# פרק כ"ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/toldot/perek-27/

**פסוק א** ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו, רבי יצחק פתח (ישעיה ה, כג) "מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו", כל מי שנוטל שחד בשביל להצדיק את הרשע זה יצחק על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו וגו'.

"מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם", לא ממה שהיתה רבקה אוהבת ליעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה לא יעול ויטעי לההוא סבא על שם "תועבת ה' גם שניהם" ועל ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו.

**רמז קיד** רבי יצחק פתח (דברים טז, יט) "ולא תקח שחד" וגו', ומה מי שנטל ממי שנתחייב לו כהו עיניו, הנוטל שחד ממי שאינו חייב לו, על אחת כמה וכמה.

רבי חנינא בר פפא פתח (תהלים מ, ו) "רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו" כל פעלות שפעלת אלינו בשבילנו, למה כהו עיניו של יצחק, כדי שיבא יעקב ויטל את הברכות.

יצחק תבע יסורין וכו' (כדכתוב ברמז ק"ה).

ותכהין עיניו מראת, מראות ברעתו של אותו רשע. אמר הקדוש ברוך הוא יהא יצחק יוצא לשוק ויהון בריתא אמרין דין אביו של אותו רשע, אלא הרי אני מכהה עיניו ויהא יושב בתוך ביתו, הדא הוא דכתיב "בקום רשעים יסתר אדם" מכאן כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות. תלמיד רשע מאחיה השלני (מ"א יד, ד) "ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו" שהעמיד ירבעם הרשע. בן רשע מיצחק ותכהין עיניו מראת שהעמיד עשו הרשע.

דבר אחר מראת, מכח אותה ראיה בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת דכתיב (ישעיה לג, ז) "הן אראלם צעקו חצה" ונשרו דמעותיהן לתוך עיניו של יצחק והיו רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו. דבר אחר בשעה שנעקד על גבי המזבח תלה עיניו למרום והביט בשכינה. מושלים אותו משל למה הדבר דומה למלך שהיה מטיל בפתח פלטין שלו וראה בן של אוהבו מציץ עליו בעד החלון, אמר אם אני הורג אותו הריני מכריע את אוהבי, אלא הריני גוזר שיסתתמו חלונותיו. כך בשעה שנעקד תלה עיניו והביט בשכינה, אמר הקדוש ברוך הוא אם אני הורג אותו הריני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזרני שיכהו עיניו.

והביט בכבוד השכינה, והכתיב (שמות לג, כ) "כי לא יראני האדם וחי", אלא תחת המיתה כהו עיניו בזקנותו, מכאן אתה למד שהסומא כמת.

אסור להסתכל בצלם דמות רשע, שנאמר "לולי פני יהושפט... אני נושא אם אביט אליך ואם אראך" ואמר רבי אליעזר עיניו כהות, שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת, משום דאסתכל ביה בעשו הרשע. והא גרמא ליה והאמר רבי יצחק, לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר (לעיל כ, טז) "הנה הוא לך כסות עינים", אל תקרי כסות עינים אלא כהות עינים שנאמר ותכהין עיניו מראת. הא והא גרמא ליה.

דבר אחר לאדם גדול שהיה לו טרקלין נאה ומשובח והיו שכניו שורפין קש ותבן ומעלין עשן בעד החלון הלך וסתם את החלון, כך נשי עשו עובדין עבודה זרה ויצחק רואה ומצר, מיד כהו עיניו.

ויקרא את עשו בנו הגדל, הגיע ליל פסח קרא יצחק לעשו בנו, אמר לו בני הלילה הזה העליונים אומרים שירה, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחין, ועשה לי מטעמים ורוח הקודש משיבה אותו (משלי כג, ו) "אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו" ונתעכב שם אמרה רבקה ליעקב בנה הלילה הזה העליונים וכו' היום הזה ברכת טללים עשה מטעמים לאביך שעד שהוא בעולמו ויברכך, והבא שני גדיי עזים, וכי שני גדיי עזים היה מאכל של יצחק אלא אחד הקריב קרבן פסח, ואחד עשה מטעמים עשר ברכות ברך יצחק את יעקב כנגד עשרה מאמרות שנברא בהן העולם, וכשיצא יעקב מעטר כחתן וככלה בקשוריה וירד עליו תחית טל מן השמים ונדשנו עצמותיו ונעשה גבור חיל לכך נאמר (להלן מט, כד) "מידי אביר יעקב".

ויקרא את עשו בנו הגדל, למדינה שהיתה מכתבת ענקמין למלך והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס, והיתה קוראה אותו מקרואלפרוס אמרה להם בני מקרואלפרוס ואין אתם מכתיבין אותו, אמרו לה אם בעיניך מקרואלפרוס בעינינו הוא ננס. כך אביו קרא אותו גדול, ויקרא את עשו בנו הגדל, אמו קראה אותו גדול ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל אמר להם הקדוש ברוך הוא בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן, שנאמר (עובדיה א, ב) "הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד". אמר רבי ברכיה לקבל תורא טבחה הדא הוא דכתיב, (ישעיה לד, ו) "כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום".

ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני, הדא הוא דכתיב (משלי כו, כה) "כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו" את מוצא תועבה אחת כתיב בתורה וכתיב בה עשר XאY לא ימצא בך מעביר בנו XבY ובתו באש וגו' כאן כתיב "שבע" על אחת כמה וכמה, הוי שבע תועבות בלבו.

**פסוק ב** הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי, אמר רבי יהושע, הגיע אדם לפרק אבותיו קודם לחמש שנים ידאג מן המיתה שכך אמר יצחק אם לשנים של אבא אני מגיע, עד עכשיו מתבקש לי, ואם לשנים של אימא מגיע, הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי.

תני שבעה דברים מכסים מבני אדם, ואלו הן XאY יום המיתה, שנאמר (קהלת ט, יב) "כי... לא ידע האדם את עתו". XבY יום הנחמה "אני ה' בעתה אחישנה". XגY ועמק הדין, שנאמר (דברים א, יז) "כי המשפט לאלהים הוא". XדY ואין אדם יודע במה משתכר, דכתיב (קהלת ה, יח) "מתת אלהים היא". XהY ואין אדם יודע מה בלב חברו "אני ה' חוקר לב". XוY ואין אדם יודע מה בעבורה של אשה, דכתיב (קהלת יא, ה) "כעצמים בבטן המלאה". XזY ומלכות הרביעית מתי תפול, דכתיב (ישעיה סג, ד) "כי יום נקם בלבי".

**פסוק ג** ועתה שא נא כליך, שחוז מאני זינך שלא תאכילני נבלות וטרפות. סב מאני זינך שלא תאכילני גזלות וחמסים. תליך אמר לו הרי ברכות תלויות למאן דרחמי ליה למתברכא הוא מתברך דבר אחר שא נא כליך זה בבל דכתיב (דניאל א, ב) "ואת הכלים הביא" וגו' תליך זו מדי, דכתיב "ויתלו את המן". קשתך זו יון, דכתיב (זכריה ט, יג) "כי דרכתי לי יהודה קשת וגו' ועוררתי בניך ציון על בניך יון". וצא השדה זו אדום, דכתיב "ארצה שעיר שדה אדום".

**פסוק ד** ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, אמר לו בתחלה הייתי נהנה מן הראיה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם. וכן שלמה אומר (קהלת ה, י) "ברבות הטובה רבו אוכליה" וגו' לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניא וכפן לההוא דחמי סולגיתא מליא ושבע.

**פסוק ה** ורבקה שמעת בדבר יצחק אל עשו וגו' לצוד ציד להביא אם מצא מוטב, ואם לאו להביא מן הגזלות ומן החמסים.

**פסוק ח-יא** ועתה בני שמע... לך נא אל הצאן, לך וקדם את האומה שהיא משולה כצאן (יחזקאל לד, לא) "ואתן צאני צאן מרעיתי". וקח לי משם שני גדיי עזים, אם מצאת מוטב, ואם לאו הבא לי מפורנין שלי, שכך כתב לה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום. גדיי עזים טבים, טובים לך, טובים לבניך. טובים לך, שעל ידיהם אתה נוטל את הברכות. טובים לבניך שעל ידם מתכפר להם דכתיב "כי ביום הזה יכפר עליכם".

**פסוק יא** הן עשו אחי איש שער, גבר שיידן כמה דאת אמר (ישעיה יג, כא) "ושעירים ירקדו שם". ואנכי איש חלק כמה דאת אמר (דברים לב, ט) "כי חלק ה' עמו" רבי לוי אמר לקוץ וקרח שהיו [עומדים] על שפת הגרן, עלה המוץ [בקוץ] ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו, כך עשו הרשע כל השנה כולה הוא מתלכלך ואין לו במה יתכפר, אבל יעקב בא יום הכיפורים ומתכפר, כמה דאת אמר (ויקרא טז, ו) "כי ביום הזה יכפר עליכם".

+4(רמז קטו) אמר רבי יצחק, לא שאיל הוא לה ולא שאילה היא לו "ונשא השעיר", זה עשו עשו אחי איש שער. "את כל עונתם", את כל עונות תם (לעיל כה, כז) "ויעקב איש תם".

**פסוק יב** אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, כתועה וכעובד עבודה זרה.

והבאתי עלי קללה ולא ברכה, אפילו ברכה אחת שהוא עתיד לתן לי בסוף אינו נותן לי.

אמר רבי אלעזר, כל המחליף דבורו כאלו עובד עבודה זרה, כתיב הכא והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם "הבל המה מעשה תעתעים".

**פסוק יג** ותאמר לו אמו עלי קללתך בני, אמרה אדם הראשון שחטא לא אמו נתקללה שנאמר (לעיל ג, יז) "ארורה האדמה" אף את עלי קללתך בני, רבי יצחק אמר עלי לכנס לומר לו בנך יעקב צדיק ועשו רשע.

(פסוק יד) וילך ויקח ויבא לאמו, אנוס וכפוף ובוכה.

**פסוק טו** ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמודות, שחמד מנמרוד הרשע, הדא הוא דכתיב "חמד רשע מצוד רעים".

רבי מאיר אומר, עשו ראה את הכתנת על נמרוד וחמד אותה בלבו והרגו, ולקחו ממנו וכשלבש אותה נעשה גם הוא גבור, שנאמר (לעיל כה, כז) "ויהי עשו איש ידע ציד" אמר יעקב, אין הרשע ראוי ללבוש בגדים הללו מה עשה חפר בארץ וטמנם, שנאמר (איוב יח, י) "טמון בארץ חבלו" וגו'.

אשר אתה בבית, שבהן משמש לאביו, אמר רבי שמעון בן גמליאל, כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו הרשע את אביו. אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמש אותו בבגדים מלכלכים, ובשעה שהייתי יוצא לשוק הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות.

אשר אתה בבית כמה נשים היו לו ואת אמרת אשר אתה בבית, אלא דהוא ידע מה עובדיהו עובדא הוה בהדא סיעא דפריצין בהדא כפר חטיא דהוו נהיגין אכלין ושתין בבי כנישתא כל פתי רמשא דשבתא מן דהוו אכלין הוו נסבין גרמי ומקלקלי יתהון על ספרא חד מנהון דמך אמרין ליה למאן את מפקד על בניך אמר לון לספרא אמר כמה רחמין הוו ליה והוא אמר לספרא אלא דהוה ידע עובדיהון כך כמה נשים היו לו, ואת אמרת אשר אתה בבית אלא דהוה ידע עובדיהון.

**פסוק טז** ואת ערת גדיי העזים, אמר רבי יוחנן תרין אדרעין דאבונא יעקב כתרין עמודין דפרספא ואת אמרת הלבישה אלא חייטינן [רב הונא בשם רבי יוסי אמר] שני תמידין שהיו ישראל מקריבין בחג היו מרכיבין אותן על שני הוגנין והיו רגליהן שפופות בארץ קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו. אמר רבי חנינא, [והלא] עגלין נשחטין וזיתים נקצצין ועפר שבהרים מעשה נסים הם.

תמן תנינן בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה, מנא הני מילי אמר רבי אלעזר, דאמר קרא (להלן לח, כ) "וישלח יהודה את גדי העזים" הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע. ולילף מינה כתיב קרא אחרינא ואת ערת גדיי העזים, הוי להו שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים. הניחא למאן דאמר אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין מאי אכא למימר, תרי מעוטי כתיבי.

**פסוק יז** ותתן את המטעמים, לותה אותו עד הפתח אמרה עד כאן הייתי חיבת לך, מכאן ואילך ברייך יקום לך.

**פסוק יט** ויאמר יעקב... אנכי עשו בכרך, אמר רבי לוי אנכי שעתידין בני לקבל עשרת הדברות אבל עשו בכרך.

קום נא שבה, אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב אתה אמרת קום נא שבה בבקשה חייך באותו לשון אני פורע [לך] "קומה ה' ויפצו איביך" (משלי יג, כג) "יש נספה בלא משפט", זה עשו אמר לו הקדוש ברוך הוא לעשו אתה אמרת "יקם אבי", אף אני בו בלשון אני פורע לך, (תהלים סח, ב) "יקום אלהים יפוצו אויביו".

**פסוק כ-כא** ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, מה זה מהרת למצוא את הברכה בני, אביך נתברך בן שבעים וחמש ואתה בן ששים ושלש.

ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, חד מניהו אמר ומה אם לקרבנך המציא לך (לעיל כב, יג) "וירא והנה איל" וגו', למאכלך על אחת כמה וכמה. חד מנהון אמר, אם לזוגך המציא לך, דכתיב "הקרה נא לפני" וכתיב (שם סג) "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים", למאכלך על אחת כמה וכמה. כי הקרה ה' אלהיך לפני, משל לעורבא דאייתי נורא לקיניה בשעה שאמר כי הקרה ה' אלהיך אמר יצחק יודע אני שאין עשו מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אין זה עשו אלא יעקב, מיד אמר ליה (פסוק כא) גשה נא ואמשך בני. נשפכו מים על ברכיו והיה לבו רפה כשעוה, וזמן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים אחד לימינו ואחד לשמאלו והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, י) "אל תשתע כי אני אלהיך" אל תשוע אל יהי לבך לשעוה.

**פסוק כב** ויאמר הקל קול יעקב, הא קל דקל חכים וידים משלחן מתין אין יעקב שולט אלא בקולו שנאמר הקל קול יעקב. ואין עשו שולט אלא בידים, שנאמר והידים ידי עשו. בשעה שיעקב מצפצף בקולו אין ידי עשו שולטות. לא עמדו פילוסופים באומות העולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. אבנימוס הגרדי נתכנסו כל אומות העולם אצלו אמרו לו תאמר שאנו יכולים להזדווג באומה זו, אמר להן לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהן, אם [מצאתם] שם תינוקות מצפצפים בקולם אי אתם יכולים להן ואם לאו אתם יכולים להם, שכך הבטיחן אביהם ואמר להם הקל קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו הקל קול יעקב בפילגש בגבעה "ארור נתן אשה לבנימין".

דבר אחר הקל קול יעקב, הא קל משתק את העליונים ואת התחתונים כתיב (יחזקאל א, כד) "בעמדם תרפינה כנפיהן" וכי יש ישיבה למעלה והכתיב "ורגליהם רגל ישרה" שאין להם קפיצים (דניאל ז, טז) קרבת על חד מן קאמיא מן קיימיא (ישעיה ו, ב) "שרפים עמדים ממעל לו" "וכל צבא השמים עמד(ים) עליו מימינו ומשמאלו" ואת אמרת "בעמדם" אלא בעם דם, בשעה שישראל אומרים שמע ישראל וגו' שותקים ואחר כך תרפינה כנפיהן ומה הן אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" כתיב (איוב לח, ז) "ברן יחד כוכבי בקר" זרעו של יעקב שנמשלו לכוכבים (דניאל יב, ג) "ומצדיקי הרבים ככוכבים". ואחר כך (איוב שם) "ויריעו כל בני אלהים", אלו מלאכים כתיב "ותשאני רוח ואשמע אחרי קול" משקלסתי אני וחברי ואחר כך "רעש גדול", ומה הן אומרים (שם) "ברוך כבוד ה' ממקומו".

אמר רבי יהודה בן רבי אלעאי, רבי היה דורש הקל קול יעקב קולו של יעקב צוח, ממה שהידים ידי עשו עשו לו, אמר רבי יוחנן, אנדרינוס קיסר הרג בביתר שמונים אלף רבוא בני אדם.

הקל קול יעקב, כחך קשה משל עשו, [עשו] אם תופס את האדם הרי הוא בידו, ואם ברח, אינו יכול [לעשות] לו דבר, אבל אתה אפילו אדם בורח לסוף העולם, הקול אתה אומר בבית הכנסת והרי הוא בא מעצמו.

דבר אחר כל הקולות שלך "ויהי קולות וברקים", והגשמים בזכותך (ירמיה י, יג) "לקול תתו המון מים" אם אתה מפטט בקולך הידים ידי עשו. וכן הוא אומר (שמות יז, ז) "היש ה' בקרבנו" מיד "ויבא עמלק".

הקל קול יעקב והידים ידי עשו, זה אנדרינוס קיסר שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים. הקל קול יעקב זה אספסינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא, ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא. והידים ידי עשו זו מלכות רומי, שהחריבה את ביתנו, ושרפה היכלנו והגלתנו מארצנו. דבר אחר הקל קול יעקב, אין לך תפלה נשמעת שאין בה מזרעו של יעקב.

**פסוק כג** ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו, בשעה שהיו רשעים עומדים ממנו לא היה מכירו.

**פסוק כה-כו** ויאמר גשה נא ושקה לי בני, את נושקני בקבורה ואין אחר נושקני בקבורה.

ויבא לו יין, מהיכן היה וכתיב (לעיל פסוק יז) ותתן את המטעמים מיכאל הביא לו מן עדן, אין אתה מוצא יין של ברכה אלא זה ושל אברהם (בראשית יד, יח) ומלכי צדק מלך שלם וגו'.

**פסוק כז** ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו, אמר רבי יוחנן, אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, ואת אמרת וירח את ריח בגדיו ויברכהו, אלא כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו.

דבר אחר וירח את ריח בגדיו, ריח בגדיו, כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות. יוסף משיתא בשעה שבקשו שונאים לכנס להר הבית אמרו יכנס מהם ובהם תחלה אמרין ליה עול ומה דאת מפיק דידך הוא נכנס והוציא מנורה של זהב אמרו ליה אין דרכו של הדיוט להשתמש בו, אלא עול זמן תניינות ומה דאת מפיק דידך הוא ולא קבל עליו, נתנו לו מכס שלש שנים ולא קבל עליו, אמר לא די שהכעסתי לאלהי פעם אחת אכעיסנו פעם שניה, ומה עשו לו נתנוהו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו והיה צוח ווי דאכעסתי לבריי יקום איש צרורות בן אחותו של יוסי בן יועזר איש צרדה דהוה רכיב סוסיא בשבתא אזל קומי שריתא למצטלבא אמר ליה לרבי יוסי חמי סוסיא דארכבי מרי, וחמי סוסיא דארכבך מרך אמר ליה אם כן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו אמר לו עשה אדם רצונו יותר ממך אמר לו אם כן לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו נכנס בו הדבר כארס של עכנא הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין, סקילה שרפה הרג וחנק. מה עשה הביא קורה ונעצה בארץ, וקשר בה נימין והקיפה גדר ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע נתלה בקורה נפסקה נימא ונחנק קדמתו חרב, ונהפך עליו גדר ונשרף נתנמנם יוסי בן יועזר וראה מטתו פורחת באויר, אמר אוי לשעה קלה קדמני זה לגן עדן.

דבר אחר מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, ויאמר ראה ריח בני הרי בנוי, כמה דאת אמר (במדבר כח, ב) "ריח ניחחי תשמרו להקריב". כריח שדה הרי חרב, כמה דאת אמר "ציון שדה תחרש". אשר ברכו ה', הרי בנוי ומשכלל לעתיד לבא, כמה דאת אמר, (תהלים קלג, ג) "כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם".

וירח את ריח בגדיו, [הנהו] בריוני דהוו בשיבבותיה דרבי זירא, דהוה מקרב להו כי היכי דאהדרו בהו בתיובתא והוו קפדי רבנן, כי נח נפשיה דרבי זירא, אמרי עד האידנא הוה קטינא חריך שקי דהוה בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי, הרהרו בלבייהו ועבוד תשובה.

**פסוק כח-כט** ויתן לך האלהים מטל השמים, כתיב "שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי" אמר יעקב על ידי שהייתי עוסק בתורה שנמשלה למים, זכיתי להתברך בטל ויתן לך האלהים מטל השמים.

הגשמים אינן יורדין אלא בזכותך (דברים כח, יב) יפתח ה' לך בזכותך, הטללים אינן יורדין אלא בזכותך ויתן לך האלהים, בזכותך.

יתן לך, ויחזור ויתן לך. יתן לך ברכות ויתן לך כבושין הראויות לך. יתן לך שלך, ויתן לך של אביך יתן לך שלך ויתן לך של אחיך. יתן לך אלהותא אימתי לכשתצטרך, הדא הוא דכתיב (שופטים טז, כח) ("ויתפלל) [ויקרא] שמשון וגו' ויאמר זכרני נא וחזקני נא", אמר לפניו רבונו של עולם זכור לי אותה ברכה שברכני אבא יתן לך אלהותא.

מטל השמים, זה המן, "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". [ו]משמני הארץ זה באר, שהיתה מעלה דגים שמנים. ורב דגן אלו הבחורים (זכריה ט, יז) "דגן בחורים". ותירש אלו הבתולות, (שם) "ותירש ינובב בתולות". דבר אחר מטל השמים אלו מנחות ומשמני הארץ, הקרבנות ורב דגן, אלו הבכורים ותירש, אלו הנסכים דבר אחר מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ, זה משנה ורב דגן, זה תלמוד ותירש, זה אגדה.

יעבדוך עמים, אלו שבעים אומות. וישתחוו לך לאמים, אלו בני ישמעאל ובני קטורה, דכתיב (לעיל כה, ג) "ובני דדן היו אשורם ולטושם ולאמים". הוה גביר לאחיך זה עשו ואלופיו. וישתחוו לך בני אמך, הכא את אמרת בני אמך, ולהלן הוא אומר "בני אביך", אלא יעקב על ידי שנשא ארבע נשים הוא אומר "בני אביך", יצחק שלא נשא אלא אחת הוא אומר בני אמך.

ארריך ארור ומברכיך ברוך, ולהלן הוא אומר (במדבר כד, ט) "מברכיך ברוך וארריך ארור" אלא בלעם על ידי שהיה שונא, פותח בברכה וחותם בקללה דבר אחר, הרשעים על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין פותחין בברכה וחותמין בקללה. הצדיקים על ידי שתחלתן יסורין וסופן שלוה, פותחין בקללה וחותמין בברכה ארריך ארור ומברכיך ברוך.

**פסוק ל** ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב, פילונו של אבינו יצחק מפולש היה ורבנן אמרי כמין איסטדימוטא הדלתות היו נכפלות לאחוריהן ועמד לו יעקב אחורי הדלת ויצא, דכתיב אך יצא יצא יעקב נראה יוצא ואינו יוצא ועשו אחיו בא יוצא מזין.

**פסוק לא** ויעש גם הוא מטעמים, הדא הוא דכתיב "שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך" באיזה זכות השממית בידים תתפש, בזכות אותן הידים ויעש גם הוא מטעמים.

יקם אבי, אמר ליה הקדוש ברוך הוא ליעקב אתה אמרת וכו', כדלעיל.

**פסוק לג** ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד, (שם כט, כה) "חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישגב", חרדה שהחרידה רות לבועז בדין היה לקללה, אלא "ובוטח בה' ישגב", נתן הקדוש ברוך הוא בלבו וברכה, (רות ג, י) "ויאמר ברוכה את לה' בתי". חרדה שהחריד יעקב ליצחק בדין היה לקללו, אלא "ובוטח בה' ישגב" נתן בלבו וברכו.

אמר רבי חמא בר חנינא מאד מחרדה שהחריד על גבי המזבח אמר מי הוא שנעשה סרסור ביני לבין המקום שיטל יעקב את הברכות כלפי רבקה אמר אמר רבי יוחנן, מי שיש לו שני בנים אחד יוצא ואחד נכנס חרד אלא בשעה שנכנס עשו נכנס גיהנם עמו. רבי נתן בשם רבי אחא התחילו כתלי הבית מרתיחין, הוא דהוה אמר מי אפוא, מי הוא זה שעתיד לאפות בכאן, אני או יעקב בני אמר ליה הקדוש ברוך הוא לא אתה ולא יעקב בנך, אלא הוא הצד ציד צידא היך ציידך פכור תרעיא היך תרעך פכור ומקולקל הדא הוא דכתיב, "לא יחרך רמיה צידו", לא יאריך ולא יאחר הקדוש ברוך הוא לרמאי ולצידו דאמר רבי יהושע בן לוי, כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן, צד עופות וכופתן ומלאך בא ומפריחן, כל כך למה, (שם) "הון אדם יקר חרוץ" כדי שיבא יעקב ויטל את הברכות שהן יקרות של עולם חרוצות לו. רבי חנינא בר פפא שאליה לרבי אחא, אמר ליה מהו דכתיב "הון אדם יקר חרוץ", אמר ליה חרוצה היא ביד הצדיקים, שאינן נוטלין מן היקר של עתיד לבוא בעולם הזה.

ואכל מכל, רבי יהודה אומר, מכל מה שנברא מששת ימי בראשית. רבי נחמיה אומר, מכל מה שהוא מתקן לצדיקים לעתיד לבוא. אמר ליה עקרו של דבר מה האכילך אמר ליה איני יודע, אלא טועם הייתי טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל מעדנים שבעולם. אמר רבי ברכיה כיון שהזכיר בשר מיד בכה, אמר אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי, אתה שהאכילך בשר על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי לפי שהיה יצחק אבינו מתפחד תאמר שלא עשיתי כשורה שעשיתי את שאינו בכור בכור, וכיון שאמר (להלן פסוק לו) "את בכרתי לקח" אמר יאות ברכתי אמר רבי אלעזר, אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר אלולי שרמה יעקב אבינו באביו לא נטל את הברכות תלמוד לומר גם ברוך יהיה.

אמר רבי יצחק, בא לקללו אמר לו הקדוש ברוך הוא, הזהר שאם אתה מקללו לנפשך את מקלל, שכבר אמרת (לעיל פסוק כט) ארריך ארור.

אמר רבי לוי, ששה דברים משמשין את האדם, שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו. העין והחוטם והאזן, אינן ברשותו. מה דלא בעי שמע מה דלא בעי מורח מה דלא בעי חמי הפה והיד והרגל ברשותו, אי בעי הוא לעי באוריתא אי בעי מפליג מצות, אי בעי אמר לישן ביש, אי בעי מחרף ומגדף והיד אי בעי גניב, אי בעי קטיל והרגל אי בעי אזיל לבתי כנסיות ומדרשות ואי בעי אזיל לבתי טרטיאות ולבתי קרקסיאות, ובשעה שאדם זוכה הקדוש ברוך הוא עושה אותן שהן ברשותו שלא ברשותו. הפה גם ברוך יהיה. היד "ותיבש ידו אשר שלח עליו" הרגל (משלי א, טו טז) "בני אל תלך בדרך אתם... כי רגליהם לרע ירוצו".

**פסוק לד** כשמע עשו את דברי אביו, אמר רבי חנין, כל מי שאומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא יותרו מעיו אלא מאריך רוחה וגבי דיליה זעקה אחת הזעיק יעקב אבינו לעשו אימתי נפרע לו, בשושן הבירה "ויזעק זעקה גדולה ומרה".

שלושה דמעות הוריד עשו, אחד מימינו, ואחד משמאלו, ואחד נסתלקה בתוך עינו והיא (תהלים פ, ו) "האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש". אמרו ישראל עשו הרשע על שהוריד שלש דמעות נתמלא רחמים עליו אנו שדמעותינו תדירין ביום ובלילה כלחם, על אחת כמה וכמה, שנאמר (שם מא, ד) "היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה", אמר דוד "אל דמעתי אל תחרש".

ואכל מכל, (כתוב לעיל).

**פסוק לה-לו** הכי קרא שמו יעקב, מלמד שחכך בגרונו והוציא את הזמורה.

שלשה באו בעלילה, קין, ועשו, ומנשה. קין דכתיב (לעיל ד, יג) "גדול עוני מנשוא" עשו דכתיב (להלן פסוק לח) הברכה אחת הוא לך אבי מנשה בתחלה קרא לאלהות הרבה, ולבסוף לאלהי אבותיו.

ויאמר בא אחיך במרמה, בחכמת תורתו הלא אצלת לי ברכה, מן הנצולות.

**פסוק לז** ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך, היא ברכה שביעית ולמה אומר תחלה, אמר לו מלך שמתיו עליך וברכותיך שלו הן, עבדא ומה דיליה למריה ולכה אפוא מה אעשה בני, ברם לך פתא אפויה רבי יוחנן אמר הרף ממני שפורניותו אפוי לך בכל מקום וריש לקיש אמר, הרף ממני שאף וחמה מסורין לו אמר לו הקדוש ברוך הוא כך היית אומר ולכה אפוא אמר לו (ישעיה כו, י) "יחן" אמר לו "רשע" הוא, אמר לו "בל למד צדק" לא כבד את הוריו אמר לו "בארץ נכחות יעול" עתיד לפשוט ידו בבית המקדש, אמר לו אם כן השפע לו טובה בעולם הזה "ובל יראה גאות ה'" לעולם הבא.

**פסוק לט** הנה משמני הארץ יהיה מושבך, זו איטליא ומטל השמים מעל, זו בית גוברין דבר אחר הנה משמני הארץ, מן שמיניא דארעא אנטונינוס שלח לגבי רבינו, אמר ליה בגין דתיסבריא חסרין מה נעביד דנמליא יתהון נסביה לשליחא ועייליה לגו פרדסא עקר פוגלין רברבין ושתל דקיקין, חסין רברבין ושתל דקיקין אמר ליה הב לי אנטיגרפא לא יהב ליה עאל גביה אמר ליה מה אמר לך, אמר ליה לא אמר לי כלום, אמר ליה ולא עבד קדמך כלום אמר ליה אעלני לגו פרדסא שרי עקר פוגלין רברבין ושתל דקיקין תרדין רברבין ושתל דקיקין, חסין רברבין ושתל דקיקין. שרי מפיק דוכסין ומעייל איפרכון עד זמן דאיתמליאן תיסבריא.

**פסוק מ** ועל חרבך תחיה, אמר רבי לוי, תטל חרבך ואת חיי ואת אחיך תעבד אם זכה תעבד, ואם לאו תעבד והיה כאשר תריד, אמר ליה את יש לך ירידין והוא יש לו ירידים. את יש לך נמוסים והוא יש לו נמוסים אם ראית יעקב אחיך פורק מעליו עולה של תורה, גזור עליו שמדים ואת שולט בו, הדא הוא דכתיב (ישעיה סג, טז) "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו", ויצחק היכן הוא אמרו ישראל מי שאומר גזור עליו שמדים את מתכיפו, עם האבות.

**פסוק מא** וישטם עשו בלבו, נעשה לו שונא ונוקם ונוטר, עד כדון קראון סנטיראי דרומאי.

ויאמר עשו (אל לבו) [בלבו], הרשעים ברשות לבן (כתוב ברמז ס"א).

אמר רבי לוי, אוי להם לרשעים שהן מתעמקין עצות רעות על ישראל, כל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתם, עשו אמר שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו ולא היה יודע שאביו פרה ורבה, אני איני עושה כן אלא יקרבו ימי אבל אבי פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה, אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחת כורסי אנא מחנק להון הדא הוא דכתיב "כל הבן הילוד היארה תשליכהו" וגו'. אמר המן שוטה היה פרעה ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים ופרות ורבות, אני איני עושה כן, אלא (אסתר ג, יג) "להשמיד להרג ולאבד". אמר רבי לוי, אף גוג לעתיד לבא אומר כן שוטה היה המן ולא היה יודע שיש להן פטרון בשמים, אני איני עושה כן אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונן, ואחר כך להם, הדא הוא דכתיב (תהלים ב, ב) "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו", אמר הקדוש ברוך הוא רשע לי באת להזדווג, חייך שאני עושה מלחמה עמך, שנאמר "ה' כגבור יצא" וגו', (זכריה יד, ג) "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב".

יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב, רבי יהודה אומר בא לו עשו במתינה אמר מה אנא מעכיר את אבא אלא יקרבו ימי אבל אבי רב נחמן אמר, הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותן רבנן אמרי אם אני הרגו, הרי שם ועבר יושבין עלי בדין, ואומרים לי למה הרגת את אחיך. אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל, והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו ויורש אני שתי משפחות. הדא הוא דכתיב (יחזקאל לה, י) "יען אמרך את שני הגוים ואת [שתי הארצות] לי תהיינה וירשנוה וה' שם היה", מאן אמר דאמרת כן אמר הקדוש ברוך הוא "וה' שם היה" כפר עשו ואמר אנא לא אמרי הדא מילתא, אמר ליה הקדוש ברוך הוא לית (אנא) [את] ידע דאנא בודקיהון דלבא, (ירמיה יז, י) "אני ה' חקר לב".

**פסוק מב** **רמז קטז** ויגד לרבקה את דברי עשו, מי הגיד לה, אמהות נביאות היו, רבקה היתה מהאמהות. רבי ברכיה בשם רבי יצחק, אפילו הדיוט אינו חורש תלם ונביאים חורשים תלם בתוך תלם "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו".

הנה עשו אחיך מתנחם לך, כמת הוא תוה עליך כמת הוא מתנחם עליך כבר הוא שותה עליך כוס תנחומין.

**פסוק מד** וישבת עמו ימים אחדים, וכתיב (להלן כט, כ) "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים", נאמר כאן ימים אחדים, ונאמר להלן "אחדים", מה להלן שבע שנים, אף כאן שבע שנים.

עד אשר תשוב חמת אחיך, אמו בצדקתה אמרה והוא לא עשה כן, אלא "ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח", עוברתיה ונחרתיה לא זיעא מפומיה (למה אשכל גם שניכם).

**פסוק מו** ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת, התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה קופחת זו לזו.