# פרק כ"ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/chayei-sarah/perek-23/

**פסוק א** (תהלים לז, יח) "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה" כשם שהם תמימים, כך שנותיהן תמימים. בת עשרים כבת שבע לנוי, בת מאה כבת עשרים לחטא, דבר אחר, "יודע ה' ימי תמימים" זו שרה, "ונחלתם לעולם תהיה" שנאמר שני חיי שרה וגו'.

"וזרח השמש ובא השמש", אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש, אלא עד שלא השקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק זה, הוא מזריח שמשו של צדיק חברו. יום שמת רבי עקיבא נולד רבי, וקראו עליו "וזרח השמש ובא השמש". יום שמת רבי נולד רב אדא בר אהבה. יום שמת רב אדא נולד רבי אבין. יום שמת רבי אבין נולד רבי אושעיא בריה יום שמת רבי אושעיא נולד אבא הושעיא איש טריא. יום שמת אבא הושעיא איש טריא נולד רבי אושעיא. עד שלא השקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, שנאמר (במדבר כז, יח) "קח לך את יהושע בן נון". עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, שנאמר (יהושע טו, יז) "וילכדה עתניאל בן קנז". עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל, שנאמר "ונר ה' טרם יכבה ושמואל שוכב". עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה, שנאמר (לעיל כב, כ) "הנה ילדה מלכה גם היא" ואחר כך שני חיי שרה.

רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם, בקש לעוררן. אמר, מה ראתה אסתר שתמלך על מאה עשרים ושבע מדינה, אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה, שחיתה מאה עשרים ושבע שנה, ותמלך על מאה עשרים ושבע מדינה.

**פסוק ב** ותמת שרה בקרית ארבע, ארבעה שמות נקראו לה, אשכל ממרא קרית ארבע וחברון ולמה קורא אותה קרית ארבע שדרו בה ארבעה צדיקים, ענר, אשכל וממרא ואברהם, ושמלו בה ארבעה צדיקים, אברהם, ענר, אשכל וממרא. ושנקברו בה ארבע אמהות, חוה, שרה, רבקה ולאה ועל שם בעליה שהן ארבע, ענק ושלשת בניו, אמר רב עזריה שמשם יצא אברהם אבינו ורדף ארבעה מלכים קוזמוקטורין שהיא עולה בקרנסין של ארבע. בתחלה ליהודה, ואחר כך לכלב ואחר כך לכהנים ואחר כך ללויים.

שהוא אחד מארבעה מקומות מגנים שבארץ ישראל, ואלו הן, רבי יצחק אומר דור (יהושע יב, כג), ונפת דור (שם יט, נ), ותמנת סרח וחברון ורבנן אמרי, דנה, וקרית דנה ותמנת סרח, וחברון.

מערת המכפלה, רב ושמואל, חד אמר, שני בתים זה לפנים מזה, וחד אמר, בית ועליה על גביו. בשלמא למאן דאמר זה למעלה מזה, היינו דכתיב מכפלה, אלא למאן דאמר שני בתים זו לפנים מזו מאי מכפלה, שכפולה בזוגות.

רבי יוסי הגלילי אומר, אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים למעשה ארץ כנען, שנאמר "כמעשה ארץ מצרים" וגו' למה זכו כנענים שישבו על ארצם ארבעים שנה ושבע שנים, שנאמר (במדבר יג, כב) "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים" מפני שכבדו את אברהם אבינו שאמרו לו "נשיא אלהים אתה בתוכנו" וגו' זכו שישבו על ארצם ארבעים ושבע שנה. רבי שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהודה בן לקיש, הרי הוא אומר (יהושע יד, טו) "האדם הגדול בענקים והארץ שקטה ממלחמה", בזכות אברהם, שכבדו את אברהם אבינו, זכו שתשקט עליהם הארץ.

(ממרא) קרית ארבע (קרית) ארבע זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.

ויבא אברהם לספד לשרה, כששב אברהם מהר המוריה בשלום, חרה אפו של סמאל שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם. מה עשה, הלך ואמר לשרה, לא שמעת מה נעשה בעולם. אמרה ליה, לאו. אמר לה, לקח אברהם את יצחק בנך ושחטו והקריבו על עולת מוקדה. התחילה בוכה ומיללת שלש בכיות כנגד שלש תקיעות, שלש יללות כנגד שלש יבבות ופרחה נשמתה ומתה. ויבא אברהם, מהיכן בא, מהר המוריה בא.

ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה, אבעיא להו הספדא יקרא דחיי הוא או יקרא דשכבי הוא למאי נפקא מנה, נפקא מנה לההוא דאמר לא תספדו לההוא גברא, אי נמי לאפוקי מיורשין מאי. תא שמע ויבא אברהם לספד לשרה, אי אמרת משום יקרא דחיי הוא משום יקרא דאברהם משהו להו לשרה שרה גופה ניחא לה כי היכי דמתיקר בה אברהם. תא שמע, רבי נתן אומר, סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה מת שלא נספד ולא נקבר או שחיה גררתו או שהיו גשמים מזלפין על מטתו, שמע מנה יקרא דשכבי הוא שמע מנה.

ויבא אברהם, מהיכן בא, רבי לוי אמר, מקבורתו של תרח לשרה בא, אמר לו רבי יוסי, והלא קדמה קבורתו של תרח לקבורתה של שרה שתי שנים אלא מהיכן בא, מהר המוריה בא, ומתה שרה מאותו צער. לפיכך נסמכה עקדה לויהיו חיי שרה.

**פסוק ג-ד** ויקם אברהם מעל פני מתו, מלמד שהיה רואה מלאך המות מתריס כנגדו אמר רבי יוחנן, מן הן תנינן מי שמתו מטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפלין ומכל מצוות האמורות בתורה, מן הכא ויקם וידבר.

אמר רבי בון (דברים טז, ג) "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שאתה עוסק בהם במתים.

רב אסי אמר, כל זמן שמטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי, שנאמר ואקברה מתי מלפני, אטו ההיא שעתא קמיה הוה רמיא, והכתיב ויקם אברהם מעל פני מתו, אלא כל זמן שמטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי, והמשמר את המת אף על פי שאינו מתו מתו, אף על פי שאינו משמרו, אינו מברך ואם רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי.

גר ותושב אנכי עמכם, גר דיר תושב מרי ביתא אם רציתם גר, ואם לאו מרי ביתא שכך אמר לי הקדוש ברוך הוא, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי, חד מית (דבר אחר, איני מבקש מכם אלא מת אחד, שנאמר תנו לי אחזת קבר).

**פסוק ה-ו** ויענו בני חת את אברהם וגו' שמענו אדני, אמרו לו, מלך אתה עלינו, נשיא אתה עלינו, אלהים אתה עלינו. אמר להם, אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר אלהו.

במבחר קברינו, במבחר שבקברינו. קבר את מתך, מתים הרבה.

**פסוק ח-יב** וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם וגו' ופגעו לי, פגעוני לי סרסרוני לי, ואם לאו צלו לו עלוי.

וישתחו אברהם לפני עם הארץ, מכאן שמודין על בשורה טובה.

ועפרון יושב בתוך בני חת, ישב כתיב אותו היום מנו אותו ארכיטיגוס דלא יהא בר נש רב זבין מאינש זעיר.

ויתן לי את מערת המכפלה (כתוב ברמז י"ג).

ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת מלמד שנעלו דלתותיהן והלכו לגמל חסד לשרה.

**פסוק יג** תמן תנינן, האשה נקנית בשלש דרכים, בכסף, בשטר ובביאה. בכסף, מנא לן, גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא (דברים כד, א) "כי יקח איש אשה ובעלה" וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין, שנאמר (להלן כה, י) "השדה אשר קנה אברהם", אי נמי "שדות בכסף יקנו".

**פסוק טו-טז** אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף, זהו שאמר הכתוב, (משלי כח, כב) "נבהל להון איש רע עין", זה עפרון, שהכניס עין הרע בממונו של אברהם. אמר אי את בעי למתן ארבע מאה קנטרין דכסף מן סחורתא דביתך, את יכיל יהב לי "ולא ידע כי חסר יבאנו", שחסרו הכתוב וי"ו שנאמר וישקל אברהם לעפרן, עפרון תנינא חסר וי"ו.

אמר רבי חנינא, שקלים שנאמר בתורה, סלעים, בנביאים ליטרין, בכתובים קנטרין חוץ משקלים של עפרון שהם קנטרין, שנאמר ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, פרקמטיה נפיק.

**פסוק יז** ויקם שדה עפרון אשר במכפלה, מלמד דהות נפילה וקמת דהות דבר אינש זעיר ואתעבדית דבר אינש רב אשר במכפלה, מלמד שנכפלה בעיני כל אחד ואחד שכל מי שקבור שם בטוח ששכרו כפול ומכפל. אמר רבי אבהו, שכפף הקדוש ברוך הוא קומתו של אדם הראשון, וקברו בתוכה.

השדה והמערה אשר בו, תמן תנינן, המוכר שדהו צריך שיכתב סימניה ומצריה מן הכא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה.

המוכר את השדה, מכר את החרוב שאינו מרכב ואת בתולת השקמה ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי אלו כלן מכורין. בין כך ובין כך לא מכר חרוב המרכב וסדן השקמה, דאמר קרא ויקם שדה עפרון וגו' מי שצריך לגבול [סביב] יצאו אלו שאינן צריכין לגבול סביב מכאן למיצרים מן התורה.

**פסוק יח** לאברהם למקנה לעיני בני חת, אמר רבי אלעזר, כמה דיות משתפכות כמה קלמוסין משתברין כדי לכתב בני חת בני חת עשר פעמים (ו)ללמדך שכל מי שמברר מקחו של צדיק כאלו מקים עשרת הדברות אמר רבי יודן, חמש פעמים כתיב (מ"א ב, ז) "ולבני ברזלי הגלעדי", ללמדך שכל מי שמאכיל פרוסה לצדיק כאלו מקים חמשה חמשי תורה.

**פסוק יט** ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו, הדא הוא דכתיב (משלי כא, כא) "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד". "רודף צדקה" זה אברהם, שנאמר "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה". "וחסד", שגמל חסד לשרה. "ימצא חיים", שנאמר (להלן כה, ז) "ושני חיי אברהם" "צדקה וכבוד", אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני אמנותי גמילות חסדים, תפסת אמנותי בא ולבש לבושי שנאמר ואברהם זקן בא בימים.