# פרק ו'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/noach/perek-6/

**פסוק א** ויהי כי החל האדם לרב. מלמד שהיו שופכין את זרעם על העצים ועל האבנים ולפי שהיו שטופין בזנות, רבה להן הקדוש ברוך הוא בנקבות. דכתיב ובנות ילדו (להן) [להם]. רבי שמעון ברבי ילדה לו אשתו נקבה. חמתיה רבי חיא רבה, אמר לו, התחיל הקדוש ברוך הוא לברכך. אמר לו, מה הן אמר לו, דכתיב ויהי כי החל האדם לרב וגו'. עלה אצל אביו אמר לו, שמחך הבבלי אף על פי כן צרך ליין וצרך לחמץ, צרך ליין יותר מחמץ צרך לחטין וצורך לשעורין, צרך לחטין יותר מן השעורין. משאדם משיא את בתו ומוציא את יציאותיו הוא אומר לה לא יהא לך מחזורי להכא רבן גמליאל אסיב ברתיה. אמרה ליה, אבא, צלי עלי אמר לה, לא יהא לך מחזורי להכא ילדה בן זכר, אמרה ליה, אבא צלי עלי. אמר לה, לא ישלה וי מפומך אמרה ליה, אבא בשתי שמחות שבאו לי את מקללני. אמר לה, תרויהון צלין אנון מן גו דאת הויא שלם בביתך לא יהא לך מחזורי להכא ומן גו דהוי בריך קים לא ישלה וי מן פומך וי דלא אכל ברי, וי דלא שתי ברי, וי דלא אזיל ברי לבי כנשתא.

דבר אחר, ויהי כי החל האדם לרב, אמר רבי יוחנן, רביה באה לעולם וריש לקיש אמר, מריבה באה לעולם אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן, לדידך דאמרת רביה, מפני מה לא הכפלו בנותיו של איוב. אמר ליה, אף על פי שלא הכפלו בשמות הכפלו ביפי, דכתיב (איוב מב, יד) "ויקרא שם האחת ימימה", שדומה ליום, "קציעה", שריחה נודף כקציעה, "קרן הפוך" ככרכמא דרשקא תרגום נרדים רשקין. רבי שמעון ברבי אתילדא ליה ברתא אמר ליה אבוה, רביה נולד לך. אמר ליה בר קפרא, תנחומין של הבל נחמך אבוך, דתניא, אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות.

**פסוק ב** ויראו בני האלהים. בני דינא כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה כמריא גנבין אלהא מאן מומי ביה, או מאן מקרב, ולמה הוא קורא אותן בני האלהים, שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין, וכל כך למה, כדי לעמד על התקופות ועל המזלות וכדי שיטלו את שלהן ושל דורות הבאין אחריהן רבי שמעון בר יוחאי מקלל לכל מאן דקרי להון בני אלהא כי טבת הנה. טבת כתיב משהיו מטיבין אשה לבעלה הגדול מהן נכנס ובועלה תחלה. כי טבת הנה, אלו הפנויות, ויקחו להם נשים, אלו נשי אנשים. מכל אשר בחרו, זה זכור ובהמה. ולא נמחו מן העולם עד שכתבו גממסיות לזכור ולבהמה.

בכל מקום שאת מוצא זנות, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת הטובים והרעים. על הכל הקדוש ברוך הוא מאריך אפו חוץ מן הזנות. מה טעם, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, וכתיב בתריה ויאמר ה' אמחה את האדם.

**רמז מד** כל אותה הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומיים והיו מקבלין מידו, כיון שאמרו (להלן יט ה) "איה האנשים הוציאם אלינו ונדעה אתם" לתשמיש, מיד אמרו לו (שם יב) "עד מי לך פה" עד כאן היה לך רשות ללמד סנגוריא, מכאן ואילך אין לך רשות.

שאלו תלמידיו את רב יוסף, מהו "עזאל". אמר להם כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה היה הקדוש ברוך הוא מתעצב. מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו, רבונו של עולם, הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך (תהלים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו". אמר להם, ועולם מה יהא עליו. אמרו לו, רבונו של עולם, היינו מסתפקין בו. אמר להם, גלוי וידוע לפני אם אתם שרויין בארץ היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם. אמרו לו, תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך. אמר להם, רדו ותדורו עמהן. מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבש את יצרן. מיד ראה שמחזאי ריבה אחת ושמה איסטהר. נתן עינו בה, אמר, השמעי לי. אמרה ליה, איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפרש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו. למדה אותו שם, הזכירה אותו ועלתה לרקיע ולא קלקלה. אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל ופרשה עצמה מן העברה לכו וקבעוה בין שבעה כוכבים הללו כדי שתזכו בהן לעולם ונקבעה בכימה כיון שראו שמחזאי ועזאל כך עמדו ונשאו נשים והולידו בנים היוא והיא. ועזאל היה על מיני צבעונין ועל מיני תכשיטין של נשים שמפתים את בני האדם להרהור עברה, מיד שגר מטטרון שליח לשמחזאי ואמר ליה, עתיד הקדוש ברוך הוא להחריב עולמו ולהביא מבול לעולם. מיד עמד בבכי והיה מצטער על העולם ועל בניו, מה יעשו בניו, ממה יאכלו אם העולם חרב, שכל אחד ואחד היה אוכל בכל יום אלף גמלים ואלף סוסים ואלף שורים. בלילה ראו היוא והיא שניהם חלומות. אחד מהן ראה אבן גדולה פרוסה על הארץ כשלחן, והיתה הארץ חרותה וכתובה שטות שטות, והיה מלאך יורד מן הרקיע ובידיו כמין סכין והיה גורר ומוחק כל אותן השטות ולא היה משיר בה אלא ארבע תבות. והאחד ראה פרדס גדול משבח נטוע מכל מיני אילנות, והיו בו מלאכים ובידן קרדמות והיו מקצצין כל האילנות ולא שירו בו אלא אילן אחד של שלשה ענפים. כיון שננערו עמדו בבהלה ובאו אצל אביהם. אמר להם, עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול ולא ישיר אלא נח ובניו. כיון ששמעו כך היו צועקין ובוכין. אמר להם, אל תצטערו, ששמותיכם לא יכלו מן הבריות, שכל זמן שגוזר גזרות או מעלין אבנים או ספינות שמותיכם הן מזכירין היוא והיא. מיד נתקררו דעתן. שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ ראשו למטה ורגליו למעלה ועדין הוא תלוי בתשובה. עזאל לא חזר בתשובה ועדין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עברה בבגדי צבעונין של נשים, ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים איל אחד לה' שיכפר על ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבל עונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה.

**פסוק ג** לא ידון רוחי באדם לעלם. איני נותן רוחי בהן בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים וכו' דבר אחר, אין הרוחות הללו נדונות לפני העולם דבר אחר, בשעה שאני מחזיר רוחן לנדניהן איני מחזיר רוחן. אמר רב חיא בר אבא, איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם, לפי שבעולם הזה הרוח היא נבזקת באחד מאבריו, אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף, כדכתיב "ואת רוחי אתן בקרבכם". אמר רב יודן בן בתירא, עוד איני דן בדין הזה לעולם רבי הונא בשם רבי יוסף אמר, (להלן ח, כא) "לא אסף" "לא אסף" לסגי לסגי רבנן אמרין, "לא אסיף" לבני נח, "לא אסיף" לדורות, אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן והן לא בקשו, הריני משגמן ביסורין אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן והן לא בקשו הריני משגמן אלו באלו דאמר רבי אלעזר, אין לך שמתחיב באדם אלא אדם כיוצא בו רבי נתן אומר, אפלו כלב אפלו זאב רבי הונא בר גוריון אמר, אפלו מקל, אפלו רצועה, דכתיב "כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין" כיום הדין. אמר רב אחא, אפלו אילני סרק עתידין לתן דין וחשבון דכתיב (דברים כ, יט) "כי האדם עץ השדה", מה האדם נותן דין וחשבון אף העצים נותנין דין וחשבון. אמר רב יהושע בר נחמיה, איני דן רוחן בעצמן שבשר ודם הן, אלא הריני מביא עליהן מעוט שנים שקצבתי להן בעולם הזה ואחר כך אני משגמן ביסורין מי גרם שימרדו בי, לא על ידי שלא שגמתי אותן ביסורין, הדלת הזה מי מעמידו, שגמיו אמר רבי אלעזר, בכל מקום שאין דין יש דין רב ביבי בריה דרבי אמי בשטת רבי אליעזר, לא ידון רוחי. אמר רבי מאיר, הן לא עשו מדת הדין למטה אני עושה להן מדת הדין למעלה הדא הוא דכתיב (איוב ד, כא) "הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה", בלא חכמת התורה "מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו", ואין משים אלא דין שנאמר, (שמות כא, א) "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", עוד איני דן מדת הדין כנגד מדת רחמים.

אפלו נח שנשתיר מהן לא שהיה כדאי, אלא שצפה הקדוש ברוך הוא שמשה עתיד לעמד ממנו, שנאמר בשגם זה משה, דחשבניה דדין הוא חשבניה דדין רבנן מיתי לה מהכא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ומשה חיה מאה ועשרים שנה.

תנו רבנן, דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (להלן ז, כג) "וימח את כל היקום", בעולם הזה, "וימחו", לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה אומר, לא חיין ולא נדונין, שנאמר לא ידון רוחי באדם, לא דין ולא רוח. דבר אחר, לא ידון, שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה רבי מנחם ברבי יוסי אומר, אפלו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לפגרים מתים קשה להם בגיהנם, שנאמר (ישעיה לג, יא) "תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם".

**רמז מה** ששה נקראו בשמותם עד שלא נולדו, ואלו הן, XאY ישמעאל, XבY ויצחק, XגY ומשה, XדY ושלמה, XהY ויאשיהו, XוY ומלך המשיח. XאY ישמעאל מנין, שנאמר "הנך הרה וילדת בן" וגו'. ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד הקדוש ברוך הוא לשמע באנקת העם ממה שבני ישמעאל עושין להם באחרית הימים XבY יצחק שנאמר (להלן יז, יט) "אבל שרה אשתך" וגו' ולמה נקרא יצחק י' על עשרה נסיונות צ' שרה היתה בת תשעים כשהולידה, ח' שנמול לשמנה ק' מאה שנים היה אברהם כשהוליד. XגY משה "לא ידון רוחי "בשגם", בגימטריא משה XדY שלמה, "הנה בן נולד לך וגו' שלמה [יהיה] שמו", על שם שלום ושקט שהיה בימיו. XהY יאשיהו, (מ"א יג, ב) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו שנרצה כשה על גבי המזבח. XוY מלך המשיח, (תהלים עב, יז) "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו", שהוא עתיד ליאנן לעכו"ם.

**רמז מו** מנין למשה מן התורה, שנאמר בשגם הוא בשר מנין להמן מן התורה, שנאמר "המן העץ" מנין לאסתר מן התורה, דכתיב (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר" מנין למרדכי מן התורה, דכתיב (שמות ל, כג) "ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור" וגו', ומתרגמינן מירא דכיא.

**פסוק ד** **רמז מז** הנפלים היו בארץ. שבעה שמות נקראו להם, XאY אמים, XבY רפאים, XגY גבורים, XדY זמזמים, XהY ענקים, XוY עוים, XזY נפילים. XאY אמים, שכל מי שרואה אותם אימתן נופלת עליו. XבY רפאים, שכל מי שראה אותם היה לבו רפה כשעוה. XגY גבורים, רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר, מח קליתו של אחד מהם היתה נמדדת שתים עשרה אמה. XדY זמזמים, אמר רבי יוסי בר חנינא, מנטרומין מגיסטי מלחמה. XהY ענקים, רבנן ורבי אחא, רבנן אמרי, שהיו מרבים ענקים על גבי ענקים רבי אחא אמר, שהיו ענקים גלגל חמה ואומרים הורד לנו גשמים. XוY עוים, שצדו את העולם ושהצדו מן העולם ושגרמו לעולם שיצוד כמה דאת אמר (יחזקאל כא, לב) "עוה עוה עוה אשימנה", אמר רב אלעזר ברבי שמעון, שהיו בקיאין בעפרות כנחשים בגלילא צוחין לחויא עויא XזY נפילים, שהפילו את העולם, ושנפלו מן העולם, ושמלאו את העולם נפלים בזנות שלהם.

וגם אחרי כן. בתראי לא ילפי מקדמאי דור המבול מדור אנוש, ודור הפלגה מדור המבול.

וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם. אמר רבי ברכיה, היתה אשה יוצאה בשוק וכו' והיתה הולכת ומשמשת מטתה והיתה מעמדת בחור כיוצא בו.

תקצד אנשי השם. אמר רב אחא, "בני נבל גם בני בלי שם" ואת אמרת אנשי השם, אלא שהשימו את העולם ושהשמו מן העולם ושגרמו לעולם שישם. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, אנשים שנתפרשו שמותן למעלן דאמר רבי יהושע בן לוי, כל השמות הללו לשון מרדות הן, (לעיל ד, יח) "עירד" עורדן מן העולם, "מתושאל" מתישן אני מן העולם, "למך" מה לי ללמך ולתולדותיו אמר רבי יוחנן, המה הגברים אשר מעולם אנשי השם ומי פרש מעשיהן, אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי רבי אומר, אלו לא בא איוב לעולם אלא לפרט לנו מעשה המבול דיו. אמר רב חנן, אלו לא בא אליהו אלא לפרש לנו מעשה ירידת גשמים דיו, דאמר רבי יוחנן, כל אורה שנאמר באליהו אינה אלא בירידת גשמים רבי הושעיא רבה אמר, אינה אלא במתן תורה, כמה דאת אמר "כי נר מצוה ותורה אור".

רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי אמר, קשה היא המחלקת כדור המבול, נאמר כאן אנשי השם, ונאמר להלן (במדבר טז, ב) "נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם, מה אנשי שם שנאמר להלן מחלקת אף אנשי השם שנאמר כאן מחלקת.

**פסוק ה** וירא ה' כי רבה רעת האדם. רבה והולכת שמענו בדור המבול שנדונו במים, והסדומיים שנדונו באש. מנין לתן את האמור כאן להלן, ואת האמור להלן כאן תלמוד לומר רבה רבה לגזרה שוה.

וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. משהיתה חמה זורחת ועד שהיתה שוקעת לא היתה בהן תוחלת, הדא הוא דכתיב (איוב כד, יד) "לאור יקום רוצח ובלילה יהי כגנב".

קשה יצר הרע שאפלו יוצרו קראו רע, שנאמר "כי יצר לב האדם רע". אמר רב יצחק, יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר "רק רע כל היום".

**פסוק ו** וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. אמר הקדוש ברוך הוא, יפה עשיתי שתקנתי להם קבורה, כתיב הכא וינחם וכתיב התם (להלן נ, כא) "וינחם אותם וידבר על לבם".

דבר אחר, וינחם ה' כי עשה את האדם. תהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאלו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. רבי נחמיה אומר, מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה, שאלו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים כך היה ממריד בי את העליונים, תהות היתה בלבי שבראתי בו יצר הרע, שאלולי לא בראתי בו לא היה מורד בי, מתנחם אני שעשיתי אותו ונתן בארץ. ויתעצב אל לבו. גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר ליה, אי אתם אומרים שהקדוש ברוך הוא רואה את הנולד. אמר ליה, הין. והא כתיב "ויתעצב אל לבו". אמר ליה, נולד לך בן זכר מימיך, אמר ליה הין, אמר ליה, ומה עשית. אמר ליה שמחת(י) ושמחתי את הכל. אמר ליה, ולא היית יודע שסופו למות. אמר ליה, בשעת חדוה חדוה בשעת אבלא אבלא. אמר ליה, כך היה מעשה לפני הקדוש ברוך הוא שבעת ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קדם שלא הביא המבול, מה טעם, ויתעצב אל לבו, ואין עצבה אלא אבלות, כמה דאת אמר (שמואל ב יט, ג) "נעצב המלך על בנו".

**פסוק ז-ח** ויאמר ה' אמחה את האדם. מה הן סבורים חילות גיסטריות אני צריך, והלא בדבר בראתי את העולם דבר אני מוציא ומכלה אותם מן העולם. אמר רבי ברכיה, כלום בראתי אותו אלא מן העפר, מי ממחה את העפר לא המים.

ויאמר ה' אמחה את האדם. רבי לוי בשם רבי יוחנן אמר, אפלו אצטרובולין של רחים נמחה. רבי יהודה ברבי סימן בשם רבי יוחנן אמר, אפלו עפרו של אדם הראשון נמחה רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אומר, אפלו לוז של שדרה (אפילו נץ שדרה) שהקדוש ברוך הוא מציץ ממנה את האדם לעתיד לבא נמחה.

אדרינוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניה, מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את אדם לעתיד לבא. אמר ליה, מנץ שדרה. אמר ליה, מנין אתה יודע. אמר ליה, איתיה לידי איתיה, השליכו לאור ולא נשרף, במים ולא נמחה, טחנו ברחים ולא נטחן, נתנו על הסדן ונבקע הפטיש והוא לא חסר.

אמחה את האדם. אני אמחה את בריותי ואין בריותי ממחין על ידי.

מאדם (ו)עד בהמה. למלך שמסר בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה. כעס המלך על בנו והרגו. אמר ליה המלך, כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה, בני אבד וזה קים לפיכך מאדם (ו)עד בהמה וגו'.

למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חפה וסידה וכירה וצירה כעס המלך על בנו והרגו. מה עשה, נכנס לתוך חפה והתחיל לשבר בקנקנים ומבקיע בחיצאות ומקרע במילאות אמר המלך, כלום עשיתי אלא מפני בני, בני אבד וזו קימת לפיכך מאדם (ו)עד בהמה, הדא הוא דכתיב (צפניה א, ב ג) "אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם ה' אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים", הם הכשילו את הרשעים, כד הוה ציד עופא ואמר ליה זיל ואשתמן ואתי והוא אזל ומשתמן ואתי.

מאדם (ו)עד בהמה. הכל קלקלו מעשיהם בדור המבול, הכלב הולך אצל הזאב, התרנגול אצל טוס. הדא הוא דכתיב "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", והארץ זינת, הוו זרעין לה חטין והיא מפקא זונין אלין זוניא רבי מן דרא דמבולא.

כי נחמתי כי עשיתם ונח. אפלו נח שנשתיר מהם לא היה כדאי, אלא שמצא חן הדא הוא דכתיב (יחזקאל ז, יא) "החמס קם למטה רשע לא מהם וגו' ולא מהמהם ולא נה בהם".

"ימלט אי נקי" אונקיא אחת ביד נח, אם כן למה "נמלט" אלא "בבר כפיך" שמצאת חן.

שלשה מציאות מצא הקדוש ברוך הוא. (נחמיה ט, ח) "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", (תהלים פט, כא) "מצאתי דוד עבדי", "כענבים במדבר מצאתי ישראל". והכתיב ונח מצא חן, אמר ליה, הוא מצא והקדוש ברוך הוא לא מצא לאחד שהיה בדרך וראה אחד ודבקו, עד היכן, עד דקשר עמו אהבה נאמר כאן חן ונאמר להלן (להלן לט, ד) "וימצא יוסף חן" דבר אחר, לאחד שהיה מהלך וראה אחד ודבקו, עד היכן, עד שהשליטו, נאמר כאן חן ונאמר להלן (אסתר ב, טו) "ותהי אסתר נשאת חן", לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו, עד היכן, עד שנתן לו בתו, נאמר כאן חן, ונאמר להלן (זכריה יב, י) "ושפכתי על בית דויד, וגו' רוח חן ותחנונים", עד שיודע להבחין איזו חיה נזונית בשתי שעות ביום ואיזו חיה נזונית בשלש שעות ביום.

מצינו שהקדוש ברוך הוא עשה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים, ומנין שהקדוש ברוך הוא עשה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים, ונח מצא חן בעיני ה', באיזה זכות, בזכות תולדותיו, אלה תולדת נח.

אנוש בן שת בימיו התחילו הבריות להכעיס ליוצרן בעבודה זרה. והוא היה הדור השלישי, והכעיסו בשלשה עברות, שנאמר (לעיל ד, כ) "אבי ישב אהל ומקנה", XאY ומקנה בסתר, חזרו להכעיס בגלוי ומשמיעים את קולם, שנאמר "אבי כל תפש כנור ועוגב", XבY חזרו להיות עושין צלמים וקוראין אותם בשם בוראן, שנאמר (שם כו) "אז הוחל לקרא בשם ה'", XגY חזרו מתבלין בכל כעס, שנאמר (שם כב) "תובל קין ואחות תובל קין" שחזרו להתבל בזנות, כענין שנאמר "תבל עשו" ונגזר עליהן שלשה גזרות כנגד הכעס שהכעיסו, XאY אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה, XבY ואחת שהיה כל העולם כלו מישור וערבה, ונעשה הרים וטרשיים וגימיות ועתיד לעתיד לבא לחזור למישור, שנאמר (זכריה יד, י) "יסוב כל הארץ כערבה" כמו שהיה, XגY ואחת שנתמעטה קומתן, כמה שנאמר (ישעיה י, לג) "והגבהים ישפלו". והיו ימיו מאה ועשרים שנה, שהרבה היה הקדוש ברוך הוא מצטער על דורו של מבול שלא יאבדו, לפיכך התרה בהן מאה ועשרים שנה והיו מכעיסין יותר מדאי.

דרש רבי שמעון בן לקיש, שבעה חנכות הן XאY הראשון, (לעיל א, א ג) "בראשית ברא ויאמר אלהים יהי אור", הרי נר אחד, XבY וביום השני "ויהי ערב ויהי בקר", משל לארכיטקטי שהיה מבקש לקבע תלמיוס "ונטל נר והאירה, כך האירה התורה, שנאמר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור" XגY ביום שלישי נבראו האילנות ושמן זית מאיר, שנאמר "ויקחו אליך שמן זית" וגו', XדY ביום רביעי נבראו המאורות וכסאו של דוד, שנאמר (תהלים פט, לז) "וכסאו כשמש נגדי", וכתיב (שם קלב, יז) "אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי", XהY ביום חמישי נבראו ברקים, שנאמר "קול רעמך בגלגל האירו ברקים XוY ביום ששי נבראו אדם וחוה, שנאמר (משלי כ, כז) "נר ה' נשמת אדם", ביום שביעי אי אתה מוצא נר, אמר רבי שמעון בן לקיש, משל למלך שהיה מארס את בתו, והיה עומד בתוך החפה, צריך אתה לשאל אם היה כלו אור ומנין אתה אומר שכל שבעת הימים היה אור, שנאמר (ישעיה ל, כו) "והיה אור הלבנה" וגו'.

פעם אחת היה רבי אבהו מהלך בדרך ונתלוו לו גוים. אמרו לו, כתוב בתורה (לעיל ב, טז) "ויצו ה' אלהים על האדם", אדם נצטוה שלא יחטא, אבל האשה לא נצטותה אמר להם, מה אמר הכתוב על האדם "לאמר" מהו "לאמר" לאבריו, וחוה נבראת מצלעותיו.

(לעיל ב, ב) "ויכל אלהים ביום השביעי", אין את מוצא בשבת לילה, בכל יום ויום כתיב "ויהי ערב" (וערב) [ובשבת אין] שם לילה למה, שכלה אור.

**פסוק ט** אלה תולדת. בכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, כאן שנאמר אלה מה פסל פסל לדור המבול.

אלה תולדת. זה שאמר הכתוב "קל הוא על פני מים", גזרה נגזרה שיאבדו במים, (שם) "תקלל חלקתם בארץ" מי שפרע מדור המבול, כל כך למה "לא יפנה דרך כרמים" לא היתה כונתן אלא למטעת כרמים אבל נח לא היתה כונתו אלא לפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים.

**רמז מח** אלה תולדת נח נח. כל מי שנכפל שמו יש לו בעולם הזה ויש לו לעולם הבא. מתיבין והכתיב (בראשית יא, כז) "ואלה תולדת תרח" תרח יש לו לעולם הזה ויש לו לעולם הבא אף היא לא תברא דכתיב "ואתה תבוא אל אבתיך בשלום", בשרו שיש לאביו חלק לעולם הבא (שם) "תקבר בשיבה טובה" בשרו שישמעאל עושה תשובה.

אלה תולדת נח נח. אתמהא, לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות נח שם, אלא ניחא לו ניחא לעולם ניחא לאבות ניחא לבנים ניחא לעליונים ניחא לתחתונים ניחא בעולם הזה ניחא לעולם הבא.

אלה תולדת נח נח איש צדיק. הדא הוא דכתיב (משלי יא, ל) "פרי צדיק עץ חיים", צדיק מה פרותיו מצות ומעשים טובים (שם) "ולקח נפשות חכם" שזן ומפרנס כל הבריות שנים עשר חדש בתבה. אחר כל השבח הזה "הן צדיק בארץ ישלם" בא לצאת ונשתלם, אתמהא דאמר רבי הונא משום רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, נח כשהוא יצא מן התבה הכישו ארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו, (שם) "אף כי רשע וחוטא" זה דור המבול.

איש. כל מקום שנאמר איש צדיק מומחה שכל מאה ועשרים שנה היה נוטע ארזים וקוצצן. אמרין ליה, למה כדין אמר להן, כך אמר לי מרי עלמא דהוא מייתי מבולא על עלמא. אמרין, אי אתי מבולא לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא כיון שמת מתושלח אמרי ליה, הא לא אתי מבולא אלא ביתיה דההוא גברא.

תמים. כל מי שנאמר בו תמים השלים שנותיו למדת שבוע.

היה. כל מי שנאמר בו היה מתחלתו ועד סופו הוא צדיק. התיבון ליה והכתיב "אחד היה אברהם" אמר להון, אף היא לא תברא דרבי חנינא ורבי יוחנן תרוייהו אמרי, בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו ריש לקיש אמר, בן שלש, שנאמר (להלן כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקלי", מנין עק"ב ומה אני מקיים היה שהיה מתקן להדריך את כל העולם כולו בתשובה. (לעיל ג, כב) "הן האדם היה", מתקן למיתה "והנחש היה", מתקן לפרענות (לעיל ד, ב) "קין היה", מתקן לגלות. (שמות ג, א) "משה היה", מתקן לגואל. (אסתר ב, ה) "מרדכי היה", מתקן לגאולה. "איוב היה", מתקן ליסורין. נח היה, מתקן לנס.

רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש.

+4(רמז מט) אמר רבי שמואל חמשה הן XאY נח אתמול (איוב יד, יט) "אבנים שחקו מים", דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן, אפילו אצטרובולין של רחים נמחה במים, והכא את אמר "ויהיו בני נח היצאים מן התבה", אתמהא, אלא ראה עולם חדש. XבY יוסף אתמול (תהלים קה, יח) "ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו" ועכשיו (בראשית מב, ו) "ויוסף הוא השליט על הארץ", אלא שראה עולם חדש. XגY משה. אתמול בורח מפני פרעה ועכשיו משקעו בים, אלא שראה עולם חדש. XדY איוב. אתמול "ישפך לארץ מררתי" ועכשיו (שם מב, י) "ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה", אלא שראה עולם חדש. XהY מרדכי. אתמול היה מתקן לצליבה ועכשיו הוא צולב את צולביו אלא שראה עולם חדש.

רבנן אמרי, כל מי שנאמר בו היה זן ומפרנס. נח זן ופרנס כל שנים עשר חדש בתבה, יוסף זן ופרנס, (בראשית מז, יב) "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו", משה זן ופרנס כל ארבעים שנה במדבר, איוב זן ופרנס, (איוב לא, יז) "ואכל פתי לבדי" שמא לא אכל יתום ממנה, מרדכי זן ומפרנס, פעם אחת חוזר על המניקות ולא מצא לאסתר מניקה והיה הוא מניקה, כד דרשה רבי אבהו בציבורא גחך ציבורא לקליה אמר להון ולאו מתניתא היא חלב הזכר טהור.

בדרתיו. רבי יהודה אומר, בדורותיו היה צדיק, הא בדורות משה ושמואל לא היה צדיק. בשוק סמיא צווחין לעוירא סגי נהור משל לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית ראשונה ומצאה חמץ וכן שניה, (וכן) שלישית ומצאה תוסס אמר, לית (אית) הכא טב מינה כך בדורותיו היה צדיק, הא אלו היה בדורו של משה ושמואל לא היה צדיק. רבי נחמיה אומר, מה אם בדורותיו היה צדיק אלו היה בדורו של משה על אחת כמה וכמה משל לצלוחית של פליטון מוקפת בצמיד פתיל ומנחת בבית הקברות והיתה ריחה נודף, אלו היתה חוץ לבית הקברות על אחת כמה וכמה משל לבתולה שהיתה שרויה בשוק של זונות ולא יצא עליה שם רע, אלו היתה בשוק של כשרות על אחת כמה וכמה.

**רמז נ** את האלהים התהלך נח. רבי יהודה אומר, למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן ואמר לקטן הלך עמי ולגדול אמר הלך לפני, כך אברהם שהיה כחו יפה "התהלך לפני והיה תמים" אבל נח שהיה כחו רע את האלהים התהלך נח. רבי נחמיה אומר, לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט. הציץ המלך וראה אותו, אמר לו, עד שאתה משתקע בטיט בוא והלך עמי הדא הוא דכתיב את האלהים התהלך נח. ולמה אברהם דומה, לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות אפלים והתחיל מאיר לו דרך החלון. אמר לו, עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאר לפני. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, עד שאתה מאיר לי מאספמיא וחברותיה בוא והאר לי בארץ ישראל. הדא הוא דכתיב (להלן מח, טו) "ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק". רבי יוחנן אמר לרועה שהיה עומד ומביט בצאנו ריש לקיש אמר, לנשיא שהיה מהלך וזקנים לפניו על דעתה דרבי יוחנן אנו צריכין לכבודו, על דעתה דריש לקיש הוא צריך לכבודנו.

נח איש צדיק תמים. מלמד שנולד מהול.

למה נכתב שלשה פעמים נח בפסוק שזה אחד משלשה בני אדם שעברו עליהם שלש עולמות לפיכך הכתוב מזווגן "נח דנאל ואיוב".

**פסוק י** ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת. דרך חכמתן קא חשיב להו דכתיב (לעיל ה, לב) "ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם" וגו' שם גדול מיפת שנה, נמצא שם גדול מיפת שתי שנים, וכתיב (להלן ז, ו) "ונח בן שש מאות שנה והמבול היה", וכתיב "אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול", בר מאה ותרתין הוה אלא דרך חכמתן קא חשיב להו. רב כהנא אמר, אנן מהכא מתנינן לה (להלן י, כא) "ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול".

**פסוק יא** ותשחת הארץ. תנא דבי רבי ישמעאל, כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא עבודה זרה וגלוי עריות. עבודה זרה, דכתיב (דברים ד, טז) "פן תשחתון" וגו' גלוי עריות, דכתיב ותשחת הארץ וגו'.

**פסוק יב** כי השחית כל בשר. מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל. אמר רבי אבא, וכלן חזרו חוץ מתושלמי דלא הדר.

**פסוק יג** קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס. אמר רבי אלעזר, כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נתחתם עליהם גזר דין עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר כי מלאה הארץ חמס, וכתיב (יחזקאל ז, יא) "החמס קם למטה רשע", מלמד שזקף עצמו כמקל, ועמד לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו, רבונו של עולם, "לא מהם ולא מהמהם" "ולא נה בהם". ואף על נח נתחתם גזר דין שנאמר (לעיל פסוק ז ח) נחמתי כי עשיתם ונח.

**רמז נא** רבי אלעזר אומר, כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם שנאמר כי השחית כל בשר, אמר רבי יוחנן, כל המוציא שכבת זרע לבטלה חיב מיתה, שנאמר "וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אתו". רבי יצחק דבי רבי אמר, כאלו שופך דמים, שנאמר (ישעיהו נז, ה) "הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שחטי הילדים", אל תקרי 'שחטי' אלא 'סוחטי'. רב אשי אמר כאלו עובד עבודה זרה, כתיב הכא (שם) "תחת כל עץ רענן" וכתיב התם "על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן". אמר רב אסי, כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, כתיב הכא, (בראשית לח, י) "וירע בעיני ה'" וכתיב (תהלים ה, ה) "לא יגרך רע" מאי דכתיב (ישעיהו א, טו) "ידיכם דמים מלאו" אלו המנאפים ביד כדתנא דבי רבי ישמעאל "לא תנאף" לא יהיה בך נאף בין ביד בין ברגל. רבי אמי אמר, המקשה עצמו לדעת נקרא עובד אלילים, שכך אמנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך למחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה.

ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני. הגיע זמנן ליקצץ, הגיע זמנן לעשת בוסר הגיע קטיגוריא שלהן הגיע זמנן ליעשות בתה כל כך למה. כי מלאה הארץ חמס מפניהם. חמס, שוה פרוטה, גזל, פחות משוה פרוטה היה אחד מהם מוצא קפתו מלאה תורמוסין היה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה הדא הוא דכתיב (איוב ד, כא) "הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה" בחכמת תורה, "מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו", ואין משים אלא דין שנאמר (שמות כא, א) "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

דבר אחר, כי מלאה הארץ חמס. חמס זה עבודה זרה, דכתיב כי מלאה הארץ חמס חמס זו גלוי עריות (ירמיה נא, לה) "חמסי ושארי על בבל" חמס זו שפיכות דמים "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם", חמס כמשמעו.

והנני משחיתם את הארץ. אפילו שלשה טפחים של מחרשה נמחו לבן מלכים שהיה לו פדגוג כל זמן שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה ולבן מלכים שהיה לו מניקה, כל זמן שהיה סורח היתה מניקתו נרדית כך הנני משחיתם את הארץ, הא אנא מחבלהון ומחבל ארעא עמהון.

**פסוק יד** **רמז נב** עשה לך תבת עצי גפר. בארבעה מקומות נאמר בלשון הזה בשלש נתפרש באחד לא נתפרש. XאY עשה לך תבת עצי גפר אעי דקרדוס XבY (יהושע ה, ב) "עשה לך חרבות צרים" גלבין דטינרין XגY (במדבר י, ב) "עשה לך שתי חצוצרת כסף", נתפרש XדY (במדבר כא, ח) "עשה לך שרף" לא נתפרש "ישמע חכם ויוסף לקח" זה משה, אמר, אם אני עושה אותו של זהב אין הלשון הזה נופל על הלשון הזה, וכן של כסף, אלא הריני עושה אותו של נחשת, למה שהלשון הזה נופל על הלשון הזה (במדבר כא, ט) "ויעש משה נחש נחשת", מכאן שנתנה תורה בלשון הקדש, וכשם שנתנה בלשון הקודש כך נברא העולם בלשון הקדש שמעת מימיך אומר גיני גיניא אנתרופי אנתרופתא, גבר גברתא, אלא איש ואשה, מכאן שנברא בלשון הקדש.

קנים תעשה את התבה. מה הקן הזה מטהר את המצרע, אף תיבתך מטהרתך.

**רמז נג** וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר. ולהלן את אמר "ותחמרה בחמר ובזפת" אלא להלן על ידי שהיו המים תשין "ותחמרה בחמר ובזפת", בחמר מפני הריח ובזפת מפני המים.

**פסוק טו** וזה אשר תעשה אתה. זה וזה עתיד אחד למוד באמתך הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב' ג, ג) "הארך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורחב אמות עשרים" ולמה הוא קורא אותה תביקין שהיו מתביאות בה ורבנין אמרין, על שם תיבתו של נח.

שלש מאות אמה ארך התבה וגו'. בר חוניא אמר, (תהלים קיט, טו טז) "בפקודיך אשיחה, בחקתיך אשתעשע" למדתך תורה דרך ארץ, שאם יעשה ספינה שתהא עומדת בלמן יעשה רחבה אחד מששה בארכה וגבהה אחד מעשרה בארכה.

וזה אשר תעשה אתה. באצבע הראה הקדוש ברוך הוא לנח כזה וכזה תעשה ועד שלא באו ימי המבול היו הטמאין מרובין מטהורין. צוה הקדוש ברוך הוא להרבות הטהורין ולמעט הטמאין, ואמר לו, "מכל הבהמה הטהורה" וגו'.

**פסוק טז** צהר תעשה לתבה. רבי מאיר אומר, אבן אחת של מרגלית היתה תלויה בתבה והיתה מאירה לכל הבריות שבתוכה, כנר שהוא מאיר בתוך הבית וכשמש הזה שהוא מאיר בצהרים.

אמר רבי יוחנן, אמר לו הקדוש ברוך הוא לנח, קבע בה אבנים טובות ומרגליות שיהו מאירות להן כצהרים.

ואל אמה תכלנה מלמעלה. דבהכי קימא תחתים לזבלים, שנים לאדם, שלישים לבהמה.

צהר תעשה לתבה. רבי אבא בר כהנא אמר, חלון. רבי לוי אומר, מרגלית. כל שנים עשר חדש שהיה נח בתבה לא היה צריך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית היתה לו, בשעה שהיתה כהה היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה אמר רב הונא, ערקין הוינן מקמי גונדיא בהדא ביטסא דטבריה והיו בידינו נרות, בשעה שהיו כהין היינו יודעים שהוא יום וכו'.

ואל אמה תכלנה מלמעלה. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר, שלש מאות וששים קלין כל קיל וקיל עשר אמות על עשר אמות ושתי פלטיאות של ארבע אמות, וקילין מכאן וקילין מכאן ושתי אמות לצדדין רבי נחמיה אומר, תשע מאות קילין היו בה, כל קיל וקיל שש אמות על שש ארבע קילין באמצע ושלש פלטיאות של ארבע ארבע וקיל מכאן ומכאן ושתי אמות לצדדין על דעתיה דרבי יהודה ניחא ועל דעתיה דרבי נחמיה לא ניחא רבי יהודה אומר כאמתא מלמטה כך אמתא מלמעלה.

+4(רמז נד) ואל אמה תכלנה מלמעלה. רבי נחמיה אומר, כמין קמרוטין היתה, והיה משקיף בה ועולה, ומשקיף בה ועולה, עד שהעמידה על אמתא, שנאמר ואל אמה תכלנה מלמעלה (ואית דאמרי רבי יהודה אומר שלש מאות ושלושים קילים היו בה, ומפרש, ארבע קילין היו ברחבה, ארבע פעמים שלשים יעלו מאה ועשרים קילין, תחתיים מאה ועשרים, ושניים מאה ועשרים, יעלו מאתים וארבעים, שלישים העליונים לא היו אלא שלשה שורות, שהיה מצר ועולה ולא היה רחב התבה אלא ארבעים אמות, ושלש שורות עולין תשעים, ועוד מאתים וארבעים, הנה שלש מאות ושלושים קילין לדברי רבי יהודה. לרבי יהודה ניחא כי גובה הקילין עד לגג. ורבי נחמיה, כמין קמרוטין היה, משפע ויורד כגג המשפע). ופתח התבה בצדה תשים. למדתך תורה דרך ארץ שאם עשה אדם טרקלין עשר על עשר יהא עושה פתחו מן הצד.

תחתים שנים ושלשים. תחתים לזבלים, והשנים לו ולבניו ולטהורין והעליונים לטמאים. ויש שמחלפין, תחתים לטמאים, והשנים לו ולבניו ולטהורים, והעליונים לזבלים כיצד היה עושה אלא כמין קטרקטון היה לו והיה פותחן מן הצד.

תעשה, אף היא מסיעת את עצמה.

**פסוק יז** ואני הנני מביא. הנני מסכים לדברי מלאכים שאמרו "מה אנוש כי תזכרנו".

את המבול מים על הארץ. מים היו וכיון שהיו יורדין על הארץ היו נעשין מבול, כל אשר בארץ יגוע יצמוק.

**פסוק יח** והקמתי את בריתי אתך. ברית אתה צריך, הגבורים אחד מהן היה נותן את רגלו על התהום וסותמו, ונותן ידו על חלון וסותמו והיה בא ליכנס לתבה והיו רגליו מתערכלות הדא הוא דכתיב (איוב כו, ה) "הרפאים יחוללו מתחת מים ושכניהם". ארי היה בא ליכנס לתבה והיו שניו קהות, הדא הוא דכתיב (איוב ד, י) "שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו", ברית אתה צריך מפני פירות שאתה כונס שלא יעפשו ושלא ירקבו ושלא ישתנו. ובאת אל התבה, אמר רבי חייא בר אבא, נגר היית ואלולי בריתי שהיתה אתך לא היית יכול לכנוס הדא הוא דכתיב והקמתי את בריתי אתך, אימתי כשבאת אל התבה.

אתה ובניך. רבי יהודה בר סימון ורבי חנין בשם רב שמואל בר יצחק, נח כיון שנכנס אל התבה נאסר לו פריה ורביה, הדא הוא דכתיב אתה ובניך לעצמן, ואשתך ונשי בניך לעצמן. (איוב ל, ג) "בחסר ובכפן גלמוד" אם ראית חסרון בא לעולם הוי רואה את אשתך כאלו היא גלמודה, שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה. אמר רב הונא, "וליוסף ילד שני בנים" אימתי "בטרם תבוא שנת הרעב". כיון שיצא התיר לו הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (להלן ח, טז) "צא מן התבה אתה ואשתך".

**פסוק יט** ומכל החי מכל בשר. אפילו רוחות נכנסו לתיבה שנאמר ומכל החי אותן שנבראו להם נפשות ולא נבראו להן גופים. רבי יהודה אומר, ראם לא נכנס בתיבה אבל גוריו נכנסו. רבי נחמיה אומר, לא הוא ולא גוריו, אלא קשרו נח בתיבה והיה מתלם תלמיות כמן טבריא לסוסיתא הדא הוא דכתיב "התקשר רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך". בימי רבי חייא בר אבא עלה גור אחד בארץ ישראל ולא הניח אילן עומד עד שעקרו, ועשו תענית והתפלל רבי חייא וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה.

**רמז נה** זכר ונקבה יהיו. אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו ואם נקבה רצה אחר זכר אל תקבלהו.

בשלמא לרבי יוחנן דאמר לא ירד מבול לארץ ישראל היינו דקם רימא התם אלא לריש לקיש היכא קם רימא. אמר רבי ינאי, גוראות הראם הכניסו לתוכה. והאמר רבה בר בר חנה, לדידי חזי לי אורזילא דרימא בר יומא והוי כהר תבור, והר תבור כמה הוי, ארבעים פרסה, משכא דצוואריה תלתא פרסה בי מרבעתא דרישיה פרסה ופלגא רמא ככא, סכריה לירדנא אמר רבי יוחנן, ראשו הכניסו לתיבה. סוף סוף הא אמרת בי מרבעתא דרישיה פרסה ופלגא, אלא חטמו הכניסו לתיבה והאמר רבי יוחנן לא ירד מבול לארץ ישראל. לדבריו דריש לקיש קאמר. [והא קסגיא תיבה], קרניו קשרו לתיבה. והאמר רב חסדא בני דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו ולטעמיך תיבה היכי סגיא עוג מלך הבשן היכי קם, אלא נס נעשה ונצטננו צדי התיבה (זבחים קיג, ב).

אמר רבי אלעזר, מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח שנאמר ומכל החי מכל בשר אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה. האי מיבעיא ליה למעוטי טרפה, טרפה (להלן ז, ג) מ"לחיות זרע" נפקא. הניחא למאן דאמר טרפה אינה יולדת, אלא למאן דאמר טרפה יולדת, מאי איכא למימר. אמר קרא אתך בדומין לך. ודילמא נח גופיה טרפה הוה, "תמים" כתיב ביה. ודילמא תמים בדרכיו (שם) "צדיק" כתיב ביה. ודילמא תמים בדרכיו וצדיק במעשיו לא סלקא דעתך, דאי סלקא דעתך נח טרפה הוה, אמר ליה רחמנא דכוותך עייל, שלמים לא תעייל והשתא דנפקא ליה מאתך, "לחיות זרע" למה לי, אי מאתך הוה אמינא לצוותא בעלמא ואפילו סריס, כתב רחמנא "לחיות זרע".

**פסוק כא** ואתה קח לך מכל מאכל. רבי אבא בר כהנא אמר, הכניס עמו דבילה תני משום רבי נחמיה, רוב מכניסו דבילה רבי אבא בר כהנא אמר, הכניס עמו זמורות לפילים, חצובות לצבאים, זכוכיות לנעמיות. רבי לוי אומר, הכניס עמו זמורות לנטיעה, יחורים לתאנה, גרופיות לזיתים על דעתיה דרבי אבא בר כהנא והיה לך ולהם דבר שהוא לך ולהם, על דעתיה דרבי לוי והיה לך ולהם, אתה עיקר והם טפלים לך. ואספת אליך אין אדם כונס דבר אלא אם כן היה צריך לו.

**פסוק כב** ויעש נח, זה שיכון לעשית התיבה.