# פרק מ"א

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/miketz/perek-41/

**פסוק א** (איוב כח, ג) "קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר" וגו', זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה מה טעם "קץ שם לחשך", כל זמן שיצר הרע בעולם (שם) "אפל וצלמות" בעולם, נעקר יצר הרע מן העולם אורה ושמחה בעולם, עבר אפל וצלמות מן העולם. דבר אחר, "קץ שם לחשך", זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורין, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום ויהי מקץ שנתים ימים.

דבר אחר ויהי מקץ שנתים ימים. כתיב "בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור". אמר רבי שמעון בר אבא כגון בין שותה צונן לשותה חמין מלקט עצמות חד הוה בצפורי ואית דאמר רבי שמואל בר אבא הוה, בשעה שהיה רואה עצמות שחורות הוה אמר אלו של שותה מים אדמות היה אומר אלו של שותה יין, לבנות, היה אומר אלו של שותה מים חמין דבר אחר, (שם) "בכל עצב יהיה מותר" צער שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה, למה, שנשא בתה. "ודבר שפתים אך למחסור" על ידי שאמר לשר המשקים "כי אם זכרתני וגו' והזכרתני אל פרעה" נתוסף לו עוד שנתים.

(תהלים מ, ה) "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו", זה יוסף (שם) "ולא פנה אל רהבים ושטי כזב", על ידי שאמר לשר המשקים וכו'.

"כי מבית הסורים יצא למלך", זה יוסף, מבית האסורין ממש (שם) "כי גם במלכותו נולד רש", במלכותו של יוסף נולדה רישותו של פוטיפר.

(שם ה, ב) "כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים" אמר פרעה, מי מתקים על מי, אני על אלהי או אלהי עלי אמרו לו, אתה על אלהיך.

הרשעים הם מתקימים על אלהיהם, והנה עמד על היאר. הצדיקים אלהיהן מתקימים עליהן (לעיל כח, יג) "והנה ה' נצב עליו".

האבות הן הן המרכבה.

ופרעה חלם. וכל הבריות אינן חולמין, אלא חלומו של מלך על כל העולם הוא.

למה נתוסף לו שתי שנים, כדי שיחלם פרעה ויתגדל על ידי חלום.

**פסוק ב-ג** והנה מן היאר עלת שבע פרות. בשעה שהשנים יפות הבריות נעשו אחין אלו לאלו ותרעינה באחו. אחוה ואהבה בעולם וכן הוא אומר "ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב" כירי עבד, קירי אדון, וכן הוא אומר (תהלים עב, ג) "ישאו הרים שלום לעם".

וכשהן רעות, נעשין אחרים לחבריהם, שנאמר שבע פרות אחרות, שהופכות פניהם מהן.

**פסוק ו** והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים, בשעה שהשנים רעות גופן של בני אדם מעלה חטטים.

ויהי בבקר ותפעם רוחו. הכא את אמר ותפעם רוחו, ולהלן את אמר "ותתפעם". רבי יהודה אומר, כאן חלמא בעי גביה להלן חלמא ופתרניה [רבי נחמיה] אומר, חלום הצלם וחלום האילן רבנן אמרין, כאן ליתן גדלה לאחד ולהלן ליתן גדלה לארבעה כאן על ידי שהוא סמוך לבקר ותפעם, להלן (ליתן חיים לארבעה) שהוא מבערב "ותתפעם" אמר רבי יוחנן, כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא.

ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה. פותרין היו אותו אלא שלא היה נכנס באזניו שבע פרת הטבת, שבע בנות אתה מוליד, שבע פרות הרעת שבע בנות אתה קובר, שבע השבלים הטבים שבע אפרכיות אתה כובש, שבע שבלים הרעות שבע אפרכיות מורדות בך. הדא הוא דכתיב (משלי יד, ו) "בקש לץ חכמה ואין" אלו חרטמי מצרים, (שם) "ודעת לנבון נקל", זה יוסף.

**פסוק י** פרעה קצף על עבדיו וכו', "קצף בגתן ותרש" וכו' (כתוב לעיל).

**פסוק יב** ושם אתנו נער עברי. ארורין הן הרשעים שאינן עושין טובה שלמה, נער, שוטה עברי, שונא עבד, שכך כתיב בסיקררין שלהן, שאין עבד מלך ולא לובש כלידין.

**פסוק יג** ויהי כאשר פתר לנו כן היה. ההיא אתתא אזלת לגבי רבי אליעזר. אמרה ליה, חמית בחלמא שריתא דביתא פקעה אמר לה, ההיא איתתא מעברה וילדה בן זכר חזרת וחמת בחלמא זמן תנין אזלת לגביה דרבי אליעזר וכו'. חזרת וחמת זמן תליתאי, אתא לגביה ולא אשכחתיה אמרה לתלמידי, אן הוא רבכון אמרו לה, מה את בעיא מניה. אמרה, נימא להון דלמא דאנון חכימין מגו דרבהון חכים אמרה להם, חמית בחלמא וכו'. אמרו לה, ההיא אתתא קברת בעלה אזלת וכן הות לה. כיון דאתא רבי אליעזר שמע קלה דצוחא אמר להו, מהו כדין תנין ליה עבדא אמר להן, אבדתון גברא לא כן כתיב כאשר פתר לנו כן היה. אמר רבי יוחנן, כל החלומות הולכין אחר הפה חוץ מן היין, חכם שותה וטוב לו, עם הארץ שותה ורע לו.

**פסוק יד** ויגלח ויחלף שמלתיו, כדי לחלק כבוד למלכות. הרואה תגלחת בחלום ישכים ויאמר ויגלח ויחלף שמלתיו, קדם שיקדימו פסוק אחר, ובגלחו סר כחו מעליו.

**פסוק טז** ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה. תלה גדולה בבעליה.

**פסוק כו** שבע פרת הטבת שבע שנים הנה, רבי יהודה אומר, ארבע עשרה שנה היו שכן פרעה רואה רב נחמן אומר, עשרים ושמונה שנה שכן פרעה רואה ואומר ליוסף (ויוסף חוזר ואומר לפרעה). רבנן אמרין, ארבעים ושתים שכן פרעה רואה ואומר ליוסף (בחלמי והנני) וחוזר יוסף ואומר לפרעה אמר רבי יוסי בן רבי חנינא, שתי שנים עשה רעב, כיון שירד אבינו יעקב למצרים כלה את הרעב, ואימתי חזרו, בימי יחזקאל. הדא הוא דכתיב (יחזקאל כט, יב) "ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות (ארבעים שנה) ועריה בתוך ערים מחרבות [תהיין שממה] ארבעים שנה".

**פסוק לח** **רמז קמח** ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה וגו'. (שיר השירים ו, ט) "אחת היא יונתי תמתי" זה אברהם, (יחזקאל לד, כג) "אחד היה אברהם" "אחת היא לאמה", זה יצחק, שהיה יחיד לאמו. (שם) "ברה היא ליולדתה", זה יעקב, שהיה ברור לאמו שהיה צדיק. "ראוה בנות ויאשרוה" אלו השבטים, "והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף" (שיר השירים שם) "מלכות ופילגשים ויהללוה", זה יוסף, ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש, אם אנו מהלכין מסוף העולם ועד סופו אין מוצאין כזה.

**פסוק מ-מד** ועל פיך ישק כל עמי. שלא יהא אדם נושקני חוץ ממך שלא יהא אדם נוטל פורקופי חוץ ממך.

רק הכסא אגדל ממך. אמר רבי שמעון בן לקיש, שני דברים כתב לנו משה בתורה ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (דברים כח, יג) "והיית רק למעלה", יכול כמוני, תלמוד לומר "רק", גדלתי למעלה מגדלתך. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי, יכול כמוני, תלמוד לומר רק הכסא אגדל ממך, גדלתי למעלה. "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו", יכול כמוני, תלמוד לומר (שם) "כי קדוש אני", קדשתי למעלה מקדשתכם. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע, ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה, יכול כמוני, תלמוד לומר אני פרעה, גדלתי למעלה מגדלתך.

אמר רב אחא, מ"אני" של בשר ודם אנו למדין אני של הקדוש ברוך הוא, ומה אם פרעה מפני שאמר ליוסף אני פרעה זכה לכל הגדלה הזאת, כשיבא אני של הקדוש ברוך הוא (ישעיה מו, ד) "אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל" על אחת כמה וכמה.

ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו. יוסף, משלו נתנו לו הפה שלא נשק בעבירה על פיך ישק כל עמי. צואר שלא דבק בעבירה, וישם רבד הזהב על צוארו. ידים שלא משמשו בעבירה, ויתן אתה על יד יוסף. גוף שלא נדבק בעבירה, וילבש אתו בגדי שש. רגלים שלא פסעו בעבירה, יפסעו וירכבו על קרונין וירכב אתו במרכבת המשנה. מחשבה שלא הרהר בעבירה, תבא ותקרא חכמה, ויקראו לפניו אברך, אב בחכמה ורך בשנים. אבל נבוכדנאצר נקרא (ראה ירמיה נא, כז) "טפסר" טפש בחכמה ושר בשנים.

מנלן דהאי רך לישנא דמלכותא הוא, דכתיב "ואנכי היום רך ומשוח מלך", ואיתימא מהכא, ויקראו לפניו אברך.

אמר רב חיא בר אבא אמר רבי יוחנן, בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו, אמרו אצטגנינין לפרעה, עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו. אמר להן, גנוני מלכות אני רואה בו. אם כן ידע בשבעים לשון. בא גבריאל ולמדו שבעים לשון. לא הוה גמיר. הוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים פא, ו) "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע". למחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה אשתעי איהו בלשון הקודש, לא הוה ידע מאי קאמר אמר לו אגמרן, אגמריה ולא גמר אמר לו, אשתבע לי דלא מגלית אשתבע ליה. כי אמר לו "אבי השביעני" [אמר לו זיל ואתשיל אשבועה] אמר לו אתשיל גם כן אשבועתי אמר לו זיל, (שם ו) "עלה וקבר את אביך כאשר השביעך".

**פסוק מה** ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. אמר רב יוחנן, צפונות מופיע ונוחות לו ללמד, רבי חזקיה אמר, צפונות מופיע בדעת, מניח רוחות של בריות בהן ורבנן אמרי, "צ"ופה "פ"ודה "נ"ביא "ת"ומך "פ"ותר "ע"רום "נ"בון "ח"וזה. אמר רב אחא, צפונה אחת שיש כאן באת לגלות שאת בנה בכלן כתיב (לעיל לג, ו ז) "ותגשן השפחות" "ותגש גם לאה" וביוסף כתיב "ואחר נגש יוסף" וכו' (ככתוב לעיל).

**פסוק מז** ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים. מקמצא לריחיא רבנן אמרין, דקמצתא ודלא קמצתא.

ויקבץ את כל אכל שבע שנים רבי יהודה אומר, נתן מה שבתחום טבריא בטבריא ומה שבתחום צפורי בצפורי, שכל ארץ מעמדת פירותיה רבי נחמיה אומר, ערב בהן עפר וקטמיות דבר שהן מעמידין פירות. רבנן אמרין, אם מתכנסין לאכול מה שבטבריא ושבצפורי, כל מה שבתחומן, אינן מספיקין מקומץ קומץ הדא אמרה, שהברכה מצויה באוצרות.

**פסוק נ** אסור לו לאדם שישמש מטתו בשני רעבון, שנאמר וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא, חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון. תנו רבנן, בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מדרכי צבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים, פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך, בשעה שהצבור שרויין בצער, אם יאמר אדם אלך אכל ואשתה ושלום עלי נפשי עליו הכתוב אומר "והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן" מה כתיב בתריה, (שם יד) "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון" זו מדת בינונית במדת רשעה מהו אומר (שם נו, יב) "אתיו אקחה יין ונסבאה שכר". מה כתיב בתריה "הצדיק אבד" וגו' אבל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור, שכן מצינו במשה רבנו שצער עצמו עם הצבור, שנאמר (שמות יז, יב) "וידי משה כבדים ויקחו אבן", וכי לא היה לו למשה כר או כסת אחת לישב עליהן, אלא כך אמר משה, הואיל וישראל בצער אף אני אהיה עמהן בצער. שמא יאמר אדם, מי מעיד, אבני ביתו של אדם מעידין בו, שנאמר "כי אבן מקיר תזעק". רבי שילא אמר, שני מלאכי השרת המלוין את האדם מעידין בו, שנאמר (תהלים צא, יא) "כי מלאכיו יצוה" וגו'. רבי חדקא אמר, נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר "משכבת חיקך שמר פתחי פיך". וחכמים אומרים, אבריו של אדם מעידין בו, שנאמר (ישעיה מג, י) "ואתם עדי נאם ה'" וגו'.

**פסוק נג** ותכלינה שבע שני השבע, יצאו מכללות.

**פסוק נד** ותחלינה שבע שני הרעב. נכנסו חולנית עד שהיו יושבים על השלחן בקשו אפלו פת קבר ולא היו מוצאין אמרו, לא כך אמר יוסף (לעיל פסוק לו) ["והיה האכל לפקדון"].

ויהי רעב בכל [הארצות]. בשלש ארצות בקפוטקיא, בערביא ובפלסטיני.

**פסוק נה** לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. רבי אבא אמר, כפאן למול, ויאמרו חייתנו אין כתיב אלא "החיתנו" נתת לנו חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא.

**פסוק נו** ויפתח יוסף את כל אשר בהם, המאשרים שבהם.