# פרק מ"ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayechi/perek-48/

**פסוק א** ויאמר ליוסף הנה אביך חלה.

**פסוק ב** **פסוק ד-ו** הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים וגו' כל מי שיש לו אחזה איקרי קהל, ולוי שאין לו אחזה לא איקרי קהל אם כן חסרו להו שנים עשר אמר אביי, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי אמר רבא, והכתיב על שם אחיהם יקראו וגו', לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר וכו', והא חלוקין בנשיאים, ההוא לחלק כבוד לנשיאים דתניא, שלמה עשה שבעה ימים חנכה מה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנכה, לחלק כבוד לנשיאים.

ועתה שני בניך הנולדים לך. אמר ליה רב פפא לאביי, למימרא דנולדים דעתידי דמתילדי משמע אלא מעתה שני בניך הנולדים לך הכא נמי העתידים דמתילדי אלא מאי דילדי משמע, אלא מעתה (מ"א יג, ב) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו", הכא נמי דהוה, ועדין מנשה לא בא אלא משמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם.

**פסוק ז** ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל. תני, אין איש מת אלא לאשתו, שנאמר (רות א, ג) "וימת אלימלך איש נעמי", אין אשה מתה אלא לבעלה, שנאמר מתה עלי רחל.

רבנן אמרי, כל מי ששוהה את נדרו, סוף שהוא קובר את אשתו, שנאמר ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל ואקברה שם.

רבי מאיר אומר (ואומר) (מיכה ה, א) "ואתה בית לחם אפרתה". שומע אני בחלקו של יוסף בנה תלמוד לומר "הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער", במי שנמשל בחיתו יער (להלן מט, כז) "בנימין זאב יטרף".

**פסוק יד** "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר (כתוב ברמז ט).

**פסוק טו** ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו (כתוב ברמז כ).

האלהים הרעה אתי (כתוב ברמז לז).

**פסוק טז** **רמז קנז** המלאך הגאל אתי. רבי אלעזר אומר, הקיש גאלה לפרנסה ופרנסה לגאלה, מה גאלה פלאים אף פרנסה פלאים מה פרנסה בכל יום אף גאלה בכל יום רבי שמואל בר נחמן אמר, גדולה מן הגאלה, שהגאלה על ידי מלאך, דכתיב המלאך הגאל אתי, ופרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא, דכתיב "פותח את ידך ומשביע". רבי יהושע בן לוי אמר, גדולה מקריעת ים סוף, דכתיב (שם קלו, יג) "לגזר ים סוף לגזרים", וסמיך ליה (שם כה) "נתן לחם לכל בשר".

ויקרא בהם שמי (כתוב ברמז קכ).

וידגו לרב בקרב הארץ. כתיב "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין", אמר רב אבהו, אל תקרי עלי עין אלא עולי עין זרעא דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא רב יוסי בר חנינא אמר, מהכא וידגו לרב מה דגים שבים מים מכסים בהן ואין עין הרע שולטת בהו אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהן.

רבי יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה. אמר, כי סלקן בנות ישראל מנהרא מסתכלן בי, ולהוי להו זרעא שפירי כותי אמרי ליה רבנן, ולא מסתפי מר מעינא בישא אמר להו, מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא בהו עינא בישא, דכתיב (להלן מט, כב) "בן פרת וגו' ואכא דאמרי, מהכא, עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלה לא תשלט בה עין הרע. (כדלעיל).

**פסוק יט** ואולם אחיו הקטן יגדל. (כתוב ברמז יא).

**פסוק כא** הנה אנכי מת. רב נחמן ורב יצחק הוו יתבי בסעודתא. בתר דסעוד אמר ליה רב נחמן לרב יצחק, לימא לן מר מידי, אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן, יעקב אבינו לא מת אמר ליה, וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטיא אמר לו, מקרא אני דורש, (ירמיה מו, כז) "ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו' ואת זרעך מארץ שבים", מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.

**פסוק כב** ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו', וכי בחרבו ובקשתו לקח, והא כבר נאמר (תהלים מד, ז) "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני", אלא בחרבי זו תפלה ובקשתי זו בקשה. (כתוב ברמז רל"ג).

אמר יעקב, מה אני מניח את בני לפל ביד אמות העולם אני נלחם כנגדם, הוא דאמר לו ליוסף אשר לקחתי מיד האמרי וגו', והיכן מצינו שלקח יעקב בחרבו ובקשתו, הוי אומר בשכם. (הנה אביך חלה).