# פרק כ"ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayetze/perek-29/

**פסוק א** וישא יעקב רגליו. (משלי יד, ל) "חיי בשרים לב מרפא" כיון שנתבשר בשורה טובה טען לביה ית רגלוהי הדא אמר, כרסא טען רגלוהי.

**פסוק ב-ג** וירא והנה. רבי חמא בר חנינא פתר בה שית שטין XאY וירא והנה באר בשדה, זה הבאר והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה, זה משה ואהרן ומרים כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם כל אחד מושך לשבטו ולדגלו ולמשפחתו. והאבן גדלה על פי הבאר, כמלא פי כברה קטנה היה בה ונאספו שמה כל העדרים, בשעת המחנות וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן, שמשם מושך כל אחד לשבטו ולדגלו ולמשפחתו. והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה, בשעת המסעות XבY דבר אחר, וירא והנה באר בשדה, זה ציון והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה, אלו שלשה רגלים כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם שואבים רוח הקדש. והאבן גדלה על פי הבאר, זה שמחת בית השואבה שמשם היו שואבים רוח הקדש ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבא חמת עד נחל מצרים. וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן, שמשם היו שאבין רוח הקדש. והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה, שמנח עד רגל הבא. XגY דבר אחר, וירא והנה באר בשדה, זה ציון והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלשה בתי דינין. דתנינן, שלשה בתי דינין היו שם אחד בפתח הר הבית ואחד בפתח העזרה, ואחד בלשכת הגזית כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם היו שומעין את הדין. והאבן גדלה על פי הבאר, זה בית דין שבלשכת הגזית ונאספו שמה כל העדרים, אלו בית דין שבחוצה לארץ והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה, שהיו נושאין ונותנין בדין עד שהיו מעמידין אותו על בריו. XדY דבר אחר, והנה באר בשדה, זה ציון והנה שם שלשה עדרי צאן, זה שלשה מלכיות הראשונות כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שהעשירו מן ההקדשות הצפונות והאבן גדלה על פי הבאר, זו זכות אבות, ונאספו שמה כל העדרים, זו מלכות הרביעית שהיא מכתבת טירוניא מכל אמות העולם. וגללו את האבן שהעשירו מן ההקדשות שבלשכת הגזית והשיבו את האבן, לעתיד לבא זכות אבות עומדת XהY דבר אחר, והנה באר בשדה, זו סנהדרין והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלש שורות של תלמידי חכמים שיושבין לפניהן כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם היו שומעין את ההלכה. והאבן גדלה על פי הבאר, המופלא שבבית דין שהוא מסרס ההלכה. ונאספו שמה כל העדרים, אלו תלמידים שבחוצה לארץ וגללו את האבן, שהיו נושאין ונותנין בהלכה עד שמעמידין אותה על בריה. XוY דבר אחר, והנה באר בשדה, זו בית הכנסת. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלשה קרואין כי מן הבאר ההוא ישקו, שמשם שומעין את התורה. והאבן גדלה על פי הבאר, זה יצר הרע ונאספו שמה כל העדרים זה הצבור. וגללו את האבן, זה ספר תורה שגוללין ושומעין ממנו דברי תורה והשיבו את האבן על פי הבאר, שכיון שיוצאין יצר הרע חוזר.

רבי יוחנן פתר קריא בסיני והנה באר בשדה, זה סיני והנה שם שלשה עדרי צאן, כהנים לוים וישראלים כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם שמעו עשרת הדברות. והאבן גדלה על פי הבאר, זו שכינה ונאספו שמה כל העדרים, שאלו היו ישראל חסרין אחד לא היו מקבלים את התורה וגללו את האבן, שמשם שמעו עשרת הדברים, והשיבו את האבן על פי הבאר, "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם".

**פסוק ד-ו** ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם. רבי יוסי בר חנינא פתר קריא בגליות ויאמרו מחרן אנחנו, מחרונו של מקום אנו בורחין הידעתם את לבן בן נחור, הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיהם כשלג ויאמרו ידענו ויאמר להם השלום לו, ויאמרו שלום, באיזה זכות, והנה רחל בתו באה עם הצאן הדא הוא דכתיב (ירמיה לא, יד טז) "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".

ויאמר להם השלום לו. ביניכם לבינו ויאמרו שלום. ואי פטטין את בעי והנה רחל בתו באה עם הצאן, הדא אמרה שהדבור מצוי בנשים.

**פסוק ז** ויאמר הן עוד היום גדול. אמר להם אם שומרי שכר אתם, הן עוד היום גדול. ואם שלכם אתם רועים, לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו.

**פסוק ט** **רמז קכד** ורחל באה עם הצאן אשר לאביה. אמר רבן שמעון בן גמליאל בא וראה מה בין שכונות לשכונות להלן שבע ובקשו הרועים להזדוג להם, דכתיב "ויבאו הרעים ויגרשום", ברם הכא אחת היתה ולא נזדוג לה בריה על שם (תהלים לד, ח) "חנה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם", לסבובים ליראיו.

**פסוק י** ויגש ויגל את האבן. כאדם שהוא מעביר את הפקק מעל פי הצלוחית (וישק יעקב לרחל כל נשיקה לתפלות בר מן תלת וכו' עד ורחל באה עם הצאן).

רבי עקיבא אומר, כל מי שהוא נכנס לעיר ומוצא נערות יוצאות לפניו דרכו מישרת, בא וראה מאליעזר (לעיל כד, טו) "והנה רבקה יצאת", יעקב ורחל באה.

**פסוק יא** וישק יעקב לרחל. כל נשיקה לתפלות, בר מתלתא XאY נשיקה של גדלה "ויקח שמואל את פך השמן וגו' וישקהו", XבY נשיקה של פרקים, (שמות ד, כז) "וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו", XגY נשיקה של פרישות (רות א, יד) "ותשק ערפה לחמותה" רבי תנחומא אמר, אף נשיקה של קרבות וישק יעקב לרחל שהיתה קרובתו.

וישא את קלו ויבך. למה בכה, אמר, אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה (לעיל כד, י) "ויקח העבד עשרה גמלים", ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד.

דבר אחר, למה בכה, שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה. דהיא אמרה ליה "לכן ישכב" וגו' עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך.

דבר אחר, למה בכה, שראה בני אדם מלחשין, אמרו אלו לאלו וכי מה בא זה לחדש עלינו דבר של ערוה שמשעה שלקה העולם במבול גדרו אמות העולם עצמם מן הערוה, והדא אמרה שבני מזרח גדורים מן הערוה.

**פסוק יב** ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא. אם לרמאות, כי אחי אביה הוא, ואם לצדקות, וכי בן רבקה הוא.

ותרץ ותגד לאביה. אין אשה רגילה אלא לבית אמה. והכתיב ותגד לאביה, אמר ליה, שמתה, ולמי היה לה להגיד, לא לאביה.

**פסוק יג** ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחתו. אמר, אליעזר פסול הבית היה, וכתיב ביה (לעיל כד, י) "ויקח העבד עשרה גמלים", זה שהוא אהובו של בית על אחת כמה וכמה, וכיון דלא חמא אפיסתיקא ויחבק לו, אמר דילמא דינרין אינון ואינון יהיב ליה בחרציה וכיון דלא אשכח כלום וינשק לו, אמר, דילמא אנון ואנון יהבין בפומיה וכיון דלא אשכח אמר מה את סבור, ממון אתיתי טעין לא אתית טעין אלא מלין ויספר ללבן את כל הדברים האלה.

**פסוק יד** ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה. אמר, מלך הייתי סבור לעשותך עלי וכיון דלית עמך כלום אך עצמי ובשרי אתה כהדין גרמא, אנא מהדק לך וישב עמו חדש ימים, למדתך תורה דרך ארץ, עד היכן חיב אדם לטפל בקרוביו, עד חדש.

**פסוק טו** ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה. ואם לאו ועבדתני חנם, אפשר כן אלא אי הוה פעלא בעשרה פולרין הוה יהיב ליה חמשה ואי הוה מובילתיה בשתא פולרין הוה יהיב ליה תלתא פולרין אמר ליה, מה את סבור ממון אתית בעי מנך, לא אתית אלא בגין תרתין טליתך.

**פסוק טז** וללבן שתי בנות. כשתי קורות מפלשות מסוף העולם ועד סופו זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות מזו עמדו מכבשי ארצות, ומזו עמדו מכבשי ארצות מזו עמדו מחלקי ארצות, ומזו עמדו מחלקי ארצות קרבן בנה של זו דוחה את השבת ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת לזו נתן שתי לילות ולזו נתן שתי לילות, ללאה ליל של פרעה, ולילו של סנחריב ולרחל לילו של גדעון ולילו של מרדכי "בלילה ההוא נדדה שנת המלך".

שם הגדלה לאה. גדולה במתנותיה כהנה לעולם, ומלכות לעולם. ושם הקטנה רחל, קטנה במתנותיה, יוסף לשעה, שאול לשעה.

**פסוק יז** **רמז קכה** ועיני לאה רכות. אמוריה דרבי יוחנן אמר קודמוי, עיני לאה רכיכין אמר ליה עיני דאמך הוו רכיכין ומהו רכות רכות מבכיה שכך היו התנאים שיהא גדול נושא לגדולה וקטן לקטנה והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפל בידו של רשע.

אמר רבי חוניא, קשה התפלה שבטלה הגזרה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה.

אמר רבי יונתן, מה ראה יעקב אבינו שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף משאר בניו, ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב (להלן לז, ב) "אלה תלדות יעקב יוסף", אלא שקדמה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקדוש ברוך הוא לה. ואמאי קדמתה לאה, דכתיב ועיני לאה רכות, מאי רכות, אילימא רכות ממש, אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, דכתיב (לעיל ז, ח) "ומן הבהמה אשר איננה טהרה", בגנות הצדקת דבר הכתוב, אלא שמתנותיה ארכות, כהנה לויה ומלכות רבא אמר, לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה ושתי בנות יש לו ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן, והיתה יושבת בפרשת דרכים ושואלת לבני אדם מה מעשיו של גדול איש רע הוא ומלסטם את הבריות, קטן מה מעשיו, "איש תם (הוא) ישב אהלים" הוא, והיתה יושבת ובוכה עד שנשרו ריסי עיניה, והיינו דכתיב (להלן פסוק לא) "וירא ה' כי שנואה לאה", מאי שנואה, אילימא שנואה ממש, אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר וכו', אלא ראה הקדוש ברוך הוא ששנואין מעשה עשו בפניה (שם) "ויפתח את רחמה". ומאי צניעות היתה בה ברחל, דכתיב (לעיל פסוק יב) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, והלא בן אחות אביה הוא, אלא אמר לה מנסבת לי, אמרה ליה אין, מיהו אית לי אבא רמאה ולא יכלת ליה, אמר לה מאי רמאותיה, אמרה ליה אית לי אחתא קשישא מנאי ולא מנסב לי מקמה אמר לה אחוה אנא ברמאות. ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאות, אין, דכתיב "עם נבר תתבר ועם עקש תתפל", מסר לה סימנין. כי מעיל לה ללאה סברה רחל השתא אחותי מכספה מסרתינהו ניהלה הינו דכתיב (להלן פסוק כה) "ויהי בבקר והנה הוא לאה", מכלל דעד השתא לאו לאה היא, אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא.

זה שאמר הכתוב "לא יגרע מצדיק (עינו) [עיניו] ואת מלכים לכסא". אמר רבי חנינא, בשכר צניעות שהיתה בה ברחל שמסרה לה סימנין לאחותה, זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות דהוה בשאול, דכתיב (שמואל א י, טז) "ועל דבר המלוכה לא הגיד לו", זכה ויצאה ממנו אסתר, דכתיב (אסתר ב, כ) "אין אסתר מגדת מולדתה".

**פסוק יח** אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה. אמר בגין דאנשי מקומך רמאין אברר את קניני ברחל, ולא בלאה, בתך, שלא תביא אחרת מן השוק ותקרא את שמה רחל, קטנה, שלא תחליף שמותן זו בזו. ואפילו את נותן את הרשע בחמור של חרשין אין את מועיל.

**פסוק כא** ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי. אמר רב איבו, אפלו אדם פרוץ, בלשון הזה גנאי הוא לו, ואדם צנוע כיעקב אומר בלשון הזה אלא כך אמר, גזר הקדוש ברוך הוא שאני מעמיד שנים עשר שבטים ועכשו הריני שמונים וארבע שנים ואם איני מעמידן עכשו אימתי אני מעמידן, לכך צריך הכתוב לומר הבה את אשתי ואבואה אליה.

**פסוק כב-כה** ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. אמר להם יודעים אתם שהיינו מדחקים למים, וכיון שבא הצדיק הזה נתברכו המים. אמרין ליה, ומה אהני לך אמר להון אי בעיין אתון אנא מרמי ביה, ויהיב ליה הדא לאה והוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד גביכון שבע שנין אחרנין אמרין ליה, עביד מה דהני לך אמר להון, יהבון לי משכונין דלית חד מנכון מפרסם יתי, ויהבון ליה משכונין אזל ואיתי חמר ומשח וקופר הוי למה נקרא שמו לבן הארמי, שרמה באנשי מקומו כל ההוא יומא הוו מכללן ליה וכיון דעל ברמשא אמר להון מה כדון אמרין ליה את גמלת חסד בזכותך, גם אנו נגמל חסד עמך הוו מקלסים קדמיה ואמרו הי לאה הי לאה ברמשא אתון מטליתא נטפון בוצינא אמר להון מהו כדין אמרין ליה מה את סבור דאנן בזוי דכותכון כל ההוא ליליא היה צוח לה רחל רחל והיא עניא ליה. בצפרא והנה היא לאה, אמר לה מה רמיתא בת רמאי לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כן הוה אבוך צוח לך עשו, ואת עני ליה.

**פסוק כז** מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת. מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה.

**פסוק כט** לקח לבן שתי שפחותיו ונתן לשתי בנותיו, וכי שפחותיו היו והלא בנותיו היו אלא בנמוס הארץ בנותיו של אדם מפילגשיו הן נקראות שפחות, שנאמר ויתן לבן לרחל בתו.

**פסוק ל** ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות. בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שנים באמונה, ולבסוף הוא מתעצל, ברם הכא מה הראשונות שלמות, אף האחרונות שלמות, מה הראשונות באמונה, אף האחרונות באמונה אמר רבי יוחנן, כתיב "ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה", אמר להם דגמא שלכם דומה ליעקב מה יעקב עד שלא נשא אשה נשתעבד ומשנשא משתעבד אף אתם עד שלא נולד גואל נשתעבדתם ומשנולד גואל משתעבדין.

**פסוק לא** וירא ה' כי שנואה לאה. רבי שמואל בר נחמן פתח, (תהלים סט, לד) "כי שמע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה", אמר רבי בנימין בר יפת, פסוק זה לא סופו ראשו ולא ראשו סופו לא הוה צריך למימר אלא כי שומע אל אביונים ה' ואת אסירים לא בזה, אלא "כי שמע אל אביונים ה'" אלו ישראל, דאמר רבי יוחנן, כל מקום שנאמר דל דך מך עני ואביון בישראל הכתוב מדבר. "ואת אסיריו לא בזה" אלו העקרות שהן אסורות בתוך בתיהם וכיון שהקדוש ברוך הוא פוקדן בבנים הן נזקפות. תדע לך, שהרי לאה שנואת בית היתה וכיון שנפקדה נזקפה.

וירא ה' כי שנואה לאה. שעשתה כמעשה השנואה שהיתה אמורה להנשא לשונא, שכך היו התנאים שיהא הגדול נושא לגדולה והקטן לקטנה (כי שנואה לאה) והיו הכל סונטין בה מפרשי ימים סונטין בה, מהלכי דרכים סונטין בה, והיו אומרים לאה זו אין סתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אלו היתה צדקת לא היתה מרמה באחותה. כיון שראה יעקב אבינו מעשים שרמה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא אמר, לאמן של אלו אני מגרש ובסוף הודה בדבר (להלן מז, לא) "וישתחו ישראל על ראש המטה", מי היה ראש מטתו של יעקב אבינו, לא לאה.

ורחל עקרה. היתה עקרו של בית, רב מסבין של לאה היתה ואף על פי כן עושין רחל עקר ורחל עקרה, עקרה של בית לפי שהדברים תלוים ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה, (ירמיה לא, יד) "רחל מבכה על בניה", ולא על שמה אלא על שם בנה דכתיב "אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף", ולא לשם בנה אלא לשם בן בנה, (ירמיה לא, יט) "הבן יקיר לי אפרים".

משבע חדשים ילדה לאה את בניה, ולשבע שנים נולדו ליעקב אחד עשר בנים, ובת אחת, וכלן נולדו ונולדו זווגן עמם, חוץ מיוסף שלא נולד זווגו עמו, שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה, וחוץ מדינה שלא נולד זווגה עמה, אמר, הילדה הזאת דין ומשפט, על כן קרא שמה דינה.

**רמז קכו** אמר רבי יוחנן, שלש מפתחות הן בידו של הקדוש ברוך הוא שלא מסרן ביד שליח, אלו הן, מפתח של חיה, שנאמר "ויפתח (ה') את רחמה", מפתח של מטר מנין, שנאמר (דברים כח, יב) "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב", מפתח של תחית המתים מנין, שנאמר (יחזקאל לז, יג) "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם". במערבא אמרי, אף מפתח של פרנסה, שנאמר "פותח את ידך". ורבי יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב לה להא, אמר לך רבי יוחנן, גשמים הינו פרנסה.

תניא, רבי אליעזר אומר כשם שצירים לבית כך צירים לאשה, שנאמר (שמואל א ד, יט) "ותכרע ותלד כי נהפכו עליה צריה". רבי יהושע אומר, כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה, שנאמר (איוב ג, י) "כי לא סגר דלתי בטני". אמר רבא, כלן אינן מטמאין באהל שנאמר (במדבר יט, יד) "זאת התורה אדם כי ימות באהל", דבר השוה בכל אדם, ובאיש ליכא צירים, והכתיב "צירים אחזוני כצירי יולדה" צירי בשר דאי לא תימא הכי רמ"ח היכי משכחת לה לא באיש ולא באשה רבי עקיבא אומר, כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה, שנאמר ויפתח את רחמה. ולרבי עקיבא קשיא תלמידי רבי ישמעאל, דאמר רבי יהודה אמר שמואל, מעשה בתלמידיו של רבי ישמעאל, ששלקו זונה אחת שנתחיבה שרפה למלך ומצאו בה רנ"ב אברים, באו ושאלו את רבי ישמעאל, כמה אברים יש בו באדם, אמר רמ"ח, אמר ליה רבי יוחנן, והלא בדקנו ומצאנו רנ"ב, שמא באשה בדקתם שהוסיף בה הכתוב שני צירים ושני דלתות דילמא אידי דזוטרא אתמוחי אתמח.

**פסוק לב** ותהר לאה ותלד בן. אמר רבי יוסי בר חנינא, ארבע מדות בשמות, יש ששמותיהן נאים ומעשיהם כעורין, עשו עושה ואינו עושה ישמעאל שומע ואינו שומע שמותיהן כעורין ומעשיהם נאים, אלו בני הגולה, (עזרא ב, נא) "בני בקבוק בני חקופא בני חרחור" זכו ועלו ובנו בית המקדש. שמותיהן כעורים ומעשיהם כעורים, אלו מרגלים, "סתור" בר מסתורין "גדי" כגידין מררין. שמותיהן נאים ומעשיהן נאים, אלו השבטים ראובן ראו בן בין הבנים שמעון שומע בקול אביו שבשמים. אמר רבי יוסי בר חנינא, אין שמותיהן של שבטים עכור להם אלא חפות להם.

**פסוק לג** ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי. עתיד זה (לעמוד) [להעמיד] שונא ומי מרפא מכתו גם את זה פנחס, שהוא עומד מלוי.

**פסוק לד** הפעם ילוה אישי אלי. עתיד זה ללוות בנים לאביהן שבשמים על כן קרא שמו לוי, בכל מקום שנאמר על כן קרא שמו, מרובה באוכלוסין.

**פסוק לה** הפעם אודה את ה'. משל לכהן שהיה עומד בגרן, נתן לו אחד כור של מעשר ולא החזיק לו טובה, בא אחד ונתן לו קמץ של חלין והחזיק לו טובה. אמר ליה אדוני כהן, אני נתתי לך כור אחד ולא החזקת לי טובה, וזה לא נתן לך אלא קמץ אחד והחזקת לו טובה. אמר ליה את מחלקי נתת לי, אבל זה משלו נתן לי. כך, לפי שהיו האמהות סבורות שזו מעמדת שלשה וכיון שילדה לאה בן רביעי אמרה הפעם אודה את ה'.

דבר אחר על שהיו לה שבט כהנה ושבט מלכות את מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, בזה משיחה בזה משיחה בזה מטה בזה מטה בזה ברית מלח ובזה ברית מלח בזה פעם ובזה פעם בזה נזר ובזה נזר בזה קריבה בזה קריבה בזה שלשלת יוחסין בזה שלשלת יוחסין בזה ציץ ובזה ציץ.

אמר רבי לוי, (איוב לו, ז) "לא יגרע מצדיק (עינו) [עיניו"] דגמא דידיה. לאה תפשה פלך הודיה ועמדו כל בניה בעלי הודיה. יהודה (להלן לח, כו) "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני", דוד, "הדו לה' כי טוב, דניאל, (דניאל ב, כג) "לך אלה (ד)אבהתי מהודא ומשבח אנה". רחל תפסה פלך שתקנית ועמדו כל בניה בעלי מיסטורין בנימין (שמות כח, כ) "ישפה" יש פה, שיודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד, שאול, (שמואל א י, טז) ("על) [ואת] דבר המלוכה לא הגיד לו", אסתר, "לא הגידה אסתר את עמה".

על כן קרא. מרבה באוכלוסין.

ותעמד מלדת. מי מעמיד רגליה של אשה בבית בניה.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא בא אדם שהודה לפני הקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה והודאתו, שנאמר הפעם אודה את ה' "ראובן", אמר רבי אלעזר, אמרה לאה ראו מה בין בני לבין חמי אלו בני אף על גב דבעל כרחיה אשתקיל בכירותיה מניה, דכתיב (דברי הימים א' ה, א) "ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו [לבני] (ל)יוסף", ואפלו הכי לא אקני ביה, מה כתיב "וישמע ראובן ויצילהו מידם", ואלו בן חמי אף על גב דמנפשיה זבין בכירותיה ליעקב, דכתיב (לעיל כה, לג) "וימכר [את] בכרתו ליעקב", אפלו הכי (לעיל כז, מא) "וישטם עשו".