# פרק מ"ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayigash/perek-44/

**פסוק ג** והאנשים שלחו. אמר רב יהודה אמר רב, לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב.

עבדא הוה בחד דרומא דהות תמן חד פנדק דהוה קאים ולביש זוגוי בליליא, והוה אמר לו למאן דהוה תמן פוקו דלויתא אנא עביד לכון והוו נפקין ולסטיא קדמין להון ומקפחין להון ופלגון עמיה חד זמן אתקבל תמן רבי מאיר וקם ולביש זוגוי ואמר ליה קום דלויתא אנא עביד לך אמר ליה, אית לי אח ואנא יתיב ומסכי ליה אמר ליה, אן הוא אמר ליה, בבי כנישתא אמר ליה, ומה שמיה ואנא אזיל וקרי ליה אמר ליה, כי טוב כל ההוא ליליא אזל ההוא פונדק וצוח על פיל דכנשתא כי טוב כי טוב ולא היה בר נש עני ליה לצפרא קם רבי מאיר ושרי חמרה למיזל אמר ליה ההוא פונדקא, אן הוא אחוך דאמרת לי אמר ליה, הא אתי דכתיב (בראשית א, ד) "וירא אלהים את האור כי טוב".

**פסוק ד-ו** הם יצאו את העיר לא הרחיקו. כאיך דאת אמרת (יהושע ג, ד) "רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה" אמר, אם יתרחקון מן העיר אפלו מיל אחד אין כל בריה יכולה להחזירן. קום רדף אחרי האנשים. בעוד שאימת כרך עליהם. והשגתם בשי"ן כתיב שגש אותן בדברים אחד רך ואחד קשה למה שלמתם רעה תחת טובה, זה קשה, הלוא זה אשר ישתה אדני בו, הרי רך. וכן עשה, וישגם וידבר אלהם, שגש אותן בדברים.

**פסוק ח** הן כסף. אמר רבי שמעון, זה אחד מעשרה קלים וחמורים שבתורה. XאY הן כסף אשר מצאנו קל וחמר [ו]איך נגנב XבY (שמות ו, יב) "הן בני ישראל לא שמעו אלי" קל וחמר "ואיך ישמעני פרעה", XגY "הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה'", "ואף כי אחרי מותי", XדY (במדבר יב, יד) "ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים", קל וחמר לשכינה XהY "כי את רגלים רצתה וילאוך", קל וחמר ["ו]איך תתחרה את הסוסים", XוY (שם) "ובארץ שלום אתה בוטח", "ואיך תעשה בגאון הירדן", XזY (שמואל א' כג, ג) "הנה אנחנו פה ביהודה יראים", קל וחמר ["ו]אף כי נלך קעלה", XחY "הן צדיק בארץ ישלם", קל וחמר "אף כי רשע וחוטא", XטY (אסתר ט, יב) "בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד", קל וחמר "בשאר מדינות המלך".

**פסוק י** ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא. עשרה בני אדם שנמצאו בגנבה אין כלם בסירה אנכי איני עושה כן אלא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד.

**פסוק יב** ויחפש בגדול החל ובקטן כלה. שלא יאמרו יודע היה היכן הוא מנח.

וימצא הגביע באמתחת בנימן. כיון שנמצא אמרו לו הא גנבא בר גנבתא אמר להן, יש כאן שעיר, יש כאן אחים מוכרים אחיהם.

**פסוק יג** ויקרעו שמלתם. מנשה גרם לשבטים לקרע וכו' (כדלעיל).

ויעמס איש על חמרו. כל אחד נסיב טעוניה בחד ידא וטען על חמריה וישבו העירה. מטרפולין היתה ואת אמרת העירה, מלמד שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר של עשרה בני אדם.

**פסוק יד** ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם. למוד היה לצאת בכל יום לבימה לדון, ואותו יום לא הלך, שלא לביש את אחיו מפני מצריים.

ויפלו לפניו ארצה. לקים החלום, (לעיל לז, ט) "ואחד עשר כוכבים משתחוים לי".

**פסוק טז** ויאמר יהודה מה נאמר לאדני, בכסף הראשון (ו)מה נדבר, בכסף השני ומה נצטדק, בגביע דבר אחר, מה נאמר במעשה תמר. מה נדבר, בבלהה ומה נצטדק, (בגביע) [בבנימין]. מה נאמר, שחטאנו, גלוי וידוע שלא חטאנו. האלהים מצא את עון עבדיך. מצא בעל השטר לגבות חובו אמר רבי לוי, כזה שהוא ממצה את החבית ומעמידה על שמריה.

נצטדק הננו עבדים לאדני (כתוב ברמז פ).

**פסוק יז-יח** ויאמר חלילה לי. נער פורפירא שלו ואמר חלילה לי מעשות זאת.

אמר להם יוסף, חס ושלום שאני חושד אתכם, אלא הנער הזה חשוד שגנבו כדי לקסום על אחיו היכן הלך.

האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד. באותה שעה הפכו כל השבטים פניהם ממנו, ומי עמד כנגדו, הערב, שנאמר, ויגש אליו יהודה.

אמר שלמא דכלא נטופא ורוח הקודש משיבה (תהלים קיט, קסה) "שלום רב לאהבי תורתך" וגו'.

**פסוק יח** "אם ערבת לרעך" אמר רבי חנינא, ברח מן שלש והדבק בשלש, ברח מן הפקדונות ומן המאונים ומלעשות ערבות בין אדם לחברו והדבק בחליצה, ובהתר נדרים ובהבאת שלום בין אדם לחברו. אמר רבי שמעון בר אבא, לית שמה פקדון אלא פוק דין.

דבר אחר, (שם) "בני אם ערבת לרעך", זה יהודה, שנאמר "אנכי אערבנו". "נוקשת באמרי פיך" "אם לא הבאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים". (משלי שם) "עשה זאת אפוא בני והנצל [לך] התרפס", בעפר רגליו" (שם) "ורהב רעך", והמליכהו עליך ויגש אליו יהודה.

"כי הנה המלכים נועדו", זה יהודה ויוסף שנתועדו יחדו. (שם) "עברו יחדו", זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. "המה ראו כן תמהו" (לעיל מג, לג) "ויתמהו האנשים איש אל רעהו". (תהלים שם) "נבהלו נחפזו", "ולא יכלו אחיו לענות אתו" וגו'. "רעדה אחזתם", אלו השבטים, אמרו, מלכים מדינים זה עם זה, מאי אכפת לנו. ויגש אליו יהודה.

(איוב מא, ח) "אחד באחד יגשו", זה יהודה ויוסף "ורוח לא יבא ביניהם", אלו השבטים, אמרו, המלכים וגו'.

(משלי כה, יא) "תפוחי זהב במשכיות כסף", תרגם עקילס הגר חזורין [דדהב] בגו דסקרין [דכסף] (שם) "דבר דבר על אפניו" מה האופן מראה פנים בכל צד כך היו דבריו של יהודה נראין לכל צד בשעה שדבר עם יוסף.

ויגש אליו יהודה. "מים עמקים עצה בלב איש ואיש (תבונות) [תבונה] ידלנה", משל לבור שהיו מימיה יפין ועמקין ולא היה בריה יכולה לשתות הימנה. בא אחד וקשר חבל בחבל ונימא בנימא ודלה ושתה הימנה. התחילו הכל דולין ושותין הימנה. כך לא זז יהודה משיב דבר ליוסף עד שעמד על לבו.

ויגש אליו יהודה. (עמוס ט, יג) "הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר" [חורש] זה יהודה (הושע י, יא) "ארכיב אפרים יחרוש יהודה", "בקצר", זה יוסף, (לעיל לז, ז) "והנה אנחנו מאלמים אלמים" "ודרך ענבים", זה יהודה, (זכריה ט, יג) "כי דרכתי לי יהודה". "במשך הזרע", זה יוסף, שמשך זרעו של יעקב והורידן למצרים. (שם) "והטיפו ההרים עסיס", אלו השבטים אמרו מלכים וכו'.

ויגש אליו יהודה. (קהלת ז, יט) "החכמה תעז לחכם". אמר רבי יוחנן, בשעה שתפס יוסף את בנימין אמר לו יהודה בנימין אתה תפוס ושלום יש בבית אבא מיד כעס יהודה ושאג בקול רם והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ושאגו שניהם יחד ובקשו ארץ מצרים להפך עליהם. אמר איוב, "שאגת אריה", זה יהודה, שנאמר (להלן מט, ט) "גור אריה יהודה". (איוב שם) "וקול [שחל"], זה חושים בן דן, שנאמר (דברים לג, כב) "ולדן אמר דן גור אריה". "ושני כפירים נתעו", אלו גבורי יוסף. וכיון שצעק יהודה נשרו שניהם של כלם. אמר רבי לוי, אף אחיו כיון שראו יהודה כעס אף [הם] נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים, שנאמר (איוב ד, יא) "ליש אבד מבלי טרף ובני לביא" וגו'. "ליש אבד מבלי טרף", זה יהודה שמסר עצמו על בנימין, אמר, שמא ימחל לו הקדוש ברוך הוא אותו עון שאמרתי לאבא "טרף טרף יוסף". (איוב שם) "ובני לביא יתפרדו", אלו אחיו שנתמלאו חמה על יוסף. כיון שראה יוסף סימנין של יהודה שהוא כועס מיד נזדעזע ואמר, אוי לי שמא יהרגני. ומהו סימנין של יהודה, עינו של ימין זולגת דם. ויש אומרים, חמשה לבושים היה לבוש ונימא היתה לו בלבו וכיון שהיה כועס היתה קורעת כלן ויוצא[ת]. מה עשה יוסף באותה שעה, עמוד של אבן שהוא יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות. אמר יהודה גם זה גבור כמותנו. באותה שעה אחז יהודה החרב ובקש לשלפה ואינה נשלפת. אמר בודאי ירא שמים הוא זה, לכך נאמר (קהלת ז, יט) "החכמה תעז לחכם", זה יוסף. "מעשרה שליטים", אלו עשרת אחיו.

ויגש אליו יהודה. רבי יהודה אומר, הגשה למלחמה כמה דאת אמר "ויגש יואב והעם אשר (אתו) [עמו] למלחמה". רבי נחמיה אומר, הגשה לפיוס כמה דאת אמר (יהושע יד, ו) "ויגשו בני יהודה אל יהושע לפיסו", ורבנן אמרי, הגשה לתפלה (מ"א יח, לו) "ויגש אליהו", רבי אלעזר פשט להון אם למלחמה, אני בא, אם לפיוס, אני בא, ואם לתפלה, אני בא.

רבי מאיר אומר, אין ויגש אלא לשון שלום, שנאמר (שמואל א ל, כא) "ויגש(ו) וגו' וישאל להם לשלום". רבי יהודה אומר, אין ויגש אלא לשון תנחומין שנאמר "ויגש וישק לו". רבי נחמיה אומר, אין ויגש אלא לשון קרבן שנאמר (ויקרא ח, יד) "ויגש את פר החטאת". רבי יוסי אומר, אין ויגש אלא לשון נזיפה, שנאמר "גש הלאה". רבי נתן אומר, אין ויגש אלא לשון משמוש שנאמר (לעיל כז, כא) "גשה נא ואמשך בני".

ויאמר בי אדני. בי ולא בו אם למלחמא אנא טב ואם לשמשא אנא טב ואם למפצע קיסין אנא טב.

דבר אחר, בי אדני ביא את מעביר עלינו אתמול אמרת לנו (להלן פסוק כא) "הורדהו אלי ואשימה עיני עליו" זו היא שימת עין, זו היא סמיות עין בנימוסות שלנו כתיב ("ו)אם אין לו ונמכר בגנבתו", וזה יש לו לשלם.

ידבר נא עבדך דבר. יכנסו דברי באזניך, זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים. הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת. אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא, (בראשית לא, לב) "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה", הזהר שלא תחול בך קללה אחת ואותו האיש מת. שנים ממנו נכנסו לכרך גדול והחריבוה בעבור נקבה אחת, וכאן בשביל זכר, על חבת עין בא על אכסניה של הקדוש ברוך הוא שנאמר (דברים לג, יב) "ובין כתפיו שכן", על אחת כמה וכמה.

ידבר נא עבדך דבר. דבר אני מוציא מפי ומכניס דבר בנא בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היה מכניס עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן אבק.

כי כמוך כפרעה. מה פרעה גוזר ואינו מקים אף אתה גוזר ואינו מקים, ומה פרעה להוט אחר זכרים אף אתה להוט אחר זכרים, ומה פרעה מלך ואת שני לו, אף אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו. ואם אני שולף חרבי ממך אני מתחיל ובפרעה אני מסים. אלו אמר מפרעה אני מתחיל ובך אני מסים היה מניחו כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל הפלטין אמר, דין רפש מדבית אבא כיון דחמא כן שרי משתעי רכיכין אדני שאל את עבדיו.

דבר אחר, ויגש אליו יהודה. נכנסו לתוכחות. אמר יהודה לנפתלי, קפץ וראה כמה שוקים יש במצרים. קפץ וראה ואמר, שנים עשר שוקים. אמר, כל אחד ואחד יחריב שלו ואני אחריב שלשה אמר לו יוסף מצרים לא כשכם, אם תחריב מצרים תחריב את כל העולם, דכתיב (לעיל יג, י) "כגן ה' כארץ מצרים". כי כמוך כפרעה. אם אשלף חרבי אהרג את כל מצרים. אמר יוסף, אם אתה מוציאה אכרך אותה על צוארך. אמר לו יהודה, אני פותח פי ובולעך, אמר לו יוסף, אם תפתח את פיך אני סותמו באבן. אמר לו, אם אלך אל אבי מה אמר לו, אמר לו, הלך החבל אחר הדלי התחיל יהודה כועס, שלא הבין החידה. שגר יוסף לפרעה שישלח לו שלש מאות גברים. אמר בשבועה שבשקר דן אותנו. אמר לו יוסף, שקר לשקרי בשקר העליתם לאחיכם בבור. אמר ליה יהודה, נור דשכם דליק בלבי אמר נור דתמר כלתך אנן מנהרין אמר לו, תגרם שאצבע שוקי מצרים בדם. אמר להם, נהוגים אתם בדבר, שצבעתם הכתנת בדם. כיון שראה יוסף שרצה להחריב מצרים נתודע לאחיו. בקשו להרגו, בא מלאך ופזרן בארבע פנות הבית. צוח יהודה קול אחד ונפלו כל שרי מצרים והפילו החיות ויוסף נפל מן הספסל ונפלו שניהם של שלש מאות גבורים והפכו פניהם ולא חזרו עד יום מותן. אף פרעה נפל מכסאו, שנאמר "והקל נשמע בית פרעה".

**פסוק יט** **רמז קנא** אדני שאל את עבדיו לאמר. תדע שבעלילה אתה בא עלינו, כמה מדינות ירדו לכאן לקח אכל, כלום שאלת להם כמו ששאלת לנו, שמא בתך היינו מבקשים, או אחותנו אתה מבקש.

**פסוק כ** ונאמר אל אדני וגו'. אפשר אדם כיהודה מדבר דבר שאינו ברור לו ואחיו מת אלא כך אמר יהודה, אם אני אומר לו שהוא חי הוא אומר לי הביאהו אלי כדרך שאמר על בנימין, לפיכך אמר ואחיו מת.

אמר רבי חיא בר אבא, כל הדברים שאתה קורא מדבר יהודה ליוסף עד (להלן מה, א) "ולא יכל להתאפק". היה בהן פיוס ליוסף, פיוס לבנימין, פיוס לאחיו. פיוס ליוסף, ראו היאך נתן נפשו על בניה של רחל. פיוס לאחיו, ראו היאך נתן נפשו על אחיו. פיוס לבנימין, כשם שנתתי נפשי על אחיך כך אני נותן עליך.

**פסוק כז** ויאמר עבדך אבי אלינו, עשרה פעמים אמרו בני יעקב ליוסף עבדך אבינו, ושמע יוסף את הדבר הזה ושתק, ושתיקה כהודאה, לפיכך נתקצרו משני חייו עשר שנים, שנאמר "וימת יוסף וכל אחיו".

**פסוק כט-לד** ולקחתם גם את זה. אמר לו, בתחלה כשהיה בנימין אצלי היתה דעתי מישבת עלי, ועכשו דומה לי כאלו שלשתן לקחתם ביום אחד. ולמה יעקב דומה, לנר שיש לו שלשה פיות, כיון שכבתה אחרונה כבו כלן. וקרהו אסון. אמר, אוי לי, שמא נגזרה גזרה על זרעה של רחל, היא מתה בדרך, ואחיו מת בדרך, ועכשו הולך הוא בדרך, מיד ימות, ואף אני מת באנחה אחריו. אמר לו יוסף, יהודה למה אתה דברן והלא יש באחיך גדולים ממך. אמר לו, אף על פי כן כלם חוץ לזיקא הן עומדין ואני מעי קומטים עלי כחבל אמר לו, למה, אמר לו, שאני ערב לו. אמר לו, אם בכסף אם בזהב אני נותן לך. אמר לו, לא בכסף ולא בזהב אלא כך אמרתי לאבא אהיה בנדוי בעולם הזה ובעולם הבא שנקרא ימים שנאמר אם לא אביאנו אליך וגו'.

אמר לו, למה אתה מבקש בנימין, אם לגדלה אני גדול ממנו, אם לגבורה אני גבור ממנו, מוטב שאהיה עבד תחתיו ואל אראה בצערו של אבא.

אמר להם יוסף, איני רוצה לידע אלא לבנימין זה מי נתן לו עצה לגנב, שמא אתם נתתם לו עצה. אמר בנימין, לא הן נתנו עצה, ולא נגעתי בגביע. אמר לו, השבע לי, נשבע לו בפרישתו של יוסף אחי ממני לא נגעתי בו ולא בשלח חצים שנשתלחו בו, ולא בהפשט שהפשיטו אותו, ולא בהשלכת הבור שהשליכוהו, ולא במכירה שמכרוהו לישמעאלים ולא בטבילה שטבלו כתנתו בדם אמר, מי מודיע שאת נשבע על אחיך באמת. אמר לו, בשמות של בני אתה יכול לידע כמה אני מחבבו, שהוצאתי שמותן על מה שארע לו. אמר לו, ומה שמותן. אמר לו, בלע ובכר וגו' "מופים", למדתי מפיו תורה שלמד מאביו "חפים", שנתחפה עד היום הזה, דבר אחר, שהלכתי יחף ומתאבל עליו, "וארד" (לעיל לז, לה) "כי ארד אל בני אבל שאלה". בבקשה ממך אל תוריד אבי ביגון שאלה, שכן יהודה אומר "כי איך אעלה אל אבי" וגו'. כיון שהגידו לו צערו של אביו, מיד ולא יכל יוסף להתאפק.