# פרק י"ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/lekh-lekha/perek-13/

**פסוק ב** ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב הדא הוא דכתיב, "ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל".

**פסוק ג** וילך למסעיו, במסעות שהלך בהן חזר והלך לפרע הקפותיו.

אמר רב יהודה אמר רב, מנין שלא ישנה אדם אכסניא שנאמר, (אל) [עד] המקום אשר היה שם אהלה בתחלה. רבי יוסי בר חנינא אומר, מהכא, וילך למסעיו מאי בינייהו, איכא בינייהו אכסניא דאקראי עד היכן לא ישנה אדם אכסניא שלו, רב אמר, עד הכאה ושמואל אמר, עד שיפשיל לו כליו לאחוריו בהכאה דידיה כולי עלמא לא פליגי בהפשלת כליו לאחוריו נמי לא פליגי, כי פליגי בהכאה דדביתהו מר סבר כיון דלדידיה לא קא מצער ליה מאי נפקא ליה מינה ומר סבר אתי לאטרודי כל כך למה דאמר מר אכסניא פוגם ונפגם.

**פסוק ד** אמר רבי אלעזר, לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלי לא הקדים אברהם אבינו תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתירו מישראל שריד ופליט, וכתיב (איוב לו, יט) "היערך שועך לא בצר".

**פסוק ה** **רמז ע** וגם ללוט ההולך את אברם וגו'. ארבעה דברים טובים היה לו ללוט בעבור אברהם. XאY (לעיל יב, ד) "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט" XבY וגם ללוט ההולך את אברם XגY (להלן יד, טז) "וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו". XדY "ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט". וכנגדן היו.

צריכין לפרע לבניו טובות, ולא דין שלא פרעו להם טובות אלא רעות XאY הדא הוא דכתיב, (במדבר כב, ד ו) "וישלח מלאכים אל בלעם" XבY "ויאסף אליו [את] בני עמון" XגY (דברי הימים ב' כ, א) "ואחרי כן באו (אליו) [בני] מואב ובני עמון" XדY והדין (איכה א, י) "ידו פרש צר על כל מחמדיה" ונכתב חטא שלהן בארבע מקומות. XאY "לא יבא עמוני ומואבי על דבר אשר לא קדמו" XבY (מיכה ו, ה) "עמי זכר נא מה יעץ" XגY (נחמיה יג, ב) "כי לא קדמו... ישראל בלחם [ובמים] וישכר (עליך) [עליו] את בלעם לקלל[ו] ועמדו ארבעה נביאים וחתמו גזר דינם. ישעיהו אמר, (ישעיה טו, א) "משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה" וגו'. וירמיהו אמר, "הנה ימים באים נאם ה' והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה". ויחזקאל אמר, (יחזקאל כה, י יא) "לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים ובמואב אעשה שפטים". צפניה אמר, "לכן חי אני נאם ה' צבאות וגו' כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה".

היה צאן ובקר ואהלים. שני אהלים רות המואביה ונעמה העמונית ודכותיה (להלן יט, טו) "קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות" שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית. (תהלים פט, כא) "מצאתי דוד עבדי", היכן מצאתיו, בסדום.

**פסוק ז** ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. אמרו להם רועי אברהם, הותר הגזל אמרו להם רועי לוט, כך אמר ליה הקדוש ברוך הוא לאברהם, "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מן דידהון אכלין אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי "לזרעך אתן את הארץ הזאת", אימתי לכשיעקרו שבעה עממין מתוכה, והכנעני והפרזי אז בארץ עדין ומבקש להן זכות בארץ.

**פסוק ח** ויאמר אברם אל לוט. כמה שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט כך היה ריב בין אברהם ובין לוט. הדא הוא דכתיב, אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' כי אנשים אחים אנחנו, וכי אחים היו אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו.

**פסוק ט** הלא כל הארץ לפניך הפרד, הבדל אין כתיב כאן אלא הפרד, כשם שפרדה זו אינה קולטת זרע, כך אי אפשר לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם.

אם השמאל ואימנה וגו'. אמר לו, אם את לשמאלה אנא לדרומה, ואם אנא לדרומה את לשמאלה מן כל אתר אנא לדרומה אמר רבי יוחנן, לשני בני אדם שהיה להם כורים אחד של חטים ואחד של שעורים. אמר, אי חטיא דידי שערי דידך, אי שערי דידך חטיא דידי, מכל מקום חטיא דידי. ואשמאלה אין כתיב כאן אלא ואשמאילה מן כל אתר אנא משמאל לההוא גברא.

**פסוק י** וישא לוט את עיניו, כל מי שהוא להוט אחר בלמוס של עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו.

אמר רבי יוחנן, כל הפסוק הזה לשום עבירה נאמר. וישא לוט (בראשית לט, יז) "ותשא אשת אדוניו". את עיניו, (שופטים יד, ג) "כי היא ישרה בעיני". וירא, (להלן לד, ב) "וירא אותה שכם בן חמור". את כל ככר הירדן, "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם" כי כלה משקה, (הושע ב, ז) "אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי וגו' שמני ושקויי".

דבר אחר, כי כלה משקה, כהאיך דאת אמרת "והשקה את האשה". לפני שחת ה', כהאיך דאת אמרת (להלן לח, ט) "והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה". כגן ה' כארץ מצרים, כגן ה' לאילנות כארץ מצרים לזרעים.

**פסוק יא** ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן, כאנש דבחיר פורנא דאמיה ויסע לוט מקדם, הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר, אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו.

**פסוק יב** אברם ישב בארץ כנען. אין לך רע שבכרכים אלא סדום, תדע, כשאדם רע קורין אותו סדומי. ואין לך קשה בעממים מאמורי, תדע, כשאדם קשה קורין אותו אמורי. אמר רבי יוסי, אין לך יפה בכרכים כסדום, שחזר לוט על כל ערי הככר, ולא מצא מקום יפה כסדום.

**פסוק יג** ואנשי סדום רעים, אלו לאלו חטאים בגלוי עריות לה', בעבודה זרה, מאד, בשפיכות דמים.

אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, אבל עומדין בדין, שנאמר, רעים וחטאים, רעים בעולם הזה, וחטאים לעולם הבא. רבי נחמיה אומר, אלו ואלו אין עומדין בדין, שנאמר, (תהלים א, ה) "על כן לא יקומו רשעים במשפט" זה דור המבול "וחטאים בעדת צדיקים" אלו אנשי סדום אמרו לו, בעדת צדיקים אינן עומדין, אבל עומדין הן בעדת רשעים.

רבי יהודה אומר, רעים בגופם, וחטאים בממונם. רעים בגופם דכתיב, (להלן לט, ט) "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת". חטאים בממונם, דכתיב, (דברים טו, ט) "והיה בך חטא". לה' זו ברכת השם. מאד שמתכונין וחוטאין. במתניתא תנא, רעים בממונן, דכתיב, (שם) "ורעה עינך באחיך האביון". חטאים בגופם, דכתיב, "וחטאתי לאלהים". לה' זו ברכת השם, מאד, זה שפיכות דמים, שנאמר, (מ"ב כא, טז) "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד".

תנו רבנן, אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להן הקדוש ברוך הוא. כתיב, "ארץ ממנה יצא לחם מקום ספיר אבניה נתיב לא ידעו עיט". אמרו וכי מאחר שממנה יצא לחם ועפרות זהב לו למה לנו עוברי דרכים, שאין באין אלא לחסרנו בואו ונשכח תורת רגל מארצנו שנאמר, (שם, ד) "פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל". אמרו, דאית ליה תורא מרעי חד יומא, דלית ליה לירעי תרי יומי ההוא יתמא בר ארמלתא דלא הוה ליה תורא, יהבו ליה תורי למירעי, אזל שקלינהו וקטלינהו אמר להו, דאית ליה תורא נשקול חד משכא, דלית ליה נשקול תרי דעבר במברא נתיב חד זוזא דלא עבר במברא נתיב תרי דהוה ליה דרא דלבני אתי כל חד וחד ושקיל חד. אמרו לו, אנא חד הוא דשקלי דהוה שדי תומי או שמכי אתא כל חד וחד ושקיל חד אמר, אנא חד הוא דשקלי מאן דעבר במברא יהיב ארבע זוזי, ומאן דעבר במיא יהיב תמניא זוזי. זמנא חדא אתא ההוא כובס להתם. אמרו לו, הב לי ארבע זוזי כו' אמרו לו, הב לי תמניא פדעיה אתיה לדיינא, אמרו ליה, זיל הב ליה ארבע זוזי דשקל לך דמא ותמניא דעברת במיא ארבעה דייני הוו בסדום, שקריי, ושקרוריי, זייפאי, ומצלי דין דמחי לה לאיתתא דחבריה ומפלה, אמרי ליה יהבה נהליה עד דמעברא לך דפסיק ליה לאודניה דחמריה דחבריה אמרי ליה הבה ניהליה עד דקרחא אודניה דפצעיה ליה לחבריה אמרי ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא. אליעזר עבד אברהם אתרמי להתם, פדעיהו ואתא לקמא דיינא. אמר לו, הב ליה אגרא דשקל לך דמא, שקל גלליה פצעיה איהו לדיינא אמר לו, מההוא אגרא דנפיק לי מינך הב ליה את, וזוזיי כדקיימי קיימי.

הוה להו הלולא, אתא אליעזר יתיב אסיפא דכולהו אמר לו, מאן זימנך להכא, אמר לו, אנת שקל גלימא ורהט יתיב גבי אחרינא, אמר לו הכי, נפק עד דנפקי כולהו ואכיל לסעודתא הוה להו פוריא דהוו מגנו אורחין עלה, כי אריך גייזי מניה, וכי גוץ מתחי ליה איקלע אליעזר להתם. אמרי ליה, קום גני אפוריא אמר להם, נדרא נדרי מיומא דמיתת שרה לא גנינא אפוריא כי הוה מתרמי להו עניא יהיב ליה כל חד וחד דינר וכתיב שמיה עלה וריפתא לא הוו ממטי ליה כי הוה מיית אתי כל חד וחד שקיל דידיה הואי ההיא רביתא דהות מפקא ריפתא לעניא בחצבא הות תלתא יומי ולא מיית. אתו כולי עלמא ומצערי ליה איגלאי מילתא ושפיוה דובשא, אוקמוה על אגר שורא אתו זיבורי ואכלוה שנאמר (להלן יח, כ) "זעקת סדום ועמורה כי רבה", אמר רב יהודה אמר רב, על עסקי ריבה, והיינו דכתיב "ארדה נא ואראה הכצעקתה" כצעקת ריבה זו.

אמר ליה, רב המנונא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה, מנא הא מילתא דאמרו רבנן (משלי י, ז) "זכר צדיק לברכה" וכו' מדאוריתא מנלן, דכתיב, (להלן יח, יז) "וה' אמר המכסה אני מאברהם" וגו' מנא הא מילתא (משלי י, ו) "ושם רשעים ירקב" דכתיב, ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וחטאים.

**פסוק יד** וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. רבי יהודה אמר, כעס היה לאברהם אבינו כשפרש בן אחיו ממנו אמר הקדוש ברוך הוא, לכל הוא מדבק, וללוט בן אחיו אינו מדבק. רבי נחמיה אומר, כעס היה לו מהקדוש ברוך הוא בשעה שהיה לוט מהלך עמו, אמר הקדוש ברוך הוא, כך אמרתי לו "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" והוא מדבק את לוט בן אחיו כדי לירשו אם כן ילך ויביא לו שני פרסתקין מן השוק ויורישם את שלו, כמו שהוא רוצה בן אחיו, הדא הוא דכתיב, (משלי כב, י) "גרש לץ ויצא מדון" "גרש לץ ויצא מדון", זה לוט ויהי ריב בין רועי מקנה אברם (שם) "וישבות דין וקלון", (לעיל פסוק ח) ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה.

**פסוק טז** ושמתי את זרעך כעפר הארץ. מה הארץ מסוף העולם ועד סופו, כך בניך מסוף העולם ועד סופו. ומה עפר הארץ אין מתברך אלא במים, כך בניך אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים ומה עפר הארץ מכלה כלי מתכות, כך ישראל העכו"ם בטלים והם קימים. ומה עפר הארץ עשוי דיש כך בניך עשויין דיש למלכיות, הדא הוא דכתיב, "ושמתיה ביד מוגיך", אלין דממיגין לך ואפלו כן לטובתך מקשקשין לך מן חוביך כהאיך דאת אמרת, (תהלים סה, יא) "ברביבים תמוגגנה צמחה תברך". (ישעיה שם) "אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה", מה היו עושים, מרביצין אותן בפלטראות ומעבירין ורדין עליהן והא סימן טב מה פלטיא זו מכלה את העוברים ואת השבים והיא קימת כך בניך מכלים את העכו"ם והן קימין.

**פסוק טז-יז** **רמז עא** קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה. תני, הלך בשדה בין לארכה בין לרחבה קנה עד מקום שהלך, שהיה רבי אליעזר אומר הילוך קונה, וחכמים אומרים לא קנה עד שיחזיק מאי טעמא דרבי אליעזר, קום התהלך בה ורבנן אמרי, משום חביבותיה דאברהם הוא דקאמר ליה הכי וכו'.

וכשבא בלעם וראה את המדבר מלא ערלות של ישראל, אמר, מי יוכל לעמד בזכות דם ברית מילה זאת שהיא מכסה בעפר, שנאמר, (במדבר כג, י) "מי מנה עפר יעקב". מכאן התקינו חכמים שיהיו מכסין את הערלה ואת הדם בעפר הארץ, שנמשלו לעפר, שנאמר, ושמתי את זרעך כעפר הארץ, וכך היו ישראל מלין עד שנחלקו לשתי ממלכות, אפרים מנעו מהם ברית מילה, ועמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה "ויאמר קנא קנאתי". אמר לו הקדוש ברוך הוא, לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות וקנאת כאן, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים להיות עושין מושב כבוד למלאך הברית שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית, שנאמר, (מלאכי ג, א) "ומלאך הברית אשר אתם חפצים".

אברהם שאין כתיב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה, שנאמר, קום התהלך וגו'. יעקב שכתוב בו שמירת שבת, "ויחן את פני העיר", נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום ירש את העולם שלא במדה, שנאמר, (להלן כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".