# פרק כ"ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayera/perek-22/

**פסוק א-ב** ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם (תהלים ס, ו) "נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה", נסיון אחר נסיון, גדולה אחר גדולה, מה טעם נתת ליראיך נס, בשביל להתנוסס, לנסותם בעולם. דבר אחר, לגדלם כנס הזה של ספינה וכל כך למה, בשביל "קשט סלה", בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם. שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה הוא מעשיר למי שהוא רוצה הוא מעני, למי שהוא רוצה הוא עושה מלך. אברהם כשרצה עשה אותו עשיר, כשרצה עשה אותו מלך, יכול אתה להשיבו יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם (לעיל כא, ה) "אברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו" ואחר כל הצער הזה נאמר לו, קח נא את בנך ולא עכב.

(תהלים יא, ה) "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו". היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעין, מפני שאינו מספיק להקיש עליהן עד שהוא שוברן, אלא מה הוא בודק, קנקנים היפים, שאפלו מקיש עליהן כמה פעמים אינו שוברן. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיקים, שנאמר, "ה' צדיק יבחן". הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שפשתנו יפה כל זמן שהוא כותשה, היא משבחת, וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיקים. משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה, ואחת כחה רע, על מי נותן את העול, לא על אותה שכחה יפה, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא צדיקים.

(קהלת ח, ד) "באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה" "לא תנסו את ה' אלהיכם" והאלהים נסה את אברהם, לרב שהיה מצוה את תלמידו אל תלוה ברבית, והיה הוא מלוה ברבית, אמר לו, רבי אתה אמרת לי אל תלוה ברבית, והרי אתה מלוה. אמר לו, אני אומר לך אל תלוה ברבית לישראל, אבל אתה מלוה ברבית לעכו"ם שנאמר, (שם כג, כא) "לנכרי תשיך". כך אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא, כתבת בתורתך "לא תקם ולא תטר", ואתה נוקם ונוטר, שנאמר, (ויקרא יט, יח) "נקם ה' ובעל חמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני כתבתי בתורתי "לא תקום ולא תטור את בני עמך", אבל נוקם ונוטר אני לאומות העולם, שנאמר, "נקם נקמת בני ישראל".

אחר הדברים האלה הרהורי דברים היו שם. מי הרהר אברהם הרהר. אמר, נולד יצחק בני, שמחתי ושמחתי את הכל. ולא הפרשתי להקדוש ברוך הוא לא פר אחד ולא איל אחד, אמר לו הקדוש ברוך הוא, על מנת שאומר לך שתקריב את בנך ולא תעכב. על דעתיה דרבי אליעזר דאמר וה' הוא ובית דינו והאלהים הוא ובית דינו, אמרו מלאכי השרת, אברהם שמח ושמח את הכל, ולא הפריש להקדוש ברוך הוא לא פר אחד ולא איל אחד. אמר להם הקדוש ברוך הוא על מנת שיאמר לו שיקריב את בנו ולא יעכב. אמרו אמות העולם, אברהם זה שמח ושמח וכו'.

דבר אחר, אחר הדברים האלה יצחק וישמעאל היו מדינין זה עם זה. זה אומר, אני גדול ממך שמלתי לשמונה ימים אמר ישמעאל, אני חביב, למה שהיה בידי למחות ולא מחיתי. באותה שעה אמר יצחק, הלואי יגלה עלי הקדוש ברוך הוא, ויאמר לי שאחתך לי אחד מאברי, ולא אעכב. אמר לו הקדוש ברוך הוא, על מנת שתקריב עצמך ולא תעכב.

**רמז צו** והאלהים נסה את אברהם, רבי יוסי הגלילי אומר גדלו כנס הזה של ספינה. רבי עקיבא אומר, נסה אותו ודאי שלא יהיו האפיקורסים אומרים, ערבבו ולא היה יודע מה לעשות, שנאמר, ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני.

אמר רבי יהושע בן קרחה, בשני מקומות דמה משה עצמו לאברהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, (משלי כה, ו) "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדלים אל תעמד". אברהם אמר הנני, הנני לכהונה, הנני למלכות. זכה לכהונה, זכה למלכות. זכה לכהונה, שנאמר, (תהלים קי, ד) "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם". זכה למלכות, שנאמר, (להלן כג, ו) "נשיא אלהים אתה בתוכנו". משה אמר "הנני" הנני לכהונה, הנני למלכות. אמר לו (שם ה) "אל תקרב הלם" אין קרב אלא כהונה, שנאמר, "והזר הקרב יומת". ואין הלום אלא מלכות, שנאמר, (שמואל ב ז, יח) "כי הביאתני עד הלם".

דבר אחר, ויהי אחר הדברים האלה אחר למי, אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא, אחר דברו של שטן, דכתיב, (לעיל כא, ח) "ויגדל הילד ויגמל". אמר שטן לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, זקן זה חוננתו למאה שנה פרי בטן מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך. אמר לו, כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני, היה זובח. מיד והאלהים נסה את אברהם.

אחר דבריו של ישמעאל וכו' כדלעיל.

דבר אחר, למלך שהיה לו אוהב עני. אמר לו המלך, עלי להעשירך, ונתן לו ממון כדי לעשות בו פרקמטיא. לימים נכנס לפלטין. אמרו, מפני מה זה נכנס, אמר להם המלך, מפני שהוא אוהבי נאמן. אמרו לו, אם כן, אמור לו שיחזר ממונך. מיד אמר לו המלך, החזר לי מה שנתתי לך ולא עכב ונתבישו בני הפלטין ונשבע המלך להוסיף לו עשר.

אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת אלו שמעתי לכם כשאמרתם לי "מה אנוש כי תזכרנו", שמא היה אברהם שמהדרני בעולמי, אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא, כל הנסיונות שנסיתו בממונו, נסנו בגופו אמרו לו יקריב לפניך בנו, מיד אמר לו קח נא את בנך.

הנסיון העשירי, ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. יצא ישמעאל מן המדבר לראות את אברהם אביו, באותו הלילה נגלה עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו, קח נא את בנך.

ויאמר קח נא, אין נא אלא לשון בקשה. את בנך אמר לו, איזה בן אמר לו, יחידך. אמר לו, זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו. אמר לו, אשר אהבת וכו' (כדלעיל ברמז ס"ב).

ולך לך אל ארץ המריה, רבי חיא רבה ורבי ינאי חד אמר למקום שההוראה יוצאה לעולם וחד אמר, למקום שהיראה יוצאה. דכוותה "ארון" חד אמר, מקום שאורה יוצאה לעולם וחד אמר מקום שהיראה יוצאה לעולם ודכוותה "דביר" חד אמר למקום שהדבור יוצא לעולם וחד אמר מקום שהדברות יוצאות לעולם רבי יהושע בן לוי אמר שמשם מורה כחץ לאומות העולם ומורידן לגיהנם רבי [שמעון] בן יוחאי אומר, למקום שהוא יראוי כנגד בית המקדש של מעלה. רבי יודן אומר, למקום שאני בוראה לך רבי פנחס אמר, מאתר מרוותא דעלמא רבנן אמרין למקום שהקטרת קרבה כמו דאת אמר, (שיר השירים ד, ו) "אלך לי אל הר המור".

והעלהו שם לעולה, אמר לפני הקדוש ברוך הוא, וכי יש קרבן בלא כהן אמר לו הקדוש ברוך הוא, כבר מניתיך שתהא כהן, הדא הוא דכתיב, (תהלים קי, ד) "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם".

אל הארץ אשר אראך, וכו' (כדכתוב ברמז (ס"ג)).

משל למה הדבר דומה, למלך שאמר לאוהבו מתאוה אני לראות על שלחני תינוק קטן, מיד הלך אוהבו והביא את בנו, והעמידו על השלחן לפני המלך, והלך והביא את החרב לשחטו. וצוח המלך עליו, מה אתה עושה, אמר לו, והלא אמרת לי מתאוה אני לראותו, אמר לו שמא מת. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, קח נא את בנך וישלח אברהם את ידו וגו', אמר לו אל תשלך ידך אל הנער. אמר לו, והלא אתה אמרת לי קח נא את בנך. אמר לו, שמא אמרתי לך לשחטו, הוי "לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה".

ויאמר קח נא את בנך אין נא אלא לשון בקשה. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גבור אחד שהיה מנצח את כולם. לימים עמדה עליו מלחמה חזקה. אמר לו, בבקשה ממך, עמוד לי במלחמה זו, כדי שלא יאמרו הראשונים לא היה בהן ממש. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, הרבה נסיונות נסיתיך ועמדת בכולן. בבקשה ממך עמוד לי בנסיון זה, כדי שלא יאמרו הראשונים אין בהם ממש. קח נא את בנך שני בנים יש לי וכו'. קדמו שטן לדרך. אמר לו, זקן, להיכן אתה הולך, לא לשחט את בנך, מיד פתח, (איוב ד, ב ה) "הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וגו' כושל יקימון מליך וגו' כי עתה תבוא אליך ותלא" וגו'. אמר לו, "אני בתומי אלך". אמר לו, (איוב שם, ו) "הלא יראתך כסלתך" אמר לו, (שם ז) "זכר נא מי הוא נקי אבד" כיון דחזא דלא קא שמע ליה. אמר לו, "ואלי דבר יגנב". כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ולא יצחק לעולה. אמר לו, כך עונשו של בדאי שאפלו אומר אמת, אין שומעין לו.

**פסוק ג** **רמז צז** וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו, אמר רבי שמעון בן יוחאי, אהבה מקלקלת השורה שנאה מקלקלת השורה. אהבה מקלקלת השורה, שנאמר, וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו. וכי לא היו לו עבדים אלא אהבה מקלקלת את השורה. (להלן מו, כט) "ויאסר יוסף מרכבתו" וכי לא היו לו עבדים, אלא אהבה מקלקלת את השורה. (שמות יד, ו) "ויאסר את רכבו ואת עמו לקח עמו", וכי לא היו לו עבדים, אלא שנאה מקלקלת את השורה. אמר רבי שמעון בן יוחאי, תבא חבישה שחבש אברהם אבינו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם, ותעמד על חבישה שחבש בלעם הרשע לילך לקלל את ישראל. תבא אסירה שאסר יוסף לעלות לקראת ישראל אביו, ותעמד על אסירה שאסר פרעה לרדף אחרי בני ישראל. תני רבי ישמעאל, תבא חרב יד שעשה אברהם אבינו, שנאמר, (להלן פסוק י) "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת", ותעמד על חרב יד של פרעה שאמר "אריק חרבי תורישמו ידי".

ויקח את שני נעריו אתו אמר רבי אבהו, שני בני אדם נהגו בדרך ארץ, אברהם ושאול. אברהם ויקח את שני נעריו אתו שאול (שמואל א כח, ח) "וילך הוא ושני אנשים עמו".

**רמז צח** ויבקע עצי עולה בשכר שני בקיעות שבקע אברהם עצי עולה, זכה שיבקע הים לפני בניו. נאמר כאן, ויבקע עצי עולה, ונאמר להלן, "ויבקעו המים". אמר רבי לוי, דיך עד כה אלא אברהם לפי כחו והקדוש ברוך הוא לפי כחו.

ויקם וילך אל המקום נתן לו שכר קימה ושכר הליכה.

אמר לפניו, לאיזה הר, אמר לו, בכל מקום שתראה כבודי עומד, ואמתין לך השכים בבקר ולקח ישמעאל ואליעזר ויצחק בנו עמו, וחבש את החמור. הוא בן האתון שנברא בין השמשות. הוא החמור שרכב עליו משה, שנאמר, (שמות ד, כ) "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור". הוא החמור שעתיד בן דוד לרכב עליו, שנאמר, (זכריה ט, ט) "עני ורוכב על חמור". בן שלשים ושבע שנה היה יצחק בלכתו להר המוריה, וישמעאל בן חמשים שנה, נכנס תחרות בין ישמעאל לאליעזר, אמר ישמעאל עכשיו מקריב אברהם את יצחק בנו לעולה מוקדת, ואני בנו בכורו, ואני הוא היורש את אברהם. אמר לו אליעזר, כבר גרשך כאשה המתגרשת מבעלה, ושלחך למדבר, אבל אני עבדו משרת אותו ביום ובלילה, ואני היורש. ורוח הקדש משיבה אותן, לא זה יורש ולא זה יורש.

באותה שעה הרהר בלבו אברהם, אם אני מודיע לשרה, נשים דעתן קלה, ואם לא אודיעה ואגנבנו, כיון שאינה רואה אותו תחנק את עצמה. אמר לה, תקני לנו מאכל ומשתה ונשמח היום. אמרה ליה, מה טעם של שמחה זו. אמר לה, זקנים שבדמותנו נולד להן בן, דין הוא שנשמח. בתוך השמחה אמר לה, את יודעת כשהייתי בן שלש שנים, הכרתי את בוראי, והנער גדול ולא נתחנך, ויש מקום ששם מחנכין התינוקות, אוליכנו לשם. אמרה לו, קחנו לשלום. והשכים בבקר אמר, עד שהיא ישנה אצא ולא תחזר בה, ועוד שלא יראו אותנו בני אדם. בא שטן ועמד לפניו ונדמה לו לזקן. אמר לו, להיכן אתה הולך, אמר לו, להתפלל. אמר לו, והעצים והאש ומאכלת למה, אמר לו, שמא אשהה יום ויומים לאפות ולאכל. אמר לו, אדם שכמותך יאבד בנו שנתן לו בזקנתו, ותאבד נשמה ותתחיב בדין. אמר לו הקדוש ברוך הוא אמר לי בא ועמד אצל יצחק, נדמה לו כנער. אמר לו, להיכן אתה הולך, אמר לו, ללמד מוסר ובינה. אמר לו, בחייך או לאחר מיתתך. לשחטך הוא הולך. אמר לו, אף על פי כן. בא אצל שרה, אמר לה, בעלך, היכן הוא, אמרה לו, במלאכתו, ובנך היכן הוא, אמרה לו, עמו. אמר לה, לא כך היית אומרת, שאינך עוזבת אותו שיצא מפתח החיצונה. אמרה לו, לא למלאכה הלכו, אלא להתפלל אמר לה, לא תראי אותו. אמרה, הקדוש ברוך הוא יעשה רצונו מבני.

**פסוק ד-ה** **רמז צט** ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, כתיב "יחיינו מימים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו", ביום השלישי של שבטים, שנאמר, (להלן מב, יח) "ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי" "ביום השלישי של מתן תורה, שנאמר, (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר". ביום השלישי של מרגלים, שנאמר, (יהושע ב, טז) "ונחבתם שמה שלשת ימים". ביום השלישי של יונה, שנאמר, "ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים". ביום השלישי של עולי גולה שנאמר, (עזרא ח, טו) "ונחנה שם ימים שלשה". ביום השלישי של תחית המתים, שנאמר, "יחינו מימים" ביום השלישי של אסתר, שנאמר, (אסתר ה, א) "ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" באיזה זכות, רבנן אמרי בזכות ביום השלישי של מתן תורה. ורבי לוי אמר, בזכות יום שלישי של אברהם. ביום השלישי.

וישא אברהם את עיניו וירא את המקום, מה ראה, [ראה] ענן קשור בהר. אמר, דומה לי שאותו המקום שאמר לי הקדוש ברוך הוא להקריב את בני שם.

אמר ליצחק, רואה אתה מה שאני רואה, אמר לו, הן. אמר לשני נעריו רואים אתם מה שאני רואה, אמרו לו, לאו. אמר, הואיל והחמור אינו רואה, ואתם אינכם רואים, שבו פה עם החמור. רבנן מיתי לה מן הכא (דברים ה, יג יד) "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך וגו' [ו]עבדך ואמתך ושורך וחמרך".

אמרו אותו היום שהעלה אבינו אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, תקן הקדוש ברוך הוא שני כבשים, אחד בשחרית, ואחד בין הערבים, שנאמר, "את הכבש האחד" וגו'. וכל כך למה, שבשעה שישראל מקריבין תמידין על המזבח וקוראין את המקרא הזה (ויקרא א, יא) "צפונה לפני ה'", זוכר עקדת יצחק בן אברהם מעיד אני עלי שמים וארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה קורא את המקרא הזה "צפונה לפני ה'" הקדוש ברוך הוא זוכר עקדת יצחק בן אברהם. דבר אחר, "צפונה לפני ה'" זה מעשה אברהם יצחק ויעקב, שהם צפונים לפניו, שנאמר, (שיר השירים ז, יד) "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך" עמרם וכל הכשרים שהיו במצרים ישנים ושל אחריו חדשים.

אמר רבי יצחק, מהו מרחוק, עתיד לירחק שכינה מבעליו יכול לעולם, תלמוד לומר, (תהלים קלב, יד) "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה".

ביום השלישי הגיעו לצופים וראו כבוד השכינה עומד שנאמר, ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא, ראה עמוד אש עומד מן הארץ ועד השמים. אמר לו, יצחק רואה אתה, אמר לו, הן. והבין אברהם שנרצה הנער לעולה.

וכי מאחר שאין דרך מרבה למה נתעכב שלשה ימים, אלא כיון שלא שמעו לשטן, הלך ונעשה לפניהם כנהר גדול שלא יוכלו לעבר. אמר אברהם, אם יורדים הנערים מתירא אני שמא יטבעו. ירד עמדו להם המים עד צואריהם. תלה אברהם את עיניו לשמים, אמר, רבון העולמים, נגלית עלי ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד הודע שמי בכל העולם והעלה בנך לעולה, ולא הרהרתי אחר דבריך ולא עכבתי מאמריך, ועכשיו באו מים עד נפש, אם טובע יצחק בני היאך יתיחד שמך, מיד גער הקדוש ברוך הוא בשטן והלך לו.

**רמז ק** וירא את המקום מרחוק מתחלה היה המקום עמוק אמר הקדוש ברוך הוא, אין דרך המלך לשכן בעמק, אלא במקום גבוה מעולה ויפה, והגביהו הקדוש ברוך הוא, לכך נקרא הר המוריה, שמיראתו נעשה הר.

תמן תנינן, כל מי שאין לה עליו קדושין ולא על אחרים הולד כמוה, ואי זו ולד שפחה ונכרית שפחה מנלן אמר קרא שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור. אשכחן דלא תפסי בה קדושין, ולדה כמוה מנלן, אמר קרא "האשה וילדיה תהיה לאדוניה". נכרית דכתיב, (דברים ז, ג) "ולא תתחתן בם", אשכחן דלא תפסי בה קדושין, ולדה כמוה מנלן, אמר קרא "כי יסיר את בנך" וגו' בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה. האי בשבעה גויים כתיב אמר קרא "כי יסיר את בנך" לרבות כל המסירין. הניחא לרבי שמעון דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן דלא דרשי מאי טעמא, דאמר קרא "ואחר כן תבא אליה ובעלתה" מכלל דמעקרא לא תפסי בה הויה. אשכחן דלא תפסי בה קדושין, ולדה כמוה מנלן, דאמר קרא (שם טו) "כי תהיין לאיש... וילדו לו" כל היכא דקרינן ביה כי תהיין קרינן ביה וילדו לו, כל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו לו, אי הכי שפחה נמי אין הכי נמי, אלא "האשה וילדיה" למה לי, מבעיא ליה לכדתניא האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד, הולד כמוה משום שנאמר, "האשה וילדיה" דברי רבי יוסי הגלילי, וחכמים אומרים, דבריו קימים.

אמר רבא, שור שנגח את השפחה, ויצאו ילדיה, משלם דמי ולדות, מאי טעמא חמרא מעברתא הוא דאזקת דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור.

שבו לכם פה עם החמור, לכשיבא אותו שכתוב בו (זכריה ט, ט) "עני ורוכב על חמור", תחזר המקום לבעליו.

ואני והנער נלכה עד כה, נלך ונראה מה סופו של כה "כה יהיה זרעך", ונשתחוה ונשובה אליכם ברית כרותה לשפתים, בשרן שהוא חוזר מהר המוריה. אמר רבי יצחק, הכל בזכות השתחויה. אברהם לא חזר מהר המוריה אלא בזכות השתחויה, שנאמר, ונשתחוה ונשובה אליכם, ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות ד, לא) ויאמן העם וישמעו וגו' ויקדו וישתחוו". התורה לא נתנה, אלא בזכות השתחויה (שם כד, א) "והשתחויתם מרחוק". חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמואל א א, כח) וישתחו לה'. הגלויות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה, שנאמר, "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' והשתחוו לה'". בית המקדש לא נבנה, אלא בזכות השתחויה, שנאמר, (תהלים צט, ט) "רוממו ה' אלהינו והשתחוו". אף המתים אינן חיים אלא בזכות השתחויה, שנאמר, "בואו נשתחוה ונכרעה".

**פסוק ו** **רמז קא** ויקח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו, כזה שהוא טוען צלובו בכתפו.

ויקח בידו את האש ואת המאכלת למה נקרא שמה מאכלת, מפני שהיא מכשרת אכלים ורבנן אמרי, למה נקרא שמה מאכלת, שישראל אוכלים בעולם הזה, בזכות אותה מאכלת.

וילכו שניהם יחדו זה לעקד וזה ליעקד, זה לשחט וזה לישחט.

**פסוק ז-ח** ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי, בא סמאל ואמר לו, סבא הובדת לבך בן שנתן לך למאה שנה את הולך לשחטו, אמר לו, על מנת כן. ואם מנסה לך יותר מכן תוכל לעמד, (איוב ד, ב) "הנסה דבר אליך תלאה" אמר לו ויותר עד כדון אמר לו למחר יאמר לך שופך דם אתה, ששפכת דמו. אמר לו, על מנת כן. וכיון שלא הועיל לו, בא אצל יצחק. אמר לו, אן ברא דעלובתא הולך הוא לשחטך. אמר לו, על מנת כן. אמר לו, אם כן, כל פרוגיאות שעשתה אמך לישמעאל שנאיה דביתא ירותא כד לא תיעול כולה תיעול פלגא הדא הוא דכתיב ויאמר "אבי", למה אבי שני פעמים, כדי שיתמלא עליו רחמים ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, אמר לו יצף לההוא גברא דיגער ביה מכל מקום יראה לו השה לעולה ואם לאו השה לעולה בני.

וילכו שניהם יחדו, זה לעקד וזה ליעקד, זה לשחט וזה לישחט.

**פסוק ט** ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח נטלו והצניעו ליצחק, אמר דלא יזרק ההוא אבן, ויפסלנו מן הקרבן.

ויעקד את יצחק בנו כל מה שהיה אברהם אבינו עוקד את יצחק בנו מלמטה היה הקדוש ברוך הוא כופת שריהם של אומות העולם מלמעלה, ולא עשה אלא כיון שהפליגו ישראל עצמן לעבודה זרה בימי ירמיה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא, מה אתם סבורין דאינון כפתיא קימין, שנאמר, (נחום א, י) "כי עד סירים סבכים" וגו' כי עד שרים סבוכים, אשתרון יתהון כפתיא, "אכלו כקש יבש".

ויעקד את יצחק בנו ממעל מהו ממעל, מלמד שעשה את המזבח מכון כנגד כסא הכבוד, כמו דאת אמר (ישעיה ו, ב) "שרפים עמדים ממעל לו".

וירא את המקום מרחק, מיל, כמו דאת אמר, (יהושע ג, ד) "אך רחוק יהיה ביניכם.

אמר לו יצחק, אבא, אוסרני בידי וברגלי, שהנפש חצופה היא, שלא תראה המאכלת ואפסל מן הקרבן, בבקשה ממך שלא תעשה בי מום.

ויבואו אל המקום שניהם מביאים את האבנים, שניהם מביאים את האש, שניהם מביאים את העצים. אברהם דומה כמי שעשה חתנות לבנו, ויצחק דומה כמי שעשה חפה לעצמו. אמר ליה יצחק, אבא, מהר ועשה רצון יוצרך ושורפני יפה, ואפר שלי הולך לאמי, ותניחהו, וכל זמן שתראהו אמי תאמר, זהו בני ששחטו אביו. אבא, מה תעשו לזקנותיכם, אמר לו, בני, יודעים אנו שמיתתינו קרובה. מי שנחמנו עד עכשיו הוא ינחמנו עד יום מותנו. וישם אותו על המזבח עיני אברהם בעיני יצחק, ועיני יצחק בשמי שמים, והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות. אמר לו, בני, הואיל והתחלת על רביעית דמך, יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך. באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה, והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה והרים קולו ואמר (תהלים קכא, א ב) "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ". באותה שעה "הן אראלם צעקו חצה" וגו' עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע, ואומרים זה לזה, ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט. אמרו מי יאמר לפניך על הים (שמות טו, ב) "זה אלי ואנוהו", שבועת "כה יהיה זרעך" מה תעשה לה, מיד (להלן פסוק יב) אל תשלח ידך אל הנער.

**פסוק ט-יב** ויבן שם אברהם מזבח אין כתיב כאן, אלא את המזבח המזבח שהקריבו בו קין והבל, הוא המזבח שהקריבו בו נח ובניו.

אמר יצחק לאביו, אבא, קשור שתי ידי ושתי רגלי שלא אבעט אותך, ונמצאתי מחלל מצות (שמות כ, יב) "כבד" ועשה כן, וככהן גדול הגיש את מנחתו ואת נסכו, והקדוש ברוך הוא רואה את האב מעקיד בכל לב, והבן נעקד בכל לב, ומלאכי השרת צועקים ובוכים, שנאמר, "הן אראלם" וגו', אמרו לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, נקראת (שמות לד, ו) "רחום וחנון", מי שרחמיו על כל מעשיו, רחם על יצחק שהוא אדם ובן אדם נעקד לפניך כבהמה, (תהלים לו, ז) "אדם ובהמה תושיע ה'". רבי יהודה אומר, כיון שהגיע החרב לצואר פרחה ויצאה נשמתו של יצחק. וכיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים אל תשלח ידך אל הנער, חזרה נפשו לגופו, והתירו ועמד יצחק, וידע יצחק שכך עתידים המתים לחיות. ופתח ואמר, ברוך אתה ה' מחיה המתים.

יתיב רב אחוריה דרבי חייא קמיה דרבי, ויתיב רבי וקאמר, מנין לשחיטה שהיא בתלוש, שנאמר, וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו. אמר לו רב לרבי חיא, מאי קאמר אמר לו וי"ו דכתיב, אאופתא קאמר, והא קרא קאמר, קרא זריזותיה דאברהם קא משמע לן.

בשעה ששלח אברהם אבינו את ידו ליקח המאכלת לשחט את בנו, בכו מלאכי השרת, שנאמר, (ישעיה לג, ז) "הן אראלם צעקו חצה" חצה כתיב, חיצה היא בידיה למכס ית בריה מה היו אומרים "נשמו מסלות" שאין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים, (שם) "שבת עבר ארח" "הפר ברית" "ואת בריתי אקים את יצחק". "מאס ערים" "ויסע אברהם משם ארצה הנגב" וגו'. (ישעיה שם) "לא חשב אנוש" לא חשב זכות אברהם.

ויקח את המאכלת, רב בעי קומי רבי חיא רבה, מנין לשחיטה שהיא בדבר המטלטל, מהכא וישלח אברהם את ידו ויקח, מכלל דתלוש הוא. אמר ליה אם מן אגדה אמר לך רבי אפלו במחבר שרי דחזר הוא ביה. אם מן אלפן אמר לך לית הוא חזר ביה, דתני לוי, היו נעוצין מתחלתן הרי אלו פסולין תלושין ונעצן הרי אלו כשרין דתנינן השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשרה.

ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם לשון חבה לשון זירוז, רבי אליעזר בן יעקב אומר לו ולדורות אין דור שאין בו כאברהם אין דור שאין בו כיעקב ואין דור שאין בו כמשה ושמואל.

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער וסכין היכן היה, נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת עליו ונשחת הסכין. אמר לו, ומה אעשה לו, אחנקנו, אמר לו, אל תשלח ידך אל הנער. אמר לו, אוציא ממנו טפת דם. אמר לו, אל תעש לו מאומה מומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה הודעתי לכל שאת אוהבי, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני שלא תאמר כל חלאים שחוץ לגוף אינן חלאים, אלא מעלה אני עליך כאלו אמרתי שתקריב עצמך ולא עכבת.

אמר לו, כביכול שיש לפניך כשיחות בני אדם שמחליפין בדבורם, אתמול אמרת לי (לעיל כא, יב) "כי ביצחק יקרא לך זרע", וחזרת ואמרת "קח נא את בנך", ועכשיו אתה אומר אל תשלח ידך, אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא אחל את בריתי שאמרתי (לעיל יז, כא) "ואת בריתי אקים את יצחק", בשעה שאמרתי לך, "קח נא את בנך" מוצא שפתי לא אשנה, וכי אמרתי לך שחטהו "העלהו" אמרתי לך, אסקתיה אחתיניה.

אברהם אברהם מפני שהיה אברהם ממהר לשחטו. אמר לו אברהם, מי אתה, אמר לו, מלאך. אמר לו, כשאמר לי הקדוש ברוך הוא להקריב, בעצמו אמר לי, ועכשיו אני מבקש שיאמר לי הוא. מיד פתח הקדוש ברוך הוא הרקיע ואמר לו, (להלן פסוק טז) "בי נשבעתי". אמר לו, אף אני נשבעתי שאיני יורד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך. אמר לו, אמור. אמר לו, אתה אמרת לי (לעיל כא, יב) "כי ביצחק יקרא לך זרע", כשם שהיה לי להשיבך ולא השבתיך, אף אתה כשיהיו בניו של יצחק חוטאין לפניך, זכור להם עקדת יצחק אביהם ופדה אותם מצרתן. אמר ליה, עתידין בניך שיהו חוטאין לפני, ואני עתיד לדון אתן בראש השנה ואם מבקשין הן שאסלח להן יהו תוקעין לפני בשופר אמר לה יצחק לשרה, נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסדר את המערכה והעריך את העצים ועקדני על גבי המזבח, ונטל הסכין בידו לשחטני, אילולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא אל תשלח ידך אל הנער כבר הייתי שחוט. אמרה ליה, ווי לך ברא דעלובתא אילולי דאמר הקדוש ברוך הוא אל תשלח ידך היית שחוט. לא הספיקה לומר הדבר עד שיצאה נשמתה, הדא הוא דכתיב, "ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה", מהיכן בא, מהר המוריה בא. אמר הקדוש ברוך הוא, הצדיקים לא שמחו בעולמי, ואתם שמחים בעולמי (תהלים עה, ה) "אמרתי להוללים אל תהלו ולרשעים אל תרימו קרן".

**פסוק יג** וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל רבי זכריה אומר, אותו איל שנברא בין השמשות היה רץ ובא להתקרב תחת יצחק, והיה סמאל עומד ומסטינו כדי לבטל קרבנו של אברהם אבינו, ונאחז בשתי קרניו בין האילנות. מה עשה אותו איל, פשט את ידו ואת רגלו בטליתו של אברהם והביט אחריו וראה את האיל והתירו והקריבו. רבי ברכיה אומר, עלה ריח ניחוח של יצחק וערב עליו מה עשה הקדוש ברוך הוא, פשט יד ימינו ואחז בראשו של יצחק ונשבע לברכו בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר, "כי ברך" בעולם הזה, "אברכך" בעולם הבא, "והרבה" בעולם הזה, "ארבה את זרעך" לעולם הבא. רבי חנינא בן דוסא אומר, אותו איל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה, גידין של איל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהן. עורו של איל היה אזור מתניו של אליהו. קרניו של איל שמאלו שתקע בו בהר סיני (שמות יט, יט) "ויהי קול השופר". קרנו של ימין שהוא גדול משמאלו שהוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבא, שנאמר, (ישעיה כז, יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול".

וירא והנה איל רבי אליעזר אומר, מן ההרים בא, שהיה רועה שם. רבי יהושע אמר, מלאך הביאו מגן עדן, ותחת עץ החיים היה רועה ושותה מן המים שעוברין תחתיו, והיה ריחו של איל נודף בכל העולם. ואימתי נתן בגן בין השמשות של ששת ימי בראשית.

וירא והנה איל אחר מהו אחר, אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות, ומסתבכים בצרות וסופן ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב, "ביום ההוא יתקע בשופר גדול". לפי שהיה אברהם אבינו רואה את האיל נותש מחורש זה, ונסבך בחורש אחר אמר לו הקדוש ברוך הוא, כך עתידין בניך להסתבך במלכיות מבבל למדי, וממדי ליון, ומיון לאדום, וסופן להגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב, (זכריה ט, יד טו) "וה' אלהים בשופר יתקע... ה'... יגן עליהם".

וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו. אמר לפניו, רבונו של עולם, הוי רואה דמו של איל זה, כאלו דמו של יצחק בני קרב. כהדא דתנינא הרי זו תחת זו הרי זו חלופי זו הרי זו תמורה. רבי פנחס אמר, [אמר] לפניו, רבונו של עולם, הוי רואה דמו של איל זה כאלו הקרבתי את יצחק בני תחלה, ואחר כך הקרבתי את האיל תחתיו, כדאמר (מ"ב טו, יז) "וימלוך יתם בנו תחתיו", במקומו, כהדא דתנן הרי עלי כאימרא כדירים [רבי יוחנן] אמר, כאימרא תמידא [ריש לקיש] אמר, כאילו של יצחק, תמן אמרי כולד החטאת תני בר קפרא כאימר דלא ינק מן יומוי.

**פסוק יד** ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. אמר לפניו, רבונו של עולם, בשעה שאמרת לי (לעיל פסוק ב) קח נא את בנך, היה לי להשיב אתמול אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע" ועכשיו אתה אמרת לי קח נא את בנך, ולא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך. יהי רצון מלפניך בשעה שיהו בניו של יצחק באין לידי עבירות, תהיה נזכר להם העבודה הזאת ותתמלא עליהם רחמים.

**רמז קב** אברהם קרא אותו יראה, ושם בן נח קרא אותו שלם, שנאמר, (לעיל יד, יח) "ומלכי צדק מלך שלם". אמר הקדוש ברוך הוא, אם אני קורא אותו יראה, כדרך שקרא אותו אברהם, שם בן נח אדם צדיק הוא ומתרעם. ואם אני קורא אותו שלם, כדרך שקרא אותו שם בן נח, אברהם אדם צדיק הוא ומתרעם. אלא הריני קורא אותו כמו שקראו שניהם ירושלים יראה שלם. רבי ברכיה בשם רבי חלבו, עד שהוא שלם עשה לו הקדוש ברוך הוא סכה, והיה מתפלל בתוכה, שנאמר, "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון", מה היה אומר, יהי רצון שאראה בבנין ביתי. דבר אחר, מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. ה' יראה, הרי בנוי. אשר יאמר היום בהר, הרי חרב, כמו דאת אמר, (איכה ה, יח) "על הר ציון ששמם". ה' יראה הרי בנוי ומשכלל לעתיד לבא, כמו דאת אמר, (תהלים קיב, יז) "כי בנה ה' ציון נראה בכבודו".

**פסוק טו-טז** ויקרא מלאך ה' אל אברהם ויאמר בי נשבעתי מה צרך לשבועה זו, אמר לו, השבע לי, שאין אתה מנסה לי עוד, לא אותי ולא ליצחק בני. משל למלך שהיה נשוי למטרונא ילדה ממנו בן ראשון, וגרשה, וחזר ונשאה, וילדה לו בן שני וגרשה עד שילדה בן עשירי, ונכנסו כולם ואמרו לו, השבע שאין אתה מגרש את אמנו עוד מעתה. כך כיון שנתנסה אברהם אבינו נסיון עשירי אמר לו, השבע לי שאין אתה מנסה לי עוד מעתה. כי יען אשר עשית את הדבר הזה נסיון עשירי הוא, ואתה אמרת את הדבר הזה, אלא נסיון אחרון שקול כנגד כולן, שאילולי שקבל עליו זה, אבד כל מה שעשה מתחלה.

**פסוק יז** כי ברך אברכך ברכה לאב ברכה לבן. והרבה ארבה רבות לאב ורבות לבן.

וירש זרעך את שער איביו זה תרמוד, אשריו מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד שהיתה שותפה בשני חרבנות. רבי יודן ורבי הונא, חד מנהון אמר בחרבן ראשון העמידה שמונה אלף קשתים ובשני העמידה ארבעים אלף קשתים. וחד אמר בחרבן ראשון העמידה ארבעה אלף קשתים ובשני אלפים קשתים.

**פסוק יט** וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכן היה, שלחו אצל שם, ללמד ממנו תורה. משל לאשה שהעשירה מפלכה, אמרה הואיל ומן הפלך הזה נתעשרתי עוד, אינו זז מתחת ידי לעולם רבי יוסי בר חנינא אמר, שלחו בלילה מפני עין הרע, שלא ישלט בו. שמשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש לא הזכרו עוד להיכן הלכו, רבי אלעזר אומר, ברוק מתו, שהיו אומות העולם רוקקים בהם ואומרים יש לכם אלוה כזה ואתם עובדים עבודה זרה רבי יוסי בר חנינא אמר, בעין מתו. רבי יהושע בן לוי אמר, שינו מקום, והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמד תורה, הדא הוא דכתיב, "שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה", על מנת כן ירדו לתוך כבשן האש על מנת שיעשה להם מופת.

**פסוק כ-כד** ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה, כתיב, (משלי יד, ל) "חיי בשרים לב מרפא" שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה בת זוגו, שנאמר, ובתואל ילד את רבקה.

דבר אחר, אחרי הדברים אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי הרהר, אברהם הרהר. אמר אלו מת יצחק בהר המוריה, לא היה מת בלא בנים, עכשיו שנעשה לו נס אשיאנו מבנות ענר אשכל וממרא, שהן צדקניות, אף על פי שאינן מיוחסות, דמה אכפת לי ביוחסין אמר לו הקדוש ברוך הוא, אינו צריך, כבר נולדה בת זוגו של יצחק בנך, שנאמר, הנה ילדה מלכה גם היא, מהו גם היא, מה זו בני גבירה שמונה, ובני פילגשים ארבעה אף זו בני גבירה שמונה, ובני פילגשים ארבעה.

דבר אחר, מה הרהר, נתירא מן היסורין. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אין אתה צריך כבר נולד מי שיקבלם.

את עוץ בכורו רבי שמעון בן לקיש משום בר קפרא אמר, איוב בימי אברהם היה.

רבי אבא בר כהנא אמר, בימי יעקב היה, ודינה אשתו של איוב היתה, שנאמר, (איוב ב, י) "כדבר אחת הנבלות תדברי", וכתיב (להלן לד, ז) "כי נבלה עשה בישראל".

רבי לוי אמר, בימי שבטים היה, דכתיב, "אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם" זה ראובן ויהודה, מה שכר נטלו על כן, (שם יט) "להם לבדם נתנה הארץ".

רבי יוסי בן חלפתא אמר, בירידתן למצרים נולד, ובעליתן מת. אתה מוצא עקר שנותיו של איוב מאתים ועשר שנה, וישראל היו במצרים מאתים ועשר שנה, ובא שטן לקטרג וגירה אותו באיוב. משל לרועה שהיה עומד ומביט בצאנו, בא זאב ונזדוג לו, אמר להם, תנו לו תיש אחד שיתגרה בו. רבי חמא בר חנינא אמר, משל למלך שהיה יושב בסעודה, בא כלב אחד ונזדוג לו, אמר, תנו לו אבר אחד שיגרה בו. כך בא שטן לקטרג וגירה אותו באיוב, הוא דאמר איוב, "יסגירני אל אל עויל" זה שטן, "ועל ידי רשעים ירטני" אלו חבריו.

רבי יוסי בן רבי יהודה אמר, בימי שפוט השופטים היה, הדא הוא דכתיב, (שם כז, יב) "הן אתם כלכם חזיתם" חזיתם מעשי ומעשה דורי, מעשי מצות ומעשים טובים, ומעשי דורי, שהן מבקשים לתן שכר לזונות מן הגרנות, הדא הוא דכתיב, (הושע ט, א) "אהבת אתנן על כל גרנות.

רבי שמואל בר נחמן אמר, בימי כשדים היה שנאמר, "כשדים שמו שלשה ראשים", רבי נתן אמר, בימי מלכות שבא היה, שנאמר, (שם טו) "ותפול שבא ותקחם". רבי יהושע בן קרחה אמר, בימי אחשורוש היה, שנאמר, (אסתר ב, ב) "יבקשו למלך נערות בתולות" וגו', וכתיב, (איוב מב, טו) "ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב".

רבי שמעון בן לקיש אמר, איוב לא היה, ולא עתיד להיות. מחלפא שטתיה דריש לקיש, תמן אמר ריש לקיש בשם בר קפרא איוב בימי אברהם היה, והכא אמר לא היה ולא עתיד להיות, אלא תברא הוא היה, ויסורין שנכתבו עליו לא היו, ולמה נכתבו עליו, אלא לאמר שאם היו באים עליו היה יכול לעמד בהן. רבי יוחנן אמר, מעולי גולה היה וישראל היה. ולומדין ממנו הלכות אבלים, "ויקם איוב ויקרע את מעילו", מכאן שצריך אדם לקרע מעמד. רבי חנינא אמר, גוי היה, דתני רבי חיא צדיק אחד היה לי באומות העולם בעולמי, ונתתי לו שכרו ופטרתיו, ואיזה, זה איוב.

ובתואל ילד את רבקה (כתוב בפרשת אשה כי תזריע).

ואת קמואל אבי ארם, הוא לבן הוא קמואל, ולמה נקרא שמו קמואל, שקם על אומתו של אל.

ופילגשו ושמה ראומה, כלו לשון מרדות הן טבח טבחון גחם גחמון תחש תחשון מעכה מעכון.