# פרק י"ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/lekh-lekha/perek-14/

**פסוק א** **רמז עב** ויהי בימי אמרפל. כתיב, (תהלים לז, יד טו) "חרב פתחו רשעים... חרבם תבא בלבם". מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס שהיו אחיו חורשים במשור והוא היה חורש בהר, ונשברה רגל פרתו, ונשברה לטובתו ברח והלך אצל רבן יוחנן בן זכאי, והיה אוכל קזוזות אדמה עד שהיה בפיו ריח רע. הלכו ואמרו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ריח פיו של רבי אליעזר קשה. אמר לו, כשם שהבאשת ריח פיך על התורה, כך ריח תלמודך יהא הולך מסוף העולם ועד סופו. לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו ומצאו שהיה יושב ודורש, וכל גדולי המדינה יושבין לפניו, ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע, ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה.

"חרב פתחו רשעים [ו]דרכו קשתם", זה אמרפל וחבריו (שם) "להפיל עני ואביון", זה לוט. "לטבוח ישרי דרך", זה אברהם "חרבם תבא בלבם", (להלן יד, טו) "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם". אמר לו, לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי הרי לך כולן נתונין במתנה, אמר, הרי הן עלי חרם ואיני אלא שוה בם לאחי.

(קהלת ה, טו) ["ו]גם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך". כמא דאתא בחליטין כך הוא אזיל בחליטין כשם שפתח בארבע מלכיות כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות את כדרלעמר ותדעל ואמרפל ואריוך, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות, בבל מדי יון ואדום. למה, כל אלה חברו אל עמק השדים כדי שיבואו ויפלו ביד אברהם.

דבר זה עלה בידינו מן הגולה, כל מקום שנאמר ויהי, בימי צרה וכו' (כדכתיב בריש מגלת אסתר).

שלש שמות נקראו לו כוש, נמרוד, אמרפל. כוש שהיה כושי ודאי נמרוד, שהעמיד מרד בעולם אמרפל, שהיה אמירתו אפלה דאמרי ואפלי בעלמא דאמרי ואפלי באברהם, שאמר לו לירד לכבשן האש. ותדעל מלך גוים, אתר הוא תמן ברומי ונטלו אדם אחד והמליכו אותו עליהם ותדעל שמו. דבר אחר, ויהי בימי אמרפל מלך שנער זה בבל, ואריוך מלך אלסר זה יון, כדרלעמר מלך עילם זה מדי, ותדעל מלך גוים זו מלכות הרביעית שמכתבת טירוניא מכל האמות. אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגליו של משיח. תדע לך, שכן מצינו בימי אברהם על ידי שנתגרו מלכיות אלו באלו, באה גדולה לאברהם.

רב ושמואל, חד אמר נמרוד שמו, ולמה נקרא שמו אמרפל, שהפיל אברהם אבינו לתוך כבשן האש, וחד אמר אמרפל שמו, ולמה נקרא שמו נמרוד, שהמריד כל העולם כלו עליו במלכותו.

**פסוק ב** עשו מלחמה את ברע מלך סדום. רבי מאיר היה דורש שמות, ברע בן רע, ברשע בן רשע. שנאב, שהיה שואב ממון, ושמאבר שהיה פורח ומביא ממון. ומלך בלע היא צער שנתבלעו דיוריה.

**פסוק ג** כל אלה חברו אל עמק השדים. שלש שמות נקראו לו, XאY עמק השדים, XבY עמק שוה XגY עמק סכות עמק השדים, שהיה מגדל סדנים דבר אחר, שהוא עשוי שדים שהוא מניק את בניו כשדים "עמק שוה", ששם הושוו כל האמות וקצצו לו ארזים ועשו לו בימה והושיבוהו למעלה והיו מקלסין אותו, ואמרו, שמענו אדוני, נשיא אלהים אתה בתוכנו, אמרו לו, מלך אתה עלינו נשיא אתה עלינו אלהים אתה עלינו. אמר להם, אל יחסר העולם מלכו אל יחסר העולם אלוהו. עמק סכות שהיה מסוכך באלנות גפן ותאנה ורמון, אגוז ושקד, תפוח ואפרסק הוא ים המלח לא היה שם ים אלא צנורות היאר נתבקעו ונעשו ים, הדא הוא דכתיב, "בצורות יאורים בקע".

**פסוק ד-ה** שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר. רבי יוסי אומר, שתים עשרה ושלש עשרה הרי עשרים וחמש רבן שמעון בן גמליאל אומר, כלהון שלש עשרה שנה היו ומה מקים רבן שמעון בן גמליאל ובארבע עשרה שנה בארבע עשרה שנה למרדן.

ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר. בעל קורה טוען בעוביה ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, בעשתרות דקרניא ואת הזוזים בהם, ית זיותנא דבהון ואת האימם בשוה קריתים. תרתין אינון.

**פסוק ו** ואת החורי. זו מטרפולין שבררו אותה ויצאה לה לחירות בדור הפלגה עד איל פארן, עד מישרא דפארן.

**פסוק ז** וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש. לא באו להזדוג אלא בתוך גלגל עינו של עולם בקשו לסמותה וכו' (בב"ר פמ"ב).

ויכו את כל שדה העמלקי, עדין לא עמד עמלק אלא מגיד מראשית אחרית. וגם את האמורי היושב בחצצן תמר, בעין גדי דתמריא.

**פסוק ט** ארבעה מלכים את החמשה, ויכלו להם.

**פסוק י** ועמק השדים בארות בארות חמר, בירין בירין מסקן חמרא וינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה. רבי יהודה אומר, ויפלו שמה, אלו האכלוסים, והנשארים הרה נסו, אלו המלכים. רבי נחמיה אומר, ויפלו שמה אלו המלכים והנשארים הרה נסו האכלוסין. על דעתיה דרבי יהודה ניחא על דעתיה דרבי נחמיה לא ניחא בשעה שירד אברהם לכבשן האש ונצול, יש מאמות העולם שהיו מאמינים, ויש מהם שלא היו מאמינים. כיון שירד מלך סדום לחמר ונצול, התחילו מאמינים לשעבר.

**פסוק יא** ואת כל אכלם, אלו הכותבות.

**פסוק יב** ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם, כך עשו ללוט, נתנו אותו בסירה ונטלו אותו עמהם, כל כך למה, והוא יושב בסדום, לקים מה שנאמר, "הולך את חכמים יחכם" וגו'.

**פסוק יג** ויבא הפליט. הוא עוג הוא פליט. ולמה נקרא שמו עוג, שבא ומצא אברהם עוסק במצות עוגות והוא לא נתכון לשם שמים, אמר אברהם זה קנאי הוא, עכשיו אני אומר לו שנשבה בן אחיו, והוא יוצא למלחמה ונהרג, ואני נוטל את שרי אשתו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, שכר פסיעותיך אתה נוטל שאתה מאריך ימים. ועל שחשבת להרג את הצדיק, חייך שאתה רואה אלף אלפים מבניו, ואין סופו של אותו האיש לפול אלא בידם, שנאמר, (במדבר כא, לד) "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו".

מכדי סיחון ועוג אחי הוו, דאמר מר, סיחון ועוג בני [אחיה בר שמחזאי] הוו מאי שנא דמסיחון לא מסתפי ומעוג קא מסתפי אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו, אמר, שמא תעמד לו זכות אברהם אבינו, דכתיב, ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, ואמר רבי יוחנן זה עוג שפלט מדור המבול.

ויש אומרים, פליט זה מיכאל (כתוב לעיל ברמז ס"ח).

**רמז עג** ויגד לאברם העברי. רבי יהודה אומר, כל העולם כלו מעבר אחד, והוא מעבר אחד ורבי נחמיה אומר, שהוא מבני בניו של עבר ורבנן אמרי, שבא מעבר הנהר ושהוא משיח בלשון עברי. והוא שוכן באלוני ממרא. רבי יהודה אומר, במישרא דממרא. רבי נחמיה אומר, בפלטין דממרא על דעתיה דרבי יהודה אתרא הוא דשמיה ממרא, ועל דעתיה דרבי נחמיה גברא הוא דשמיה ממרא. ולמה נקרא שמו ממרא, שהמרה פנים באברהם בשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למול, הלך ונמלך בשלושה אוהביו. אמר ליה ענר, כבר בן מאה שנה את, ואת הולך ומצטער עצמך. אמר לו אשכל, מה את הולך ומסרס [נ"א ומסיים עצמך בין שונאיך]. אמר לו ממרא, ולא עמד לך אלהיך בכבשן האש, ברעבון, ובמלכים, והדבר הזה שהוא אומר לך למול אין את שומע אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה נתת לו עצה, חייך, איני נגלה עליו לא בפלטין של ענר, ולא בפלטין של אשכל, אלא בפלטין שלך, הדא הוא דכתיב, (להלן יח, א) "וירא אליו ה' באלוני ממרא".

**פסוק יד-טו** וישמע אברם כי נשבה אחיו. "משמועה רעה לא ירא", זה אברהם, (להלן כב, יב) "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" (תהלים שם) "נכון לבו בטוח בה'" (נחמיה ט, ח) "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" "סמוך לבו לא ירא" (להלן טו, א) "אל תירא אברם אנכי מגן לך", "עד אשר יראה בצריו" ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם.

כי נשבה אחיו, וכי אחיו היה, אלא קלסתר פניו היה דומה לו (ראה בר"ר מא ו).

וירק את חניכיו. רבי יהודה אומר, הן הוריקו פנים כנגד אברהם אמרו, חמשה מלכים לא יכלו לעמד בהם ואנו יכולין לעמד בהם. רבי נחמיה אומר, אברהם הוריק פנים כנגדן. אמר, אצא ואפול על קדוש שמו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבא בר זבדא אמר, בכלי זין הוריקן כהאיך דאת אמרת (תהלים לה, ג) "והרק חנית וסגר לקראת רודפי". ריש לקיש אמר, באבנים טובות ומרגליות הוריקן כהאיך דאת אמרת "ואברותיה בירקרק חרוץ". רבי לוי אומר, בפרשת שוטרים הוריקן כהאיך דאת אמרת (דברים כ, ח) "מי האיש הירא ורך הלבב". חניכיו ילידי ביתו, בעלי חניכתו שמם אברהם כשמו.

שמונה עשר ושלש מאות, ריש לקיש בשם בר קפרא אליעזר לבדו היה, מנין אליעזר הכי הוי.

וירדף עד דן, שם עבודה זרה, היא מכה לפניה וירדף עד דן מכה לאחריה (ירמיה ח, טז) "מדן נשמע נחרת סוסיו".

ויחלק עליהם לילה. הלילה נחלק מאליו רבנן אמרין, יוצרו חלקו אמר הקדוש ברוך הוא, אברהם פעל עמי בחצי הלילה אף אני פועל עם בניו בחצות הלילה. ואימתי, במצרים, שנאמר, (שמות יב, כט) "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור". אית דאמר בלישנא אחרינא, אמר הקדוש ברוך הוא, אברהם יצא בחצות הלילה אף אני יוצא בחצות, "כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים".

ויכם וירדפם. וכי יש לך אדם רודף הרוגים רודפיו של אברהם אבינו הרוגים היו שנאמר, (תהלים סט, כז) "כי אתה אשר הכית רדפו", הדא הוא דכתיב, "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו'" חי עולמים היה מאיר לו מכל מקום שהיה הולך אמר רבי ברכיה, מזל צדק היה מאיר לו, צדקה היתה צווחת ואומרת אם אין אברהם עושה אותי אין מי שיעשה אותי.

אמר רבי יוחנן, אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם, לילה שמו שנאמר, (איוב ג, ג) "והלילה אמר הורה גבר". רבי יצחק נפחא אמר, שנעשה לו מעשה לילה שנאמר, (שופטים ה, כ) "מן שמים נלחמו" וגו'. אמר רבי שמעון בן אלעזר, טבא דנפחא מדבר נפחא.

וירדף עד דן. אמר רבי יוחנן, כיון שהגיע אותו צדיק לדן תשש כחו, ראה שעתידין בניו לעבד עבודה זרה, ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן, שנאמר, "מדן נשמע" וגו'.

רבי יהודה ורבי נחמיה, חד מנהון אמר, אברהם היה משליך עליהם עפר והוא נעשה חרבות, קש והוא נעשה חצים. אמר ליה חבריה, (ישעיה מא, ב) יתן עפר אין כתיב כאן, אלא "כעפר", הן היו משליכין חרבות על אברהם ונעשות עפר, חצים ונעשו קש, הדא הוא דכתיב, (שם ג) "ירדפם יעבר שלום" פסיעותיו של אברהם אבינו מילין רבי יהודה בר רבי סימון אמר, מיל, שנאמר, (שם) "אורח ברגליו לא יבא" רבי נחמיה בשם רבי אבהו, לא נתאבקו רגליהם, אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת.

**פסוק טז** וישב את כל הרכוש וגם את לוט (בן) אחיו ורכושו השיב. אמר רבי יודן, אנשים ונשים החזירו, וטף לא החזירו עמדו ונתגירו הדא הוא דכתיב, "והבאתי רעי גויים" אלו אנשי סדום, דכתיב, (לעיל יג, יג) "ואנשי סדום רעים".

**פסוק יז** ויצא מלך סדום לקראתו, התחיל לכשכש בזנבו אמר ליה, מה אתה ירדת לכבשן האש ונצלת, אף אני ירדתי לחמר ונצלתי.

אל עמק שוה, ששם הושוו כל האמות וקצצו ארזים, והושיבוהו עליהם וכו' (לעיל רמז ע"ב).

**פסוק יח** **רמז עד** ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין . "ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם" "בת צור", זה אברהם, בן שהצר למלכים, בן שהצרו מלכים לו. "במנחה פניך יחלו", ומלכי צדק מלך שלם מלכי צדק מצדיק את יושביו מלכי צדק (יהושע י, א) "אדוני צדק" נקראת ירושלים צדק, (ישעיה א, כא) "צדק ילין בה". מלך שלם שנולד מהול הוציא לחם ויין, הלכות כהונה גדולה מסר לו, לחם, זה לחם הפנים, ויין, אלו הנסכים. רבנן אמרי, תורה גלה לו שנאמר, "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי".

והוא כהן לאל עליון. רבי אבא בר כהנא אמר, כל יין שכתוב בתורה עושה רשם חוץ מזה רבי לוי אמר, אף לא יצאנו מידו שמשם קרא עליו (להלן טו, יג) "ועבדום וענו אותם".

ומלכי צדק מלך שלם שנולד מהול וכו' (כדכתיב לעיל בפסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו) (ברמז מ"ז) [ט"ז].

**פסוק יט-כ** בקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם שנאמר, והוא כהן לאל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאו מאברהם שנאמר, ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו' אמר לו אברהם, וכי מקדימין ברכת עבד לברכת רבו, מיד נתנה לאברהם, שנאמר, (תהלים קי, א ד) "נאם ה' לאדוני וגו' על דברתי מלכי צדק" והיינו דכתיב, והוא כהן לאל עליון, הוא כהן ואין זרעו כהן.

ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. שלשה קנינין הן XאY תורה קנין אחד, דכתיב, (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו" XבY שמים וארץ קנין אחד, דכתיב קונה שמים וארץ. XגY ישראל קנין אחד, "עד יעבר עם זו קנית".

ואית דאמרי, חמשה קנינין. XאY תורה. XבY ושמים וארץ XגY וישראל. XדY אברהם XהY ובית המקדש. דכתיב, (תהלים עח, נד) "ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו".

קונה שמים וארץ. מאי קנאן כאינש דאמר, פלן עינוהי יאי, שעריה יאי אברהם היה מקבל את העוברים והשבים, ומשהיו אוכלין ושותין הוא אמר להון, ברכו. ואמרין ליה, מה נימר. אמר להון, ברוך אל עולם שאכלנו משלו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אני לא היה שמי נכר בבריותי, והכרת אותי לבריותי, מעלה אני עליך כאלו אתה שותף עמי בבריתו של עולם הדא הוא דכתיב, ברוך אברם לאל עליון וגו'.

וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך. שהפך מגנון שלך על צריך כמה מנגינאות עשיתי כדי להביאם תחת ידיך אוהבים היו זה לזה משלחין כתבים זה לזה משלחים דורונות זה לזה, והמרדתי אלו באלו, כדי שיבואו ויפלו תחת ידיך.

ויתן לו מעשר מכל. רבי יהודה בר רבי סימון אמר, מכח אותה ברכה אכלו שלש יתדות גדולות בעולם, אברהם יצחק ויעקב. באברהם כתיב, "וה' ברך את אברהם בכל", בזכות ויתן לו מעשר מכל. ביצחק כתיב, (להלן כז, לג) "ואוכל מכל", בזכות ויתן לו מעשר מכל. ביעקב כתיב, (להלן לג, יא) "כי חנני אלהים וכי יש לי כל", בזכות ויתן לו מעשר מכל.

**פסוק כא** תן לי הנפש והרכוש קח לך, מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו במצרים מאתים ועשר שנה, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר, וירק את חניכיו ילידי ביתו. ושמואל אמר, מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שאמר (להלן טו, ח) במה אדע כי ארשנה. רבי יוחנן אמר, מפני שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר, תן לי הנפש והרכוש קח לך. שמואל אמר, שהוריקן כדלעיל.

**פסוק כב** **רמז עה** הרימותי ידי אל ה'. זה שאמר הפסוק, (משלי א, ח) "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות. אברהם הפריש תרומה גדולה הרימותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא תרומה, כמה דאת אמר (במדבר יח, כו) "והרמותם ממנו תרומת ה'". יצחק הפריש מעשר שני, "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא וגו' מאה שערים". והלא אין הברכה שורה לא על המדוד ולא על השקול ולא על המנוי, למה מדדן, בשביל לעשרן, הדא הוא דכתיב, (שם) "ויברכהו ה'". יעקב הפריש מעשר ראשון הדא הוא דכתיב, "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".

כותי אחד שאל את רבי מאיר, אמר ליה, לית אתון אמרין דיעקב אבוכון קושטא אמר ליה, אין, דכתיב, (מיכה ז, כ) "תתן אמת ליעקב", אמר ליה, (וכו') הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה לשבטים, לא היה לו להפריש עוד לשנים אמר ליה, את אמרת דאינון תריסר ואנא אמר דאנון ארבסר (להלן מח, ה) "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". אמר ליה, יהא טבות, לית את מסיע לי, אוספת קמח אמר ליה, לית את מודה לי שהן ארבע אמהות אמר ליה, צא מהן ארבע בכורות של ארבע אמהות, שאין הבכור מתעשר. למה הוא קדש ואין קדש מוציא קדש אמר ליה, טבוי לאומתך דאת בגווה.

רבי יהודה אומר, הרימותי ידי, עשאן תרומה כמה דאת אמר "והרמותם ממנו תרומת ה'". רבי נחמיה אומר, עשאן שבועה כמה דאת אמר (דניאל יב, ז) "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם" ורבנן אמרי, עשאן שירה כמה דאת אמר (שמות טו, ב) "אלהי אבי וארממנהו".

**פסוק כג** **רמז עו** אם מחוט ועד שרוך נעל. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת אם מחוט חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית, כמה דאת אמר (במדבר טו, לה) "על ציצת הכנף פתיל תכלת". ומתרגמינן חוטא דתכלתא. אתה אמרת נעל, חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה, כמה דאת אמר "וחלצה נעלו". דבר אחר, אם מחוט זה המשכן, שהיה מציר בתכלת וארגמן ותולעת שני ובשש וכו' ועד שרוך נעל זה חוט הסיקרא, דתני וכו' חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים, ועד שרוך נעל אלו פעמי רגלים כמה דאת אמר (שיר השירים ז, ב) "מה יפו פעמיך בנעלים".

דרש רבא, בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצוות, חוט של תכלת ורצועה של תפלין בשלמא רצועה של תפלין דכתיב, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפלין שבראש. אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא, היה רבי מאיר אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר, (שמות כד, י) "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", וכתיב, (יחזקאל א, כו) "כמראה אבן ספיר דמות כסא".

אתה אמרת אם מחוט, בו אני משבח בניך, "כחוט השני שפתותיך" אתה אמרת עד שרוך נעל, בזכות כך אני פורע משונאיהם, (תהלים ס, י) "על אדום אשליך נעלי".

**פסוק כד** אמר רבא, קשה גזל הנאכל שאפלו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו, שנאמר, בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו' (חולין פט.). הדא הוא דכתיב, (שמואל א ל, כב כה) "ויען כל איש רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם דוד וגו' ויאמר דוד לא תעשו כן אחי את אשר נתן ה' לנו וישמור אותנו וגו' ומי ישמע לכם לדבר הזה וגו' ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחק" וגו'. והלאה אין כתיב כאן, אלא "ומעלה" ממי למד, מאברהם זקנו, שאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים.