# פרק מ"ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/miketz/perek-43/

**פסוק ה** ואם אינך משלח לא נרד. אמר לו, מה הוא אומר לנו, דברים של אמת, ואנו משיבין אותו דברים של בטלה.

**פסוק ו** ויאמר ישראל למה הרעתם לי. מעולם לא אמר אבינו יעקב דבר של בטלה אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, אני עסוק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעתם לי, הוא דהוא אמר "נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור".

**פסוק ז** ויאמרו שאול שאל האיש לנו אפלו עצי עריסתנו גלה לנו.

**פסוק ח** ויאמר יהודה אל ישראל אביו אמר ליה, מוטב שתהא נפש אחת בספק ולא כלם בודאי.

**פסוק ט** אנכי אערבנו כל הימים, זה העולם הבא שכלו יום.

אמר רב נחמן, מנין לערב דמשתעבד שנאמר אנכי אערבנו מידי תבקשנו. מתקיף לה רב חסדא, הא קבלן הוה דכתיב (לעיל מב, לז) "תנה אתו על ידי" אלא אמר רב יצחק מהכא, (משלי כ, טז) "לקח בגדו כי ערב זר" וכתיב "בני אם ערבת לרעך התרפס ורהב" אם יש לך ממון התר לו פסת היד ואם לאו הרבה עליו רעים.

אמר רב יהודה אמר רב, נדוי אפלו על תנאי צריך הפרה. מנלן, מיהודה, דכתיב אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים וכתיב (דברים לג, ו ז) "יחי ראובן ואל ימת וזאת ליהודה" כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגלגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו, רבונו של עולם, מי גרם לראובן שהודה יהודה "וזאת ליהודה", מיד "שמע ה' קול יהודה" עאל אבריה לשפא ולא הוו קא עילי ליה למתיבתא דרקיעא (דברים שם) "ואל עמו תביאנו". לא הוה ידע למשקל ולמטרח בשמעתא בהדי רבנן "ידיו רב לו" לא הוה סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא "ועזר מצריו תהיה".

**פסוק יא** ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא. תאמר אותה חרדה שהחרדתי לאבא "ויאמר מי אפוא הוא" שנזדעזע עלי כאן.

קחו מזמרת הארץ. דברים שהן מזמרין בעולם חלזון חמר קטף, חמר ומרי אגרי מעט צרי. בלסם קטף ומעט דבש. דבש בריא כאבן [נכאת, שעוה. ולט, מצטוכא] בטנים ושקדים. משח דבטנים ומשח דשקדים ומשח דלוזים.

**פסוק יב-יד** וכסף משנה קחו בידכם. שמא הוקר השער. ואת הכסף המושב. אמר להם, הרי הדורון והרי הכסף והרי אחיכם. צריכיתון מלא אחרי אמרין ליה, צלותך אנו בעין אמר לון, ואי צלותי אתון בעין ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש.

ואל שדי יתן לכם רחמים. (תהלים צד, יב) "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה", אשר תיסרנו ה' אין כתיב כאן, אלא "יה", כזה שהוא נדון לפני הדין והוא אומר יה כך אבינו יעקב אומר מי שעתיד לומר ליסורין די יאמר לצרותי די, ואל שדי יתן לכם רחמים.

"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא". לעת מצוי חשבון משראה יעקב אבינו שנתמצה בחשבון התחיל שופך תחנונים ואל שדי יתן לכם רחמים.

רבי יהושע פתח קריא בגלות ואל שדי יתן לכם רחמים, (שם קו, מו) "ויתן אותם לרחמים" לפני האיש, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר "ה' איש מלחמה". ושלח לכם את אחיכם, אלו עשרת השבטים אחר שבט יהודה ובנימין. ואני כאשר שכלתי, בחרבן ראשון, שכלתי בחרבן שני, לא אשכל עוד.

דבר אחר, ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש, זה השלטון. ושלח לכם את אחיכם, זה יוסף אחר, זה (בנימין. שמעון) [שמעון, ואת בנימין] כמשמעו. ואני כאשר שכלתי, מיוסף, שכלתי משמעון, ולא אשכל עוד.

**פסוק טו-טז** ויקחו האנשים את המנחה וגו'. אין והכן אלא שבת, שנאמר (שמות טז, ה) "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו" הדא אמרין ששמר יוסף את השבת עד שלא תנתן.

אמר רבי יוסי בר חנינא, מאי דכתיב וטבח טבח והכן, טבוח טבח, פרע להן בית השחיטה והכן, טל גיד הנשה בפניהם, כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח.

**פסוק יז-יט** וידברו אליו פתח הבית, מלמד שהיה דוחפן לפניהם והן דוחין אותו לחוץ.

**פסוק כ** ויאמרו בי אדני ירד ירדנו. ירידה היא לנו, בארצנו היינו מפרנסים אחרים ועכשו אנו צריכים לפרנסתך.

**פסוק כג** ויאמר שלום לכם אל תיראו, בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם מכל מקום כספכם בא אלי.

ויוצא אלהם את שמעון. הוה עביד כהדין צרצורא.

**פסוק כז-כח** **רמז קנ** ויאמר השלום אביכם הזקן וגו', רבי חיא רבה חמא חד בבלאי. אמר ליה, מה עבד אבא אמר ליה, אמך שיל בך אמר ליה, אנא אמרי לך כדין ואת אמרת לי כדין אמר ליה שואלין על החיים ואין שואלין על המתים כך השלום אביכם זה יעקב. הזקן אשר אמרתם זה יצחק ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חיץ

**פסוק כט-ל** ויאמר אלהים יחנך בני. לפי ששמענו חנינה בשאר שבטים ובבנימין לא שמענו, שעדין לא נולד, והיכן שמענו בו חנינה, כאן, ויאמר אלהים יחנך בני.

אמר רב שמואל בר נחמן, כיון שראה אותו יוסף מיד נתקררה דעתו וברכו באותה שעה. אמר להם, קרבוהו אצלי, והיה שואל לו עד שהגיע לענין אחיו. אמר לו, בני, כלום יש לך אח. אמר, היה לי ואיני יודע היכן הוא, יש לך אשה, אמר לו, הן, יש לי אשה ועשרה בנים. אמר ליה, ומה שמותן. אמר ליה, (בראשית מו, כא) "בלע ובכר ואשבל". אמר ליה, למה קראת להם שמות הללו. אמר ליה, על צרות אחי, "בלע", שנבלע בין האמות ואיני יודע היכן הוא, "בכר", שהיה בכור לי ולאמי, "אשבל", שנשבה מאביו והלך לו, "גרא", שהוא גר באכסניות ונעשה גר בארץ אחרת, "נעמן", שהיה נעים, "מפים וחפים", שהיה ראשו חפוי בין עובדי ע"א, "וארד" שירד ממדינה למדינה. דבר אחר, "בלע", שנבלע ממני, "אחי וראש", שהיה אחי וראש, "מפים", שהיה יפה מאד, "חפים", שהוא לא ראה בחפתי ואני לא ראיתי בחפתו, "וארד", שהיה כורד של שושנים. דבר אחר, "מפים וחפים", מיום שגלה ממני לא חפפתי ולא שרקתי ועשיתי עצמי כאבל. באותה שעה נכמרו רחמיו של יוסף, שנאמר, וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו'.

**פסוק לג** וישבו לפניו הבכר כבכרתו. נטל הגביע ועשה עצמו כאלו מריח. אמר, יהודה שהוא מלך ישב בראש, ראובן שהוא בכור ישב אצלו, ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת היכן הם, הביאום והסבום זה אצל זה, גד ואשר בני אם אחת היכן הם, הביאום והסבום זה אצל זה, דן ונפתלי בני אם אחת היכן הם, הביאום והסבום זה אצל זה, אנא לית לי אמא והדין טלא לית ליה אמא, אלא בלדתה מתה בגין כך ייתי רישה לרישא דידי לפיכך ויתמהו האנשים.

**פסוק לד** וישא משאת וגו' חמש ידות. יוסף נתן לו חלקו וחלק אסנת וחלק מנשה וחלק אפרים וחלק עם אחיו, הדא הוא דכתיב ותרב משאת בנימן וגו'.

וישתו וישכרו עמו. עמו שתו, אבל חוץ ממנו לא שתו, שפרש יוסף מאחיו לא שתו יין אלא נזרו כלם מן היין, ואף יוסף לא שתה יין עד אותו היום, שנאמר "ולקדקד נזיר אחיו".

רבי יוסי בר חנינא אמר, אף הן לא שתו, שנאמר וישתו וישכרו עמו, ואידך עמו הוא דלא הוה שתין [שתיה] מיהא הוה.