# פרק ל"א

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayetze/perek-31/

**פסוק א** וישמע את דברי בני לבן לאמר. חזקיה אמר עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא נפקדו בזכרים הדא הוא דכתיב, וישמע את דברי בני לבן לאמר.

ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. אין כבוד אלא כסף וזהב, שנאמר (נחום ב, י) "בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבוד מכל כלי חמדה".

**פסוק ב-ג** וירא יעקב את פני לבן. "לב אדם ישנה פניו בין לטוב בין לרע" אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב, חמיך אין מסביר לך פנים ואת יושב אצלו שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך.

ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך. "זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים" והלא אין ארץ החיים אלא צר וחברותיה תמן שובעא תמן זלא ואת אמרת "בארץ החיים". אלא ארץ שמתיה חיים תחלה לימות המשיח ריש לקיש משום בר קפרא מיתי לה מהכא (ישעיה מב, ה) "נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה". אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת "חלקי בארץ החיים" שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך, אביך מצפה לך, אמך מצפה לך, אני בעצמי מצפה לך, נכסי חוצה לארץ אינן בכלל ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך. הכא את אמרת ואהיה עמך ולהלן את אמרת (שמואל ב ז, ט) "ואהיה עמך בכל אשר (הת)הלכת" אלא דוד על ידי שהיה מפרנס לכל ישראל הוא אומר "בכל אשר (הת)הלכת(י)", יעקב על ידי שהיה מפרנס את ביתו, הוא אומר לו שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך.

**פסוק ד** וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו. אמר רבן שמעון בן גמליאל, בשלשה דברים אני אוהב את בני מדי, שאין נושכים ואוכלין אלא חותכין ואוכלין ואין נושקים אלא ביד, ואין נוטלים עצה אלא בשדה דאית ביה רוח הדא הוא דכתיב, וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו.

**פסוק ח** אם כה יאמר נקדים יהיה שכרך. צפה הקדוש ברוך הוא מה שעתיד לעשות לבן עם אבונא יעקב, והיה צר צורה כיוצא בה אם כה אמר אין כתיב כאן, אלא אם כה יאמר כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך אין כתיב כאן, אלא "עושה לך".

**פסוק ט-יב** ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב. (יעקב) לו ולדורות אין דור שאין בו כאברהם ואין דור שאין בו כיעקב ואין דור שאין בו כמשה.

שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים. עולים אין כתיב כאן, אלא העולים, מאליהן היו עולים.

ויצל אלהים את מקנה וגו'. כזה שהוא מציל מן הנצולות.

**פסוק יד** ותען רחל ולאה ותאמרנה לו. למה מתה רחל תחלה, רבי יהודה אומר, מפני שדברה בפני אחותה אמר לו רבי יוסי, מימיך ראית אדם קורא ראובן ושמעון עונה אותו, והלא לרחל קרא ורחל ענתה על דעתיה דרבי יהודה ניחא על דעתיה דרבי יוסי לא מתה אלא מקללתו של זקן, (להלן פסוק לב) "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה", והוה (ראה קהלת י, ה) "כשגגה שיוצאה מלפני השליט".

**פסוק טו** הלוא נכריות נחשבנו לו וגו'. אפשי כן אלא אי הוה חמי קווקיא טבא הוה נסיב ליה פטיקלין טב הוה נסיב ליה.

**פסוק יז** ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים. (קהלת י, ב) "לב חכם לימינו", זה יעקב "ולב כסיל לשמאלו", זה עשו, "ויקח עשו את נשיו" ואחר כך "את בניו ואת בנותיו".

**פסוק יט** ולבן הלך לגזז את צאנו. בכל מקום שנאמר גזיזה עושה רשם.

ותגנב רחל את התרפים. היא לא נתכונה אלא לשמים, אמרה מה אנא מזל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה לפיכך ותגנב רחל את התרפים.

**פסוק כב-כג** ויגד ללבן ביום השלישי. אמר רבי אבהו, מה שהלך יעקב אבינו לשלשה ימים הלך לבן ביום אחד אמר רבי חיא בר אבא מה שהלך יעקב אבינו לשבעה ימים הלך לבן ליום אחד מה נפשך רוצה ולא רוצה, כבר כתיב (לעיל ל, לו) "וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב" וכתיב ויגד ללבן ביום השלישי, שלישי לבריחה, שנאמר וירדף אחריו דרך שבעת ימים, יומא דהוו קימי ביה הוי מה שהלך יעקב אבינו לשבעה ימים, הלך לבן ביום אחד.

**פסוק כד** ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה וגו'. השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. אמר רב יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, כל טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים, שנאמר השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע, בשלמא רע לחיי אלא טוב אמאי לא, אלא שמע מינה אפילו טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים בשלמא הכא דלמא מדכר ליה שמא דעבודה זרה, אלא התם מאי רעה איכא, משום דקא שדי בה זהמא, דאמר רב יוחנן, בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, אותם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן.

**פסוק כז-כט** השמר לך מדבר עם יעקב. אפלו דברים שאתה אומרן לטובתו הוא חושבן לרעתו.

למה נחבאת לברח אמר דלמא דחזר ביה ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי, אמר עד כדון אית ביה אמר יש לאל ידי לעשת עמכם רע, אמר לית הוא מניה.

**פסוק ל** למה גנבת את אלהי. כיון ששמעו השבטים כך אמרו בשנו ממך לבן אבי אמנו, שלעת זקנתך את אומר למה גנבת את אלהי.

**פסוק לג** ויבא באהל רחל. דהוה משמשנית.

**פסוק לד-לה** ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל. בעביטא דגמלא ותאמר אל אביה, אמר רב יוחנן, תרפים לא מצא, קיתוניות מצא נעשו תרפים קיתוניות, שלא לביש את רחל.

מה הן תרפים, שוחטין אדם בכור ומולקים את ראשו, ומולחין אותו במלח ובשמים, וכותבין על ציץ הזהב שם רוח הטמאה ומניחין אותו תחת לשונו ונותנין אותו בקיר ומדליקין ומשתחוים לו והוא מדבר עמם, שנאמר (זכריה י, ב) "כי התרפים דברו און", לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב, ולא עוד אלא להכרית עבודה זרה מבית אביה.

אמר רב ספרא כמאן קרו פרסאי לנדה דשתנא מהכא, כי דרך נשים לי.

**פסוק לו-לז** ויחר ליעקב וירב בלבן. קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים קפדנותן של אבות מנין ויחר ליעקב וירב בלבן, מה את סבור שמא מכות ופצעים היו שם ולא היו שם אלא דברי פיוסים, יעקב מפיס את חמיו כי מששת את כל כלי חתן שהוא דר בבית חמיו אפשר לו שלא להנות ממנו אפלו כלי אחד או חפץ או סכין אחד, ברם הכא כי מששת את כל כלי אפלו מחט אחד, אפלו צנורא אחד. ולא ענותנותן של בנים מדוד, (שמואל א כ, א) "ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי (ו)מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי", מזכיר שפיכות דמים בפיוסו.

**פסוק לח-מא** טרפה לא הבאתי אליך. דקטילא, אנכי אחטנה, אני הייתי חוטא על הארי שכך גזר הקדוש ברוך הוא על צאנו שהיה הארי אוכל ממנו בכל יום חמשה ואם תאמר שאם היה רועה אחר היה מצילו, תלמוד לומר "כי... כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו" וגו'.

גנבתי יום וגנבתי לילה. קרין לי גנבא דיממא וגנבא דליליא.

זה לי עשרים שנה. גדול תלמוד תורה מכבוד אב ואם, שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר לא נענש עליהם.

ואילי צאנך לא אכלתי. אמר רבא, שור בן יומו קרוי שור, דכתיב (ויקרא כב, כז) "שור או כשב או עז כי יולד". איל בן יומו קרוי איל, שנאמר ואילי צאנך לא אכלתי, אילים הוא דלא אכל הא כבשים אכל אלא שמע מיניה איל (בין) [בן] יומו קרוי איל.

הייתי ביום אכלני חורב. ההוא רעיא דהוה רעי חיותא אגודא דנהר פפא שריק חדא מניהו, נפלת לנהרא, אתא לקמיה דרבה, פטריה, אמר מאי הוה ליה למעבד, הא נטר כדנטרי אינשי וכו' הכא נמי דפטור, אמר ליה אין. איתיביה עד מתי שומר שכר חיב לשמר, כגון הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני, [התם] בחזני מתא אטו יעקב אבינו מחזני מתא הוה, הכי קאמר ליה ללבן, נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא.

הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני. מה היה אומר רבי יהושע בן לוי אמר, חמש עשרה שיר המעלות שבספר תהלים, מה טעם שנאמר (תהלים קכד, א) "לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל" ישראל סבא רבי שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים מה טעם, שנאמר (שם כב, ד) "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל" ישראל סבא.

**פסוק מב** לולי אלהי אבי אלהי אברהם. כל מקום שנאמר "לולי" בזכות אבות והכתיב "כי לולא התמהמהנו" כל עצמן לא עלו אלא בזכות אבות, שאלולי זכות אבות לא עלו משם לשלום. אית דמפיק לישנא אחרינא, כל מקום שנאמר "לולי" בזכות אבות הוא בא חוץ מזה אמר לו, אף זה בזכות אבות בזכות קדשת השם בזכות תורה (תהלים קיט, צב) "לולי תורתך שעשעי". בזכות אמנה שנאמר "לולא האמנתי לראות בטוב ה'".

ואת יגיע כפי ראה אלהים. חביבה היא מלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות זכות אבות הצילה ממון, לולי אלהי אבי וגו' כי עתה ריקם שלחתני ומלאכה הצילה נפשות, את עניי ואת יגיע כפי.

**פסוק מג** ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנותי. אמר רבי ראובן, כלהון בנותיו היו הבנות בנותי הרי שתים, ולבנותי הרי ארבע.

**פסוק מה-מו** ויקח יעקב אבן. אמר רבי יוחנן, כשן הזה של טבריא ויאמר יעקב (אל אחיו) [לאחיו] חד אח היה ליה ולואי קברה אלא אלו בניו, והיה קורא אותן אחיו, צדיקים כיוצא בו, גבורים כיוצא בו אמר רבי יודן, לבש אדם לבושו של אביו הרי הוא כיוצא בו.

**פסוק מז** ויקרא לו לבן יגר שהדותא. אמר רבי שמואל בר נחמן, אל יהא לשון סורסי קלה בעיניך, שבתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהקדוש ברוך הוא חולק לו כבוד. בתורה, ויקרא לו לבן יגר שהדותא. בנביאים (ירמיה י, יא) "כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו". בכתובים (דניאל ב, ד) "וידברו הכשדים למלך ארמית, מלכא לעלמין חיי".

**פסוק מט** והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך. כי יסתר אין כתיב כאן, אלא כי נסתר, עד כאן היינו רואים זה את זה.

**פסוק נ** אם תענה את בנותי. הרי שתים, ואם תקח נשים על בנותי הרי שתים, כלהון בנותיו היו.

תשמש המטה דאקרי ענוי מנלן, דכתיב אם תענה את בנותי, מתשמיש המטה. ואם תקח נשים וכו', מצרות ואימא אידי ואידי מצרות מי כתיב אם תקח ואם תקח כתיב, ואימא אידי ואידי מצרות, חד צרות דידיה וחד דאתיא מעלמא מי כתיב אם תקח ואם תענה אימא תשמיש יתרה, דתשמיש גופה ענוי הוא, דכתיב "וישכב אותה ויענה", התם שענה בביאות אחרות.

**פסוק נא** (עד) [הנה] הגל הזה וגו' אשר יריתי. כזה שהוא מורה את החנית.

**פסוק נב** עד הגל הזה ועדה המצבה. לרעה אין אתה עובר עלי, אבל אתה עובר לפרקמטיא.

**פסוק נג** אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו, אלהי אברהם. קדש, ואלהי נחור, חול, [ו]אלהי אביכם, משמש קדש ומשמש חול.