# פרק כ"ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/toldot/perek-25/

**פסוק א** ויסף אברהם ויקח אשה, כתיב (תהלים א, א ג) "אשרי האיש", זה אברהם "אשר לא הלך בעצת רשעים", זה דור הפלגה, "ובדרך חטאים לא עמד", אלו אנשי סדום, שנאמר (לעיל יג, יג) "ואנשי סדום רעים וחטאים". "ובמושב לצים לא ישב", זה אבימלך, שאמר לו "הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב", ולא קבל עליו "כי אם בתורת ה' חפצו" שנאמר (לעיל יח, יט) "כי ידעתיו למען אשר יצוה" וגו'. "ובתורתו יהגה יומם ולילה", אב לא למדו ורב לא היה לו. מהיכן היה למד תורה, אלא זמן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנין והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה, הדא הוא דכתיב (תהלים טז, ז) "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי". (תהלים א, ג) "והיה כעץ שתול על פלגי מים", ששתלו הקדוש ברוך הוא בארץ ישראל. "אשר פריו יתן בעתו", זה יצחק. "ועלהו לא יבל" זה ישמעאל. "וכל אשר יעשה יצליח", אלו בני קטורה, שנאמר ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה.

"עוד ינובון בשיבה", זה אברהם, "דשנים ורעננים יהיו" ויסף אברהם וגו'.

(איוב יד, ז ט) "כי יש לעץ תקוה", זה אברהם אבינו שהיה לו תקוה "אם יכרת ועוד יחליף", אם יאמר עליו הקדוש ברוך הוא כרת הברית הוא כורת הברית ועוד יחליף מצוות ומעשים טובים. "ויונקתו לא תחדל" זה לחלוחית שבו. "אם יזקין בארץ שרשו" "ואברהם זקן בא בימים", "ובעפר ימות גזעו", (לעיל כג, ב) "ותמת שרה בקרית ארבע". "מריח מים יפרח" מריח מצוות ומעשים טובים יפריח. "ועשה קציר כמו נטע". נטע אין כתיב כאן, אלא "כמו נטע", התוספת מרבה על העקר ויסף אברהם ויקח וגו'.

(קהלת יא, ו) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך", אם יהיו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים. ממי אתה למד, מאברהם, שלקח אשה והיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו, ויסף אברהם ויקח אשה.

ושמה קטורה, רבי יהודה אומר, זו הגר. אמר ליה רב נחמן, והכתיב ויסף אמר לו, על פי הדבור כמו דאת אמר "ויסף ה' דבר אלי". אמר ליה, והכתיב ושמה קטורה שקטרה מצוות ומעשים טובים. אמר ליה והכתיב (להלן פסוק ו) "ולבני הפילגשים אשר לאברהם" אמר ליה, פילגשם כתיב (שם) "בעודנו חי" אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני אמר רבי ברכיה, אף על גב דאת אמר (לעיל כא, יד) "ותלך ותתע במדבר" תאמר שנחשד עליה בריה, תלמוד לומר, ושמה קטורה, כזה שהוא חותם גנזכאי ומצאה בחותמה.

מנא הא מלתא דאמרי אינשי שתין תכלי מטייה לככא דקל חבריה שמע ולא אכל שנאמר "ולי אני עבדך ולצדוק הכהן" וגו' אמר ליה, את אמר מהתם, ואנא אמינא מהכא, ויביאה יצחק האהלה וכתיב בתריה ויסף אברהם.

רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא, תוספתו של הקדוש ברוך הוא מרבה על העיקר. קין עיקר והבל על ידי שהוא תוספת נולד הוא ושתי תאומותיו יוסף עיקר ובנימין על ידי שהוא תוספת מעמיד עשרה, שנאמר (להלן מו, כא) "ובני בנימין בלע" וגו'. ער עיקר ושלה על ידי שהוא תוספת מעמיד עשרה בתי דינין, שנאמר "בני שלה בן יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה" וגו'. עיקר שנותיו של איוב לא היו אלא מאתים ועשר שנים ונתוספו לו מאה וארבעים שנה שנאמר (איוב מב, טז) "ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה". עיקר [ימי] מלכותו של חזקיהו לא היו אלא ארבע עשרה שנה, ונתוספו לו חמש עשרה שנה, שנאמר (ישעיה לח, ה) "הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה". ישמעאל עיקר, ובני קטורה על ידי שהן תוספת ותלד לו את זמרן וגו'.

כיון שראו הנביאים שתוספתו של הקדוש ברוך הוא מרבה על העיקר עמדו וברכו את ישראל בתוספת. "יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים". (תהלים קטו, יד) "יוסף ה' עליכם עליכם ועל בניכם". ואף לעתיד לבא כתיב (ישעיה יא, יא) "יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו".

**פסוק ב** זמרן, שהיו מזמרין בעולם, יקשן, שהיו מתקשין בעולם, ורבנן אמרין, זמרן שהיו מזמרין בתף לעבודה זרה, ויקשן שהיו מקישין בתף לעבודה זרה.

**פסוק ג** ויקשן ילד את שבא ואת דדן, אף על גב דאנון מתרגמין תגרין ולופרין וראשי אמין כלן ראשי אמות הן.

**פסוק ה** **רמז קי** ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, רבי יהודה אומר, בכורה רבי נחמיה אומר, ברכה רבנן אמרין, קבורה ודיתיקי רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא, לא ברכו, אלא מתנות נתן לו משל למלך שהיה לו פרדס ומסרו לאריס והיו בו שני אילנות כרוכים זה לזה. אחד של סם חיים ואחד של סם המות. אמר האריס, אם אני משקה זה של סם חיים זה של סם המות חי עמו, ואם אין אני משקה זה של סם המות היאך זה של סם חיים חי. חזר ואמר, אנא אריס אנא מה דאהני למריה דפרדסא למעבד עבד ליה. כך אמר אברהם, אם מברך אני את יצחק בני עכשו, ישמעאל ובני קטורה בכלל, ואם אין אני מברך ישמעאל ובני קטורה, היאך אברך את יצחק. חזר ואמר, אריס אנא, אלא מה שהקדוש ברוך הוא עושה בעולמו יעשה. כיון שמת אבינו אברהם נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק בנו וברכו, הדא הוא דכתיב (להלן פסוק יא) "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו".

**פסוק ו** ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת. בימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני ישמעאל לעורר עם ישראל על הבכורה ובאו עמהן שתי משפחות רעות, כנעניים ומצריים. אמרו, מי הולך ודן עמהם. אמר גביעה בן קוסם אני הולך ודן עמהם. אמרו לו הזהר שלא תחליט את ארץ ישראל אמר, אני הולך ודן עמהם, אם נוצח אני הרי מוטב, ואם לאו הרי אתם אומרים מה הגרוע הזה שיעיד עלינו. הלך ודן עמהן. אמר לו אלכסנדרוס מוקדון, מי תובע מיד מי. אמרו בני ישמעאל, אנו תובעין מידן ומתורתן אנו באים עליהם. כתיב "כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים", וישמעאל בדין הוא שיטל פי שנים. אמר לו גביעה בן קוסם, אדוני המלך, אין אדם עושה חפצו בין בניו. אמר לו, הן. אמר לו, והכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. אמר לו, והיכן הוא נותן לבני קטורה. אמר לו, ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת. ונסתלקו משם בבשת פנים. אמרו כנעניים, מתורתן אנו באין עליהן. בכל מקום כתיב "ארץ כנען", יתנו לנו ארצנו. אמר לו, אדוני המלך, אין אדם עושה מה שהוא רוצה בעבדו, אמר לו, הן. אמר לו, והכתיב, (בראשית ט, כה) "ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו", הרי הארץ שלנו והן עבדים לאדונינו המלך. ונסתלקו בבשת פנים. אמרו מצריים, מתורתם אנו באים עליהם. ששים רבוא יצאו מארצנו טעונין כלי כסף וכלי זהב, דכתיב "וינצלו את מצרים", יתנו לנו כספנו וזהבנו. אמר להם גביעה בן קוסם, אדוני המלך, ששים רבוא עשו אצלם עבודה מאתים ועשר שנים, מהם כספים מהם זהבים, יתנו לנו מדינר דינר בכל יום. ישבו פילוסופים חשבו, לא הגיעו למאה שנה עד שנמצאת ארץ מצרים לטמיון ונסתלקו משם בבשת פנים. בקש לעלות לירושלים. אזלין אלין כותאי ואמרו לו הזהר, שאינם מניחין אותך לכנס לבית קדש הקדשים שלהם. כיון שהרגיש גביעה בן קוסם הלך ועשה לו שני אנפילאות ונתן בהם שתי אבנים טובות בשני רבאות כסף. כיון שהגיע להר הבית אמר לו אדוני המלך שלף את מנעליך ונעל אלו שני אנפילאות שהרצפה חלקה שלא תחליק רגליך כיון שהגיע לבית קדש הקדשים אמר לו, עד כאן יש לנו רשות לכנס, מכאן ואילך אין לנו רשות לכנס. אמר לו, לכשאצא אני משוה לך את גבהתך אמר לו אם אתה עושה כן, רופא אמן תקרא ושכר הרבה תטל.

תנו רבנן, בעשרים וחמשה בניסן אתנטול דימוסנאי מיהודה ומירושלים, כשבאו בני אפריקא לדון עם ישראל וכו', אמר להם גביהה בן פסיסא לחכמים, תנו לי רשות, ואדון עמהן. אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם. נתנו לו רשות (וכו' עד) עבד שקנה נכסים עבד למי, נכסים למי, ולא עוד אלא כמה שנים שלא עבדתנו אמר להם, חזרו לו תשובה. אמרו, תן לנו זמן. נתנו להם זמן שלשה ימים, בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה. עד ויתן אברהם את כל וגו'. ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת אב שכתב לגטיון לבניו בחיים ושגר זה מעל זה, יש לזה על זה כלום מאי מתנות, אמר רבי ירמיה, שמסר להם שם טמאה וכו'.

וישלחם מעל יצחק בנו אמר להם, מה שאתם יכולין להרחיק הרחיקו שלא תכוו בגחלתו של יצחק אבל עשו על ידי שבא ונזדוג ליעקב נטל את שלו מתחת ידו הדא הוא דכתיב (ישעיה כג, ז ח) "הזאת לכם עליזה וגו' מי יעץ זאת צור המעטירה" וגו'.

**פסוק ז** ואלה ימי שני חיי אברהם (תהלים לז, יח) "יודע ה' ימי תמימים", זה אברהם "ונחלתם לעולם תהיה", ואלה ימי שני חיי אברהם.

**פסוק ח** ויגוע וימת אברהם, אמר רב חנן בר רבא אמר רב, אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אמות העולם בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבדה קברניטה.

אמר רבי יהודה בר אלעאי, חסידים הראשונים היו מתים בחלי מעים בעשרה ובעשרים יום לומר שהחלי ממרק רבי יהודה אומר, כל מי שנאמר בו גויעה מת בחלי מעים.

שלשה שנאמר בהן בשיבה טובה, אברהם, דוד וגדעון.

מה בין מיתת נערים למיתת זקנים. רבי יהודה ורבי אבהו, רבי יהודה אומר, נר זה בשעה שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה וכל זמן שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה רבי אבהו אמר, התאנה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה בשעה שהיא נלקטת שלא בעונתה רע לה ורע לתאנה. רבי חיא רבה ותלמידיו ואית דאמרי רבי עקיבא ותלמידיו, ואית דאמר רבי יוסי בן חלפתא ותלמידיו, היו למודין להיות משכימין ויושבין ושונין תחת תאנה אחת, והיה בעל התאנה משכים ולוקטה אמרו שמא חושדינן מה עבדון, חלפון אתריהון אזל לגביהו, אמר להון, רבותי חדא מצוה דהויתון ילפין זכיין בי יושבין ושונין תחת תאנתי בטלתון יתה אמרו ליה, אמרינן שמא אתה חשדינן פיסן וחזרו לאתריהון מה עשה, השכים בשחרית ולא לקטן וזרחה עליה[ן] חמה והתליעו. אמרו, בעל הבית יודע אימתי עונתה של תאנה ללקט ולוקטן. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים ומסלקן, הדא הוא דכתיב, "דודי ירד לגנו".

זקן ושבע, הדא הוא דכתיב, (משלי לא, כה) "עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון", כל מתן שכרן של צדיקים מתקן לעתיד לבא. ומראה הקדוש ברוך הוא להן עד שהן בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד לתן להם לעתיד לבא, ונפשם שבעה והם ישנים. משל למלך שעשה סעודה לאורחים, והראה להם מה שהן אוכלין ושותין ושבעה נפשם וישנו להם. כך הקדוש ברוך הוא מראה לצדיקים עד שהן בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד לתן להם לעתיד ונפשם שבעה והם ישנים. מה טעם, (איוב ג, יב) "כי עתה שכבתי ואשקט ישנתי אז ינוח לי". כד דמך רבי אבהו חזי שלש עשרה נהרין דאפרסמון, אמר לון אלין דמאן אמרין ליה, דידך. אמר לון, אלין דאבהו (ישעיה מט, ד) "ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעלתי את אלהי". זבדי בן לוי ורבי יהושע ורבי יוסי בן פטרא תלתיהון אמרין הלין קריא כד דמכין חד מנהון אמר, "על זאת יתפלל כל חסיד אליך" וגו'. וחד מנהון אמר, (שם כג, ה) "תערך לפני שלחן דשנת בשמן ראשי כוסי רויה", "וישמחו כל חוסי בך" וגו'. וחרנא אמר, (שם פד, יא) "כי טוב יום בחצריך מאלף". רבנן אמרי, (שם לא, כ) "מה רב טובך אשר צפנת". הוי בשעת סלוקן של צדיקים מהעולם הקדוש ברוך הוא מראה להם שכרן המתקן להן, ואימתי, סמוך למיתתן, דכתיב "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו", הוי (משלי לא, כה) "ותשחק ליום אחרון".

**פסוק ט** ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו, בן האמה חולק כבוד לבן הגבירה.

כל מי שנאמר בו גויעה ואסיפה אינו אלא מיתתן של צדיקים. והא ישמעאל כתיב ביה (להלן פסוק יז) גויעה ואסיפה, ישמעאל עשה תשובה, דכתיב ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו, מכדי ישמעאל קשיש, מאי טעמא חשיב ליה יצחק מקמיה, שמע מנה תשובה עביד ואדבריה [ל]יצחק לקמיה. ודלמא דרך חכמתן קא חשיב. אלא מעתה דכתיב (להלן לה, כט) "ויקברו אתו עשו ויעקב בניו" הכא נמי דרך חכמתן קא חשיב, אלא מדאקדמיה ואדבריה שמע מנה עשה תשובה.

**פסוק י** השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת וגו', אמר רבי תנחומא, והלא מקבורתה של שרה לקבורתו של אברהם אבינו שלשים ושמנה שנה, והכא את אמר שמה קבר אברהם ושרה, אלא בא ללמדך שכל מי שגמל חסד עם שרה זכה לגמל חסד עם אברהם אמר רבי שמואל בר נחמן שם ועבר היו מהלכין לפני מטתו, וראו איזה מקום מפנה לאבינו אברהם, וקברו אותו בדיוטרין שלו.

**פסוק יא** ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק, (כתוב ברמז יג ולג).

אמר רבי סימון, כל מקום שנאמר ויהי אחרי חזר העולם לאחור ויהי אחרי מות אברהם, מיד ["ו]כל הבארות אשר" וגו'. (יהושע א, א) "ויהי אחרי מות משה", מיד פסק הבאר והמן וענני כבוד "ויהי אחרי מות יהושע", מיד נתגרו בהן יתדות הארץ (שמואל ב א, א) "ויהי אחרי מות שאול", מיד (שמואל א לא, א) "ופלשתים נלחמים בישראל". מתיבין חבריא לרבי סימון (ויהי) "ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך" אמר רבי תנחום, לא אתא רבי סימון למימר אלא ויהי אחרי אמר רבי יודן, אלולי שהעמיד הקדוש ברוך הוא אחרים תחתיהם, כבר חזר העולם לאחוריו דכתיב "ויהי אחרי מות אברהם", (להלן כו, יח) "וישב יצחק ויחפר את בארת המים". כתיב (יהושע א, א) "ויהי אחרי מות משה" [וכתיב] (שם) "ויאמר ה' אל יהושע". כתיב "ויהי אחרי מות יהושע, וכתיב ויאמר ה' יהודה יעלה" כתיב (שמואל ב א, א) "אחרי מות שאול, וכתיב ודוד שב מהכות את עמלק".

**פסוק יב-יז** ואלה תלדת ישמעאל, רבי חיא בר אבא ורבנן הוו יתבין ומקשין, מה ראה הקדוש ברוך הוא ליחס תולדותיו של רשע כאן. עבר רבי לוי. אמרין, הא אתא מרא דשמעתא נשאליניה אתא רבי לוי ואמר בשם רבי חמא בר חנינא, להודיעך בן כמה שנים נתברך זקנך.

ואמר רבי חיא בר אבא אמר רבי יונתן, למה נמנו שנותיו של ישמעאל, כדי ליחס שנותיו של יעקב דכתיב ואלה ימי שני חיי ישמעאל וגו' וכתיב "ואברהם בן שמנים ושש שנה וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה" עד דאתיליד יצחק הוה בר ארביסר, וכתיב (להלן כה, כו) "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם", וישמעאל בר כמה הוה בר שבעים וארבע, כמה פישן משניה ששים ושלש ובו בפרק שנתברך יעקב מת ישמעאל, דכתיב (להלן כח, ט) "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל" ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות אלא שקדשה ישמעאל ומת, והשיאה נביות אחיה ששים ושלש וארבע עשרה עד דאתיליד יוסף הרי שבעים ושבע, וכתיב "ויוסף בן שלשים שנה" הרי מאה ושבע שבע דשבעה ותרתי דכפנא הרי מאה ושש עשרה ואמר ליה יעקב לפרעה (להלן מז, ט) "ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה" וארבע עשרה שנה בבית עבר, אחר ירידתו לארם נמצא יעקב כשעמד על הבאר בן שבעים ושבע שנה היה כשם שפירש יעקב מיצחק עשרים ושתים שנה כך פירש יוסף מיעקב עשרים ושתים שנה והא יעקב פירש שלשים ושש אלא ארבע עשרה שנה דשמש בבית עבר לא נענש עליהם, ללמדך שגדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם.

ואלה שני חיי ישמעאל, מה ראה הכתוב ליחס שניו של ישמעאל כאן, אלא על ידי שבא מקדקדו של מדבר לגמל חסד לאביו.

**פסוק יח** וישכנו מחוילה עד שור וגו' הכא את אמר נפל ולהלן (לעיל טז, יב) את אמר "ישכן", אלא כל הימים שהיה אברהם אבינו חי, ישכן וכיון שמת אברהם אבינו "נפל". עד שלא פשט ידו בבית המקדש, "ישכן", כיון שפשט ידו בבית המקדש "נפל". בעולם הזה "ישכן", אבל לעתיד לבא "נפל".

**פסוק יט** ואלה תולדת יצחק בן אברהם, כתיב (משלי כג, כד) "גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו". גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק "ויהי בימי אחז" וגו', אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ווי שמלך אחז, אמר להם בן יותם הוא, ואביו צדיק היה, איני יכול לפשוט ידי בו. "ויולד חכם ישמח בו", מנין אתה אומר כל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים תלמוד לומר "ויולד חכם ישמח בו". אין לי אלא אביו בשר ודם, מנלן שאפילו הקדוש ברוך הוא מתמלא עליו רחמים, תלמוד לומר (משלי כג, טו) "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני".

"עטרת זקנים בני בנים", האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות האבות עטרה לבנים, שנאמר (שם) "ותפארת בנים אבותם" והבנים עטרה לאבות שנאמר (שם) "עטרת זקנים בני בנים" אמרו לא נצול אברהם מכבשן האש אלא בזכות יעקב אבינו משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון, ויצא דינו מלפני השלטון לשרף, וצפה אותו שלטון באיסטרולוגות שלו, שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך, אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו, כך יצא דינו של אברהם אבינו לשרף לפני נמרוד, צפה הקדוש ברוך הוא שעתיד יעקב לצאת ממנו, אמר הקדוש ברוך הוא כדאי הוא להנצל בזכותו של יעקב. הדא הוא דכתיב "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם".

אברם נקרא אברהם, שנאמר (דברי הימים א' א, כז) "אברם הוא אברהם". יצחק נקרא אברהם, דכתיב ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם. יעקב נקרא ישראל, דכתיב (להלן לה, י) "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל". יצחק נקרא ישראל, דכתיב (להלן מו, ח) "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב" אברהם נקרא ישראל, מלתא עמיקתא היא דין "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים (ובארץ כנען ובארץ גשן) שלושים שנה וארבע מאות שנה".

יצחק דומה לאברהם (כתוב בפסוק מי מלל לאברהם).

יש בנים שנתגנו באביהם זה יאשיהו שנתגנה באמון (דה"ב לג, כג), "כי הוא אמון הרבה אשמה". חזקיה נתגנה באחז שנאמר "צור תעודה ויש אבות שנתגנו בבניהם, עלי נתגנה בבניו (שמואל א ב, יג), "ובני עלי בני בליעל". שמואל נתגנה בבניו (שם ח, ג), "ולא הלכו בניו בדרכיו". אבל אברהם הוא נתגדל ביצחק, ויצחק נתגדל בו. שנאמר "וילכו שניהם יחדו", וכתיב אברהם הוליד את יצחק, וכי לא הוליד אלא יצחק, אלא שנתגדל בו.

**פסוק כ** ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה. יצחק אבינו היה כשנעקד על גבי המזבח בן שלושים ושבע שנה בו בפרק מתה שרה, באותו פרק נולדה רבקה, נמצאת רבקה נשאת ליצחק בת שלש שנים.

שש זוגות, ששנתיהם שוות, רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה הלל הזקן ורבי יוחנן בן זכאי משה רבינו ורבי עקיבא.

בת בתואל הארמי, אם למד שהוא מפדן ארם מה תלמוד לומר אחות לבן הארמי אלא בא ללמדך אביה רמאי ואחיה רמאי ואנשי מקומה רמאין, והצדקת הזו שהיא יוצאה מביניהם למה היא דומה לשושנה בין החוחים. כתיב (להלן כח, ה) "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן" וגו' מלמד שכללן כלם ברמאות.

**פסוק כא** ויעתר יצחק לה', רבי יוחנן אמר ששפך תפלות כעתר רבי שמעון בן לקיש אמר, שהפך את הגזרה ולפום כן קריין ליה עתרא דהפיך אדרא.

לנכח אשתו, מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן, אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כל בנים שאתה עתיד לתן לי יהיו מן הצדקת הזאת. אף היא אמרה כן.

כי עקרה היא, עיקר מטרין לא היה לה, וגלף לה הקדוש ברוך הוא עיקר מטרין.

ויעתר לו ה', לבן מלכים שהיה חותר לאביו לטול לטרא של זהב, הבן חותר מבחוץ והאב חותר מבפנים.

אמר רבי אלעזר, למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממדת רגזנות למדת רחמנות.

אמר רבי יצחק, יצחק אבינו עקר היה, שנאמר ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, על אשתו לא נאמר אלא לנכח אשתו, ששניהם עקורים היו. אי הכי ויעתר לו ה' ויעתר להם מבעיא ליה אלא לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע.

אמר רבי יצחק, מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים. למה נמשלה תפלתן לעתר וכו' כדלעיל.

רבי יהודה אומר, עשרים שנה היתה רבקה עקרה, ולאחר עשרים שנה לקח את רבקה והלך לו להר המוריה, למקום שנעקד שם, ונתפלל עליה על הריון הבטן, ונעתר לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר ויעתר לו.

**פסוק כב-כג** ויתרצצו הבנים בקרבה, רבי יוחנן אמר, זה רץ להרוג את זה, וזה רץ להרוג את זה. רבי שמעון בן לקיש אמר, זה מתיר צוויו של זה, וזה מתיר צוויו של זה רבי לוי אמר, שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדוג לו, אלא עד שהוא במעי אמו זירתיה מתוחה לקבליה הדא הוא דכתיב (תהלים נח, ד) "זרו רשעים מרחם". דבר אחר ויתרצצו הבנים עוברת על בתי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת "זרו רשעים מרחם תעו מבטן". עוברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב (ירמיה א, ה) "בטרם אצרך בבטן ידעתיך".

ותאמר אם כן למה זה אנכי, מלמד שהיתה רבקה אמנו מחזרת על פתחיהן של נשים, ואומרת הגיע לכם הצער הזה מימיכם אם כן הוא הצער של בנים הלואי לא עיברתי. אם כן אני עתידה להעמיד שנים עשר שבטים הלואי לא עיברתי שראויה היתה רבקה להעמיד שנים עשר שבטים, הדא הוא דכתיב ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, הא תרין. ושני לאמים ממעיך יפרדו, הא ארבע. ולאם מלאם יאמץ, הא שיתא. ורב יעבד צעיר, הא תמניא. וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה, הא עשרה. ויצא הראשון אדמוני, הא חד עשר. ואחרי כן יצא אחיו הא תריסר. ואית דמיתי לה מן הדין קריא, "ז"ה" בגימטריא תריסר.

ותלך לדרש את ה', וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים, אלא לא הלכה אלא לבית מדרשו של שם ועבר, ללמדך כל מי שהוא מקבל פני זקן כאלו הוא מקבל פני שכינה.

ויתרצצו הבנים בקרבה, שהיו חולקין בשביל העולם הזה והעולם הבא, באותה שעה רצה סמאל להרוג יעקב במעי אמו, אלא שעמד מיכאל כנגדו. באותה שעה עמד מיכאל ורצה לשרוף לסמאל, עד שהושיב הקדוש ברוך הוא בתי דינים ביניהן.

ויאמר ה' לה, על ידי שם בן נח (ככתוב בפסוק ותכחש שרה).

שני גוים בבטנך, שני גאים בבטנך אדריינוס באומות, ושלמה בישראל.

שני גוים בבטנך אמר לה דומה את לשדה שזרעה הצליח ומלאו האוצרות בר והאצטבלאות קש, תהא ברוכה השדה שמלאה האוצרות בר והאצטבלאות קש, אמר הקדוש ברוך הוא לרבקה יהא שלום בכרס הזה שהיא עתידה למלאות גן עדן צדיקם וגיהנם רשעים.

שני גוים שנואי גוים כל האומות שונאים את ישראל וכל האומות שונאין את עשו, סנאון דברייך במעיך שנאמר "ואת עשו שנאתי".

ושני לאמים ממעיך יפרדו, מכאן שנולד מהול.

ולאם מלאם יאמץ, עד כאן קורין סבתכא ורעמה, מכאן ואילך יקומון יהודאי וארמאי.

ורב יעבד צעיר, אם זכה יעבוד, ואם לא יעבד.

שני גוים בבטנך, אמר רב יהודה אמר רב אל תקרי 'גוים' אלא 'גאים' זה אנטונינוס ורבי שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. דאמר מר, צנון מחתך את המאכל, חזרת מהפך האוכל. קשות מרוחא מעיינא והתני דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמן קשואין שהוא קשה לכל גופו של אדם כחרבות, לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי.

ולאם מלאם יאמץ, אמר רבי נחמן, מתחלה היו מביאין נסכים מיהודה שלא היה יינם מחמיץ עד שנותנים לתוכו שעורין, והיו קורין אותו חמץ סתם. עכשיו אין יינם של אדום מחמיץ עד שנותנים לתוכו שעורים וקורין אותו חומץ האדמי, לקיים מה שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה" אם מלאה זו חרבה זו, רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ולאם מלאם יאמץ.

קיסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהם או ישבו שתיהם אל תאמין, חרבה קיסרי וישבה ירושלים האמן, שנאמר "אמלאה החרבה" וכתיב ולאם מלאם יאמץ.

**פסוק כד** וימלאו ימיה ללדת כאן לחסרין ולהלן למלאין והנה תומם בבטנה תומים כתיב להלן (לח, כז) "תאומים" מלא, לפי ששניהם פרץ וזרח היו תמימים, וכאן עשו ויעקב אחד צדיק ואחד רשע.

**פסוק כה** ויצא הראשון אדמוני, בזכות ראשון אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון, ובונה לכם ראשון, ומביא לכם ראשון. ובזכות (ויקרא כג, מ) "ולקחתם לכם ביום הראשון", אני נגלה לכם ראשון, "אני ראשון ואני אחרון". ופורע לכם מן הראשון ויצא הראשון אדמוני. ובונה לכם ראשון זה בית המקדש, שנאמר (ירמיה יז, יב) "כסא כבוד מרום מראשון". ומביא לכם ראשון, זה מלך המשיח, שנאמר (ישעיה מא, כז) "ראשון לציון הנה הנם".

דבר אחר למה יצא עשו ראשון, כדי שיצא מלא דמים ותצא סריותו עמו, כהדין פרביטא שהוא משטף את המרחץ ואחר כך מרחץ בנו של מלך, כך למה יצא תחלה כדי שיצא הוא וסריותו עמו. מטרונא שאלה את רבי יוסי בן חלפתא, למה יצא עשו תחלה אמר לה טפה ראשונה של יעקב היתה, משל אם תניחו שתי מרגליות בשפופרת אחת, לא זאת שאת נותנה בראשונה היא יוצאה אחרונה, כך טפה ראשונה של יעקב היתה.

אדמוני כאלו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדום, דכתיב (שמואל א טז, יב) "וישלח ויביאהו והוא אדמוני", מיד נתירא, אמר אף זה שופך דמים כעשו, אמר לו הקדוש ברוך הוא "עם יפה עינים", עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג.

דיקלטינוס מלכא הוה רעי חזירי בהדא טבריא וכיון דהוה מטי סדרא דרבי הוו ינוקי נפקין ומחיין ליה, לבתר יומין אתעבד מלך ויתיב ליה בהדא פניאס ושלח כתבין לטבריא בפניא רמשא דערובתא דשבתא אמר אנא יהיב קילון דיהון רברבני דיהודאי קיימין קדמאי בצפרא דחד בשבא פקדיה לשליחא ואמר לא תתן יתהון להון אלא מטמעיא יומא דערובתא נחת רבי שמואל בר נחמן למיסחי חמתיה לרבי דהוה קאי קומי סדרא רבה ופניו חולנית אמר לו למה פניך חולנית, אמר לו כך וכך אשתדר לי מן מלכותא. אמר לו איתא סחי, דברייך עביד לך ניסן כדעלון למסחי אתא הדא ארגינטין מגחך ומרקד קדמיהון בעי רבי דיזעף ביה, אמר לו רבי שמואל בר נחמן שבקיה דזימנין על ניסין הוא מתחמי אמר לו מריך בעקא ואת קאם גחיך ומרקד אמר להון אכלון ושתון דברייכון עביד לכון ניסן, ואנא מקים לכון קדמי בצפרא דחד בשבא באפוקי שבתא בתר סדרא נסביתון ואוקימון קדם פיילי דפניאס עלון ואמרין הא קיימין קדם פיילי אמר סגרון פיילי נסביתון ואוקימון על מטכסא דמדינתא עלון ואמרין ליה אמר אנא קילווי דיתזון בי בני תלת יומי, ויעלון ויסחון וייתון לגבאי אזלין ואתזון בי בני תלתא יומין ועאל ארגינטין ומזגא קומיהון ועאלין ואסחון ואתון לגביה אמר להון בגין דאלהכון עביד לכון ניסן אתון מקילין למלכא אמרין ליה לדקלטינוס רעי חזירי אקילנן, ברם לדקלטינוס מלכא אנן משתעבדין אמר להם אף על פי כן לא תבזון לא ברומי זעיר ולא בגולייר זעיר כלו כאדרת שער, כלו ראוי לאדרת.

כלו כאדרת שער (דניאל ב, לה) באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט מי גרם להם להיות אדרי קיט על שפשטו ידיהם באדירים.

ויקראו שמו עשו, הא שוא שבראתי בעולמי אמר רבי יצחק, אתון קריתון לחזירתכון שם אף אנא אקרי לבני בכורי, שם "כה אמר ה' בני בכורי ישראל".

ויצא הראשון אדמני, שעד שהוא במעי אמו שתה דם נדתה.

**פסוק כו** ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו, הגמון אחד שאל את רבן גמליאל אמר ליה מי תופס מלכות אחרינו, הביא ניר חלק נטל קלמוס וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו אמרו ראו דברים ישנים מפי זקן חדש להודיעך כמה צער היה אותו צדיק מצטער.

מכאן אתה למד שאין בני עשו נופלין עד שיבא שריד מיעקב ויקצץ רגלי בני עשו מהר שעיר, שנאמר (במדבר כד, יט) "וירד מיעקב והאביד שריד מעיר".

**פסוק כז** ויגדלו הנערים ויהי עשו, משל להדס ועצבונית שהיו גדלים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו, וזה חוחיו כך כל שלש עשרה שנה שניהם הולכים לבית הספר ולאחר שלש עשרה שנה זה הולך לבית הספר, וזה הולך לבית עבודה זרה. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון צריך אדם לטפל בבנו עד שלש עשרה שנה, ולאחר שלש עשרה צריך שיאמר ברוך שפטרני מענשו של זה.

ויהי עשו איש ידע ציד, צד את הבריות בפיו, את לא גנבת מאן גנב עמך את לא קטלת מאן קטל עמך רבי אבהו אמר שודני צודני צד בבית צד בשדה. צד בבית היאך מתקנין מילחא צד בשדה, היאך מתקנין תיבנא, רבי אבא בר כהנא אמר, הפקיר עצמו כשדה, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לא דיינו שנשתעבדנו לשבעים אומות אלא אף לזו שנבעלת כנשים, אמר להם הקדוש ברוך הוא בו בלשון אפרע מהם, הדא הוא דכתיב (ירמיה מט, כב) "והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה".

ויעקב איש תם ישב אהלים, שני אהלים, בית מדרשו של שם, ובית מדרשו של עבר.

ויגדלו הנערים, יעקב הלך בדרך החיים, שהיה יושב אהלים ועוסק בתורה כל ימיו, עשו בדרך המות, שהרג את נמרוד ואת חיור בנו. ועוד בקש להרוג את יעקב, "יקרבו ימי אבל אבי".

יעקב שמש את אברהם חמש עשרה שנה ואת שם חמשים ושמונה שנה שמש שם את מתושלח תשעים ושמונה וכו'.

יעקב איש תם, נולד מהול, (כדכתוב ברמז י"ו).

**פסוק כח** ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, קופרא טבא לפומיה כסא טבא לפומיה ורבקה אהבת את יעקב כל ששומעת קולו מוספת אהבה על אהבתו.

**פסוק כט** ויזד יעקב נזיד, אמר לו עשו מה טיבו של תבשיל זה, אמר לו שמת אותו זקן אמר לו באותו זקן נגעה מדת הדין, אמר אם כן לא יש מתן שכר, ולא תחית המתים. ורוח הקודש אומר (ירמיה כב, י) "אל תבכו למת" זה אברהם (שם) "בכו בכו להולך" זה עשו וכו'.

ויזד יעקב נזיד, תנא אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם יצחק אביו. ומאי שנא עדשים, מה עדשים אלו גלגל אף אבלות גלגל ואכא דאמרי מה עדשה אין לה פה אף אבל אין לו פה אכא בנייהו לנחומי בביעי.

אמר רבי יוחנן, חמש עברות עבר אותו רשע באותו יום, XאY בא על נערה המאורסה, דכתיב ויבא עשו מן השדה וכתיב התם (דברים כב, כז) "כי בשדה מצאה". XבY הרג את הנפש, כתיב הכא והוא עיף, וכתיב התם "כי עיפה נפשי להורגים". XגY כפר בתחית המתים, דכתיב (להלן פסוק לב) "הנה אנכי הולך למות". XדY כפר בעיקר, כתיב הכא למה זה לי בכרה, וכתיב התם "זה אלי ואנוהו". XהY בזה את הבכורה, דכתיב (להלן פסוק לד) "ויבז עשו את הבכרה".

אתה מוצא אברהם חי מאה ושבעים וחמש שנה ויצחק מאה ושמונים אלא אותן חמש שנים שמנע הקדוש ברוך הוא מחייו, מפני חמש עברות שעשה אמר הקדוש ברוך הוא כך הבטחתי את אברהם (לעיל טו, טו) "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה", זו היא שיבה טובה רואה בנו עובד עבודה זרה, ומגלה עריות, ושופך דמים, מוטב לו שיפטר בשלום. הדא הוא דכתיב " טוב חסדך מחיים".

**פסוק ל** הלעיטני, פער פיו וכו' (כדכתוב ברמז ק"ט).

**רמז קיא** מן האדם האדם הזה, רבי יוחנן אמר, מניה ומן פטרונה וריש לקיש אמר, מניה ומן דכוותיה הוא אדום (לעיל פסוק כה) "ויצא הראשון אדמוני", תבשילו אדום, הלעיטני נא מן האדם, ארצו אדמה (להלן לב, ד) "ארצה שעיר שדה אדום", גבוריו אדמים (נחום ב, ד) "מגן גבוריהו מאדם", לבושו אדמים, "אנשי חיל מתלעים" יפרע ממנו אדום (שיר השירים ה, ו) דודי צח ואדום בלבוש אדום "מדוע אדום ללבושך".

**פסוק לא-לב** מכרה כיום את בכרתך לי, אמרו כשהיו יעקב ועשו במעי אמן אמר לו יעקב לעשו, אחי שני עולמות לפנינו העולם הזה ועולם הבא. העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן לשא אשה ולהוליד בנים ובנות, אבל העולם הבא אין בו כל המדות הללו, רצונך טול אתה העולם הזה, ואני אטל העולם הבא, שנאמר מכרה כיום את בכרתך לי, כאותו היום שהיו בבטן אמם מיד כפר עשו בתחית המתים, שנאמר הנה אנכי הולך למות אותה שעה נטל עשו חלקו העולם הזה, ויעקב נטל חלקו העולם הבא. וכשבא יעקב מבית לבן וראה לו עשו בנים ובנות עבדים ושפחות, אמר לו יעקב אחי לא כך אמרת לי שתטול אתה העולם הבא ואני אטל העולם הזה, מנין לך כל הממון הזה שתשמח הרהר עשו בדעתו ומה העולם הזה שאינו חלקו, נתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו, העולם הבא שהוא חלקו, על אחת כמה וכמה. מיד אמר עשו רצונך בוא ונעשה שתפות, טול אתה חצי העולם הזה וחצי העולם הבא כו'. אמר לו יעקב בני רכים ואינן יכולין לעמוד ביסורין, שנאמר (להלן לג, יג) "ודפקום יום אחד".

ויאמר יעקב מכרה כיום, אמר לו זבין לי חד יום מן דידך, אמר רבי אחא, כל מי שיודע לחשב כמה שנים ישב אבינו יעקב בשלוה ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו.

ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות, מתחיל מחרף ומגדף למה לי אין כתיב כאן, אלא למה זה לי.

דבר אחר הנה אנכי הולך למות, שהיה נמרוד מבקש להמיתו בשביל אותו בגד שהיה של אדם הראשון, שבשעה שהיה עשו לובשו ויוצא בשדה היו באין כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצים אצלו.

**פסוק לג** ויאמר השבעה לי, מה רצה יעקב אבינו ליתן נפשו על הבכורה, דתנן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מתרות ועבודה בבכורות, משהוקם המשכן נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים. אמר יהא רשע זה עומד ומקריב הדא הוא דכתיב (יחזקאל לה, ו) "אם לא דם שנאת ודם ירדפך", ועשו זה שונא את הדם רבי לוי אמר, זה דם מילה רבי שמואל בר נחמן אמר, זה דם הקרבנות. רבנן אמרי שנאת דמו של אדם ואתה הורגו הדא הוא דכתיב "ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה" רבי לוי אמר ולא חפץ בבכורה, רבי חמא אמר, זה דם הקרבנות שהוא קרוי ברכה, כמה דאת אמר (שמות כ, כא) "מזבח אדמה תעשה לי" וכתיב (שם) "אבוא אליך וברכתיך".

**פסוק לד** ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, מה עדשה זו יש בה שמחה ויש בה אבלות כך אבל, שמת אברהם, ושמחה שנטל יעקב הבכורה.

ויאכל וישת, הכניס עמו כת של פריצים אמר ניכול מדידה וניחוך עילויה ורוח הקודש אומר (ישעיה כא, ה) "ערך השלחן" סדר פתורא "צפה הצפית" סדר מנרתא אית אתרא דקריין למנרתא צפיתא "קומו השרים", זה מיכאל וגבריאל. "משחו מגן", כתבו הבכורה ליעקב. תני בר קפרא ולפי שהיו כמשחקים, הסכים הקדוש ברוך הוא עמהן, ומנין שהסכים דכתיב (שמות ד, כב) "כה אמר ה' בני בכורי ישראל".

ויקם וילך, יצא הוא ובזיונו עמו.

ויבז עשו את הבכרה, מה בזה עמה תחית המתים בזה עמה, הדא הוא דכתיב "בבוא רשע בא גם בוז" שבא הוא ובזיונו עמו "ועם קלון חרפה", שנתלוה עמו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב, כמה דאת אמר "ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים".