# פרק ט"ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/lekh-lekha/perek-16/

**פסוק א** אמר רב יצחק, חזירתא רעיא בעשרה, ואמרתא לא בחד כל אלין אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם דיהיב ליה את הקיני ואת הקנזי וגו' ועדין ושרי אשת אברם לא ילדה לו.

כתיב (משלי כב, כב) "אל תגזל דל" וגו', עני במה יקרא שמו לפניך, עשיר יקרא שמו על שם זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות אבל עני במה יקרא שמו לפניך, על שם בנו, כיצד, עמד בנו וקרא בתורה אומר בן מי הוא זה, אומר בן פלוני עני הוא וכן הוא אומר, "כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש". פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאתי זקן אחד, אמרתי לו, רבי, מפני מה בעלי בתים שבישראל נעצרים על הבנים מהיות להם. אמרתי לו, בני, מפני שהקדוש ברוך הוא אוהבן אהבה גמורה ושמח (בו) [בהם]. ומצרפן בהן כדי שירבו רחמים לפניו, צא ולמד מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק שבעים וחמש שנה והרבו רחמים עד שבא יצחק ושמחו בו, צא ולמד מרבקה שהיתה עקרה עשרים שנה, והרבתה רחמים, עד שבא יעקב ושמחו בו. צא ולמד מרחל שהיתה עקרה ארבע עשרה שנה משני ילדים והרבתה רחמים, עד שבאו שניהן ושמחה בהן. צא ולמד מחנה שהיתה עקרה תשע עשרה שנה וששה חדשים, עד שבא שמואל ושמחה בו.

ושרי אשת אברם לא ילדה לו. (משלי לא, י) "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה". מהו "מכרה" עבורה כמה דאת אמר "מכרתיך ומלדתיך". אברהם היה גדול מנחור שנה נחור גדול מהרן שנה. [נמצא] אברהם גדול מהרן שתי שנים, [שנה] לעבורה של מלכה, ושנה לעבורה של יסכה. הרן מוליד לשש ואברהם אינו מוליד.

ושרי אשת אברם לא ילדה לו. רבי יהודה אומר, לו לא ילדה, אלו נשאת לאחר ילדה רבי נחמיה אומר, לא לו ולא לאחר ומה מקים רבי נחמיה (אומר) לא ילדה לו, אלא לו ולה ולה שפחה מצרית. שפחת מלוג היתה, והיה חיב במזונותיה, ולא היה רשאי למכרה.

בעו מריש לקיש, מהו דתניא מלוג אמר ליה, כמה דאת אמר מלוג מלוג.

אמר רבי שמעון בן יוחאי, הגר בתו של פרעה היתה, כיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נתן לה בתו. אמר, מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא תהא מטרוניתא בבית אחר. הדא הוא דכתיב, ולה שפחה מצרית ושמה הגר הא אגריך אף אבימלך כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו נתן לה בתו לשפחה. אמר, מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרוניתא בבית אחר. הדא הוא דכתיב, (תהלים מה, י) "בנות מלכים ביקרותיך" בנותיהם של מלכים, "נצבה שגל לימינך", זו שרה.

**פסוק ב** **רמז עט** ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה'. אמרה שרה, יודעת אני מהיכן היא מכתי לא מפני כשפים, ולא מפני קמיע שאני צריכה, אלא עצרני ה' מלדת.

אולי אבנה גם אנכי ממנה. תני, כל מי שאין לו בנים [כאלו מת], כאלו הרוס. כאלו מת, שנאמר, (להלן ל, א) "ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". כאלו הרוס, אולי אבנה ממנה, ואין בונין אלא ההרוס.

וישמע אברם לקול שרי, לקול רוח הקדש שבה, כמה דאת אמר "ועתה שמע לקול דברי ה'".

**פסוק ג** ותקח שרי אשת אברם את הגר, לקחתה בדברים. אמרה לה, אשריך שאת מדבקת לגוף הקדוש הזה.

תנו רבנן, נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי לבטל, ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה לבנים ממנה. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר, מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין לפיכך היה הוא חולה או היא חולה או שהיו שניהם חבושין בבית האסורין, אין עולה להן מן המנין. אמר ליה רבא לרב נחמן, ולילף מיצחק דכתיב, (להלן כה, כ) "ויהי יצחק בן ארבעים שנה" וגו' (שם כו) "ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם", אמר ליה, יצחק עקור היה אי הכי אברהם נמי עקור היה, אלא ההיא מבעיא ליה לכדרבי חיא בר אבא אמר רבי יוחנן, למה נמנו שנותיו של ישמעאל, כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב.

ותתן אתה לאברם אשה, ולא לאחר לאשה ולא לפלגש.

**פסוק ד** ויבא אל הגר ותהר. מביאה ראשונה נתעברה. אמר רבי אלעזר, לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. התיבון ליה והכתיב (להלן יט, לו) "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן" אמר רב תנחום, שלטו בעצמן והוציאו ערותן, ונתעברו כמביאה שניה. אמר רבי חנינא בן פזי, הקוצים הללו אינן לא נכושין ולא נחרשים ולא נזרעין ומאליהן יוצאים ומתרוממים ועולין, החטים הללו כמה צער וכמה יגיעה עד שיעלו.

ולמה נתעקרו האמהות, מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן, הדא הוא דכתיב, "יונתי בחגוי הסלע" וגו', מפני מה עקרתי אתכם, בשביל "הראיני את מראיך" רבי חנינא בר פפא אמר, כדי שיהו מתרפקות על בעליהן בנוין. רבי חיא בר אבא אמר, כדי שיצאו רוב השנים בלא שעבוד רבי מאיר אומר, כדי שיהנו מהן בעליהן, שכל זמן שאשה מקבלת עברין היא מתכערת ומתועבת מבעלה, שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חפתה והיו מטרוניות באות לשאל בשלומה, והיא אומרת להם צאו ושאלו בשלום של עלובה זו והגר אומרת להם, שרי גברתי אין סתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אלו היתה צדקת. ראו כמה שנים לא נתעברה ואני בלילה אחד נתעברתי. ושרי אומרת, עם דא אנא משגחא מיסב ומיתן, הלואי נסיב וניתן עם מרה.

**פסוק ה** ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך. רב יודן בשם רבי יהודה בר רבי סימון חומסני אתה בדברים למה, שאתה שומע בזיוני ושותק. רב אבא בר כהנא אמר, יבעי דיני גביך משל לשני בני אדם שהיו חבושין בבית האסורין, נמצא המלך עובר, אמר חד, תבע דקיון דידי אמר, אפקוניה אמר ליה חבריה, יבעי דיני גבך, אלו אמרת תבע דקיון דידן, כמה דאפקך הוא מפקי לי עכשיו שאמרת דיקיון (דידי) [דידך], לך אפיק, לי לא אפיק כך אמרה שרה, אלו אמרת ואנו הולכים ערירים, כמה דיהיב לך כן יהב לי, וכדו דאמרת (לעיל טו, ב) "ואנכי הולך ערירי", לך יהיב, לי לא יהיב משל לשני בני אדם שהלכו ללוות זרע מן המלך, אמר ליה חד, אשאיל לי זרע, אמר המלך, הבון ליה. אמר לו חבריה, יבעי דיני גבך, אלו אמרת אשאיל לן זרע, כמה דיהב לך כן הוה יהב לי, עכשיו דאמרת אשאיל לי, לך יהב, לי לא יהב. הכא נמי אלו אמרת הן לנו לא נתתה זרע, כמה דיהיב לך הוא יהיב לי, וכדו דאמרת "הן לי לא נתתה זרע", לך יהיב לי לא יהיב. רבי נחמיה בשם רב אבין אמר, חמסה בפניו ורבנן אמרי, ארבע מדות נאמרו בנשים גרגרניות וכו' אף איסטטניות.

חמסי עליך וכו' (כדכתוב ברמז כ"ד).

אמר רבי חנן, כל המוסר דין על חברו, הוא נענש תחלה, שנאמר, ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, וכתיב (להלן כג, ב) "ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה" והני מילי דאית ליה דיינא בארעא.

אמר רבי יצחק, אוי לו לצועק יותר מן הנצעק. תניא נמי הכי, אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק.

שלשה דברים מזכירים עוונותיו של אדם, קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חברו.

ישפט ה' ביני וביניך. ובנך כתיב כבר כתיב ויבא אל הגר ותהר, ומה תלמוד לומר (להלן פסוק יא) "הנך הרה, אלא מלמד שנכנסה בה עין הרע והפילה עברה. אמר רבי חנין, אלו אלישע הנביא אמרה ברוח הקדש די.

**פסוק ו** ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך וגו'. אמר לה, מה אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה כתיב "לא תתעמר בה" וגו', ודא מאחר שצערנו אותה אנו משעבדים אותה לא אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה, כתיב (שמות כא, ח) "לעם נכרי לא ימשל למכרה" וגו' וזו מאחר שעשינוה גבירה נעשה אותה שפחה לא אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה.

ותענה שרי ותברח מפניה. רב אבא בר כהנא אמר, מנעתה מתשמיש המטה. רבי ברכיה אמר, קפחתה בקורדיקון על פניה רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר, דליין וסנדלריאות הוליכה לה למרחץ.

**פסוק ז** בדרך שור, באורחא דחלוצא.

**פסוק ח-יא** ויאמר, הגר שפחת שרי. מתלא אמר, אם אמר לך חד, אודניך דחמר לא תהימן תרין, עביד לך פרומי כך אברהם אמר, הנה שפחתך בידך, המלאך אמר הגר שפחת שרי, ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת.

מנא הא מילתא דאמרי אינשי חברך קרייה חמרא אוכפא מוש לגביך דכתיב ויאמר, הגר שפחת שרי וגו' ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גברתך, אף על פי שתתעני תחת ידיה.

כמה מלאכים נזדוגו לה רב חמא בר חנין אמר, חמשה, כל מקום שנאמר אמירה מלאך הוא רבנן אמרין, ארבעה, בכל מקום שנאמר מלאך אמר רבי חיא, בא וראה כמה בין אחרונים לראשונים, מנוח אמר לאשתו (שופטים יג, כב) "מות נמות כי אלהים ראינו", והגר שפחת שרי רואה חמשה מלאכים בזה אחר זה ואינה מתיראה מהם. אמר רבי חיא, צפרנן של אבות ולא כרסן של בנים אמר רבי יצחק, (משלי לא, כז) "צופיה הליכות ביתה", בני ביתו של אברהם אבינו צופים היו, והיתה רגילה לראות בהם.

וקראת שמו ישמעאל, נקרא בשמו עד שלא נולד וכו' (כדכתיב ברמז מ"ה).

**פסוק יב** והוא יהיה פרא אדם, רבי יוחנן אמר, שהכל גדלין בישוב והוא גדל במדבר ריש לקיש אמר, פרא אדם ודאי שהכל בוזזין ממון והוא בוזז נפשות.

ידו בכל ויד כל בו. [קרי ביה כלבו] ידו ויד כלבו שוות, מה כלבו אוכל נבלות, אף הוא אוכל נבלות. אמר רבי אלעזר, אימתי יד כל בו, כשיבא אותו שכתוב בו "ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון" הדא הוא דכתיב, (ירמיה מט, כח) "לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל", שעצרן במדבר והרגן.

ועל פני כל אחיו ישכן. הכא אמר ישכן, ולהלן את אמר "על פני כל אחיו נפל", אלא כל הימים שהיה אברהם אבינו קים ישכן, כיון שמת נפל. עד שלא פשט ידו בבית המקדש ישכן, משפשט ידו בבית המקדש נפל. בעולם הזה ישכן, אבל לעתיד לבא נפל.

**פסוק יג** **רמז פ** ותקרא שם ה' הדבר אליה. על ידי מלאך רבי יהודה בר רבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר רבי שמעון, מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עילה רבי אבא בר כהנא בשם רבי בירי אמר, כמה דברים וכמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה שנאמר, (להלן יח, טו) "ויאמר לא כי צחקת", והכתיב ותקרא שם ה' הדבר אליה רבי יהושע בר רבי נחמיה בשם רב אידי, על ידי מלאך, והכתיב (להלן כה, כג) "ויאמר ה' לה", רב לוי בשם רב חנינא בר רב חמא אמר, על ידי מלאך. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא, על ידי שם.

אתה אל ראי. אמר רבי איבו, אתה הוא הרואה בעלבונם של עלובים. כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי. אמרה, לא די שנזקקתי לדבור אלא למלכות כדא דאת אמר "כי הביאתני עד הלם". לא די שנזקקתי עם גברתי אלא ביני לבין עצמי אמר רבי שמואל, משל למטרוניתא שאמר לה המלך עברי לפני, עברה לפניו והיתה מסתמכת על שפחתה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך, והשפחה ראתה.