# פרק י"ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/lekh-lekha/perek-12/

**פסוק א-ב** ויאמר ה' אל אברם, רבי יצחק פתח (תהלים מה, יא) "שמעי בת וראי והטי אזנך" "ושכחי עמך ובית אביך", אמר רבי יצחק, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר, תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה ואמר, אני בעל הבירה כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר, אני הוא בעל העולם (שם יב) "ויתאו המלך יפיך", ליפותך בעולם (שם) "כי הוא אדניך והשתחוי לו", הוי ויאמר ה' אל אברם.

רבי ברכיה פתח, "לריח שמניך טובים", אמר רבי ברכיה, למה אבינו אברהם דומה, לצלוחית של אפרסמון המקפת צמיד פתיל ומונחת בקרן זוית, ולא היה ריחה נודף, כיון שהיתה מטלטלת, היה ריחה נודף, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם.

ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי ברכיה פתח, (שיר השירים ח, ח) "אחות לנו קטנה", זה אברהם, שאיחה את כל באי העולם בר קפרא אומר, כזה שהוא מאחה את הקרע. "קטנה", שעד שהוא קטן היה מסגל מצות ומעשים טובים וכו'. "אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום", שנכנס בשלום ויצא בשלום.

ויאמר ה' אל אברם לך לך. "והחכמה תעז לחכם", זה אברהם, "מעשרה שליטים", מעשרה דורות שמנח ועד אברהם. מכלם לא דבר עם אחד מהן אלא עמו. ויאמר ה' אל אברם לך לך.

רבי אחא פתח: "אהבת צדק ותשנא רשע". מדבר באברהם אבינו. בשעה שבקש רחמים על סדמיים, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, אהבת צדק, לצדק בריותי, ושנאת מלחיבן, "על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך" מנח ועד אצלך עשרה דורות, ומכלן לא דברתי עם אחד מהן אלא עמך.

מה כתיב למעלה מן הענין: "וימת תרח בחרן". ואחר כך: ויאמר ה' אל אברם. אם לענין החשבון, עוד מתבקש לו חמש וששים שנה. אלא בתחלה אתה דורש, שהרשעים אפלו בחייהם קרויים מתים. לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר: אצא, ויהיו מחללים בי שם שמים ויאמרו: הניח אביו לעת זקנתו והלך לו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך לך, לך אני פוטר מכבוד אב ואם, ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם. ולא עוד, אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך. בתחלה: "וימת תרח", ואחר כך: ויאמר ה' אל אברם לך לך.

רבי יהודה אומר: לך לך, שני פעמים. אחד מארם נהרים, ואחד מארם נחור. רבי נחמיה אומר: אחד מארם נהרים ומארם נחור, ואחד שהפריחו מברית בין הבתרים והביאו לחרן. אמר רבי לוי: בשעה שהיה אבינו אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, וראה בני אדם אוכלים ושותים ופוחזים, אמר: הלואי לא יהא חלקי בארץ הזאת. כיון שהגיע לסלמה של צר, וראה בני אדם עסוקים בנכוש בשעת נכוש, בעדור בשעת העדור, אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

אמר רבי לוי: שני פעמים כתיב "לך לך" אין אנו יודעין איזו חביבה, אם הראשונה או השניה. מן מה דכתיב: "אל ארץ המריה", הוי: שניה חביבה מן הראשונה. אמר רבי יוחנן: לך לך מארצך, מאפרכיה שלך. ממולדתך, זה שכונתך. ומבית אביך, זה בית אביך. אל הארץ אשר אראך. ולמה לא גלה לו, כדי לחבבה בעיניו, ולתן שכר על כל פסיעה ופסיעה. ודכותה: "קח נא את בנך". אמר לו: לאיזה בן, אמר לו: "את יחידך". אמר לו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו. אמר לו: "אשר אהבת". אמר לו: ואית תחומין במעיא, אמר לו: "את יצחק". ולמה לא גלה לו, כדי לחבבו בעיניו, ולתן לו שכר על כל דבור ודבור. משהקדוש ברוך הוא מתהי ומתלה בעיניהן של צדיקים ואחר כך הוא מגלה להם טעמו של דבר. כך: אל הארץ אשר אראך. ודכותה: "על אחד ההרים אשר אמר אליך". ודכותה: "וקרא אליה את הקריאה אשר אני דבר אליך". ודכותה: "קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך".

למלך שהיה עובר ממקום למקום, ונפלה מרגלית מעל ראשו. והעמיד המלך פמליא שלו, ועשה צבורים, והביא מכברות, וכבר את הראשון ולא מצאה, השני ולא מצאה, בשלישי מצאה. אמרו: מצא המלך מרגלית שלו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: מה צרך היה לי ליחס שם ארפכשד עבר פלג רעו שרוג נחור תרח, לא בשבילך, הדא הוא דכתיב: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". כך אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: מה צרך היה לי ליחס פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בעז עובד ישי, לא בשבילך, הדא הוא דכתיב: "מצאתי דוד עבדי".

**רמז סג** דבר אחר: לך לך, למאה שנה יהיה לך בן, מנין 'לך לך'. דבר אחר: אמר לו הקדוש ברוך הוא: נסיון ראשון ונסיון אחרון איני מנסה לך אלא בלשון זה: לך לך מארצך, "ולך לך אל ארץ המריה".

**פסוק א-ב** XיאY אמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם. אלו הן: צדקה, צעקה, שנוי השם, ושנוי מעשה. צעקה, דכתיב: "ויצעקו אל ה' בצר להם, וממצוקתיהם יוציאם". צדקה, דכתיב: "וצדקה תציל ממות". שנוי השם, דכתיב: "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי, כי שרה שמה". וכתיב: "וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן". שנוי מעשה, דכתיב: "וירא האלהים את מעשיהם". ויש אומרים: אף שנוי מקום. דכתיב: ויאמר ה' אל אברם לך לך, והדר: ואעשך לגוי גדול. ואידך, ההוא זכותא דארעא ישראל דאהניא לה.

דבר אחר: למה הדבר דומה, למלך שנכנס למדינה, וראה בחור נאה מסיק בקמין במרחץ. אמר לו המלך: בוא עמי, ואני נותנך בפלטין שלי. הלך עמו, ועשאו פקוסטור, אמרו בני פלטין: אתמול מסיק בקמין, ועכשו פקוסטור, כך אמר הקדוש ברוך הוא: בוא אחרי, ואני עושה אותך כהן גדול כאדם הראשון. שנאמר: ואעשך לגוי גדול, וכתיב: "והכהן הגדול מאחיו", וכתיב: "אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק".

**רמז סד** רבי אליעזר אומר: חמש אותיות נכפלו, וכלן לשון גאלה. כ"כ, שנגאל אבינו אברהם מאור כשדים, שנאמר: לך לך מארצך. מ"מ, בו נגאל אבינו יצחק מיד פלשתים, שנאמר: "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד". נ"נ, בו נגאל אבינו יעקב מיד עשו, שנאמר: "הצילני נא מיד אחי". פ"פ, בו נגאלו ישראל ממצרים, שנאמר: "פקד פקדתי". צ"צ, בו עתיד הקדוש ברוך הוא לגאל לישראל בסוף מלכות רביעית, שנאמר: "איש צמח שמו ומתחתיו יצמח". וכלן נמסרו לאבינו אברהם, ומסרן ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ליוסף, ויוסף לאחיו, שאמר להם: "פקד יפקד אלהים אתכם". ואשר בן יעקב מסר סוד גאלה לסרח בתו. וכשבאו משה ואהרן אל זקני ישראל ועשו אותות לעיניהם, הלכו זקני ישראל אצל סרח בת אשר, אמרו לה: בא אדם אחד ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם: אין באותות הללו ממש. אמרו לה: והלוא אמר 'פקד פקדתי אתכם'. אמרה להם: הוא האיש, לגאל את ישראל בא. שכך שמעתי מאבא: פ"פ. מיד "ויאמן העם".

ואעשך לגוי גדול. אמר לו: אותה אמה שכתוב בה: "כי מי גוי גדול", אני מעמיד ממך. 'אתנך', 'אשימך' אין כתיב כאן, אלא 'ואעשך', משאני בורא אותך בריה חדשה את פרה ורבה. שלש גדלות וארבע ברכות כתיב כאן. בשרו, שהם שלשה אבות וארבע אמהות. לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים: ממעטת פריה ורביה, וממעטת היציאה, וממעטת את השם. ממעטת פריה ורביה, ואעשך לגוי גדול. ממעטת את היציאה, ואברכך. וממעטת את השם, ואגדלה שמך. לפם דאמרי אנשי: מבית לבית, חלוק, מאתר לאתר, נפש, ברם את, לא נפש את חסר ולא ממון. ואגדלה שמך, שיצא לו מוניטון בעולם. ארבעה הן שיצא להם מוניטון בעולם. אברהם, ואעשך לגוי גדול. ומהו מוניטון שלו, זקן וזקנה מכאן, בחור ובתולה מכאן. יהושע יצא לו מוניטון בעולם, "ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ", ומהו מוניטון שלו, שור מכאן וראם מכאן, על שם: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו". דוד יצא לו מוניטון בעולם, "ויצא שם דויד בכל הארצות", ומהו מוניטון שלו, מקל ותרמיל מכאן, ומגדל מכאן, על שם: "כמגדל דויד צוארך". מרדכי יצא לו מוניטון בעולם, "כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות", ומהו מוניטון שלו, שק ואפר מכאן, ועטרת זהב מכאן. אמר רבי יודן: קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה. אבל אין את יודע אם שלי קודמת לשלך אם שלך קודמת לשלי. משהוא אומר 'מגן אברהם' אומר 'מחיה המתים'. רבי אבהו אמר: 'הבט נא השמים' אין כתיב כאן, אלא "השמימה", בה"א בראתי את העולם, הריני מוסיפו על שמך ואת פרה ורבה. אמר רבי יודן: אותיותיך מנין 'אברככה'. מה 'אברככה' רמ"ח, אף אותיותיך רמ"ח. לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא שמה לו עד שמתברך. אברהם היה מתפלל על העקרות והיו נפקדות, ועל החולים והם מתרוחין. רב הונא אמר: לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו והוא מרויח. אמר רבי חנינא: אפלו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו נצולות בזכותו של אברהם. ולא של יין נסך היו, אלא חלא מוזיל חמרא. בכל מקום שיין נסך מצוי, יין של ישראל נמכר בזול. אמר רבי יצחק: ואף לאיוב עשה כן, שנאמר: "מעשה ידיו ברכת". לא נטל אדם פרוטה מאיוב, והצרך לטל ממנו פעם שניה. והיה ברכה. קרי בה ברכה. מה הברכה הזו מטהרת את הטמאים, אף את מקרב את הרחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים. אמר רבי ברכיה: כבר כתיב 'ואברככה', מה תלמוד לומר 'והיה ברכה', אלא אמר לו: עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי, מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך. למאן דחזי לך לברכא, ברך.

אמר ריש לקיש: ואעשך לגוי גדול, זה שאומרים 'אלהי אברהם'. ואברככה, זה שאומרים 'אלהי יצחק'. ואגדלה שמך, זה שאומרים 'אלהי יעקב'. יכול יהו חותמין בכלן, תלמוד לומר: והיה ברכה, בך חותמין, ואין חותמין בכלן.

**פסוק ג** **רמז סה** ואברכה מברכיך. החמיר הקדוש ברוך הוא בכבודו של צדיק יותר מבכבודו. כתיב: ואברכה מברכיך ומקללך אאר, אנא. ובכבודו כתיב: "כי מכבדי אכבד ובזי יקלו". ונברכו בך. הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך. הדא הוא דכתיב: "ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה, ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". זה מהול וזה ערל, וחס עליו, רבי יהודה אומר: "מזקנים אתבונן", יעקב ברך את פרעה, "ויברך יעקב את פרעה", יוסף לא גלה לפרעה את חלומו, דניאל לא גלה לנבוכדנצר את חלומו, אף אני "ויגד לאסתר המלכה". רבי נחמיה אומר: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: ונברכו בך כל משפחת האדמה. אם לעתרא, אנון עתירין מנן. אלא כשנכנסין לצרה, הן שואלין לנו ואנו מגלין להם. [כתיב ברמז תשט, נשא אות קלב].

אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: ונברכו בך כל משפחת האדמה, אפלו משפחות הדרות באדמה אין מתברכין אלא בשביל ישראל. "כל גויי הארץ", אפלו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אין מתברכות אלא בשביל ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך: רות המואביה ונעמה העמונית.

[סו] אמר רב יהודה אמר רב: שלשה דברים מקצרין ימיו של אדם. מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, דכתיב: "כי הוא חייך וארך ימיך" וכוס של ברכה לברך ואינו מברך, דכתיב: ואברכה מברכיך ומנהיג עצמו ברבנות, דאמר רבי חמא בר חנינא: מפני מה מת יוסף קדם אחיו, מפני שהנהיג עצמו ברבנות.

**פסוק ד** **רמז סו** וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. לוט טפל לו. ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן. כתיב: "ויהי אמן את הדסה". אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה יצאת מבית אביך בן חמש ושבעים שנה חייך, גואל שאני מעמיד ממך תהיה בת חמש ושבעים שנה, מנין 'הדאסה'.

אבינו אברהם היה בן שבעים שנה בשעה שדבר עמו הקדוש ברוך הוא בברית בין הבתרים. שנאמר: "ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה". וחזר לחרן, ועשה שם חמש שנים. שכן הוא אומר: ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן. נמצאת מן הפלגה עד שיצא אברהם אבינו מחרן, שש ועשרים שנה. הן שתים עשרה שנה שעבדו את כדר לעמר, ובארבע עשרה שנה בא כדר לעמר. אותה שנה שיצא אברהם מחרן, היא שנת הרעב, וירד למצרים ועשה שם שלשה חדשים, ובא וישב לו בחברון. היא השנה שכבש את המלכים.

**פסוק ה** XכאY ויקח אברם את שרי אשתו וגו'. אם מתכנסין כל אמות העולם לבראת אפלו יתוש אחד ולהטיל בו נשמה, אינן יכולין, ואת אמרת: ואת הנפש אשר עשו בחרן. אלא אלו הגרים שגירו. ונימא 'שגירו', למה אמר 'שעשו', אלא ללמדך: שכל מי שמקרב את הגוי, מעלה עליו כאלו עשאו. ולימא 'אשר עשה', למה אמר 'אשר עשו', אמר רב הונא: אברהם היה מגיר את האנשים, ושרה מגירת את הנשים.

אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו, שנאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן. רבי אלעזר אמר: כאלו עשאן לדברי תורה, שנאמר: "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם". אל תקרי 'אתם', אלא 'אתם'. אמר רבי אבהו: כל המנהיג את חברו לדבר מצוה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו, שנאמר: "ומטך אשר הכית בו את היאר". וכי משה הכה, והלוא אהרן הכה, אלא לומר לך: כל המנהיג את חברו לדבר מצוה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו.

ואת הנפש אשר עשו בחרן. גמירי: בההיא שעתא אברהם בר חמשין ותרתין שנין. וכי מעינת, מ'ואת הנפש' עד מתן תורה תמ"ח הוו.

**פסוק ו-ט** **רמז סז** ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם. עד עכשו מתבקש להם זכות בארץ. וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח. זה שכן לבשורת הארץ. ויעתק משם ההרה מקדם. לשעבר היה נקרא בית אל, ועכשו היא נקראת בית און. ויט אהלה. 'אהלה' כתיב. בתחלה נטה אהלה של שרה, ואחר כן נטה אהלו.

ויבן שם מזבח. שלשה מזבחות בנה: אחד לבשורת הארץ, ואחד לקנינה, ואחד שלא יפלו בניו בעי. הדא הוא דכתיב: "ויקרע יהושע שמלתיו ויפל על פניו ארצה הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם". התחילו מזכירין זכות אבות, זכותו של אברהם אבינו, שאמר: "ואנכי עפר ואפר". כלום בנה מזבח בעי, אלא שלא יפלו בניו בעי. ויקרא בשם ה'. צלי. דבר אחר, ויקרא, התחיל מגיר.

**פסוק ט** ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, מחקה והולך ומכוון כנגד בית המקדש.

**פסוק י** ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. "הנה עין ה' אל יראיו" זה אברהם (להלן כב, יב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. (תהלים שם) "למיחלים לחסדו" זה אברהם, "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם", (תהלים לג, יט) "להציל ממות נפשם", ממיתתו של נמרוד, (שם) "ולחיותם ברעב", ויהי רעב בארץ.

(שם צד, יב) "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה", ואם בא להקפיד "ומתורתך תלמדנו" מה כתיב באברהם (לעיל פסוק ב) ואברכך ואגדלה שמך וכיון שיצא קפץ עליו רעבון, ולא הקפיד, ולא קרא תגר, אלא וירד אברם מצרימה "טרף נתן ליראיו", טירוף נתן ליראיו בעולם הזה, אבל בעולם הבא (שם) "יזכר לעולם בריתו". מה כתיב באברהם (לעיל פסוק ב) "ואגדלה שמך" וכו'.

עשרה מיני רעבון וכו'.

תנו רבנן, רעב בעיר פזר רגליך שנאמר, ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, ואומר "אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר" מאי ואומר, וכי תימא הני מילי היכא דליכא ספק נפשות אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא, תלמוד לומר "אם אמרנו נבוא העיר".

**פסוק יא-יג** ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה וגו' כל השנים הללו היא עמו, ועכשיו אומר לה, הנה נא ידעתי אלא שעל ידי הדרך אדם מתבזה דבר אחר, הלכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצאנו אשה יפה כמותך, ועכשיו אנו נכנסין למקום כעורים ושחורים.

אמרי נא אחתי את. שני בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפלה, אברהם וברק. ברק, (שופטים ד, ו) "ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם "ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי". רבי יהודה אומר, אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור וכו' רבי נחמיה אומר, אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה ותאמר, "הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך", אמרה לו, מה אתה סבור שתפארתה של שירה נמסרת לך לבדך ונעשה טפלה, "ותשר דבורה וברק בן אבינעם" אברהם היה עיקר, (לעיל פסוק ה) "ויקח אברם את שרי אשתו" ועשה עצמו טפל, שאמר אמרי נא אחתי את ונעשה טפל לה, ולאברם היטיב בעבורה.

הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את אמרי נא. באיוב (לא, א) כתיב, "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה", בלא דידיה לא איסתכל, בדידיה איסתכל, אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל, דכתיב, הנה נא ידעתי, מכלל דמעקרא לא הוה ידע כל כך.

**פסוק יד** ויהי כבא אברם מצרימה. ושרה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפניה, כיון דמטא למכסא אמרין ליה הב מכסא אמר, אנא יהיב, אמרין ליה, מאנין את טעין, אמר להו, אנא יהיב דמאנין אמרין ליה, מטכסין את טעין, אמר אנא יהיב דמטכסין, אמרין ליה, מרגלין את טעין, אמר להו, אנא יהיב דמרגלין, אמרין ליה, אי אפשר אלא פתחינן וחמינן מה בגוה כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מאורה רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי משום רבי יצחק אמר, איקונין של חוה נמסרו לראשי דורות, להלן הוא אומר, "והנערה יפה עד מאד" מגעת עד איקונין של חוה, ברם הכא כי יפה היא מאד מאיקונין של חוה.

**פסוק טו** ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה. מתעלה והולכת דין אמר, אנא יהיב מאה דינרין ואיעלל עמה והדין אמר, אנא יהיב מאתן דינרין ואעלל עמה, אין לי אלא בעליתן בירידתן מנין, (ירמיה לח, ו) "ויקחו את ירמיה וגו'" מעלין אותו אין לי אלא בעולם הזה, לעולם הבא מנין, תלמוד לומר "ולקחום עמים (רבים) והביאום אל מקומם".

**רמז סח** ותקח האשה בית פרעה. עשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלן. הנס הראשון, כשנולד בקשו כל גדולי מלכות והקוסמים להרגו, ונחבא בארץ שלש עשרה שנה שלא ראה את השמש ואת הירח, ולאחר כך יצא מדבר בלשון הקדש ומאס באלילים. הנס השני, נחבש בבית האסורין עשר שנים, שלש בכותא ושבע בכרדו, ויש אומרים שבע בכותא ושלש בכרדו, ואחר כך נתנוהו בתוך כבשן האש, ומלך הכבוד פשט יד ימינו והצילו, שנאמר, (להלן טו, ז) "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". הנס השלשי, טלטלו מבית אביו, שנאמר, (לעיל פסוק א) "ויאמר ה' אל אברם לך לך", והטלטול קשה לאדם יותר מכל. הנס הרביעי, "ויהי רעב בארץ" ולא בכל הארצות, אלא בארץ כנען לנסותו ולהורידו למצרים. הנס החמשי, נלקחה שרה, שנאמר, ותקח האשה בית פרעה, ואותה לילה היה יום טוב של פסח, והביא הקדוש ברוך הוא על פרעה ועל ביתו נגעים, להודיע שכך הוא עתיד להכות את ארצו, שנאמר, "עוד נגע אחד אביא על פרעה" פרעה מאהבתו אותה כתב לה שטר כתובתה מכל ממונו, בין כסף בין זהב, בין עבדים בין שפחות וקרקעות, וכתב לה את ארץ גשן, לפיכך ישבו ישראל בארץ גשן, וכתב לה את בתו, הגר מפלגשיו לשפחה. ואף אבימלך לקחה, וירד מיכאל המלאך ושלף חרבו עליו להרגו. הנס הששי, באו עליו כל המלכים להרגו, ואמרו נתחיל ראשון בבן אחיו ובשביל לוט, לקחו את כל רכוש סדום ועמורה ובא מיכאל והגיד לאברהם, שנאמר, (להלן יד, יג) "ויבא הפליט" הדא הוא דכתיב, (קהלת י, כ) "ובעל כנפים יגיד דבר". ולמה נקרא שמו פליט, אלא בשעה שהפיל הקדוש ברוך הוא לסמאל מקדושתו מן השמים אחז בכנפו של מיכאל להפילו עמו, ופלטו הקדוש ברוך הוא מידו. לפיכך נקרא שמו פליט. ועליו אמר יחזקאל, (יחזקאל לג, כא) "בא אלי הפליט מירושלים לאמר הכתה העיר". השכים אברהם ולקח שלש תלמידיו ענר אשכול וממרא ואת אליעזר ורדף אחריהם עד דן, ושם נתעכב מפני עבודה זרה שנאמר, "ואת האחד בדן". ושם הניח שלשה תלמידיו ולקח את עבדו אליעזר שמנין אותיות שמו שמונה עשר ושלש מאות ורדף אחריהם עד משמאל לדמשק. (להלן יד, טו) "ויחלק עליהם לילה", הוא הלילה שיצאו ישראל ממצרים "וישב את כל הרכוש". עמד אברהם והיה מתפלל, רבון העולמים לא בכח ידי עשיתי, אלא בכח ימינך שאתה מגן לי בעולם הזה ובעולם הבא, וענו העליונים ואמרו, ברוך אתה ה' מגן אברהם.

**פסוק טז** לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה מרבה לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר, ולאברם היטיב בעבורה. אמר להו רבא לבני מחוזא, אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו.

**פסוק יז-כ** **רמז סט** וינגע ה' את פרעה. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, על שבעה דברים נגעים באין XאY על לשון הרע, דכתיב, (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית". XבY על שפיכות דמים, דכתיב, (שמואל ב ג, כט) ["ו]אל יכרת מבית יואב זב ומצורע" XגY על שבועת שוא דכתיב, "הואל (ו)קח ככרים" ואין אלה אלא שבועה, שנאמר, (ויקרא ה, א) "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה". וכתיב, (מ"ב ה, כז) "וצרעת נעמן תדבק בך". XדY ועל גלוי עריות דכתיב, "וינגע ה' את פרעה" XהY ועל גסי הרוח, דכתיב, (דברי הימים ב' כו, טז) "וכחזקתו גבה לבו" וכתיב, "והצרעת זרחה במצחו". XוY ועל הגזל, דכתיב, (ויקרא יד, לו) "וצוה הכהן ופנו את הבית", תנא, הוא כנס ממון שאינו שלו, יבא הכהן ויפזר ממונו. XזY ועל צרות עין, דכתיב, "ובא אשר לו הבית". ותנא דבי רבי ישמעאל, מי שייחד ביתו לו.

ויצו עליו פרעה אנשים. אמר רבי יהושע בן לוי, בשביל ארבע אמות שלוהו פרעה לאברהם, שנאמר, ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו וגו' נשתעבדו בניו ארבע מאות שנה, שנאמר, (להלן טו, יג) "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה".

אמר ליה הקדוש ברוך הוא לאברהם, צא וכבש הדרך לפני בניך אתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו. באברהם כתיב, (לעיל פסוק י) ויהי רעב בארץ, ובישראל כתיב, "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ". באברהם כתיב, (לעיל פסוק י) וירד אברם מצרימה, ובישראל כתיב, (במדבר כ, טו) וירדו אבותינו מצרימה. באברהם כתיב, לגור שם, ובישראל כתיב, (להלן מז, ד) "לגור בארץ באנו" באברהם כתיב, ויהי כאשר הקריב, ובישראל כתיב, (שמות יד, י) "ופרעה הקריב". באברהם כתיב, והרגו אותי ואותך יחיו, ובישראל כתיב, (שמות א, כב) "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון" באברהם כתיב, (לעיל פסוק יג) למען יטב לי בעבורך, ובישראל כתיב, "וייטב אלהים למילדות". באברהם כתיב, (לעיל פסוק יד) ויהי כבוא אברם מצרימה, ובישראל כתיב, (שם א) "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". באברהם כתיב, (להלן יג, ב) ואברם כבד מאד במקנה וגו' ובישראל כתיב, "ויוציאם בכסף וזהב". באברהם כתיב, וישלחו אותו, ובישראל כתיב, (שמות יב, לג) "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ". באברהם כתיב, "וילך למסעיו", ובישראל כתיב, (במדבר לג, א) "אלה מסעי בני ישראל".

וינגע ה' את פרעה. כתיב, (תהלים צב, יג) "צדיק כתמר יפרח", מה תמרה זו כל העולה לראשה אם אינו משמר עצמו נופל, כך כל מי שבא להזדוג לישראל סופו לטול את שלו מתחת ידיהם. תדע לך שכן הוא, שכן שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחד לקה הוא וכל ביתו בנגעים, הדא הוא דכתיב, וינגע ה' את פרעה. ריש לקיש בשם בר קפרא, פרעה לקה בראתן אמר רבי שמעון בן גמליאל, מצאני זקן אחד מכה שחין בצפורי ואמר לי, עשרים וארבע מיני שחין הן, ואין לך מכלן שהתשמיש קשה לו אלא ראתן בלבד, ובו לקה פרעה הרשע. ואת ביתו, אפלו קורות ביתו לקו והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם, על דטולמיסון למקרב למסאנא דמטרונא וכל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה, ואומרת רבונו של עולם אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה אברהם יצא חוץ לסירה, ואני בסירה אמר לה הקדוש ברוך הוא, כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה, והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם.

אמר רבי לוי, כל אותו הלילה היה המלאך עומד ומגלב בידו ואי הוה אמרה ליה מחי הוה מחי, ואי אמרה ליה שביק הוה שביק וכל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש.

שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך שלקה בעצור מנין ליתן האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן תלמוד לומר על דבר על דבר לגזרה שוה.