# פרק מ"ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayechi/perek-47/

**פסוק ב** **רמז קנג** ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים. מלמד שלא היו גבורים שבשבטים מי היו, ראובן, שמעון, לוי, יששכר, ובנימין. עשה הדבר בחכמה, אמר, אם אני מעמיד הגבורים שבהם לפני פרעה מיד יעשה אתם אנשי מלחמתו, ומנין שלא היו גבורים, אתה מוצא מברכת משה רבנו כל מי שנכפל שמו היה גבור, שנאמר (דברים לג, ז) "וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה", "ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון", (שם כד) "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר", (שם כב) "ולדן אמר דן גור אריה", (שם יח) "ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך", "ולגד אמר ברוך מרחיב גד".

ואית דאמרי אפכא, לפי שנאמר ומקצה אחיו לקח ולא נתפרשו שמותם אותם שנכפלו שמותן לקח.

(לעיל מו, כט) "ויאסר יוסף מרכבתו" (כתוב ברמז צו).

שמע יוסף שבא(ו אחיו) [אביו] אל גבול מצרים ולקח את כל האנשים ההולכים עמו ויצא לקראת אביו, וכל העם יוצאים לקראת המלך ואין המלך יוצא לקראת אדם אחר, אלא ללמדך שאביו של אדם כמלכו.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מאי דכתיב ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים, מאן נינהו, אמר ליה אלו הנכפלים בשמות והא אכא נמי יהודה דאכפל אמר ליה, יהודה למלתה הוא דאכפל דאמר רבי יונתן מאי דכתיב "יחי ראובן ואל ימת וגו' וזאת ליהודה" וכו'.

**פסוק יד** **רמז קנד** וילקט יוסף. אמר רב יהודה אמר שמואל, כל כסף וזהב שבעולם לקט יוסף והביא למצרים, שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף. אין לי אלא בארץ מצרים, שבארץ כנען ושבשאר ארצות מנין, תלמוד לומר (לעיל מא, נז) "וכל הארץ באו מצרימה", וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהם, שנאמר (שמות יב, לו) "וינצלו את מצרים", ואמר רב אסי, שעשאוה כמצולה שאין בה דגים ריש לקיש אמר, עשאוה כמצודה שאין בה דגן והיה מנח עד רחבעם. בא שישק מלך מצרים ונטלו מרחבעם, בא זרח מלך הכושי ונטלו משישק בא אסא ונטלו מזרח ושגרו להרדימון בן טברימון באו בני עמון ונטלו מהרדימון בא יהושפט ונטלו מבני עמון והיה מנח עד אחז. בא סנחריב ונטלו מאחז בא חזקיה ונטלו מסנחריב והיה מנח עד צדקיה. באו כשדים ונטלוהו מצדקיה באו פרסים ונטלו מכשדים באו יונים ונטלו מפרסיים. באו רומיים ונטלו מיונים ועדין מנח ברומי. אמר רבי חמא בר חנינא, שלש מטמוניות הטמין יוסף אחת נתגלתה לקרח, ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא.

**פסוק כח** ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. למה פרשה זאת סתומה מכל פרשה שבתורה אלא כיון שנפטר יעקב אבינו התחיל השעבוד דבר אחר, שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו דבר אחר, שנסתמו ממנו כל צרות שבעולם.

**פסוק כט-לא** (כתוב ברמז קמ"א).

"יקר בעיני ה' המותה לחסידיו". קשה לפני הקדוש ברוך הוא לגזר מיתה על הצדיקים. כך היה יכל הכתוב לומר למשה אתה מת, ולא אמר כך אלא תלה המיתה בימים (דברים לא, יד) "הן קרבו ימיך למות". וכן ביעקב.

**רמז קנה** ויקרבו ימי ישראל למות. הדא הוא דכתיב (תהלים פט, מט) "מי גבר יחיה ולא יראה מות". מי גבר כאברהם שהצילו מכבשן האש וכתיב ביה (לעיל כה, ח) "ויגוע וימת אברהם". מי גבר כיצחק שפשט צוארו על גבי המזבח, וכתיב ביה "לא ידעתי יום מותי", ומי גבר כיעקב שנפגש עם המלאך, דכתיב ויקרבו ימי ישראל וגו'.

ויקרבו ימי ישראל למות. זהו שאמר הכתוב (דברי הימים א' כט, טו) "כי גרים אנחנו לפניך וגו' כצל ימינו על הארץ", הלואי כצל כתל או כצל אילן אלא "כצל עובר", כצלו של עוף שהוא עובר וצלו עמו. (דברי הימים שם) "ואין מקוה" אין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעין ואומרים בפיהם שימותו. אברהם אמר (בראשית טו, ב) "ואנכי הולך ערירי". יצחק אמר "בטרם אמות". ואף יעקב אמר, ושכבתי עם אבתי, אימתי, בשעה שנטה למות.

**רמז קנו** ויקרבו ימי ישראל. זהו שאמר הכתוב (קהלת ח, ח) "אין אדם שליט ברוח" חצוצרות שעשה משה במדבר כיון שנטה למות גנזן הקדוש ברוך הוא שלא תהא תוקע בהן שום אדם והן באים אצלו, שנאמר (דברים לא, כח) "הקהילו אלי" וכו' לקים מה שנאמר (קהלת שם) "ואין שלטון ביום המות" וכיון שעשה זמרי אותו מעשה "ויבא אחר איש ישראל" וגו', והיכן היה משה ופנחס מדבר לפני משה אלא לקים מה שנאמר "ואין שלטון ביום המות" ונתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה. ואף דוד כתיב "והמלך דוד זקן", וכיון שנטה למות כתיב (שם ב, א) "ויקרבו ימי דוד" וגו'. המלך אין כתיב כאן אלא "דוד". ואף יעקב כיון שנטה למות היה משפיל עצמו אצל יוסף ואמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך. אימתי כשקרב למיתה, ויקרבו ימי ישראל למות.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך נטמן אתה ואין אתה מת, מהו ויקרבו, אמר לו הקדוש ברוך הוא, היום קובל עליך כאדם שאומר לחבירו פלוני קבל על חבירו. אמרו רבותינו, כל מי שנאמר בו קריבה (למות) לא מגיע לימי אבותיו. דוד כתיב בו "ויקרבו ימי דוד למות", לא הגיע לימי אבותיו בעז, עובד ישי אמרו רבותינו, יתר מארבע מאות שנה חיו ודוד לא חיה אלא שבעים שנה. עמרם חיה מאה ושלשים ושבע שנה, ומשה לא חיה אלא מאה ועשרים שנה. לפיכך כתיב בו קריבה, (דברים לא, יד) "הן קרבו ימיך למות". יעקב כתיב בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו. אברהם חיה מאה שבעים וחמש שנה, יצחק חיה מאה ושמונים, ויעקב חיה מאה ארבעים ושבע, לפיכך נאמר בו קריבה, ויקרבו ימי ישראל.

ויקרא לבנו ליוסף. ולמה לא קרא לראובן וליהודה שראובן היה בכור ויהודה היה מלך, וקרא ליוסף, לפי שהיה ספק בידו לעשות, לפיכך ויקרא לבנו וגו'.

ועשית עמדי חסד ואמת. וכי יש חסד שהוא של שקר. אלא משל הדיוט אומר מת בריה דרחמך טעון מת רחמך פרוק אמר לו, אם תעשה לי חסד אחרי מותי הוא חסד של אמת.

אל נא תקברני במצרים. למה, שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים ויהיו מרחשות תחת גופי. דבר אחר, שלא יעשוני עבודה זרה, שכשם שנפרעין מעובדי אלילים כך נפרעין ממנה שנאמר (שמות יב, יב) "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים". וכן אתה מוצא בדניאל בשעה שפתר החלום לנבוכדנצר, מה כתיב "באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה" אבל דניאל לא קבל שאמר כשם שנפרעין מעובדי עבודה זרה כך נפרעין מעצמה. וכן אתה מוצא בחירם מלך צור, כיון שעשה עצמו עבודה זרה מה כתיב בו, (יחזקאל כח, ב) "יען (כי) גבה לבך ותאמר אל אני". אמר לו הקדוש ברוך הוא, (שם ג) "הנה חכם אתה מדניאל" שנבוכדנצר בקש להקריב לו והוא לא רצה, ואת עושה עצמך אלוה, ומה היה סופו, (שם יז) "על ארץ השלכתיך". דבר אחר, אמר יעקב שלא יפדו בי המצריים כתיב בהם "אשר בשר חמורים בשרם", ואני נמשלתי כשה, שנאמר (ירמיה נ, יז) "שה פזורה ישראל", וכתיב "ופטר חמור תפדה בשה" ולמה האבות תובעין ארץ ישראל ומחבבין אותה. אמר רבי אלעזר, אכא דברים בגו מהו דברים בגו, (תהלים קטז, ט) "אתהלך לפני ה' בארצות החיים".

אמר קרנא יודע היה יעקב בעצמו שצדיק גמור הוא, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את בניו. שלא קבל עליו צער מחילות כיוצא בו אתה אומר (להלן נ, כה) "וישבע יוסף וגו' אמר רבי חנינא, דברים בגו יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את אחיו, שלא קבל עליו צער מחילות.

שנו רבותינו, המוצא מת נוטלו ואת תפסתו אמר רבי יהודה, דאמר קרא, ונשאתני ממצרים מקרקע מצרים טל עמי. וכמה שעור תפיסה, נוטל עפר תחוח וחופר בבתולה שלש אצבעות.

וישתחו ישראל על ראש המטה. כתיב "וילכו גם אחיו ויפלו לפניו", הינו דאמרי אינשי תעלא בעדניה סגיד ליה מאי בצירותיה מאחוה אלא מהכא וישתחו ישראל וגו' (כתוב ברמז תתל"ג).