# פרק כ"ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/chayei-sarah/perek-24/

**פסוק א-ב** **רמז קג** ואברהם זקן בא בימים, כתיב, (משלי טז, לא) "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא". רבי מאיר אזל לממלא ראה אותן כלן שחורי ראש אמר להם, תאמר ממשפחות בני עלי אתם, דכתיב ביה (שמואל א ב, לג) "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". אמרו לו, רבי התפלל עלינו. אמר להם, לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה, דכתיב "עטרת תפארת שיבה", מהיכן היא מצויה "בדרך צדקה", ממי את למד, מאברהם, על ידי שנאמר בו, (לעיל יח, יט) "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה" זכה לזקנה, שנאמר ואברהם זקן.

"עוז והדר לבושה", עוז והדר לבושה של תורה. (שם) "ותשחק ליום אחרון" אימתי משחקת, ליום אחרון מתן שכרה לעתיד לבא ממי אתה למד מאברהם, על ידי שנאמר בו (לעיל יח, יט) "ושמרו דרך ה'" וגו', זכה לזקנה, שנאמר ואברהם זקן.

"ארך ימים בימינה" לעתיד לבא, "בשמאלה עשר וכבוד" בעולם הזה אפלו שהיא באה להשמאיל לאדם עשר וכבוד ממי אתה למד, מאברהם, על ידי שכתוב בו וכו'.

(תהלים מה, ג) "יפיפית מבני אדם", נתיפית בעליונים, שנאמר (ישעיה לג, ז) "אראלם צעקו חוצה" נתיפית בתחתונים, (לעיל כג, ו) "נשיא אלהים אתה בתוכנו", "על כן ברכך אלהים לעולם". וה' ברך את אברהם בכל.

(תהלים כד, ג) "מי יעלה בהר ה'", זה אברהם, "ומי יקום במקום קדשו", זה אברהם, שנאמר "וישכם אברהם בבקר אל המקום". "נקי כפים" (לעיל יד, כג) "אם מחוט ועד שרוך נעל". "ובר לבב" (לעיל יח, כה) "חלילה לך מעשות כדבר הזה" "אשר לא נשא לשוא נפשו", זה נפשו של נמרוד "ולא נשבע למרמה" "הרימותי ידי אל ה'". "ישא ברכה מאת ה', וה' ברך את אברהם בכל.

אברהם היה מברך את הכל, שנאמר (לעיל יב, ג) "ונברכו בך כל משפחת האדמה". ומי מברך את אברהם, הקדוש ברוך הוא, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. משה, נסן של ישראל, (שמות יז, ב) "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'" ומי הוא נסו של משה, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם טו) "ויקרא שמו ה' נסי". דוד רועה של ישראל, שנאמר "אתה תרעה את עמי את ישראל", ומי הוא רועה של דוד, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים כז, א) "ה' רעי לא אחסר". ירושלים אורו של עולם, שנאמר "והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך", ומי הוא אורו של ירושלים, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם יט) "והיה ה' לך לאור עולם".

ואברהם זקן בא בימים, זקן זה שקנה שני עולמים יש לך אדם שהוא בזקנה, ואינו בימים בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה.

בא בימים, בא בדיופלין רבי ברכיה אמר בא בפילון מפלש לחיי העולם הבא. אמר רבי יצחק, בא באותן הימים שכתוב בהן (קהלת יב, א) "עד אשר לא יבואו ימי הרעה".

וה' ברך את אברהם בכל, רבי יהודה אומר, שנתן לו נקבה. אמר רבי נחמיה, עיקר ביתו של מלך לא כתיב בו ברכה אלא וה' ברך את אברהם בכל שלא נתן לו נקבה כל עקר. רבי לוי אמר, תלת שהשליטו ביצרו, ועשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא חסר קילרין שלו כלום. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא, שלא חזר ונסה אותו.

**רמז קד** רבי חמא בר חנינא אמר, מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם. היו במצרים ישיבה עמהם, שנאמר "לך ואספת את זקני ישראל". במדבר, ישיבה עמהם, שנאמר (במדבר יא, טז) "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ואברהם זקן יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (להלן כז, א) "ויהי כי זקן יצחק". יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (להלן מח, י) "ועיני ישראל כבדו מזקן". אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו. מהו המשל בכל אשר לו, המושל בתורת רבו. "הוא דמשק אליעזר" שדולה ומשקה תורת רבו לאחרים.

ואברהם זקן, זה אחד משבעה מופתים (כתוב ברמז ע"ז).

**רמז קה** עד אברהם לא הוה זקנה, [מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק]. אתא אברהם ובעי רחמי והוי זקנה, שנאמר ואברהם זקן. עד דאתא יעקב לא הוה חלשא, אתא יעקב ובעי רחמי והוי חלשא, שנאמר (להלן מח, א) "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה". עד דאתא אלישע לא הוי קצירא דאתפח אתא אלישע ובעי רחמי שנאמר "ואלישע חלה את חליו" וכו' ושלשה חלאים חלה וכו'.

ואית דמפקין לה בהאי לישנא, אברהם תבע זקנה, אמר לפניו, רבונו של עולם, אדם ובניו נכנסין למקום אחד אין העולם יודעין למי יכבד, ומתוך שאתה מעטרו בזקנה ושיבה אדם יודע למי מכבד. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחלת הספר ועד כאן אין בו זקנה וכיון שעמד אברהם אבינו נתן לו זקנה, הדא הוא דכתיב, ואברהם זקן. יצחק תבע יסורין, אמר לפניו, רבונו של עולם, אדם מת בלא יסורין מדת הדין מתוחה כנגדו (ומת), ואם את מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין, וכיון שעמד אבינו יצחק נתן לו יסורין, דכתיב, (להלן כז, א) "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות". יעקב תבע את החלי. אמר לפניו, רבון העולמים, אדם מת בלא חלי אינו מישב בין בניו ומתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים הוא מישב בין בניו. אמר לו, חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, הדא הוא דכתיב, (להלן מח, א) ("ויגד) [ויאמר] ליוסף הנה אביך חולה". אברהם חדש זקנה, יצחק חדש יסורין, יעקב חדש את החלי, חזקיהו מלך יהודה חדש חלי שני אמר לפניו, רבון העולמים, לא טוב לאדם שהעמדת אותו עד יום מותו אלא מתוך שאדם חולה ועומד הוא עושה תשובה שלמה. אמר לו, חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. הדא הוא דכתיב, "מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו", מכאן שהיה בין חלי לחלי חלי כבד משניהם.

**רמז קו** וה' ברך את אברהם בכל, עד שהוא בין הבתרים בשרו שהוא נותן לו בן אחר חמשים ושתים שנה בן ארבעים ושמונה שנה הכיר לבוראו, באותה שעה בשרו.

בכל, בזכות המעשר שנאמר (להלן יד, כ) "ויתן לו מעשר מכל".

תניא וה' ברך את אברהם רבי מאיר אומר, שלא היתה לו בת (ראה לעיל אות לח). רבי יהודה אומר, שהיתה לו בת, אחרים אומרים, בת היתה לו ובכל שמה. רבי אלעזר המודעי אומר אצטגנינות גדולה היתה לאברהם בלבו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו רבי שמעון בן אלעזר אומר, מרגלית טובה היתה לאברהם אבינו תלויה בצוארו, שכל חולה הרואה אותה מיד נתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו נטלה הקדוש ברוך הוא ותלאה בגלגל חמה. אמר אביי, הינו דאמרי אינשי מידלי יומא אידלי קצירא דבר אחר, שלא מרד עשו בימיו. דבר אחר, שעשה ישמעאל תשובה בימיו.

תנו רבנן, שלשה לא שלט בהם יצר הרע, ואלו הן, אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו, בכל מכל כל שלשה הטעימן הקדוש ברוך הוא מעין העולם הבא, ואלו הם, אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל ששה לא שלט בהן מלאך המות, אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל משה, אהרן ומרים דכתיב בהו (במדבר לג, לח, דברים לד, ה) "על פי ה'", ומרים אף על גב דלא כתיב בה אתיא "שם שם" ממשה, ומפני מה לא נאמר בה, שגנאי הדבר לומר אצל אשה.

תנו רבנן, שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו, בכל מכל כל, משה, אהרן ומרים, דכתיב בהו "על פי ה'" בנימין בן יעקב, דכתיב ביה "ידיד ה' ישכן לבטח" ויש אומרים, אף דוד, דכתיב (תהלים טז, ט) "אף בשרי ישכן לבטח".

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו, שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. המושל בכל אשר לו, שהוא שליט ביצרו כמותו.

שים נא ידך תחת ירכי, לפי שנתנה להם המילה בצער לפיכך אין נשבעין אלא בה.

דבר אחר, למה היו מחבבין את המילה, שהיו יודעין שהיא עתידה להציל את בניהם מגיהנם, שנאמר "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק" ואין חק אלא מילה, שנאמר (תהלים קה, ט י) "אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק ויעמידה ליעקב לחק". וישראל שהיו מולין נמלטין ממנה, שנאמר (ישעיה מג, ב) "כי תעבר במים אתך אני וגו' כי תלך במו אש לא תכוה".

**פסוק ג** **רמז קז** ואשביעך בה' אלהי השמים, עד שלא הודעתי אותו לבריותיו אלהי השמים וכיון שהודעתי אותו לבריותיו ואלהי הארץ.

אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני הזהירו על בנות ענר, אשכל וממרא.

**פסוק ד** כי אם אל ארצי ואל מולדתי, אמרי, חטיא דקרתך זונן מנהון זרע.

**פסוק ה** ויאמר אליו העבד אולי וגו', הדא הוא דכתיב "כנען בידו מאזני מרמה". "כנען", זה אליעזר. "בידו מאזני מרמה", שהיה יושב ומשקל בתו אם ראויה, אם אינה ראויה. "לעשק אהב", לעשק אהובו של עולם זה יצחק, אמר, אולי לא תאבה האשה אתן לו בתי. אמר לו, אתה ארור ובני ברוך, ואין ארור מדבק בברוך.

**פסוק ו-ז** ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי, זה בית אבי, ומארץ מולדתי, זה שכונתי ואשר דבר לי בחרן, ואשר נשבע לי בין הבתרים.

הוא ישלח מלאכו לפניך, הרי מלאך מסים בשעה שאמר (הקדוש ברוך הוא) [אברהם] הוא ישלח מלאכו זמן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים, אחד להוציא את רבקה ואחד ללוות את אליעזר.

**פסוק ח** ואם לא תאבה האשה וגו' רק את בני לא תשב שמה. רק, מעוט, בני אינו חוזר, בן בני חוזר.

**פסוק ט** ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו, גמליו של אברהם אבינו היו נכרים שבכל מקום שהיו יוצאין יוצאין זמומין.

וילך אל ארם נהרים, בר יומו היא דעתיה דרבי ברכיה (להלן פסוק מב) "ואבא היום אל העין", היום יצאתי היום באתי הדא הוא דכתיב (תהלים ס, ד) "הרעשתה ארץ", בימי אברהם "פצמתה", בימי אליעזר. "רפה שבריה", בימי יעקב "כי מטה", בימי ישבי בנוב, הדא הוא דכתיב (שמואל ב כא, טז) "וישבי בנב אשר בילידי הרפה". אניף במגניה קפץ דוד לאחוריה שמנה עשרה אמין, זה נתירא מזה וזה נתירא מזה. זה נתירא, לומר אם לאחורהי קפץ כדין, לקדמוהי לא כל שכן וזה נתירא לומר אם במגניה אניפיה כדין, היך אנא יכיל למיקמא ביה, באותה שעה אמר דוד, הלואי הוה לי חד מן בני אחתי, ויסיעני מיד, "ויעזר לו אבישי בן צרויה". לאחורי תרעא הוה קאי, אתמהה, רבנן אמרין, אפלו היה בסוף העולם הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו כדי שלא יהא אותו צדיק עומד ומצטער.

תנו רבנן, שלשה קפצה להן הארץ, אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה. אבישי, כדכתיב, (ברמה) (שמואל ב כא, טז) "ישבי בנב" אליעזר, דכתיב, "ואבא היום אל העין" למימרא דההוא יומא נפק אלא מלמד שקפצה לו הארץ. יעקב אבינו, דכתיב, (להלן כח, י יא) "ויצא יעקב" וכתיב "ויפגע במקום וילן שם" אלא כי מטא לחרן אמר, אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו כיון דהרהר בדעתו למיזל, מיד קפצה ליה ארעא ועאל וצלי דכתיב, "ויפגע במקום", ואין פגיעה אלא תפלה, ואכתי הוה עדנא ליומא בתר דצלי בעי למיהדר, אמר הקדוש ברוך הוא, צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, מיד "וילן שם כי בא השמש". כתיב (להלן לב, לב) "ויזרח לו השמש" וכי לו בלבד זרחה והלא לכל העולם כלו זרחה, אלא שמש שבאה בעבורו זרחה בעבורו.

**פסוק יא** ויברך הגמלים, ארבענון.

לעת ערב לעת צאת השאבת, אמר רב הונא, בשעה שאדם הולך לקח אשה ושמע קל כלביא מנבחין, הוא צית מה אנון אמרין לעת ערב לעת צאת השאבת.

**פסוק יב** ויאמר ה' אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום, "מי בכם ירא ה'", זה אליעזר, "שומע בקול עבדו", בקולו של אברהם, "אשר הלך חשכים" בשעה שהלך להביא את רבקה "ואין נגה לו" ומי מאיר לו, הקדוש ברוך הוא מאיר לו בזיקים וברקים "יבטח בשם ה' וישען " הקרה נא לפני היום.

כתיב (משלי יז, ב) "עבד משכיל ימשל בבן מביש", "עבד משכיל" זה אליעזר. ומה היתה השכלתו, אמר, כבר קללת אותו האיש בידו שמא יבא כושי אחר או ברברי אחר וישתעבד בי, מטב לי שאשתעבד בבית זה ולא אשתעבד בבית אחר. "ימשל בבן מביש", זה יצחק שביש את כל העולם כלו בשעה שנעקד על גבי המזבח. "ובתוך אחים יחלק נחלה", בתוך ישראל מה אלו מזכירין זכות אבות אף זה מזכיר זכות אבות, שנאמר ה' אלהי אדני אברהם.

הקרה נא לפני, התחלת גמר ועשה חסד עם אדני אברהם, הכל צריכין לחסד אפלו אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו, נצרך לחסד שנאמר ועשה חסד עם אדני אברהם.

**פסוק יג-יד** הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה, ארבעה הן ששאלו שלא כהגן. לשלשה נתן להם כהגן ולאחד נתן לו שלא כהגן, ואלו הן, אליעזר עבד אברהם וכלב ושאול ויפתח. XאY אליעזר, והיה הנערה אשר אמר אליה, אלו יצתה אמה אחת (והשקהו) [והשקתו] היה משיאה לבן אדוניו זמן לו הקדוש ברוך הוא כהגן, והנה רבקה יוצאת. XבY כלב אמר, (יהושע טו, טז) "אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה", אלו לכדה עבד אחד היה נותן לו את בתו, זמן לו הקדוש ברוך הוא כהגן (שם יג) "וילכדה עתניאל בן קנז". XגY שאול אמר, "והיה האיש אשר יכנו" וגו', אלו יצא כושי אחד או גוי אחד או עבד אחד והכהו היה נותן לו את בתו, זמן לו הקדוש ברוך הוא כהגן (שם, יב) "ודוד בן איש אפרתי". יפתח אמר, "והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי", אלו יצא חמור אחד או כלב אחד היה מעלה[ו] עולה, זמן לו הקדוש ברוך הוא שלא כהגן, (שם לד) "ויבא יפתח המצפתה והנה בתו (יוצאה) [יוצאת] לקראתו".

**פסוק טו** **רמז קח** ויהי הוא טרם כלה לדבר, שלשה הן שנענו במענה פיהן אליעזר עבד אברהם, משה ושלמה. אליעזר, דכתיב, ויהי הוא טרם כלה לדבר. משה, דכתיב, (במדבר טז, לא) "ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם". שלמה, דכתיב, "וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים".

**פסוק טז** והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה, תמן תנינן מכת עץ כתבתה מאתים, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים מכת עץ כתבתה מנה. טעמא דרבי מאיר מהכא, ואיש לא ידעה הא אם נבעלה מעץ בתולה, טעמא דרבנן בתולה הא נבעלה מעץ אינה בתולה. אמר רבי יוחנן, לא נבעלה אשה ממהול לשמנה תחלה אלא רבקה. אמר רבי שמעון בן לקיש, לפי שבנות הכותים משמרות עצמן ממקום ערותן ומפקירות עצמן ממקום אחר, אבל זו בתולה ממקום בתולים ואיש לא ידעה ממקום אחר אמר רבי יוחנן, ממשמע שנאמר בתולה אין אנו יודעין שאיש לא ידעה, אלא אפלו אדם לא תבע בה, על שם (תהלים קכה, ג) "לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים".

ותרד העינה ותמלא, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו אמר לה הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך, מה את כיון שראו אותך המים מיד עלו, כך בניך כיון שהבאר רואה אותן מיד תהא עולה, הדא הוא דכתיב, (במדבר כא, יז) "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה".

**פסוק יז** וירץ העבד לקראתה, לקראת מעשיה הטובים.

**רמז קט** הגמיאיני נא מעט מים גמיאה אחת.

הדא הוא דכתיב (משלי יג, כה) "צדיק אוכל לשבע נפשו", זה אליעזר, שאמר, הגמיאיני נא, גמיאה אחת, "ובטן רשעים תחסר", זה עשו הרשע, שאמר לאבינו יעקב, "הלעיטני נא". אמר רבי זעירא, פער פיו אותו רשע כגמל. אמר, אנא אפתח פומי ואת משדר ואזיל כהדין דתנינן אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין.

**פסוק כא** והאיש משתאה לה, ממצמץ ומביט בה.

**פסוק כב** ויקח האיש נזם זהב, אבן יקרה היה בה, והיה משקלה בקע ושני צמידים על ידיה, כנגד שני לוחות, עשרה זהב משקלם, כנגד עשרת הדברות.

**פסוק כג-כה** היש בית אביך מקום לנו ללין, לינה אחת. גם מקום ללון, לינות הרבה.

**פסוק כו** ויקד האיש וישתחו לה', מכאן שמודין על בשורה טובה.

**פסוק כז** ויאמר ברוך ה' אלהי אדני אברהם, ממה שקפצה הארץ והדרך לפני הייתי יודע שבדרך נחני ה' בית אחי אדני.

**פסוק כח** ותרץ הנערה ותגד לבית אמה, אין האשה רגילה אלא לבית אמה. התיבון ליה, והכתיב (להלן כט, יב) "ותרץ ותגד לאביה", אמר להון, שמתה אמה ולמי היה להגיד, לא לאביה.

**פסוק כט-לא** ולרבקה אח ושמו לבן, פרדיכוס רבי ברכיה אמר, לגנאי, מלבן ברשע. וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין, מעיני ליה ויהי כראות את הנזם, מעיני גרמיה.

ויהי כראת את הנזם, מיד הלך לו להמיתו. הכיר בו שמרצתו לרעה הזכיר שם והעמיד הגמלים על העין באויר והוא עומד על הגמלים באויר, ויהי בראותו כן הכיר שהוא צדיק ואמר בא ברוך ה'.

שהיה סבור שהוא אברהם, שהיה קלסתר פניו דומה לו, כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששמש את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך ויאמר בא ברוך ה', רבי יעקב בשם רבי יוחנן דבית גוברין עבד ליה אפטריה ומה אם אליעזר, על ידי ששמש את הצדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך ישראל שהן עושין חסד עם גדוליהן בידיהן וברגליהן על אחת כמה וכמה. למה תעמד בחוץ, אין כבודך שתעמד בחוץ. ואנכי פניתי הבית, מטנופת עבודת אלילים.

**פסוק לב** ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים, התיר זממיהן רבי ירמיה שאל לרבי חיא בר אבא לא היו גמלים של אברהם דומין לחמורו דרבי פנחס חמרתיה דרבי פנחס נסבו יתה לסטאי עבדת גביהון תלתא יומי ולא טעמה כלל אמרי, סופה מתה ומסריה עלן, נמסרה לרבונה שלחו יתה ועאל בביתא דמארה כיון דעאלת נהקת וחכם קלא אמר, פתחון לאותה עניה והבו לה דתיכול דאית לה תלתא יומי דלא טעמה כלום יהבו לה שעורים ולא טעימנן אמר להון, תקנתין יתהון אמרו ליה, אין אמר להו, אפיקתון דמאי אמרו לו, ולא כן אולפן רבי הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי. אמר להו, ומה נעביד לה דהיא מחמרא על גרמה רבי ירמיה שלח ליה לרבי זעירא חד טרסקל של תאנים, אמר רבי זעירא, אפשר רבי ירמיה משלח לון דלא מתקנן אמר רבי ירמיה, אפשר רבי זעירא אכיל לון דלא מתקנן בין דין לדין אתאכיל תאנים בטבלן. למחר קם רבי ירמיה עם רבי זעירא. אמר ליה, תקנת אלין תאנים, אמר ליה, לא. אמר רבי זעירא, אי הוו קדמאי מלאכים אנן בני נש ואי הוו בני נש אנן חמרין אמר רבי מנא אפלו חמרין לית אנן דחמרתא דרבי פנחס בן יאיר יהבין לה שערין טבלין ולא טעמתהון ואנן אכלין תאניא בטבליא.

ויתן תבן ומספא לגמלים, יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא. רבי שמעון בן יוחאי אומר, "טמא הטמא", רבי אלעזר ברבי יוסי אומר, (שם) "זה וזה".

**פסוק לג-לה** ויושם לפניו לאכל אמר רבי אחא, יפה רחיצת רגלי עבדי אבות מתורתן של בנים, שאלו רחיצת רגליהם צריך לכתב והשרץ מגופי תורה וכו'.

ויאמר עבד אברהם אנכי, מלתא דאת בהית בה אמר לה קודמי.

**פסוק מב** "ואבא היום אל העין", מקרית ארבע עד חרן מהלך שבע עשרה ימים, ובשלש שעות בא העבד לחרן, והיה תמה בלבו, והיה אומר היום יצאתי והיום באתי, שנאמר "ואבא היום אל העין". רצה הקדוש ברוך הוא לגמל חסד ליצחק, ושלח מלאך לפני אליעזר ונקפצה הדרך לפניו, ובת מלכים שלא יוצאת לשאב מים מימיה. יוצאת לה באותה שעה, והנערה שלא היתה יודעת מהו איש קבלה עליה להזדוג ליצחק שהיתה ראויה לו ממעי אמה וכתיב, (פסוק נא) "הנה רבקה לפניך". והשכים העבד בבקר וראה את המלאך עומד וממתין לו בחוץ. אמר להם, "אל תאחרו אותי". ובשביל שלא יתיחד העבד עם הנערה בלילה, נקפצה הארץ לפניו ובשלש שעות בא לחברון לעת תפלת הערב (להלן פסוק סג) "ויצא יצחק" להתפלל תפלת מנחת הערב. אמר אברהם ליצחק, העבד הזה חשוד על כל עברות שבתורה, ומרמה בידו, שנאמר (הושע יב, ח) "כנען בידו מאזני מרמה". הבא הנערה האהלה והוצא בתוליה באצבע, אם טהורה היא בבתוליה הרי היא ראויה לך, וכך עשה והראה אותן לאברהם, ואחר כך לקחה לאשה ובשביל שגמל אליעזר חסד ליצחק הוציאו לחירות ונתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעולם הזה והעמידו למלך והוא עוג מלך הבשן.

כיון שראו את הצמידים נתקבצו להרג לאליעזר, וראו שהיה נוטל שני גמלים בשתי ידיו ומעבירן את הנחל. כיון שראו כן אמרו אין אנו יכולין להרגו, והניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה ובזכות אברהם נתחלפה הקערה ואכל בתואל ממנה ומת. ואין ויושם אלא לשון סם. ומפני מה מת בתואל, שהוא היה מלך בארם נהרים, וכל בתולה שתנשא בועל אותה לילה ראשונה ואחר כך חוזרת לבעלה. נתקבצו כל השרים ואמרו, אם הוא עושה לבתו כשם שעשה לבנותינו מוטב, ואם לאו אנו הורגים אותו ואת בתו. לפיכך מת כדי שינצל אליעזר ורבקה. בשתי שעות ביום יצאו מחרן וקפצה הארץ לפניהם. (להלן פסוק סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה", מהיכן יצא, מגן עדן. "ותפל מעל הגמל", לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע, נזדעזעה ונעשית מכת עץ, ויצא ממנה דם בתולים. מיד אמר הקדוש ברוך הוא לגבריאל, רד ושמר את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום. בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים. חשדה מאליעזר. אמר לה, בתולותיך היכן הן. אמרה לו, כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מכת עץ. אמר לה, שקר את מדברת אלא אליעזר פגע בך. ונשבעה לו שלא נגע בה. הלכו ומצאו העץ צבוע דם. מיד ידע יצחק שהיא טהורה. אמר הקדוש ברוך הוא, מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד. אמר למלאכי השרת, הכניסוהו חי בגן עדן. הוא אליעזר בן נמרוד והוא (תמיה) [תמיהה] גדולה, יצחק יצא מגן עדן חי, ואליעזר נכנס לגן עדן חי.

**פסוק מט-נא** ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב, מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, שאין זווגו של אדם אלא מאת הקדוש ברוך הוא. מן התורה, ויאמרו מה' יצא הדבר. מן הנביאים, (שופטים יד, ד) "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא". ומן הכתובים, "בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת".

ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת וגו' ואפנה על ימין, זה ישמעאל או על שמאל, זה לוט, כמו דאת אמר, (לעיל יג, ט) "אם השמאל ואימנה".

מה' יצא הדבר, מהיכן יצא, מהר המוריה יצא ורבנן אמרין, מהיכן יצא, ותהי אשה לבן אדניך.

**פסוק נג** ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ומגדנות. רב הונא אמר, קונפי רבנן אמרי, קליות ואגוזים. וקליות היו חביבות מן הכל אלא ללמדך שאם יוצא אדם לדרך אם אין מזונותיו עמו מסתגף הוא.

**פסוק נה** ויאמרו אחיה ואמה, ובתואל היכן היה, בקש לעכב ונגף בלילה, הדא הוא דכתיב (משלי יא, ה) "צדקת תמים תישר דרכו", ו"ברעתו (ילכד) [ידחה] רשע". "צדקת תמים", זה יצחק. "תישר דרכו", של אליעזר. "ברעתו (ילכד) [ידחה] רשע", זה בתואל שבקש לעכב ונגף בלילה.

תמן תנינן נותנין לבתולה שנים עשר חדש, משתבעה הבעל כדי לפרנס את עצמה מנא הני מילי, דאמר קרא תשב הנערה אתנו ימים או עשור, מאי ימים, אילימא תרי יומי, משתעי אינש הכי אמרו ליה, תרי יומי ואמר להו לאו, והדר אמרו ליה עשרה יומי אלא מאי ימים, שנה דכתיב, (ויקרא כה, כט) "ימים תהיה גאולתו". ואימא מאי ימים, חדש דכתיב (במדבר יא, כ) "עד חדש ימים", דנין ימים סתם מימים סתם, ואין דנין ימים סתם מימים שנאמר בהם חדשים.

תשב הנערה אתנו ימים, אלו שבעת ימי אבלו של בתואל או עשור, אלו שנים עשר חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה.

**פסוק נז** ויאמרו נקרא לנערה מכאן שאין משיאין את הקטנה אלא על פיה.

(פסוק נח) ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי. אמרה, הולכת אני על כרחכם שלא בטובתכם.

**פסוק ס** ויברכו את רבקה, אמר רבי איבו דוויים ושפופים ולא היו מפרינין אותו אלא בפה.

כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שלא טבלה. ומנין לברכת חתנים מן התורה, שנאמר, ויברכו את רבקה. ומנין שאפלו אלמנה צריכה ברכה, שנאמר "ויקח בעז עשרה אנשים".

אחתנו את היי לאלפי רבבה, מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל יצחק עליה, שלא יהו אמות העולם אומרים תפלתנו עשתה פרות, אלא (להלן כה, כא) "ויעתר יצחק לה'". "ברכת אובד עלי תבא" זה לבן הארמי שנאמר (דברים כו, ה) "ארמי אובד אבי". "עלי תבא", זו רבקה, שנאמר אחתנו את היי לאלפי רבבה, ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב. אלופים מעשו (להלן לו, טו) "אלוף תימן אלוף אומר", רבבה מיעקב, שנאמר "רבבה כצמח השדה". ויש אומרים אלו ואלו עמדו מישראל, שנאמר (במדבר י, לו) "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל".

**פסוק סא** ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש, ולא לפני האיש, כעור לאיש להיות מהלך אחרי אשה.

אמר רב נחמן, מנוח עם הארץ היה שנאמר (שופטים יג, יא) "וילך מנוח אחרי אשתו". ודלמא אחר דבריה ואחר עצתה. ולמאי דאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה, אפלו פסוקי בי רב לא קרא, דכתיב ותקם רבקה ונערתיה וכו'.

ותרכבנה על הגמלים. שכן דרך הגמלים גדלים במזרח. רבנן אמרין, מה גמל זה יש בו סימן טמאה וסימן טהרה כך העמידה רבקה צדיק ורשע.

**פסוק סב** ויצחק בא מבוא, אתא מלמיתי ולהיכן הלך, באר לחי ראי, הלך להביא את הגר. אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי עולמים ראה בעלבוני.

ויצא יצחק לשוח, אין שיחה אלא תפלה (כתוב ברמז פו).

**פסוק סד** ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק, צפת שידו שטוחה בתפלה. אמרה, ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו. ותפל מעל הגמל, אתרכינת כמו דאת אמר, (תהלים לז, כד) "כי יפל לא יטל".

**פסוק סה** ותאמר מי האיש הלזה, ראתה אותו הדור כמו דאת אמר "הנה בעל החלומות הלזה בא" רבנן אמרי, הוא ופלסונו הלזה אלון זה.

ותקח הצעיף ותתכס, שתים הן שנתכסו בצעיף וילדו תאומים. רבקה, ותקח הצעיף ותתכס, תמר, "ותכס בצעיף ותתעלף".

**פסוק סו** ויספר העבד ליצחק אמר רבי אלעזר, כלליה של תורה מרבין מפרטיה שאלו בא לכתב שנים שלשה דפין היה כותב ורבנן אמרי דברי שבח גלה לו מה שקפצה הארץ לפניו.

**פסוק סז** ויבאה יצחק האהלה שרה אמו, כל הימים שהיתה שרה קימת היה ענן קשור על האהל, וכיון שמתה פסק אותו ענן. וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן כל זמן שהיתה שרה קימת היתה ברכה משלחת בעסה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה ברכה, וכיון שבאה רבקה חזרה אותה ברכה. כל זמן שהיתה שרה קימת היו דלתותיה פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה רוחה, וכיון שבאה רבקה חזרה אותה רוחה. כל זמן שהיתה שרה קימת היה נר דלוק מלילי שבת ללילי שבת, כיון שמתה שרה פסק, וכיון שבאה רבקה חזר אותו הנר. וכיון שראה יצחק שהיתה עושה כמעשה אמו עושה חלתה בטהרה, וקוצה חלתה בטהרה, מיד ויביאה יצחק האהלה שרה אמו.

וינחם יצחק אחרי אמו, רבי יוסי אמר, שלש שנים עשה יצחק אבל על אמו, ולאחר שלש שנים לקח את רבקה ושכח אבל אמו. מכאן אתה למד, עד שלא לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר הוריו, לקח אדם אשה, אהבתו הולכת אחר אשתו, שנאמר (לעיל ב, כד) "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו" וגו', וכי יעזב איש את מצות כבד, אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו, שנאמר "ודבק באשתו".

אמר רבי יודן, למדתך תורה דרך ארץ שאם יהיו לאדם בנים גדולים יהיה משיאן תחלה ואחר כך נושא לו אשה. ממי אתה למד, מאברהם, בתחלה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ולבסוף ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה.