# פרק כ"א

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayera/perek-21/

**פסוק א** וה' פקד את שרה. זה שאמר הכתוב, (יחזקאל יז, כד) "וידעו כל עצי השדה", אלו הבריות. כדא דאת אמר "כי האדם עץ השדה", (יחזקאל שם) "כי אני ה' השפלתי עץ גבה", וזה אבימלך, כי עצור עצר. "והפרחתי עץ יבש" זה שרה. "אני ה' דברתי ועשיתי". לא כאלין דאמרין ולא עבדין, דברתי" (לעיל יח, יד) "למועד אשוב אליך" "ועשיתי" ויעש ה' לשרה כאשר דבר.

"האנש מאלוה יצדק", וכי אפשר לו לבשר ודם להיות צדיק יותר מבוראו, (שם) הלא "אם מעושהו יטהר גבר", וכי אפשר להיות טהור יותר מבוראו. מה אלישע אמר לשונמית, (מ"ב ד, טז) הלשון הזה אלא שפיכות דמים. כמה דאת אמר (שמואל ב ב, יד) "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". אמר זה לזה נלך ונראה חלקינו בשדה, והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה בעצמו כאלו מצחק. הדא הוא דכתיב, "כמתלהלה הירה זקים חצים וגו' כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני". ואני אומר אין הלשון הזה אלא ירושה, שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים אמר להם ישמעאל שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שנים שמתשובה שאמרה שרה לאברהם, אתה למד "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" עם בני אף על פי שאינו יצחק, עם יצחק אף על פי שאינו בני, קל וחמר עם בני שהוא יצחק.

וירע הדבר מאד בעיני אברהם, הדא הוא דכתיב, (ישעיה לג, טו) "ועצם עיניו מראות ברע".

הנסיון התשיעי, נולד ישמעאל ונתרבה בקשת, שנאמר, "ויהי אלהים את הנער" וגו' נטל קשת וחצים והיה מורה אחר הפרגוד וראה את יצחק יושב לבדו וירה עליו חץ להרגו, וראתה שרה והגידה לאברהם ואמרה ליה, כזה וכזה עשה ישמעאל ליצחק. עמד וכתב ליצחק כל מה שנשבע הקדוש ברוך הוא לתן לך ולזרעך, שאין בן האמה הזאת יורש עם בני יצחק. אמרה שרה כתב גט גרושין, שלח את האמה הזאת ואת בנה מעלי ומעל יצחק בני מן העולם הזה ומן העולם הבא. ומכל הרעות שבאו על אברהם הרע בעיניו הדבר הזה.

**פסוק יב** כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. יש שומע ונשכר (כדכתוב ברמז ל"ג).

כי ביצחק יקרא לך זרע. ביצחק ולא כל יצחק ביצחק ב' תרין במי שהוא מודה בשני עולמות.

**פסוק יד** ויקח לחם וחמת מים, שכן דרך עבדים שהם שואבים מים בכדיהם שם על שכמה ואת הילד, בן שבע עשרה שנה היה ואת אמרת שם על שכמה, אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין הרע, ומתוך כך חלה ונכנסה בו חמה ואכאביות תדע לך שהוא כן, דכתיב, (פסוק טו) ויכלו המים מן החמת, שכן דרך החולה להיות שותה בכל שעה.

ותשלך את הילד תחת אחד השיחים, רתם היה, שכן דרך הרתמים גדלים במדבר. שיחים ששם הסיחו עמה מלאכי השרת.

**פסוק טז-יז** ותלך ותשב לה מנגד, וכו' הכא את אמר מנגד הרחק ולהלן הוא אומר (יהושע ג, ד) "אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במדה", הא למדנו נגד מנגד הרחק מ"רחוק" דבר אחר כמטחוי קשת שני טוחים בקשת מיל אמר רבי ברכיה כמטחת דברים כלפי בוראה, אמרה, אתמול אמרת לי "הרבה ארבה את זרעך" ועכשיו הוא מת בצמא.

הדא הוא דכתיב (תהלים נו, ט) "נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך". כאותה בעלת נוד "הלא בספרתך", כשם שכתוב בספר שלך (שם לט, יג) "אל דמעתי אל תחרש" דמעתה של הגר, לא החרשת, ולדמעתי תחריש ואם תאמר על ידי שהיתה גיורת היתה חביבה, אף אני כן (שם) "כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי".

ויקרא מלאך אלהים אל הגר, בזכותו של אברהם באשר הוא שם, בזכות עצמו. יפה תפלת החולה לעצמו מתפלת אחרים. קפצו מלאכי השרת לקטרגו. אמרו לפניו, רבונו של עולם, אדם שעתיד להמית בניך בצמא, אתה מעלה לו הבאר, אמר להם, עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו, צדיק, אמר להם, איני דן את האדם, אלא לפי שעתו.

אמר קונם שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות העולם, והאיכא ישמעאל כי ביצחק יקרא לך זרע כתיב והאיכא עשו ביצחק ולא כל יצחק.

**רמז צה** וישכם אברהם וגו' ויקח לחם וגו' וישלחה, בגט גרושין, ולקח את הרדיד וקשר במתניה, לידע שהיא שפחה. ולא עוד אלא שרצה לראות את ישמעאל בנו, ולידע את הדרך אשר הלכו בה. בן שבע עשרה שנה היה ישמעאל בצאתו מבית אביו ובזכות אברהם אבינו לא חסרו המים מן החמת. וכיון שהגיע לפתח המדבר, התחילה תועה אחר עבודה זרה של בית אביה, ומיד חסרו המים ועיפה נפשו של ישמעאל בצמא, והלך והשליך עצמו תחת חרולי המדבר להיות ישן עליו, ואמר, אלהי אברהם אבי, יש לפניך תוצאות מות, קח את נפשי ולא אמות בצמא ונעתר לו, שנאמר, כי שמע אלהים אל קול הנער, ושם נפתח לו הבאר שנברא בין השמשות, והלכו ושתו ומלאו החמת, ומשם נשאו רגליהן והלכו כל המדבר, עד שהגיעו למדבר פארן, ומצאו שם מוצאי מים וישבו. שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב ועשיה היה שמה. לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם אשתו של ישמעאל. אמר לה, היכן הוא ישמעאל, אמרה ליה, הלך הוא ואמו להביא פרות ותמרים מן המדבר. אמר לה, תני לי מעט לחם ומעט מים, כי עיפה נפשי מדרך המדבר. אמרה לו, אין לי לא לחם, ולא מים. אמר לה, כשיבא ישמעאל תגיד לו את הדברים האלה, ואמרי לו חלף את מפתן ביתך שאינה טובה לך ולא ראויה לך. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדברים, ובן חכם כחצי חכם, והבין ישמעאל ושלחה. שלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה ופטימה שמה. ועוד לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל, ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום, ומצא את אשתו של ישמעאל (וכו' עד) מיד הוציאה ונתנה לו. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא על בנו ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב, וממון וברכות, וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר הזה וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמיו עליו "כרחם אב על בנים".

**פסוק יח-יט** קומי שאי את הנער ותלך ותמלא את החמת, הדא אמרה מחסרת אמנה היתה.

**פסוק כ** ויהי אלהים את הנער ויגדל. שאל רבי ישמעאל את רבי עקיבא, אמר ליה בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, שהיה דורש אכין ורקין מעוטין, אתין וגמין רבויין. את דכתיב הכא מהו אמר ליה אלו כתיב ויהי אלהים הנער היה הדבר קשה אלא את הנער. אמר ליה, (דברים לב, מז) "כי לא דבר רק הוא" ואם "רק" הוא מכם הוא רק, שאין אתם יודעים לדרש, אלא את הנער הוא וחמרוהי וגמלוהי ובני ביתיה.

ויהי רבה קשת, רבה וקשיותו עמו רב על כל המורים בקשת.

**פסוק כא** ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים, אמר רבי יצחק זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי כך לפי שכתוב "ולה שפחה מצרית ושמה הגר", לפיכך ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים.

ישמור אדם דברים בלבבו שלא יעשה שתפות דברים עם הגוי, סוף שהוא כורת ברית עמו. אברהם כרת ברית עם אבימלך שנאמר, ויקח אברהם צאן ובקר וגו'. אמרו מלאכי השרת, רבונו של עולם, אדם יחיד בררת לך משבעים לשונות, וכרת ברית עם אומות העולם. אמר להם, בן יחיד נתתי לו, ואני אומר לו העלהו עולה לפני, אם יעלהו הרי מוטב ואם לאו יפה אתם אומרים, שנאמר, (להלן כב, א) "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם". מכאן אמרו אין לך אומה בעולם שנשתעבדו בהן בישראל יותר ממנה, בשכר ברית שכרת אברהם את אבימלך מלך פלשתים (בלבד). מכאן אמרו, כל העושה שתפות דברים עם הגוי, סוף שהוא כורת עמו ברית. ואם תלמיד חכם הוא, מזלזל בתורתו, ומזלזל שם אביו, ומאלמן את אשתו ומיתם את בניו, ואינו ממלא את ימיו, וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.

**פסוק כב-כג** ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך, (משלי טז, ז) "ברצות ה' דרכי איש" זה אברהם "גם אויביו ישלים אתו".

ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו, רבי יהודה אומר, פיכל היה שמו רבי נחמיה אומר, פה שכל צבאותיו נושקין לו על פיו.

אלהים עמך בכל אשר אתה עשה, לפי שהיו אומות העולם אומרים אלו היה צדיק, היה מוליד. וכיון שהוליד, אמרו לו, אלהים עמך בכל אשר אתה עשה. אלו היה צדיק לא היה שומע לקול אשתו לדחות את בנו, וכיון שאמר (לו) אלהים, "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה", אמרו אלהים עמך בכל אשר אתה עשה. אלו היה צדיק לא היה דוחה בנו בכורו כיון שראו מעשיו אמר אלהים עמך וגו' הואיל ואלהים עמך השבעה לי, אם תשקר לי ולניני ולנכדי, עד כאן רחמי האב על הבן. עד כאן לאחין השתפין.

כתיב, (תהלים לח, כ) "ואיבי חיים עצמו" מה שנתן לאברהם לשבעה דורות, נתן לאבימלך לשלשה דורות למה (שמות יג, יז) "לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים" שעדין נכדו קים.

כחסד אשר עשיתי עמך, מה חסד עשה לו, (לעיל כ, טו) "הנה ארצי לפניך", ולא קבל.

**פסוק כה** והוכח אברהם את אבימלך, כל אהבה שאין בה תוכחה אינה אהבה. תוכחה מביאה לידי שלום כל שלום שאין עמו תוכחה אינו שלום.

על אדות באר המים אשר גזלו, איזהו גזלן שהוא גוזל בפרהסיא, כדא דאת אמר, "ויגזלו [את] כל אשר יעבר עליהם בדרך, מה דרך בפרהסיא, אף גזל בפרהסיא. רבי שמעון בן יוחאי מייתי לה מהכא, (מלאכי א, יג) "והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה", מה פסח וחולה מומין שבגלוי אף גזל בגלוי. ריש לקיש אמר לפני עשרה גזלן. רבי תנחום אמר, לעולם אינו גזלן, עד שיגזלנו מתחת ידו, שנאמר, "ויגזל את החנית מיד המצרי".

**פסוק כו** ויאמר אבימלך מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי על ידך, וגם אנכי לא שמעתי על ידי מלאך.

**פסוק ל** כי את שבע כבשת תקח מידי, אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתה נתת לו שבע כבשות חייך שאני משהה משמחת בניך שבעה דורות אתה נתת לו שבע כבשות, כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים אלו הן שמשון, חפני, ופנחס, ושאול ושלשת בניו. אתה נתת לו שבע כבשות, חייך כנגד כן מחריבין מבניך שבעה משכנות. ואלו הן, אהל מועד, נוב, גלגל, וגבעון, ושילה, ובית עולמים שנים. אתה נתת לו שבע כבשות, כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים שבעה חדשים.

רבנן אמרי, רועי אבימלך היו מדינין עם רועי אברהם, אלו אמרו שלנו הבאר, ואלו אמרו שלנו הבאר, אמרו רועי אברהם כל מי שהמים רואין את צאנו ועולים שלו היא, כיון שראו המים צאנו של אברהם מיד עלו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתה סימן לבניך, מה אתה כיון שראו המים צאנך מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותן מיד תהא עולה מאליה, הדא הוא דכתיב, (במדבר כא, יז) "אז ישיר ישראל וכו' עלי באר אמר רבי יצחק, "בעבור היתה לי" אין כתיב כאן, אלא בעבור תהיה לי לעדה.

**פסוק לג** ויטע אשל בבאר שבע, מלמד שנטע פרדס ונטע בו כל מיני מגדים רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר, פרדס, וחד אמר, פנדק, בשלמא למאן דאמר פרדס היינו דכתיב, ויטע, אלא למאן דאמר פנדק מאי, כדכתיב, (דניאל יא, מה) "ויטע אהלי אפדנו" ויקרא שם בשם ה' אל עולם, אל תקרי 'ויקרא', אלא 'ויקריא' מלמד שהקריא אברהם אבינו שמו של הקדוש ברוך הוא לכל עובר ושב. לאחר שאכלו ושתו, עמדו לברכו, אמר להם, וכי משלי אכלתם, והלא ממי שלו כל העולם כלו אכלתם, הודו וברכו ושבחו למי שאמר והיה העולם.

רבי יהודה אומר, שאל מה תשאל ענבים תאנים רמונים. רבי נחמיה אומר, אשל, פנדק אמר להו, שאל מה תשאל קופר חימר ביעין רבי זעירא בשם רבי יהודה בר סימון, אשל זה סנהדרין, כמה דאת אמר, "ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה", על דעתיה דרבי נחמיה דהוא אמר אשל פנדק, אברהם וכו'.

**פסוק לד** ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, רבים מאותן שנים שעשה בחברון, שבחברון עשה עשרים וחמש שנה, ובגרר עשה עשרים ושש שנה.