# פרק כ"ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayetze/perek-28/

**פסוק א** ויקרא יצחק אל יעקב וגו', לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו, והיכן נתאוששו בידו, כאן ויברך אתו. אמר רבי אלעזר, אין קיום הגט אלא בחותמיו וגו' כדלעיל אמר רבי ברכיה, לבן מלכים שהיה חותר לאביו לטל ליטרא של זהב אמר לו למה במטמוניות, בוא וטול בפרהסיא, כך ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו.

ויצוהו הזהירו על בנות ענר אשכל וממרא.

**פסוק ז** וישמע יעקב אל אביו, הדא הוא דכתיב, (משלי כא, ב) "כל דרך איש ישר בעיניו", זה שמשון (שופטים יד, ג) "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני". "ושומע לעצה חכם", זה יעקב, וישמע יעקב.

**פסוק ט** וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת, רבי יהושע בן לוי אמר, נתן דעתו להתגיר מחלת שנמחלו לו עונותיו (להלן לו, ג) "בשמת" שנתבשמה דעתו עליו, אמר לו רבי אלעזר, אלו הוציא את הראשונות יפה היית אומר, אלא על נשיו כאב על כאב, תוספת על בית מליא.

וילך עשו אל ישמעאל (כתוב לעיל בסוף פרשת חיי).

מנא הא מלתא דאמרי אינשי מטיל ואזיל דיקלא בישתא גבי קינא דשרכי, דבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ומשלש בכתובים. תני במתניתין, ותניא בבריתא. כתוב בתורה, וילך עשו אל ישמעאל. שנוי בנביאים (שופטים יא, ג) "ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים". משלש בכתובים, (בן סירא יג) "כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו". תני במתניתין, המחבר לטמא טמא לטהור טהור. ותניא בבריתא, רבי אליעזר אומר, לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו .

רבי יודן בשם רבי איבו (משלי יב, יג) "בפשע שפתים מוקש רע", ממרד שמרד עשו וישמעאל בהקדוש ברוך הוא באת להם תקלה, "ויצא מצרה צדיק", זה יעקב, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.

(ישעיה סה, טז) "אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן", להודיעך שכל הברכות שברך יצחק את יעקב ברכו הקדוש ברוך הוא מלמעלה. יצחק אמר (לעיל כז, כח) "ויתן לך האלהים מטל השמים" והקדוש ברוך הוא ברכו בטל "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה'". יצחק אמר (לעיל כז, כח) "משמני הארץ", והקדוש ברוך הוא ברכו (ישעיה ל, כג) "ונתן מטר [זרעך] אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת [האדמה] והיה דשן ושמן". יצחק אמר (לעיל כז, כח) "ורב דגן ותירש", והקדוש ברוך הוא אמר ["הנני שלח] לכם את הדגן והתירוש". יצחק אמר (לעיל כז, כט) "יעבדוך עמים", והקדוש ברוך הוא אמר "והיו מלכים אמניך". יצחק אמר (לעיל שם) "הוה גביר לאחיך", והקדוש ברוך הוא אמר (דברים כו, יט) "ולתתך עליון" ואף רבקה אמו ברכתו כנגדו שנאמר "ישב בסתר עליון... כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" וכי מאחר שברכו הקדוש ברוך הוא ואמו, אביו למה חזר וברכו שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב אלא שראה יצחק שעתידין בניו להגלות בין אומות העולם, אמר לו בוא ואברכך ברכה של גליות שיחזור ויקבצך, ומהן ברכות שברכו, (איוב ה, יט כב) "בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, בשוט לשון תחבא ולא תירא משד כי יבוא, לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא".

זרעו של עשו כל זמן שהיה יצחק קיים קימו עליהם את המילה, וכיון שמת בטלו את המילה, משלו משל למה הדבר דומה למלך שנתן כתרו לאוהבו, אמר לו זה יהא מונח בראשך ובראש בניך לעולם, הניחו אוהבו בראשו עד שעה שנכנס לבית עולמו, וכיון שנכנס לבית עולמו אמר המלך אלך ואראה בן אוהבי, מה אם יהיה מונח כתר אביו בראשו, הלך ומצאו שהוא משלך באשפה הלך לאחוריו בקצף גדול, שנאמר (שופטים ה, ד ה) "ה' בצאתך משעיר וגו' הרים נזלו מפני ה'".

למה נדמה עשו הרשע ואליפז ועמלק בנו וירבעם ונבוכדנצר והמן האגגי, לאחד שמצא כסות בדרך תפשה בידו והכניס לתוך העיר והיה מכריז ואומר, אבדה זו של מי נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו אמרו ראיתם איש פלוני כמה צדיק הוא, כמה חסיד הוא, מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם שנה, בשתי שנים ובשלש שנים בארבע בחמש עד שהחריב את כל העיר כלה, לכך נדמו הרשעים. לא בשכר שלש דמעות שהוריד עשו לפני אביו נתנו לו את הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם. לא בשכר ירבעם שהקשיב דבר לפני המלך נתנו לו עשרת שבטים. לא בשכר מרודך שנהג כבוד באבינו שבשמים יצא ממנו נבוכדנצאר. לא בשכר אגג שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהיה חבוש בבית האסורין ואמר אוי לו שמא יאבד זרעו יצא ממנו המן.

**פסוק י-יא** **רמז קיז** רבי פנחס פתח, (משלי ג, כג) "אז תלך לבטח דרכך", זה יעקב, דכתיב ויצא יעקב. "אם תשכב לא תפחד" מלבן ומעשו, "ושכבת וערבה שנתך", וישכב במקום ההוא.

רבי שמואל בר נחמן פתח, (תהלים קכא, א) "אשא עיני אל ההרים" אל ההורים למלפני ולמעבדני "מאין יבא עזרי" אליעזר עבד אברהם בשעה שהלך להביא רבקה מה כתיב ביה "ויקח העבד עשרה גמלים", אני לא צמיד אחד ולא נזם אחד רבי אליעזר אומר, גדוד שלחו רבי יהושע בן לוי אמר, שלח עמו אלא שבא עשו ונטלו ממנו. אמר מה אנא מובד סברי מן בריי אלא (שם ב, ה) "עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". (שם ז ח) "ה' ישמרך מכל רע" מעשו ומלבן, "ישמר את נפשך" ממלאך המות. "ה' ישמר צאתך" ויצא יעקב מבאר שבע.

רבי יודן בשם רבי סימון פתח, "אלהים מושיב יחידים ביתה", מטרונא שאלה לרבי יוסי לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אמר לה לששה, דכתיב (שמות כ, יא) "כי ששת ימים עשה ה'" וגו', מאותה שעה ועד עכשו מהו עוסק, אמר לה יושב ומזוג זווגים, איש לאשה ואשה לאיש וכו' (ומאריך במדרש רבות קחנו משם), יש שהוא הולך אצל זווגו, ויש שזווגו הולך אצלו. יצחק בא זווגו אצלו, דכתיב (לעיל כד, סג) "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים". יעקב הלך אצל זווגו, דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע.

חזקיה אמר, בן ששים ושלש שנה היה יעקב אבינו כשנטל את הברכות עשה עוד מטמן בארץ ומשמש לעבר ארבע עשרה שנה, ובאמהות שבע שנים נמצא נושא אשה בן שמנים וארבע ועשו בן ארבעים למדנו שהקדוש ברוך הוא מקדים לרשעים, ומשהה לצדיקים אמר רבי יהושע, כבר כתוב (לעיל פסוק ז) "וישמע יעקב אל אביו", מה תלמוד לומר ויצא יעקב מבאר שבע אמר, אבא בשעה שבקש לצאת חוץ לארץ מהיכן הרשה לו לא מבאר שבע, אף אני הולך לבאר שבע, אם נותן לי רשות הריני יוצא, ואם לאו אין אני יוצא. לפיכך צריך הכתוב לומר ויצא יעקב מבאר שבע.

ויצא יעקב. וכי לא יצא משם אלא הוא, כמה חמרים יצאו וכמה גמלים יצאו ואת אמרת ויצא, אלא כל זמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא שבחה הוא הדרה, פנה משם, פנה זיוה פנה שבחה פנה הדרה. ודכותה "ותצא מן המקום אשר היתה שמה", וכי לא יצאה אלא היא והלא כמה חמרים כמה גמלים יצאו וכו' ניחא תמן שלא היתה שם אלא אותה צדקת בלבד, ברם הכא לא היה שם יצחק ורבקה, לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותן של שני צדיקים.

מבאר שבע. רבי יודן אמר, מבארה של שבועה, שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבע לי כמו שנשבע לי זקנך, נמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות, רבי אמר, מבארה של בכורה שלא יעמד עלי עשו ויאמר לי כך היית מרמה אותי ונוטל בכורתי, נמצאתי מאבד אותה שבועה, שנאמר (לעיל כה, לג) "השבעה לי כיום". מבאר שבע, רבי ברכיה אומר, מבארה של ברכה שלא יעמד עלי עשו ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את ברכתי, נמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי.

וילך חרנה. בן יומו, רבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר, לישנא דבריתא, פלן אזל לקיסרין ועד כדון הוא על זודוהי.

חרנה תני, כל דבר שצריך למ"ד בתחלה נתן לה ה"א בסופה "סדמה" "מצרימה" "שעירה", "חרנה". התיבון והכתיב "ישובו רשעים לשאולה" לדיוטי התחתונה שבשאול.

ויצא יעקב מבאר שבע. והלא בחברון היה, שנאמר (להלן לה, כז) "הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק", אלא ממקום המיחד לשבועות. אברהם (לעיל כא, כג) "ועתה השבעה לי באלהים", "על כן קרא למקום ההוא באר שבע" וגו', יצחק, (שם כו, לג) "ויקרא אתה שבעה", אף עשו כשמכר בכורתו (לעיל כה, לג) "ויאמר [יעקב] השבעה לי" חשב בלבו, אם יבא עשו ויאמר השבע לי שלא נטלת את הברכות אמר, הואיל והמקום הזה מיחד לשבועות אצא מכאן, וכן הוא אומר (הושע יב, יג) "ויברח יעקב" וגו'.

ויפגע במקום. למה מכנין שמו של הקדוש ברוך הוא וקורין אותו מקום, מפני שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, אמר רבי יוסי בן חלפתא, אין אנו יודעין אם הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם או אם העולם מקומו, ממה דכתיב "הנה מקום אתי" הוי הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. אמר רבי יצחק, כתיב (דברים לג, כז) "מענה אלהי קדם" אין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא מעונו של עולם או אם העולם מעונו, ממה דכתיב "ה' מעון אתה היית לנו" הוי הקדוש ברוך הוא מעונו של עולם, ואין העולם מעונו. משל לגבור שהיה רוכב על סוס וכליו משפעים אילך ואילך הסוס טפל לרוכב ולא הרוכב טפל לסוס, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג, ח) "כי תרכב על סוסך מרכבותיך ישועה".

ויפגע במקום. באת השכינה ואמרה לו, יעקב בני, שתים עשרה שעות כנגד שנים עשר שבטים שאני נותן לך, שתים עשרה מזלות ברקיע [כנגד] שתים עשרה אבני מצבה. וכשנמכר יוסף היה בוכה ומתאבל כל אותן עשרים ושתים שנה. אמר, אוי לי שמא נתחיבתי שנשאתי שתי אחיות או שמא נהניתי מממונו של לבן, או שמא נהניתי מממונם של שכם, ובטלה אותה הברית [שכרת] לי הקדוש ברוך הוא, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא והוסיף לו שבע עשרה שנה מכאן אמרו, כל שהשיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנתו סימן יפה לו, יעקב אבינו היה בטובה כל אותן השנים שהיה במצרים לפיכך העלה עליו הכתוב כאילו היה בטובה כל ימי חייו.

ויפגע במקום. צלי אבות הראשונים תקנו תפלות (כתוב ברמז ע"ז).

אמר רבי שמואל בר נחמן, כנגד שלשה פעמים שהיום משתנה. ערבית צריך אדם לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני מאפלה לאורה. בשחרית צריך לומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מאפלה לאורה. במנחה צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שכשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה כן תזכני לראות בשקיעתה. רבנן אמרי, כנגד תמידין תקנום, תפלת השחר כנגד תמיד של שחר, תפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים. תפלת הערב לא מצאו לה קבע, אמר רבי תנחומא, אף היא יש לה קבע, כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים על גבי המזבח כל הלילה.

ויפגע במקום. בקש לעבר ונעשה העולם כתל לפניו רבנן אמרין, כי בא השמש השמש, מלמד שהשקיע הקדוש ברוך הוא חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעא. משל לאוהבו של מלך שבא לפרקים אצלו, אמר המלך כבו הפנסים, שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצינעא, כך השקיע הקדוש ברוך הוא חמה שלא בעונתה כדי לדבר עם יעקב בצינעא.

**רמז קיח** רבי חנן בשם רבי חנן דצפורי אמר, שמע קול מלאכי השרת שהיו אומרים בא השמש אתא שמשא, בשעה שאמר יוסף "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" אמר מי גלה לזה ששמי שמש אותן שתי שעות שהשקיע הקדוש ברוך הוא חמה בצאתו מבית אביו, אימתי החזירו לו, בחזרתו לבית אביו. הדא הוא דכתיב (להלן לב, לא) "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל", אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה סימן לבניך מה בצאתך מבית אביך השקעתי לך גלגל חמה, ובחזרתך החזרתי לך גלגל חמה, אף בניך בצאתם (ירמיה טו, ט) "אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה", ובחזרתם מה אומר (מלאכי ג, כ) "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה".

אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ורבי יהושע באטליז של אמאום כשהלכו לקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל, כתיב "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל" וכי שמש לו לבדו זרחה והלא לכל העולם כלו זרחה, אמר רבי יצחק, שמש שבאה בעבורו זרחה בעבורו דכתיב ויצא יעקב וילך וכתיב ויפגע במקום כי מטא לחרן הרהר בדעתו, אמר, אפשר עברתי במקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו, יהיב דעתיה למהדר קפצה ליה ארעא, מיד ויפגע במקום. בתר דצלי יהיב דעתיה למהדר אמר הקדוש ברוך הוא צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, מיד בא השמש.

כתיב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. אמר רבי יצחק, מלמד שנתקבצו כל האבנים כלם וכל אחד ואחד אמר עלי ינוח ראשו של צדיק זה, תנא וכלן נבלעו באחת.

**רמז קיט** ויקח מאבני המקום. רבי יהודה אומר, שתים עשרה אבנים נטל. אמר, כך גזר הקדוש ברוך הוא שאני מעמיד שנים עשר שבטים. אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, ואני אם מתאחות זו לזו אני יודע שאני מעמיד שנים עשר שבטים. וכיון שנתאחו ידע שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. רבי נחמיה אומר, שלשה אבנים נטל, אברהם, יחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו, יצחק, יחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו, אני אם מתאחות זו לזו יודע אני שהקדוש ברוך הוא מיחד שמו עלי, וכיון שנתאחו זו לזו ידע שהקדוש ברוך הוא מיחד שמו עליו. ורבנן אמרין, מעוט אבנים שנים, אמר, אברהם יצא ממנו פסלת ישמעאל ובני קטורה, יצחק, יצא ממנו פסלת, עשו ואלופיו, ואני, אם מתאחות הן, יודע אני שאין יוצא ממני פסלת. וכיון שנתאחו ידע שאין יוצא ממנו פסלת.

עשאן כמרזב ונתנן תחת ראשו, שהיה מתירא מן החיות. כתוב אחד אומר (מיכה א, ג ד) "כי הנה ה' יצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו", מי שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה רבי ברכיה בשם רבי לוי אותן אבנים שנתן אבינו יעקב נעשו תחתיו כמטה וכפורנס מה טריפה הטריף שם "קרות בתינו ארזים" צדיקים וצדיקות נביאים ונביאות.

וישכב במקום ההוא. רבי יהודה אומר כאן שכב, הא כל ארבע עשרה שנה שהיה מטמן בארץ ומשמש לעבר לא שכב רבי נחמיה אומר, כאן שכב, הא כל עשרים שנה שהיה בבית לבן לא שכב. ומה היה אומר חמש עשרה שיר המעלות שבספר תהלים, ומה טעם (תהלים קכד, א) "שיר המעלות... לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל" ישראל סבא, רבי שמואל בר נחמן אמר, כל ספר תהלים היה אומר, ומה טעם, שנאמר (שם כב, ד) "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל" ישראל סבא.

בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה מהלך שני ימים והגיע לשם בחצי היום, ופגע בו הקדוש ברוך הוא, שנאמר ויפגע במקום, ולמה נקרא שמו של הקדוש ברוך הוא "מקום", שבכל מקום שהצדיקים עומדים שם הקדוש ברוך הוא נמצא, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי" וגו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא, יעקב, הלחם בצקלונך והבאר לפניך לאכל ולשתות, שכב במקום זה, אמר לפניו, רבון העולמים עכשו יש לשמש ירידות חמשים ואני שוכב במקום הזה בלא עת ובא השמש במערב הביט יעקב וראה את השמש וילן שם, שנאמר וילן שם כי בא השמש. לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו, ושם אותם מראשותיו. בא המקום להודיעו שעתידין לעמד ממנו שנים עשרה שבטים ונעשו כלן אבן אחת, להודיענו שכלם עתידין להיות גוי אחד בארץ.

**פסוק יב-יג** ויחלם והנה סלם. תנא, רחבו של סולם שמנת אלפים פרסה, דכתיב עלים וירדים בו עולים תרין ויורדים תרין, דכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה וכתיב ביה במלאך (דניאל י, ו) "וגויתו כתרשיש" וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוי. תנא, עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה ויורדים ומסתכלים בדמות דיוקנו של מטה, בעי לסכוניה מיד, והנה ה' נצב עליו. אמר רבי שמעון בן לקיש, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף במניפה על בנו.

הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך. מאי רבותיה אמר רבי יצחק, מלמד שקפלה הקדוש ברוך הוא לארץ ישראל והניחה תחת אבינו יעקב כדי שתהא נוחה להכבש לבניו (שאר קטעיה כתוב (בפרשה ע') ברמז (קנ"א)).

ויחלם, תני בר קפרא, אין חלום שאין לו פתרון. והנה סלם, זה כבש מצב ארצה, זה מזבח כמה דאת אמר (שמות כ, כא) "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך" וגו'. וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים, אלו כהנים גדולים . עלים וירדים בו, שהיו עולים ויורדים בכבש. והנה ה' נצב עליו, (עמוס ט, א) "ראיתי את ה' נצב על המזבח". רבנן פתרין לה בסיני. והנה סלם זה סיני, אותיות דדין כאותיות דדין מצב ארצה "ויתיצבו בתחתית ההר". וראשו מגיע השמימה, (דברים ד, יא) "וההר בער באש עד לב השמים". והנה מלאכי אלהים, זה משה ואהרן. עלים וירדים בו, (שמות כד, יב) "עלה אלי ההרה" , "וירד משה מן ההר". והנה ה' נצב עליו, (שם כ) "וירד ה' על הר סיני".

והנה ה' נצב עליו. ריש לקיש אמר, תרנוס של שלש רגלים הראה לו, את שהוא רגל שלישי כתיב (דברים לב, ט) "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", מה החבל הזה פחות משלשה אין מפקיעין אותו [כך האבות אין פחות משלשה]. רבי ברכיה אמר עולם ושליש עולם הראה לו, עלים, אין עולים פחות משנים ואין ירדים פחות משנים והמלאך הוא שלישו של עולם, מנין, שנאמר (דניאל י, ו) "וגויתו כתרשיש" רבי חיא רבה ורבי ינאי, [חד אמר, עלים וירדים בסלם], וחד אמר עלים וירדים ביעקב מאן דאמר עלים וירדים בסלם ניחא, ומאן דאמר עלים וירדים ביעקב, מעלים בו, מורידים בו אופזים בו קופזים בו סונטים בו "ישראל אשר בך אתפאר", את הוא שאיקונך חקוק למעלה, עולים למעלה ומוצאים איקונין שלו ויורדין למטה ומוצאין אותו ישן, משל למלך שהיה יושב ודן, עולין לבסילקו ומוצאין אותו יושב ודן, יורדין בפרווד ומוצאין אותו ישן.

דבר אחר מלאכים שהן מלוין את האדם בארץ ישראל אינן מלוין אותו בחוצה לארץ, עלים, אלו שלוו אותו בארץ ישראל, ירדים [אלו] שלוו אותו בחוצה לארץ.

רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן, מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא, נדחו ממחיצתן מאה ושלשים ושמנה שנה רבי תנחומא הוה מפיק לישנא קלא על ידי שנתגאו ואמרו (לעיל יט, יג) "כי משחתים אנחנו את המקום הזה" היכן חזרו, כאן, עלים ואחר כך ירדים.

רבי יהושע בן לוי פתר קריא בגליות, ויצא יעקב "ויצא מן בת ציון כל הדרה". מבאר שבע (עמוס ח, ז), "נשבע ה' בגאון יעקב" וילך חרנה (איכה א, יב) "אשר הוגה ה' ביום חרון אפו". ויפגע במקום "עד אפס מקום" וילן שם כי בא השמש, (ירמיה טו, ט) "אמללה יולדת השבעה... באה שמשה". ויקח מאבני המקום (איכה ד, א) "תשתפכנה אבני קדש". וישם מראשותיו (ירמיה יג, יח) "כי ירד מראשותיכם" וישכב במקום ההוא, "נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי לה' אלהינו" וגו'. ויחלם, זה חלומו של נבוכדנצר. והנה סלם, זה צלמו של נבוכדנצר, הוא סלם הוא סמל, אתיא דדין אינון אתיא דדין מצב ארצה, (דניאל ג, א) "אקימה בבקעת דורא". וראשו מגיע השמימה, "רומה אמין שתין". והנה מלאכי אלהים, זה חנניה מישאל ועזריה. עלים וירדים בו מורידים בו, אופזים בו, קופזים בו סונטין בו (שם ג, יד) "ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין" והנה ה' נצב עליו, (שם כו) "עבדוהי די אלהא עלאה פקו ואתו" דבר אחר, והנה מלאכי אלהים, זה דניאל. עלים וירדים בו, שעלה והוציא בלעו מתוך פיו והנה ה' נצב עליו, "דניאל עבד (ד)אלהא חיא".

והנה ה' נצב עליו. רבי יוסי בן זמרא פתח (תהלים סג, ב) "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים" ככמהות הללו שהן מצפות למטר רבנן אמרי כשם שנפשי לך צמאה כך מאתים ארבעים ושמנה אברים שיש בי צמאין לך, היכן "בארץ ציה ועיף בלי מים", (שם) "כן בקדש חזיתיך", על כן בקדושה חזיתיך "לראות עזך" זה פמליה שלך "וכבודך", והנה ה' נצב עליו.

רבי חמא בר חנינא פתח, (משלי כז, יז) "ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו", אין סכין מתחדדת אלא בירכה של חברתה כך אין תלמיד חכם משתבח אלא בחברו "איש יחד" זה יעקב שנתיחדה עליו שכינה, והנה ה' נצב עליו.

מה כתיב למעלה מן הענין והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו ואחר כך והנה ה' נצב עליו, משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה, והיו זבובים שוכנים עליו, ובאת מניקה שלו ושחה עליו ומניקתו וברחו מעליו, כך בתחלה מלאכי אלהים עלים וירדים בו וכיון שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא ממרום ברחו מעליו.

רבי חיא, רבה ורבי יוחנן, חד אמר עליו על סלם, וחד אמר, עליו על יעקב. מאן דאמר על סלם ניחא מאן דאמר על יעקב (מי) מתקים עליו אמר רבי יוחנן, הרשעים מתקימים על אלהיהם "ופרעה חלם והנה עמד על היאר" אבל הצדיקים הקדוש ברוך הוא מתקים עליהם, שנאמר והנה ה' נצב עליו. אמר רבי שמעון בן לקיש, האבות הן הן המרכבה, (לעיל יז, כב) "ויעל אלהים מעל אברהם", ויעל מעליו אלהים. והנה ה' נצב עליו.

**רמז קכ** ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. שמנה עשרה פעמים הוא מזכיר את האבות בתורה וכנגד כן קבעו חכמים שמנה עשרה ברכות בתפלה, ואם יאמר לך אדם תשע עשרה הן, אמר לו הנה ה' נצב עליו לית הוא מנהון ואם יאמר לך אדם שבע עשרה הן, אמר לו (להלן מח, טז) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" הוא חד מנהון.

רבי שמואל בר נחמני אמר, כנגד שמונה עשר צוויין שכתובים (בפרשה) משכן שני מן (שמות לח, כג) "ואתו אהליאב" עד סיפיה דספרא.

הארץ אשר אתה שכב עליה. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר, קפלה כפנקס ונתנה תחת ראשו כאינש דאמר מן תחות רישך דידך הוא רבי הונא בשם רבי אלעזר, ובלבד שתקבר עליה.

והנה ה' נצב עליו. משל לעני שהיה המלך אוהבו, ונכנס ויוצא בפלטין שלא ברשות, ובני פלטין מקנאין ומבקשין להרגו, אמר להם, אני מתקים עליו. כך שמע הקדוש ברוך הוא לשרי המלכיות שהיו אומרים עתיד זה לירש העולם ולהעביר המלכיות, נהרגנו, מיד והנה ה' נצב עליו.

**פסוק יד** והיה זרעך כעפר הארץ. מה עפר אינו מתברך אלא במים כך בניך אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים מה עפר מכלה כלי מתכות והוא מתקים לעולם, כך בניך מכלים כל אומות העולם והן קימין לעולם. מה עפר עשוי דיש לעולם כך בניך נעשים דיש למלכיות. הדא הוא דכתיב "ושמתיה ביד מוגיך", אלו דמוגין יתיך ואפילו כן, לטבתיך מקשקשין ביך הדא הוא דכתיב (תהלים סה, יא) "ברביבים תמגגנה צמחה תברך", (ישעיה שם) "אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה". מה היו עושין להן, היו מרביצין אותן בפלטרין ומעבירין כרין עליהן והוא סימן טב, מה פלטיא מכלה את העוברים ואת השבים והיא קימת לעולם כך בניך מכלים אמות העולם והן קימין לעולם.

ופרצת ימה וקדמה. אמר רבי אבא בר חנינא, את תרעיא דימא כמה דאת אמר (מיכה ב, יג) "עלה הפרץ לפניהם" רבי יוסי בר חנינא אמר, אף חלוקי יחזקאל הראה לו והלא לא פרש יחזקאל אלא מן המזרח בא ישעיה ופרש "כי ימין ושמאול תפרצי".

**פסוק טו** והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך. רבנן אמרין על הכל השיבו ועל הפרנסה לא השיבו (להלן פסוק כ) "אם יהיה אלהים עמדי", הנה אנכי עמך. "ושמרני" ושמרתיך "בדרך הזה אשר אנכי הולך" בכל אשר תלך. "ושבתי בשלום אל בית אבי" והשבתיך אל האדמה הזאת. ועל הפרנסה לא השיבו, רבי אסי אמר, אף על הפרנסה השיבו. שנאמר כי לא אעזבך, ואין עזיבה אלא פרנסה, כמה דאת אמר (תהלים לז, כה) "ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם".

**פסוק טז** וייקץ יעקב משנתו. רבי יוחנן אמר, ממשנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, אכן שכינה שרויה במקום הזה ולא הייתי יודע.

**פסוק יז** ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. הסלם הזה עומד בבאר שבע, ושפועו מגיע בבית המקדש, מה טעם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, (וכתיב ויקרא את שם המקום ההוא בית אל) אמר רבי יוחנן, הסלם הזה עומד בבית המקדש ושפועו מגיע עד בית אל, מה טעם ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, וכתיב (להלן פסוק יט) "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל".

אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. אמר רבי אחא, עתיד השער הזה להפתח לכמה צדיקים כיוצא בו אמר רבי שמעון בן יוחאי, אין בית המקדש של מעלה גבוה מבית המקדש של מטה אלא שמנה עשר מיל. מה טעם, וזה שער השמים, מנין "וזה".

דבר אחר, מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. מה נורא המקום הזה, הרי בנוי, כמה דאת אמר "נורא אלהים ממקדשיך". אין זה, הרי חרב כמה דאת אמר (איכה ה, יז) "על זה היה דוה לבנו". וזה שער השמים, הרי בנוי ומשכלל לעתיד לבא, כמה דאת אמר (תהלים קמז, יג) "כי חזק בריחי שעריך".

**פסוק יח** ויקח את האבן אשר שם מראשתיו. מה עשה הקדוש ברוך הוא ברגל ימינו, הטביע האבן עד עמקי תהום ועשה אותו סניף לארץ כאדם שהוא עושה סניף לכפה, לפיכך נקרא אבן שתיה ששם הוא טבור הארץ, ומשם נמתחת כל הארץ, ועליה היכל עומד, שנאמר (להלן פסוק כב) "והאבן הזאת" וגו' וענו העליונים ואמרו ברוך אתה ה' האל הקדוש.

ויצק שמן על ראשה. שופע לו מן השמים כמלא פי הפך.

**פסוק יט** ואולם לוז שם העיר לראשנה. למה נקרא שמה לוז, שכל הנכנס בה הטריף מצות ומעשים טובים כלוז רבנן אמרין, מה הלוז הזה אין לה פה כך לא היה אדם יכול לעבר על פתחה של עיר לוז היה עומד על פתח של מערה והיה הלוז חלול ומן הלוז נכנסים לעיר הדא הוא דכתיב "ויראם את מבוא העיר ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו" רבי ינאי בר ישמעאל עבד ליה הפטרה ומה אם זה שלא הלך לא בידיו ולא ברגליו אלא שהראה באצבע נצל מן הפרענות, ישראל שעושין גמילות חסדים עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם, על אחת כמה וכמה.

**רמז קכא** כתיב (ירמיה ל, י) "ואתה אל תירא עבדי יעקב... ואל תחת ישראל", מדבר ביעקב, דכתיב ויחלם והנה סלם אלו שרי אמות העולם, מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים חוקים ויורד, ושל מדי עולה חמשים ושנים, של יון מאה ושמונים, ושל אדום עולה ולא ידע כמה באותה שעה נתירא יעקב אבינו, אמר, תאמר שאין לזה ירידה, אמר לו הקדוש ברוך הוא "אל תחת ישראל", אפילו אתה רואה אותו יושב אצלי, משם אני מורידו, הדא הוא דכתיב (עובדיה א, ד) "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'". רבי ברכיה בשם רבי מאיר אמר, מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקדוש ברוך הוא, יעקב, אף אתה עולה. באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר, תאמר כשם שיש לאלו ירידה כך אני יש לי ירידה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, "אל תירא ישראל" אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה, (תהלים עח, לב) "בכל זאת עוד חטאו ולא האמינו בנפלאותיו" זה יעקב אבינו שלא האמין ולא עלה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אלו האמנת ועלית, לא היית יורד לעולם, עכשו שלא האמנת ולא עלית, יהו בניך משעבדין בארבע מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובגלגליות. יכול לעולם, תלמוד לומר "אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק" מבבל, "ואת זרעך מארץ שבים" מגליא ומאספמיא ומחברותיה, "ושב יעקב" מבבל, "ושקט" ממדי, "ושאנן" מיון, "ואין מחריד" מאדום.

**פסוק כ-כא** **רמז קכב** וידר יעקב נדר לאמר. (תהלים סו, יד) "אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי". אמר רבי יצחק, דנדר מצוה בעת צרתו מהו לאמר, לאמר לדורות שיהו נודרין בשעת הדחק. יעקב פתח בנדר תחלה, לפיכך כל הנודר לא יהא תולה אלא בו, דכתיב (שם קלב, ב) "אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב", לאביר אברהם ויצחק לא נאמר, אלא "לאביר יעקב", תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה.

כתיב (דברי הימים א' כט, ט י) "וישמח[ו] העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה'". לפי שהיו עוסקים במצות נדבה ועלתה בידם, שמחו, מהו אומר שם "ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה'" אלהי אברהם ויצחק לא נאמר אלא "אלהי ישראל אבינו", תלה הנדר במי שפתח בו תחלה. אמר רבי יודן עוד מן אתרא לית היא חסרא "וידר ישראל נדר", וידרו ישראל אין כתיב כאן, אלא "וידר ישראל נדר" ישראל סבא.

ארבעה הן שנדרו, שנים נדרו והפסידו, שנים נדרו ונשתכרו, יעקב נדר והפסיד יפתח נדר והפסיד חנה נדרה ונשתכרה ישראל נדרו ונשתכרו.

רבי איבו ורבי יונתן, חד אמר מסרסת היא הפרשה וחד אמר, על הסדר נאמר. מאן דאמר מסרסת היא הפרשה, שכבר הבטיחו הקדוש ברוך הוא (לעיל פסוק טו) "והנה אנכי עמך" והוא אומר אם יהיה אלהים עמדי אתמהה מאן דאמר על הסדר נאמר, מה מקים אם יהיה אלהים עמדי אם יהיה לי שיתקימו התנאים שהתנה עמי אני אקים את (נדרו) [נדרי].

רבי אבהו אמר, אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה, מלשון הרע כמה דאת אמר "וידרכו את לשונם קשתם שקר". ונתן לי לחם, מגלוי עריות, כמה דאת אמר (להלן לט, ט) "ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו" ושבתי בשלום אל בית אבי, משפיכות דמים והיה ה' לי לאלהים, מעבודה זרה. רבנן פתרין לה בכל ענינא אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה, מגלוי עריות ושפיכות דמים ומעבודה זרה ומלשון הרע אין דרך אלא עבודה זרה, כמה דאת אמר (עמוס ח, יד) "הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע", ואין דרך אלא גלוי עריות, "כן דרך אשה מנאפת", ואין דרך אלא שפיכות דמים, (שם א, טו) "בני אל תלך בדרך אתם". וכתיב (שם טז) "כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם". ואין דרך אלא לשון הרע, דכתיב (ירמיה ט, ב) "וידרכו את לשונם קשתם שקר".

**רמז קכג** ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. עקילס הגר נכנס אצל רבי אליעזר, אמר לו, הרי כל שבחו של גר, "ואהב גר לתת לו לחם ושמלה" אמר לו, וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליה אותו זקן, ונתן לי לחם לאכל, בא זה והושיטה לו בקנה בא לו אצל רבי יהושע, התחיל מנחמו בדברים, "לחם" זו תורה כמה דאת אמר (משלי ט, ה) "לכו לחמו בלחמי", "שמלה" זו טלית זכה אדם לתורה זכה למצות, ולא עוד אלא שהן משיאין לכהונה ובני בניהן מקריבים על גבי המזבח. "לחם" זה לחם הפנים, "שמלה" אלו בגדי כהנה גדולה.

והיה ה' לי לאלהים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת והיה ה' לי לאלהים, חייך כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן איני נותן אלא בלשון הזה, "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם", (ישעיה ז, כא) "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן", (שם יא, יא) "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית, "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס", (ישעיה כז, יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול".

**פסוק כב** תנו רבנן, המבזבז אל יבזבז יותר מחמש שמא יצטרך לבריות. מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחמש ולא הניחו חברו, ומנו רבי ישבב, ואית דאמר רבי ישבב ולא הניחו חברו, ומנו רבי עקיבא. דאמר קרא, "אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" והא לא דמיא עשורא קמא לעשורא בתרא אעשרנו לך לבתרא כקדמא.

וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. (כתוב ברמז עה וקל"ג).