# פרק ט"ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/lekh-lekha/perek-15/

**פסוק א** הנסיון השביעי. אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם, לכל הנביאים נראה להם בחזון, ולאברהם נגלה במראה ובחזון. במראה מנין, "וירא אליו". בחזון מנין, אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה. אמר לו, אברהם, אל תירא שאני מגן לך רבי אומר, הוציא את אברהם החוצה בליל יום טוב של פסח ואמר לו, (להלן פסוק ה) "כה יהיה זרעך".

רבי אליעזר אומר, הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ארבע מלכיות מושלין ואובדין, שנאמר, "ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת", זו מלכות אדום שהיא כעגלה דשה "עז משלשת" זו מלכות יון, שנאמר, (דניאל ח, ח) "וצפיר העזים הגדיל עד מאד" "ואיל משלש" זו מלכות מדי ופרס, שנאמר, (שם כ) "האיל אשר ראית בעל הקרנים" "ותור" אלו בני ישמעאל, תור בלשון ארמית שור, תור אי לארץ, כשיצמד שור זכר עם הנקבה, יפתחו וישדדו את כל העמקים "וגוזל" אלו ישראל, שנמשלו לגוזל, "יונתי בחגוי הסלע", (שם ו, ט) "אחת היא יונתי". לא נאמר לשון משלשת אלא גבורי כח, כמה דאת אמר (קהלת ד, יב) "והחוט המשלש לא במהרה ינתק". רב משרשיא אמר, משלשים יהיו, שלש פעמים עתידים למשל בארץ ישראל, פעם ראשונה כל אחד ואחד בפני עצמו, פעם שני בשנים שנים. פעם שלישי כלן כאחד להלחם עם בית דוד, שנאמר, (תהלים ב, ב) "יתיצבו מלכי ארץ" וגו'.

רבי יהושע אומר, לקח אברהם חרבו ובתר אותם את כל אחד לשנים, שנאמר, ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתוך, אלו לא בתר אותם לא היה העולם יכול לעמד, אלא הואיל ובתר אותם תש כחן וכו' (להלן פסוק י) "ואת הצפור לא בתר" וכו'. לא היה שם אלא בן יונה וירד העיט על הפגרים זה דוד בן ישי שנמשל כעיט, (ירמיה יב, ט) "העיט צבוע נחלתי לי", כצאת השמש מן המזרח היה אברהם יושב מניף עליהם בסודרו כדי שלא ימשל בהן העיט עד שבא הערב רבי אלעזר בן עזריה אומר, מכאן אתה למד שאין מושלן של ארבע מלכיות הללו אלא יום אחד מיומו של הקדוש ברוך הוא אמר לו רבי אלעזר בן ערך, כדברך, שנאמר, (איכה א, יג) "נתנני שוממה כל היום דוה" חוץ משתי ידות שעה תדע לך שהוא כן, בא וראה כשהחמה נוטה לבא במערב, שתי ידות שעה תש אורו אין נוגה לו, וכן עד שלא יבא הערב יצמח אורן של ישראל, שנאמר, "והיה לעת ערב יהיה אור".

עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שלא ישתעבדו בניו בארבע מלכיות, ונפלה עליו שנת תרדמה וישן לו וכי יש לך אדם שהוא שוכב וישן ויכול להתפלל, אלא ללמדך שהיה אברהם ישן מכח התפלה כדי שלא ישתעבדו בניו. אימה זו מלכות הרביעית שנאמר, (דניאל ז, ז) "דחילו ואמתני" חשכה זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהן של ישראל. גדולה זו מלכות מדי, שגדלה למכר ישראל חנם. נופלת זו מלכות בבל, שנאמר, (ישעיה כא, ט) "נפלה נפלה בבל". עליו אלו בני ישמעאל, שעליהם בן דוד יצמח, שנאמר, (תהלים קלב, יח) "אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו". רבי זעירא אמר, לא נבראו הללו אלא עצים לגיהנם, שנאמר, והנה תנור עשן, ואין תנור אלא גיהנם, שנאמר, (ישעיה לא, ט) "נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים".

"האל תמים דרכו" זה אברהם (להלן יז, א) "התהלך לפני והיה תמים". (תהלים שם) "אמרת ה' צרופה", שצרפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש. "מגן הוא לכל החוסים בו", אל תירא אברם אנכי מגן לך.

למדנו מאברהם שמתחלת מעשיו היה ירא מלפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר, אל תירא אברם, אין אומר אל תירא, אלא למי שהוא ירא שמים לאמתו. משלו משל למה הדבר דומה, למלך שאמר לבנו, צא והרג את הלסטים הללו, ואם יפלו בידך אל תהנה מממונם כדי שלא יאמרו לא יצא בן המלך להרוג את הליסטים הללו אלא בשביל לקפח את הממון, יצא והרג אותן, בחזרתו יצא אביו לקראתו. אמר לו, בני, ברוך אתה ותהא לך קורת רוח בעולם שלא נהנית מממונם כלום, ועכשיו הרי אני משלם לך מבית גנזי בכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם. לכך נדמה אברהם אבינו בשעה שהרג את המלכים. יצא מלך סדום לקראתו, אמר לו, תן לי הנפש וגו'. אמר לו, שוטה שבעולם, וכי לכסף וזהב, אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה אני צריך משלך, אם מחוט ועד שרוך נעל וגו', לכך נאמר אנכי מגן לך וגו'. למדנו מיצחק שמתחלת מעשיו היה ירא מלפני הקדוש ברוך הוא. בן שבעים וחמש שנה היה יצחק בשעה שנפטר אברהם אבינו. אמר, אוי לי שמא אין בי מעשים טובים כמו שהיו באבא, ומה תהא עלי מלפני הקדוש ברוך הוא. מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ודבר עמו באותו הלילה, שנאמר, (להלן כה, יא) "ויהי אחרי מות אברהם" וגו'. למדנו מיעקב שמתחלת מעשיו היה ירא שמים, שנאמר, (להלן לה, ד) "ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר" וגו', וכן אבותינו הראשונים, שנאמר, (שמות יד, לא) "וירא ישראל את היד הגדולה" וגו', ללמדך שבשכר יראה ובשכר אמונה שהאמינו בו מתחלה עתיד הקדוש ברוך הוא שיבא ויפדה אותם מבין אמות העולם, שנאמר, "חולי וגוחי בת ציון" וגו'.

(משלי יא, יח) "רשע עושה פעולת שקר", זה נמרוד, שהיו פעולותיו של שקר "וזורע צדקה", זה אברהם (להלן יח, יט) "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה" (משלי שם) "שכר אמת", שכרך הרבה מאד.

רבי לוי אמר, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר, תאמר האכלוסין שהרגתי היה בהן צדיק אחד, או ירא שמים אחד. משל לאחד שהיה עובר לפני פרדסו של מלך, ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה, והציץ המלך, והתחיל מיטמר מפניו. אמר לו, מה אתה מיטמר, פועלים הייתי צריך שיקשקשו אותה, עכשיו שקשקשת אותה, בא וטול שכרך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, אותן אכלוסין שהרגת קוצים כסוחים היו, הדא הוא דכתיב, "והיו עמים משרפות סיד קוצים" וגו'. רבי לוי אמר חורי לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר, תאמר, אותן המלכים שהרגתי שבניהם מכנסין אכלוסין ועושין עמי מלחמה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תירא אנכי מגן לך, מה מגן זה אפלו כל החרבות באות עליו הוא עומד כנגדן, אף אתה נלחם כנגדן. ורבנן אמרין, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר, ירדתי לכבשן האש ונצלתי, לרעבון ונצלתי, עשיתי מלחמה עם המלכים ונצלתי, תאמר שקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעולם הבא. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תירא אנכי מגן לך. מגן עשיתי עמך בעולם הזה, אבל שכרך מתקן לעתיד לבא. שכרך הרבה מאד כמה דאת אמר, (תהלים לא, כ) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".

רב יודן ורב הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זמרא. רב יודן אמר, כל מקום שנאמר "אחרי" סמוך "אחר" מפלג רב הונא אמר, כל מקום שנאמר אחר סמוך, אחרי מפלג.

אחר הדברים האלה. הרהורי דברים היו שם. מי הרהר, אברהם הרהר. אמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, כרת ברית עם נח שאין אתה מכלה את העולם, עמדתי וסגלתי מצוות ומעשים טובים יותר ממנו ודחית בריתי לבריתו תאמר שאחר עומד ומסגל מצות ומעשים טובים יותר ממני ותדחה בריתי לבריתו אמר לו הקדוש ברוך הוא, מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים, ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים. ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באין לידי עבירה ומעשים רעים, אני רואה צדיק אחד שהוא יכול לומר למדת הדין די, אני נוטלו ומכפר עליהם.

היה דבר ה' אל אברם במחזה. י' לשונות נקראת נבואה. XאY חזון XבY הטפה XגY דבור XדY אמירה XהY צווי XוY משא XזY משל XחY מליצה XטY חידה XיY נבואה ואי זו היא קשה שבכולן, רבי אליעזר אומר, חזון, שנאמר, (ישעיה כא, ב) "חזות קשה הוגד לי". רבי יוחנן אמר, דבור, שנאמר, (להלן מב, ל) "דבר... אדוני הארץ אתנו קשות". ורבנן אמרין, משא כמשמעו, שנאמר, "כמשא כבד יכבדו ממני". גדול כחו של אברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון.

אל תירא אברם. ממי נתירא, רבי ברכיה אמר, משם נתירא, הדא הוא דכתיב, (ישעיה מא, ה) "ראו איים וייראו קצות הארץ יחרדו קרבו ויאתיון", מה איים הללו מסימים בים כך היו אברם ושם מסימים בעולם. "וייראו" זה נתירא מזה וזה נתירא מזה. אברהם נתירא, תאמר שיש בלבו עלי שהרגתי בניו ושם נתירא, תאמר שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים. "קצות הארץ" זה שרוי בקצו של עולם וזה שרוי בקצו של עולם. "קרבו ויאתיון", קרבו זה לזה. "איש את רעהו יעזורו" זה עזר את זה בברכות, (לעיל יד, יט) "ויברכהו ויאמר ברוך אברם" וגו' וזה עזר את זה במתנות, (שם כ) "ויתן לו מעשר מכל". "ויחזק חרש" זה שם שעשה את התבה "את צורף" זה אברהם שצרפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש. "מחליק פטיש את הולם פעם", שהחליק פטישו והלם כל באי עולם פעם אחת "אומר לדבק טוב הוא" אלו אמות העולם שהן אומרים מוטב לידבק באלהיו של אברהם ולא לידבק בעבודה זרה של נמרוד. "ויחזקהו במסמרים", ויחזק אברהם את שם במצוות ומעשים טובים, "ולא ימוט" אברם.

**פסוק ב** ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי. אמר רבי יונתן, שלשה הן שנאמר בהן שאל, ואלו הן, XאY שלמה, כתיב, (מ"א ג, ה) "בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר [אלהים] שאל מה אתן לך". XבY אחז, כתיב, (ישעיה ז, יא) "שאל לך אות מעם ה' אלהיך". XגY מלך המשיח, כתיב, (תהלים ב, ח) "שאל ממני ואתנה גוים נחלתך". רבי ברכיה ורב אחא בשם רב שמואל בר נחמני אמר, אנו מביאין עוד שנים מן האגדה, אברהם ויעקב. אברהם, כתיב ביה, מה תתן לי, אינו אומר מה תתן לי אלא שאמר לו שאל יעקב אמר, "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו" וגו'.

אמר רבי יוחנן, שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם אמר, רבונו של עולם, אם עתיד אני להוליד בנים ולהכעיסך מוטב לי (וכו') ואנכי הולך ערירי ודוד אמר, (תהלים קלט, כג כד) "חקרני אל ודע לבבי", דע הפורשים ממני "אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם". אמר לפניו, רבונו של עולם, אם אני עתיד להוליד בנים ולהכעיסך, מוטב לי "ונחני בדרך עולם".

רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא, ובן משק ביתי, זה לוט שנפשו שוקקת עלי לירשני הוא דמשק אליעזר, שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני אל. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר, ובן משק ביתי, בר ביתי הוא דמשק אליעזר, שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני אל, ואליעזר שמו, "וירק את חניכיו שמונה עשר ושלש מאות", ומנין אליעזר הכי הוי.

תשעה נכנסו בגן עדן בחייהם. אלו הן, XאY חנוך. XבY ומשיח. XגY ואליהו. XדY ואליעזר XהY ועבד מלך הכושי XוY וחירם מלך צור XזY ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא. XחY וסרח בת אשר. XטY ובתיה בת פרעה. ויש אומרים הוצא חירם ונכנס תחתיו רבי יהושע בן לוי.

**פסוק ג** ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע. אמר רב שמואל בר יצחק, המזל דוחקני ואומר לי אברם אין את מוליד. אמר לו הקדוש ברוך הוא, יהי כדברך, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד, שרי לא ילדה, שרה ילדה.

**פסוק ד** והנה דבר ה' אליו לאמר. מלאך אחר מלאך, דבור אחר דבור, אני ושלשה מלאכים נגלין עליך ואומרים לך, לוט ליטא לא ירית אברהם.

**פסוק ה** ויוצא אותו החוצה. וכי מחוץ לעולם הביאו שאמר הכתוב ויוצא אותו החוצה, אלא אחוי ליה שקקי שמיא כמה דאת אמר (משלי ח, כו) "עד לא עשה ארץ וחוצות", והעלה אותו למעלה מכפת הרקיע, הוא דאמר ליה הבט נא השמימה, ואין הבטה אלא מלמעלה למטה, כמה דאת אמר (תהלים יג, ד) "הביטה ענני ה' אלהי". ויוצא אותו החוצה, צא מאצטגנינות שלך נביא אתה ואין אתה אסטרוגלוס שנאמר, "השב אשת האיש כי נביא הוא".

בימי ירמיהו בקשו ישראל לבא לידי מדה זו ולא הניח להם הקדוש ברוך הוא, שנאמר, (ירמיה י, ב) "כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו" וגו', כבר אברהם אביכם בקש לבא לידי מדה זו ולא הנחתי לו. אמר רב לוי, עד דסנדלא ברגלך דרוס כובא כל מי שהוא נתון למטה מהם מתירא מהם, אבל את, שאת נתון למעלה מהם, דושם.

אמר רב יהודה אמר רב, מנין שאין מזל לישראל, שנאמר, ויוצא אותו החוצה וכו'. אמר לפניו, רבונו של עולם, נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי לכך. אמר לו הקדוש ברוך הוא, צא מאצטגנינות שלך, אין מזל לישראל מאי דעתיך דקאי צדק במערב מהדרנא ליה ומוקמינא ליה במזרח והיינו דכתיב, (ישעיה מא, ב) "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו" וגו'.

**פסוק ז** **רמז עז** אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. אמרו, בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם לתוך כבשן האש, אמר לפניו גבריאל, רבונו של עולם, ארד ואציל את הצדיק מכבשן האש. אמר לו, אני יחיד בעולמי, והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד. ולפי שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה אמר לו, תזכה ותציל שלשה מבני בניו.

אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. כפתוהו ועקדוהו לאברהם, והניחוהו על גבי הארץ, והקיפו לו עצים מארבע רוחותיו, חמש אמות לכל צד, וגבהן של עצים חמש אמות, ועד אותה שעה לא הכיר תרח את בוראו. מיד באו שכניו ובני עירו וטפחו לו על ראשו, אמרו לו, בשת בושה גדולה וכלמה, בן שהיית אומר עליו שהוא יורש העולם הזה והעולם הבא שרפו נמרוד באש. מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא וירד והצילו. אמר תרח בלבו, שמא יעמדו ויהרגו את בני, עמד ויצא משם, שנאמר, (לעיל יא, לא) "ויקח תרח וגו'" ובשכר שיצא משם לשם שמים, המליכו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו בחייו שלושים וחמש שנה שנאמר, "נשיא אלהים אתה", ולהלן הוא אומר, (ויקרא ד, כב) "אשר נשיא יחטא". מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו וארבעים שנה מלך אחר מיתתו, הרי שבעים וחמש שנה, ועליו הוא אומר, "לבבתיני אחותי כלה".

אמר רב חנן בר רבא אמר רב, עשר שנים נחבש אברהם אבינו שלוש בכותא, שבע בקרדו ורב דימי מנהרדעא מתני אפכא אמר רב, עיברא זעירא דכותא זה הוא אור כשדים.

הדא הוא דכתיב, (דברים ד, ז) "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו". בנהג שבעולם, בשר ודם עושה לו פטרון שיהא מתקים עליו, והוא נתפס באנקליטין הלכו ואמרו לו נתפס בן ביתך, אמר להם, אני מתקים עליו יצא ליהרג, היכן הוא והיכן פטרונו אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אמרו מלאכי השרת, נתפס אברהם בן בריתך. אמר להם, אני מתקים עליו. אמרו לו, הרי הוא עומד לפני אמרפל, הרי אפומנימא שלו נקראין הרי הוא יוצא לישרף. אמר להם, הריני מתקים עליו. השלך לכבשן האש, ירד הקדוש ברוך הוא והצילו, אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.

תרח היה רואה במזלות, רואה מזלו של הרן שהוא נשרף, ומזלו של הרן שהעולם מתמלא הימנו. נכנסו אמות העולם אצל אברהם אבינו. אמרו לו, של מי אתה, אמר להם, לעולם לא אניח את הקדוש ברוך הוא שבשמים, מיד השליכוהו לכבשן האש. לא ירד עמו לא עיר ולא שרף ולא מלאך אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר, אני ה' אשר הוצאתיך. הרן היה לבו חלוק, היה נוטה על דברי אביו נכנסו אצלו. אמרו לו, של מי אתה, אמר בלבבו, אברהם אחי הוא גדול ממני, אם ראיתיו שנמלט אומר אני של אברהם אני מיד השליכוהו לכבשן האש, ולא הספיק לירד עד שהמיתו האש ונטלו המלך והשליכו לפני אביו, שנאמר, (לעיל יא, כח) "וימת הרן על פני תרח אביו", ותרח אביו יפה ראה שהעולם מתמלא ממנו ואינו יודע אם מן האנשים אם מן הנשים, שרי היתה בתו שנאמר, "בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה" ונתמלא כל העולם ממנה.

שבעה דברי מופת נעשו בעולם שלא נבראו כמותם מיום שנבראו שמים וארץ. מופת הראשון, שנצל אברהם מכבשן האש, שנאמר, אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. והמופת השני, שילדה שרה בת תשעים שנה, ולא האמינו עד שהניקה בנים שרה מופת השלישי, שנזרקה בו שיבה באברהם שנאמר, (להלן כד, א) "ואברהם זקן". מופת הרביעי, לא היה אדם עוטש וחיה, אלא בכל מקום היתה נפשו יוצאה, בין בשוק בין בדרך, עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים על הדבר, ואמר, רבונו של עולם אל תקח נפשי ממני עד שאצוה על בני ונעתר לו, שנאמר, (להלן מח, א) "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה". לפיכך חיב אדם בעטישה להודות להקדוש ברוך הוא שנהפך ממות לחיים, שנאמר, (איוב מא, י) "עטישותיו תהל אור". מופת החמשי, "ובני ישראל הלכו ביבשה". מופת הששי, (יהושע י, יב) "שמש בגבעון דום", שבא יהושע ועשה מלחמת ישראל והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת עד שראה חכמי הגויים רוגשים במזלות לבא על ישראל. מה עשה, פשט את ידו לאור השמש והירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד ואחד במקומו שלושים ושש שעות עד מוצאי שבת. מופת השביעי, לא היה אדם עומד מחליו עד שבא חזקיהו מלך יהודה ועמד וחיה, שנאמר, "מכתב לחזקיהו בחלותו ויחי מחליו", ויאמר חזקיה מה אות, אמר ליה, אחז אביך רגש במזלות, והיה משתחוה לשמש, וירד השמש וברח במערב עשר מעלות אם רוצה אתה ירד עשר מעלות. אחורנית. אמר חזקיה, לא כי אלא אותן עשר (שעות) [מעלות] שתרד יעמד במקומו ונעתר לו, שנאמר, (שם לח, ח) "הנני משיב את צל וגו' אשר ירדה במעלות אחז". כשראה חזקיהו שלוחי מלך בבל נתגאה בלבו למעלה והראה להם את כל האוצרות ועוד שפתח הארון והראה להם את הלוחות, אמר להם, בו אנו עושין מלחמה ונוצחין. כעס עליו הקדוש ברוך הוא, אמר לו, לא די לך שהראת להם אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדש הקדשים ועוד שפתחת להם את הארון והראת להם הלוחות מעשה ידי, חייך, הם יעלו ויקחו את כל האוצרות, ותחת הלוחות יהיו בניך סריסים בהיכל מלך בבל, אלו חנניה מישאל ועזריה.

**פסוק ח** לעולם ישמר אדם בלבו שלא יבא לידי חטא ואפלו חטא הקל, צא ולמד מאבותינו הראשונים שלא ירדו למצרים אלא בשביל דבר קל, שדבר אברהם במה אדע. ובשכר יראה קמעא שירא ישמעאל את אביו לא נתן הקדוש ברוך הוא רשות לכל אמה ומלכות שישלטו בבניו. ובשכר שתי דמעות שהוריד עשו (כדלהלן כז, לח) נתנו לו את הר שעיר, שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם. ובשכר שנטל את כליו והלך לו מפני יעקב אחיו נתנו לו מאה מדינות. ובשכר ששמע יעקב אל יוסף, נענש עליו עשרים ושתים שנה ובשביל מי מריבה נענשו משה ואהרן. אמרו חכמים, אם אש אחזה בלחים, מה יעשו יבשים. ועל אותה שעה הוא אומר (תהלים צ, א) "תפלה למשה". חזר הקדוש ברוך הוא לרצות את משה, אמר לו, לא אני הוא שאתם בני ואני אביכם, אתם אחי ואני אחיכם, אתם רעי ואני רעכם, אתם דודי ואני דודכם. כלום אסרתי לכם, איני מבקש מכם אלא כשם שבלשתי בעצמי ומצאתי י"א מדות, כך איני מבקש מכם אלא י"א מדות, ואלו הן, הולך תמים ופועל צדק וגו'. שוב חזר הקדוש ברוך הוא לרצות את משה, אמר לו, כלום יש לפני משא פנים בין ישראל בין גוי בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה, עשה מצוה שכרה בצדה, שנאמר, (שם לו, ז) "צדקתך כהררי אל" וגו'. מכאן אמרו, כל המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה, וכל הממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו כבוד שמים במקומו וכבודו מתמעט. מעשה באיש אחד שהיה עומד בבית הכנסת ובנו עומד כנגדו, וכל העם עונין אחר התבה הללויה, ובנו עונה דברים של תפלות אמרו לו, ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות. אמר להם, ומה אעשה לו, תינוק הוא, ישחק. שוב למחר עשה כך, וכל אותן שמונה ימי החג ולא אמר לו דבר, ולא יצאה אותה שנה ולא שנתים ולא שלש עד שמת אותו האיש ומתה אשתו ומת בנו ובן בנו, ויצאו לו חמש עשרה נפשות מתוך ביתו ולא נשתיר לו אלא זוג אחד, אחד חגר וסומא ואחד שוטה ורשע. שוב מעשה באדם אחד, שהיה מתחרט שלא קרא ושלא שנה. פעם אחת היה עומד בבית הכנסת וכיון שהגיע העובר לפני התבה לקדושת השם, הגביה את קולו ואמר, קדוש קדוש קדוש. אמרו לו, מה ראית שהגבהת את קולך, אמר להם, לא זכיתי לא למקרא ולא למשנה, ועכשיו שנתנו לי רשות לא אגביה את קולי ותשוב נפשי עלי. ולא יצאה אותה השנה ולא שנתים ולא שלש עד שעלה אותו האיש מבבל לארץ ישראל ועשאוהו שר החיל של קיסר, ומינוהו ראש על כל ברניות שבארץ ישראל, ונתנו לו מקום ובנה עיר וישב עליה וקראו לו קלניא לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות מעשה בכהן אחד שהאכיל את בהמתו תרומה, ונפלה עליו אש ואכלה ממנו שלשים כרים ושלשים בגדים וארבעה ועשרים כדים של יין וששה עשר כדים של שמן ושאר ממון שהיה לו. ובא ועמד לפני חכמים, סיפר להם מה שארע לו. אמר להם, כהן אני, והאכלתי את בהמתי תרומה, ושמעו חכמים ואמרו, ברוך המקום שאין לפניו משא פנים, וכי תרומה וקדש שאין להם אוכלים כלום הולכים אלא לשרפה, אמר להם, לא כך למדתני, כרשיני תרומה מאכילין אותם לבהמה ולחיה ולתרנגולים. לא אמרו אלא כרשינין שמתחלתן אוכלי בהמה הן ובשנת רעבון התירו לבני אדם לאכל אותן, לפיכך גזר עליהן דוד מכאן אמרו, כל המאכיל את בהמתו תרומה אפלו מתרומת חוץ לארץ, עליו הכתוב אומר, (משלי יט, טז) "בוזה דרכיו ימות". ואומר, "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו" וגו'.

ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה. רבי חמא בר חנינא, לא כקורא תגר אלא כאומר באיזה זכות, אמר ליה: בכפרות שאני נותן לבניך.

**פסוק ט-י** ויאמר אליו, קחה לי עגלה משלשת, שלשה מיני פרים פר יום הכיפורים ופר הבא על כל המצוות ועגלה ערופה. ועז משלשת, שלשה מיני שעירים, שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים ושעירת יחיד. ואיל משלש, אשם ודאי ואשם תלוי וכבשה של יחיד. ותור וגוזל תור ובני יונה ויקח לו את כל אלה. רבי שמעון אומר, כל הכפרות כלן הראה לו, עשירית האיפה לא הראה לו ורבנן אמרין, אף עשירית האיפה הראה לו, נאמר כאן את כל אלה ונאמר להלן (ויקרא ב, ח) "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה'" וגו'. ואת הצפור לא בתר, הראה לו שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף.

דבר אחר, קחה לי עגלה משלשת, זו בבל, שמעמדת שלשה נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר. ועז משלשת, זו מדי, שמעמדת שלשה, כורש ודריוש ואחשורוש. ואיל משלש, זו יון שמעמדת שלשה דאמר רבי אלעזר, כל הרוחות כבשו, ורוח מזרחית לא כבשו. אמר ליה רבי יוחנן, והכתיב "ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה... ועשה כרצונו והגדיל" הוא דעתיה דרבי אלעזר דלא אמר מזרחה ותור וגוזל, זו מלכות רביעית תור הוא אלא שגזלן הוא.

ויקח לו את כל אלה. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר, שרי אמות העולם הראה לו (וכו') על דעתיה דרבי יהודה קתדרין דדין לקבל קתדרין דדין ועל דעתיה דרבי נחמיה ששם היתה סנהדרי גדולה יושבת וחותכת דיניהם של ישראל.

ואת הצפור לא בתר, הראה לו, כל מי שהוא מעמיד פנים בגל הגל שוטפו וכל מי שאין מעמיד פנים בגל אין הגל שוטפו.

**פסוק יא** וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם. נסב אברהם מכישה והוה מכיש להון ולא הוו מתכתשין ואף על פי כן וישב אותם אברם בתשובה אמר רבי עזריה, לכשיעשו בניך פגרים בלא גידים ובלא עצמות זכותך עומדת להם.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון, עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר, (לעיל פסוק ח) ויאמר אדני אלהים וגו' ואף דניאל לא נענה אלא בזכות אברהם, שנאמר, (דניאל ט, יז) "והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני", למענך מבעיה ליה, אלא למען אברהם שקראו אדון.

אמר רבי יוסי, אלמלא מעמדות לא נתקימו שמים וארץ שנאמר, ויאמר אדני אלהים במה אדע. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, שמא חס ושלום ישראל חוטאין ואתה עושה להם כאנשי דור המבול וכאנשי דור הפלגה אמר לו, לאו. במה אדע אמר לו, (לעיל פסוק ט) קחה לי עגלה משלשת אמר לפניו, תינח בזמן שבית המקדש קים, בזמן שאין בית המקדש קים מה תהא עליהם, אמר לו, כבר תקנתי להם סדר קרבנות שכל זמן שקוראים בהן מעלה אני עליהם כאלו הקריבו לפני קרבן, ואני מוחל להם על כל עוונותיהם.

**פסוק יב** ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, תחלת מפלת שינה דמיך ליה ולא לעי באוריתא דמיך ליה ולא לעי בעבידתא רב אמר, שלש תרדמות הן XאY תרדמת שינה, (לעיל ב, כא) "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם וישן". XבY תרדמת נבואה, ותרדמה נפלה על אברם. XגY תרדמת מרמיטה שנאמר, (שמו"א כו, יב) "ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם". ורבנן אמרין, אף תרדמה של שטות, שנאמר, "כי נסך עליכם [ה'] רוח תרדמה". רבי חנינא ברבי יצחק אמר, שלש נובלות הן. XאY נובלות מיתה שינה XבY נובלות נבואה חלום XגY נובלות העולם הבא שבת רבי אבין מוסיף, תרתין, XאY נובלות אורה של מעלה גלגל חמה XבY נובלות חכמה של מעלה תורה.

והנה אימה, זו בבל, דכתיב, (דניאל ג, יט) "באדין נבוכדנאצר התמלי חמה" חשכה, זה מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית. גדולה, זו יון, רבי סימון, אמר שהיא מעמדת מאה ועשרים דוכסין, מאה ועשרים איפרכין, מאה ועשרים אסטרטיוטין ורבנן אמרין, מששים ששים דכתיב, "נחש שרף ועקרב" מה עקרב זו יולדת לששים כך מלכות יון מעמדת משישים שישים. נופלת זו מלכות רביעית דכתיב, (ירמיה מט, כא) "מקול נפלם רעשה הארץ". ויש שמחליפים, נופלת, זו בבל, דכתיב, (ישעיה כא, ט) "נפלה נפלה בבל". גדולה זו מדי, דכתיב, "גדל המלך אחשורוש". חשכה, זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרות, שהיו אומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. אימה, זו מלכות רביעית, (דניאל ז, ז) "דחילה ואמתני ותקיפא".

**פסוק יג** ויאמר לאברם ידע תדע, ידע שאני מפזרן, תדע שאני מכנסן. ידוע שאני משעבדן, תדע שאני גואלן. כי גר יהיה זרעך, משתראה לך זרע ארבע מאות שנה אמר רבי יודן, גרות עבדות וענוי בארץ לא להם, ארבע מאות שנה לאספטיה שלהן.

**פסוק יד-טו** וגם את הגוי אשר יעבודו. גם לרבות ארבע מלכיות דן אנכי, בשתי אותיות הללו הבטיח הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו שהוא גואל את בניו, ושאם יעשו תשובה גואלן בשבעים ושתים אותיות. דאמר רב יודן, (דברים ד, לד) מ"לבוא לקחת לו גוי" עד "ובמוראים גדולים" את מוצא שבעים ושתים אותיות ואם יאמר לך אדם שבעים וחמש הם, אמור לו צא מהם גוי שני שאינו עולה מן המנין. רב אבין אמר, בשמו גואלן, ששמו של הקדוש ברוך הוא ע"ב אותיות.

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אחר אין כתיב כאן, אלא אחרי משאביא עליהן עשר מכות לאחר כן יצאו. אמר לו אף אני בשעבוד, אמר לו, ואתה תבא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה.

אמר ריש לקיש, שלשה הן שכתוב בהן בשיבה טובה, אברהם ודוד ושוה להן גדעון ולא שוה לו למה, (שופטים ח, כז) "ויעש אותו גדעון לאפוד", לעבודה זרה.

אמר ליה הקדוש ברוך הוא אתה אמרת במה אדע, חייך שני פעמים ידע XתדעY רבי אלעזר בן עזריה אומר, והלא לא ישבו ישראל במצרים אלא מאתים ועשר שנים, תדע שהוא כן, בא וראה כשירד יוסף למצרים היה בן שבע עשרה שנה, ובעמדו לפני פרעה היה בן שלשים, ושבע שני השבע, ושתי שני הרעב, הרי שלשים ותשע, ולוי היה גדול מיוסף שש שנים ובירידתו למצרים היה בן ארבעים וחמש ושני חייו במצרים תשעים ושתים שנה, הרי כלם מאה שלשים ושבע שנה, "ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה", ובירידתו למצרים ילדה לו אשתו יוכבד בתו, ובת מאה ושלשים ילדה את משה ומשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה הרי מאתים ועשר שנים וכאן הוא אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. אמר לו רבי אלעזר בן ערך, לא אמר לו הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם אלא משהיה לו זרע, שנאמר, כי גר יהיה זרעך ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה אמר לו, והכתיב (שמות יב, מ) "ומושב בני ישראל וגו' אמר לו, מאתים ועשר שנים ישבו ישראל במצרים, וחמש שנים עד שלא ירד יעקב למצרים נולד ליוסף שני שבטים מנשה ואפרים, הרי מאתים וחמש עשרה שנה, ימים ולילות, הרי ארבע מאות ושלשים שנה שדלג הקדוש ברוך הוא על הקץ בזכות אבות שהן הרי עולם, ובזכות בני יעקב שהן גבעות עולם, שנאמר, "קול דודי הנה זה בא וגו'".

נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ידע תדע כי גר יהיה זרעך זה יצחק, שנאמר, (להלן כא, יב) "כי ביצחק יקרא לך זרע". (להלן כה, כו) "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם", יעקב אבינו אמר "ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה", הרי מאה ותשעים שנים, נשתיר מאתים ועשר סימן שנותיו של איוב ובאותו הפרק נולד איוב, (איוב מב, טז) "ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה", ואומר (שם י) "ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה" נמצאת אומר כשירדו ישראל למצרים נולד איוב, וכשעלו מת. או יכול כל ארבע מאות שנה היו במצרים, והלא קהת מיורדי מצרים היה, (שמות ו, יח) "ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה", "ושני חיי עמרם שבע, ושלשים ומאת שנה", ושמונים שנים של משה, הרי שלש מאות וחמשים שנה ומה תלמוד לומר ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה, כל זמן שזרעו בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ועבדום אלו ימי השעבוד וענו אתם, אלו ימי הענוי, כלן ארבע מאות שנה.

זה שאמר הכתוב, (שמות יד, ב) "וישבו ויחנו לפני פי החירות" כאן נתקים ואחרי כן יצאו ברכש גדול. אמר להם הקדוש ברוך הוא, זו היא מההבטחה שהבטחתי לו, יחזרו לאחוריהם שכל כסף וזהב שכנס יוסף היה נתון בבעל צפון, וכשחזרו נטלוהו שנאמר, "כנפי יונה נחפה בכסף" וגו'.

**פסוק טז** הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום, אלא לך בשלום, שנאמר ואתה תבא אל אבתיך בשלום. הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום, שהרי דוד אמר לאבשלום (שמואל ב טו, ט) "לך בשלום", והלך ונתלה, יתרו אמר למשה (שמות יד, ח) "לך לשלום", הלך והצליח.

ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, בשרו שיש לאביו חלק לעולם הבא, תקבר בשיבה טובה, בשרו שישמעאל יעשה תשובה בימיו.

ואתה תבוא אל אבתיך בשלום, וכי הנפש יוצאה מן הגוף והוא שלום אלא שהצדיקים מקדמין אותו ואומרים לו בא בשלום, וכתיב "ויאסף אל עמיו", כל הנפשות חוזרות צדיקים עם הצדיקים והרשעים עם הרשעים, שנאמר (שם) "ויאסף אל עמיו".

**פסוק יז** ויהי השמש באה ועלטה היה, אמיטתא הות והנה תנור עשן ולפיד אש רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן אמר, ארבעה דברים הראה לו, גהנם ומלכיות ומתן תורה ובית המקדש אמר ליה, כל זמן שבניך יהו עוסקין בשתים הן נצולין משתים פרשו משתים הן נדונין בשתים, ועתיד בית המקדש לחרב וקרבנות לבטל. במה אתה רוצה שירדו בניך בגהנם או במלכיות. רבי חנינא בר פפא אמר, אברהם ברר לו את המלכיות, בר חנינא אמר, הקדוש ברוך הוא ברר לו את המלכיות הדא הוא דכתיב, (דברים לב, ל) "אם לא כי צורם מכרם", זה אברהם. "וה' הסגירם", מלמד שהקדוש ברוך הוא הסכים לדבריו. רב הונא בשם רב אחא אמר, כך היה אברהם יושב ותמה כל אותו היום במה אברר בגהנם או במלכיות, אמר ליה הקדוש ברוך הוא קטע הדין מלניא מלבך ברור לך את המלכיות, הדא הוא דכתיב, (תהלים סו, יב) "הרכבת אנוש לראשנו", ארכבת אומיא לרישינן "באנו באש ובמים", רבי יהושע בן לוי אמר, אף קריעת ים סוף הראה לו, דכתיב, אשר עבר בין הגזרים, כמה דאת אמר (תהלים קלו, יג) "לגוזר ים סוף לגזרים".

**פסוק יח** **רמז עח** ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. שבעה אבות כורתי ברית. XאY באברהם כתיב ביום ההוא כרת וגו'. ביצחק כתיב "ואת בריתי אקים את יצחק". XגY ביעקב כתיב (ויקרא כו, מב) "וזכרתי את בריתי יעקוב". XדY במשה כתיב (שמות לד, כז) "כרתי אתך ברית". XהY באהרן כתיב "בריתי היתה אתו החיים והשלום" XוY בפנחס כתיב (במדבר כה, יג) "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית". XזY בדוד כתיב (תהלים פט, ד) "כרתי ברית לבחירי".

שבעה אבות שכבו בכבודו של עולם ולא שלטה בהם רמה. ואלו הן, XאY אברהם. XבY יצחק. XגY ויעקב. XדY משה. XהY ואהרן. XוY ומרים. XזY ובנימין בן יעקב. ויש אומרים, אף דוד, שנאמר, (תהלים טז, ט) "לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח".

לזרעך נתתי את הארץ הזאת. רב הונא ורבי דוסתאי בשם רב שמואל בר נחמני אמרי, אף מאמרו של הקדוש ברוך הוא מעשה שנאמר, לזרעך נתתי, אתן אין כתיב כאן אלא נתתי "יאמרו גאולי ה' אשר גאלם" אין כתיב, אלא "אשר גאלם". (ירמיה לא, י) "כי פודה ה' את יעקב" אין כתיב כאן, אלא "כי פדה". "אשרקה להם ואקבצם כי אפדם" אין כתיב כאן, אלא "כי פדיתים". (ישעיה ד, ה) "ויברא ה' [כל] על מכון הר ציון" אין כתיב כאן, אלא "וברא ה'" כבר היא ברואה ומיתקנא.

**פסוק יט-כא** את הקיני ואת הקנזי. לפי שאין מזכיר כאן חוי לפיכך הוא מביא רפאים תחתיהם עלה בדעתו של מקום שהוא מנחיל לישראל עשרה עממים, את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני אינון תלתא ואחרניתא ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי, הרי עשרה. ולא נתן להם אלא השבעה. ואיזה השלשה שלא נתן להם, רב אומר, ערבים שלמיים נטיים רבי שמעון בן יוחאי אומר, דרמקסים ואסיים ואספמיים. רבי אליעזר בן יעקב אומר, אסיא וטרקי וקרטגינא. רבנן אמרי, אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה, אדום שנאמר, (דברים ב, ה) "כי לא אתן לך מארצו ירושה" ובמואב כתיב, "אל תצר את מואב", קיני הוא עשו, קנזי וקדמוני, עמון ומואב. לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל, כדי לקים מאמרו של הקדוש ברוך הוא (ישעיה יא, יד) "אדום ומואב משלח ידם ובני עמון משמעתם" אבל עכשיו נתן להם שבעה, שנאמר, (דברים ז, א) "שבעה גוים רבים ועצומים ממך".