# פרק ל"ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayeshev/perek-37/

**פסוק א** כתיב (ישעיה נז, יג) "בזעקך יצילך קבוציך ואת כלם ישא רוח יקח הבל והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי" תני, כנוסו וכנוס בניו הצילו מיד עשו" "ואת כלם ישא רוח יקח הבל" זה עשו "והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי", זה יעקב.

(משלי כח, א) "נסו ואין רדף רשע וצדיק[ים] ככפיר יבטח". ערק רשיעא ולא רדפין ליה זה עשו, "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". "וצדיק[ים] ככפיר יבטח", וישב יעקב בארץ מגורי אביו.

(איוב ט, כג) "אם שוט ימית פתאם למסת נקיים ילעג". אנטונינוס שאל את רבנו, מהו "אם שוט ימית פתאם". אמר לו, גזור דיסיב מאה מגלבין, הוו יהבין גבה מאה דינרין, דין סכום לדין ודין סכום לדין, ולא מפקין מניה כלום כענין הזה מלעיג על המכה "למסת נקיים ילעג". בשעה שהצדיקים מבקשין לישב בשלוה בעולם הזה וכן יעקב אבינו על ידי שבקש לישב בשלוה בעולם הזה נזדוג לו שטנו של יוסף.

וישב יעקב. (איוב ג, כה) "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז", "לא שלותי" מעשו, "ולא שקטתי" מלבן, ולא נחתי" מדינה, "ויבא רגז" בא עלי רגזו של יוסף.

אמר רב יוחנן, כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער, (במדבר כה, א) "וישב ישראל בשטים", מה כתיב , "ויחל העם לזנות". וישב יעקב, מה אירע שם, מכירת יוסף. (להלן מז, כז) "וישב ישראל בארץ מצרים", מה כתיב , "ויקרבו ימי ישראל למות". (שמות לב, ו) "וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק". (מ"א ה, ה) "וישב יהודה וישראל לבטח", וכתיב "ויקם ה' שטן לשלמה".

וישב יעקב בארץ מגורי אביו. אברהם גיר גרים, שנאמר (לעיל יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן", אם מתכנסין כל באי עולם לברא יתוש אחד ולזרק בו נשמה אינן יכולין, ואת אמרת "ואת הנפש אשר עשו בחרן", אלא אלו הגרים שגירו ולמה "עשו" אלא ללמדך כל המגיר את הגר כאלו בראו. יעקב גיר גרים, "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסרו את אלהי הנכר". ביצחק לא שמענו, אלא וישב יעקב בארץ מגורי אביו, מגירי אביו.

מה כתיב למעלה מן הענין (לעיל לו, לא) "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום" וכתיב וישב יעקב. משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתירא מהן וישב לו ביניהן כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתירא מהן וישב לו ביניהן.

אמר רב לוי, משל לנפח שהיה פתחו פתוח לרשות הרבים ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו וראה חבלות חבלות של קוצים נכנסת למדינה. אמר, חבל למדינה מה נכנס בתוכה. והיה שם פקח אחד, אמר לו, מאלו אתה מתירא, גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך שורפין אותן, הדא הוא דכתיב (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש" וגו'.

**פסוק ב** אלה תלדות יעקב יוסף. התולדות הללו לא באו אלא בזכות יוסף ובשבילו, לא הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל, התולדות היו ממתינים עד שבא יוסף הדא הוא דכתיב "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף" מי מורידן למצרים, יוסף. מי מכלכלן במצרים, יוסף. לא נקרע הים אלא בשביל יוסף, הדא הוא דכתיב (תהלים עז, טז יז) "ראוך מים יחילו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף". אף הירדן לא נקרע אלא בשביל יוסף.

אלה תלדות וגו'. לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תלדות יעקב ראובן אלא מה יעקב נולד מהול אף יוסף נולד מהול מה זה היתה אמו עקרה, אף זה היתה אמו עקרה, מה זה נתקשתה אמו בשעת לידה, אף זה נתקשתה אמו בשעת לידה, מה זה ילדה אמו שנים אף זה ילדה אמו שנים מה זה אחיו שונא אותו אף זה אחיו שונאים אותו, מה זה אחיו מבקש להרגו אף זה אחיו מבקשים להרגו, זה רועה וזה רועה, זה נשטם וזה נשטם, זה נגנב וזה נגנב, זה נגנב שני פעמים וזה נגנב שתי פעמים זה נתברך בעשר וזה נתברך בעשר. זה יצא חוצה לארץ, וזה יצא חוצה לארץ, זה נשא אשה חוצה לארץ, וזה נשא אשה חוצה לארץ, זה הוליד בנים חוצה לארץ, וזה הוליד בנים חוצה לארץ, זה לווהו מלאכים וזה לווהו מלאכים זה נתגדל על ידי חלום וזה נתגדל על ידי חלום זה נתברך בית חמיו בשבילו וזה נתברך בית חמיו בשבילו זה ירד למצרים וזה ירד למצרים, זה כלה את הרעב וזה כלה את הרעב זה משביע וזה משביע זה מצוה וזה מצוה זה מת במצרים וזה מת במצרים, זה נחנט וזה נחנט זה עלו עצמותיו וזה עלו עצמותיו.

אלה תלדות יעקב יוסף. אמרו, ראוי היה יוסף לצאת ממנו שנים עשר שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר "אלה תלדות יעקב יוסף", אלא שיצא שכבת זרע ממנו מבין צפרני ידיו ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו וכלן נקראו על שמו וכו' כדכתיב בפסוק "ויבא הביתה לעשות מלאכתו".

ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב אלה תלדות יעקב יוסף וגו' (כדכתיב ברמז קכה וברמז מט).

יוסף בן שבע עשרה שנה. ואת אמרת והוא נער, אלא שעשה מעשה נערות, ממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקבו.

ויבא יוסף את דבתם רעה. מה אמר, חשודין הן בניך על אבר מן החי רבי יהודה אומר מזלזלין הן בניך בבני השפחות רבי שמעון אומר, תולין הן עיניהן בבנות הארץ אמר רבי יהודה ברבי שמעון, על תלתיהון לקה, (משלי טז, יא) "פלס ומאזני משפט לה'" אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת חשודין הן בניך על אבר מן החי, חייך שאפלו בשעת הקלקלה אינן אלא שוחטין ואוכלין, שנאמר (להלן לז, לא) "וישחטו שעיר עזים", אתה אומר מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים, "לעבד נמכר יוסף", אתה אומר תולין הם עיניהם בבנות הארץ, חייך שאני מגרה בך את הדב, שנאמר (להלן לט, ז) "ותשא אשת אדניו" וגו'.

**פסוק ג-ד** וישראל אהב את יוסף וגו'. רבי יהודה אומר, שהיה זיו איקונין שלו דומה לו רבי נחמיה אומר, שכל ההלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו.

ועשה לו כתנת פסים. צריך האדם שלא לשנות בנו בין בניו שעל ידי כתנת פסים שעשה יעקב ליוסף לא יכלו דברו לשלם.

פסים שהיתה מגעת עד פס ידו, פסים, שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו, פסים, על שם צרות שהגיעוהו, "פוטיפר "סחרים "ישמעאלים "מדינים.

**רמז קמא** "לכו (חזו) [וראו] מפעלות אלהים" וכתיב בתריה (שם) "הפך ים ליבשה", למה וישנאו אתו, שקרע לפניהם את הים פסים פסים.

אמר רב, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

ולא יכלו דברו וגו'. שהיה בא ושואל בשלום ולא היו משיבים אותו. וכן משנכנס לשררה היה שואל בשלום אחיו (להלן מג, כז) "וישאל להם לשלום".

מתוך גנותם של שבטים אתה יודע שבחם, להלן ["ו]לא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב" דבלבא בלבא ברם הכא לא יכלו דברו לשלם, דבלבא בפומא.

**פסוק ה-ו** ויחלם יוסף חלום, ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה. אמר להם כך יהיו נביאים מוכיחים אתכם, "שמעו נא את אשר ה' אמר".

**פסוק ז** והנה אנחנו מאלמים. אתם כונסין פירות ואני כונס פירות, שלכם מרקיבים ושלי עומדין.

והנה קמה אלמתי, רבי לוי אמר, עתידין אתם לעשת אלילים אלמים לפני עגליו של ירבעם ולאמר (שמות לב, ד) "אלה אלהיך ישראל" רבי אחא אמר, עתידים אתם להעלים עלי דברים לפני אבא לומר "חיה רעה אכלתהו" ומה קאים לי משתיקותא דאמא.

קמה, [והנה קמה] אלמתי, וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי, כנגד חמשה פעמים שהן עתידין להשתחוות לו.

**פסוק ח** ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו. רבי לוי אמר, לפי שענו אותו בעין הרע לפיכך הוא מעמיד רשעים רבי סימון אומר, לפי שענו אותו בלשון כפול הוא מעמיד מלכים.

**פסוק ט** (כתוב ברמז קיח).

**פסוק י** ויגער בו אביו. כך תהיו גוערים בנביאכם, שנאמר (ירמיה כט, כז) "למה לא גערת בירמיה[ו] הענתתי".

"ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת". כך היה אבינו יעקב סבור שתחית המתים מגעת בימיו שנאמר "הבוא נבוא אני ואמך" רחל מתה ואת אמרת אני ואמך ולא היה אבינו יעקב יודע שהדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל שגדלה אותו כאמו.

אמר רבי ברכיה, חלום אף על פי שכלו אין מתקים מקצתו מתקים, מנלן, מיוסף, שנאמר "הבוא נבוא אני ואמך", והאי יומא אמה לא הואי אמר רבי לוי, לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד עשרים ושתים שנה, מנלן מיוסף, שנאמר (לעיל פסוק ב) "יוסף בן שבע עשרה שנה" וגו' וכתיב "ויוסף בן שלשים שנה" וגו'. משבע עשרה עד שלשים הוו תליסר ושבע דשבעא ותרתין דכפנא הוין עשרין ותרתין.

תנו רבנן, קידה על אפים, וכן הוא אומר (מ"א א, לא) "ותקד בת שבע אפים". כריעה על ברכים, וכן הוא אומר (שם ח, נד) "מכרע על ברכיו". השתחויה זו פשוט ידים ורגלים, וכן הוא אומר "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה".

**פסוק יא** ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר. נטל קולמוס וכתב באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום, שנאמר "ואביו שמר את הדבר", ורוח הקדש אומרת שמור את הדבר, עתידים הדברים לגע בך אבינו יעקב רואה את הדברים ממשמשין ובאים אמר(ה), אם נתבקרה פנקסי מה אני יכול לעשות.

**פסוק יב** וילכו אחיו לרעות את צאן אביה(ן)[ם] בשכם. את, נקוד עליו, מלמד שלא הלכו אלא לרעות את עצמן.

**פסוק יג** ויאמר ישראל אל יוסף. נהג בו כבוד כמורא האב על הבן.

ויאמר לו הנני. הדברים היה אבינו יעקב נזכר ומעיו מתחתכין יודע היית שאחיך שונאין אותך והיית אומר הנני.

**פסוק יד** לך נא ראה מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה וכו' כדכתיב (לעיל לב, כה) (ב)ויותר יעקב XלבדוY.

וישלחהו מעמק חברון. והלא אין חברון נתונה אלא בהר, ואת אמרת וישלחהו מעמק חברון, אלא הלך להשלים עצה עמוקה שנתן הקדוש ברוך הוא בינו לבין חבר הנאה שקבור שם ועבדום וענו אתם כיוצא בו אתה אומר "את מצבת אשר בעמק המלך" בעצה עמוקה של מלכו של עולם "הנני מקים עליך רעה מביתך".

**פסוק טו-יז** וימצאהו איש. שלשה מלאכים נזדמנו לו "וימצאהו איש", "וישאלהו האיש", "ויאמר האיש".

דתינה, שהן מדותיו של הקדוש ברוך הוא.

וימצאהו איש. זה גבריאל המלאך, שנאמר (דניאל ט, כא) "והאיש גבריאל אשר [וגו'] מעף ביעף".

**פסוק יח** ויראו אתו מרחק ובטרם (וגו'). אמרו, נשסה בו את הכלבים.

**פסוק יט** ויאמר[ו] הנה בעל החלמות. דיליה אתיא וטען חלמוי אמר רבי לוי זהו עתיד להשיאנו לבעלים.

**פסוק כ** אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתם אומרים ונראה מה יהיו חלמתיו, עתה נראה דבר מי יקום שלי או שלכם.

ויאמר[ו] איש אל אחיו. (כתוב ברמז קנ"ח).

**פסוק כא** וישמע ראובן ויצלהו מידם. והיכן היה רבי יוסי אומר, כל אחד ואחד היה משמש את אביו יומו ואותו היום של ראובן היה. רבי נחמיה אומר, אמר, בכור אני וכל הסרחון אין נתלה אלא בי רבנן אמרי, הוא מונה אותי עם אחי, דכתיב "ואחד עשר כוכבים" וגו' ואיני מצילו אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה פתחת בהצלה תחלה, חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא בתחומך, הדא הוא דכתיב (דברים ד, מג) "את בצר במדבר בארץ המישר לראובני".

למדתך תורה דרך ארץ שכשהאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח. שאלו היה יודע ראובן שהקדוש ברוך הוא כותב אחריו וישמע ראובן ויצלהו מידם, בכתפיו היה טענו ומוליכו אצל אביו, אלו היה אהרן יודע שהקדוש ברוך הוא כותב עליו (שמות ד, יד) "וגם הנה הוא יצא לקראתך" וגו' בתפים ובמחולות היה יוצא לקראתו, אלו היה בעז יודע שכותב עליו "ויצבט לה קלי" עגלות פטומות היה מביא ומאכילה. לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבין אותה, ועכשו שאין נביאים מי כותב אותה, אליהו ומשיח, והקדוש ברוך הוא חותם, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג, טז) "אז נדברו יראי ה'" וגו'.

**פסוק כג** **רמז קמב** ויהי כאשר בא יוסף. רבי אליעזר אומר בקלוס היה בא ויפשיטו את יוסף, זה הפינס את כתנתו, זה חלוק את כתנת הפסים, זה הפרגוד אשר עליו זה פלמניא.

**פסוק כד** ויקחהו וישלכו אתו הברה. מי היה זה, שמעון אימתי פרע לו (להלן מב, כד) "ויקח מאתם את שמעון".

כיון שנתנוהו בתוך הבור היה שמעון מצוה והיו משליכים אבנים כדי להרגו, אבל כשנפל הוא ביד יוסף היה משליך עליו פטומות כדי להאכילו.

והבור רק אין בו מים. דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבא, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.

אמר רב אחא נתרוקן בורו של יעקב אין בו מים, אין בו דברי תורה שנמשלו למים, דכתיב (ישעיה נה, א) "הוי כל צמא לכו למים". כתיב "כי ימצא איש גנב נפש מאחיו" ואתם מכרתם את אחיכם (וכו').

**פסוק כה** וישבו לאכל לחם. עבירתן של שבטים זכורה לעולם תקוה היא להם לעולם מאכיל לחם לכל באי עולם.

וישאו עיניהם ויראו. והלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טוענין אלא עורות ועטרן אלא בוא וראה מה זמן הקדוש ברוך הוא לאותו צדיק באותה שעה, שקים מלאים בשמים שהרוח מנשבת בהן מפני ריחן של ערביים.

**פסוק כו-כז** בשלשה מקומות המליכו יהודה עליהן XאY ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע. XבY (להלן מד, יד) "ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף" XגY "ויגש אליו יהודה".

לכו ונמכרנו לישמעאלים. אמרו נלך ונתפס דרכו של עולם, כנען שחטא לא לעבד נתקלל, אף זה לכו ונמכרנו לישמעאלים.

**פסוק כח** ויעברו אנשים מדינים. עברו אותן הדינין כתיב (ישעיה סג, יז) "למה תתענו ה' מדרכיך" כשרצית נתת בלבם לאהב כשרצית נתת בלבם לשנא.

אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם מכרתם בנה של רחל בחמשה סלעים לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם נותן חמשה סלעים במנה צורי, אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם מפריש בקע לגלגלת.

וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף. כל אחד ואחד מהם נטל שני כספים לקנות מנעלים לרגליהם, שנאמר (עמוס ב, ו) "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים". אמרו, נחרים בינינו שאין אחד ממנו מגיד את הדבר הזה ליעקב. אמר להם יהודה, ראובן אינו כאן, אין החרם מתקים בתשעה, מה עשו, שתפו למקום עמהם וחרמו. הגידו לראובן שעשו את החרם ושמע החרם ושתק. ואף הקדוש ברוך הוא, כתיב "מגיד דבריו ליעקב" דבר זה לא הגיד מפני החרם, וכשבאו למצרים ומצאו אז התירו החרם ושמע יעקב (לעיל מה, כז) "ותחי רוח יעקב" וגו' וכי מתה היתה רוחו של יעקב, אלא מפני החרם נסתלקה רוח הקדש מעליו, וכיון שהתירו החרם שרתה רוח הקדש עליו כבתחלה. רבי עקיבא אומר, החרם הוא השבועה והשבועה (הוא) [היא] החרם, וכל מי שהוא מפר את החרם כאלו מפר את השבועה.

**פסוק כט** וישב ראובן אל הבור. והיכן היה, רבי אליעזר אומר, עסוק היה בשקו ובתעניתו מכיון שנפנה הלך אל הבור רבי יהושע אומר, כל טרחתו של בית אביו היתה משלכת עליו וכיון שנפנה הציץ בבור אמר לו הקדוש ברוך הוא, מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה, ואיזה, זה הושע, שנאמר (הושע יד, ב) "שובה ישראל עד ה' אלהיך".

**פסוק לא** וישחטו שעיר עזים, למה שחטו שעיר עזים, שדמו דומה לדם אדם.

אמר רבי ענני בר ששון, למה נסמכה פרשת בגדי כהנה לפרשת קרבנות לומר לך, מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהנה מכפרין. כתנת מכפרת על שפיכות דמים, שנאמר "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם" וכו'.

**פסוק לב** הכר נא הכתנת בנך הוא. אמר ליה הקדוש ברוך הוא ליהודה, אתה אמרת לאביך הכר נא, חייך שתמר אומרת לך (להלן לח, כה) "הכר נא למי החתמת (ולמי) [ו]הפתילים".

**פסוק לג** **רמז קמג** ויכירה ויאמר כתנת בני. אמר, [לית] ידע אנא מה אנא חמי חיה רעה אכלתהו, נצנצה בו רוח הקדש, זו אשת פוטיפרע.

דבר אחר, זה יהודה שנאמר חיה רעה ואין חיה רעה אלא אריה, דכתיב "גור אריה יהודה".

**פסוק לד** ויקרע יעקב שמלתיו. שבטים גרמו לאביהם לקרע, והיכן נפרע להם במצרים, (להלן מד, יג) "ויקרעו שמלתם". יוסף גרם וכו'. מנשה גרם לשבטים לפיכך נקרע נחלתו חציה בעבר הירדן וחציה בארץ כנען. בנימין גרם לשבטים לקרע והיכן נפרע לו, בשושן הבירה, "ויקרע מרדכי את בגדיו".

וישם שק במתניו. לפי שתפס יעקב את השק לפיכך לא זז מבניו ומבני בניו עד סוף כל הדורות דוד, שנאמר (דברי הימים א' כא, טז) "ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים", אחאב, שנאמר (מ"א כא, כז) "וישם שק על בשרו", יורם, שנאמר "וירא העם והנה השק על בשרו מבית", מרדכי, (אסתר ד, א) "וילבש שק ואפר".

ויתאבל על בנו ימים רבים. אלו עשרים ושתים שנה.

**פסוק לה** ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו. רבי יהודה אומר, לאחיותיהן נשאו השבטים הדא הוא דכתיב ויקמו כל בניו וגו'. רבי נחמיה אומר, כנעניות היו רב נחמן אמר, על הדא דרבי יהודה וכל בנתיו, כמה בנות היו לו, חדא הות ליה ולואי קברה אלא אין אדם מונע [מ]לקרא לחתנו בנו ולכלתו בתו.

וימאן להתנחם. מטרונא שאלה את רבי יוסי, אמרה לו, כתיב (דברי הימים א' ה, ב) "כי יהודה גבר באחיו" וכתיב (להלן לח, יב) "וינחם יהודה", וזה שהוא אביהם של כלם יצרו תקיף עליו וימאן להתנחם. אמר לה, מתנחמים על המתים ואין מתנחמין על החיים.

שאל מין אחד לרבנו, אפשר שהמתים חיים, אבותיכם אינם מודים ואתם מודים, מה כתיב ביעקב וימאן להתנחם אלו היה יודע שהמתים חיים היה ממאן להתנחם. אמר לו, שוטה, לפי שהיה יודע ברוח הקדש שהוא חי, ואין מקבלין תנחומין על החי. דבר אחר, אמר יעקב, הרי נפרצה ברית השבטים, כמה יגעתי להעמיד שנים עשר כל מעשיו של הקדוש ברוך הוא כנגד שנים עשר שבטים, שנים עשר מזלות, שנים עשר שעות ביום, שנים עשר שעות בלילה, שנים עשר חדשים, שנים עשר אבנים באפוד, הרי נפרצה ברית השבטים, ולא רצה יעקב לשא אשה ולהוליד בן מפני שבועתו של לבן, "ואם תקח נשים על בנתי וגו'".

ויבך אתו אביו. זה יצחק רבי לוי אמר אצלו היה בוכה, וכיון שהיה יוצא ממנו היה הולך ורוחץ במרחץ ואוכל ושותה. ולמה לא גלה לו, אמר, הקדוש ברוך הוא אינו מגלה לו ואני מגלה לו רבי סימון אומר על שם כל המתאבלים עליו מתאבלים עמו.

**פסוק לו** והמדנים מכרו אתו אל מצרים. כמה אניות נכתבות עליו, רבי יודן אמר מכרוהו אחיו לישמעאלים וישמעאלים לסוחרים וסוחרים למדנים, ומדנים למצרים רב נחמן אומר, חמשה מדינים מכרו אותו לדמוסיא של מדינה, בא פוטיפר ונטלו מדמוסיא של מדינה.