# פרק י"א

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/noach/perek-11/

**פסוק א** ויהי כל הארץ שפה אחת. הוציאו מפיהם ואמרו אחד לאלף ושש מאות וחמשים ושש [שנים] הרקיע הזה מתמוטט אלא בואו ונעשה לו סמוכות אחד מן הצפון ואחד מן הדרום ואחד מן המערב וזה שכאן סמכו מן המזרח.

ודברים אחדים. דברים אחודים מעשה דור המבול נתפרש מעשה דור הפלגה לא נתפרש, ואמרו דברים על שני אחדים, על "אחד היה אברהם" ועל (דברים ו, ד) "ה' אלהינו ה' אחד". אמרו, לא כל הימנו לבור לו את העליונים ולתן לנו את התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונתן עבודה זרה בראשו ונתן חרב בידה ותהא נראית כאלו עושה עמו מלחמה.

דבר אחר, שפה אחת. לאחד שהיה לו מרתף של יין, פתח חבית ראשונה ומצאה חמץ, שניה ומצאה חמץ, שלישית מצאה חמץ, אמר, הא מיסתיא דכלא בישא איזה מהן קשה, זה שהוא אומר למלך או אני או את בפלטין, או זה שהוא אומר למלך אני ולא את בפלטין, הוי אומר זה שהוא אומר אני ולא את, כך דור המבול אמרו "מה שדי כי נעבדנו", דור הפלגה אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים וכו' אותן לא נשתיר מהן פלטה, ואלו נשתיר מהן אלא דור המבול על ידי שהיו שטופין בגזל (איוב כד, ב) "גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו" לפיכך לא נשתיר מהן פלטה, אבל אלו על ידי שהיו אוהבין זה לזה, שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת, לפיכך נשתיר מהן פלטה.

גדול השלום שאפילו ישראל יעבדו עבודת אלילים ושלום ביניהן כביכול אינו יכול לשלוט בהן, שנאמר (הושע ד, יז) "חבור עצבים אפרים הנח לו", אבל משנחלקו מהו אומר "חלק לבם עתה יאשמו".

**פסוק ב** ויהי בנסעם מקדם, למיתי מדינחא דבר אחר, הסיעו עצמן מקדמונו של עולם, אמרו אי אפשינו לא בו ולא באלהותו.

וימצאו בקעה. רבי יהודה אומר, נתכנסו כלם לידע איזו בקעה מחזקת להם רבי נחמיה אומר, וימצאו (משלי ג, לד) "אם ללצים הוא יליץ".

וישבו שם. כל מקום שאת מוצא ישיבה השטן קופץ, כל מקום שאת מוצא נחת רוח השטן מקטרג, בכל מקום שאת מוצא אכילה ושתיה השטן מקטרג.

**פסוק ג** ויאמרו איש אל רעהו. מי אמר למי, מצרים אמר לכוש ונשרפה לשרפה, עתידין אלין עממיא מן גו עלמא למשתרפא ותהי להם הלבנה לאבן, מצלחא בידיהון, אתי למבני חדא והוא בני תרתי אתי למישע חדא והוא שייע ארבעה.

**פסוק ד-ה** ויאמרו הבה נבנה לנו עיר. אמר רבי יודן מגדל בנו, עיר לא בנו התיבון והכתיב וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל, אמר להון, קרון דבתריה ויחדלו לבנות המגדל אין כתיב כאן, אלא לבנת את העיר.

המגדל הזה שבנו שלישו שקע ושלישו קטף ושלישו קיים ואם תאמר שהוא קטן, כל מי שהוא עולה לראשו רואה דקלים שלפניו כאלין חגבים.

ונעשה לנו שם. תני רבי ישמעאל, אין שם אלא עבודה זרה. פן נפוץ על פני כל הארץ, אמר רבי שמעון בן חלפתא, (משלי יח, ז) "פי כסיל מחתה לו" ויפץ ה' אתם משם.

וירד ה' לראות את העיר. זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה.

דבר אחר, הכל גלוי לפני הקדוש ברוך הוא, אלא ללמד לבריות דרך ארץ.

אשר בנו בני האדם. אמר רבי ברכיה, וכי מה נאמר בני חמרים בני גמלים, אלא בנוהי דאדם קדמאה מה אדם הראשון אחר כל הטובה שעשיתי עמו אמר (בראשית ב, יב) "האשה אשר נתתה עמדי" כך מדור המבול עד דור הפלגה שלש מאות וארבעים שנה ויהי כל הארץ שפה אחת.

**פסוק ו** ויאמר ה' הן עם אחד. אם עושין תשובה אני מקבלם רבי נחמיה אמר, מי גרם שימרדו בי על ידי שהם עם אחד ושפה אחת. ועתה לא יבצר וגו', אמר רב אבא בר כהנא, מלמד שפתח להם פתח של תשובה, אין ועתה אלא לשון תשובה, כמה דאת אמר "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל" וגו', והן אמרין, לא, אמר הקדוש ברוך הוא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, הכרם הזה בשעה שאינו עושה פירות מה בעליו עושין לו מגממין אותו.

דבר אחר, אמרו אפילו אותן האנשים נבצרים אינן עושין תשובה שנאמר (ירמיה ו, ט) "כבוצר על סלסלות".

**פסוק ז-ט** הבה נרדה ונבלה שם שפתם. אמר רב אבא בר כהנא, משפתן אעשה עמהון נבלה הוה חד מנהון אמר לחבריה אמטי לי מים, והוא ממטי ליה עפר, הוה מחי ליה ופצע מוחיה אמטי לי כולב והוא מייתי ליה מגרופי הוה מחי ליה ופצע מוחיה.

רבי שמעון אומר, קרא הקדוש ברוך הוא לשבעים מלאכים הסובבין כסא כבודו ואמר להם, בואו ונבלבל לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון, והפילו גורלות, שנאמר "בהנחל עליון גוים" וגו' ונפל גורלו של הקדוש ברוך הוא על אברהם ועל זרעו, שנאמר (שם ט) "כי חלק ה' עמו יעקב". אמר הקדוש ברוך הוא, חבל וגורל שנפל עלי רצתה נפשי בו, שנאמר (תהלים טז, ו) "חבלים נפלו לי בנעימים" וירד ה' לראות את העיר וכו' וחצי העולם שם נפל וכו' שנאמר ויפץ ה' אותם משם.

דור הפלגה אין להן חלק לעולם הבא, שנאמר ויפץ ה' אתם משם בעולם הזה, ומשם הפיצם ה', לעולם הבא.

מאי עביד, אמרי דבי רבי שלא, אמרו, נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכהו בקרדומות כדי שיזובו מימיו, שנאמר הבה נבנה לנו עיר וגו'. מחכו עלה במערבא, אם כן ליבנן אחד טורא אמר רבי ירמיה בן אלעזר, נחלקו לשלש כתות, אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעבד עבודה זרה, ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה, זו שאמרה נעלה ונשב שם משם הפיצם ה', וזו שאמרה נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופין ורוחין ושדין ולילין וזו שאמרה נעלה ונעבד ע"ז, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ.

רבי נתן אומר, כלם לעבודה זרה נתכונו, כתיב הכא ונעשה לנו שם וכתיב התם "ושם אלהים אחרים לא תזכירו", מה להלן ע"ז, אף כאן ע"ז.

אמר רבי יוחנן, מגדל שליש נשרף, שליש נבלע שליש קיים אמר רב, אויר מגדל משכח את התלמוד.

אמר רב יוסף, בבל בורסיף סימן רע לתורה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ, בורסיף בור שאפי.

ויפץ ה' אתם משם. רבי יהודה אומר, הלכו להן בני צור לצידון ובני צידון לצור רבי נחמיה אומר, נתכנסו כל הארצות בראשי טורין והיתה כל אחת בולעת אנשי מקומם רבנן אמרי, הציף מהן שלשים משפחות, מהיכן עמדו מאברהם ששה עשר מבני קטורה ושתים עשרה מישמעאל, ואלין תרתין (להלן כה, כג) "שני גוים בבטנך".

על כן קרא שמה בבל. חד תלמיד דרבי יוחנן הוה מסבר ליה ולא סבר אמר ליה, למה לית את סבר אמר ליה, דאנא גלי מן אתראי אמר ליה, מהיכן את, אמר ליה מן בורסיף, אמר ליה לא תאמר כן אלא מבול סוף כי שם בלל ה' שפת כל הארץ.

**פסוק כז** ואלה תולדות תרח (כתוב ברמז מ"ח).

**פסוק כח** וימת הרן על פני תרח. מוכר צלמים הוה, חד זמן נפק לחד אתר והושיב אברהם מוכר תחתיו, הוה אתי בר נח בעי מזבין ליה אמר ליה, בר כמה שנין את אמר ליה בר חמשים בר ששים, אמר ליה, ווי לההוא גברא דהוא בר חמשים בר ששים ובעי למסגד להדין דעביד יומא דין כיון דהוי אמר ליה כן הוה מתביש והולך. חד זמן אתת חדא אתתא טענא חד פינך דסלת אמרה ליה, הא לך קרב קדמיהון קם נסב בוקלסא ותברינון, יהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון כיון דאתא אבוה אמר ליה, מאן עבד לון כדין אמר ליה, מה נכפר מינך אתת חדא אתתא טענא לי חד פינך דסלת אמרה לי קרב קדמיהון, הוה דין אמר אנא אכיל קדמי ודין אמר אנא אכיל קדמי, קם חדא רבה דהוה ביניהון ונסב בוקלסא ותברינון אמר ליה, מה את מפלי בי, וידעין אינון אמר ליה, ולא ישמעו אזניך מה פיך מדבר נסביה ומסריה לנמרוד אמר ליה נסגוד לנורא, אמר ליה, נסגוד למיא דמטפין נורא אמר ליה, ונסגוד למיא, אמר ליה, נסגוד לעננא דטעין מיא אמר ליה, ונסגוד לעננא, אמר ליה, נסגוד לרוחא דמבדרי לעננא אמר ליה, ונסגוד לרוחא, אמר ליה, נסגוד לבר נש דסביל רוחא אמר ליה, מלין את משתעי, אני איני משתחוה אלא לאור, הריני משליכך לתוכו ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויציל אותך ממנו הוה תמן הרן ופליג, אמר מה נפשך, אי אברם נצח מן דאברם אנא, ואי נמרוד נצח מן נמרוד אנא, כיון שירד אברהם לכבשן האש ונצל אמר ליה מן דמאן את, אמר להו, דאברם אנא נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו.

**פסוק כט** ויקח אברם ונחור להם נשים. אברם גדול מנחור שנה נחור גדול מהרן שנה וכתיב ויקח אברם ונחור להם נשים וגו' ואמר רבי יצחק, יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה, שסוכה ברוח הקדש, והיינו דכתיב (בראשית כא, יב) "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה". דבר אחר, יסכה שהכל סוכין ביפיה, וכתיב "ויפל אברהם על פניו ויצחק" וגו' כמה קשיש אברהם משרה עשר שנין, וקשיש מאחוה תרתין שנין, אשתכח כי אוליד הרן לשרה בתמני אולידה וממאי, דלמא אברהם זוטא דאחי הוה, ודרך חכמתן קא חשיב להון, תדע דקא חשיב קרא דרך חכמתן, דכתיב (בראשית ה, לב) "ויולד נח את שם את חם ואת יפת" וגו' אלא מהכא "ובצלאל בן אורי בן חור" וגו', כדכתיב ברמז תי"ג.

**פסוק ל** ותהי שרי עקרה. אמר רבה בר (אחוה) [אבוה] שרה היתה אילונית, שנאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפילו בית ולד אין לה. רבי אמי אמר, אברהם ושרה טומטומים היו, דכתיב (ישעיה נא, א ב) "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם".

אמר רבי לוי, כל מקום שנאמר אין לה הוה לה שנאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד והוה לה, (בראשית כא, א) "וה' פקד את שרה", "ולחנה אין ילדים" והוה לה, (שם ב, כא) "ותלד שלשה בנים", (ירמיהו ל, יז) "ציון היא דרש אין לה" והוה לה, (ישעיה נט, כ) "ובא לציון גואל.

משנולד יעקב עד שאמרו בניו שירה על הים שלש מאות וארבעים שנה, מן המבול ועד דור הפלגה שלש מאות וארבעים שנה מדה כנגד מדה, מפני שהיה העולם בברכה מן המבול ועד הפלגה ומרדו בהקדוש ברוך הוא מתוך השלוה, לפיכך משנולד יעקב אבינו עד שאמרו בניו שירה על הים היו גרים ותושבים ומשעבדים והודו להקדוש ברוך הוא מתוך מדת היסורין ואמרו לפניו שירה, לכך בחר ביעקב ובבניו שהן משבחין אותו, שנאמר "עם זו יצרתי לי" וגו', וכי כל בריותיו אין משבחין אותו, והלא כבר נאמר (מלאכי א, יא) "כי ממזרח שמש ועד מבואו" וגו', מכאן אין ערב לו אלא ישראל, שנאמר "נעים זמירות ישראל", ואומר (תהלים כב, ד) "ואתה קדוש יושב" וגו', ואומר (שם קלה, ד) "כי יעקב בחר לו יה" וגו'. אבל הגוים כאין נגדו, ואומר "הן גוים כמר מדלי", ולמה הן בעולם, שלא יצדה העולם אבל לעתיד לבא (שיר השירים ו, ג) "אני לדודי ודודי לי", ואומר (דברים לב, יב) "ה' בדד ינחנו". באותה שעה (ישעיה ס, יב) והגוים חרב יחרבו.

"את האלהים התהלך נח", כיון שאבד דור המבול תפס בידו של נח והיה מטיל עמו, ואמר הקדוש ברוך הוא, בני נח צדיק היה והייתי תופס בידו ומטיל עמו, אף אתם שנקראתם צדיקים, שנאמר (ישעיה ס, כא) "ועמך כלם צדיקים" וגו', לעתיד לבא אף אני עתיד להיות מטיל עמכם, שנאמר "והתהלכתי בתוככם". אמר הקדוש ברוך הוא, לבהמה ולחיה שאינן כלום יחסתי משפחותיהם, שנאמר (לעיל ח, יט) "למשפחתיהם יצאו מן התבה", ולנח ובניו איני מיחס, מה עשה קפץ על בניו ויחסם, שנאמר (לעיל ט, יח) "ויהיו בני נח היצאים מן התבה" .