# פרק י"ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayera/perek-18/

**פסוק א** כתיב "אחרי ה' אלהיכם תלכו" (כתוב ברמז י"ו וברמז ל"ג).

(איוב יט כו) "ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה". אמר אברהם אחר שמלתי עצמי, הרבה גרים באים להדבק לזאת אות הברית "ומבשרי אחזה אלוה" אילולי שעשיתי כן מהיכן היה הקדוש ברוך הוא נגלה עלי, וירא אליו ה'.

רבי לוי פתח, (ויקרא ט, ד) "ושור ואיל לשלמים לזבח לפני ה'" וגו'. אמרו אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הרי אני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי, על אחת כמה וכמה וירא אליו ה'.

(ישעיה לג, טו) "הלך צדקות", זה אברהם, שנאמר, "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה". (ישעיה שם) "ודבר מישרים" חללה לך "מאס בבצע מעשקות" (לעיל יד, כג) "אם מחוט ועד שרוך נעל". (ישעיה שם) "נער כפיו מתמך בשחד" "הרימותי ידי אל ה'". (ישעיה שם, טז) "הוא מרומים ישכן", העלה אותו למעלה מכפת הרקיע, שנאמר, (להלן טו, ה) "הבט נא השמימה" וכו' כדלעיל (ישעיה שם) "מצדות סלעים משגבו", אלו ענני כבוד "לחמו נתן" (להלן פסוק ה) "ואקחה פת לחם". "מימיו נאמנים" (להלן פסוק ד) "יקח נא מעט מים". (ישעיה שם יז) "מלך ביפיו תחזינה עיניך", וירא אליו ה'.

אמר רב חמא בר חנינא, אותו היום יום שלישי למילתו של אברהם היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בו.

משל לחנוני אחד שהיה לו אוהב כהן והיה לו טמאה בחצרו. אמר לו הכהן, אם מבקש אתה שאכנס לחצרך פנה הטמאה ממנה. עמד ופנה ונכנס הכהן לחצר, כך הקדוש ברוך הוא אוהב לאברהם אלא שהיתה הערלה תלויה בו, וכיון שמל מיד וירא אליו ה'.

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא כשנמול אבינו אברהם ביום השלישי היה לו כאב הרבה מאד למכתו מה עשה הקדוש ברוך הוא (לנסותו), נקב חור אחד מתוך גיהנם, והרתיח את העולם כיומן של רשעים, ויצא וישב לו בפתח האהל לרוח היום, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, נרד ונבקר את החולה אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים, בואו וראו כחה של מילה עד שלא נמול היה נופל על פניו, ואחר כך הייתי מדבר עמו, ועכשיו שנמול הוא יושב ואני עומד והוא ישב כתיב.

"ותתן לי מגן ישעך" זה אברהם (לעיל טו, א) "אנכי מגן לך". (תהלים שם) "וימינך תסעדני" בכבשן האש ברעבון ובמלכים (שם) "וענותך תרבני", מה ענוה הרבה הקדוש ברוך הוא לאברהם, שהיה יושב והשכינה עומדת שנאמר, והוא יושב ישב כתיב בקש לעמד. אמר לו הקדוש ברוך הוא, שב, אתה סימן לבניך, מה אתה יושב ושכינה עומדת, כך בניך יושבים ושכינה עומדת שנאמר, "אלהים נצב בעדת אל" עומד אין כתיב, אלא "נצב" איטימוס כהא דאת אמר (שמות לג, כא) "ונצבת לי שם על הצור".

פתח האהל פתח טוב פתחת לעוברים ושבים פתח טוב פתחת לגרים האהל שאילולא את לא בראתי שמים וארץ, "וימתחם כאהל לשבת" שאילולא את לא בראתי גלגל חמה, (תהלים יט, ה) "לשמש שם אהל בהם" שאילולא את לא בראתי הירח, (איוב כה, ה) "הן עד ירח ולא יאהיל".

אמר רבי לוי, לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואין מניח אדם מהול מישראל לירד בתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם, מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו, ומניחן עליהן, ומורידן לגיהנם הדא הוא דכתיב, "שלח ידיו בשלמיו חלל בריתו" כחם היום לכשיבא אותו יום (מלאכי ג, יט) "כי הנה היום בא בוער כתנור".

כחם היום תני (שמות טז, כא) "וחם השמש ונמס", בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות, כשהוא אומר כחם היום בשש שעות אמור, או חלוף בארבע טולא קריר ושמשא שריב בשש שעות טולא ושמשא שריבין, ואין צל לבריה תחתיו.

כחם היום נקב נקב מגיהנם והרתיח כל העולם לשעה קלה, אמר הקדוש ברוך הוא, צדיק זה בצער והעולם ברוח.

כחם היום הדא אמרה שהחמין יפה למכה.

**פסוק ב** אמר עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באין אצלי, תאמר משמלתי שאין באים אצלי, אמר לו הקדוש ברוך הוא, עד שלא מלת היו בני אדם ערלים באים אצלך, עכשיו אני ופמליא שלי נגלין לך, הדא הוא דכתיב, וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו.

וירא "וירא" בשכינה, "וירא" במלאכים.

אמר רבי חנינא, שמות חדשים עלו בידם מבבל ריש לקיש אמר, אף שמות מלאכים מיכאל גבריאל רפאל אמר רבי לוי אחד נדמה לו בדמות סירקי ואחד נדמה לו בדמות נוטי ואחד נדמה לו כדמות ערבי. אמר, אם אני רואה שכינה ממתנת להם, אני יודע שהן בני אדם הוגנים ואם רואה אני אותם שהן חולקין כבוד זה לזה וכו', כיון שראה שהשכינה ממתנת להם וחולקין כבוד זה לזה ידע שהן הוגנים.

אמר רבי אבהו, פולונו של אברהם אבינו מפולש היה כהדא דרומלוס אמר אם אני רואה אותם שהפליגו וכו' וכו' אני יודע שהן באין אצלי, כיון שראה אותם שהפליגו מיד וירץ לקראתם.

וירא אליו, אותו היום יום שלישי למילתו מה עשה הקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אמר לו לאליעזר, קום חזי בשוקא אי אתו אורחים. קם חזה אתא לגביה אמר לא אתו אמר אברהם עבדי לית בהו הימנותא, קם נפק איהו לא חזא חזייה הקדוש ברוך הוא דקא שרי ואסר אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא והיינו דכתיב אל נא תעבר מעל עבדך.

תניא שלשה שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע, גדול מימינו וקטן משמאלו, וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם, מיכאל באמצע, גבריאל בימינו, ורפאל משמאלו. תרגמה דמצדד אצדודי אבל ההולך לימין רבו הרי זה בור, ואחורי רבו הרי זה מגסי הרוח.

אין מכבדין בדרכים ועין שם.

כתיב, וישא עיניו וירא, וכתיב וירץ לקראתם, כד חזיוהו דהוה קא שרי ואסר פירשו, מיד וירץ לקראתם.

מאן נינהו שלשה אנשים, מיכאל, גבריאל, ורפאל. מיכאל בא לבשר את שרה. ורפאל בא לרפאת את אברהם. גבריאל בא להפך את סדום. והכתיב (להלן יט, א) "ויבאו שני המלאכים סדומה" ההוא דאתא לשזבי ללוט דיקא נמי דכתיב "ויהפך".

מאי שנא גבי אברהם דכתיב (להלן פסוק ה) כן תעשה כאשר דברת, ומאי שנא גבי לוט דכתיב "ויפצר בם מאד", מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.

**פסוק ג** אמר רבי יוחנן, גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש, דקתני מפנין אפלו ארבע וחמש קפות של תבן ושל תבואה מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש רב דימי מנהרדעא אמר, יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחים ברישא. אמר רב יהודה אמר רב, גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, דכתיב, ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך אמר רבי אלעזר, בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אין קטן אומר לגדול המתן עד שאבא אצלך, אבל בהקדוש ברוך הוא כתיב אל נא תעבר מעל עבדך.

אמר רבי יוחנן, ששה דברים שאדם עושה אותם, אוכל מפרותיהם בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא, ואלו הן, XאY הכנסת אורחים, XבY ובקור חולים, XגY והשכמת בית המדרש, XדY ועיון תפלה, XהY והמגדל בניו לתלמוד תורה, XוY והדן את חברו לכף זכות. ובהני שייכי נמי כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלן.

כל שמות האמורים באברהם קדש חוץ מזה שהוא חול ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך, חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי אליעזר משום רבי אלעזר המודעי אמרו אף זה קדש, כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב, גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה כמאן כאותו הזוג.

**פסוק ד-ו** יקח נא, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת יקח, בו בלשון אני גואל את בניך, (שמות ו, ז) "ולקחתי אתכם לי לעם", הרי בעולם הזה, בעולם הבא מנין (ירמיה ג, יד) "ולקחתי אתכם אחד מעיר".

רבי אליעזר בשם רבי סימון אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם אתה אמרת יקח נא מעט מים, חייך שאני פורע לבניך, הדא הוא דכתיב, "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר". הרי במדבר, בארץ כנען מנין, (דברים ח, ז) "ארץ נחלי מים" וגו'. לעתיד לבא מנין, (זכריה יד, ח) "ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים". אתה אמרת ורחצו רגליכם, חייך שאני פורע לבניך, (יחזקאל טז, ט) "וארחצך במים". הרי במדבר, בארץ מנין, "רחצו הזכו". לעתיד לבא מנין, (שם ד, ד) "אם רחץ ה' את צאת בנות ציון". אתה אמרת והשענו תחת העץ, חייך שאני פורע לבניך "פרש ענן למסך". הרי במדבר, בארץ מנין, (ויקרא כג, מב) "בסכת תשבו שבעת ימים". לעתיד לבוא מנין, (ישעיה ד, ו) "וסכה תהיה לצל יומם". אתה אמרת ואקחה פת לחם, חייך שאני פורע לבניך, "הנני ממטיר לכם לחם". הרי במדבר, בארץ מנין, (דברים ח, ח) "ארץ חטה ושערה". לעתיד לבא מנין, שנאמר, (תהלים עב, טז) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". (להלן פסוק ז) ואל הבקר רץ אברהם חייך שאני פורע לבניך, "ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים". הרי במדבר, בארץ מנין, (שם לב, א) "ומקנה רב היה לבני ראובן". לעתיד לבא מנין, "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר". (להלן פסוק ח) והוא עמד עליהם, חייך שאני פורע לבניך, (שמות יג, כא) "וה' הלך לפניהם יומם". הרי במדבר, בארץ מנין, "אלהים נצב בעדת אל". לעתיד לבא מנין, (מיכה ב, יג) "עלה הפרץ לפניהם".

ורחצו רגליכם אמרו לו שמא כערביים חשבתנו שמשתחוים לאבק רגליהם, כבר יצא ממך ישמעאל.

אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת הוא בעצמו עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי עצמו, וכל מה שעשה אברהם למלאכים על ידי שליח, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ואל הבקר רץ אברהם (במדבר יא, לא) "ורוח נסע מאת ה'" וגו' (להלן פסוק ח) ויקח חמאה וחלב ויתן לפניהם, "הנני ממטיר לכם לחם". והוא עומד עליהם, (שם יז, ו) "הנני עומד לפניך שם על הצור". "ואברהם הולך עמם לשלחם", (שמות יג, כא) "וה' הולך לפניהם יומם". יקח נא מעט מים, (שם יז, ו) "והכית בצור" ויצאו ממנו מים". ופליגא אדרב חמא בר חנינא בשכר שלש זכו לשלש בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם, זכו לעמוד הענן, בשכר יקח נא מעט מים, זכו לבארה של מרים.

כתיב ואקחה פת לחם, וכתיב "ויקח חמאה וחלב" אמר רבי אליעזר, צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. רשעים אומרים הרבה, ואפלו מעט אינם עושים מעפרון, דכתיב (להלן כג, טו) "ארץ ארבע מאות שקל כסף", וכתיב (שם טז) "וישמע אברהם" וגו' והוא לא שקל מניה אלא קנטרי.

כתיב קמח וכתיב סלת מכאן שהאשה צרה עיניה באורחין יותר מן האיש.

אמר רבי יצחק בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דהדא פתא מזוניתא דלבא בתורה, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. בנביאים, (שופטים יט, ה) "סעד לבך פת לחם". בכתובים, "ולחם לבב אנוש יסעד".

אמר רבי אחא, וסעדו לבבכם אין כתיב כאן, אלא וסעדו לבכם הדא אמרה שאין יצר הרע שולט במלאכים, דאמר רבי אחא (תהלים מח, ד) "שיתו לבכם לחילה" הדא אמרה שאין יצר הרע לעתיד לבא.

כי על כן עברתם על עבדכם, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו הייתם מזמנים לבא אצלי ויאמרו כן תעשה כאשר דברת, אנו אין לפנינו אכילה ושתיה, אתה שלפניך אכילה ושתיה, כן תעשה לעצמך. כאשר דברת, יהי רצון שתזכה לעשות סעודה אחרת לבר דכר דיתיליד לך.

וימהר אברהם האהלה אל שרה וגו', מהרי שלש סאים, תשע סאין אפה, שלש לעוגות, שלש לחביץ שלש למיני מלטמיא.

לושי ועשי עגות, הדא אמרה פרס הפסח היה.

רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינא הוא מדבר סין הוא מדבר אלוש הוא מדבר קדש, מאיזה זכות זכו ישראל שנתן להם מן במדבר בזכותו של אברהם, שאמר לושי ועשי עגות.

**פסוק ז-ח** ואל הבקר רץ אברהם, אמר רבי לוי, רץ לקדם אותה אומה שכתוב בה "עגלה מלמדה [אהבתי] לדוש". ויקח בן בקר, יכול גדול, תלמוד לומר רך. אי רך יכול חסול תלמוד לומר וטוב.

ויתן אל הנער, זה ישמעאל, כדי לזרזו במצות.

מעשה ברבי יוחנן בן מתיא, שאמר לבנו צא ושכר לנו פועלין והלך ופסק להם מזונות, וכשבא אצל אביו אמר לו, בני, אפלו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו אי אתה יוצא ידי חובתך מפני שהן בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם אין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד. רבי שמעון בן גמליאל אומר, אינו צריך, הכל כמנהג המדינה. למימרא דסעודה דאברהם עדיפא מדשלמה, והכתיב (מ"א ה, ב) "ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח" והללו לעמילן של טבחים ולציקי קדירה, ואלף נשים היו לו לשלמה, וכל אחת ואחת עשתה בביתה כך, סבורה שמא אצלה סועד היום, ואלו גבי אברהם כתיב ואל הבקר רץ אברהם וגו' ואמר רב יהודה אמר רב, בן בקר אחד, רך שנים. וטוב שלשה. אמר ליה, התם תלתא תורא לתלתא גברי, הכא לישראל כלהו, שנאמר, (שם ד, כ) "יהודה וישראל רבים כחול הים". רך וטוב ואימא חד כדאמרי אנשי רכיך וטב. אמר ליה לכתב קרא רך טוב, מאי רך וטוב, לדרשא אימא תרי מדטוב לדרשא רך נמי לדרשא. מתיב רבא בר עולא, ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו, כל חד וחד יהביה לחד נער. ויקח חמאה ובן הבקר אשר עשה, קמא קמא דתקן אתייה לקמייהו כל כך למה אמר רב יהודה אמר רב כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל.

והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו, אמר רבי תנחום בר חנילאי, לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה, שהרי משה עלה למרום ולא אכל ולא שתה. ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו ושתו. אוכלין ושותין סלקא דעתך אלא נראין כאלו אוכלין ושותין.

ויקח חמאה וחלב המעולה אחד מששים, בינוני אחד מארבעים, הקבר אחד מעשרים. רבי יונה אמר המעולה אחד ממאה, בינוני אחד מחמשים הקבר אחד מעשרים. ופת היכן היה, אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר בשם רבי מאיר, שרה אמנו פרסה נדה ונטמאת העיסה רבנן אמרי, אפלו פת הביא לפניהם ומה אם דברים שלא אמר להם הביא לפניהם, דברים שאמר להם על אחת כמה וכמה.

והוא עמד עליהם, הכא את אמר והוא עמד עליהם, ולהלן את אמר נצבים עליו אלא עד שלא יצא(ו) ידיהם נצבים עליו וכיון שיצא(ו) ידיהם והוא עמד עליהם, אימתו מוטלת עליהם, מיכאל מרתת גבריאל מרתת.

אמר רבי תנחום משום רבי אלעזר ורבי איבו בשם רבי מאיר, מתלא אמר עלת לקרתא הלך בנימוסה למעלה שאין אכילה ושתיה עלה משה ונדמה להם, "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי". אבל למטה שיש אכילה ושתיה, והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו, וכי אוכלין היו, אלא נראין כאוכלין, וראשון ראשון מסתלק.

ישמר אדם דברים בלבבו שלא יאכל עם עם הארץ על השלחן מפני שעמי הארץ ממעטין במעשרות ובשביעית. הכתוב אומר, (ירמיה כג, ח) "מה לתבן את הבר" כל עוף למינו ישכן ובן אדם לדומה לו וכן דוד הוא אומר (תהלים כו, ד ט) "לא ישבתי עם מתי שוא", "שנאתי קהל מרעים" וגו' "ארחץ בנקיון כפי" וגו' "אל תאסף עם חטאים נפשי" לעולם ירבה אדם סעודתו עם תלמידי חכמים, ולא עם עם הארץ, לפי שלאחר שעה מספרין עליו לשון הרע לעולם יטול אדם רשות מרבו ואחר כך יעשה רצון תלמידי חכמים הבאין אליו, שנאמר, אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'.

האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום אלא בצדקתו של אותו צדיק, ובשכר טורח שהטריח פתח להם הקדוש ברוך הוא פיהם ואכלו, שנאמר, עמד עליהם תחת העץ ויאכלו.

בשכר קיתון של מים שרחצו ידיהם נתן הקדוש ברוך הוא באר לישראל ארבעים שנה. בזמן שישראל עושין רצונו משכמת והולכת ונובעת במקום שישראל חונים, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו היתה מאחרת בשעה, בשתים, בשלש, בארבע, בחמש, עד שיוצאים תלמידי חכמים ונערים וקטנים ואומרת (במדבר כא, יז) "עלי באר" בזכות אברהם יצחק ויעקב בזכות משה ואהרן ומרים, ואחר כך הולכת ונובעת בין שבט יהודה לשבטו של יששכר, שנאמר, "באר חפרוה שרים" וגו'.

וכל המרבה סעודתו עם עם הארץ אין דבריו נשמעין וסוף שהמחלקות רבות עליו ומזלזל תורתו ומחלל שמו של מקום, ומאלמן את אשתו ומיתם את בניו ואינו ממלא את ימיו וקושר שם רע לו ולבניו ולבני ביתו עד סוף כל הדורות.

משום אדם אחד אמרו גדולה צדקה שמיום שנברא העולם ועד אותה שעה הרי זה משתבח וקולט עצמו מדינה של גיהנם, שנאמר, (תהלים מא, ב) "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'", ואין יום רעה אלא יום דינה של גיהנם שנאמר, "וגם רשע ליום רעה", ואומר (תהלים קו, ג) "אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת". אבותינו הראשונים, מפני מה זכו בעולם הזה ולימות המשיח ולעולם הבא, מפני שנהגו עצמן בצדקה, שנאמר, (להלן פסוק יט) "כי ידעתיו" וכו'. יצחק לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר, "ויזרע יצחק", ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר, (הושע י, יב) "זרעו לכם לצדקה". יעקב לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר, (להלן לב, יא) "קטנתי מכל החסדים". אין קטנתי אלא מעט, ואין מעט אלא צדקה, שנאמר, (משלי טז, ח) "טוב מעט בצדקה". משה לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר, "צדקת ה' עשה". אהרן לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר, (מלאכי ב, ו) "תורת אמת היתה בפיהו", ואין אמת אלא צדקה, שנאמר, "אמת מארץ תצמח" וגו'. דוד לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר, (תהלים עב, א) "וצדקתך לבן מלך". אף הקדוש ברוך הוא נשתבח בצדקה, שנאמר, (ישעיה ה, טז) "והאל הקדוש נקדש בצדקה". אף כסא הכבוד נשתבח בצדקה, שנאמר, "צדק ומשפט מכון כסאך".

אדם נותן צדקה לחברו מתכון אליו שיחיה ולא ימות, אף הקדוש ברוך הוא נותנה שיחיה ולא ימות, שנאמר, (משלי יא, ד) "וצדקה תציל ממות". מנין אתה אומר שמי שיש ספוק בידו לעשות צדקה ואינו עושה, לקים נפשות ואינו מקים גורם מיתה לעצמו, שנאמר, (שמואל א כ"ה י יא) "ויען נבל אל עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי ולקחתי את לחמי" וגו', וכתיב, "(שם לח) "ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל". מנין שמארכת ימיו של אדם שנאמר בשלוח הקן במצוה קלה שבתורה "למען ייטב לך והארכת ימים", קל וחמר לצדקה שהיא חמורה בתורה. מנין שהיא מביאה את האדם לחיי העולם הבא, שנאמר, (תהלים א, א) "אשרי האיש אשר לא הלך" וגו', וכתיב "אשרי שומרי משפט עשה צדקה" וגו', מה אשרי האמור להלן בן העולם הבא אף אשרי האמור כאן בן העולם הבא, מנין ששוות לתורה, שנאמר, (ויקרא כו, ג) "אם בחקתי תלכו", ואומר (שם ו) "ונתתי שלום בארץ", ובצדקה הוא אומר, "והיה מעשה הצדקה שלום". ומנין שהתורה משולה בצדקה, שנאמר, (דברים ו, כה) "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות" וגו'. ומנין שהיא ממהרת להביא את ימות המשיח ואת ימות הגאולה, שנאמר, (ישעיה נו, א) "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי" וגו'. ומנין שהיא מעלה ומושיבה את נותנה כנגד כסא הכבוד, שנאמר, (שם לג, טו טז) "הולך צדקות ודובר מישרים וגו' הוא מרומים ישכון".

ואל הבקר רץ אברהם, ברח מלפניו ונכנס למערת המכפלה ונכנס אחריו שם וראה שם אדם ועזרו שוכבים וישנים ונרות דולקים עליהם, וריח טוב עליהם כריח נחוח, לפיכך חמד מערת המכפלה. אמר לבני יבוס (והלא חתיים היו, אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים) לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר, ולא קבלו עליהם. התחיל כורע ומשתחוה להם, שנאמר, "וישתחו אברהם לפני עם הארץ". אמרו לו, כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר יבוסי, ואנו מוכרין לך. כרת עמהם ברית ושבועה. מה עשו אנשי יבוס, עשו להם צלמי נחשת, והעמידו אותן ברחוב העיר, וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם. וכשבאו ישראל לארץ כתיב, (שופטים א, כא) "ואת היבוסי יושב ירושלים" וגו', ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו שנאמר, "ויאמרו אנשי יבוס לא תבוא הנה", וכי מה היה כחן של אנשי יבוס לומר לדוד "לא תבא", והיו ישראל כחול הים, אלא מכח השבועה, ["כי אם] הסירך העורים והפסחים", אלו הצלמים שעינים להם ולא יראו ורגליהם ולא יהלכון.

אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, בזכות שלש ריצות שרצת, חייך כשאבא לתן תורה לישראל שאני רץ בפניהם. שלש ריצות שרץ אברהם, XאY וירץ לקראתם, XבY ואל הבקר רץ אברהם, XגY וימהר אברהם. ופרע לו הקדוש ברוך הוא (דברים לג, ב) "ויאמר ה' מסיני בא" וגו'.

רבי סימון בשם רבי אלעזר אמר מי שעושה חסד עם מי שאינו צריך חסד. אברהם עשה חסד עם מלאכי השרת, דכתיב, והוא עמד עליהם וגו'. ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא לבניו, המן והבאר והשליו וענני כבוד מקיפין אותן. והרי דברים קל וחמר, ומה זה שעשה חסד עם מי שאינו צריך חסד, כך פרע לו הקדוש ברוך הוא, מי שעושה חסד עם מי שצריך חסד על אחת כמה וכמה. דבר אחר, ומה אם מי שלא עשה חסד עם מי שאין צריכין חסד, עמון ומואב עם ישראל, דכתיב, (דברים כג, ה) "על דבר אשר לא קדמו" וגו'. וכי צריכין היו והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד, והבאר עולה, והשליו מצוי, וענני כבוד מקיפין עליהן, מה פרע להו הקדוש ברוך הוא "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'", והרי דברים קל וחמר ומה מי שלא עשה חסד עם מי שאין צריכין חסד, כך פרע להן הקדוש ברוך הוא מי שהוא עושה חסד עם מי שהוא חיב לו כגון יתרו עם משה, דכתיב, (שמות ב, כ) "וגם דלה דלה לנו" פרע לו הקדוש ברוך הוא בימי שאול, דכתיב, (שמואל א טו, ו) "ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשיתה חסד" וגו'. וכי עם כל ישראל עשה יתרו חסד, והלא עם משה בלבד עשה, אלא למדך שכל מי שהוא עושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין עליו כאלו עשה חסד עם כל ישראל. והלא דברים קל וחמר ומה אם מי שעושה חסד עם מי שהוא חיב לו, ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא שכרו, מי שעושה חסד עם מי שאינו חיב לו על אחת כמה וכמה.

**פסוק ט** ויאמרו אליו איה שרה אשתך, איו נקוד, למ"ד אינו נקוד. אמר רבי אלעזר, בכל מקום שאת מוצא כתב רבה על הנקודה את דורש את הכתב נקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה, כאן שהנקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה איו אברהם, כשם שאמרו לאברהם איה שרה, כך אמרו לשרה איו אברהם.

ויאמר הנה באהל, הדא הוא דכתיב, (שופטים ה, כד) "תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך" רבי אלעזר אמר, מנשי בני המדבר.

דבר אחר איה שרה אשתך, יודעין היו היכן היתה, אלא להודיע ששרה אמנו צנועה היתה כדי לחבבה על בעלה רבי יוסי בר חנינא אמר, כדי לשגר לה כוס של ברכה.

תנא בשם רבי יוסי, למה נקוד על איו שבאליו למדתך תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה, על ידי בעלה שאני.

אחרי בלתי היתה לי עדנה, אחר שנתבלה הבשר נתפשטו הקמטים וחזר היופי למקומו.

גדול השלום שהקדוש ברוך הוא שנה בו, שנאמר (להלן פסוק יג) ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי.

**פסוק י** ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך, בפסח נולד יצחק. מנלן, דכתיב, "כעת חיה" למועד הזה אימת קאי, אלימא בפסח וקאמר בעצרת, בחמשין יומי מי קא ילדה, אלא דקאי בעצרת וקאמר בתשרי, אכתי בחמשא ירחי מי קא ילדה, אלא דקאי בתשרי וקאמר בניסן, אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה, אותה שנה מעברת היתה. סוף סוף כי מדלי מר ימי טמאה בצרי להו, אמר מר זוטרא, אפלו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין יולדת לשבעה יולדת למקוטעין, שנאמר, "ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד", מעוט תקופות שנים ומעוט ימים שנים.

ושרה שומעת, מכאן שהנשים ציתניות הן וכו' (ברמז כ"ד).

והוא אחריו, זה ישמעאל והוא אחריו מפני היחוד והוא אחריו המלאך הרגיש שבאה אורה.

**פסוק יא** ואברהם ושרה זקנים. אמר רבי יוחנן, כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים, מה תלמוד לומר (להלן כד, א) "ואברהם זקן בא בימים" אלא לפי שהחזירן הקדוש ברוך הוא לימי נערותן, נצרך פעם שניה "ואברהם זקן". אמר רבי אמי כאן זקנה שיש בה לחלוחית להלן זקנה שאין בה לחלוחית. חדל להיות לשרה ארח כנשים כדא דאת אמר (דברים כג, כג) "וכי תחדל לנדר" פסק, כדא דאת אמר "וחדל לעשות הפסח".

**פסוק יב** ותצחק שרה בקרבה לאמר, זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך (כתוב ברמז ג').

אחרי בלתי היתה לי עדנה, האשה הזאת כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטין, ואני אחרי בלתי היתה לי עדנה תכשיטין, כדא דאת אמר (יחזקאל טז, יא) "ואעדך עדי". האשה הזאת כל זמן שהיא ילדה יש לה עמו ולדות דבר אחר עדנה, עדנין וסתנית טוחן ולא פולט.

**פסוק יג** אמר רבי יהודה בשם רבי סימון, אתם מילדים עצמכם ומזקינים אדוניכם ואני זקנתי מלעשות נסים.

בר קפרא אמר, גדול השלום, ששנה הכתוב, היא אמרה ואדני זקן, והקדוש ברוך הוא אמר ואני זקנתי, כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה.

**פסוק יד** היפלא מה' דבר רבי יודן בר רבי סימון אמר, משל לאחד שהיו בידו שני קופליות הוליכן אצל נפח אמר ליה, יכול אתה לתקנם אמר ליה לבראתן כבתחלה אני יכול, ולתקנם איני יכול כך לבראתן כבתחלה אני יכול, ולהחזירן לימי נערותן איני יכול.

**פסוק טו** ותכחש שרה לאמר, מכאן שהנשים פסולות לעדות, ואלולי שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם שהוא נותן בן משרה, לא היתה יולדת, שלא האמינה.

ויאמר לא כי צחקת מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא לדבר ולהסיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עילה רבי אבא בר כהנא אמר בשם רבי אורי, כמה כרכורין כרכר כדי להסיח עמה ויאמר לא כי צחקת רבי אליעזר אומר, והכתיב (לעיל טז, יג) "ותקרא שם ה' הדובר אליה" על ידי מלאך, והכתיב (להלן כה, יג) "ויאמר ה' לה", רבי חמא אמר, על ידי מלאך, רבי יוסי בן זמרא אמר, על ידי שם.

**פסוק טז** ואברהם הלך עמם לשלחם, מתלא אמר, אכלית אשקיית לווית, כך ואברהם הלך עמם לשלחם.

**פסוק יז-יט** וה' אמר המכסה אני מאברהם רבי יצחק פתח, "זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב", כל מי שמזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה. מה טעם "זכר צדיק לברכה" וכל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה, מה טעם "ושם רשעים ירקב", ארור המן ארורים בניו, חרבונה זכור לטוב. מצינו שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמן של ישראל ומברכן שנאמר (תהלים קטו, ב) "ה' זכרנו יברך", אין לי אלא ששים רבוא, מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמו ומברכו, שנאמר, וה' אמר המכסה אני וגו' וכתיב ואברהם היו יהיה, לא הוה צריך קרא למימר, אלא "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה", אלא אמר הקדוש ברוך הוא הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו ואברהם היו יהיה.

אמר רבי אלעזר, מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, שנאמר, כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', וכתיב (להלן פסוק כ) "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה". ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, שנאמר, (לעיל יג, יג) "ואנשי סדום רעים וחטאים", וכתיב, "וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט" וגו'.

למה גלה לו לפי שהיה אברהם מהרהר בלבו על דור המבול, אפשר שלא היו בהם צדיקים שיסלח להם הקדוש ברוך הוא בזכותם, תדע לך שאף בסדום אמר (להלן פסוק כג) "האף תספה צדיק עם רשע" למה (שם כה) חלילה לך שני פעמים, בעולם הזה ובעולם הבא.

בתחלה היה סוד ליראים, (תהלים כה, יד) "סוד ה' ליראיו", ואחר כך לישרים, "ואת ישרים סודו", ואחר כך לנביאים, (עמוס ג, ז) כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים". אמר הקדוש ברוך הוא, אברהם זה ירא שמים, שנאמר, "כי ירא אלהים אתה". אברהם זה ישר, שנאמר, (שיר השירים א, ד) "מישרים אהבוך". אברהם זה נביא, שנאמר, (להלן כ, ז) "כי נביא הוא", ואיני מגלה לו.

אמר רבי יהושע בן לוי משל למלך שנתן פרדס מתנה לאוהבו. לאחר זמן בקש המלך לקוץ מתוכו חמשה אילני סרק. אמר המלך, ואלו מן פטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב ומה בכך נמלך בו. כך אמר הקדוש ברוך הוא, כבר נתתי הארץ מתנה לאברהם, שנאמר, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", וחמשה כרכין הללו בתוך שלו הן, ואלו מן פטריקון זה הייתי מבקש לא היה מעכב, ומה בכך נמלך בו.

למלך שהיה לו שלשה אוהבים וכו' (כדכתוב ברמז לד).

דבר אחר למלך שהיה לו סנקתדרין אחד ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו. פעם אחת בקש לעשות דבר חוץ מדעתו. אמר המלך כלום עשיתי אותו סנקתדרין שלי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו. כך אמר הקדוש ברוך הוא כלום קראתי לאברהם (ישעיה מו, יא) "איש עצתי", אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו. דאמר רבי יודן, כך אמר הקדוש ברוך הוא הרי יש שם לוט בן אחיו ואיני מגלה לו ורבנן אמרי, כבר קראתי אביהן של כולן (לעיל יז, ה) "כי אב המון גויים נתתיך" דנין את הבן בלא דעתו של אב.

גיהנם גליתי לו. מתן תורה גליתי לו. דינה של סדום מחר ואיני מגלה לו רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן אמר, אפלו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע אפלו שם חדש שעתיד הקדוש ברוך הוא לקראת לירושלים, שנאמר, (ירמיה ג, יז) "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'", היה אברהם יודע. רבי חיא ורבנן דתמן בשם רבי יהודה, אין לך כל יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין העליון, מה טעם והגה מפיו יצא", ואין הגה אלא דברי תורה, שנאמר, "והגית בו יומם ולילה". אפלו אותה הלכה היה אברהם יודע.

ואברהם היו יהיה, רבי תנחום בשם רבי ברכיה, בשרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם.

כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי לעשות צדקה ומשפט, זו גמילות חסדים. רבנן אמרי, זו בקור חולים. רבי יהודה בר רבי סימון אמר, בתחלה צדקה ולבסוף משפט, הא כיצד, אברהם היה מקבל עוברים ושבים, משהיו אוכלין ושותין הוה אמר להם, ברך. אמרו לו, מה נימא. אמר, ברוך אל עליון שאכלנו משלו. אם קבל עליו וברך הוה אכיל ושתי ואזיל ואם לאו הוה אמר להם הב מה דעלך והוה אמרו לו מה אית לך עלי, אמר להם, חד קשיטה דחמר בעשרה פלרין, וחדא ליטרא דקפר בעשרה פלרין, וחד עיגול דפיתא בעשרה פלרין, מאן יהב לך חמרא במדברא, מאן יהב לך קפר במדברה, מאן יהב לך פיתא במדברא, מאי יהב לך עיגולה במדברא, מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי לה הוה אמר ברוך אל עליון שאכלנו משלו, הוי מתחלה צדקה ולבסוף משפט.

למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר לו, אין כתיב כאן, אלא דבר עליו וכו'.

זה שאמר הכתוב, (שמואל ב כא, ב) "ויקרא המלך לגבענים... והגבענים לא מבני ישראל המה" דוד גזר עליהן. אמר דוד שלושה סימנין יש באומה זו, רחמנים, בישנים, גומלי חסדים. רחמנים "ונתן לך רחמים" בישנים דכתיב, (שמות כ, יז) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם". גומלי חסדים דכתיב, כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' כל מי שיש בו שלשה סימנין הללו ראוי להדבק באומה זו, וכל מי שאין בו שלשה סימנין הללו, אין ראוי להדבק באומה זו.

**רמז פג** כתיב (דברים ז, יב) "ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד". אמר רבי שמעון בן חלפתא, למה הדבר דומה, למלך שנשא מטרונא והכניסה לו שני אריסין אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין. אבדה מטרונא את שלה, אף המלך נטל את שלו. לאחר ימים עמדה מטרונא וקשטה עצמה והביאה שני אריסין, אף המלך מביא את שלו. אמר המלך, אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשה של מטרונא. כך את מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין, צדקה ומשפט, שנאמר, כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' אף הקדוש ברוך הוא זקף להם כנגדן שני אריסין חסד ורחמים, שנאמר, "ושמר ה' אלהיך לך [את הברית ואת החסד" ואומר (שם יג, יח) "ונתן לך רחמים" וגו'], אבדו ישראל את שלהן, שנאמר, (עמוס ה, ז) "ההפכים ללענה משפט וצדקה לארץ [הניחו"] אף הקדוש ברוך הוא נטל את שלו, שנאמר, (ירמיה טז, ה) "כי (אם) אספתי את שלומי מאת העם הזה... את החסד ואת הרחמים", עמדו וכשרו עצמן, והביאו אותן שני אריסין, שנאמר, "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", אף הקדוש ברוך הוא מביא את שלו, שנאמר, (שם נד, י) "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש" וגו'. אמר, אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו (בראשו) [בראשם], שנאמר, "וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים".

**פסוק כ** זעקת סדם ועמרה כי רבה. רבי חנינא אמר, רבה והולכת רבי ברכיה בשם רבי יוחנן, שמענו בדור המבול שנדונו במים, וסדומים שנדונו באש, מנין ליתן האמור כאן להלן והאמור להלן כאן תלמוד לומר רבה "רבה" לגזרה שוה.

**פסוק כא** ארדה נא ואראה, תני רבי שמעון בן יוחאי, זו היא אחת מעשר ירידות כתוב ברמז כ"ו).

ארדה נא, אמר רבי אבא בר כהנא, מלמד שפתח להם הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה כליה הם חיבים, ואם לא אדעה, אודיע בהם מדת הדין בעולם.

רבי יהודה אומר, הכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ואביון ישרף באש. פלוטית בתו של לוט, היתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוקא ברחוב העיר, ועגמה עליה נפשה. מה היתה עושה, בכל יום כשהיתה יוצאה לשאב מים היתה נותנת בכד שלה מכל מה שבביתה ומאכלת לאותו עני. אמרו, מאין חי העני הזה, וכשידעו בדבר הוציאוה לישרף. אמרה, רבון העולמים, עשה משפטי ודיני, ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא, ארדה נא [ואראה] אם צעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום, אהפך יסודותיה למעלה, הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה.

ואית דמפקין בהאי לשנא, אמר רבי לוי, אפלו אני מבקש לשתק מדינה, מדת הדין אינה מניחה אותי לשתק. מעשה בשתי נערות שירדו למלאת מים מן המעין. אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות. אמרה לה, כלו מזונותינו וכבר אנו הולכין למות. מה עשתה, מלאה הכד קמח והחליפו. נטלה זו מה שביד זו, וזו מה שביד זו, וכיון שהרגישו בדבר שרפוה.

עקר שלותה של סדום לא היה אלא חמשים ושתים שנה ומהם עשרים ושתים שנה היה הקדוש ברוך הוא מרעיש עליהם הרים, ומביא עליהם זועות, כדי שיעשו תשובה, ולא עשו, הדא הוא דכתיב, (איוב ט, ה) "המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו".

**פסוק כב** ויפנו משם האנשים, הדא אמרה שאין ערף למלאכים.

ואברהם עודנו עומד, אמר רבי ישמעאל, תקון סופרים הוא זה שהשכינה היתה ממתנת לאברהם.

**פסוק כג** ויגש אברהם ויאמר וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר, הגשה למלחמה (דברי הימים א' יט, יד) "ויגש יואב והעם אשר עמו וגו' למלחמה". רבי נחמיה אומר, הגשה לפיוס, כהאיך דאת אמר "ויגשו בני יהודה אל יהושע" לפיוס. רבנן אמרין הגשה לתפלה, כהאיך דאת אמר (מ"א יח, לו) "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל" וגו'. רבי אלעזר פשיט ליה אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, אם לתפלה אני בא. רבי פנחס ורבי לוי בשם רבי יוחנן, זה שהוא עובר לפני התבה אין אומרים לו בא ועשה בא וקרב בא ועשה קרבן של צבור אלא בא וקרב להתפלל.

אמר רבי תנחומא, למה התקינו ברכת חמש עשרה עד שומע תפלה כנגד חמש עשרה אזכרות שב(תהלים כט, א י) "הבו לה' בני אלים" עד "ה' למבול ישב" שהוא מכלה את הפרענות מלבוא לעולם.

רבי הונא בשם רבי אחא האף תספה, אתה גורר את האף והאף לא יגררך אמר רבי יהושע ברבי נחמיה, אף שאתה מביא לעולם אתה מכלה בו הצדיקים עם הרשעים ולא דייך שאינך תולה לרשעים בשביל הצדיקים, אלא שאתה מכלה הצדיקים עם הרשעים רבי ורבי יונתן, רבי אומר, בשר ודם חמה כבשתו אבל הקדוש ברוך הוא כובש את החמה, שנאמר, (נחום א, ב) "נקם ה' ובעל חמה" רבי יונתן אומר, בשר ודם קנאה כבשתו, אבל הקדוש ברוך הוא כובש את הקנאה, שנאמר, "אל קנוא ונקם ה'".

האף תספה, רבי שמלאי שאל לרבי יונתן, מאי דכתיב (משלי יג, כג) "יש נספה בלא משפט", אמר ליה, בלא משפט מקומו מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני צפורי, כשהוא גובה בטבריא ראה אחד מצפורי ותפסו. אמר לו, מצפורי אני אמר לו, יש בידי לגבות בני צפורי. לא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רווחא לצפורי, נמצא נספה בלא משפט מקומו רבי לוי אמר, לדוב שהיתה משכלת בחיה, ולא מצאה לשכל בחיה ושכלה בבהמה. למגל כוסחת כובין ולא שלים לה, שושנה ולא שלים לה.

**פסוק כד-כה** חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע. נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם. מה את מערים על השבועה, מבול של מים אין אתה מביא, ושל אש אתה מביא. אם כן לא יצאת ידי השבועה, "השפט כל הארץ לא יעשה משפט", אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש אין עולם. את תפוס חבלא בתרין ראשין בעי עלמא ובעי דינא, אם לית אתה מותר צבחר לית עלמא יכיל קאים אמר לו הקדוש ברוך הוא, לאברהם "אהבת צדק ותשנא רשע". "אהבת צדק" לצדק בריותי, "ותשנא רשע" שנאת מלחיבן, "על כן משחך וגו ששון מחבריך", מהו "מחבריך", מנח ועד אצלך עשרה דורות, ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך.

אמר רבי יודן, חלילה היא, חולין היא לך בדיה היא לך, חלול השם יש בדבר מעשת דבר אין כתיב כאן אלא כדבר, לא היא ולא דכוותה ולא דפחיתא מינה.

אמר רבי לוי, שני בני אדם נאמר בהן דבר אחד, אברהם ואיוב, אברהם אמר חללה לך וגו', איוב אמר (איוב ט, כב) "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע" וגו', אברהם נטל עליה שכר, איוב נענש עליה וכו'.

רבי חיא בר אבא אמר, ערבובי שאלות יש כאן, אברהם אמר חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, והקדוש ברוך הוא אמר והיה כצדיק כרשע יתלה לרשעים בשביל צדיקים, דהא אינם אלא צדיקים ניכלי דאמר רבי יוחנן, כל צדיקים שנאמר בסדום צדיקם כתיב היא דעתיה דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן (יהושע ט, יא) "ויאמרו אלינו זקינינו וכל ישבי ארצנו", זקננו כתיב זקני אשמאי, היינו סבי דבהתא.

אמר רבי יהושע בן לוי, אמר אברהם צרף מעשי ויעלו למנין חמשים. אמר רבי יהודה בן רבי סימון, לא את צדיקו של עולם, צרף עצמך עמהן ויעלו למנין חמשים. אמר רבי יהודה בן רבי סימון, כך אמר לו אברהם, מלך בשר ודם תולין לו אנקליטון מדוכוס לאיפרכוס מאיפרכוס לאיסטרטליטי ואת בשביל שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון לא תעשה משפט.

אמר רבי יהודה בר רבי סימון, כשבקשת לדון את עולמך מסרת אותו ביד שנים רומוס ורומילוס שאם בקש אחד מהם לעשות דבר מעכבו חברו ואת בשביל שאין מעכבך לא תעשה משפט.

אמר רבי אבא בר כהנא, מאי חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע ולא, והכתיב "והכרתי ממך צדיק ורשע", בצדיק שאינו גמור.

**פסוק כו** אמר אביי, הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרו, לדידהו תנו, הוי מגלה פנים בתורה דכתיב, (ירמיה לג, כה) "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" אמר רב נחמן בר יצחק, מהכא נמי שמעת מינה ונשאתי לכל המקום בעבורם.

רבי יהושע בן לוי אמר, (איוב לד, לא) "כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל", הדא הוא דכתיב ונשאתי לכל המקום בעבורם, "לא אחבל" איני ממשכנן כדא דאת אמר (שמות כב, כה) "אם חבל תחבל" והן חובלין עלי דברים ואומרים איני דן כשורה. "בלעדי אחזה" בר מיני זיל פשפש דינא ואם טעיתי (שם) "אתה הרני ואם עול פעלתי" עם הראשונים "לא אסיף" עם אחרונים "לא אחריש בדיו" לך אני מחריש, ולבדים היוצאים ממך לאברהם שאמר חללה לך. למשה שהוא אומר (שמות לב, יא) "למה ה' יחרה אפך". ליהושע שהוא אומר (יהושע ז, ז) "למה העברת העביר את העם הזה". לדוד שהוא אומר "למה ה' תעמד ברחוק" וגו'. (איוב שם) "ודבר גבורות וחין ערכו" חן נתן בעריכות שפתיו בשעה שבקש רחמים על סדומיים.

**פסוק כז** ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר, דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצוות, עפר סוטה, ואפר פרה, והא איכא נמי עפר כסוי התם, הכשר מצוה איכא, הנאה ליכא.

אמר אברהם אלו הרגני אמרפל לא הייתי עפר, ואלו שרפני נמרוד לא הייתי אפר אמר (לו) הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהן שנאמר, (במדבר יט, יז) "ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת", (שם, ט) "ואסף איש טהור את אפר הפרה".

תמן תנינן סדר תעניות כיצד, מוציאין את התבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה עליה, רבי יודן בר מנשה ורבי שמואל בר נחמן, חד אמר זכותו של אברהם וחד אמר זכותו של יצחק מאן דאמר זכותו של אברהם ואנכי עפר ואפר, ומאן דאמר זכותו של יצחק אפר מקלה בלבד מילתא דרבי יודן (בן פזי) פליגא אהא דרבי יודן בן פזי הוה מכריז בצבורא ואמר כל מאן דלא מטא שליחא דצבורא לגביה למיתן קיטמא ברישיה יסב איהו קיטמא ויהב ברישיה ומלתיה דרבי יהודה בן פזי אמרה הוא עפר והוא אפר.

**פסוק כח** אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה, אמר רבי חיא בר אבא, בקש אברהם לירד מחמשים לחמשה אמר ליה הקדוש ברוך הוא, חזור בך למפרע אמר רבי לוי לחלף סדרא מלאה מים כל זמן שהיא מלאה מים סניגור מלמד זכות, פעמים מבקש הדין שילמד הסניגור והוא אומר הוסיפו מים לתוכה.

**פסוק לב** ויאמר אל נא יחר לה' וגו' ולמה עשרה, כנגד כניסה לכלן דבר אחר, למה עשרה, שכבר נשתיר בדור המבול שמונה ולא נתלה לעולם בזכותם. דבר אחר למה עשרה, שהיה סבור הרי שם לוט ואשתו וארבע בנותיו וארבעה חתניו. רבי יהודה בן רבי סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן, כאן עשרה ובירושלים אפלו אחד, דכתיב "שוטטו בחוצות ירושלים" וגו'.

**פסוק לג** **רמז פד** וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם, הדין הזה כל זמן שהסניגור מלמד זכות הוא ממתין, נשתתק הסניגור עמד לו הדין, והקטיגור הולך לעשות שליחותו, כך וילך ה' כאשר כלה. הסניגור הזה כל זמן שהדין מסביר לו פנים הוא מלמד זכות עמד לו הדין נשתתק הסניגור, כך ואברהם שב למקומו. הקטיגור הזה כל זמן שהסניגור מלמד זכות והדין מסביר לו פנים הוא ממתין, עמד לו הדין ונשתתק הסניגור הקטיגור הולך לעשות שליחותו, שנאמר, וילך ה' כאשר כלה ויבאו שני המלאכים סדמה וגו'.