# פרק מ"ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayigash/perek-46/

**פסוק א-ב** ויסע ישראל וכל אשר לו וגו' אמר רבי יהושע בן לוי, חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא אמרו לי עד שבאתי אצל יהודה בן פדיה בן אחותו של בר קפרא ואמר לי וכו', הרב והתלמיד שהיו מהלכין בדרך בתחלה שואלין בשלום התלמיד ואחר כך בשלום הרב אמר רב הונא, כי אתא רבי יהושע בן לוי לטבריא שאלה לרבי יוחנן ולרבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר, שחיב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו. וריש לקיש אמר, על ברית השבטים הקריב וכו', בר קפרא ורבי יוסי בן פרטוס, חד מנהון אמר, מה אבא להוט אחר גרונו אף אני להוט אחר גרוני וחד אמר, מה אבא משנה בן מבניו אף אני משנה בן מבני חזרתי ואמרתי אבא לא היה עליו אלא טרחות נפש אחת ואני של שבעים נפש יש עלי.

רבי יודן אמר, תרתי אמר חמש ברכות ברכני אבא. כנגדן נגלה עלי הקדוש ברוך הוא חמש פעמים וברכני. רבי יודן אמר חורי הייתי סבור שהוא מטעימני מאותן ברכות (לעיל כז, כט) "יעבדוך עמים" וגו', זה יוסף רבי ברכיה אמר, אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא על בעלי יסורים, והרי יצחק שהיה בעל יסורים רבנן אמרי, רואים אפרו כאלו צבור על גבי המזבח.

**פסוק ד** הראה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן השמים ונתנצל הימנה. מאי קראה, אנכי ארד [עמך] מצרימה ואנכי אעלך גם עלה רבי יצחק אמר, מהכא (שמואל ב יב, יג) "גם ה' העביר (את) חטאתך לא תמות.

ויוסף ישית ידו על עיניך. (יעמץ) [יעצם] עיניך לאחר מיתה.

ירידה הרביעית שירד למצרים, שנאמר אנכי ארד מצרימה. שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואמר, אעזב את ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי ואת ארץ מגורי אבותי ואת ארץ ששכינתו של הקדוש ברוך הוא שרויה בתוכה ואלך לי אל ארץ טמאה, אל תוך ערלים שאין יראת שמים ביניהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא, יעקב אל תירא אנכי ארד עמך וגו'. וכשבאו לגבול מצרים נתיחסו כל הזכרים ששים ושש, ויוסף ושני בניו במצרים הרי ששים ותשע, וכתיב "בשבעים נפש ירדו אבתיך" וגו'. מה עשה הקדוש ברוך הוא, נכנס במנין עמם לקים מה שנאמר אנכי ארד עמך.

בכללן של ישראל אתה מוצא שבעים חסר אחד אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולדתה בין החומות, שנאמר (במדבר כו, נט) "אשר ילדה אתה ללוי במצרים", לדתה במצרים שהורתה שלא במצרים.

רבי יהודה הוה יתיב ודריש (להלן פסוק כז, כח) "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' שבעים", הא אנון חסרת חדא זו יוכבד שנולדה על פילי של מצרים. ויש אומרים, סרח בת אשר השלימה מנינן של ישראל, דכתיב (שמואל ב כ, יט) "אנכי שלמי אמוני ישראל", אני השלמתי מנינן של ישראל ואני השלמתי מנאמן לנאמן.

וכשעלו ממצרים נתיחסו כל הגברים ששים רבוא חסר אחד. מה עשה הקדוש ברוך הוא נכנס במנין עמם ועלו ששים רבוא, לקים מה שנאמר ואנכי אעלך גם עלה.

**פסוק ז** בניו ובני בניו. אמר רבי יהודה בר אלעאי, בנות בנים הרי הן כבנים, ובני בנות אינם כבנות.

כתוב אחד אמר בנתיו וכתוב אחד אמר "ואת דינה בתו" אלא ללמדך שבנותיו של יעקב נשי בניו היו, וכל זרעו של יעקב נשאו אחיות ואת שאר בשרם כדי שלא יתחתנו בעמי הארץ, לפיכך נקראו זרע אמת.

**פסוק כח** (ישעיה סה, כה) "זאב וטלה ירעו כאחד". "זאב" זה בנימין, שנאמר "בנימין זאב יטרף", "טלה" אלו השבטים, שנאמר (ירמיה נ, יז) "שה פזורה "ירעו כאחד", אימתי, כשיבא בנימין עמהם. והיה יעקב אומר להם, (לעיל מב, לח) "לא ירד בני עמכם", וכיון שירד עמהם היו מצניעין אותו ומשמרין אותו, וכן יוסף אומר להם "וירא את בנימין אחיו בן אמו". (ישעיה שם) "אריה" זה יהודה, שנאמר (להלן מט, ט) "גור אריה יהודה", "כבקר" זה יוסף, שנאמר (דברים לג, יז) "בכור שורו הדר לו". נמצאו אכלים כאחד, שנאמר "וישבו לפניו הבכר כבכרתו".

דבר אחר, ואת יהודה שלח לפניו אמר רבי נחמיה, להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם תורה ושיהו השבטים הוגות שם תורה. תדע לך שכן הוא, כיון שהלך יוסף מאצלו היה אבינו יעקב ידע באיזה פרק פרש ממנו, שהיה משנה אותו. כיון שבאו אחיו ואמרו לו (לעיל מה, כו) "עוד יוסף חי", אמר להם, נתן לכם סימן באיזה פרק פרש ממני. מה עשה נתן להם עגלות שנאמר "ויתן להם עגלות", ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב ישב היה עוסק בתורה כשם שהיו עושין אבותיו, שנאמר (לעיל כו, ה) "וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי".