# פרק ז'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/noach/perek-7/

**פסוק א** ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני. מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו, שלא בפניו מהו אומר, (לעיל ו, ט) "נח איש צדיק תמים היה", בפניו מהו אומר, צדיק לפני בדור הזה.

**פסוק ב** מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' איש ואשתו. אישות לבהמה מי איכא. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן, מאותן שלא נעבדה בהן עבירה מנא ידע, אמר רב חסדא, העבירן לפני התיבה, כל שהתיבה קולטתן בידוע שלא נעבדה בהן עבירה, רבי אבהו אמר, מאותן הבאים מאליהם.

אמר רבי יהושע בן לוי, לעולם אל יוציא אדם מפיו דבר מגונה, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה, שנאמר (להלן פסוק ח) "ומן הבהמה אשר איננה טהורה" רב פפא אמר, תשע שנאמר "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור" רבינא אמר, עשר, וי"ו דטהור רב אחא בר יעקב אמר, שש עשרה, שנאמר (שמואל א' כ, כו) "כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור" תנא דבי רבי ישמעאל, לעולם ידבר אדם בלשון כבוד, שהרי בזב קראו "מרכב", ובזבה קראו (שם, כג) "מושב" ואומר (איוב טו, ה) "ותבחר לשון ערומים" מאי ואומר, וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא, תלמוד לומר "ותבחר לשון ערומים" וכי תימא הני מילי בדרבנן, אבל במילי דעלמא לא, תלמוד לומר "ודעת שפתי ברור מללו". ובאשה לא כתיב מרכב, והכתיב (בראשית כד, סא) "ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה", התם משום ביעתותא דגמל אורחיה הוא והכתיב (שמות ד, כ) "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם", התם משום בניו אורחיה הוא. והכתיב (שמואל א' כה, כ) "והיא רכבת על החמור", התם משום ביעתותא דליליא אורחא הוא, ואיתימא ביעתותא דליליא ליכא מיהו וכו'. ובאורייתא מי לא כתיב טמא, אלא כל היכא דכי הדדי נינהו משתעי בלשון כבוד, כל היכא דנפישי מילי משתעי בלשון קצרה דאמר רב הונא משום רבי מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה, והא רוכבת ויושבת דכי הדדי נינהו וקאמר רכבת כתיב הנהו תרי תלמידי דהוו בשיבבותא דרב ויתבי קמיה. חד אמר, שויתן להא שמעתא כדבר אחר מסנקן וחד אמר, כגדי מסנקן, ולא אשתעי רב בהדי דהיאך הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל, וחד מניהו רבן יוחנן בן זכאי, ואמרי לה קמה דרבי, וחד מניהו רבי יוחנן, חד אמר, מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטמאה, וחד אמר, מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה, אמר, מובטח אני בזה שיורה הוראה בישראל, ולא היו ימים מעטין עד שהורה הוראה בישראל. הנהו תלתא כהני, חד אמר הגיעני כפול, וחד אמר הגיעני כזית, וחד אמר כזנב הלטאה, בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול והתניא אין בודקין מן המזבח ולמעלה אלא אימא שחץ פסול. ואי בעית אימא, איהו הוא דארע נפשיה ההוא גוי דהוה סליק ואכיל פסחא בירושלים, אמר, כתיב "כל ערל לא יאכל בו" וכתיב (שם מג) "כל בן נכר לא יאכל בו", ואנא קא אכילנא משופרי שופרי. אמר ליה רבי יהודה בן בתירא כי סלקת התם אימא להו ספו לי מאליה. כי סליק אמר להו ספו לי מאליה אמרו ליה, אליה לגבוה סלקא. אמרו ליה, מאן אמר לך הכי, אמר להו רבי יהודה בן בתירא אמרו, מאי האי דקמן בדקו בתריה ואשכחוהו דגוי הוא וקטלוהו. שלחו ליה לרבי יהודה בן בתירא, שלם לך רבי יהודה בן בתירא, דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים. רב כהנא חלש, שדרו רבנן לרבי יהושע בריה דרב אידי, אמרו ליה, זיל בדוק מאי דיניה אזל אשכחיה דנח נפשיה, קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה ואתא. אמרו ליה, נח נפשיה, אמר להו אנא לא קאמינא "ומוצא דבה הוא כסיל". יוחנן חקוקאה נפק לקריתא כי אתא אמרו ליה חטין נעשו יפות, אמר להו שעורים נעשו יפות אמרו ליה, צא ובשר לסוסים ולחמורים, דכתיב (מלכים א' ה, ח) "והשערים והתבן לסוסים", מאי הוה ליה למימר, אשתקד נעשו יפות, אי נמי עדשים נעשו יפות.

רב, בר אחוה דרבי חיא, ובר אחתיה דרבי חייא, כי סליק להתם, אמר ליה אבא קיים אמר ליה אמא קימת אמר ליה אימא קימת, אמר ליה אבא קיים אמר ליה לשמעיה, חלוץ לי מנעלי והולך אחרי כלי לבית המרחץ שמע מינה תלת, שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל, ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד ושמע מינה מקצת היום ככלו.

(ויקרא יא, ד) "את הגמל" כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה הוא "ואת השפן" כי איננו מפריס פרסה אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה הוא, (שם, ז) "ואת החזיר כי איננו מעלה גרה אין כתיב כאן, אלא "כי מפריס פרסה הוא".

**פסוק ג** גם מעוף השמים וגו'. אם תאמר שבעה מכל מין נמצא אחד מהן שאין לו בן זוג אלא שבעה זכרים ושבע נקבות מכל מין, לא שאני צריך להן אלא לחיות זרע על פני כל הארץ.

**פסוק ד** **רמז נו** כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וגו'. אמר רבי שמעון בר יוחאי, הם עברו על התורה שנתנה לארבעים יום לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה. אמר רבי יוחנן בן זכאי, הם קלקלו את הצורה שנתנה לארבעים יום לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה.

ומחיתי את כל היקום. רבי ברכיה אומר, קיומיה, רבי אבין אמר, יקומיניה רבי לוי וריש לקיש אמרי, זה קין שהיה תלוי ברפיון ובא מבול ושטפו, שנאמר וימח את כל היקום.

**פסוק ה** ויעש נח ככל אשר צוהו ה'. זה שיכון לכנוס בהמה חיה ועוף.

**פסוק ו** ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר, שנת המבול אינה עולה מן המנין אמר ליה רבי נחמיה, אף על פי שאינה עולה מן המנין עולה היא בתקופות וחשבונות.

**פסוק ז** ויבא נח וגו' מפני מי המבול. אמר רבי יוחנן, נח מחסר אמנה היה, אלולא שהגיעו מים עד קרסליו לא היה נכנס בתבה.

**פסוק ט** שנים שנים באו אל נח. אתא שיקרא בעי למיעל. אמר ליה נח, לית את יכיל אלא אם כן נסבת לך זוג פגע בפחתא אמר ליה, מן אן את אתי אמר ליה, מן גבי נח דאזלת בעי למיעל לתיבותא ולא שבק לי אלא אמר לי אי אית לך בר זוג את מיעל ואי את בעי תהי זוגי אמר ליה, ומה את יהיב לי אמר ליה, אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבת אתקן ביניהון דכל דשקרא מכנס תהא פחתא נסבא, ועלון תרויהון לתיבותא, כיון דנפיק הוה שיקרא אזל ומכנס ופחתא נסבא דקדמי קדמי אתא שיקרא אמר ליה אן אינון כל דסגילית אמר ליה, ולאו כן אתקנת עמי דכל מה דאת מכנס אנא נסבא, ולא הוה ליה פתחון פה, לכך נאמר (תהלים ז, טו) "והרה עמל וילד שקר".

**פסוק י** ויהי לשבעת הימים. אמר רבא, אלו ימי אבלו של מתושלח הצדיק, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכב את הפרענות. דבר אחר, ויהי לשבעת הימים, ששינה עליהן הקדוש ברוך הוא סדרי בראשית שהיתה חמה יוצאה ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר, לשבעת הימים מלמד שקבע להן זמן קטן אחר זמן גדול דבר אחר, לשבעת הימים, שהטעימן הקדוש ברוך הוא מעין העולם הבא, לידע כמה טובה מנעו מהן.

דבר אחר, ויהי לשבעת הימים, מלמד שתלה להן הקדוש ברוך הוא שבע ימי אבלו של מתושלח הצדיק כדי שיעשו תשובה ולא עשו. דבר אחר, שבעת ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו (קודם) עד שלא הביא המבול מה טעם (לעיל ו, ו) "ויתעצב אל לבו", ואין עצבה אלא אבל, כהאיך דאת אמרת "נעצב המלך על בנו".

רבי צדוק אומר, בעשרה במרחשון נכנס לתבה ובשבעה עשר בו ירדו מי המבול מן השמים שהן מים זכרים, ועלו מי התהומות שהן מים נקבות, ונצמדו אלו עם אלו וגברו להחריב את העולם, שנאמר (להלן פסוק יט) "והמים גברו" ונמחו כל היקומים חוץ מנח שנאמר "וישאר אך נח" וחוץ מעוג מלך הבשן, כי ישב לו על עץ אחד תחת סולמו של תבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם, מה עשה נח, נקב חור אחד בתבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום, ונשאר גם הוא, שנאמר (דברים ג, יא) "כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים", וחוץ מארץ ישראל שלא ירדו עליה מי מבול שנאמר (יחזקאל כב, כד) "בן אדם [אמר לה] את ארץ לא מטהרה [היא] (ו)לא גשמה ביום זעם".

ומי המבול היו על הארץ. הן חטאו בגלגל של עין שדומה למים אף הקדוש ברוך הוא לא פרע מהן אלא במים. הן קלקלו סילונות שלהן אף הקדוש ברוך הוא שינה עליהן סדרו של עולם, דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה ברם הכא ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.

**פסוק יא-יב** בשנת שש מאות שנה לחיי נח. רבי אליעזר אומר, אותו היום שבעה עשר במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים ומתוך ששנו מעשיהן שינה הקדוש ברוך הוא עליהן ונטל שני כוכבים מן כימה והביא מבול לעולם. ורבי יהושע אומר, אותו היום שבעה עשר באיר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטים ומתוך ששנו מעשיהן שינה עליהן הקדוש ברוך הוא סדרי בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. בשלמא לרבי יהושע היינו דכתיב שני אלא לרבי אליעזר מאי שני, שני לדין בשלמא לרבי יהושע היינו ששינה אלא לרבי אליעזר מאי שינה, כרב דאמר רב דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו כתיב הכא "וישכו המים", וכתיב התם (אסתר ז, י) "וחמת המלך שככה".

ויהי הגשם על הארץ. עד עשרים ושבע בכסלו (להלן פסוק כד) "ויגברו המים חמשים ומאת יום" עד אחד בסיון והמים היו עומדין ודוממין והרשעים נדונין בהן כל אחד ואחד לפי מעשיו, מעשרים ושבע בכסלו עד אחד בסיון. (להלן ח, ג) "ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום", מן אחד בסיון התחילו לחסור, שנאמר "והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש", עשירי לירידת גשמים זה אב שמקצת היום ככלו והמים היו גבוהים חמש עשרה אמה כלו לשישים יום אמה לארבעה ימים, טפח ומחצה בכל יום (שם, ד) "ותנח התבה בחדש השביעי" זה סיון כשאתה מתחיל למנות משפסקו גשמים מלירד נמצאת התבה נוחה לי"ו יום הרי כמה היתה גבוהה מן הארץ ארבע אמות ומשקעת בתוך המים י"א אמה "ויהי מקץ ארבעים יום" לקץ שהתחיל המים לחסור בעשרה בתמוז. "ויפתח נח את חלון התבה", (שם ח) "וישלח את היונה", שהה שבעה ימים "ויוסף שלח את היונה", שהה שבעה ימים עוד וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד, אלא הלכה וישבה לה על אחד ההרים, (שם, ה) "בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים", הא כשאתה מתחיל למנות מאחד באב עד אחד בתשרי נבלעו המים.

ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש. למדנו שיום אחד שנכנס לחדש ככל החדש חדש אחד מן השנה ככל השנה יום אחד נכנס בחדש מונין אותו חדש שלם, חדש אחד נכנס בשנה מונין אותו שנה שלמה (שם) "חרבו המים מעל הארץ" נבלעו במקומן ועדין הארץ לחה ועשויה כמקפה, המתינו ולא זרעו עד שירדו להם גשמים, מפני שמי המבול היו לקללה ולא בכלל ברכה. (שם, יד) "ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש" זה מרחשון "יבשה הארץ" ונעשה גרד. הרי י"ב חדש וי"א יום. ואלו י"א יום מה טיבן, מלמד שימות החמה יתרין על ימות הלבנה י"א יום.

וארבת השמים נפתחו. נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ונטל שני כוכבים מעש והחזירם לכימה, ונמליא מדידיה אין הבור מתמלא מחליתו.

מדה טובה מרובה ממדת פרענות, במדת פרענות הוא אומר וארבת השמים נפתחו, במדה טובה מה הוא אומר (תהלים עח, כג) "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח".

**פסוק יג** בעצם היום הזה בא נח. אם נכנס נח לתבה בלילה עכשיו היו אומרים כל דורו בכך וכך לא היינו יודעין, שאלו היינו יודעין בו לא היינו מניחין אותו ליכנס, אלא בעצם היום הזה ודרגיש ליה ימלל.

**פסוק יד** המה וכל החיה. הן עיקר והכל טפל להם.

כל צפור כל כנף. פרט למרוטים ולקטועים ולסריסים ולמחוסרי אברים שהן פסולין לבני נח לקרבנות.

**פסוק טו-יח** והבאים זכר ונקבה. אמר ליה קניגי אנא אמר ליה, לא איכפת לך, מובאים אין כתיב כאן אלא הבאים מאליהן היו באין.

ויהי המבול ארבעים יום על הארץ. כך היתה תיבתו של נח משקעת במים כספינה זו שהיא עומדת בלמן.

ויגברו המים. כך היתה תיבתו של נח שטה על פני המים כעל שתי קורות כמטבריא לסוסיתא.

**רמז נז** ויסגר ה' בעדו. סגר הקדוש ברוך הוא חמה ולבנה ולא היו מאירים כל י"ב חדש, שנאמר האמר לחרס ולא יזרח". והיאך היה נח משמש, זמן לו הקדוש ברוך הוא אבן טובה ונשתמש לאורה, כיון שראו הרשעים שהן אבודים בקשו להפוך את התבה, הקיף אריות לתבה והיו אוכלין אותן שנאמר ויסגר ה' בעדו שכן הוא אומר (דניאל ו, כג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פם אריותא ולא חבלוני.

**פסוק יט-כ** חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וכו'. וכי איזה מדה מרובה מדה טובה או מדת פרענות, הוי אומר מדה טובה מרובה במדת פרענות הוא אומר "וארבת השמים נפתחו", במדה טובה הוא אומר "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח, וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו" כמה ארבות בדלת ארבע ארבע הרי שמונה נמצא מן שירד לישראל גבוה ששים אמה, מי דמי, התם בארבעים ימים הכא חד שעתא, התם לכולי עלמא הכא לישראל לחודייהו, אלא רבי אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר אסי בן יהודה אומר, מן שירד להן לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר (תהלים כג, ה) "תערך לפני שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה". אמר אביי, שמע מינה כסא דדוד לעלמא דאתי מחזיק מאתן ועשרין וחד לוגא, שנאמר "כוסי רויה" רוי"ה בגימטריא הכי הוי.

ויכסו ההרים. רבי יונתן סליק למצליה בירושלים, לוה נהלה חד עם דארעא עבר בהדין פלטניס וחמתיה חד שמריי אמר ליה, להיכן את אזל, אמר ליה, למצליה בירושלים, אמר ליה, לא טב למצלי בהדין טורא בריכא ולא בההיא קלקלתא אמר ליה, ובמה הוא בריך, אמר ליה דלא טף במיא דמבולא נתעלמה הלכה מעיני רבי יונתן לשעה, אמר ליה חמריה, רבי, תרשני ואני משיבו אמר ליה, הדין טורא מה תעביד ליה, אי מן טורים רמים את עביד ליה הכתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים, ואם מן מכייא את עביד ליה לא אשגח עליה קרא ולא חשבה לכלום בההוא עונתא נחית ליה רבי יונתן מעל חמרא וארכביה ג' מילין, וקרא עליו ג' קראין (דברים ז, יד) "ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך" אפילו בבהמין שבך והדין, "כל כלי יוצר עליך לא יצלח" והדין, (שיר השירים ד, ג) "כפלח הרמון רקתך", הריקנים שבך רצוף תשובות כרמון.

חמש עשרה אמה מלמעלה. רבי יהודה אומר, חמש עשרה בהר, וחמש עשרה בבקעה רבי נחמיה אומר, חמש עשרה בהר אבל בבקעה כל שהן.

**פסוק כב** כל אשר נשמת רוח חיים. כאן הוא עושה נשמה רוח וכו' כתוב לעיל.

מכל אשר בחרבה מתו. פרט לדגים ויש אומרים אף הן בכלל מאוספין אלא שברחו לים הגדול.

**פסוק כג** וישאר אך נח. "אך" מעוט, שאף הוא היה גונח דם מפני הצינה.

אמר שמואל, אין הראש פוטר בנפלים שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, כל היכא דנשמת רוח חיים באפיו הוא דחשיב רישה ואידך, לא חשיב רישה. תנן, הבא אחר הנפלים (אף על פי) שיצא ראשו חי ובן תשעה שיצא ראשו מת בכור לנחלה ואינו בכור לכהן תיובתא דשמואל תיובתא.

רבי יוחנן אמר, לא ירד מבול לארץ ישראל. וריש לקיש אמר, ירד מבול לארץ ישראל. איתיביה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן, מכל אשר בחרבה מתו. בשלמא לדידי משום הכי מתו, אלא לדידך ממאי מתו מהבלא, דאמר רב חסדא, בני דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו איכא דאמרי, איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש מכל אשר בחרבה מתו. בשלמא לדידי היינו דאיכא חרבה אלא לדידך מאי חרבה, חרבה דמעקרא וכו'.

וימח את כל היקום וגו'. אם אדם חטא בהמה מה חטאה, תנא משום רבי יהושע בן קרחה, משל לאדם שעשה חופה לבנו, והתקין בה את כל מיני סעודה, לימים מת בנו עמד ובלבל את חפתו, אמר, כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת בני חופה למה לי, אף הקדוש ברוך הוא אמר, כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם, עכשיו שאדם חטא חיה ובהמה למה לי.

אמר רב אמי, (תהלים קלט, ה) "אחור וקדם צרתני" אחור למעשה בראשית וקדם לפרענות, דכתיב וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה, ברישא אדם והדר בהמה. (דברי רבי יוסי הגלילי) רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, "אך" "רק" "מן" מעוטין. "אך" למעט כיצד, וישאר אך נח מה תלמוד לומר אך, שאף נח היה גונח דם בתבה מפני הצינה.

כיוצא בדבר אתה אומר (ויקרא כג, כג) "אך בעשור לחדש". יכול שהוא מכפר על השבים ועל שאינן שבים, תלמוד לומר "אך" מעט את הכפרה. "רק" למעט כיצד, "כי אמרתי רק אין יראת אלהים", יכול לא היו יראים מן השם כל עיקר, תלמוד לומר "רק", אמור מעתה עד שלא שמעו באזניהם לא היו יראים, מששמעו באזניהם היו יראים. וכן הוא אומר (בראשית כ, ח) "וייראו האנשים מאד". כיוצא בו "ויאמר אליו המלך, עד כמה פעמים אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת", מלמד שלא אמרה מכל לבו אלא שהיה יהושפט מלך יהודה שם.

"מן" למעט כיצד, (שמות יח, יג) "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב". יכול כל היום היה דן אם כן אימתי היו למדין, תלמוד לומר "מן", מעט, שלא היה דן אלא עד שש שעות. כיוצא בו (שמואל ב' כב, יד) "ירעם מן שמים ה'", יכול רעם במשמע מכל קצות שמים תלמוד לומר "מן", שאינו נשמע אלא מן אפרכיא שנתבע לה וכן הוא אומר "ירעם אל בקולו נפלאות".