# פרק ל"ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayeshev/perek-39/

**פסוק א** ויוסף הורד מצרימה. כתיב (הושע יא, ד) "בחבלי אדם אמשכם" זה יוסף, "וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור", (הושע שם) "בעבתות אהבה" שנאמר "וישראל אהב את יוסף". (הושע שם) "ואהיה להם כמרימי על", שרוממתי צריו עליו, ואיזו, זו אשתו של פוטיפר. כל כך למה "על לחיהם" שהוציא דבר מלחיו, שנאמר "ויבא יוסף את דבתם רעה". וסוף "ואט אליו אוכיל", אני מטה עליו אכילות הרבה, (להלן מב, ו) "ויוסף הוא השליט על הארץ.

ויוסף הורד מצרימה. שליט בהון כמה דאת אמר (תהלים עב, ח) "וירד מים עד ים", כבשן, כמה דאת אמר "כי הוא רדה בכל עבר הנהר". נסח יתהון מאתריהו כמה דאת אמר (שופטים יד, ט) "וירדהו אל כפיו".

ויוסף הורד. הוריד אבינו יעקב. משל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת. מה עשו, משכו בנה לפניה והיתה מהלכת על כרחה שלא בטובתה. כך היה ראוי יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל. אמר הקדוש ברוך הוא, בני בכרי הוא ואני מוריד אותו בבזיון, הריני משך בנו לפניו והוא ירד אחריו בעל כרחו שלא בטובתו. מנא לן שהשכינה ירדה למצרים, דכתיב (להלן פסוק ב) "ויהי ה' את יוסף".

מצרימה. תני בשם רב נחמן, כל דבר שצריך למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה (לעיל לג, יד) "שעירה" "סדמה", "מצרימה" (שם כז, מג, כח, י) "חרנה". התיבון והכתיב "ישובו רשעים לשאולה" לאמבטי' התחתונה שבשאול.

ויקנהו. הקנויין קונין כל העבדים מחסרין בית רבן, וזה (להלן פסוק כ) "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף". כל העבדים חשודין על הגזל, וזה (להלן מז, יד) "וילקט יוסף את כל הכסף כל העבדים חשודין על הערוה, וזה "לא שמע אליה". כל העבדים רבן מאכילן בתרומה, וזה האכיל את רבו תרומה, דאמר רבי יהושע בן קרחה, מבנות פוטיפר לקח אלעזר.

[פוטיפר]. הוא פוטיפרע [פוטיפר] שהיה מפטם פרים לעבודה זרה, פוטיפרע שהיה פער עצמו לעבודה זרה, וכיון שירד יוסף לשם נעשה פוטינון.

סריס פרעה. שנסתרס בגופו, מלמד שלקחו לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא בגופו. משל לדב שהיה משכל בבני המדינה, אמר, תברון ניביה כך מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים לז, כח) "כי ה' אהב משפט ולא יעזב את חסידיו", חסידו כתיב, ואיזה זה יוסף צדיקא, (שם) "לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת" מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא בגופו.

איש מצרי. גבר ערום מה היתה ערמתו, בכל מקום גרמני מוכר כושי, וכאן כושי מוכר גרמני, אין זה עבד. אמר להם, הביאו לי ערב ואין הלשון הזה מיד אלא לשון ערב כמה דאת אמר (להלן מג, ט) "אנכי אערבנו מידי" וגו'. וכתיב מיד הישמעלים אשר הורידהו שמה. עבדא זבין ובר אמתא מזבין ובר חורין עבד לתרויהו.

ויוסף הורד מצרימה. אל תקרי 'הורד' אלא 'הוריד', שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן ויקנהו פוטיפר, שקנהו לעצמו בא גבריאל וסרסו ופרעו מעיקרא כתיב פוטיפר ולבסוף כתיב "פוטיפרע".

**פסוק ב** ויהי ה' [את יוסף]. ועם שאר השבטים לא אמר רבי יודן, משל לאדם שהיו לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין. נכנסה אחת מהן לחנותו של גוי, הניח אחת עשרה והלך אחריה אמרו להם, אלו ברשות הרבים ואיני מתירא שמא יעשו יין נסך, וזו נכנסה לחנותו של גוי ומתירא אני שמא יעשה יין נסך. כך אלו גדולים וברשות אביהם הם, אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו, לפיכך ויהי ה' את יוסף.

ויהי איש מצליח. גבר קפיז, כמה דאת אמר (שמואל ב יט, יח) "וצלחו (את) הירדן לפני המלך". משל לדבא שהיתה עוברת בשוק מקשטת אבנים טובות ומרגליות, אמרו, כל מאן דקפז לה יסב מה דעלה היה שם פקח, אמר, אתון מסתכלין במה דעלה ואני מסתכל בניביה של אותה דבא.

"ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד". ולאברהם שהיה תחלה לאבות ונתנסה עשרה נסיונות לא נאמר משל למלך שהיו לו שני אוהבים. אחד היה רעב וגנב ונתן לו פת קבר ואכלה שלא בפניו, ואחד היו נותנין לו ולא קבל עליו כיון ששמע המלך אמר, זה שלא אכל בגנבה יכנס בסעדה עמי. כך אברהם (בראשית טז, ב) "בא נא אל שפחתי", מיד "וישמע אברם לקול שרי", ויוסף היה רואה בכל יום בנות מלכים פעמים מקשטות פעמים מבסמות פעמים ערמות ולא רצה.

**פסוק ג** וירא אדניו כי ה' אתו. היה מלחש ויוצא מלחש ונכנס ולבסוף שכח (להלן מא, נא) "כי נשני את כל עמלי". אמר ליה מזג ברותחין והא רותחין, מזג פושרין והא פושרין. אמר יוסף, מכניס תבן לעפרים קדרים בכפר חנניה גזזין בדמשק, חרשים במצרים באתר דחרשין חרשין עד היכן עד שראה שכינה [עומדת] על גביו, הדא הוא דכתיב וירא אדניו כי ה' אתו.

**פסוק ה** ויהי מאז הפקיד אתו. כל מקום שהצדיקים הולכים שכינה הולכת עמהן. [ירד] יצחק לגרר באה ברכה לרגלו וכו', [יעקב], "ויברך ה' אתך לרגלי", [יוסף], ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו וכו'.

שנים עשר חדשים עשה שם ששה בבית וששה בשדה.

**פסוק ו** כי אם הלחם אשר הוא אוכל. לשון נקיה. ויהי יוסף יפה תאר וגו'. זרוק חטרא לאוירא על עיקריה קאי. לפי שכתוב (בראשית כט, ז) "ורחל היתה יפת תאר" לפיכך ויהי יוסף יפה תאר.

**פסוק ז** ויהי אחר הדברים האלה. (משלי ז, ז) "וארא בפתאים" אלו השבטים בערביא צוחים למינוקא פתיא (שם) "אבינה בבנים חסר לב" זה יוסף, שהיה אומר על אחיו לשון הרע, היש חסר לב יותר מזה "והנה אשה לקראתו" זה אשת אדניו, "שית זונה" ליוסף "ונצרת לב" בעלה (שם יא יג) "המיה היא וסררת" בוכה היא וטעיתא "בביתה לא ישכנו רגליה" אלא "פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב". שלחה ואמרה, חמיתון ליוסף, ["ו]החזיקה בו ונשקה לו" "ותתפשהו בבגדו". "העזה פניה ותאמר לו", "שכבה עמי".

(תהלים קכה, ג) "כי לא ינוח שבט הרשע" זו אשתו של פוטיפר. "על גורל הצדיקים" זה יוסף, שנאמר ותשא אשת אדניו.

מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי יוסף יפה תאר וגו' ותשא אשת אדניו, משל לגבור שהיה יושב בשוק ממשמש בעיניו מתקן בשערו, אמר אנא גבר אמרו ליה, אין את גבר, הא דבא קומך קפחיניה.

ויהי אחר הדברים האלה. הרהורי דברים היו שם. מי הרהר, יוסף הרהר. אמר, כשהייתי בבית אבי היה אבי רואה איזה מנה יפה ונותן לי והיו אחי מכניסים בי עין הרע, עכשיו שאני כאן מודה אני שאני ברוחה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, הטליס חייך שאני מגרה בך את הדב. דבר אחר אמר, אבי נתנסה זקני נתנסה אני איני מתנסה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שאני מנסה אותך יותר מכלם.

כך היה וסתן של אמות העולם, אחד מהם לוקח לו עבד הולך אצל אסטרולוגוס ואומר לו הא טב נחשא אין לשון זה ותשא אלא לשון אסטרולוגיא כמה דאת אמר (דברים ד, יט) "ופן תשא עיניך השמימה".

ותאמר שכבה עמי. ארורים הן הרשעים, כאן ותאמר שכבה עמי כבהמה ולהלן "ופרשת כנפך על אמתך".

**פסוק ח-ט** וימאן ויאמר אל אשת אדניו. בדבר מצוה ממאנין בדבר עברה אין ממאנין, אתמהה בדבר מצוה ממאנין (דברים כה, ז) "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל" בדבר עברה אין ממאנין בדבר מצוה ממאנין (שמות כב, טז) "אם מאן ימאן אביה", בדבר עברה אין ממאנין.

וימאן ויאמר הן אדני וגו'. אמר לה, למוד הוא הקדוש ברוך הוא להיות בוחר בבית אבא לעולם שנאמר (לעיל כב, ב) "קח נא את בנך", אם אשמע לך שמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן. דבר אחר, [וימאן] ויאמר אל אשת אדניו. למוד הוא הקדוש ברוך הוא להיות נגלה על בית אבא בלילה, אברהם "אחר הדברים האלה היה דבר ה' [אל אברם] במחזה", יצחק (שם כו, כד) "וירא אליו ה' בלילה ההוא", יעקב "ויחלם והנה ה' נצב עליו", אשמע לך, שמא יגלה עלי הקדוש ברוך הוא עלי וימצאני טמא. הן אדני. מתירא אני מאדם הראשון על ידי שעבר עברה קלה נטרד מגן עדן, וזו גלוי עריות שהיא עברה חמורה על אחת כמה וכמה. הן אדני. מתירא אני מאבא שבארץ כנען, ראובן על ידי שכתוב (שם לה, כב) "וילך ראובן וישכב" נטל בכורתו ונתנה לי, אשמע לך וארד מבכרתי. הן אדני. מתירא אני מאדני, אמרה לו הורגתו אני. אמר לה, לא די לי שאמנה באיסטרטין של נואפים אלא שאמנה באיסטרטין של רצחנין, ואם את הדבר הזה את מבקשת הן אדני הידא לקומיך אמר לה, חלב עזים שחרות וחלב עזים לבנות טעם אחד להם. דבר אחר, הן אדני. מתירא אני מה', אמרה לו, איננו. אמר לה, (תהלים קה, ג) "גדול ה' ומהלל מאד". הכניסתו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון עד שהעמידה אותו לפני מטתה והיתה עבודה זרה למעלה הימנה, הלכה וכסתו, אמר לה הלין אפיא כסית מי שכתוב בו "עיני ה' [המה משוטטים בכל הארץ"] על אחת כמה וכמה.

איננו גדול בבית הזה ממני לא שבק קריא כלום לה' אין כתיב כאן אלא לאלהים לאלהים איני עושה את הדבר הזה.

**פסוק י** ויהי כדברה אל יוסף יום יום. בניה של רחל נסן שוה וגדלתן שוה. נסן שוה, ויהי כדברה אל יוסף יום יום (אסתר ג, ד), "ויהי כאמרם אליו יום [ו]יום" גדלתן שוה, "ויסר פרעה את טבעתו" (אסתר ח, ב) "ויסר המלך את טבעתו", (להלן מא, מב) "וילבש אתו בגדי שש" "וילבש את מרדכי". (שם) "וישם רבד הזהב", "ומרדכי יצא מלפני המלך". (להלן מא, מג) "וירכב אתו במרכבת המשנה", (אסתר ו, יא) "וירכיבהו (על הסוס) [ברחוב העיר"]. "ויקרא לפניו אברך", (אסתר שם) "ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש".

ולא שמע אליה לשכב אצלה, בעולם הזה, להיות עמה, לעתיד לבא מטרונא שאלה לרבי יוסי, אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה עומד בכל חמו ולא היה עושה את הדבר הזה. הביא לפניה ספר בראשית התחיל קורא מעשה ראובן ומעשה יהודה ותמר אמר לה, ומה אלו שהיו גדולים וברשות אביהם לא כסה עליהן הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.

ולא שמע אליה. אמר רבי, שמע לה אלא שהביא הקדוש ברוך הוא איקונין של אביו ונתביש וברח. פעם שניה נכנס, נטל הקדוש ברוך הוא אבן שתיה. אמר ליה, אם תגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם. הדא הוא דכתיב, (בראשית מט, כד) "ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל.

אמר רבי שמואל, בר נחמני אמר רבי יונתן, כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר (ישעיה נח, ח) "והלך לפניך צדקך". וכל העובר עברה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר "ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו" וגו'. רבי אלעזר אומר, קשורה בו ככלב, שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה, בעולם הזה, להיות עמה, לעולם הבא.

תנו רבנן, עני ועשיר ורשע באין לדין, עני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אומר, עני היה וטרוד במזונותיו. אומרים לו, כלום היית עני יותר מהלל. אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה משתכר בטרעפקיא חציו נותן לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו וחציו לשוער בית המדרש. פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש לכנס. מה עשה, עלה ונתלה וישב על פי ארבה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו, ערב שבת היתה ותקופת טבת הוה, ירד עליו שלג. כיון שעלה עמוד השחר אמר ליה שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל, הציצו בו וראו דמות אדם בארבה, עלו ומצאו שלג רום שלש אמות ופרקוהו ורחצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו, ראוי זה לחלל עליו שבת. עשיר אומרים לו, מפני מה לא עסקת בתורה. אומר, עשיר הייתי וטרוד בנכסי הייתי. אומרים לו, כלום אתה עשיר יותר מרבי אלעזר בן חרסום. אמרו עליו שהניח לו אביו אלף עירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ולא הלך וראה אותם מעולם אלא ישב ועסק בתורה. פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא אמר להו, הניחו לי שאני הולך ללמד תורה. אמרו לו, חי אדוננו אין אנו מניחין אותך. וכו'. רשע אומרים לו, מפני מה לא עסקת בתורה. אומר, נאה וטרוד ביצרי הייתי. אומרים לו, כלום היית יפה תאר יותר מיוסף הצדיק. אמרו עליו שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, ערבית לא לבשה לו שחרית, אמרה לו, השמע לי, אמר לה, לא נתנה לו אלף ככר כסף ולא שמע אליה. נמצא הלל מחיב את העניים, ורבי אלעזר בן חרסום מחיב את העשירים, ויוסף הצדיק מחיב את הרשעים.

**רמז קמו** (פסוק יא יב) אמר רב כהנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, יוסף שקדש שם שמים בסתר הוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא יהודה קדש שם שמים בפרהסיא נקרא כלו על שמו של הקדוש ברוך הוא מאי היא, דכתיב ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו, מלמד ששניהם לדבר עברה נתכונו רב ושמואל, חד אמר, לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס. ואין איש מאנשי הבית שם בבית. אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש. תנא דבי רבי ישמעאל, אותו היום יום חגם היה והלכו כולם לבית עבודה זרה שלהם, והיא אמרה להם חולה אני, אמרה, אין לי יום שאזקק ליוסף כיום הזה. ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. באותה שעה נראה לו דמות דיוקנו של אביו, אמרה לו ליוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה עמהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא "ורעה זונות יאבד הון". מיד (להלן מט, כד) "ותשב באיתן קשתו" "ויפזו זרעי ידיו", נעץ צפרניו בקרקע "מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל", משם זכה ונקרא אבן ישראל שנאמר (תהלים פ, ב) "רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף" אמרו, ראוי היה יוסף לצאת ממנו שנים עשר שבטים כדרך שיצא מאביו, שנאמר "אלה תולדת יעקב יוסף" וכו' ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו וכלן נקראו על שמו, שנאמר (שם מו, כא) "ובני בנימן" וכו' "בלע", שנבלע בין האמות, "בכר", שהיה בכור לאמו, "אשבל", ששבאו אל, "גרא", שגר באכסניות "נעמן", שהיה נעים ביותר, "אחי וראש", שהיה אחי וראשי, "מפים וחפים", הוא לא ראה בחפתי ואני לא ראיתי בחפתו, "וארד", שירד לבין האמות.

ויבא הביתה לעשות מלאכתו. רבי אליעזר אומר, שבת היה, דכתיב (בראשית ב, ג) "כי בו שבת מכל מלאכתו", ומה מלאכה היתה לו, שונה וקורא מה שאביו למדו.

רבי יהודה אומר, יום גדול נילוס היה, והלכו כלן לראותו והוא לא הלך אלא ויבא הביתה לעשות מלאכתו, לחשב חשבונות של רבו. רבי נחמיה אומר, יום טיאטרון היה והלכו כלן לראות והוא לא הלך. רבי שמואל בר נחמן אמר, לעשות מלאכתו ממש רב חיא מתני, אקונין של אביו ראה וצנן דמו, שנאמר (להלן מט, כד) "מידי אביר" רב הונא בשם רב מתני, אקונין של אמו ראה וצנן דמו, שנאמר "משם רעה אבן ישראל" מי עשה כך, (שם כה) "מאל אביך ויעזרך".

הא דתנן, אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי. אמר רבי חנינא, כנגד עבודות המשכן. רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר, כנגד מלאכה ומלאכות שבתורה, בעי רב יוסף, האי ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא או לא. מספקא ליה משום דכתיב "והמלאכה היתה דים" והא כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, או דלמא ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא והכי קאמר דשלימא להו עבידתא.

כיון שבא לזקק לה בא הקדוש ברוך הוא בדמות אביו ונתקררה אמתו, שנאמר (להלן מט, כד) "ותשב באיתן קשתו". אמרה לו מה לך, אמר לה, אבא אני רואה. אמרה ליה, והיכן הוא, ואין איש מאנשי הבית. אמר לה, את בת חמורים, (יחזקאל כג, כ) "אשר בשר חמורים בשרם" וחמור אינו רואה אבל אנא מן הרואים, שנאמר "וירא את המקום מרחוק". אותו היום הלכו כלם לעבודה זרה והיא עשתה עצמה חולה. כיון שחזרו הלכו חברותיה לבקרה. אמרו לה, מה לך שפניך כך, ספרה להן כל המארע. אמרו לה, אין לך תקנה אלא אמור לבעלך כך וכך ויחבשנו בבית האסורין. אמרה להן, בבקשה מכן שתאמרנה כל אחת ואחת [לבעליכן] שאף לכן תבע, ועשו כן. ונכנסו כל השרים לחצרו של פוטיפר וספרו לו. רצה להרגו. אמרה ליה, אל תהרגנו ותאבד מעותיך אלא תחבשנו, אפלו כן רצה להרגו עד שבאת אסנת בסתר אל פוטיפרע ונשבעה לו וספרה האמת. אמר לה [הקדוש ברוך הוא], חייך, הואיל ואת לומדת עליו זכות, שבטים שאני מעמיד ממנו על ידיך הם באים. ויש אומרים, בת דינה היתה אלא שגדלה פוטיפרע.

**פסוק יב** ותתפשהו בבגדו וגו' וינס ויצא החוצה. קפץ בזכות אבות כמה דאת אמר (לעיל טו, ה) "ויוצא אתו החוצה". שמעון איש קטרון אומר, בזכות עצמותיו של יוסף קרע הים לפני ישראל, שנאמר (תהלים קיד, ג) "הים ראה וינס", בזכות וינס ויצא החוצה.

**פסוק יד** ותקרא לאנשי ביתה. נתנה אותו בפיהם של כלם.

**פסוק טז** ותנח בגדו אצלה. מחבקתו ומנשקתו.

**פסוק יט** כדברים האלה עשה לי עבדך. אמרה לו בשעת תשמיש.

**פסוק כ** ויקח אדני יוסף אתו. אמר לו, אנא ידע דלית הוא מנך, אלא שלא לערב פסלת בבני.

**פסוק כא-כב** רב הונא אמר שמושו היה ערב לרבו, והיה יוצא ומדיח את הכוסות ועורך את השלחנות ומציע המטות והיתה אומרת לו בדבר זה עסקתיך חייך אני עושקתך בדברים אחרים והוא אומר (תהלים קמו, ז) עשה משפט לעשוקים. חותכת אני אנונא שלך, והוא אומר "נתן לחם לרעבים". כובלת(י)ך אני, והוא אומר (שם) "ה' מתיר אסורים". מסמא אני את עיניך, והוא אומר "ה' פקח עורים". כופפת אני קומתך, והוא אומר (שם) "ה' זקף כפופים". עד היכן עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו כדי שיתלה עיניו ויביט בה, אף על פי כן לא היה מביט בה, הדא הוא דכתיב (שם קה, יח) "ברזל באה נפשו". (ויתן שר בית הסהר ביד יוסף. שמושו היה ערב לרבו היה יוצא ומדיח את הכוסות ועורך שלחנות ומציע לו את המטות).

ירד יוסף למצרים ועשה בבית פוטיפר שנים עשר חדשים, שנאמר "ויהי מאז הפקיד אתו בביתו" "בבית" מפני החמה "בשדה" מפני הצנה שנים עשר שנה עשה בבית האסורין שנאמר (תהלים קה, יח) "ענו בכבל רגלו". "ויוסף בן שלשים שנה בעמדו" וגו'. בו בפרק מת יצחק ושבע שני השבע ושתי שני הרעב נמצא יוסף פרש מאביו, שלא ראהו עשרים ושתים שנה, כשם שפרש יעקב מאביו.

**פסוק כג** אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו. עד עכשו בשעת צרה, ומנין אף בשעת הרוחה, תלמוד לומר (לעיל פסוק ג) "וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו".