# פרק מ"ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayechi/perek-49/

**פסוק א** ויקרא יעקב אל בניו. לא היה צריך לומר אלא ויקרא עשו אל בניו למה, שהיה גדול אלא אמר הכתוב "כי לא שאול תודך מות יהללך" ומי מודה שהוא משתחוה לחי שכן כתיב (שם לח, יט) "חי חי הוא יודך כמני". אמר רבי חנינא, בנהג שבעולם אין עבד עושה דיתיקי ומי עושה דיתיקי, בן חורין. כן עשו הרשע אינו עושה דיתיקי, לא מת עשו על מטתו ומי עשה דיתיקי, יעקב, לכך כתיב ויקרא יעקב אל בניו.

שנו רבותינו, אנשי יריחו היו כורכין את שמע כיצד אומרים, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ולא היו מפסיקין דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו וגו', ואנו מאי טעמא אמרינן כדרבי שמעון בן פזי, ויקרא יעקב אל בניו, בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר, שמא יש פסול במטתי כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק אבא שיצא ממנו עשו, אמרו לו, שמע ישראל וגו', כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. מיד פתח ואמר, "ברוך שם כבוד מלכותו" וגו'. אמרי רבנן, היכי נעביד, נאמריה לא אמריה משה, לא נאמרי[ה], אמריה יעקב, התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה הביאו לה בחשאי.

זה שאמר הכתוב "מסיר שפה לנאמנים", זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות הקץ, קרא לעשו ובקש לגלות הקץ, וגנזו הקדוש ברוך הוא ממנו. שנאמר (לעיל כז, א) "ויקרא את עשו בנו הגדל", ואף יעקב בקש לגלות את הקץ, שנאמר האספו ואגידה לכם משל למה הדבר דומה, לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו נטה אותו עבד למות וקרא לבניו ובקש לעשותן בני חורין ולומר להם היכן הוא דיתיקי שלהן והאוני שלהן ידע המלך עלה המלך למעלה הימנו. נשא העבד עיניו וראה המלך והפליג הדבר שהיה מבקש לגלות להם. התחיל לומר להם, בני, עבדיו של מלך אתם, היו מכבדין אותו כדרך שכבדתי אותו כל ימי חיי. כך יעקב בקש לגלות לבניו הקץ, מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו לבניך אתה קורא ולי אי אתה קורא שכן אמר ישעיה (ישעיה מג, כב) "ולא אתי קראת יעקב". כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר, בני בבקשה מכם כבדו הקדוש ברוך הוא כמו שכבדתיו אני ואבותי, שנאמר "האלהים אשר התהלכו" וגו'. אמרו, יודעים אנו מה בלבבך (דברים ו, ד) "שמע ישראל ה'" וגו', כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. כיון ששמע יעקב מיד השתחוה, שנאמר (לעיל מז, לא) "וישתחו ישראל" וגו', התחיל אומר בלחישה "ברוך שם כבוד" וגו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא (משלי כה, ב) "כבד אלהים הסתר דבר" אין המדות הללו שלך, שנאמר "הולך רכיל מגלה סוד".

(תהלים נז, ג) "אקרא לאלהים עליון" וגו', מדבר ביעקב, בשעה שנכנסו בניו לברכה התחיל מחלק להם פרוקפאות ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו, את מוצא כל מה שברך יעקב את השבטים כך ברכן משה אימתי בשעה שהיה מסתלק מן העולם הוי ויקרא יעקב אל בניו.

מהו האספו, הטהרו כשם שאתה אומר "תסגר מרים... ואחר תאסף" (פסוק ג ד) דבר אחר, העשו אספות כיון שבאו אצלו אמר, ראובן בכרי אתה.

**פסוק ג-ד** ראובן בכרי אתה. בכור אתה לנחלה בכור אתה ליוחסין בכור לתשובה, (לעיל לז, כט) "וישב ראובן אל הבור" בכור לנחלה "ומקנה רב היה לבני ראובן" בכור לגלות (דברי הימים א' ה, כו) "ויגלם לראובני ולגדי", בכור לערי מקלט, (דברים ד, מג) "את בצר במדבר בכור ליוחסין (דברי הימים א' ה, א) "כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו ממון נטלו ממנו, ולא להתיחס וכו' (כתוב ברמז תת"א).

דבר אחר, ראובן בכרי אתה. וכל המתנות הן ראויין לך, דכתיב "וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל", וחלה מנין, "ראשית עריסותיכם" וגו'. לכן נאמר ראשית אוני. יתר שאת, זו לויה, דכתיב (דברי הימים א' טו כב) "וכנניהו שר הלוים במשא יסר במשא" ואומר "בכתף ישאו", וכתיב (ויקרא ט, כב) "וישא אהרן את ידיו". ויתר עז, זה המלכות, פחז כמים, נדמית לפחוזים המקפיצים.

רבי נתן דורש לשבח, בכרי אתה, לך נאה הבכורה, שאר בכורות גזלנין וחמסנין, שנאמר (לעיל כז, ה) ("ויצא) [וילך] עשו השדה וגו' אבל אתה לא חטאת אלא מן ההפקר, שנאמר "וימצא דודאים" שאר בכורות שונאין זה את זה, קין להבל, ישמעאל ליצחק, עשו ליעקב, אבל אתה (שם לז, כב) "ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם". כחי. שהעמיד גבורים בעלי כח, שנאמר (יהושע ד, יג) ["כ]ארבעים אלף חלוצי [ה]צבא" שאת. בנחלה, (דברים ג, ד) "ששים עיר כל חבל ארגב" ויתר עז. שהיו גבורים, דכתיב ["ו]פני אריה פניהם". פחז כמים. רמזו שאינו מתקרב עד שיקרבו משה העולה מן המים, שנאמר (שמות ב, י) "כי מן המים משיתהו". מהו אומר "יחי ראובן ואל ימת".

דבר אחר, ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני. שלא ראה אבינו יעקב קרי שמנים וארבע שנים עד שנולד ראובן יתר שאת ויתר עז. אמר לו, ראוי אתה לטול שלשה חלקים יותר על אחיך, הבכורה והכהנה, והמלכות וכשחטאת נתנה הבכורה ליוסף והכהנה ללוי והמלכות ליהודה.

פחז כמים אל תותר (כדכתוב ברמז קל"ז).

אז חללת יצועי עלה. אמר לו, בני, אין לך רפואה עד שיבא מי שכתוב בו (שמות יט, ג) "ומשה עלה". וכיון שבא משה ועמד בהר עיבל ומנה שבטו של ראובן על הברכות ואמר (דברים כז, כ) "ארור שכב עם אשת אביו" ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי ונתרפא ומחל לו הקדוש ברוך הוא.

**פסוק ה-ז** שמעון ולוי אחים בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי. בקש רחמים על עצמו שלא יחשב עמם שנאמר בסדם אל תבא נפשי, אלו מרגלים בקהלם אל תחד כבדי, אלו עדת קרח כשחטאו השבטים האלה בקהלם לא יזכר שמי שם, כתיב "זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני", וכן (שם טז, א) "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי".

**רמז קנח** ארור אפם כי עז. בשעה שהרגו שכם וכל אנשי העיר לא נמלכו באביהם, וארור כעסם ביותר, לפיכך אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, להעמיד משמעון סופרים ומשנים בבתי כנסיות, ומשבט לוי בתי מדרשות שיהיו עוסקין בתורה.

דבר אחר, שמעון ולוי אחים. וכלם אינם אחים אלא אחים בעצה, נטלו עצה על שכם והחריבוה, שנאמר (לעיל לד, כה) "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי". והם נטלו עצה על יוסף, שבקשו להרגו, שנאמר (לעיל לז, יט כ) "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו", מי היו, אם תאמר ראובן, הרי ראובן בקש להצילו, שנאמר "וישמע ראובן ויצלהו מידם", אם תאמר יהודה, הרי אמר (שם כו) "מה בצע כי נהרג את אחינו", ואם תאמר בני השפחות, הרי כבר נאמר, "והוא נער את בני בלהה", אלא מי הם, זה שמעון ולוי, דכתיב בהם שמעון ולוי אחים. וכן כשבאו למצרים אמר יוסף, אם אני מניח לשמעון ולוי במקום אחד הן נוטלין עצה ומחריבין כרך גדול של מצרים, לפיכך הפריש שמעון מלוי, שנאמר (שם מב, כד) "ויקח מאתם את שמעון", וכיון שהפריש אותם נעשה לוי יחידי, שנאמר (שם מב, כז) "ויפתח האחד את שקו", וכי אחד היה אלא זה לוי הנשאר יחידי מזוגו. באותה שעה תשש כחו של לוי. לכך נאמר שמעון ולוי אחים.

**פסוק ח** **רמז קנט** יהודה אתה יודוך אחיך. אמר רבי תנחום בר חנילאי, כשהוכיח יעקב את ראובן ושמעון הוריקו פניו של יהודה, ונתירא שלא יוכיחו במעשה תמר. מיד קראו ופיסו יהודה אתה יודוך אחיך.

זה שאמר הכתוב על ידי אסף "זבח תודה יכבדנני", מקרא זה לא אמרו אלא כנגד צדיקים שכובשין את יצרם ומודין (במעשיו) [במעשיהם], שכל המודה במעשיו זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר (תהלים שם) "זבח תודה יכבדנני". וכן אתה מוצא ביהודה שהודה במעשה תמר. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה הצלת תמר ושני בניה מן השרפה ואת יוסף מן הבור, שנאמר (לעיל לז, כו) "ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו", חייך שאני מציל מבניך ארבעה, אחד מן הבור, דניאל כנגד יוסף, ושלשה מן האש, חנניה מישאל ועזריה כנגד פרץ וזרח ותמר. וכל מי שאינו מודה במעשיו הקדוש ברוך הוא מקללו, שכן מצינו בקין בשעה שהרג את אחיו אמר לו הקדוש ברוך הוא, (שם ד, ט) (היכן) [אי] הבל אחיך. אמר לפניו, רבונו של עולם, אני והבל הבאנו דורון לפניך, שלו קבלת ולי החזרת בפחי נפש, ממני אתה מבקשו, והלא אינו מתבקש אלא ממך, שאתה משמר את כל הבריות. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני מודיעך היכן הוא. אמר לפניו, רבונו של עולם "גדול עוני מנשוא", לא יהא עוני גדול מששים רבוא שהן עתידין להכעיס לפניך במדבר וכיון שאומרים לפניך (שמות לד, ז) "נשא עון", מיד אתה מוחל להם. שנאמר "ויאמר ה' סלחתי כדברך". באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא, אם איני מוחל מיד אני נועל דלת בפני בעל תשובה, מיד מחל לו הקדוש ברוך הוא מחצה, שבתחלה אמר לו (לעיל ד, יב) "נע ונד תהיה בארץ", ולפי שלא עשה תשובה שלמה כתיב (שם טז) "וישב בארץ נוד" "מכסה פשעיו לא יצליח", זה קין, (שם) "ומודה ועזב ירחם" זה יהודה. ולפי שגרם יהודה לראובן שהודה לפיכך סמכו משה, שנאמר (דברים לג, ו ז) "יחי ראובן ואל ימת וזאת ליהודה", ועליהן כתיב (איוב טו, יח) "אשר חכמים יגידו".

יהודה אתה יודוך. המליכו על אחיו, זו מלכות דוד.

דבר אחר, יודוך. למלוך עליהן בעולם הזה ובעולם הבא. ועמדו ממנו מלכים, שנאמר "ואלה תולדות פרץ XבY רחבעם, XגY אביה, XדY אסא עד XיטY יכניה וכן לעולם הבא (יחזקאל לז, כה) "ודוד עבדי נשיא להם לעולם". ועוד, משבט יהודה יצתה אלישבע אם הכהנה, ועוד משבט יהודה יצא נחשון ראש לנשיאים, ועוד, במסעות היה ראשון, ("ונסע) [ויסע] דגל מחנה [בני] יהודה" ועוד, משבט יהודה יצא בצלאל שעשה המשכן וכל כליו, אחר מיתת יהושע שאלו (שופטים א, א ב) "מי יעלה לנו בתחלה ויאמר ה' יהודה יעלה", ועוד, משבט יהודה יצא עתניאל ראשון לשופטים, ועוד, משבט יהודה בעז, ועוד, משבט יהודה יצא שלמה, והוא בנה את בית המקדש, ועוד, משבט יהודה יהושפט ויותם ויאשיהו (חגי ב, ב) ו"זרבבל בן שלתיאל פחת יהודה" ומלך המשיח, שלמה בנה בית ראשון זרבבל בנה בית שני ומלך המשיח עתיד לבנות בית המקדש. יהודה הרביעי לשבטים, כגון דל"ת שהוא רביעי באל"ף בי"ת וביום הרביעי נתלו המאורות, וכתיב במשיח "וכסאו כשמש נגדי" ונצלו מבניו ארבעה, אחד מבור אריות, ושלשה מכבשן האש. דוד (הוא) אות רביעי הוא ראש וסוף שנאמר (להלן פסוק י) "לא יסור שבט מיהודה" וגו', וכתיב (שמואל ב' ז, טז) "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם", וכתיב (תהלים פט, כט) "לעולם אשמר לו חסדי" וכשם שביום רביעי נתלו המאורות, כך יהודה נולד רביעי לשבטים. ויהודה נמנה ראש לשבטים בארבעה מקומות, כנגד לדתו ועוד כתיב בקרבן נחשון "וקרבנו קערת כסף", ובכלם כתיב "קרבנו", הוסיף לנחשון ו', רמז ליהודה שיצאו ממנו ששה צדיקים, ויתברכו כל אחד ואחד בשש מדות. בדוד כתיב (שמואל א טז, יח) "ידע נגן וגבור [חיל] ואיש מלחמה ונבון דבר [ואיש תאר] וה' עמו". וכתיב בדניאל חנניה מישאל ועזריה ששה דברים "ילדים אשר אין בהם כל מאום" וגו'. וכתיב בחזקיהו שש מדות (ישעיה ט, ה) "ויקרא שמו פלא, יועץ, וגו', וכתיב בדניאל (דניאל ה, יב) "די רוח יתירה (ביה)", וכתיב ביה ("ו)מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין וכתיב במלך המשיח (ישעיה יא, ב) "ונחה עליו רוח ה'" וגו'.

אמר יעקב, יהודה בני, גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שאתה הצלת את יוסף מן המיתה שאלולי אתה הרגוהו שמעון ולוי, ועכשיו תזכה שיודו לך אחיך שהצלת את יוסף מן המיתה ולא נטרדו אחיך לגיהנם אף בעולם (הבא) תזכה שיקראו כלם על שמך יהודים.

ידך בערף איביך. אמר לו, בני הקשת ערפך ובשת עצמך במעשה תמר, תזכה שתהרג אויביך בדבר שהוא נושקו על ערפו וזה הקשת.

ידך בערף איביך איזו מלחמה שצריכה יד כנגד הערף הוי אומר זה קשת רבי אלעזר אומר, (דברים לג, ז) "ידיו רב לו", איזו מלחמה שצריכה שתי ידים, הוי אומר זה קשת.

**פסוק ט** **רמז קס** גור אריה יהודה. זה משיח בן דוד שיצא משני שבטים, אביו מיהודה ואמו מדן, ושניהם נקראו אריה, שנאמר גור אריה יהודה, ודן נקרא גור אריה, שנאמר (דברים לג, כב) "דן גור אריה".

אמר ליה יהודה בני, מסלק אתה מאותו עון שאמרת "טרף טרף יוסף".

**פסוק י** לא יסור שבט מיהודה. אלו ראשי גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט ומחקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים.

דבר אחר, לא יסור שבט מיהודה. זה משיח בן דוד, שהוא עתיד לרדות המלכות בשבט, שנאמר (תהלים ב, ט) "תרעם בשבט". ומחקק מבין רגליו. אלו "ישבי יעבץ" שמורין הלכות בארץ ישראל בסנהדרי גדולה שהיא יושבת בחלקו של יהודה, שנאמר (שם) "ומשפחות סופרים ישבי יעבץ". עד כי יבא שילה. שעתידין כל האמות להביא דורון לישראל ולמלך המשיח שנאמר (ישעיה יח, ז) "יובל שי לה' צבאות". ולו יקהת עמים. זו ירושלים שהיא עתידה להקהות שניהם של אמות העולם שנאמר ("ו)ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים".

**פסוק יא-יב** הרואה גפן בחלום אין אשתו מפלת נפלים, שנאמר (תהלים קכח, ג) "אשתך כגפן פריה". שורקה, יצפה למשיח, שנאמר ולשרקה בני אתנו.

כי אתא רב דימי אמר, אסרי לגפן עירה, אין לך גפן וגפן שאינו צריך עיר אחד לבצרה. ולשרקה בני אתנו. אפלו אילן סרק עושה משאת שתי אתונות. ושמא תאמר אין בו יין, תלמוד לומר כבס ביין לבשו. ושמא תאמר אינו אדום, תלמוד לומר (ומדם) [ובדם] ענבים סותה. ושמא תאמר אין בו טעם, תלמוד לומר חכלילי, כל חך שטועמו אומר לי לי ושמא תאמר, לנערים יפה לזקנים אינו יפה, תלמוד לומר ולבן שנים, אל תקרי לבן שנים אלא לבן שנים, מסיע ליה לרב יצחק, דאמר, יפה יין לזקנים כחלב לתינוקות, שנאמר ולבן שנים מחלב. פשטיה דקרא במאי כתיב, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, רמז לי בעיניך, דטב לי מחמרא ואחוי לי בשינך, דטב לי מחלבא אמר [רבי יוחנן, טוב] המלבין שנים לחברו יותר ממשקהו חלב, שנאמר ולבן שנים, אל תקרי 'לבן' אלא 'לבון שנים'. לא כעולם הזה העולם הבא, בעולם הזה יש צער לבצר ולדרך, אבל לעולם הבא כל אחד ואחד יוצא לשדה ומביא ענבה בקרון או בספינה ומניחה בקרן זוית [ומספק הימנו כפטוס] גדול, ועציו מסיקן תחת התבשיל. (דברים לב, יד) "ודם ענב תשתה חמר", אין לך ענבה וענבה שאינה עושה ששים גרבי יין, שנאמר "חמר" לא תקרי חמר אלא חמר.

**פסוק יג-יד** **רמז קסא** זבולן לחוף ימים. בסחורתו, ויששכר בתורתו, וזה עם זה שתפות בעולם הזה ובעולם הבא. מה ראה יעקב אבינו שברך זבולן אחר יהודה והלא יששכר גדול ממנו, אלא צפה אבינו יעקב וראה שעתידה ירושלים לחרב. ועתידה סנהדרין שתעקר ממקומה משבטו של יהודה ולקבע בחלקו של זבולן, לפי שבתחלה גלתה סנהדרין וישבה לה ביבנה, ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לצפורי, וצפורי היא חלקו של זבולן, ואחר כך גלתה מצפורי לטבריא, וכן ישעיה אמר (ישעיה כו, ה) "ישפילנה [ישפילה] עד ארץ יגיענה עד עפר" אמר רבי יוחנן, טבריא היא משלמת למשיח שנאמר "תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים". מה כתיב אחריו (שם טז, ה) "והוכן בחסד כסא". באותה שעה נפרע הקדוש ברוך הוא מהרשעים פרענות גדולה שאין לה הפסק וקץ, ומורידן לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות, שנאמר "ויצאו וראו בפגרי האנשים". וכל כך למה, שנתן להם הקדוש ברוך הוא ליסוריהן של צדיקים (קץ) בעולם הזה, באותה שעה מגעת פרענות של רשעים שאין לה קץ לעולם, (וקץ) ויסורים של צדיקים הקדוש ברוך הוא מעבירן מן העולם, שנאמר (איוב כח, ג) "קץ שם לחשך".

ההוא דהוה קאמר, אכיף ימא אנא יתיב כד אתא, בדקו ואשכחו דמזבולון קאתי, דכתיב זבולן לחוף ימים ישכן.

חייו של יששכר מנין לו, מזבולן, שהוא עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה. הדא הוא דכתיב זבולן לחוף ימים ישכן, בשביל כך יששכר חמר גרם וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר, הדא הוא דכתיב (דברים לג, יח) "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך" אתה מוצא יששכר תשיעי לשבטים, והוא הקריב שני למלך, דכתיב ("בשני) [ביום השני] הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר", מפני שהוא היה בן תורה.

אמר רבא, לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי מלוי או מיששכר. מלוי, דכתיב (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב". יששכר, דכתיב (דה"א יב, לג) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים". ואימא מיהודה, דכתיב (תהלים ס, ט) "יהודה מחקקי". אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא.

אשרי הצדיק ואשרי שכונותיו. יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכין לאהרן ולמשה, שנאמר "והחנים לפני המשכן קדמה לפני" וגו', נעשו גדולים בתורה, שנאמר (תהלים ס, ט) "יהודה מחקקי", וכן "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" (שופטים ה, יד) "ומזבולן משכים בשבט ספר". אבל מן הדרום בני קהת וסמוכים להם ראובן ושמעון וגד, והיו שרוין עם קרח, אדם בעל מחלקת, אבדו עמו במחלקותן. מכאן אמרו, אוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק טוב לשכנו.

יששכר חמר גרם. כשם שהחמור הזה שובר הגרם והעצם כך היו שבטו שוברין כל ישראל בהלכה שנאמר (דברי הימים א' יב, לג) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים", שהעמיד מאתים ראשי סנהדראות.

חמר גרם ליששכר, (ברמז תשסז).

**פסוק טז-יז** יהי דן נחש עלי דרך. זה שמשון שצפה יעקב אבינו שהוא עומד בין העמודים והתפלל עליו שיתן לו הקדוש ברוך הוא כח, "ה' אלהי זכרני נא (ופקדני) וחזקני".

ההוא דאמר להו, דון דיני אמרי, שמע מנה מדן קאתי, דכתיב דן ידין עמו.

אמר רבי יוחנן, שמשון דן את ישראל כאביהן שבשמים, שנאמר דן ידין עמו כאחד.

אמר רבי יוחנן, בלעם חגר ברגל אחת היה, שנאמר (במדבר כג, ג) "וילך שפי" שמשון בשתי רגליו, שנאמר שפיפן עלי ארח.

**פסוק יט-כא** נפתלי אילה שלחה, מלמד שקפץ למצרים והביא שטר בידו מן המערה לקבר את אביו.

גד גדוד יגודנו. שכל שבטו של גד כשהיה אחד מהם יוצא למלחמה היה נוצח, והיו הרוגיהם נכרים (דברים לג, כ) "וטרף זרוע אף קדקד".

מאשר שמנה לחמו, שהיו מספיקין שמן המשחה לבית המקדש.

**פסוק כב** בן פרת יוסף, מלמד שאין עין הרע שולטת בזרעו של יוסף.

בנות צעדה עלי שור. שהיו המצריות בנות מלכים מבקשים לראות פני יוסף, ולא תלה עיניו באחת מהן, ולא הרהר באחת מהן, לכך זכה לירש שני עולמים. (כתוב לעיל על וידגו לרב בקרב הארץ).

מעשה ברבי מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם פעם אחד עבר שטן ונתקנא בו. אמר, אפשר אדם כמו זה לא חטא, אמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך. אמר לו, צדיק גמור הוא. אמר לפניו תן לי רשות ואסיתנו. אמר לו, אין את יכול לו. אף על פי כן, אמר לו, לך. נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת, שנאמר (לעיל ו, ב) "ויראו בני האלהים את בנות האדם". עמד לפניו. כיון שראה אותו הפך פניו ונתן לאחריו. שוב בא ועמד לו על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימין. היה מתהפך לו מכל צד. אמר, מתירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני. מה עשה אותו צדיק, קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, אמר לו לך והבא לי אש ומסמר, הביא לו מסמרין ונתנ(ו)ם בעיניו. כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לרפאל אמר לו, לך לרפא את רבי מתיא בן חרש. בא ועמד לפניו, אמר לו, מי אתה. אמר לו, אני הוא רפאל, ששלחני הקדוש ברוך הוא לרפאות את עיניך. אמר לו, הניחני, מה שהיה היה. חזר לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו, רבונו של עולם, כך וכך אמר לי מתיא. אמר לו, לך ואמר לו אני ערב שלא ישלט בו יצר הרע. מיד רפא אותו. מכאן אמרו חכמים, כל מי שאינו מסתכל בנשים, על אחת כמה וכמה באשת חברו, אין יצר הרע שולט בו (כתוב לעיל בפסוק ואחר נגש יעקב ורחל).

**פסוק כד** ותשב באיתן קשתו (כתוב ברמז קמ"ז).

**פסוק כו** ולקדקד נזיר אחיו (כתוב לעיל ברמז קל).

**פסוק כז** בנימין זאב יטרף. דכתיב "וראית(י)ם [והנה] אם יצאו בנות שילו וגו' וחטפתם" דבר אחר, זה אהוד "ויעש לו אהוד חרב" דבר אחר, בבקר יאכל עד, זו יריחו שהיא מתבכרת בפרותיה ולערב יחלק שלל, זו בית אל שהיא מלקשת בפרותיה דבר אחר, בבקר יאכל עד. זה שאול, דכתיב (שמואל א' יד, מז) "ושאול לכד (את) המלוכה". "הנה בית המן נתתי לאסתר". דבר אחר, בבקר יאכל עד, (במדבר כח, ד) "את הכבש אחד תעשה בבקר". ולערב יחלק שלל, (שם) "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים".

(ולישרים) ["ואת ישרים] סודו". כל מה שהצדיקים עושין, ברוח הקדש הן עושין. יעקב כשברך שבט(י) יהודה ברכו באריה, ומזוגו כנגד מלכות בבל דכתיב (דניאל ז, ד) "קדמיתא כאריה" ביד מי מלכות בבל נופלת, ביד דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף מזוגו כנגד מלכות הרביעית מסורת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל. שבטו של לוי כנגד מלכות יון ובני חשמונים היו משבט לוי. ובנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי פורע ממנו שהוא משבט בנימין.

**פסוק כח** כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. לא פחות ולא יותר אפילו רבקה ראתה אותם, שנאמר (בראשית כה, כג) "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך" וכו' (כדלעיל).

וזאת אשר דבר להם אביהם ברך אתם. אין כתיב כאן אלא ויברך אותם למה כן, אלא בשביל שנתן ליהודה גבורתו של ארי וליוסף גבורתו של שור ולנפתלי קלותו של איל ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה, לכך כללן באחרונה, שנאמר איש אשר כברכתו ברך אתם ולפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ עשה שעורים ולבנימין ארץ עשה חטים, אף על פי כן כלל אלו כאלו הוי וזאת אשר דבר להם אביהם.

זאת אין כתיב כאן, אלא וזאת אמר, עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם, וממקום שפסקתי הוא מברך אתכם שנאמר וזאת אשר דבר להם. וכיון שעמד (משה) פתח להם (דברים לג, א) "וזאת הברכה", מהיכן שפסק להם אביהם אמר להם, הברכות אימתי מגיעות אתכם, משעה שתקבלו התורה, אמר משה "מזקנים אתבונן" יצחק כשברך את יעקב ברכו (לעיל כח, ג) ב"אל שדי יברך אתך". במה חתם, בקריאה, "ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו". ואף יעקב התחיל בקריאה, (לעיל פסוק א) "ויקרא יעקב אל בניו", וחתם בזאת אשר דבר. ומשה התחיל לברך במקום שפסק יעקב, "וזאת הברכה", וחתם (דברים לג, כט) ב"אשריך ישראל מי כמוך". ודוד פתח במקום שפסק משה, שנאמר "אשרי", הרי (תהלים קיט, ק) "מזקנים אתבונן".

**פסוק כט** אני נאסף אל עמי. אמר להם, אם זכיתם נטפלתם בי ואם לאו, משאני הולך מן העולם אני הולך נאסף לעמי. וכיון שנסתלק (להלן נ, יב) ויעשו בניו לו [כן] כאשר צום".

**פסוק לג** ויכל יעקב לצות את בניו. מה צום, לטען את מטתו שלשה מן המזרח ושלשה מן הדרום ושלשה מן הצפון ושלשה מן המערב אמר, אל יטען מטתי אחד מבני בניכם, שיש בהם מבנות כנען, שנאמר (לעיל מו, י) "ושאול בן הכנענית".