# פרק כ'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayera/perek-20/

**פסוק א** ויסע משם אברהם ארצה הנגב. (איוב יד, יח) "ואולם הר נופל יבול", זה לוט שנפל מהר. "וצור יעתק ממקומו", זה אברהם שגרם לו שפינה ממקומו.

דבר אחר, לפי שחרב מקומה של סדום, ופסקו העוברים והשבים, אמר, מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטה לו אהל בגרר. הדא הוא דכתיב, ויסע משם אברהם.

(משלי יח, יט) "אח נפשע מקרית עז", זה לוט שהיה בן אחיו של אברהם שפשע באברהם, כפרת ביה שקרת ביה ומה גרם לו, שהביא עליו "ומדינים כבריח" בית ארמונו של הקדוש ברוך הוא, זה בית המקדש. מה להלן (דברי הימים ב' כד, יט) "לא יבא טמא לכל דבר" בבית המקדש. אף כאן (דברים כג, ד) "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'", לכך סמך ויסע משם אברהם.

חכם לב יקח מצוות זה אברהם, לפי שחרב מקומה וכו'.

ויסע משם, פינה מקומו מפני ריח רע שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם בא על בנותיו.

ארצה הנגב, שבעה שמות נקראו לו XאY דרום, XבY נגב, XגY ים, XדY תימנה, XהY וימין, XוY חדר, XזY וסינים התיבון, והכתיב, (תהלים עה, ז) "ולא ממדבר הרים", אמר להם אף הוא דרום הוא.

אמר רבי חיא בר אבא, עבר הוינא קמי כנישתא דבבלאי דצפורי ושמעית ינקיא יתבין וקריין ויסע משם אברהם ארצה הנגב אמרתי גדולים דברי חכמים שאומרים הזהר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, וכל דבריהם כגחלי אש. משעה שנתפרש אברהם אבינו מלוט היתה פרישתו פרישת עולם.

ויגר בגרר, בגרדיקו.

**פסוק ב** **רמז פח** וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה, אפשר שהלכה מדעתה, אלא לקחה בעל כרחה שלא בטובתה.

**פסוק ג** ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם, אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דבור, שנאמר, (במדבר כג, ד) "ויקר אלהים אל בלעם", אין לשון ויקר אלא לשון טומאה, כדא דאת אמר, (דברים כג, יא) "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה", אבל לישראל נגלה בלשון טהרה בלשון קדושה בלשון ברור. "ויקרא אל משה", בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו, שנאמר, (ישעיה ו, ג) "וקרא זה אל זה ואמר" וגו'. "רחוק ה' מרשעים", אלו נביאי אומות העולם (שם) "ותפלת צדיקים ישמע" אלו נביאי ישראל, אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אמות העולם אלא בשעה שדרך לפרש אלו מאלו, הדא הוא דכתיב, (איוב ד, יב יג) "בשעפים מחזיונות לילה בנפל תרדמה על אנשים ואלי דבר יגנב". מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם, למלך שהיה הוא ואוהבו בטרקלין והיה תולה את הוילון וכופלו ומדבר עם אוהבו ורבנן אמרי, למלך שהיה לו פילגש כשהוא בא אצל אשתו הוא בא בפרהסיא, כשהוא בא אל פילגשו הוא בא במטמוניות, כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בלילה, שנאמר, "ויבא אלהים אל בלעם לילה", (להלן לא, כד) "ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה", אבל נביאי ישראל ביום (לעיל יח, א) "והוא ישב פתח האהל כחם היום", (שמות ו, כח) "ויהי ביום דבר ה'", "ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה'".

ויאמר לו הנך מת על האשה, מכאן שאין התראה לבני נח.

איתמר כסבור בהמה ונמצא אדם, גוי ונמצא גר תושב, רבא אמר חיב רב חסדא אמר פטור, רבא אמר חיב, אומר מתר קרוב למזיד הוא, רב חסדא אמר פטור, אומר מותר אנוס הוא. איתיביה רבא לרב חסדא, הנך מת על האשה אשר לקחת מאי לאו בידי אדם, לא בידי שמים, דכתיב, (להלן פסוק ו) מחטו לי. ולטעמיך "וחטאתי לאלהים", לאלהים ולא לאדם אלא דינו מסור לאדם הכא נמי דינו מסור לאדם. איתיביה (להלן פסוק ד) הגוי גם צדיק תהרג התם כדקא מהדרי עליה וכו'.

**רמז פט** תנו רבנן, כל אלו שאמרו דמי בושתו, אבל צערו אפלו הביא כל אילי נביות אינו נמחל לו, עד שיבקש הימנו שנאמר, ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, אשת נביא הוא דתהדר דלאו נביא לא תהדר, הכי קאמר ליה ועתה השב אשת האיש מכל מקום, ודקאמרת הגוי גם צדיק תהרג הלא הוא אמר לי אחותי היא, נביא הוא, וממך למד אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה, שואלין אותו, או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא אחותך היא. מכאן לבן נח שנהרג על שהיה לו ללמד ולא למד.

תמן תנינן האשה נקנית בשלש דרכים, בכסף, בשטר ובביאה. בביאה מנלן, אמר רבי אבהו, אמר רבי יוחנן אמר קרא והיא בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל על ידי בעילה, אמר ליה רבי זירא לרבי אבהו, כעורה (משנה) זו ששנה רבי (דברים כד, א) "ובעלה", מלמד שנקנית בביאה. אי מהתם הוה אמינא עד דמקדש והדר בעיל קא משמע לן. מתקיף לה רבי אבא בר ממל אם כן נערה המארסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה, אי דקדיש ובעיל בעולה היא, ואי דקדיש ולא בעיל לאו כלום הוא, אמר רב נחמן בר יצחק משכחת לה כגון שקדשה בשטר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס ורבי יוחנן האי "ובעלה" מיבעיה ליה זו נקנית בביאה, ואין אמה העבריה נקנית בביאה. סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב "אם אחרת יקח לו", הקישה הכתוב לאחרת, מה אחרת נקנית בביאה אף אמה העבריה, קא משמע לן. ורבי האי סברא מנא ליה, אם כן לכתב רחמנא ובעל מאי "ובעלה" שמע מיניה תרתי. ולרבא דאמר בר אהינא אסברה לי (דברים כד, א) "כי יקח איש אשה ובעלה" קדושין המסורין לביאה הוו קדושין, שלא נמסרו לביאה לא הוו קדושין, מאי איכא למימר, אם כן לכתב רחמנא או בעל מאי "ובעלה" שמע מינה כולהו. ורבי האי בעולת בעל מאי עביד ליה, מיבעיה ליה בעל עושה אותה בעולה [שלא כדרכה], ואין אחר עושה אותה בעולה [שלא כדרכה], ומודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי, ומאי שנא מקטלא, דאמר רבי באו עליה עשרה בני אדם ועדין היא בתולה הראשון בסקילה, וכולן בחנק, שאני התם דאמר קרא (דברים כב, כה) "ומת האיש (ההוא) אשר שכב עמה לבדו". ורבי יוחנן האי סברא מנא ליה, אם כן לכתב רחמנא בעולת איש מאי בעולת בעל, שמע מיניה תרתי.

תני רבי חנינא, והיא בעולת בעל, בעולת בעל יש להם, נכנסה לחפה ולא נבעלה אין להם.

והיא בעולת בעל, בעליתו של בעל.

והיא בעולת בעל, אמר רב, בעלה נתעטר בה, והיא לא נתעטרה בבעלה רבנן אמרי, מרתא דבעלה, בכל מקום האיש גוזר ברם הכא (להלן כא, יב) "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה".

**פסוק ד** **רמז צ** ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם צדיק תהרג. אמר אם כך דנת לדור המבול ולדור הפלגה צדיקים היו אמר רבי ברכיה, אם גוי זה תהרג צדיק תהרג.

**פסוק ה-ו** הלא הוא אמר לי אחתי היא, והיא גם הוא אף חמריא וגמליא ובני בייתיה כולם אמרו כן בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת. אמר ליה אמת באחד תום יש לך נקיון כפים אין לך, ממה שהשיבו גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת, הדא אמרה משמוש ידים היה שם.

על כן לא נתתיך לנגע אליה. לגבור שהיה רוכב על הסוס, והיה הסוס רץ מתחתיו וראה תינוק אחד משלך בדרך, ומשך הסוס ולא הזיק למי מקלסין לסוס או לרוכב, הוי אומר לרוכב, כך על כן לא נתתיך לנגע אליה, מחטו לי, יצרך המחטיאך בידי הוא מסור ואני מנעתיך מלחטא, משכתיך מן החטא, והשבח שלי הוא ולא שלך.

**פסוק ז** ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. אמר ליה, מי מפיסו ומודיעו שלא נגעתי בה. אמר ליה, כי נביא הוא. אמר ליה, ומי מודיע לכל אמר ליה, ויתפלל בעדך וחיה.

ואם אינך משיב, דע כי מות תמות. מכאן שאין התראה לבני נח.

**פסוק ח** וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל עבדיו. לפי שהיו רואים עשנה של סדום עולה ככבשן האש, אמר, תאמר אלו מלאכים שנשתלחו לסדום באו לכאן, לפיכך וייראו האנשים מאד.

**פסוק ט-יב** מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי, בכל מקום היתה רוחא מקדמתך וכאן קדמך רעבון.

ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים וגם אמנה אחתי בת אבי היא (ברמז נ"ו).

מה עשית לנו הנך מת על האשה ומה חטאתי לך דע כי מות תמות כי הבאת עלי כי עצר עצר ה' (ברמז כ"ה).

**רמז צא** וגם אמנה אחתי בת אבי כשיטתן השיבן.

**פסוק יג** ויהי כאשר התעו אתי, אמר רבי חנן, הלואי נדרוש הדין קריא בתלתא אפין ונפוק ידוהי כך אמר אברהם בשעה שבקשו אומות העולם להזדוג לי עד שאני בבית אבא נתקים עלי הקדוש ברוך הוא ובשעה שבקשו אומות העולם לענות אותי נגלה עלי הקדוש ברוך הוא ובשעה שבקשו אומות העולם לתעות אותי מדרכיו של הקדוש ברוך הוא העמיד להן הקדוש ברוך הוא שני גדולים משל בית אבא, כגון, שם ועבר והיו מתרים בהם.

**פסוק טז** ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך אזלת למצרים סחרת בה אתית הכא סחרת בה אם ממון את בעי הא לך ממון וכסי עינך מנאי.

דבר אחר, עשה לך כסות, שיהיו הכל מביטין בו בכסות ולא ביפיה, נטל לבוש מלכות והלבישה, ועשאה מטרונא ולמה, כדי שלא יתבע אדם אותה אלא יהו שומעין שהיא מלכה, ומתיראין לתבע אותה, שהיא מכוסה מן העין. ריש לקיש אמר, בקש להקנותה בפני בעלה, לומר כל השנים הללו היתה עמו, ולא עשה לה דבר, וזה היתה עמו לילה אחת ועשה לה כל הכבוד הזה.

דבר אחר, אמר להם אתם כסיתם ממני את העין בן שאתם מעמידים יהיה כסות עינים.

אסור להסתכל בצלם דמות רשע, שנאמר, "לולי פני יהושפט אני נשא אם אביט אליך ואם אראך" רבי אלעזר אמר, עיניו כהות, שנאמר, (להלן כז, א) "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות", משום דאסתכל ביה בעשו הרשע. והא גרמא ליה, והאמר רבי יצחק, לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקים בזרעה, שנאמר, הנה הוא לך כסות עינים, אל תקרי כסות אלא כהות עינים, שנאמר, "ותכהין עיניו", הא והא גרמא ליה.

אמר לה, הואיל וכסית מנאי ולא גלית לי שהוא אישך וגרמת לי הצער הזה, יהי רצון שיהיו לך בנים כסויי עינים.

ואת כל ונוכחת, אמר לה, כבר תוכחתיה דההוא גברא גביה דתנינן המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת למה שבעה, שהיתה מתחיבת שבע מלאכות וכו', וכן המורד באשתו מוסיפין לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת, מפני שהוא מתחיב לה שלשה דברים, שאר, כסות ועונה.

**פסוק יז-יח** ויתפלל אברהם אל האלהים, מתחלת הספר עד כאן לא נאמר בלשון הזה וכיון שנתפלל אברהם הותר אותו הקשר.

כי עצר עצר ה', (נאמר) עצירה בפה (ונאמר) עצירה בגרון עצירה באזן עצירה מלמעלה עצירה מלמטה והכל על דבר שרה אשת אברם.

אמר רבי ברכיה, על דטולמוס למקרב למסאנא דמטרונא, וכו'.

"למועד הזה כעת חיה את חבקת בן" מה כתיב שם "ותהר ותלד בן למועד אשר דבר אליה אלישע", דבריו של בשר ודם מתקימין דבריו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה וה' פקד את שרה.

(חבקוק ג, יז) "כי תאנה לא תפרח", זה אברהם כדא דאת אמר, "כבכורה בתאנה בראשיתה" וגו'. (חבקוק שם) "ואין יבול בגפנים", זה שרה כדא דאת אמר, "אשתך כגפן פוריה". (חבקוק שם) "כחש מעשה זית", וכי אותם המלאכים שבשרו את שרה כחשים היו "מעשה זית", האירו פניה כזית, "ושדמות לא עשה אכל", אותן השדים לא עשו אכל, "גזר ממכלה צאן" כדא דאת אמר, (יחזקאל לד, לא) "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם". (חבקוק שם) "ואין בקר ברפתים" כדא דאת אמר, "ואפרים עגלה מלמדה", חזרה ואמרה שרה מה אנא מובדא סברי מן בריי, חס ושלום לית אנא מובדא סברי מן בריי אלא (חבקוק שם, יח) "ואני בה'" וגו'. אמר לה הקדוש ברוך הוא, את לא אובדת סבריך, אף אנא לא מוביד סבריך אלא וה' פקד את שרה.

"יבש חציר נבל ציץ", יבש חצירו של אבימלך נבל ציצו של אבימלך, "כי עצר עצר ה'". (ישעיה מ, ח) "ודבר אלהינו יקום לעולם", "וה' פקד את שרה".

(במדבר כג, יט) "לא איש אל ויכזב" וגו'. אמר רבי שמואל, פסוק זה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו "לא איש אל ויכזב" וגו, "ההוא אמר ולא יעשה" וגו', אלא בשעה שהקדוש ברוך הוא גוזר להביא טובה לעולם "לא איש אל ויכזב", ובשעה שהוא גוזר להביא רעה לעולם "ההוא אמר ולא יעשה". בשעה שאמר לאברהם, "כי ביצחק יקרא לך זרע" "לא איש אל ויכזב", ובשעה שאמר לו, (שם כב, ב) "קח נא את בנך" וגו', "ההוא אמר ולא יעשה". בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, (שמות ג, טז) "פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים", "לא איש אל ויכזב", ובשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, (דברים ט, יד) "הרף ממני ואשמידם", "ההוא אמר ולא יעשה". בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי", "לא איש אל ויכזב", ובשעה שאמר לו, (שם יג) "ועבדום וענו אותם" "ההוא אמר ולא יעשה" כשאמר, "למועד אשוב אליך", "לא איש אל ויכזב", אלא וה' פקד את שרה.

(תהלים קיג, ט) מושיבי עקרת הבית, זו שרה (לעיל יא, ל) "ותהי שרי עקרה". "אם הבנים שמחה", "היניקה בנים שרה".

וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה באמירה ויעש ה' לשרה כאשר דבר, מה שאמר לה בדבור וה' פקד את שרה כאשר אמר, על ידי מלאך ויעש ה' לשרה כאשר דבר, מה שאמר לה הוא רבי יהודה אומר, וה' פקד את שרה ליתן לה בן. ויעש ה' לשרה כאשר דבר לברכה בחלב. אמר ליה רבי נחמיה, וכי כבר נתבשרה בחלב אלא מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא לימי נערותה רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא, נותן אני יראתה על כל אומות העולם, דלא יהו מונין לה וצווחין לה עקרה רבי יהודה בשם ריש לקיש, עקר מטרין לא היה לה וגלף לה הקדוש ברוך הוא עקר מטרין.

אמר רבי אחא, הקדוש ברוך הוא בעל פקדונות עמלק הפקיד אצל הקדוש ברוך הוא חבילות של קוצים והחזיר לו הקדוש ברוך הוא חבילות של קוצים, שנאמר, (שמואל א טו, ב) "פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל". שרה הפקידה אצלו מצוות ומעשים טובים והחזיר לה הקדוש ברוך הוא מצוות ומעשים טובים וה' פקד את שרה.

אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא, כתיב (במדבר ה, כח) "ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע", וזאת שנכנסה לבית פרעה ולבית אבימלך ויצתה טהורה, אינו דין שתפקד.

אמר רבי יהודה בר רבי סימון, אף על גב דאמר רב הונא מלאך הוא שממונה על התאוה אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו, אלא הקדוש ברוך הוא הוא בכבודו פקדה, שנאמר, וה' פקד את שרה.

וה' פקד את שרה, הוא וסנקליטון שלו.

מה כתיב למעלה מן הענין (לעיל כ, יז) ויתפלל אברהם. משל למלך שהיה לו אוהב, והיה מחבבו יותר מדאי וכל מה שהיה אוהבו שואל ממנו היה עושה וכיון שידעו כן, כל מי שהיה מבקש שררה היה בא אצלו, והוא מבקש מן המלך והמלך עושה לו חפצו, ולאותו אוהב לא נתן שררה. אמרו לו בני פלטין שלו, אדונינו המלך אוהבך זה מבקש לאחרים שררה ולנפשו אינו מבקש אמר המלך בדין הוא שאתן לו.

**רמז צב** בראש השנה נפקדה שרה, רחל, חנה. מנלן, אמר רבי אלעזר, אתיא זכירה זכירה אתיא פקידה פקידה, כתיב ברחל, "ויזכר אלהים את רחל", וכתיב בה בחנה, (שמואל א א, יט) "ויזכרה ה'", ואתיא זכירה זכירה מראש השנה, דכתיב, "זכרון תרועה" ואתיא פקידה פקידה, כתיב בה בחנה, (שמואל א ב, כא) "כי פקד ה' את חנה", וכתיב בה בשרה, וה' פקד את שרה.

כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי באגדה עשה אזנך כאפרכסת. בשלושים ושנים מדות האגדה נדרשת, אחד מרבוי, כיצד הרבוי, שלש לשונות, "את", "אף", "גם". "את" לרבות כיצד, וה' פקד את שרה אלו נאמר פקד שרה הייתי אומר שרה לבדה נפקדה, כשהוא אומר את, מלמד שכל העקרות נפקדו כמוה, וכן הוא אומר, (להלן פסוק ו) "צחק עשה" וגו' כיוצא בו "את פני מבין חכמה" אלו אומר פני מבין הייתי אומר לשעתו בלבד כשהוא אומר "את", ריבה הכל לדורי דורות. וכן הוא אומר, (שם לא, כה) "עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון".

גם לרבות כיצד, (שמות יב, לב) "גם צאנכם גם בקרכם קחו", אלו נאמר "צאנכם ובקרכם" הייתי אומר לא נתן להם אלא צאנם ובקרם כשהוא אומר גם, ריבה, מלמד שנתן להם דורון משלו, לקים מה שנאמר, (שם י, כה) "גם אתה תתן בידנו זבחים" וגו'. כיוצא בו אתה אומר, "ומתו גם שניהם", אלו נאמר "שניהם", הייתי אומר האשה שנתחיבה מיתה ממתינין לה עד שתלד, תלמוד לומר "גם" לרבות את הולד למיתה.

אף לרבות כיצד, (מ"ב ב, יד) "ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו [וגו'] אף הוא ויכה את המים" מלמד שנעשו נסים לאלישע בקריעת הירדן יותר מאליהו, שבפעם ראשונה היתה זכות שני צדיקים עומדת, ובשניה לא היה אלא זכות צדיק אחד וכן הוא אומר, "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", אתה מוצא שמונה מופתים ביד אליהו וששה עשר מופתים באלישע, כיוצא בו (איוב לז, יא) "אף ברי יטריח עב" מלמד שענני מטר קשין והבורא מטריח עליהם להספיק יכול שאין המטר יורד כל צרכו, תלמוד לומר "אף" ריבה.

**פסוק ב** ותהר ותלד שרה, הקיש עבורה ללידתה, מה עבורה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער.

בן לזקניו, מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.

למועד אשר דבר אתו אלהים, רבי יודן אמר לתשעה חדשים נולד שלא יהו אומרים גרוף הוא מביתו של אבימלך רבי חמא אמר, לשבעה שלמים שהם תשעה מקטעים, רבי הונא בשם רבי חזקיה, בחצות היום נולד, נאמר כאן מועד, ונאמר להלן, (דברים טז, ו) "כבא השמש מועד צאתך ממצרים.

**פסוק ג** ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק, יצא חק דרוריה לעולם יצחק י' עשרה, כנגד עשרה דברות שעתידין בניו לקבל. צ' תשעים "ואם שרה הבת תשעים שנה תלד". ק' מאה (שם) "הלבן מאה שנה יולד". ח' שמונה, כנגד שמונה ימי המילה.

**פסוק ד** וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים, והיכן דבר, (לעיל יז, יב) "ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר".

כל מצוות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו, אנשים חיבים ונשים פטורות. תנינא להא דתנו רבנן חיב אדם לבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות, ויש אומרים אף להשיטו בנהר רבי יהודה אומר, כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאלו מלמדו ליסטיות למולו מנא לן דכתיב, וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו, אותו ולא אותה והיכא דלא מהליה אבוה מיחיבי בי דינא למימהליה, דכתיב (לעיל יז, י) "המול לכם כל זכר", והיכא דלא מהליה בית דין מיחיב איהו למימהל נפשיה דכתיב, "וערל זכר אשר לא ימול" וגו'. אשכחן מיד, לדורות מנא לן, תנא דבי רבי ישמעאל, כל מקום שנאמר צואה, אינו אלא זרוז מיד ולדורות. זרוז דכתיב, (דברים ג, כח) "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו". מיד ולדורות, דכתיב, "מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם".

**פסוק ו** **רמז צג** ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי. רבי ברכיה בר רבי יהודה בר רבי סימון בשם רבי שמואל בר רבי יצחק, ראובן בשמחה, שמעון מה אכפת ליה, אם שרה נפקדה אחרות מה אכפת להו אלא בשעה שנפקדה שרה אמנו הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו עמה, הרבה חרשים נתפקחו עמה, הרבה סומים נתפתחו, הרבה שוטים נשתנו נאמר כאן עשיה ונאמר להלן, (אסתר ב, יח) "והנחה למדינות עשה". מה עשיה הנאמר להלן נתן דרוריה לעולם אף עשיה הנאמר כאן נתן דרוריה לעולם רבי לוי אמר, הוסיף על המאורות נאמר כאן בעשיה, ונאמר להלן (לעיל א, טז) "ויעש אלהים את שני המאורות".

**פסוק ז** ותאמר מי מלל לאברהם, מי דבר אין כתיב כאן, אלא מי מלל. רמזו שהוליד למאה שנה רבי פנחס בשם רבי חלקיה, קמותיו של אביהם היו יבשות ונעשו מלילות.

רבי ברכיה בשם רבי לוי, את מוצא כיון שילדה אמנו שרה את יצחק היו אומות העולם אומרים חס ושלום לא ילדה שרה את יצחק, אלא הגר שפחת שרה היא ילדה אותו. מה עשה הקדוש ברוך הוא, יבש דדי נשותיהן של אומות העולם, והיו מטרוניות באות ונושקות עפר רגליה של שרה ואומרים לה עשי מצוה והיניקי בנים שלנו. שרה היתה צנועה יותר מדאי אמר לה אברהם אבינו, שרה, אין זו שעת הצניעות, אלא גלי את דדיך ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא ושבי בשוק, והיניקי בניהן, כדי שידעו הכל שהתחיל הקדוש ברוך הוא לעשות לנו נסים, וגלתה דדיה והיו נובעות כשתי מעינות והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהם ממנה, ואומרים, אין אנו כדי להניק את בנינו מחלבו של יצחק הדא הוא דכתיב, היניקה בנים. היניקה בן אין כתיב כאן, אלא בנים. רבנן ורבי אחא, רבנן אמרי, כל מי שבא לשם שמים נעשה ירא שמים רבי אחא אמר אף מי שלא בא לשם שמים נתן לו ממשלה בעולם הזה כיון שהפליגו עצמן בסיני, ולא קבלו את התורה, נטלה מהם אותה הממשלה, הדא הוא דכתיב, "מוסר מלכים פתח" וגו'.

ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה, וכמה בנים היניקה תנא אותו היום שגמל אברהם אבינו את יצחק בנו עשה משתה גדול והיו אומות העולם אומרים ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא, ולא עוד אלא שעשו משתה גדול כדי להעמיד דבריהם. מה עשה אברהם אבינו, עמד וזמן כל גדולי הדור, ואף שרה אמנו זמנה את נשותיהם וכל אחת ואחת הביאה את בנה ולא הביאה מניקתה, נעשה נס ונתפתחו דדיה כשני מעינות והניקה את כולן, ועדין אומרים שרה בת תשעים שנה תלד, אברהם בן מאה שנה יוליד, מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם, באותה שעה אמרו (להלן כה, יט) "אברהם הוליד את יצחק".

**פסוק ח** מאי דכתיב, ויגדל הילד עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסד לזרעו של יצחק לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם כוס של ברכה לברך אומר איני מברך שיצא ממני ישמעאל. אומר ליצחק טול וברך אומר איני מברך שיצא ממני עשו. אמר ליעקב טול וברך אומר איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהם. אומר למשה טול וברך אומר איני מברך שלא זכיתי לכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר ליהושע טול וברך אומר איני מברך שלא זכיתי לבן, דכתיב, (דברי הימים א' ז, כז) "נון בנו יהושע בנו" אומר לדוד טול אתה וברך, ואומר אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר, (תהלים קטז, יג) "כוס ישועות אשא" וגו'.

**רמז צד** ויגדל הילד ויגמל, שנגמל מיצר הרע ליצר טוב ורבנן אמרי שנגמל מחלבו.

ויעש אברהם משתה גדול, גדול עולמים היה שם. "ויעש המלך משתה גדול" גדול עולמים היה שם הדא הוא דכתיב, (דברים ל, ט) "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב", בימי מרדכי ואסתר "כאשר שש על אבותיך", בימי אברהם. דבר אחר, משתה גדולים היו שם, עוג וכל גדולי מלכות היו עמו אמרו לו לעוג לא היית אומר אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד. אמר להם, ועכשיו מתנתו מה היא, לאו שפיפא היא אי יהיב אנא אצבע עלויה פחים יתיה אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה מבזה על מתנתי, חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש לפול אלא בידם, שנאמר, (במדבר כא, לד) "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אתו" אמר רבי לוי, לא נדנדה עריסה תחלה, אלא בביתו של אברהם אבינו דאמר רבי יהושע בן מנחמה, אותם שלושים ושנים מלכים שהרג יהושע כולם בביתו של אברהם אבינו היו במשתה, ולא שלושים ואחד היו אלא כי ההיא דאמר רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי פרנך משום רבי יוחנן (יהושע יב, ט) "מלך יריחו אחד", שאין תלמוד לומר "אחד", אלא הוא ואנטיקסר שלו.

**פסוק ט-יא** ותרא שרה את בן הגר המצרית. אמר רבי שמעון, רבי עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי ואני אומר בו דבר לשבח. דרש רבי עקיבא, מצחק אין מצחק אלא גלוי עריות כדא דאת אמר "בא אלי העבד העברי וגו' לצחק בי", מלמד שהיתה שרה אמנו רואה את ישמעאל מכבש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן תנא רבי ישמעאל, אין מצחק אלא לשון עבודה זרה, שנאמר, (שמות לב, ו) "ויקמו לצחק", מלמד שהיתה שרה אמנו רואה את ישמעאל בונה בימוסיאות וצד חגבים ומקטיר עליהם. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, אין אמר רבי אלעז ר, שתי עצירות אלו למה, אחת באיש שכבת זרע, שתים באשה, שכבת זרע ולידה. במתניתא תנא שתים באיש שכבת זרע וקטנים, שלש באשה, שכבת זרע, וקטנים ולידה. רבינא אמר, שלש באיש, שכבת זרע וקטנים ופי טבעת, ארבע באשה, שכבת זרע וקטנים ופי טבעת ולידה. בעד כל רחם, אפלו תרנגלת של אבימלך לא הטילה ביצתה.

מנין שאם לא מחל אדם לחברו שהוא אכזרי, שנאמר, ויתפלל אברהם אל האלהים.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרו רבנן כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, שנאמר, (איוב מב, י) "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו". אמר ליה את אמרת מהתם אנא אמרי מהכא ויתפלל אברהם אל האלהים, וכתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר [וגו', כאשר אמר] אברהם על אבימלך.

החובל בחברו אף על פי שלא בקש החובל מן הנחבל, צריך שיבקש עליו רחמים, שנאמר, ויתפלל אברהם. וכן אתה מוצא באיוב, (איוב מב, ח) "ואיוב עבדי יתפלל עליכם" וכן הוא אומר "ונתן לך רחמים", כל זמן שאתה רחמן ירחם עליך המקום.