# פרק י"ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/lekh-lekha/perek-17/

**פסוק א** הנסיון השמיני. ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, עד עכשיו לא היית תמים לפני אלא מל את בשר ערלתך והיה תמים. שהערלה היא חרפה (להלן לד, יד) "כי חרפה היא לנו", והערלה היא טמאה מכל הטמאות, שנאמר, (ישעיה נב, א) "כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא". רבן גמליאל אומר, שלח אברהם וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו, וישמעאל בנו (להלן פסוק כו) "בעצם היום", בגבורת השמש בחצי היום בעשור לחדש ביום הכפורים, כתיב התם "כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה", וכתיב הכא (להלן פסוק כו) "בעצם היום הזה נמול", ובכל שנה ושנה הקדוש ברוך הוא רואה דם ברית מלתו של אברהם אבינו, ומכפר על עוונותיהם של ישראל, שנאמר, "כי ביום הזה יכפר עליכם".

(הושע ט, י) "כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם". התאנה הזו בתחלה אורין אותה אחת אחת, ואחר כך שתים שתים, ואחר כך שלש עד שאורין בסלים ובמגרפות, כך בתחלה (יחזקאל לג, כד) "אחד היה אברהם" ואחר כך שנים אברהם ויצחק, ואחר כך אברהם יצחק ויעקב פרו וישרצו" וגו'. מה התאנה הזו אין בה פסלת אלא עוקצה בלבד, העבר אותה ובטל המום, כך התהלך לפני והיה תמים אין בך פסלת אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום.

"לכל זמן ועת לכל חפץ", זמן היה לו לאברהם אבינו אימתי שנתנה לו המלה, (להלן פסוק כו) "בעצם היום הזה נמול אברהם" זמן היה שימולו בניו (יהושע ה, ה) "כי מלים היו כל העם היצאים" וימל בן ארבעים ושמונה שנה, היה בשעה שהכיר לבוראו, אלא שלא לנעל דלת בפני גרים ואם תאמר, ימול בן (ע"ה) [שבעים] בשעה שנדבר עמו בברית בין הבתרים אלא כדי שיצא יצחק מטפה קדושה ימול בן שמונים ושש שנה בשעה שנולד ישמעאל אמר הקדוש ברוך הוא, כקנמון שאני מעמיד בעולם, מה קנמון זה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פרות כך אברהם משנצרר דמו משבטל יצרו משבטלה תאותו.

אמר, אם חביבה היא המילה למה לא נתנה לאדם הראשון אמר לו הקדוש ברוך הוא, אברהם, דייך אני ואתה בעולם ואם אין אתה מקבל עליך למול דיו לעולמי עד כאן ודיה לערלה עד כאן ודיה למילה שתהא עגומה עד כאן אמר עד שלא מלתי היו באין ומזדוגין לי תאמר משמלתי שהם באין ומזדוגין לי אמר לו הקדוש ברוך הוא, דיך שאני פטרונך ולא לך לבדך אלא דיו לעולם שאני אלוהיו שאני פטרונו.

**רמז פא** אני אל שדי. אני הוא שאמרתי לעולמי די, שאלמלא שאמרתי לשמים וארץ די עד עכשיו היו מותחין והולכין. אני הוא שאין העולם ומלואו כדאי לאלהותי.

אמר רב לוי, למטרונא שאמר לה המלך עברי לפני ועברה לפניו ונתכרכמו פניה אמרה תאמר שמצא בי מום, אמר לה המלך, אין בך פסלת אלא צפרן של אצבע קטנה שלך גדולה קמעא העבירי אותה ובטל המום. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, אין בך פסלת אלא הערלה בלבד העבר אותה ובטל המום.

התהלך לפני והיה תמים וגו'. רבי ישמעאל אמר, אברהם כהן גדול היה, שנאמר, (תהלים קי, ד) "אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק" אמר, אם ימול מן האזן אינו כשר להקריב מן הפה אינו כשר להקריב, מן הלב אינו כשר להקריב. הוי אומר זה ערלת הגוף רבי עקיבא אומר, ארבע ערלות הן, נאמר ערלה באזן "הנה ערלה אזנם", ונאמר ערלה בפה, (שמות ו, יב) "ואני ערל שפתים", ונאמר ערלה בלב, "וכל [בית] ישראל ערלי לב" ונאמר לו התהלך לפני והיה תמים. אם ימול מן האוזן אינו תמים, מן הפה אינו תמים, מן הלב אינו תמים, ומהיכן ימול ויהא תמים, הוי אומר זה ערלת הגוף. אם ימול מן האזן, אינו שומע. מן הפה, אינו יכול לדבר. מן הלב, אינו יכול לחשב. הוי אומר, זה ערלת הגוף.

**פסוק ב** רב הונא בשם בר קפרא אמר, ישב אברהם ודן גזרה שוה, נאמר ערלה באילן, ונאמר ערלה באדם, מה ערלה האמורה באילן מקום שעושין פרות, אף ערלה האמורה באדם מקום שעושין פרות. רבי חנינא בן פזי אומר, וכי כבר נתנו גזרות שוות לאברהם, אתמהא, אלא רמז רמזה לו ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך וכו'.

אמר רבי תנחום, מסתברא, הדא קרא, (להלן פסוק יד) "וערל זכר", וכי יש ערל נקבה, אלא ממקום שהוא נכר אם זכר אם נקבה משם מלין אותו.

נאמר ערלה באילן, (ויקרא יט, כג) "וכי תבאו אל הארץ וערלתם ערלתו" אין העץ האמור כאן אלא עץ הגפן ואם אין כורתין את ערלתו כל פרות שהוא עושה עוללות קטופים ולא טובים למראה לאחר שכורתין אותו פירות שהוא עושה טובים למראה ונבחר יינם להקריב על גבי המזבח. כך אבינו אברהם עד שלא נמול, הפרי שעשה לא היה טוב במעשיו ונפסל מעל גבי המזבח, וכשנמול, הפרי שעשה טוב במעשיו ונבחר להקריב על גבי המזבח, מכאן אתה למד שכל מי שהוא מגיש את בנו למילה כאלו כהן גדול מקריב מנחתו ונסכו על גבי המזבח מכאן אמרו, חיב אדם לעשות משתה ושמחה באותו היום שזכה למול את בנו.

רבי אומר, גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר, התהלך לפני והיה תמים.

**פסוק ב-ד** אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם התהלך לפני והיה תמים אחזתו רעד. אמר, שמא יש בי דבר מגונה כיון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך, מיד נתקררה דעתו. אמר רבי הושעיא, כל המתמם עצמו שעה עומדת לו, שנאמר, התהלך לפני והיה תמים והיית לאב המון גוים.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, מאוסה היא הערלה שנתגנו בהן רשעים, שנאמר, "כי כל הגוים ערלים". רבי ישמעאל אומר, גדולה מילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה רבי יוסי הגלילי אומר, גדולה מילה שהיא דוחה את השבת החמורה רבי יהושע בן קרחה אומר, גדולה מילה שלא נתלה למשה רבינו אפלו שעה אחת רבי נחמיה אומר, גדולה מילה שהיא דוחה את הנגעים גדולה מילה שאילולי היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר, (ירמיה לג, כה) "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים" וגו'. רבי יהושע בן קרחה אומר, גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו לא תלו לו בשעה שנתרשל מן המילה, שנאמר, (שמות ד, כד) "ויפגשהו [ה'] ויבקש המיתו". אמר רבי יוסי, חס ושלום שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא אמר, אמול ואצא סכנה היא שנאמר, (להלן לד, כה) "ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים", אשהה שלשה ימים הקדוש ברוך הוא אמר לי "שב מצרים", אלא מפני מה נענש מפני שנתעסק במלון תחלה, שנאמר, (שם כד) "ויהי בדרך במלון" דבר אחר, גדולה מילה ששקולה ככל התורה כולה שנאמר, "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית".

התהלך לפני והיה תמים (כתוב ברמז נ').

למלך שהיה לו אוהב אחד קרתני והיה מבקש לגדלו ולעשותו דוכוס ולא היה יכול שהיה בו פגם. אמר לו המלך, חגור לך זייני ואני עושה אותך דוכוס. אמר לו, אדוני המלך, הודיעני היאך אני אוזרה, אמר לו, כאשר הראיתיך כן עשה. כך אברהם, הקדוש ברוך הוא הראהו, זהו שאמר הכתוב, (תהלים מה, ד) "חגור חרבך על ירך גבור" וגו'.

דבר אחר, למטרונא שנכנסה לשאל בשלום המלך, אמר המלך, כמה היא יפה אלא שיש בה מום קמעא. אמרה לו, בבקשה ממך אמור לי מה מום שלי, אמר לה עשי צפרניך ואת שלמה, אמרה לו, איני יודעת לטלן, פשט המלך את ידו ונטלן. כך אמר לו אברהם, (שם קיט, לט) "העבר חרפתי" מיד "וכרות עמו הברית", וכתיב, (שיר השירים ז, ב) "חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן".

**פסוק ה** מנין לנוטריקון מן התורה, שנאמר, כי אב המון גוים נתתיך אב נתתיך באומות בחור נתתיך באומות חביב נתתיך באומות מלך נתתיך באומות נאמן נתתיך לאומות (שמות כ, ב) "אנכי" אנא נפשי כתבית יהבית אמירה כתיבה נעימה יהיבה יהיבה כתיבה נעימה אמירה. (במדבר כב, לב) "ירט הדרך" יראתה ראתה, נטתה. "כרמל" כר מלא (להלן מד, טז) "נצטדק" נכונים צדיקים טהורים דכים קדושים .

והיה שמך אברהם. אמר רמי בר חמא, בתחלה המליכו הקדוש ברוך הוא על רמ"ג אברים ולבסוף המליכו על רמ"ח ואלו הן, שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה.

**פסוק ז** אחרים אומרים, כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך אחריך, שכינה שורה, אין זרעך אחריך, שכינה על מי שורה, על העצים או על האבנים. אבא חנן משום רבי אליעזר אומר, חיב מיתה, שנאמר, (במדבר ג, ד) "ובנים לא היו להם", אם היו להם בנים לא מתו.

דבר אחר, מאי קא מזהר ליה רחמנא, הכי קאמר ליה, לא תנסוב גויה ושפחה, דלא ליזיל זרעך בתרה.

**פסוק ח-ט** אתמר, מנין למילה בגוי שהיא פסולה, דרי בר פפא משמיה דרב אמר, ואתה את בריתי תשמר רבי יוחנן אמר, (להלן פסוק יג) "המול ימול" מאי ביניהו, איכא ביניהו אשה, מאן דאמר ואתה את בריתי תשמר ליכא, דאשה לאו בת מילה היא, ולמאן דאמר המול ימול איכא, דאשה כמהולה דמיא. ומי איכא למאן דאמר אשה לאו בת מילה היא, והכתיב "ותקח צפורה צר", קרי ביה ותקח והא כתיב (שם) "ותכרות" קרי ביה ותכרת.

כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה והרי מילה שנאמרה לבני נח ואתה את בריתי תשמר, ונשנית בסיני (ויקרא יב, ג) "וביום השמיני ימול", ולישראל נאמרו ולא לבני נח ההיא למישרי שבת הוא דאתא "וביום" ואפלו בשבת. ואי בעית אימא, מילה מעקרא לאברהם הוא דקא מזהר ליה רחמנא ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך אין, אינש אחרינא לא. אלא מעתה בני ישמעאל ליחיבו (להלן כא, יב) "כי ביצחק יקרא לך זרע". בני עשו ליחיבו, "ביצחק" ולא כל יצחק. בני קטורה ליחיבו, "את בריתי הפר" לרבות בני קטורה.

לעולם אל תהי מצות העמר קלה בעיניך, שעל ידי מצות העמר זכה אברהם אבינו לירש את ארץ כנען, הדא הוא דכתיב, ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, על מנת ואתה את בריתי תשמר, ואיזו, זו מצות העמר.

(לעיל פסוק ג) "ויפל אברם על פניו", שני פעמים נפל אברם על פניו כנגד כן נטלה מילה מבניו שתי פעמים, אחד במצרים, ואחד במדבר. במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן.

דרש בר קפרא (וכו') אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי התם קודשא בריך הוא אמר לו לאברהם "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי" אלא מעתה הקורא לישראל יעקב נמי, שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב (להלן מו, ב) "ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב". ואברהם לא אהדרי והכתיב (נחמיה ט, ז) "בחרת באברם", נביא הוא דקא מסדר שבחיה דאברהם.

בר קפרא אמר, כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה. אמר רבי לוי, בעשה ולא תעשה, "ולא יקרא עוד את שמך אברם", הרי בלא תעשה, "והיה שמך אברהם", הרי בעשה. והרי אנשי כנסת הגדולה קראוהו אברם (נחמיה ט, ז) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם". שניא היא שעד שהוא אברם בחרת בו ודכותה הקורא שרי עובר בעשה, (ולא) הוא שנצטוה עליה ודכותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה, תני, לא שיעקר שם יעקב, אלא (להלן לה, י) "כי אם ישראל יהיה שמך", ישראל עקר ויעקב טפל רב זכריה בשם רב אחא אמר, מכל מקום יעקב שמו אלא "כי אם ישראל יהיה שמך", יעקב עקר וישראל מוסיף עליו.

**רמז פב** ונתתי לך ולזרעך אחריך. רב יודן אמר, חמש XאY אם מקבלין בניך אלהותי אני אהיה להון לאלהים לפטרון ואם לאו לא אהיה להון לאלהים לפטרון. XבY אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלהותי ואם לאו אין מקבלין אלהותי XגY אם מקימין בניך את המילה הן נכנסין לארץ ואם לאו אין נכנסין לארץ XדY אם מקימין בניך את המילה אהיה להן לאלה לפטרון, ואם לאו לא אהיה לפטרון XהY שאם מקבלין בניך את המילה הם מקבלין אלהותי, ואם לאו אין מקבלין אלהותי רב ברכיה אמר, (יהושע ה, ד) "וזה הדבר אשר מל יהושע" "דבר" אמר להון ומלן, אמר להם, מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לך ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך.

רב הונא אמר, ואתה אתה, מכאן למוהל שיהא מהול רבי יוחנן אמר, המול ימול, מכאן למוהל שיהא מהול, תני, ישראל ערל אינו מוהל, קל וחמר גוי ערל.

**פסוק יא** ונמלתם את בשר ערלתכם. כנומי הזה שהיא תלויה בגוף מעשה במונבז ובזוטוס בניו של תלמי המלך, שהיו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק זה ונמלתם את בשר ערלתכם, הפך זה פניו לכתל והתחיל בוכה, וזה פניו לכתל והתחיל בוכה, הלכו זה וזה ומלו עצמן לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק זה, אמר אחד לחברו, אי לך אחי אמר לו, את אי לך, אבל אני לא אי לי גלו את הדבר זה לזה כיון שהרגישה אמם בהם הלכה ואמרה לאביהם, בניך עלת נומי בבשרם, וגזר הרופא שימולו אמר להם, וימולו. מה פרע לו הקדוש ברוך הוא, בשעה שיצא למלחמה עשו לו סיעה של פסטון וירד המלאך והצילו.

**פסוק יב** ובן שמונת ימים וגו'. תני, הלוקח עבר שפחתו של גוי, רבי יוחנן אמר, ימול לשמונה (ויקרא יב, ו) "לבן או לבת", "לבן" מכל מקום "לבת" מכל מקום.

**פסוק יג** המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך יש יליד בית שנמול לאחד בלוקח שפחה לעברה דלא קניא ליה ולמאן דאמר קנין פרות כקנין הגוף דמי בלוקח שפחה על מנת שלא להטבילה יש יליד בית שנמול לשמונה, לקח שפחה ונתעברה אצלו יש מקנת כסף שנמול לשמונה, לקח שפחה ואחר כך ילדה יש מקנת כסף שנמול לאחד, שלקח שפחה וולדה עמה רב חמא אמר, יליד בית שנמול לאחד, כגון שילדה ואחר כך הטבילה יליד בית שנמול לשמונה כגון שהטבילה ואחר כך ילדה מקנת כסף שנמול לשמונה, כגון שלקח שפחה ואחר כך ילדה. מקנת כסף שנימול לאחד, כגון שלקח שפחה וולדה עמה.

המול ימול, לרבות ציצין המעכבין את המילה.

**פסוק יד** את בריתי הפר לרבות המשוך מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, דאמר רב הונא, דבר תורה משוך אוכל בתרומה, ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל.

תני, ישראל מל את הכותי, כותי לא ימול את ישראל, מפני שמל לשם הר גרזים, דברי רבי יהודה. אמר ליה רבי יוסי, וכי היכן מצינו מילה בתורה לשמה, אלא מל והולך עד שתצא נפשו אמר רב חסדא, מאי טעמא דרבי יהודה, דכתיב "לה' המול" ורבי יוסי, המול ימול כתיב. ואידך נמי הכתיב "לה' המול", ההוא בפסח כתיב ואידך נמי הכתיב המול ימול, דברה תורה כלשון בני אדם.

למה התינוק נמול [לשמונה] ימים, [שנתן] הקדוש ברוך הוא רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כח. וכשם שרחמיו על האדם, כך רחמיו על הבהמה, שנאמר, (ויקרא כב, כז) "ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן", וכתיב (שם, כח) "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד".

המול ימול, מילה ופריעה מילה וציצין.

המול ימול, מכאן למוהל שיהא מהול.

המול ימול להביא את שנולד מהול תני, רבי שמעון בן אלעזר אומר, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו על שנתגיר כשהוא מהול שבית שמאי אומרים, צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים, אינו צריך. רבי אליעזר בנו של [רבי יוסי הגלילי] אומר, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על זה ועל זה שצריך להטיף ממנו דם ברית. על מה נחלקו, על שנולד מהול וחל יום שמיני שלו להיות בשבת, שבית שמאי אומרים, צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים, אינו צריך והלכה כדברי התלמיד.

וערל זכר, וכי יש ערל נקבה, אלא במקום שהוא נכר אם זכר אם נקבה, משם מלין אותו.

את בריתי הפר זה המשוך תני, המשוך צריך למול, רבי יהודה אומר, לא ימול, מפני שהיא ערלה כבושה אמרו לפני רבי יהודה, והלא הרבה היו כך בימי בן כוזיבא, לכולהון בנין. חוזרין ומלין הדא הוא דכתיב, המול ימול, אפלו ארבעה וחמשה פעמים.

**פסוק טו** ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי "אשת חיל עטרת בעלה", אמר רבי אחא, בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרת בבעלה רבנן אמרין, מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא (להלן כא, יב) "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".

אמר רבי יהושע בן קרחה, יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם אמר רבי שמעון בן יוחאי, יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי היה טס ופורח סביב כסאו של הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו, רבונו של עולם בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משמה של צדקת. אמר לה הקדוש ברוך הוא, לשעבר היית נתון בשם נקבה ובסוף אותיות, עכשיו תהיה נתון בשם זכר ובראש אותיות, הדא הוא דכתיב, (במדבר יג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע". אמר רבי מני, לשעבר היית שרי לעמה ועכשיו שרה לכל באי העולם.

**פסוק טז** וברכתי אותה. רבי יהודה אומר, וברכתי אותה ליתן לה בן. וברכתיה לברכה בחלב. אמר לו רבי נחמיה, וכי כבר נתבשרה וכו', אלא מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא לימי נערותה רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנין נותן אני יראתה על כל אומות העולם, דלא יהו מונין לה וקורין לה עקרתא רבי יודן בשם רבי שמעון בן לקיש עקר מטרין לא היה לה, וגלף לה הקדוש ברוך הוא עקר מטרון.

מלכי עמים ממנה יהיו, מכאן דרש אברהם והחזיר קטורה.

**פסוק יז** ויפל אברהם על פניו ויצחק, רבי פנחס בשם רבי לוי, שני פעמים נפל אברהם על פניו וכנגדן נטלה מילה מבניו שתי פעמים, אחד במצרים, ואחד במדבר. במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן.

הלבן מאה שנה יולד למה ששרה בת תשעים שנה תלד (וכו') האיש אינו מזקין והאשה מזקנת איזו היא זקנה, כל שקורא אותה אמא פלונית ואינה מקפדת.

**פסוק יח** לו ישמעאל יחיה לפניך. לאוהבו של מלך שהיה מעלה לו אנונא אמר ליה אני מבקש לכפל אנונא שלך, אמר ליה, אל תמלי רוחי קריר הלואי קדמתא לא תמנע מני כך לו ישמעאל יחיה לפניך.

**פסוק כ-כא** ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו. רבי יוחנן אמר, כאן בן האמה למד מבן הגבירה הנה ברכתי אתו זה יצחק, והרביתי אתו זה יצחק, והפריתי אתו זה יצחק. ולישמעאל כבר שמעתי אותו על ידי מלאך רב אבא בר כהנא בשם רב בירי, כאן בן הגבירה למד מבן האמה, הנה ברכתי אתו, זה ישמעאל, קל וחמר ואת בריתי אקים את יצחק.

שנים עשר נשיאם יוליד, כתיב (להלן מט, כח) "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר", וישמעאל אינו מעמיד שנים עשר אלא אותם נשיאם כמה דאת אמר "נשיאים ורוח וגשם אין", אבל אלו מטות כמה דאת אמר (חבקוק ג, ט) "שבועות מטות אומר סלה".

הרואה ישמעאל בחלום תפלתו נשמעת, שנאמר ולישמעאל שמעתיך. והני מילי ישמעאל בן אברהם, אבל ישמעאל ממש ולא כלום.

ואת בריתי אקים את יצחק (כתוב ברמז מ"ה).

ואת בריתי אקים את יצחק אותה שנה מעברת היתה.

**פסוק כב** ויכל לדבר אתו תני, הנפטר מחברו בין גדול בין קטן צריך לטול ממנו רשות ממי את למד מאברהם. פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקדוש ברוך הוא, באו מלאכי השרת לדבר עמו אמר להן, נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחלה, ואחר כך אני מדבר עמכם. כיון שדבר כל צרכיו אמר לפניו, רבונו של עולם, צריך אני לדבר למלאכים. אמר לו, הפטר בשלום. הדא הוא דכתיב, ויעל אלהים מעל אברהם.

אמר ריש לקיש, האבות הן הן המרכבה, שנאמר, "ויעל מעליו".

**פסוק כג** ויקח אברהם את ישמעאל בנו, בשעה שמל אברהם את ילידי ביתו העמידן גבעה ערלות, וזרחה עליהם חמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כקטרת סמים וכעולה שהיא כליל לאישים. אמר הקדוש ברוך הוא, בשעה שיהיו בניו באין לידי מעשים רעים, אני נזכר אותו הריח ומתמלא עליהן רחמים.

**פסוק כד-כה** ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו, הכא את אמר בשר ערלתו ולהלן את אמר "את" בשר ערלתו, אלא אברהם על ידי שנתמעך על ידי אשה בשר ערלתו. אבל ישמעאל שלא נתמעך על ידי אשה את בשר ערלתו.

**פסוק כו** בעצם היום הזה נמול אברהם. כתיב, (ישעיה מח, טז) "לא מראש בסתר דברתי", אמר הקדוש ברוך הוא, אלו מל אברהם בלילה, עכשיו יהו כל דורו אמרין כך וכך, [אלו] היינו יודעים לא היינו מניחין אותו למול, אלא בעצם היום ודרגש ליה ימלל.

נמול אברהם, הרגיש ונצטער כדי שיכפל לו הקדוש ברוך הוא שכרו אמר רבי לוי, מל אברהם אין כתיב כאן, אלא נמול אברהם, בדק עצמו ונמצא מהול בההיא עונתא אקיל רב ברכיה לרבי לוי, אמר ליה כזבנא שקרנא את אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפל הקדוש ברוך הוא שכרו.

**פסוק כז** וכל אנשי ביתו יליד בית וגו'. תני, הולכין ליריד של גויים בחול המועד ולוקחין מהם בתים שדות וכרמים ועבדים ושפחות. רב אמי בשם ריש לקיש אמר, לא סוף דבר עבדים מהולים הוא לוקח, אלא אפלו עבדים ערלים מפני שהוא מכניסן תחת כנפי השכינה.

כל העבדים שנמולו עם אבינו אברהם לא נתקימו לא הם ולא זרעם בישראל, ולמה מלן, בשביל טהרה, שלא יטמאו את אדוניהם במאכליהם ובמשתיהם (פדר"א פכ"ט).

אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים ושבים באים אצלי, תאמר משמלתי שאין באים אצלי, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שלא מלת היו באים בני אדם ערלים אצלך, עכשיו אני בכבודי נגלה עליך. הדא הוא דכתיב וירא אליו ה' באלני ממרא.