# פרק נ'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayechi/perek-50/

**פסוק ה** בקברי אשר כריתי לי. אמר רבי, כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה.

**פסוק ז** ויעל יוסף לקבר את אביו. יוסף זכה לקבר את אביו ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ויעל יוסף לקבר את אביו ומי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה.

מאי שנא מעיקרא דכתיב ויעל יוסף וגו', והדר וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו, מאי שנא לבסוף דכתיב "וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העלים אתו". אמר רבי יוחנן, בתחלה עד שלא ראו כבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף שראו כבודן של ישראל נהגו בהן כבוד, שנאמר (פסוק י) ויבאו עד גרן האטד, וכי יש גרן לאטד אמר רבי אבהו, מלמד שהקיפו כתרים לארונו של יעקב כגרן זה שמקף לו אטד שבאו בני ישמעאל ובני עשו ובני קטורה למלחמה וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כלן כתריהם ותלאום בארונו של יעקב. תנא, שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב. ויספדו שם מספד גדול, מאלו ומאלו.

רבי אליעזר אומר, התירו אזורי מתניהם וחלקו כבוד ליעקב. רבי שמואל אמר(י), בתרי כתפותיהם התירו. ורבנן אמרי, באצבע הראו ארונו ואמרו, אבל כבד [זה] למצרים, לפיכך נתן להם הקדוש ברוך הוא גרן.

ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ומנין שאבל שבעת ימים דכתיב (ויקרא ח, לג) "ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים" ולמה שבעת ימים, כנגד שבעת ימי המשתה. כל עמת שבא כן ילך. אמר להם, בעולם הזה נצטערתם עם הצדיק ועשיתם לו אבל שבעת ימים, לעולם הבא אני מחזיר אותו אבל לשמחה, שנאמר (ירמיה לא, יב) "והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם".

**רמז קסב** כיון שהגיע למערת המכפלה אתא עשו וקא מעכב. אמר, ממרא קרית ארבע זוגות אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, איהו קברה ללאה בדידיה, האי דפש דידי הוא אמרי ליה, זבינתיה אמר להו, נהי דזבינית בכירותי, פשיטותאי מי זבינית אין דכתיב "בקברי אשר כריתי לי", אין כירה אלא לשון מכירה. אמר להו, הבו לי אגרתא אמרו לו, אגרתא בארעא דמצרים, ומאן ניזל, ליזל נפתלי דקליל דכתיב (לעיל מט, כא) "נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר", אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר חשים בריה דדן הוו יקירן ליה אודניה אמר להו, מאי האי אמרי ליה, קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים. אמר להו, עד דאתי אגרתא ממצרים יהא אבי אבא מטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה, נתרן עיניה נפלא אכרעיה דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והינו דכתיב (תהלים נח, יא) "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע". באותה שעה נתקימה נבואתה של רבקה, דכתיב (לעיל כז, מה) "למה אשכל גם שניכם יום אחד".

אית דאמרי, יהודה הרג את עשו. אימתי, בשעה שמת אבינו יצחק והלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבר אותו, דכתיב "ויקברו אתו עשו ויעקב בניו". היו כלם במערה עומדים ובוכין והשבטים עומדים וחולקין כבוד ליעקב. יצאו חוץ למערה כדי שלא יהא יעקב בוכה ומתבזה לפניהם. התחיל עשו נכנס למערה, נסתכל יהודה וראה שנכנס עשו אחריו, אמר, שמא הורג את אבא בפנים. נכנס ומצא את עשו שהוא מבקש להרג את אביו. מיד עמד והרגו מאחוריו. הוא שאביו מברכו (שם מט, ח) "ידך בערף איביך". ולמה לא הרגו בפניו מפני שהיה קלסתר פניו דומה לו לכך חלק לו כבוד והרגו מאחוריו. ולמה ברכו בערף, כמה נתחבט יהושע לפני הקדוש ברוך הוא שיתן לו הערף ולא נתן. מנין שכן הוא אומר, "בי ה', מה אמר אחרי אשר הפך ישראל ערף לפני איביו". אף על פי כן לא (מ)[ה]ועיל לו כלום. ולמי נתן (מ)[ה]ערף, לשבטו של יהודה, שנאמר "ידך בערף איביך". וכן דוד הוא אומר, (שמואל ב' כב, מא) "ואיבי תתה לי ערף", אמר דוד, פוזמיקין שלי היא, שנאמר (דברים לג, ז) "וזאת ליהודה" ממי את למד מגלית, שנאמר "ותטבע האבן במצחו ויפל על פניו", לא הוה צריך לומר אלא לאחוריו והמלאך דחפו על פניו, לקים מה שנאמר "ואיבי תתה לי ערף".

ואי לא עסק ביה יוסף אחיו מי לא הוו עסקי ביה והכתיב וישאו אתו בניו ארצה כנען אמרו הניחו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות.

ויעשו בניו לו (כתיב ברמז תרפ"ה).

**פסוק טו-טז** ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. מה ראו, כל ימים שהיה יעקב קים היה סועד עמהם והיו אוכלין על שלחנו. וכיון שמת יעקב לא אכלו על שלחנו. אמרו, יש רעה טמונה בלבו של יוסף, והשב ישיב לנו וגו'. ויצוו אל יוסף. למי צוו לבלהה אנא שא נא. אמר הקדוש ברוך הוא, אתם אמרתם בלשון אנא, עתיד כהן גדול לכנס לבית קדש הקדשים ומלמד סנגוריא על בניכם בלשון הזה, אנא השם. ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך אלה(י)[ו] קים. ויבך יוסף, על שחשדוהו.

כה תאמרו ליוסף. אמר רבי יוסי בר חנינא, כל המבקש מטו מחברו אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים, שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'.

אמר רבי אלעאי, מתר לשנות בדבר השלום, שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא, רבי נתן אומר, מצוה שנאמר (שמואל א' טז, ב) "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר (לו) ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי" תנא דבי רבי ישמעאל אמרי, גדול השלום שאפלו הקדוש ברוך הוא שנה בו, כתיב (לעיל יח, יב) "ואדני זקן" וכתיב לבסוף (שם יג) "ואני זקנתי".

**פסוק כא** וינחם אותם וידבר על לבם. מלמד שאמר להם דברים המתקבלים על הלב, ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד, היאך יכול נר אחד לכבות עשרה נרות.

וידבר על לבם. אמר רבי שמלאי, אמר להון, אתון רישא ואנא גופא אין אזל רישא מה גופא טב דבר אחר, אמר להם, נמשלתם כעפר הארץ וכחול ימים וככוכבי השמים, הרי אני הולך ועושה מלחמה עמהן, אם יכלתי להם הרי אני יכול לכם, ואם לא יכלתי להם איני יכול לכם. דבר אחר, אמר להם, מה אעשה, אנטידיקוס של אבא אבא מוליד ואנא קובר. דבר אחר, אמר להם, מה אעשה, אנטידיקוס של הקדוש ברוך הוא, [הקדוש ברוך הוא] מברך ואנא מוסיף. דבר אחר, אמר להם, אתם מנהג סדורו של עולם, שנים עשר שעות ביום, שנים עשר שעות בלילה, שנים עשר חדשים, שנים עשר מזלות, שנים עשר שבטים, יכול אני לבטל מנהג סדורו של עולם דבר אחר, אמר להם עד שלא ירדתם לכאן היו המצרים נוהגין בי עבדות, משירדתם לכאן הודעתם גינוסיא שלי, ואם אני הורג אתכם יהו המצרים אומרים כת של בחורים ראה ואמר אלו אחי הם תדע לך שהוא כן שלאחר זמן עלה עליהם והרגן דבר אחר, אמר להם אם אני הורג אתכם עכשו יהו המצריים אומרים עם אחיו לא משמר אמנה עמנו על אחת כמה וכמה, לפיכך וינחם אותם וידבר על לבם. והלא דברים קל וחומר, ומה יוסף שהיה מדבר על לבם של אחיו דברים טובים דברים נחומים נחמם, כשיבא הקדוש ברוך הוא לנחם את ירושלים, כדכתיב "דברו על לב ירושלים", על אחת כמה וכמה, הוי (שם א) "נחמו נחמו עמי" וכתיב "כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה".

הדרן עלך ילקוט שמעוני ספר בראשית