# פרק ט'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/noach/perek-9/

**פסוק ב** ומוראכם וחתכם. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, תינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן החלדה ומן העכברים, שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ, כל שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות, וכיון שמת אדם נטלה אימתו.

מורא וחתות חזרו ורדייה לא חזרה ואימתי חזרה, בימי שלמה, "כי הוא רודה בכל עבר הנהר" תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, אפילו כדוד מלך ישראל שמת אין מחללין עליו את השבת תינוק בן יומו חי אינו צריך שמור מן הנחשים ומן החלדה שלא ינקרו את עיניו, ארי רואה אותו ובורח, אבל כעוג מלך הבשן שמת משמרין אותו שלא ינקרו את עיניו.

**פסוק ג-ז** כירק עשב וגו' אך בשר בנפשו. אדם הראשון שלא הותר בבשר תאוה וכו' אבל בני נח וכו'.

ואך את דמכם לנפשתיכם. אשכח רבי יעקב בר אחא בספר אגדתא דבי רב, בן נח נהרג בעד אחד בדין אחד, שלא בהתראה, מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב. משום רבי ישמעאל, אפילו על העוברים מנא הני מילי, אמר רב יהודה, דאמר קרא ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש, אפילו בדין אחד, מיד כל חיה, אפילו שלא בהתראה, אדרשנו אפילו בעד אחד, מיד איש ולא אשה, אחיו ואפילו קרוב. משום רבי ישמעאל, אף על העוברין, דכתיב שופך דם האדם באדם איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה העובר.

רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו, אומר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה שופך דם האדם באדם דמו ישפך אמרה תורה הצל דמו של זה בדמו זה.

ותנא קמא תנא דבי מנשה הוא, דאמר כל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא חנק, ושדי ליה האי "אדם" אסיפא דקרא ודרוש ביה הכי האדם באדם דמו ישפך, איזהו שפיכות דמים שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה חנק אימא בת נח שהרגה לא תהרג מיד איש כתיב ולא מיד אשה, אמר רב יהודה שופך דם מכל מקום. בת נח שזינתה לא תהרג (לעיל ב, כד) "על כן יעזב איש" ולא אשה, אמר רב "והיו לבשר אחד" הדר ערבינהו קרא.

כשם שחיב על נזקי חבירו כך חיב על נזקי עצמו, מתלש בשערו, מקרע בכסותו, משבר את כליו, מפזר מעותיו בחמתו, פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים, שנאמר ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש. רבי שמעון בן אלעזר אומר מתלש בשערו, מקרע את כסותו, משבר את כליו, מפזר מעותיו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שאלו אמר ליה יצרו לך עבוד עבודה זרה כך היה עושה, לפי שכך הוא אמנותו של יצר הרע.

ואך את דמכם לנפשתיכם. להביא את החונק עצמו יכול כשאול תלמוד לומר אך, יכול כחנניא מישאל ועזריה, תלמוד לומר אך. מיד כל חיה, ארבע מלכיות ומיד האדם מיד האדום, מיד איש אחיו (לעיל לב, יב) "הצילני נא מיד אחי", אדרש את נפש האדם (יחזקאל לד, לא) ("ואתנה) [ואתן] צאני צאן מרעיתי אדם אתם".

שופך דם האדם. תניא, רבי אליעזר אומר, כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, שנאמר שופך דם האדם, וכתיב ואתם פרו ורבו. רבי עקיבא אומר, כאלו ממעט את הדמות שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם, ומה כתיב אחריו ואתם פרו ורבו. בן עזאי אומר, כאלו שופך דמים וממעט את הדמות, אמר לו לבן עזאי, יש נאה דורש ונאה מקיים אתה נאה דורש ואינך נאה מקיים. אמר ליה, נפשי חשקה בתורה, יתקים העולם על ידי אחרים.

שרצו בארץ. אמר רבי שמעון בן לקיש, ברית נחלקה לאוירות רבי שמעון בן לקיש הוי לעי באורייתא בחדא אילטיס דטבריא נפקין תרתין נשין מן תמן. אמר חדא לחברתה, בריך רחמנא דאפקן מן הדא אוירא בישא צוח להון, אמר לון, מן הן אתון אמרין, מן מזגא אמר ריש לקיש, אנא חכים מן מזגא ולית בה אלא תרתין עמודין אמר, ברוך שנתן חן למקום על יושביו. חד תלמיד מן דרב אסי הוה יתיב קודמוי. הוה מסבר ליה ולא סביר אמר ליה, למה לית את סבר, אמר ליה, דאנא גלי מן אתרי אמר ליה, מהיכן אתר את, אמר ליה, מן גובת ומה אינון אוירא דתמן, אמר ליה, כד ינוקא מתיליד אנן שייפין מוחיה דלא יכלוניה יתושיא אמר, ברוך שנתן חן המקום בעיני יושביו. אף לעתיד לבא כן שנאמר "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר", לב בוסר בחלקו של חבירו.

**פסוק ח-ט** ויאמר אלהים אל נח וגו' ואני הנני מקים. רבי יהודה אומר, לפי שעבר על הצווי לפיכך נתבזה ורבי נחמיה אמר, הוסיף על הצווי ונהג בקדשה לפיכך זכה הוא ובניו לדבור ויאמר אלהים אל נח ואל בניו וגו'.

ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם וגו', לדרת עולם. אמר רב יודן, לדרת כתיב פרט לב' דורות, דורו של חזקיהו, ודורן של אנשי כנסת הגדולה, שלא עמדו אלא בזכות עצמן. רבי חזקיה מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של רבי שמעון בר יוחאי אליהו ז"ל ורבי יהושע בן לוי הוו יתבין תנין כחדא מטון חד שמועה דרבי שמעון בר יוחאי אמרין, הא מרא דשמעתא ניעול ונשאליניה עאל אליהו ז"ל לגביה אמר ליה מאן עמך אמר ליה, גדול הדור, רבי יהושע בן לוי, אמר ליה, נראתה הקשת בימיו, אמר ליה הן, אמר ליה, אם כן לית הוא כדאי למחמי סבר אפאי רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר, כד הוה אמר רבי שמעון בן יוחאי בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב והיתה נתמלאת כך אמר רבי שמעון בן יוחאי, אי בעי אברהם למקרביה מן גביה עד גבי ואנא מקרב מן גבי עד מלכא משיחא ואין לא בעי יצטרף אחיה השילוני עמי ואנא מקרביה מן אברהם עד מלכא משיחא.

כך אמר רבי שמעון בן יוחאי, אין העולם יכול לעמד בפחות משלשים צדיקים כאברהם אבינו, מה טעם, (להלן יח, יח) "ואברהם היו יהיה", מנין יהי"ה תלתין. אי תלתין אינון אנא וברי תרין מנהון ואם עשרים אינון אנא וברי תרין מנהון, ואם עשרה אינון אנא וברי מנהון, ואם חמשא אינון אנא וברי מנהון, ואם תרין אינון אנא וברי הם, ואם חד הוא אנא הוא.

**פסוק יג** את קשתי נתתי. את קשותי דבר שהוא מוקש לי, אפשר כן אלא קשין דפירי.

**פסוק יד** והיה בענני ענן. לאחד שהיה בידו קלוב רותח בקש לתנו על בנו ונתנו על עבדו.

מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי בעלי ראתן עד ארבע אמות רב אמי ורב אסי לא הוו אכלי מביעי דההוא מבוי. רב יהושע בן לוי מיכריך בהו ועסיק בתורה אמר, "אילת אהבים ויעלת חן", אם מעלת חן על לומדיה אגוני לא מגנא כי הוה קא שכיב אמרי ליה למלאך המות, אזיל עביד ליה רעותיה אזל אתחזי ליה, אמר ליה, אחזי לי דוכתאי אמר ליה, לחיי אמר ליה, הב לי סכינך דלא מבעתת לי בארחא יהביה ניהליה, כי מטא להתם דלייה וקא מחוי ליה אמר ליה, דליין טפי פורתא, דלייא. שואר נקטיה בקרנא דגלימיה אמר ליה, שבועתא דלא אתינא אמר ליה קודשא בריך הוא, אי איתשול על שבועתיה ניהדר, ואי לא לא ניהדר, אמר ליה, הב לי סכינאי, לא הוה קא יהיב ליה נפקת ברת קלא, אמר, הבי ניהליה דמבעייה לברייתא מכריז אליהו קמיה, פנו מקום לבר ליואי, אזל אשכח לרבי שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תליסר תכתקי פיזא אמר ליה, אנת הוא בר ליואי, אמר ליה, אין, נראתה הקשת מימיך, אמר ליה אין, אמר ליה, אם כן אין את בר ליואי ולא היא ולא מידי והא דאמר הכי סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי.

**פסוק טו** ולא יהיה עוד המים למבול. אמר רב אלעזר, לאו שבועה הן שבועה, בשלמא לאו שבועה, דכתיב ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב (ישעיה נד, ט) "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי", אלא הן שבועה היא מנלן, סברא הוא מדלאו שבועה הן נמי שבועה. אמר רבא, והוא דאמר לאו לאו תרי זמני, והוא דאמר הן הן תרי זמני, דכתיב (לעיל פסוק יא) "ולא יכרת כל בשר" "ולא יהיה עוד מבול" ומדלאו תרי זמני, הן נמי תרי זמני.

רבי אומר, מבול של כל בשר אין. אבל מבול של יחידים יש. כיצד, נפל לים ומת טבעה ספינתו בים ומת זהו מבולו. רבי יהודה אומר, מבול של מים אין מביא, אבל מבול אש וגפרית מביא כדרך שהובא על סדומים. רבי יוסי אומר, מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של דבר מביא על עכו"ם לימות המשיח, שנאמר "ואקח את מקלי את נועם ואגדע וגו' ותופר (ברית) ביום ההוא".

אי כתיב ולא יהיה מים למבול ושתק, הוה אמינא מבול של מים אינו מביא אבל של מבול אש מביא, שנאמר "כי באש ה' נשפט", כתיב לשחת כל בשר, לא מבול של אש ולא מבול של מים.

**פסוק טז** והיתה הקשת בענן בין אלהים. זה מדת הדין של מעלה. ובין כל נפש חיה, זה מדת הדין של מטה. מדת הדין של מעלה קשה, ומדת הדין של מטה רפה.

**פסוק יח-יט** ויהיו בני נח. זה שאמר הכתוב (דברים לב, ח) "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". ויהיו בני נח, יפת ובניו חמש עשרה חם ובניו שלשים ושתים ושם ובניו עשרים ושבע ומאלה נפצה כל הארץ שבעים וארבע היו, ולא נחלק העולם אלא לשבעים (שם) "יצב גבולות עמים", יעקב ובניו בירידתו למצרים שבעים היו, אמר מעתה שם וארפכשד ושלח ועבר צדיקים היו ולא נכללו עם האומות.

ויהיו בני נח היוצאים מן התבה. נכנסו בשלום ויצאו בשלום. וחם הוא אבי כנען, אבוהי דפחתא.

**פסוק כ** ויחל נח. נתחלל ונעשה חולין, למה ויטע כרם, לא היה לו ליטע דבר אחר שהוא של תקנה, לא יחור של זית ולא גרופיה של תאנה. ומהיכן היה לו, הכניס עמו זמורות ונטיעות, גרופים לזיתים, יחורים לתאנה, הדא הוא דכתיב (לעיל ו, כא) "ואספת אליך", אין אדם כונס אלא אם כן היה צריך לו.

איש האדמה. כתוב לעיל בפסוק "וקין היה עובד אדמה".

איש האדמה. שעשה פנים לאדמה שבשבילו נתלחלחה האדמה ושמלא את כל פני האדמה איש האדמה בורגר לשם בורגרותיה.

חביב היה משה מנח. נח משנקרא "איש צדיק" נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא (שמות ב, יט) "איש מצרי", נקרא "איש האלהים", דהוה סופיה אלהים.

ויטע כרם. בשעה שהיה הולך ליטע פגע ביה שידא שמדון אמר ליה, שותפי עמך, אלא אזדהר דלא תעול בחלקי, ואין עלת בחלקי אנא חבל בך.

דרש עובר גלילאה, שלש עשרה ווין נאמרו ביין. XאY ויחל נח איש האדמה וידע את אשר עשה לו. רב ושמואל, חד אמר סרסו, וחד אמר רבעו. כתיב הכא וירא חם אבי כנען, וכתיב התם (להלן לד, ב) "וירא אותה שכם בן חמור", בשלמא למאן דאמר סרסו משום הכי קללו ברביעי משום דקלקלו ברביעי, אלא למאן דאמר רבעו מאי שנא רביעי, נלטייה בהדיא הא והא הואי.

ויחל נח איש האדמה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא לנח, לא היה לך ללמד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לעולם אלא יין.

**פסוק כ-כג** ויטע כרם. מצא גפן שגרופה מגן עדן ואשכלותיה עמה, ושתל מפרותיה ואכל ושמח בלבו, שנאמר (שופטים ט, יג) "המשמח אלהים ואנשים". ובו ביום נשתגשגו פרותיה ושתה ממנו ונתגל, ונכנס כנען וראה את ערות נח קשר חוט בבריתו וסרסו, ויצא והגיד לאחיו ונכנס חם וראה ולא שם על לבו מצות כבוד והגיד לשני אחיו בחוץ כמשחק באביו, וגערו בו שני אחיו שנאמר ויקח שם ויפת.

לא גלגל הקדוש ברוך הוא והביא את אברהם לעולם אלא בשכרו של שם, שנתנבא על כל אומות העולם ארבע מאות שנה ולא קבלו ממנו ולא גלגל הקדוש ברוך הוא והביא מלכות יון לעולם אלא בשכרו של יפת שנהג כבוד באביו ולא גלגל והביא מלכות רומי לעולם אלא בשכרו של עשו, שהיה בוכה ומתאנח בשעה שברך יצחק את יעקב אבינו, לא גלגל הקדוש ברוך הוא והביא סנחריב בעולם אלא בשביל אשור שהיה איש כשר ובן עצתו של אברהם אבינו היה. לא גלגל הקדוש ברוך הוא והביא נבוכדנצר לעולם אלא בשכרו של מרודך שנהג כבוד באבינו שבשמים לא גלגל הקדוש ברוך הוא והביא מדי לעולם אלא בשכרו של כורש שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהחריבו גוים את בית המקדש לא גלגל הקדוש ברוך הוא והביא המן לעולם אלא בשכרו של אגג שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהיה חבוש בבית האסורין שמא יאבד זרעו מן העולם.

ויטע כרם. בא לקראתו השטן. אמר לו, רצונך שנטענה יחדו אני ואתה, אמר לו, הן. מיד הביא תחלה רחלה אחת ושחטה על הגפן, ואחר כך הביא אריה אחד ושחטו על אותו הגפן, ואחר כך חזיר אחד ושחטו על אותו הגפן. מפני מה עשה כן השטן, כשאדם שותה כוס אחד הוא כרחלה עניו ושפל רוח, וכשהוא שותה שתי כוסות מיד נעשה גבור כארי ומתחיל לדבר גדולות ואומר מי כמוני, וכשהוא שותה ג' או ד' מיד הוא נעשה כחזיר שמתלכלך בטיט ורפש, אף הוא מתלכלך ואף במי רגלים.

וישת מן היין. שתה בלא מדה ונתבזה, בו ביום נטע, בו ביום שתה, בו ביום נתבזה. ויתגל בתוך אהלה, ויגל אין כתיב כאן אלא ויתגל גרם גלות לו ולדורות, עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל היין, הדא הוא דכתיב "הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם", שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל היין, שנאמר (שם כח, ז) "וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו", בתוך אהלה כתיב, בתוך אהלה של אשתו.

נח כשיצא מן התבה הכישו הארי ושברו, ובא לו לשמש מטתו ונתפזר זרעו. לעולם אל תהי להוט אחר היין שכל פרשת היין כתיב בה ווי ארבעה עשר פעמים, ויחל, ויטע, וישת, וישכר, ויתגל, וירא, ויגש, ויקח, וישימו, וילכו, ויכסו, וייקץ, וידע, ויאמר.

וירא חם אבי כנען. אמר להון ואגיד להון אמר לון, אדם הראשון היו לו שני בנים ועמד אחד והרג את חבירו, וזה יש לו שלשה והוא מבקש לעשות ארבעה.

מה טעם העבד יוצא בשן ועין, מן הכא וירא ויגד.

ויקח שם ויפת את השמלה. שם התחיל במצוה ובא יפת ונשמע לו, לפיכך זכה שם לטלית ויפת לפיוולא.

ממשמע שנאמר וילכו אחורנית איני יודע שערות אביהם לא ראו, אלא מלמד שנתנו ידיהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהן ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן. אמר הקדוש ברוך הוא לשם, אתה כסית את ערות אביך, חייך שאני פורעה לבניך, שנאמר (דניאל ג, כא) "באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון" אמר הקדוש ברוך הוא ליפת, אתה כסית ערות אביך חייך שאני פורע לך, שנאמר (יחזקאל לט, יא) "והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר". אמר הקדוש ברוך הוא לחם, אתה בזית עריתא דאבוך חייך שאני פורע לך, "כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים".

אשריהם הצדיקים לא דיין שזוכין לעצמן אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, הרבה בנים היו לו לאהרן שראוין לישרף כנדב ואביהוא שנאמר (ויקרא י, יב) "הנותרים", אלא שזכות אביהם גרמה להם, אוי להם לרשעים שמחייבין לעצמן ולבניהם ולבני בניהם עד סוף על הדורות, הרבה בנים היו לו לכנען שראוין לסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל, אלא שחובת אביהן גרמה להם.

אמר רב יהודה, כותי ערום אסור לקרות קריאת שמע כנגדו, [פשיטא], מהו דתימא הואיל וכתיב בהו "אשר בשר חמורים בשרם", אימא חמור בעלמא הוא, קא משמע לן לענין ערוה אקרו נמי ערוה, שנאמר וערות אביהם לא ראו.

**פסוק כד** וייקץ נח מיינו. פרקו יינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, בנו הפסול כמה דאת אמר (מלכים א' ח, סד) "כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל".

**פסוק כה** ויאמר ארור כנען. חם חטא וכנען נתקלל רבי יהודה אומר, לפי שכתוב (לעיל ט, א) "ויברך אלהים את נח ואת בניו", ואין קללה הוה במקום ברכה, לפיכך ויאמר ארור כנען.

רבי נחמיה אומר כנען ראה והגיד לפיכך תולין הקלקלה במקולקל. דבר אחר הרבה צער נצטער נח בתיבה שלא היה לו בן קטן שישמשנו, אמר, לכשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישמשני, כיון שעשה לו חם אותו מעשה אמר לו, אתה מנעת מלהעמיד לי בן שישמשני, לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו שהן עבדים לי. דבר אחר, אתה מנעת מלהעמיד לי בן רביעי, לפיכך בן רביעי שלך מקלל, אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפלה לפיכך יהא אותו האיש כעור ומפוחם.

חם וכלב שמשו בתבה, לפיכך יצא חם מפחם וכלב יצא מפרסם בתשמישו. אמר רב לוי, לאחד שקבע מוניטון שלו בתוך אהלו של מלך אמר המלך, גוזרני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו.

**פסוק כז** יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם. זה כורש שגזר לבנות בית המקדש, אף על פי כן וישכן באהלי שם, אין שכינה שורה אלא באהלי שם בר קפרא אמר, יהו דברי תורה נאמרין בלשונו של יפת בתוך אהלי שם רבי יודן אומר, מכאן לתרגום מן התורה וכן הוא אומר "ויקראו בספר בתורת האלהים" זה מקרא "מפורש" זה תרגום, "ושום שכל", אלו הטעמים, "ויבינו במקרא" אלו ראשי הפסוקים רבי הונא בן לוליינו אומר, אלו ההכרעות והראיות רבנן דקסרי אמרי, מכאן למסורת רבי זעירא ורבי חננאל בשם רבי, אפילו אדם רגיל בתורה כעזרא לא יהא קורא מפיו וכותב והא תני, מעשה שהיה רבי מאיר באסייא ולא היה שם מגלת אסתר וקרא לו מפיו וכתבה, תמן אמרין שתי מגלות כתב גנז את הראשונה וקים את השניה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הספרים התירו שיכתבו יונית, שנאמר יפת אלהים ליפת, דברים של יפת יהו באהלי שם, אי הכי גמר ומגוג נמי הכי קאמר יפיותו של יפת יהיה באהלי שם.