# פרק י'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/noach/perek-10/

**פסוק ב-ט** בני יפת גמר ומגוג. אמר רבי שמואל בר אמי, זו אפריקי וגרמניא ומדי ומקדוניא איסניא ותוניה. תירס זה פרס ותורקי. ובני גמר, אשכנז וריפת ותגרמה אסא וחריף וגמנייא. רבי ברכיה אמר, גורמניקייא. ובני יון אלישה ותרשיש, אלסוטרוס איטלייא ודרדנייא, כתוב אחד אומר ודדנים וכתוב אחד אומר (דברי הימים א' א, ז) "ורודנים". רבי סימון ורבי חנין רבי סימון אומר, דודנים שהם בני דדיהן של ישראל, "רודנים" שהן באים ורודין אותן, אמר רב חנין בשעה שישראל נתונים בעליה אינון אמרין דודיכון אנן, ובשעה שהן נתונין בירידה הן באין ורודין.

ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען. אמר רבי שמעון בן לקיש היינו סבורין שנתבלעה משפחתו של פוט בא יחזקאל ופרש (יחזקאל ל, ה) "כוש ופוט ולוד וכל הערב".

על כן יאמר כנמרד גבור ציד. אין כתיב, אלא כנמרוד מה זה צד את הבריות בפיו לא גנבתי מאן גנב עמך לא קטלתי מאן קטל עמך.

הוא החל להיות גבר בארץ וכו'. (כתוב לעיל ברמז (מ')).

**רמז סב** הוא היה גבר ציד. חמשה "הוא" לטובה XאY "אברם הוא אברהם". XבY (שמות ו, כז) "הוא משה ואהרן". XגY "והוא יחזקיהו המלך". XדY (עזרא ז, ו) "הוא עזרא עלה מבבל". XהY (שמואל א יז, יד) "ודוד הוא הקטן" וחמשה "הוא" לרעה. XאY הוא היה גבר ציד. XבY "הוא עשו אבי אדום". XגY (במדבר כו, ט) "הוא דתן ואבירם". XדY (דברי הימים ב כח, כב) "הוא המלך אחז". XהY (אסתר א, א) "הוא אחשורוש". רבי ברכיה אמר, אף אית לן חד דהוא טב מכלהון "הוא ה' אלהינו" שמדת רחמיו לעולם.

הוא היה גבר ציד. רבי יהודה אומר, הכתנת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם ולעזרו היו עם נח בתבה, והנחילם לנמרוד, ובשעה שהיה לובש אותם כל בהמה חיה ועוף שהיו רואין את הכתנת על נמרוד באין ונופלים על פניהן לפניו, והיו בני אדם סבורים שהוא מגבורתו לפיכך המליכו אותו עליהם. ואמר לעמו (להלן יא, ד) "הבה נבנה לנו עיר" עד שבנו אותה גבוהה כ"ז מילין, ומעלות היה לו במזרחו ומערבו, ואלו שהיו מעלים לבנים היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדים היו יורדין ממערבו, ואם נפל אדם ומת לא היו שמים את לבם עליו, ואם נפלה לבנה היו יושבין ובוכים, ואומרים אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה. עמד אברהם והלעיג בם וקללם בשם אלהיו, שנאמר בלע ה' פלג לשונם, ומאסו את דבריו כאבן משלכת על גבי קרקע ועליו הכתוב אומר (תהלים קיח, כב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.

**פסוק י** מאי בבל, אמר רבי יוחנן בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד.

ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה. ארם ונציבין וקטיפין. בארץ שנער זו בבל שהיא מנוערת מן המצוות בלא תרומה ובלא מעשר ובלא שביעית, שנער שהן מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ שנער ששריה מתים נערים שנער ששריה מביטין בתורה עד שהן נערים דבר אחר, שנער שהעמידה שונא וצר להקדוש ברוך הוא, ואי זה, זה נבוכדנאצר.

**פסוק יא-יב** מן הארץ ההיא יצא אשור. מן העצה ההיא יצא אשור כיון שראה שהן באין לחלוק על הקדוש ברוך הוא פנה מארצו, אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתה יצאת לך מארצך חייך שאני פורע לך ונותן לך ארבע, ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח ואת רסן, ולא עשה אלא כיון שבא ונשתתף עמהם בחרבן בית המקדש אמר ליה הקדוש ברוך הוא אתמול אפרוח עכשיו ביצה, אתמול מפריח מצות ומעשים טובים עכשיו מכונן כביצה אתמהא, לפיכך (תהלים פג, ט) "היו זרוע לבני לוט סלה", ללווט.

ואת רסן בין נינוה ובין כלח וגו'. (ואת רסן) אין אנו יודעין אם רסן היא העיר הגדולה, אם נינוה היא העיר הגדולה מן מה דכתיב "ונינוה היתה עיר גדולה", הוי נינוה עיר הגדולה.

**פסוק יג-יד** ומצרים ילד את לודים. מוניטון של מצרים אינן אלא פסולין. פתרסים ואת כסלחים היו מעמידין הטליסון והיו אלו מגנבין נשותיהן של אלו ואלו מגנבין נשותיהן של אלו, ומה יצאו מהן פלשתים גבורים, פתרסים גנבים, כפתרים ננסין.

**פסוק כא** ולשם ילד גם הוא. אין אנו יודעין אם שם הוא הגדול אם יפת הוא הגדול, [מן מה דכתיב (להלן יא, י) "אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול" הוי יפת הוא הגדול].

**פסוק כה** שם האחד פלג. רבי יוסי אומר, הראשונים על ידי שהיו מכירין את יחוסיהן היו מוציאין שמן לשם המארע אבל אנו שאין אנו מכירין יחוסינו אנו מוציאין לשם אבותינו רבן שמעון בן גמליאל אומר, הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקדש היו מוציאין לשם המארע אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקדש וכו'.

אמר רבי יוסי, נביא גדול היה עבר שקרא את שם בנו פלג ברוח הקדש, שנאמר כי בימיו נפלגה הארץ, אם תאמר בתחלת ימיו והלא יקטן אחיו היה קטן ממנו והוליד משפחות הרבה ונתפלגו, ואם תאמר באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש אלא בסוף ימיו. אברהם אבינו היה בה(ה)פלגה בן ארבעים ושמונה שנים.

ושם אחיו יקטן. שהיה מקטין את עצמו ואת עסקיו.

**פסוק כו** ויקטן ילד את אלמודד. וגו' מקום הוא ששמו חצר מות שהן אוכלים כרישין ולובשין כלי פפייר ומצפין למיתה בכל יום, ושמואל אמר, אפילו כלי פפייר אין להם.

**פסוק ל** ויהי מושבם ממשא. משא מיתה מדי חולה עילם וגונבי גוססות חבל ימא תכלתא דבבל צור ציר תכלתא דחבל ימא בין הנהרות כגולה ליוחסין הר הקדם טורי מדינחא.

תשע מאות ושבעים וארבעה דורות עד שלא נברא העולם ישב הקדוש ברוך הוא ודרש וחקר ובחן וצרף את כל התורה כלה, ומיום שנברא העולם עד אותה שעה, וכל דבר ודבר שהוא מדברי תורה דרשו וחקרו ובחנו וצרפו במאתים ארבעים ושמונה פעמים כנגד מאתים ארבעים ושמונה אברים שבאדם, ואחר כך הוציאו מתוך פיו וקבעו בתורתו, שנאמר (תהלים יב, ז) אמרות ה' אמרות טהורות וגו', וכל דבר ודבר שקבע בתורה אם זז ממקומו קמעא קלקל את העולם כלו ובדעתו של הקדוש ברוך הוא שלא ליתן פתחון פה לבהמה ומתוך שנתן פתחון פה לנחש קלקל את כל העולם. עשרה דורות מאדם ועד נח, בדעתו של הקדוש ברוך הוא לפקד עון אבות על בנים, ולא פקד, אלא כל אחד ואחד עשאו מלך על אשתו ועל בני ביתו, אין להם לא אימת מלכות ולא מדת פרענות, אלא אוכלין ושותין ושבעין ובועטין מתוך הטובה, שנאמר (איוב כא, יד) "ויאמרו לאל סור ממנו" עשרה דורות מנח ועד אברהם בדעתו של הקדוש ברוך הוא לחלקם לשבעים לשון, והוא לא עשה כן, אלא עשאן כלן לשון אחד ובקשו להחריב את כל העולם כלו, שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת.