, דכתיב "ותשא כל העדה". אמר רבי יוחנן, אותו יום ליל תשעה באב היה, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני אקבע להם בכיה לדורות. ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירם, שנאמר (ירמיה לא, טו-טז) "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה וגו'.

**פסוק ב-ג** "ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים" וגו', משל למלך שעלה אחד לבימה שלו לדון, הוציא דבר מפיו במה שחיב את עצמו, הניח המלך את האלוגין שלו וחיבו בפיו, אמר לו, במה שהוצאת מפיך אני דנך ויהא לך כמה שאמרת, כך אמר להם הקדוש ברוך הוא (להלן פסוק כח-כט) "במדבר הזה יפלו פגריכם", התחילו לומר ולמה ה' מביא אתנו וגו'.

**פסוק ד** "ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש" וגו', נמנו ישראל במדבר למנות דתן במקום משה, ואבירם נמי במקומו של אהרן, שנאמר "נתנה ראש ונשובה" וגו', הוי "ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה'", ומה גרמו לעצמם, (שם, יז) "ותפתח ארץ ותבלע דתן" וגו'.

חטאו בראש, ולקו בראש, ומתנחמים בראש. חטאו בראש, נתנה ראש ונשובה מצרימה, ולקו בראש, (ישעיה א, ה) "כל ראש לחלי". ומתנחמים בראש (מיכה ב, יג) "ויעבר מלכם לפניהם" וגו'.

**פסוק ה-ו** ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם, אמר רבי אלעזר, לא הכל בנפילה, ולא הכל בקריעה, משה ואהרן בנפילה, שנאמר "ויפל משה ואהרן על פניהם", יהושע וכלב בקריעה, שנאמר "ויהושע בן נון וכלב בן יפנה קרעו בגדיהם". מתקיף לה רבי זירא, אי הוה כתיב יהושע כדקאמרת, השתא דכתיב "ויהושע" הא והא עביד.

**פסוק י-כא** "ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד ה'", מלמד שנטלו אבנים וזרקו כלפי מעלה.

"לרגום אתם באבנים", ומי הם, משה ואהרן, וכבוד ה' נראה באהל מועד, מלמד שהיו זורקין אבנים והענן מקבלם.

מיד נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא בענן, שמא יחזרו בהם, אמר רבי אבא בר כהנא, כיון שראו השכינה התחילו מרגמין בהם באבנים. אמר ריש לקיש, כיון שנגלה הענן נראו האבנים תלויות בו, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה מי יכול לסבל כך, עד מתי כך, עד אנה ינאצני, אכנו בדבר, דברים הם מכעיסין אותי, אף אני אכנו בדבר. "במדבר הזה יתמו", מי גרם להם שימותו במדבר, שאמרו דברים.

"ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצני", אמר הקדוש ברוך הוא, שתי צוחות צוחתי לפניכם, סופכם לצוח ארבעה צוחות בשעבוד מלכיות, שנאמר (תהלים יג, ב-ג) "עד אנה ה' תשכחני נצח, עד אנה תסתיר את פניך ממני, עד אנה אשית עצות בנפשי וגו', עד אנה ירום אויבי עלי". [צוחתי] "עד מתי לעדה הרעה", סופכם לצוח (תהלים ו, ד) "ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי".

"עד אנה ינאצני", שנו רבותינו, אל תרצה את חברך בשעת כעסו, מנין אתה למד, ממשה, בשעה שעשו ישראל את העגל כעס הקדוש ברוך הוא ואמר לו למשה, (שמות לב, ז) "לך רד כי שחת עמך", אמר משה שעה של כעס הוא איני צריך לדבר עכשיו, מה עשה, מיד "ויפן וירד משה מן ההר", בא לו אצל ישראל ובדק אותן שלש בדיקות, שנאמר (שם, כו) "ויעמד משה בשער המחנה", כל מי שהיו לו עדים והתראה היה נהרג, עדים [ולא התראה במגפה, לא עדים] ולא התראה היה נבדק כסוטה, שנאמר (שם, כ) "ויזר על פני המים", באותה שעה בא משה לפני הקדוש ברוך הוא אמר רבונו של עולם מה היה לך לעשות בהן מדת הדין, הרי כבר עשיתי לך מדת הדין, סלח להם, אמר לו, בשביל שהמתנת סלחתי כדברך. ואל תשאל לו בשעת נדרו, אתה למד ממשה, שכשאמר לישראל (להלן כ, י) "שמעו נא המורים", נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס לארץ, שנאמר "לכן לא תביאו את הקהל", ואין "לכן" אלא שבועה, שנאמר (ש"א ג, יד) "לכן נשבעתי לבית עלי", אמר משה שעה של שבועה היא איני צריך לדבר עכשיו, המתין משה, [לסוף] ארבעים שנה התחיל מתחנן, "ואתחנן אל ה'" אמר לו הקדוש ברוך הוא "עלה ראש הפסגה". ואל תשתדל לראותו בשעת קלקולו, מנין אתה למד, מאדם שאכל מן העץ ונתקלקל, באותה שעה לא נגלה עליהם, אלא (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה", ואחר כך (שם, ח) "וישמעו את קול ה' אלהים", ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו, כשגלו ישראל לבבל כתיב "ויקרא ה' וגו' לבכי ולמספד", בקשו מלאכים לנחמו, אמר להם אל תאיצו לנחמני אמר להם אין אלו נחומין, נאוצין הן לפני, המתין, כיון שעשה בהם מדת הדין וראה שאין אדם מנחם אותו, התחיל אומר (שם מ, א) "נחמו נחמו עמי".

"אכנו בדבר ואורישנו", אמר משה, רבונו של עולם הבט לברית אבותם שנשבעת להם שתעמיד מהם מלכים נביאים וכהנים, אמר לו הקדוש ברוך הוא, ואין אתה מבניהם אעשה אותך לגוי גדול וגו', כיון שראה משה כך, עמד ובא לפניו במדה אחרת, ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים וגו', ואמרו אל יושב הארץ, יאמרו שלא היה בו כח לזון אותן, אמר לו, והלא ראו נסים וגבורות שעשיתי להם במצרים ועל הים, והיאך יאמרו מבלתי יכלת ה', [עכשיו יאמרו], בפרעה היה יכול לעמד, בשלשים ואחד מלכים לא היה יכול לעמד.

"מבלתי יכלת ה'". יכול מבעי ליה, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם, עכשיו יאמרו אמות העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל, אמר הקדוש ברוך הוא למשה והלא כבר ראו נסים ונפלאות וגבורות שעשיתי במצרים ועל הים, אמר לפניו רבונו של עולם עדין יש להם לומר למלך אחד היה יכול לעמד לשלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמד. אמר רבי יוחנן, מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה, שנאמר "ויאמר ה' סלחתי כדברך", תנא דבי רבי ישמעאל כדברך, עתידין אמות העולם לומר אשרי לתלמיד שהרב מודה לו. ואולם חי אני, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה החיתני כדברך.

אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר (קשרים) [כתרים] לאותיות, אמר לו משה אין שלום בעירך, אמר לפניו רבונו של עולם כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, אמר לו אף על פי כן היה לך לעזרני, מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח ה'.

כשעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וכותב ארך אפים, אמר לפניו רבונו של עולם, לצדיקים, אמר לו, אף לרשעים, אמר לו רשעים יאבדו, אמר לו השתא חזית מאי דמבעי לך, בשעה שחטאו ישראל במדבר אמר לו לא כך אמרת לי לצדיקים, אמר לפניו, רבונו של עולם ולא כך אמרת לי אף לרשעים, והיינו דכתיב "ועתה יגדל נא כח ה'" וגו', היינו דכתיב (תהלים צג, ה) "עדתיך נאמנו מאד" וגו' וסמיך ליה (שם צ, א) "תפלה למשה".

זה שאמר הכתוב "ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ", אמר רבי (חוניא) [חנינא], "צדיק" זה הקדוש ברוך הוא דכתיב ביה, (תהלים יא, ז) "כי צדיק ה' צדקות אהב", "וטהר ידים" זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה "טהור עינים מראות רע", "יסיף אמץ" זה הקדוש ברוך הוא, שהוא מעצים כחו של צדיק שיעשה רצונו. דבר אחר, "ויאחז צדיק" זה משה, שנאמר בו (דברים לג, כא) "צדקת ה' עשה", "וטהר ידים" זה משה, דכתיב ביה (להלן טז, טו) "לא חמור אחד מהם נשאתי", "יסיף אמץ" זה משה, שהוא מעצים כח וגבורה, כמה דאת אמר ועתה יגדל נא כח ה'. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי ברבי חנינא ורבנן (אמר רבי) [אמרין] בשם רבי יוחנן, יתקף חילך לרחמיך, תגבר מדת רחמים על מדת הדין, כמה דאת אמר ועתה יגדל נא כח ה', אמר רבי יודן, משל למה הדבר דומה, לגבור שהוא מתגושש באבן של מסית, ועבר אחד וראה אותו, אמר לו יפה כחך. רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי (שמעון) [סימון], כל זמן שהצדיקים עושים רצונו של מקום הם מוסיפים כח וגבורה, כמה דאת אמר "באלהים נעשה חיל", ואם לא, כביכול (דברים לב, יח) "צור ילדך תשי". רבי יהודה בן רבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא, כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום הן מוסיפין כח [וגבורה, כמה דאת אמר, (תהלים שם) "באלהים נעשה חיל", ואם לא כביכול (איכה א, ו) "וילכו בלא כח] לפני רודף", אמר רבי אחא "רודף" מלא כשגלו ישראל, [כשם שגלו ברודף מלא] כך כשנגאלין אין נגאלין אלא בגואל מלא, דכתיב "ובא לציון גואל", "גואל" מלא.

אמר רבי יצחק, על הכל הודה משה חוץ מדבר אחד, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אדם חוטא לפניך ואתה מאריך לו, היה גובה ממנו, אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שתצטרך לה, והיכן נצרך לה, במרגלים, ה' ארך אפים, אמר רבי תנחום בר חנילאי, עבר הוינא קומי כנישתא דבבל ושמעית קליה דינוקא קרי הדין פסוקא, (תהלים צג, ה) "עדתיך נאמנו מאד", "אל נקמות ה'". רבי אבא ורבי תנחום בר חייא בשם רבי יודן אמר, ארך אף אין כתיב כאן, אלא ארך אפים, מאריך רוחו עד שלא יגבה, בא לגבות מאריך וגובה. אמר רבי חנינא, מאן דאמר רחמנא ותרן הוא, יותרו בני מעיו, אלא מאריך רוחו וגבי דיליה. אמר רבי לוי, מהו ארך אפים, רחיק רגז, משל למלך שהיו לו שני לגיונות קשים, אמר המלך אם דרים הם עמי במדינה עכשיו בני מדינה מכעיסים אותי והם עומדין עליהם מאליהן ומכלין אותן, אלא הריני משלחן לדרך רחוקה ואם מכעיסין אותי בני המדינה, עד שאני משלח אצלם הם באין ומפיסין אותי ואני מקבל פיוסין, הדא הוא דכתיב (ישעיה יג, ה) "באים מארץ מרחק מקצה השמים ה' וכלי זעמו לחבל כל הארץ". אמר רבי יצחק, ולא עוד אלא שנועל בפניהם, שנאמר (ירמיה נ, כה) "פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו", עד דהוא טריק ועד דהוא פתח רחמוי קריבין.

"ורב חסד", רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא, רבי אלעזר אמר כף מאזנים מעינות, כף עוונות מכאן וזכיות מכאן, והקדוש ברוך הוא מטה לכף זכות, הוא דעתיה דרבי אלעזר, ורב חסד מטה כלפי חסד. ורבי יוסי בר חנינא אמר, כף מאזנים מעינות, עוונות מכאן וזכיות מכאן, הקדוש ברוך הוא חוטף שטר חוב אחד של עוונות וזכיות מכריעות. ומהו נשא עון [נושא עין]. רב הונא בשם רבי אבהו כביכול אין שכחה לפניו ובשביל ישראל נעשה שכחן, ומה טעם "מי אל כמוך נושא עון", וכן דוד אומר (תהלים פה, ג) "נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה.

["ונקה לא ינקה", מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים], מנקה הוא בעולם הזה, ואינו מנקה לעולם הבא. פקד עון אבות על בנים וגו', משל לארבעה דיוטות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, בזו יין, ובזו שמן, ובזו דבש, ובזו מים, נפלה דלקה באחת מהן הן מכבות זו את זו, אבל אם היו כלן של שמן, כלן נשרפות. כך בזמן שהן תופסין במעשה אבותיהן דור אחר דור הן נדונין על ידו, אבל אם הם מסרגין דור אחר דור, דור צדיק ודור רשע, (דברים כד, טז) "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות". באותה שעה שמח משה ואמר, אין בישראל קוצץ בן קוצץ.

"סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך", אמר רבי חמא בר חנינא, זו מדת הטוב שהיא גדושה. וכאשר נשאת, רבי יוסי בר חנינא ורבי (שאול) [שמואל] בר נחמן, חד אמר, אמר הקדוש ברוך למשה ממצרים ועד הנה הן (לא) חטאו קדמי, וחרנא אמר, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ממצרים ועד הנה לא שרית ושבקת להון, היך כמה דשרית ושבקת להון לדעבר, שרי ושביק להון לדאתי. מר רבי אלכסנדרי, משל לשנים שהושיטו הדסים למלך, אחד הושיטה לשמו ויוצאת לשם זקנו, ואחד הושיטה לשם זקנו ויצאת לשמו, חזקיה הושיטה לשמו, (מ"ב כ, ג) "זכר נא את אשר התהלכתי לפניך", ויצאת לשם זקנו, "וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי", משה הושיטה לשם זקנו, (דברים ט, כז) "זכר לעבדיך לאברהם" וגו', ויצאת לשמו, ויאמר ה' סלחתי כדברך. (כתוב ברמז ש"א).

דבר אחר "ויאחז צדיק דרכו", בשעה שאמר (לעיל פסוק יב) "אכנו בדבר", אמר ליה משה, תפס מדתך תפס אמנותך, (אמר ליה משה) כל הצדיקים תפסו כל אחד ואחד אמנותו, אברהם תפס את המלה, יצחק תפס את התפלה, יעקב תפס את האמת, שנאמר (מיכה ז, כ) "תתן אמת ליעקב". יוסף תפס את החסידות, שנאמר "ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד". משה תפס את הענוה, שנאמר (לעיל יב, ג) "והאיש משה ענו מאד". אהרן תפס את השלום, שנאמר (מלאכי ב, ה) "בריתי היתה אתו החיים והשלום". פנחס תפס הקנאה, שנאמר (להלן כה, יא) "בקנאו את קנאתי". אף אתה תפוס אמנותך, אמר לו מה היא אמנותי אמר לו, רחמן רחום וחנון ה', כשם שאתה למוד שמכעיסין אותך ואתה מאריך להם ומרחם עליהן, לכך נאמר "ועתה יגדל נא" וגו'. אמר רבי אבין בשם רבי יוחנן, משל לכף מאזנים שמשקלת בכף אחת והפרות בכף אחת, אימתי בעל הבית משתבח בשעה שהוא מכריע הפרות, כך אמר לו משה להקדוש ברוך הוא, מרי אומר לך מתי כחך גדול בעולמך בשעה שאתה מאריך רוחך, שנאמר "ועתה יגדל נא כח ה'". אמר ריש לקיש, משל לגבור שבא לטען קורה גדולה ותלמידו מהלך אחריו, כל זמן שהיה התלמיד רואה את רבו מתגבר והולך, היה אומר לו יתקף חילך, כך משה כל זמן שהיה רואה את הקדוש ברוך הוא מתפיס וסולח לישראל, היה אומר לו יישר חילך. אמר רבי יוסי בר חנינא, אמר לו משה, כשתהא מודד לבניך מדת הדין מדד להם במדה קטנה, אבל מדת רחמים מדד להם במדה גדולה, שנאמר "ועתה יגדל נא" וגו'.

**פסוק כב-כג** "וינסו אתי זה עשר פעמים". (כתוב ברמז רל"ב).

תנן התם, במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד, אחד שהוציא שם רע על הגדולה שבכהנה, ועל הקטנה שבישראל, נותן מאה סלע, נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה, שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר "וינסו אתי" וגו', ממאי, דלמא משום דאכתי לא מלא סאתהון, דאמר רב המנונא, אין הקדוש ברוך נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו, שנאמר "במלאת שפקו יצר לו". אמר ריש לקיש, אמר קרא וינסו אתי וגו', על זה נחתם גזר דינם.

**פסוק כט** "במדבר הזה יפלו פגריכם", תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם כלו, מתושלח ראה את אדם, שם ראה את מתושלח, יעקב אבינו ראה את שם, עמרם ראה את יעקב אבינו, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני, ועדין אליהו קים. אחיה השילוני ראה את עמרם, והא כתיב (להלן כו, סה) "ולא נותר מהם איש" וגו', אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי, שנאמר "במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה", מי שפקודיו מבן עשרים, יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן חדש. ומשאר שבטים לא עייל, והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו לארץ, שנאמר "ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש", ותניא שלשים וששה ממש דברי רבי יהודה, אמר ליה רבי נחמיה וכי נאמר "שלשים וששה" והלא לא נאמר אלא "כשלשים וששה", אלא זה יאיר בן מנשה שהיה שקול כרבה של סנהדרין, אלא אמר רב אחא בר יעקב, לא נגזרה גזרה לא על פחות מבן עשרים שנה, ולא על יתר מבן ששים, לא על פחות מבן עשרים, דכתיב "מבן עשרים שנה ומעלה", ולא על יתר מבן ששים, גמר ומעלה "ומעלה" מערכין, מה להלן יותר מבן ששים כפחות מבן עשרים, אף כאן יותר מבן ששים כפחות מבן עשרים.

**פסוק לד** מנין שדורשים כנגד (האגדה) [באגדה] שנאמר "במספר הימים אשר תרתם" וגו', וכן הוא אומר (מ"ב י, ל) "ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות וגו' בני רבעים ישבו לך" וגו', כנגד ארבע דורות שהיתה בית אחאב קימת ונעקרה על ידו, ואלו הן עמרי ואחאב ויורם ובניו.

רב אידי (בריה) [אבוה] דרבי יעקב בר אידי, הוה אזיל תלתא ירחי באורחא, והוה יתיב חד יומא באשפיזא והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא, חלש דעתיה וקרי אנפשה (איוב יב, ד) "שחוק לרעהו אהיה", אמר ליה רבי יוחנן, במטו מנך לא תעניש רבנן, נפק רבי יוחנן לבי מדרשא ודרש, "אתי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון", וכי ביום דורשים אותו ובלילה אין דורשין אותו, אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפלו יום אחד [בשנה], מעלה עליו הכתוב כאלו עסק בכל השנה. וכן הוא אומר במדת פרענות במספר הימים אשר תרתם את הארץ יום לשנה, וכי ארבעים שנה חטאו והלא לא חטאו אלא ארבעים יום, אלא לומר לך כל העובר עברה אפלו פעם אחת בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה.

**פסוק לה** תנו רבנן, דור המדבר אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר "במדבר הזה יתמו" וגו', יתמו, בעולם הזה, ושם ימתו, בעולם הבא. וכן הוא אומר (תהלים צה, י-יא) "אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי", דברי רבי עקיבא, רבי אליעזר אומר, באין הם לעולם הבא, שנאמר (שם נ, ה) "אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח", אלא מה אני מקים "אשר נשבעתי באפי", באפי נשבעתי וחוזרני בי. רבי יהושע בן קרחה אומר, לא נאמר מקרא זה אלא כנגד דורות הבאים "אספו לי חסידי", אלו חסידים שבכל דור ודור, "כרתי בריתי", אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לכבשן האש, "עלי זבח", אלו רבי עקיבא וחבריו שמסרו עצמן לזביחה על דברי תורה. רבי שמעון בן מנסיא אומר, באין הם לעולם הבא, שנאמר (ישעיה לה, יא) "ופדויי ה' ישבון" וגו'. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה, שנאמר "הלוך וקראת באזני ירושלים" וגו', השתא אם אחרים באין בזכותן, הם עצמם לא כל שכן.

**פסוק לז** תנו רבנן מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר "וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה" וגו', וימתו, בעולם הזה, במגפה לפני ה', בעולם הבא.

**רמז תשמה** "וימתו האנשים", מלמד שמתו מיתה משנה, מלמד שנשתרבב לשונם ונפלו על טבורם והיו תולעים יוצאים מלשונם ונכנסים לטבורם, ויוצאים מטבורם ונכנסים בלשונם. רבי (גמליאל) [נחמן בר יצחק] אמר, באסכרה מתו.

תניא רבי אלעזר בן פרטא אומר, בוא וראה כמה גדול כחו של לשון הרע, מנלן, ממרגלים, השתא מרגלים שהוציאו שם רע על עצים ואבנים כך המוציא שם רע על חברו על אחת כמה וכמה, ממאי, דלמא כדרבי חנינא בר פפא [דאמר] דבר גדול דברו מרגלים וכו' (כדלעיל). אלא אמר רבא אמר קרא, וימתו האנשים וגו' על דבת הארץ שהוציאו.

**פסוק לח** יהושע וכלב נטלו חלק המרגלים, מנא הני מלי, דאמר קרא ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם, מאי חיו, אלימא חיו ממש, והכתיב (להלן כו, סה) "ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון", אלא שחיו בחלקם. מתלוננים ועדת קרח לא היה להם חלק בארץ, והתניא יהושע וכלב נטלו חלקם, לא קשיא מר מקיש מתלוננים למרגלים, [ומר לא מקיש], דתניא "אבינו מת במדבר", [זה צלפחד], "והוא לא היה בתוך העדה", זה עדת מרגלים, "הנועדים על ה'" אלו מתלוננים, ולא היה "בעדת קרח" כמשמעו, מר מקיש מתלוננים למרגלים, ומר לא מקיש. ואמר ליה רב פפא לאביי ולמאן דמקיש איכפל יהושע וכלב וירתי לכלי ארעא דישראל, אמר ליה מתלוננים שבעדת קרח קאמרינן.

**פסוק לט-מה** "וירד העמלקי והכנעני" וגו' ויכום ויכתום, מיד חזרו וישבו באבל, מכאן אמרו, כל המנדה יום אחד מלמטה אף על פי שהתירו לו אין לו התר מלמעלה עד שבעת ימים, וכל המנדה שבעת ימים מלמטה אף על פי שהתירו לו אין לו התר מלמעלה עד שלשים יום, וכל המנדה שלשים יום מלמטה אף על פי שהתירו לו אין לו התר מלמעלה לעולם ולעולמי עולמים, לכך נאמר "ויתאבלו העם מאד", באותה שעה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה בוא ורצה אותם העניים שכבר יצא לבם מעליהם, אמר לפניו רבונו של עולם במה ארצם, אמר לו צא ורצם בדברי תורה, שנאמר (להלן טו, ב-ג) דבר אל בני ישראל כי תבאו ועשיתם אשה לה'. באותה שעה היתה מריבה גדולה בין ישראל לגרים, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מפני מה עשו מריבה אלו עם אלו, לא כך כתבתי לכם בתורתי (להלן טו, טו) "הקהל חקה אחת" וגו', עכשיו "תורה אחת ומשפט אחד", מכאן אמרו שלש מדות יש בגרים, יש גר כנכרי לכל דבר, יש גר משול כחמור, ויש גר כאברהם אבינו. יש גר כנכרי לכל דבר, כיצד היו לו נבלות וטרפות בתוך ביתו, ואמר אלך ואתגיר ואהיה ביניהם של אלו שאכילתן יפה, ויש להם ימים טובים ושבתות ויאכלו אלו בתוך ביתי, כפף את עצמו והלך ונתגיר, ולבסוף שחזר מסורו באו עליו יסורין לטובתו להציל מידיו מה שעשה, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני כשם שאהב זה אתכם אף אתם אהבו אותו, שנאמר (דברים י, יט) "ואהבתם את הגר". יש גר משול כחמור, כיצד הלך ונשא אשה מישראל אמרו לו אין אנו נותנין לך עד שתתגיר, וכפף את עצמו והלך ונתגיר, לבסוף שחזר מסורו באו עליו יסורין לטובתו להציל מידו מה שעשה, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני כשם שבקש זה מכם מנוחה אף אתם תנו לו מנוחה, שנאמר (שמות כב, כ) "וגר לא תונה". יש גר כאברהם אבינו, כיצד הלך ופשפש את כל אמות העולם, כיון שראה שהם מספרים בטובתן של ישראל, אמר אלך ואתגיר ואכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר (ישעיה נו, ג) "ואל יאמר בן הנכר" וגו'.

"ויעפלו לעלות אל ראש ההר", צלפחד מהמעפילים היה.

"וארון ברית ה' ומשה". וגו' (כתוב ברמז שס"ז).