# פרק י"ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayera/perek-19/

**פסוק א** ויבאו שני המלאכים סדמה בערב, כתיב, (יחזקאל א, יד) "והחיות רצוא ושוב" וגו', רצות אין כתיב כאן, אלא "רצוא", רצין לעשות שליחותו נפטרין מאברהם בשש שעות ובאין סדומה בערב אלא מלאכי רחמים היו, והיו ממתינים, סבורים שמא אברהם מוצא להם זכות, וכיון שלא מצא להם זכות, ויבאו שני המלאכים סדמה בערב.

תני אין מלאך אחד עושה שני שליחות, ולא שני מלאכים שליחות אחד ואת אמר שני מלאכים אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק. גבריאל, נשתלח להפך את סדום. ורפאל, להציל את לוט.

ויבאו שני המלאכים סדמה, הכא את אמר מלאכים, ולהלן אומר "אנשים", אלא להלן שהיתה שכינה על גביהן, קראם אנשים, וכאן שנסתלקה שכינה מעל גביהן לבשו מלאכות. אמר רבי תנחומא, אמר רבי לוי, אברהם שהיה כחו יפה נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט על ידי שהיה כחו רע נדמו לו בדמות מלאכים. אמר רבי חנינא, עד שלא עשו שליחותן קראם אנשים, משעשו שליחותן מלאכים אמר רבי תנחומא, לאחד שנטל הגמוניא מן המלך, עד שלא הגיע לבית אורין שלו היה מהלך כגפן כיון שהגיע לבית אורין שלו היה מהלך כקלמין כך עד שלא עשו שליחותן עדין אנשים, כיון שעשו שליחותן קראן מלאכים.

סדמה תני משום רבי נחמיה, כל דבר שצריך למ"ד בתחלתו תן לו ה"א בסופו, סדמה. "שעירה". (לעיל יב, י) "מצרימה". חרנה. התיבון ליה והכתיב (תהלים ט, יח) "ישובו רשעים לשאולה" רבי אבא בר זבדא אמר, לביטי התחתונה שבשאול.

בערב בא ערבה של סדום ושקעה שמשה ונתחתם גזר דינה. אמר רבי לוי, אין הקדוש ברוך הוא דן את אומות העולם אלא בלילה, בשעה שהם ישנים מן העברות ואינו דן את ישראל אלא ביום, בשעה שהן עוסקים במצוות, הדא הוא דכתיב, "והוא ישפט תבל בצדק" וגו'.

ולוט ישב בשער סדום, ישב כתיב, אותו היום מנו אותו ארכי הדינין חמשה ראשי דינין היו בסדום, XאY קץ שקר, XבY רב שקר, XגY רב נבל, XדY ורב מסטירין, XהY וקלפנד ולוט היה ארכי הדינין שבכלן, בשעה שהיה אומר להם דברים שהן ערבים להן, היו אומרים לו גש הלאה סק לעיל וכשהיה אומר להם דברים שאין ערבים להן, היו אומרים לו האחד בא לגור וגו'.

זה שאמר הכתוב, (משלי יג, כ) "הולך את חכמים יחכם ורעה כסילים ירוע". "הולך את חכמים" למה הוא דומה, לאדם שהוא נכנס לבית המרקחים אף על פי שלא לקח ולא נתן, ריח טוב לקח. "ורועה כסילים" למה הוא דומה, לנכנס לבית הבורסקי אף על פי שלא לקח ולא נתן, ריח רע לקח. כך לוט כשהיה מהלך עם אברהם אבינו למד מדרכיו. אברהם אבינו עשה לו בית חוץ לחרן, וכל מי שהיה נכנס ויצא היה מקבלו מאכילו ומשקהו, ואומר אלהי אברהם אחד הוא בעולם. וכשבא לוט לסדום כך היה עושה, וכיון שהכריזו כל מי שהוא מחזיק יד בפת לחם ישרף, היה מתירא מעשות יומם ועשה לילה. שנאמר, ויבאו שני המלאכים סדמה בערב, וכשם שהחזיק ידם כך החזיקו בידו (וגו') ואמר להם אל תביטו אחריכם שהרי ירדה השכינה וכו'. עדית, אשתו של לוט, נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום, והביטה אחריה לראות אם הולכות הן אחריה, אם לא, וראתה אחריה השכינה, ונעשית נציב מלח.

**פסוק ב** ויאמר הנה נא אדני רבי יודן אמר אפלו איני כדאי אתם עוקמין עלי את הדרך רבי הונא אמר עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראין באים אצלי.

אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם, אברהם היה מקדים רחיצה ללינה ולוט מקדים לינה לרחיצה, אלא אברהם היה מקפיד על טנופת עבודה זרה ולוט לא היה מקפיד. ויש אומרים אף זה כשורה עשה כדי שיצאו ויראו אבק על רגליהן שלא יאמרו היכן לנו.

ויאמרו לא כי ברחוב נלין, ממאנין לקטן ואין ממאנין לגדול.

**פסוק ג** ויפצר בם מאד, הכניס בם אף וצרה ויסרו אליו ויבאו אל ביתו הדא מסייעא למאן דאמר (לעיל אות קמב) עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראין באים אצלי.

ויעש להם משתה בביתו של אברהם היה, שהיה מקבל עוברים ושבים.

ומצות אפה ויאכלו, אמר רבי יצחק, מצות גדולה עמדה על המלח, דהוא אמר לה הב לאלין אכסנאי קליל מלח, והות אמרה ליה אוף הדין סוניתא בישא את בעי מולפא הכא.

**פסוק ד** טרם ישכבו התחילו שואלין אותו שאלות אמרו לו אנשי העיר מה הם, אמר להון, כל אתר אית בה טבין ובישין, ברם הכא סוגיא בישין ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית אין אחד מהן מעכב.

**פסוק ה-ח** ויקראו אל לוט ויאמרו לו, רבי יהושע בן לוי בשם רבי פדיה אמר, כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומים והיו מקבלין ממנו, וכיון שאמרו לו הוציאם אלינו ונדעה אותם, לתשמיש אמרו לו (להלן פסוק יב) "עוד מי לך פה" קרי ביה עוד מי לך פה, עד כאן היה לך רשות ללמד עליהם סניגוריא, מכאן ואילך אין לך רשות.

רק לאנשים האל. (אל תעשו) הקשות, דבר אחר אלהות הן אלו כי על כן באו בצל קרתי, לא בזכותי אלא בזכות אברהם דבר אחר מלמד שהטו את הבית עליהם, אמר ליה אי בעית לקבלינהו קבלינהו בחולקך.

**פסוק ט** ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט, דין שדנו ראשונים את בא לעות. רבי נחמיה משום רב ביבי כך התנו אנשי סדום ביניהם כל אכסנאי שבא לכאן (נהא) [יהו] בועלין אותו ונוטלין ממנו ממונו.

**פסוק יא** ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול. מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפרענות, לפיכך הכו בסנורים מקטן ועד גדול ודכוותה, "וצבתה בטנה ונפלה ירכה" אבר שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפרענות ודכוותה, (לעיל ז, כג) "וימח את כל היקום" וגו' מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפרענות. ודכוותה, "והכיתי כל בכור בארץ מצרים" וגו' מי שהתחיל בעבירה וכו'. ודכוותה, (שם יד, יז) "ואכבדה בפרעה ובכל חילו". ודכוותה, (דברים יג, טז) "הכה תכה את יושבי העיר ההיא" וגו'.

וילאו למצא הפתח, ולעיאו כדא דאת אמר "ונלאו מצרים".

**פסוק יג** כי משחתים אנחנו. רבי לוי בשם רבי נחמן מלאכי השרת על ידי שגלו מסתורין של הקדוש ברוך הוא לפיכך נדחו ממחיצתן מאה ושלשים ושמונה שנה רבי חמא בר חנינא אמר על שנתגאו ואמרו כי משחתים אנחנו.

**פסוק יד** ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו, ארבע בנות היו לו שתים נשואות ושתים ארוסות. לקוחי אין כתיב אלא לקחי ויהי כמצחק בעיני חתניו. אמרו ליה, אדרבולון וכרדבלין במדינה והעיר נהפכת.

**פסוק טו** וכמו השחר עלה וגו', אמר רבי חנינא, משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעה מילין, משהאיר המזרח עד הנץ החמה אדם מהלך ארבעה מילין, שנאמר, וכמו השחר עלה וכתיב (להלן פסוק כג) השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה, ומסדום לצוער ארבעה מילין אמר רבי זעירא, המלאך היה מקדר לפניהם את הדרך ומנין משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעה מילין, כמו וכמו מילתא דמיא למילתא אם יאמר לך אדם הדא כוכבא דצפרא אילתא דשחרא הוא שקרא הוא, פעמים פוחתת פעמים מוספת אלא כמין תרתין קרנין דנהורן סלקין מן מדינחא ומנהרין לעלמא.

עד מי לך פה (כתוב ברמז מ"ד).

מעלות השחר עד הנץ החמה חמשה מילין, דכתיב, וכמו השחר עלה וכתיב (להלן פסוק כג) השמש יצא על הארץ וגו' ואמר רבי חנין לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא חמשה מילין.

קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת. שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית (תהלים פט, כא) "מצאתי דוד עבדי", היכן מצאתי, בסדום. וכתיב, "הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי".

**פסוק טז-יז** ויתמהמה. תמהון אחר תמהון אמר, במה אברר בכסף וזהב באבנים טובות ומרגליות הדא הוא דכתיב, (קהלת ה, יב) "עשר שמור לבעליו לרעתו". רבי יהושע בן לוי אמר, זה לוט רבי שמואל בר נחמן אמר, זה קרח רבי יהודה בר סימון אמר, זה נבות רבי לוי אמר, זה המן. רבי יצחק אמר, זה שבט ראובן וגד רבנן אמרי, זה איוב, דהוה מתמסכן וחזר למה דהוה (גירסא אחרינא זה שבטו של לוי דהוה עתיר ונתמסכן וחזר למה דהוה).

ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת ה' עליו. מי היה זה זה רפאל. אתיבון והכתיב ויצאהו וינחהו וכתיב ויהי כהוציאם אתם החוצה אמר ליה, קרון מה דבתריה ויאמרו המלט על נפשך, אין כתיב כאן, אלא ויאמר המלט על נפשך.

ההרה המלט וגו', בזכותו של אברהם שגדול כהר, כדא דאת אמר, "מדלג על ההרים".

**פסוק יח-יט** הנה נא מצא עבדך חן בעיניך וגו' רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא שני בני אדם אמרו דבר אחד לוט וצרפית צרפית אמרה עד שלא באת אצלי היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשה עירי, והיו מעשי רבים על מעשה עירי עכשיו שבאת אצלי באת להזכיר עוני ולהמית בני. ולוט אמר עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשה עירי עכשיו שאני הולך אצל אברהם מעשיו רבים משלי, ואיני יכול לעמד בגחלתו, הדא הוא דכתיב, ואנכי לא אוכל להמלט.

רבי ברכיה בשם רבי לוי מן הן תנינן כשם שהנוה הרע בודק כך נוה יפה בודק מן הכא ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני, וסדום בעמקא היא לפום כן הוא אומר ואנכי לא אוכל להמלט ההרה שרי בעמיקתא ואינון אמרין ליה פוק לטורא והוא אמר הכין לא אוכל להמלט ההרה הדא אמרה אפלו מנוה הרע לנוה היפה הרי שהנוה היפה בודק.

כל שמות האמורות בלוט חול חוץ מזה הנה נא מצא עבדך חן בעיניך מי שיש בידו להמית ולהחיות זה הקדוש ברוך הוא.

**פסוק כ** אמר רב, לעולם יחזר אדם לישב בעיר שישיבתה קרובה שמתוך שישיבתה קרובה עוונותיה מועטין. אמר רב חנן, מאי קראה, דכתיב, הנה נא העיר הזאת קרבה מאי קרובה אילימא דמקרבא וזוטרא הא חזי לה אלא מתוך שישיבתה קרובה עוונותיה מועטין. ואמר רבי יצחק, ישיבתה של צוער חמשים ואחת שנה, שנאמר, אמלטה נא בגימטריא נ"א, ושל סדום חמישים ושתים, ושלותה עשרים וששה דכתיב (לעיל יד, ד) "שתים עשרה שנה עבדו" וגו'.

**פסוק כא** ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו', אמר רבי חלפתא דמן קסריא, ומה אם ללוט על ידי שכבד למלאך נשא לו פנים, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך (במדבר ו, כו) "ישא ה' פניו אליך".

**פסוק כג-כד** מהר המלט שמה, למדינה שהיה לה שני פטרונים אחד בן מדינה, ואחד עירוני, וכעס (עליהם) המלך ובקש המלך לרדות לבני המדינה, אמר המלך, אם אני רודה אותם בפני בן המדינה, עכשיו יהו אומרים אלו היה עירוני כאן היה מתקים עלינו [ואם רודה אני אותם בפני בן עירוני עכשיו הן אומרים אלו היה בן מדינה כאן היה מתקים עלינו]. כך לפי שהיו סדומיים מהן עובדין לחמה, מהן ללבנה, אמר הקדוש ברוך הוא, אם אני רודה אותם ביום, הם אומרים אלו היתה לבנה שם היתה מתקימת עלינו, ואם אני רודה אותם בלילה יהו אומרים אלו היתה חמה שם היתה מתקימת עלינו, אלא אני רודה אותם בששה עשר בניסן בשעה ששתיהן עומדות ברקיע הדא הוא דכתיב, השמש יצא על הארץ, וכתיב וה' המטיר על סדום.

וה' המטיר, "כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש", כהדא סליי בליי כשלשול זה שהוא נמחה בצואה כאשות הזאת שהיא אינה מספקת לראות שמש עד שהיא חוזרת לעפרה. דבר אחר, כאשת איש שזנתה והיא מתבישת שלא תראה עברה והיא משליכתו קודם שלא תחזנה שמש, הדא הוא דכתיב, השמש יצא על הארץ וגו'.

וה' המטיר על סדום, לשתי מדינות שמרדו במלך אמר המלך, אחת תשרף באש משלה, ואחת תשרף מן טמיון כך להלן, באדום (ישעיה לד, ט) "ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית", ברם הכא וה' המטיר על סדום.

אמר רבי אבין, לשפחה שהיתה רודה פת בתנור, בא בנה ורדת גחלים ונתנה לו, בא בן גברתה רדת פת ונתנה לו, גחלים ופת יצאו מן התנור. כך להלן, (שמות טז, ד) "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", ברם הכא וה' המטיר על סדם.

וה' המטיר על סדם, זה גבריאל מאת ה', זה הקדוש ברוך הוא, כל מקום שנאמר, וה' הוא ובית דינו, הקדוש ברוך הוא מזכיר שמו שני פעמים כדכתוב ברמז ל"ט.

**רמז פה** גפרית ואש מאת ה', הדא הוא דכתיב, (תהלים יא, ו) "ימטר על רשעים פחים" גומרין, ומצדין, אש וגפרית, אמר רבי יודן, אדם מריח גפרית נפשו סולדת עליו למה, שהיא יודעת שנדונת בו לעתיד לבא "ורוח זלעפות מנת כוסם", רבי ישמעאל בר נחמן משום רבי יונתן, כפיילי פוטירין לאחר המרחץ.

אמר רבי חנינא, אין דבר רע יורד מלמעלה איתיבון והכתיב (תהלים קמח, ח) "אש וברד שלג וקיטור" אמר ליה, רוח סערה היא עושה דברו, מלתא דרבי שמעון בן לקיש פליגא אהא דאמר רבי חנינא בן פזי, "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב", מכאן שיש לו אוצרות רעות.

מאת ה' מן השמים, כמרתק מן גבר.

**פסוק כה** ויהפך את הערים האל, רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן, חמשת כרכים הללו יושבין על צור אחד, שלח המלאך את ידו והפכן, הדא הוא דכתיב, (איוב כח, ט) "בחלמיש שלח ידו" חד אמר כל היד, וחד אמר בחלמיש שלח אצבע שהיא מחמש אפיק למ"ד מחלמיש.

אמר רבי יהושע, וצמח האדמה, אפלו צמחי אדמה לקו. אמר רבי יהושע בן לוי, עד עכשיו אם יקלט אדם מטר מאוירה של סדום ויתן בערוגה אחרת אינה מצמחת.

**פסוק כו-כט** ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח, רבי יצחק אמר, על שחטאה במלח. באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה היא עושה, הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן, תנו לי מלח שיש לנו אורחים, והיא מתכונת שיכירו בהם אנשי העיר, על כן ותהי נציב מלח.

ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וגו', שנו רבותינו, הרואה אשתו של לוט מברך שתים, על אשתו מברך דין האמת. ועל לוט מברך ברוך זוכר הצדיקים, אמר רבי יוחנן, אפלו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא זוכר את הצדיקים, שנאמר, ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וגו'.

מה זכירה זכר לו ללוט שתיקה ששתק לאברהם שאמר לשרי אחותי היא והוא היה יודע ושותק.

**רמז פו** (פסוק כז) וישכם אברהם בבקר, תפלות אבות תקנום. אברהם תקן תפלה של שחר, שנאמר, וישכם אברהם יצחק תקן תפלה של מנחה, שנאמר, "ויצא יצחק לשוח בשדה" ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר, (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטף" וגו'. יעקב תקן תפלה של ערבית, שנאמר, (להלן כח, יא) "ויפגע במקום" וכתיב (ירמי' ז, טז) "ואתה אל תתפלל בעד וגו' ואל תפגע" וגו'.

כל היום כשר למילה, שנאמר, "וביום השמיני ימול", אלא שזריזין מקדימין למצוות, שנאמר, וישכם אברהם בבקר.

קומץ מאימתי מתיר שירים באכילה רבי חנין אומר, משמשלה בו האור רבי יוחנן אמר, משתצת אש ברבו, וטעמא דרבי יוחנן דכתיב, והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן, אימתי מעלה הכבשן קיטור משתצת אש ברבו.

וישלח את לוט מתוך ההפכה, רבי שמואל בר נחמן אמר שהיה שרוי בהן רבנן אמרין שהיה מלוה אותם ברבית.

ויעל לוט מצוער וישב בהר, הדא הוא דכתיב, (תהלים נז, א) "למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה". אמר לפניו, רבונו של עולם, עד שלא נכנסתי למערה עשית חסד עם אחרים בשבילי עכשיו שאני נתון במערה יהי רצון מלפניך "אל תשחת".

**פסוק לא** ואיש אין בארץ, שהיו סבורות שנתכלה העולם כדור המבול.

**פסוק לב** לכה נשקה את אבינו יין וגו', רבי תנחומא משום רבי שמואל, ונחיה מאבינו זרע ונחיה מאבינו בן אין כתיב כאן, אלא ונחיה מאבינו זרע אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואי זה זה מלך המשיח.

**פסוק לג** ולא ידע בשכבה ובקומה, נקוד על וי"ו של ובקומה שבשכבה לא ידע ובקומה ידע.

ומנין היה להן יין במערה אלא שהיה להם מרבה והיו כונסין אותו במערות. אמר רבי יהודה ברבי סימון, מעין דוגמת העולם הבא נעשה להן כדא דאת אמר, "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס".

ולא ידע בשכבה ובקומה, אמר רבי יוחנן מאי דכתיב, (הושע יד, י) "כי ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם". משל ללוט ובנותיו, הם שנתכונו לשם שמים "צדקים ילכו בם", הוא שנתכון לשם עבירה, "ופשעים יכשלו בם" (ותשקין את אביהן) והא מינס אניס, תנא משום רבי יוסי בר חוני למה נקוד על וי"ו שבקומה של בכירה, לומר שבשכבה לא ידע מאי הוה ליה למעבד מאי דהוה הוה, נפקא מינא דלפניא אחרינא לא אתבעי ליה למשתי חמרא, (משלי יח, יט) "אח נפשע מקרית עז" (וכו') "לתאוה יבקש נפרד" וכו'.

**פסוק לו** ותהרין שתי בנות לוט, שלטו בעצמן והוציאו ערותן.

אמר רבי נחמן בר חנין, כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות סוף מאכילין אותו מבשרו אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו או אם בנותיו נתאוו לו, ממה דכתיב (משלי יח, א) "לתאוה יבקש נפרד" הוי לוט נתאוה לבנותיו ובנותיו לא נתאוו לו. אין לך כל שבת ושבת [נ"א שנה ושנה] שאין קורין בה פרשתו של לוט, מאי טעמא, דכתיב, (שם) "בכל תושיה יתגלע" התגלעו אין כתיב כאן, אלא "יתגלע" אנשים נתרחקו ונשים נתקרבו.

הדא הוא דכתיב, (ירמיה מח, ל) אני ידעתי וגו' עברתו ולא כן בדיו רבי הונא בר פפא ורבי סימון, רבי הונא אמר תחלת עבורו של מואב לא היה לשם זנות, אלא לשם שמים "בדיו" לא עשו כן לשם שמים אלא לשם זנות, שנאמר, "ויחל העם לזנות אל בנות מואב". דבר אחר תחלת עבורו לא היה לשם שמים, אלא לשם זנות, בדיו לא עשו כן לשם זנות, אלא לשם שמים, שנאמר, (רות ג, ו) "ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה".

דבר אחר, ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, מאביהן היה הדבר ראה מה כתיב ולא ידע בשכבה ובקומה נקוד למה שהיה שכור מאמש, אבל בלילה פג יינו והרגיש בה. מפני כך הוא מתפרסם בכל שבת הרי הוא חיב לעצמו.

**פסוק לז-לח** ותקרא את שמו מואב. אמר רבי חיא בר אבא אמר רבי יוחנן, אין הקדוש ברוך הוא מקפח אפלו שכר שיחה נאה דאלו בכירה דקאמרה מואב מן אב, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, "אל תתגר בם מלחמה". מלחמה הוא דלא הא אנגריא עביד בהו, ואלו צעירה דקאמרה בן עמי אמר הקדוש ברוך הוא למשה, (שם יט) "וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם" "דאפלו אנגריא לא תעביד בהו.

**רמז פז** ואמר רבי יהושע בן קרחה, לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחד שקדמתה בכירה לצעירה, קדמתה ארבעה דורות בישראל, עובד, ישי, דוד, שלמה, ואלו צעירה עד רחבעם שנאמר (מ"א יד, כא) "ושם אמו נעמה העמונית".

רבי יודן בשם רבי איבו הבכירה על ידי שבזתה כבוד אביה אמרה מואב אמר הכתוב, "אל תתגר בם מלחמה", אבל אתה מפתק נהרות שלהן ומצית גדישין שלהן באש, אבל הצעירה על ידי שחסתה על כבוד אביה ואמרה בן עמי בן מי שהיה עמי (שם יט) ("ו)אל תתגר בם" (מלחמה) כל עיקר. אמר רבי יהודה בר סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן, בנותיו של לוט הולכות לעבר עבירה ונתפקדו, בזכות מי, בזכות אברהם, מואב מאב (לעיל יז, ה) "כי אב המון גוים נתתיך".