# פרק מ"ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayigash/perek-45/

**פסוק א-ד** ויאמר [ויקרא] הוציאו כל איש מעלי. רבי חמא בר חנינא אמר, לא עשה יוסף כשורה שאלו בעט בו אחד מהן היה מת. רבי שמעון בר נחמן אמר, כהגן וכשורה עשה, שלא ביש אחיו בפני המצריים. היה יודע צדקן של אחיו, אמר, חס ושלום אין אחי חשודין על שפיכות דמים.

נתחזק וישב. אמר לו, אותו אחיכם שאתם אומרים מת הוא ודאי. אמרו לו הן. ולמה אתם מספרים שקר, הלא אתם מכרתם אותו, אקרא אותו ויענני, והיה קורא אותו יוסף בן יעקב והיו רואים בארבע פנות הבית אמר להם, אני יוסף אחיכם, ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה, ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף.

**רמז קנב** אמר רבי שמעון בן אלעזר, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, בלעם חכם של אמות לא היה יכול לעמד בתוכחת אתנו, שנאמר (במדבר כב, ל) "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא", יוסף קטנו של שבטים היה ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו, לכשיבא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד לפי מעשיו, על אחת כמה וכמה.

ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי. הראה להם המילה.

**פסוק ח** ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה וישימני לאב לפרעה בסיליוס ולאדון, לרבון.

**פסוק ט** מהרו ועלו אל אבי. ואל תעמד השעה.

כי פי המדבר אליכם. בלשון הקדש.

**פסוק טו** ויפל על צוארי בנימן. וכי שני צוארים היה לו לבנימין, אלא ראה ברוח הקדש ששני מקדשים עתידין להבנות בחלקו של בנימין ועתידין לחרב ובנימן בכה על צואריו, ראה שמשכן שילה עתיד להבנות בחלקו של יוסף ועתיד לחרב.

ויתן את קלו בבכי. כשם שלא פיס יוסף את אחיו אלא בבכי, כך אין הקדוש ברוך הוא גואל את בניו אלא בבכי, שנאמר "בבכי יבאו ובתחנונים אובילם".

**פסוק טז-כ** והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף, (שיר השירים ו, ט) "אחת היא יונתי" וגו' (כדלעיל על ויאמר אל עבדיו הנמצא כזה (לעיל מא, לז)) (שיר השירים שם). "מלכות ופילגשים ויהללוה", אלו השבטים.

והקל נשמע בית פרעה וגו' ויאמר פרעה אל יוסף וגו' זאת עשו וגו' טוב, אלו גריסין של פול.

**פסוק כב** לכלם נתן לאיש חלפות שמלת אפשר בדבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו דאמר רב, לעולם אל ישנה אדם את בנו משאר בניו שבשביל משקל שני סלעים שהוסיף וכו' עביד איהו מלתא בבנימין כי היכי דנקנו בה אחיו, אלא רמז רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיצא בחמשה לבושי מלכות, ומנו, מרדכי, דכתיב "ומרדכי יצא מלפני המלך" וגו'.

**פסוק כג** ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים וגו' מאי מטוב ארץ מצרים, מלמד ששגר לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו.

ועשר אתנת נשאת הלך בנדרים אחר לשון בני אדם בר, עבור, לחם, כמשמעו, מזון, מכאן שכל הדברים קרויים מזון.

**פסוק כד** ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך. אמר להם יוסף לאחיו, אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך, איני, והאמר שכמה צרות הגיעוהו ועודנו עומד בצדקו, (הרבה ממני שחטאתי) שאמרתי (ישעיה מ, כז) "נסתרה דרכי מה'", ובטוח אני שיש לי ב"מה רב טובך אשר צפנת" וגו'.