# פרק ל"ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayishlach/perek-32/

**פסוק א** וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם, דוויים וסגופים היו, ולא היו מפרינין אלא בפה וילך וישב לבן למקומו, חזר לדוויו מלמד שנכנסו ליסטין בתוך ביתו והיו מקרקרין בו כל הלילה.

**פסוק ב-ג** ויעקב הלך לדרכו. כמה מלאכים היו מלוין ליעקב, שישים רבוא. הדא הוא דכתיב, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, ואין שכינה שורה על פחות מששים רבוא רבנן אמרין, מאה ועשרים רבוא ויקרא שם המקום ההוא מחנים, רבי איבו אמר, נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו.

**פסוק ד-ה** רבי פנחס בשם רבי ראובן פתח, (תהלים יז, יג) "קומה ה' קדמה פניו", קדמה לרשיעא עד דלא יקדימך (שם) "הכריעהו", הכריעהו לכף חובה שוברהו, כמה דאת אמר (שם כ, ט) "המה כרעו ונפלו". "פלטה נפשי מרשע חרבך", מאותו רשע שבא מכחה של אותה חרב, שנאמר (לעיל כז, מ) "ועל חרבך תחיה". דבר אחר, מאותו רשע שהוא עתיד לפל בחרבך, כמה דאת אמר "כי רותה בשמים חרבי" אמר לו הקדוש ברוך הוא, לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר כה אמר עבדך יעקב.

רבי יהודה בר סימן פתח, (משלי כה, כו) "מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע", כשם שאי אפשר למעין להרפס ומקור להשחת, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לדרכו היה מהלך וכו'.

רבי הונא פתח, (משלי כו, יז) "מחזיק באזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו", משל לארכיליסטים שהיה ישן בפרשת דרכים ועבר חד מעיר ביה. אמר לו, קום לך דבישא שכיח הכא קם ושרי מקפח ביה אמר לו, ינער בישא דהוא דמך ועוררתיה כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, לדרכו היה מהלך וכו'.

"אל תתן ה' מאויי רשע", רבונו של עולם אל תתן לעשו הרשע מחשבות לבו. "זממו אל תפק", עשה לו זמם לעשו הרשע, שלא תהא לו נחת רוח שלמה. ומה זמם עשה לו הקדוש ברוך הוא, אלו בני ברבריא ובני גרמניא שאדומיים מתיראים מהם.

דבר אחר, וישלח יעקב מלאכים מה כתיב למעלה מן הענין (לעיל פסוק ג) ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה כמה הוא מחנה אלהים, שני אלפים רבוא, שנאמר (תהלים סח, יח) "רכב אלהים רבתים אלפי שנאן". ויקרא שם המקום ההוא מחנים, שתי מחנות למה, מלמד שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים רבוא מלאכי השרת, ונדמו כלם לחילות של מלך, מהם לבושי ברזל, מהם רוכבי סוסים, מהם יושבי קרנות פגע בלבושי ברזל. אמר להם, של מי את, אמרו לו של יעקב, וכן רוכבי סוסים, וכן ביושבי קרנות, הדא הוא דכתיב (להלן לג, ח) "מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי". ואף יעקב היה מזכיר לעשו הרשע שמו של הקדוש ברוך הוא כדי ליראו ולבהלו, דכתיב "כי על כן ראיתי פניך" וגו'. משל דיעקב ועשו למה הדבר דומה, לאחד שזמן חברו לסעודה והכיר בו שהוא מבקש להרגו, אמר לו, דומה תבשיל זה לאותו תבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר, ידע ביה מלכא, מסתפי ולא קטלה אף הכא כיון שאמר לעשו (שם) "כראת פני אלהים", אמר עשו הרשע, הגיעו הקדוש ברוך הוא לכבוד הזה, שוב איני יכול לו.

מלאכים שלוחי בשר ודם. אמר רבי חמא בר חנינא הגר שפחת שרה היתה ונזדוגו לה חמשה מלאכים, זה שהוא אהובו של בית על אחת כמה וכמה. יוסף קטנן של שבטים נזדוגו לו שלשה מלאכים.

לפניו, זה שבא עתו לטל מלכות לפניו חלש פורפוריה וטלקיה קודמוי אמר לו, אין שני זרזירין ישנים על דף אחד.

אל עשו אחיו, אפלו עשו אלא אחיו.

ארצה שעיר שדה אדום, למה נקרא שמו שעיר, שהוא מעמיד שערותיהם של אדם.

ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו. רבנו אמר לרבי אפם כתב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס וכתב ליה מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס נסבה וקראה וקרעה אמר ליה, כתב מן יהודה עבדך למרן מלכא אנטונינוס אמר ליה מה את מבזה על כבודך, אמר ליה, מה אנא טב מן סבי לא כך אמר יעקב כה אמר עבדך יעקב.

עם לבן גרתי לבן רבהון דרמאי יהביתיה בחפתי, ההוא גברא לא כל שכן.

ואחר עד עתה, שעדין לא נולד שטנו של אותו האיש, דאמר רבי שמואל בר נחמני, מסרת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל.

דבר אחר, ויצו אתם לאמר אל תאמר, כשיצא נטל כלום מתפסת בית אביו אלא בשכר קניתי כל המחנות האלו בכחי, שנאמר "ועתה הייתי לשני מחנות".

באותה שעה שקרא יעקב אבינו לעשו אדוני, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה השפלת את עצמך לפני אחיך וקראת אותו אדון שמנה פעמים אני מעמיד ממנו שמנה מלכים קדם לבניך, דכתיב "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל". אמר ליה, אם לשלום אתה, מתקן אני כנגדך, ואם למלחמה אני כנגדך, יש לי גבורים ובעלי מלחמה, ואומר לפני הקדוש ברוך הוא דבר והוא עושה, שנאמר (תהלים קמה, יט) "רצון יראיו יעשה".

**פסוק ו** ויהי לי שור וחמור, רבי יהודה אומר, משור אחד יצאו שורים הרבה ומחמור אחד יצאו חמורים הרבה. רבי נחמיה אומר, לישנהון דבריתא חמרותא גמלותא רבנן אמרין, שור, זה משוח מלחמה, שנאמר (דברים לג, יז) "בכור שורו הדר לו", חמור, זה מלך המשיח, שנאמר "עני ורכב על חמור", צאן, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, לא) "ואתן צאני צאן מרעיתי", ועבד ושפחה (תהלים קכג, ב) "הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו".

דבר אחר, ויהי לי שור וחמור. שור זה יוסף, דכתיב (דברים לג, יז) "בכור שורו הדר לו. חמור זה יששכר, דכתיב "יששכר חמר גרם". ובן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק, דכתיב (שמות יז, יג) "ויחלש יהושע" וגו'. ובניו של יששכר יודעים מה הקדוש ברוך הוא עושה בעולמו, שנאמר "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים". וצאן, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, לא) "ואתן צאני". ועבד זה דוד, שנאמר (תהלים קטז, טז) "אני עבדך בן אמתך". ושפחה זו אביגיל, שנאמר "הנה אמתך לשפחה". באותה שעה הלכו אותן שלוחים וראו את עשו שהיו עמו גבורים מזינים.

**פסוק ז** וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו, את נוהג בו כאח, והוא נוהג בך כעשו.

וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו, ריש לקיש אמר, עמו כעמו מה הוא עשוי על ארבע מאות איש כך כל אחד מהם עשוי על ארבע מאות איש.

עמו. רבי שמואל בר נחמן אמר, ארבע מאות [קושרי] כתרים היו עמו. ויש אומרים, ארבע מאות איפרכין היו עמו. רבי ינאי אומר, ארבע מאות ראשי גיסות היו עמו.

**פסוק ח-י** רבי לוי אמר, הלך ונטל אגרמי ממצרים. אמר, אי יכילת ליה טבות ואי לא, אנא אמר ליה איתי מכסא, מגו כן אנא קאם עליה וקטל יתיה כיון שאמרו לו ליעקב כל אותה גדלה היה מתירא ממנו והיה מחלק את בניו ואת נשיו לשני מחנות, שנאמר ויירא יעקב מאד ויצר לו.

באותה שעה עמד יעקב בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לפניו, רבונו של עולם כתבת בתורתך (ויקרא כב, כח) "ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", ואם יבא רשע זה ויאבד בני ואת אמם כאחת, ספר תורה שאתה עתיד לתן בהר סיני מי יקראנו, בבקשה ממך הצילני מידו שלא יבא ויכני אם על בנים, שנאמר הצילני נא. מה עשה, מיד שלח לו דורון לסמות את עיניו, שנאמר (דברים טז, יט) "כי השחד יעור עיני חכמים", ואין חכמים אלא אדום, שנאמר (עובדיה א, ח) "והאבדתי חכמים מאדום".

ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו. מהו ורוח תשימו בין עדר ובין עדר, אמר לפניו, רבונו של עולם אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותן זו אחר זו, אלא הרויח להן מצרותיהן. באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שבא מרחוק ונשא עיניו למרום ובכה, ושמע הקדוש ברוך הוא תפלתו והבטיחו שהוא מושיעו שנאמר (תהלים כ, ב) "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב".

**רמז קלא** ויירא יעקב מאד ויצר לו. שני בני אדם הבטיחן הקדוש ברוך הוא ונתיראו, הבחור שבאבות והבחור שבנביאים. הבחור שבאבות זה יעקב שנאמר "כי יעקב בחר לו יה", ואמר לו הקדוש ברוך הוא (לעיל כח, טו) "הנה אנכי עמך", וסוף נתירא ויירא יעקב. הבחור שבנביאים זה משה, שנאמר (תהלים קו, כג) "לולי משה בחירו", ואמר לו הקדוש ברוך הוא "כי אהיה עמך", ונתירא, (במדבר כא, לד) "ויאמר ה' אל תירא אתו", מכלל שנתירא. (כתוב ברמז רס"ו).

ראויין היו ישראל כליה בימי המן אילולי שסמכו דעתן לדעתו של זקן אמרו, ומה אם אבינו יעקב שהבטיחו הקדוש ברוך הוא נתירא, אנו על אחת כמה וכמה.

ויירא יעקב. מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה כתיב (לעיל כח, טו) "הנה אנכי עמך אם יהיה אלהים עמדי" מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. כתיב (שמות ג, יב) "ויאמר כי אהיה עמך" ואין דבר רע מזיקך, וכתיב "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה'", מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. כתיב (מ"א א, לו) "ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר ה'" לא כן כתיב "הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה" אלא אמר, הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון.

רבי יעקב בר אידי רמי, כתיב (לעיל כח, טו) "והנה אנכי עמך ושמרתיך", וכתיב ויירא יעקב, אמר שמא יגרם החטא. תניא נמי הכי, (שמות טו, טז) "עד יעבר עמך ה'", זו ביאה ראשונה "עד יעבר עם זו קנית", זו ביאה שניה אמר מעתה, ראויין היו ישראל לעשות להן נס בימי עזרא כדרך שנעשה להן בימי יהושע, אלא שגרם החטא.

ויירא יעקב מאד ויצר לו. לא היא יראה ולא היא צרה אלא ויירא שלא יהרג, ויצר שלא יהרג, אם מתגבר הוא עלי הורגני ואם אני מתגבר עליו אני הורגו, אמר, כל השנים הללו הוא יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל, כל השנים הללו הוא יושב ומכבד הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכח כבוד אב ואם, כך אמר , "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", תאמר שמת אותו זקן כך אמר לי הקדוש ברוך הוא (לעיל לא, ג) "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך" תאמר עד כאן היו התנאים ולא יותר.

ויחץ את העם אשר אתו. זינם מבפנים והלבישן בגדים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים, XאY לדורון (להלן פסוק כב) "ותעבר המנחה על פניו", XבY למלחמה "אם יבוא עשו אל המחנה" XגY לתפלה "ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם".

והיה המחנה הנשאר לפליטה, למדתך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד, ממי את למד, מיעקב, ויחץ את העם אשר אתו וגו', וכן הוא אומר (מ"א יח, ד) ("ואחביאם) [ויחביאם] חמשים איש במערה".

אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו, אלו אחינו שבדרום, והיה המחנה הנשאר לפליטה, אלו אחינו שבגולה אף על פי כן היו מתענין עליהן בשני ובחמישי.

ויאמר [יעקב] אלהי אבי אברהם, הא לעשו לא אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקים עליהם מי היה קרוב לדוד, לא אחז, הוא מניח לאחז ואמר לחזקיהו "כה אמר ה' אלהי דוד אביך", אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקים עליהם.

**פסוק יא** קטנתי מכל החסדים, רבי אבא בר כהנא אמר, איני כדאי קטנתי מכל החסדים. רבי לוי אמר, כדאי אני קטנתי מכל החסדים (כתוב ברמז ל"ב).

כי במקלי עברתי את הירדן הזה. בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכות יעקב. בתורה, כי במקלי עברתי את הירדן הזה בנביאים, (יהושע ד, כב) "ביבשה עבר ישראל את הירדן" ישראל סבא בכתובים, דכתיב , "הירדן תסב וגו'. מלפני אלוה יעקב".

אמר רבי לוי, אתר הוא תמן מצוח ירדן בחמי טבריא בבהלה נכנס יעקב לשם ונעל עשו בפניו. חתר לו הקדוש ברוך הוא ממקום אחר. הדא הוא דכתיב (ישעיה מג, ב) "כי תעבר במים אתך אני".

**פסוק יב** הצילני נא. הצילני נא מיד אחי שבא עלי מכחו של עשו.

פן יבוא והכני אם על בנים. ואתה אמרת (דברים כב, ו) "לא תקח האם על הבנים". דבר אחר.

**פסוק יג** ואתה אמרת היטב איטיב עמך, היטב בזכותך, איטיב בזכות אבותיך.

**פסוק יד-טז** עזים מאתים. מכאן לעונה האמורה בתורה עזים מאתים שהן צריכות תישים עשרים רחלים מאתים שהן צריכות אילים עשרים. גמלים מיניקות ובניהם שלשים ובנאיהן שלשים פרות ארבעים שהן צריכות פרים עשרה אתנת עשרים שהן צריכות עירם עשרה.

אמר רבי לוי, אלו היית מחזר בכל אהלי קדר אין את מוצא גמלים מיניקות ובניהם שלשים, ראה עשרו של יעקב. ויקח מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות.

ולמה הוא נותן גמלים באמצע אלא אמר לו, הוי רואה עצמך כאלו אתה יושב על הבימה ודן אותי, ואני נדון מלפניך ואתה מתמלא עלי רחמים.

**פסוק יז-כ** ויצו את הראשון (לומר) [לאמר] כי יפגשך עשו אחי ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה. רבי ורבי יוסי בר יהודה היו מהלכים בדרך, ראו גוי אחד מהלך כנגדן, אמרין תלת מילי הוא שאיל לן מה אתון, ומה אומנותכון, ולאן אתון אזלין מה אתון, יהודים ומה אומנתכון, פרגמטוטיא ולאן אתון אזלין, למזבן חטין מן אוצרא דיבנה עמד לו רבי כנגד הגוי לראות מה ישאל והמתין לו רבי יוסי ברבי יהודה אמר, אם אמר מלה אנא אמר אוחרי אמרו להם, מן הן אית הדא אמרו להם מאבונן יעקב כדבר הזה תדברון אל עשו במצאכם אתו, בגדולתו.

ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו. למה לא הכניסן בערבוביא כדי לתמהו על דורון שלו ולמה לא הכניסן כלן כאחד כדי לשבע עיניו של אותו רשע אתי למחסל והוא אמר קבל אתי למחסל והוא אמר קבל.

**פסוק כב** ותעבר המנחה על פניו, אף הוא הוה בעקא.

**פסוק כג** ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו, ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, אמר, עינו של אותו רשע רמה היא שמא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני. אמר לו הקדוש ברוך הוא "למס מרעהו חסד", מנעת חסדך מן אחוך ונסבתה לאיוב ולא גירתיה לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת דרך אסור, הדא הוא דכתיב (להלן לד, א) "ותצא דינה בת לאה".

**פסוק כד** **רמז קלב** ויקחם ויעברם את הנחל, עשה עצמו כגשר, נסב מהכא ויהיב הכא.

**פסוק כה-כז** ויותר יעקב לבדו, (דברים לג, כו) "אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך", "אין כאל" ומי כאל "ישרון" הנאים והמשבחים שבכם את מוצא, כל מה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעתיד לבא הקדים הקדוש ברוך הוא לעשות על ידי צדיקים בעולם הזה. הקדוש ברוך הוא מחיה מתים ואליהו מחיה מתים הקדוש ברוך הוא עוצר גשמים ואליהו עוצר גשמים הקדוש ברוך הוא מברך את המעט, ואליהו מברך את המעט הקדוש ברוך הוא מחיה מתים ואלישע מחיה מתים הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות ואלישע פוקד עקרות הקדוש ברוך הוא מברך את המעט ואלישע מברך את המעט הקדוש ברוך הוא ממתיק את המר ואלישע ממתיק את המר הקדוש ברוך הוא ממתיק את המר במר ואלישע ממתיק את המר במר "אין כאל ישרון" ומי כאל ישרון ישרון סבא מה הקדוש ברוך הוא כתיב ביה (ישעיה ב, יא) "ונשגב ה' לבדו", אף הכא ויותר יעקב לבדו.

רב הונא אמר, נדמה לו בדמות רועה, לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים אמר ליה, העבר את שלי ואני מעביר את שלך העביר יעקב אבינו את שלו, חזר וראה שמא שכח דבר מיד, ויאבק איש עמו.

רבי חיא בר רבה ורבי שמעון ברבי ורבן שמעון בן גמליאל עסיקין בפרקמטיא במטכסין בהדא צור כיון שיצאו להם אמרו, נלך ונתפס אומנות אבותינו. אמרו, נחזר ונחמי אי אנשינן כלום חזרו ואשכחו חדא מחילא דמטכסיה אמרין לו, מן הן אית לכון הדא אמרין להון, מאבונא יעקב דחזר, ויותר יעקב לבדו.

רבנן אמרי, לארכיליסטים נדמה לו לזה צאן ולזה צאן לזה גמלים ולזה גמלים. אמר לו העבר את שלי ואני מעביר את שלך עבר המלאך כהרף עין והיה יעקב אבינו מעביר וחוזר ומשכח אמר לו, פרקמוס נטל פוקרין ונתן בצוארו, אמר לו, פרקמוס פרקמוס, לית חרשין מצליחין בלילה בסוף אמר המלאך, אני מודיעו עם מי הוא עסוק, ומה עשה, נטל אצבעו ונתנה בארץ והתחילה [הארץ תוססת אש]. אמר לו, מן דא את מדחיל לי, אנא כולי מניה הדא הוא דכתיב "והיה בית יעקב אש".

רבי חמא בר חנינא אמר, שרו של עשו היה הוא דהוה אמר ליה (להלן לג, י) "כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני".

וירא וגו' לאתליטיס שהוא עומד ומתגושש עם בנו של מלך. תלה עיניו וראה שהיה המלך עומד על גביו והרפיש עצמו לפניו, אמר רבי ברכיה, אין אנו יודעים מי נצח אם המלאך אם יעקב, מן מה דכתיב ויאבק איש עמו, מי נתמלא אבק, האיש שהיה עמו.

ויאבק איש עמו. יש אומרים מיכאל היה. אמר ליה מיכאל, ומה אני שאני אחד מן השרים הראשונים כך עשית לי, ואתה מתירא מעשו אמר רבי טרפון, לא היה לו רשות למיכאל לזוז ממקומו עד שנתן לו יעקב רשות, שנאמר שלחני כי עלה השחר. אמר לו, וכי גנב או קוביוסטוס אתה שאתה מתירא מן השחר. באו כתות כתות של מלאכי השרת שאמרו לו, מיכאל, עלה כי זמן הזמיר הגיע לומר, אם אין אתה פותח בשיר נמצא השיר בטל. התחיל מתחנן ליעקב. אמר לו, בבקשה ממך שלח אותי שלא ישרפוני מלאכי השרת שבערבות בשביל עכוב השיר. אמר לו, לא אשלחך כי אם ברכתני. אמר לו, וכי איזה מהם חביב, השמש או הבן, אני השמש ואתה הבן ואתה צריך לברכתי אמר לו, אף על פי כן. מיד אמר לו "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל". אמר לו, אשריך ילוד אשה שנכנסת בפלטין של מעלה (ונוצלת) [ונצלת].

א"ר, בשעה שהיו מתאבקים רצה כת של מיכאל לסכנו אלא שנגלה עליהן הקדוש ברוך הוא, וכיון שראה להקדוש ברוך הוא תשש כחו, שנאמר וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו. אמר לו הקדוש ברוך הוא למיכאל, יפה עשית שעשית כהן שלי בעל מום אמר לו, רבונו של עולם והלא אני כהנך. אמר לו, אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ. מיד קרא מיכאל לרפאל. אמר לו, חברי, בבקשה ממך עמד עמי בצרה, שאתה ממנה על הרפואות. ירד ורפאו. ויש אומרים, שמש שעתיד לזרח על הצדיקים ולרפאותן מחלים הזריח עליו הקדוש ברוך הוא ורפאו, דכתיב (להלן פסוק לב) "ויזרח לו השמש", וכתיב (מלאכי ג, כ) "וזרחה לכם יראי שמי".

זה שאמר הכתוב ויזרח לו השמש והוא צלע, משל, בא פלוני רופא בעיר אין צריך לשאל למה בא אלא כדי לרפאות את החולה אמר ליה הקדוש ברוך הוא למיכאל, למה עשית כן לבני בכורי. אמר לפניו, לכבודך עשיתי . אמר ליה, מעכשו תהא ממנה עליו ועל זרעו עד סוף כל הדורות. הדא הוא דכתיב (דניאל י, כא) "כי אם מיכאל שרכם". (שם יב, א) "ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול", וכתיב (דברים ד, ז) "כי מי גוי גדול", יבא גדול ויעמד על הגדול. אתה אש (דכתיב) [וכתיב] "והיה בית יעקב אש", יבא אש ויעמד על אש". אתה ראש למלאכי השרת, והוא ראש לכל האמות, יבא ראש ויעמד על הראש. אתה עליון למלאכי השרת, והוא עליון (דברים כח, א) "ונתנך ה' אלהיך עליון", יבא עליון ויעמד על עליון, ויבקש מן העליון רחמים עליהם, דכתיב "כי גבה מעל גבה שמר". (להלן פסוק ל) "ויברך אתו שם", אמר לו, יהי רצון שיהיו בניך צדיקים כמותך.

ויותר יעקב לבדו, אמר רבי אלעזר מלמד שנשתיר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופן. וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהם בגזל.

ויאבק איש עמו עד עלות השחר. אמר רבי יצחק, מכאן לתלמיד חכם שאל יצא יחידי בלילה רבי אבא בר כהנא אמר, מהכא, (רות ג, ב) "הנה הוא זרה את גרן השערים הלילה" רבי אבהו אמר, מהכא, "וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו" ורבנן אמרין מהכא, (להלן לז, יד) "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן". (חולין צא, ב).

וירא כי לא יכל לו. אמר רבי חנינא בר יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא, הוא בא אליך וחמש קמיעין תלויין בו זכותו, זכות (אבות) [אביו], זכות אמו, זכות זקנו, זכות זקנתו. מדד עצמך אם אתה יכול לעמד אפלו בזכותו משל למלך שהיה לו כלב אגריאון וארי נמירון והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי, שאם יבא הכלב להזדוג לו יאמר לו המלך, ארי לא היה יכל לעמד בו ואתה מבקש להזדוג לבני. כך שאם יבאו אמות העולם להזדוג להם לישראל יאמר להם, שרכם לא היה יכל לעמד בו ואתם מבקשים להזדוג לבניו.

ויגע בכף ירכו, נגע בצדיקים שעתידין לצאת ממנו ואיזה זה, זה דור השמד. ותקע כף ירך יעקב, רבי ברכיה ורבי אליעזר, רבי ברכיה אומר, שייעה רבי אליעזר בשם רבי יוסי אומר, סדקה כדג רב נחמן בר יעקב אמר, פרשה [ממקומה], כמה דאת אמר (יחזקאל כג, יח) "ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי". אמר רבי חנינא בר יצחק, כל אותו הלילה היו שניהם פוגעין זה כנגד זה, מגיניה דדין לקבל מגיניה דדין כיון שעלה עמוד השחר, מה כתיב, שלחני כי עלה השחר.

ויאבק איש עמו. אמר לו המלאך, לא כך אמרת(י) (לעיל כח, כב) "עשר אעשרנו לך", מיד לקח כל מקנהו ועשר מהן חמש מאות וחמשים מכאן אתה למד שכל מקנהו חמש אלפים וחמש מאות. אמר לו המלאך, הרי יש לך בנים ולא עשרת אותם. מה עשה יעקב, הפריש ארבע בכורות לארבע אמהות ונשתירו שמנה, והתחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו, ועוד התחיל משמעון ועלה לוי מעשר קדש, שנאמר "העשירי יהיה קדש".

**רמז קלג** רבי ישמעאל אומר, כל הבכורות כשהן בשמירת עין חיבין להתעשר ולא עשר יעקב אלא למפרע, התחיל בבנימין שבמעי אמו ועלה לוי קדש לה'. ירד מיכאל המלאך ונטל את לוי והעלהו לפני כסא הכבוד. אמר לפניו, רבון העולמים זה הוא גורלך וחלק מעשרך, ופשט יד ימינו וברכו שיהיו בניו משרתים לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים. אמר מיכאל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם המשרתים למלך אינו נותן להם טרף מזונם לכך נאמר (דברים יח, א) "אשי ה' ונחלתו יאכלון". לקח יעקב את כל מעשר מקנהו ושלח ביד עבדיו ונתן לעשו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, יעקב, עשית את הקדש חול. ויאמר לפניו, רבונו של עולם אני מחניף לרשע בשביל שלא יהרגני. מכאן אמרו, שמחניפים לרשעים בעולם הזה מפני דרכי שלום. (להלן לג, ט) "ויאמר עשו יש לי רב", בשביל שחלק כבוד ליעקב בו בלשון חלקו ישראל כבוד לבני עשו, "רב לכם סב את ההר הזה". אמר לו הקדוש ברוך הוא, יעקב לא דיך שעשית את הקדש חול אלא שאמרתי (לעיל כה, כג) "ורב יעבד צעיר" ואתה אמרת (לעיל פסוק ה) כה אמר עבדך יעקב, חייך כדברך, הוא ימשל בך בעולם הזה ואתה תמשל בו לעתיד לבא.

ויאמר שלחני כי עלה השחר. (איכה ג, כג) "חדשים לבקרים רבה אמונתך", אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יוחנן בכל יום ויום הקדוש ברוך הוא בורא כת מלאכים חדשים והן אומרות שירה חדשה והולכים להם אמר רבי ברכיה, [השבתי] לרבי חלבו והכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר אמר ליה, חנוקא, מה סברת למחנקני מיכאל וגבריאל הן הן שרים של מעלה, וכולהון מתחלפין, ואנון אינן מתחלפין. אדרינוס שחיק טמיא שאליה לרבי יהושע בן חנניא, אמר ליה, אתון אמרין אין כת למעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום הקדוש ברוך הוא בורא מלאכים חדשים והן אומרים שירה והולכין להן אמר ליה, ולאן אנון אזלין אמר ליה, לאן דאתברון אמר ליה, מן הן אתברון אמר ליה, מן נהר דינור. אמר ליה, מה עסקיה דהדין נהר דינור אמר ליה, כהדין ירדנא דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא אמר ליה, מן הן הוא אתא אמר ליה, מן זיעתא דחיתא דאנון מזיעין מן דטענין (כורסייא) [כורסיה] דקודשא בריך הוא אמר ליה סנקתדרין דידיה והא הדין ירדנא מהלך ביממא ולית הוא מהלך בליליא. אמר ליה, נטר הוינא בבית פעור, כמה דהוא מהלך ביממא הוא מהלך בליליא.

רבי מאיר אומר, מי גדול, השומר או הנשמר מן מה דכתיב "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" הוי אומר הנשמר גדול מן השומר רבי יהודה אומר, מי גדול הנושא או הנשא מן מה דכתיב (שם יב) "על כפים ישאונך" הוי הנשא גדול רבי שמעון אומר, מי גדול המשלח או המשתלח מן מה דכתיב ויאמר שלחני, הוי המשלח גדול מן המשתלח.

ויאמר שלחני. שהגיע זמן קלוסי לקלס אמר לו, יקלסו חבריך. אמר לו, איני יכול, למחר אני בא לקלס ויאמרו לי חברי כשם שלא קלסת אתמול כך לא תקלס היום. אמר לו, שיצת סיפת לא אשלחך כי אם ברכתני. אמר לו, אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פרשו ממנו אלא בברכה אמר לו, אותן נשתלחו על מנת כן, אני לא נשתלחתי לכך. אמר לו, שיצת סיפת וכו' אמר לו, מלאכי השרת על ידי שגלו מסתורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחיצתן מאה ושלשים ושמנה שנים אשמע לך ואדחה ממחיצתי. אמר לו, שיצת סיפת וכו' בסוף אמר, אני מגלה ואם הקדוש ברוך הוא אומר לי למה גלית אני אומר לו בניך גוזרין גזרות ואין אתה מבטל גזרתן, ואני הייתי יכול לבטל אמר לו, עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם, הדא הוא דכתיב "בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו", עמך אין כתיב כאן, אלא "עמנו".

**פסוק כט** ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך, (כתוב ברמז פ"א).

כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. נתגוששת עם העליונים ויכלת להם, עם התחתונים ויכלת להם. רבי חמא בר חנינא אמר, שרו של עשו היה, הוא דהוא אמר ליה (להלן לג, י) "כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים" מה פני אלהים דין, אף פניך דין מה פני אלהים (שמות כג, טו) "ולא יראו פני ריקם", אף אתה לא יראו פני ריקם עם התחתונים זה עשו ואלופיו. דבר אחר, כי שרית עם אלהים, את הוא שאיקונין שלך חקוקין למעלה.

**פסוק ל** וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך. כתוב אחד אומר "מונה מספר לכוכבים" וגו' וכתוב אחד אומר (ישעיה מ, כו) "המוציא במספר צבאם" וגו, אלא מלמד שיש שם שנוי לא כשהוא נקרא עכשו הוא נקרא לאחר זמן, שנאמר (שופטים יג, יח) "ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי" איני יודע מאיזה שם אני מתחלף.

**פסוק לב** (כתוב ברמז ק"ה וברמז ???) .

ויזרח לו השמש, אמר רבי ברכיה, ולמי לא זרחה אלא לו לרפואתו אבל לאחרים אורה. אמר רבי אחא, השמש מרפא ביעקב אבינו ומלהטת בעשו ואלופיו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, את סימן לבניך, מה [את] השמש מרפא בך ומלהטת עשו ואלופיו, כך [בניך] השמש מרפא בהם ומלהטת אמות העולם. מרפא בהם, דכתיב (מלאכי ג, כ) "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה", ומלהטת אמות העולם, דכתיב "כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא".

והוא צלע על ירכו, רבי יהושע בן לוי סלק לרומי וכיון דאתא לעכו נפק רב חנינא לקדמותיה אשכחיה מטלע על רגליה אמר ליה, את דמי לסבך והוא צלע על ירכו.

**פסוק לג** על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. אמר רבי חנניא, למה נקרא שמו גיד הנשה, שנשה את מקומו. רב הונא אמר, הדין פקוקלתא דגידא שריא וישראל קדושים הן ואסרו אותה עליהן. רבי יהודה ורבי יוסי, רבי יהודה אומר, באחת מהן נגע ואחת מהן נאסרה. רבי יוסי אומר, באחת מהן נגע ושתיהן נאסרו אית תנא תני, הדעת מכרעת שהיא של ימין כדרבי יהודה, ואית תנא תני שהוא של שמאל כדרבי יוסי. מאן דאמר הדעת מכרעת שהוא של ימין (לעיל פסוק כו) "ויגע בכף ירכו" ומאן דאמר הדעת מכרעת שהוא של שמאל כי נגע בכף ירך יעקב.

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. תנן, שולח אדם לנכרי ירך שגיד הנשה בתוכה רבי אבהו אמר כל מקום שנאמר לא יאכלו אחד אסור אכילה ואחד אסור הנאה במשמע, עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה קסבר רבי אבהו כשהתרה נבלה חלבה וגידה התרו לרבי יהודה דאית ליה יש בגידים בנותן טעם ולרבי שמעון דלית ליה סבירא ליה דגיד הנשה אסור בהנאה.

תמן תנינן, גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין ובמקדשין, ונוהג בבהמה ובחיה, בירך של ימין ובירך של שמאל. רבי יהודה אומר, אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת של ימין. וטעמא מאי אמר רבא, דאמר קרא הירך, המימנת שבירך. ורבנן ההוא דפשיט אסורא בכוליה ירך לאפוקי חיצון דלא דאמר רב יהודה אמר שמואל, שני גידין הן, פנימי הסמוך לעצם אסור וחיבין עליו, חיצון הסמוך לבשר אסור ואין חיבין עליו. רבי יהושע בן לוי אמר, טעמא דרבי יהודה מהכא (לעיל פסוק כו) "בהאבקו עמו", כאדם שחובק את חברו וידו מגעת לכף ימינו של חברו ורבי שמואל בר נחמן אמר, כגוי נדמה לו ואמר מר, ישראל שנטפל לו גוי בדרך טופלו לימינו רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר, כתלמיד חכם נדמה לו דאמר מר, המהלך לימין רבו הרי זה בור ורבנן אמרי, מאחוריה אתא ונשיה בתרויהו ורבנן, האי "בהאבקו עמו" מאי דרשי ביה ההוא מבעי(ה) ליה לכאידך דרבי יהושע בן לוי, מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד שהגיע לכסא הכבוד, כתיב הכא "בהאבקו עמו", וכתיב התם (נחום א, ג) "וענן אבק רגליו". אמר רבי יהושע בן לוי, למה נקרא שמו גיד הנשה, שנשה ממקומו ועלה. וכן הוא אומר (ירמיה נא, ל) "נשתה גבורתם היו לנשים" אמר רבי יוסי ברבי חנינא, מאי דכתיב (ישעיה ט, ז) "דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל", זה גיד הנשה שפשט אסורו בכל ישראל.

ויאמר שלחני כי עלה השחר. אמר לו, וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתירא מן השחר. אמר ליה, מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשו. מסיע ליה לרבי חננאל דאמר רבי חננאל אמר רב, שלש כתות של מלאכי השרת אומרים שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש, ואחת אומרת "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו".

(הושע יב, ה) "וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו". איני יודע מי נעשה שר למי כשהוא אומר "כי שרית עם אלהים" הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך. "בכה ויתחנן לו" איני יודע מי בכה למי, כשהוא אומר (לעיל פסוק כז) שלחני כי עלה השחר, הוי אומר מלאך בכה ליעקב.

(לעיל פסוק כט) כי שרית עם אלהים, אמר רבא, רמז רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו, ראש גולה בבבל ונשיא שבארץ ישראל.

אמר שמואל, לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד דכתיב אשר על כף הירך. אמר רב פפא, כתנאי אכלו ואין בו כזית חיב. רבי יהודה אומר, עד שיהא בו כזית. מאי טעמא דרבנן בריה בפני עצמה היא. ורבי יהודה, אכילה כתיב בה ורבנן, ההוא דאי היו ארבעה וחמשה זיתים במקום אחד ואכל מניה כזית חיב ורבי יהודה מאשר על כף הירך נפקא ורבנן, ההוא מבעי(ה) ליה לכדשמואל, לא אסרה תורה אלא על כף הירך בלבד. ורבי יהודה, ההוא לא מצית אמרת הירך, דכולה ירך משמע ורבנן, הירך, ההוא דמשיך בכולי ירך למעוטי חיצון דלא ולעולם שעל הכף. והאי כף מבעי(ה) ליה למעוטי עופות דלית להו כף.

האוכל גיד הנשה של טמאה, רבי יהודה מחיב שתים ורבי שמעון פוטר. רבי שמעון מאי קסבר, אי קסבר אסור חל על אסור ויש בגידין בנותן טעם, לחיב תרתי ואי קסבר אין בגידין בנותן טעם לחיב משום גיד אמר רבא, לעולם קסבר אין בגידים בנותן טעם וטעמא דרבי שמעון מהכא, על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, מי שגידו אסור ובשרו מתר, יצאה בהמה טמאה שגידה ובשרה אסור.

נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה רבי יהודה אומר, אף בטמאה. אמר רבי יהודה, והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדין בהמה טמאה מתרת להם אמר ליה, בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו אמרו לו, רבי יהודה, וכי נאמר "על כן לא יאכלו בני יעקב" והלא לא נאמר אלא בני ישראל, לא נקראו בני ישראל אלא בסיני, ובסיני נאמר אלא שנכתב במקומו, מה טעם נאסרה. מתיב רבא, "וישאו בני ישראל את יעקב אביהם" לאחר מעשה אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, מאותו מעשה ואילך לתסרי וכי תורה פעמים נתנה, ההיא שעתא לא שעת מעשה הואי ולא שעת מתן תורה הואי.

גיד הנשה של כוי אסור, בכף הירך תלה רחמנא והא אית ליה כף דמו [מנין] (ויקרא ז, כו) מ"כל דם לא תאכלו" אצטריך קרא למיסר ספיקא קסבר כוי בריה בפני עצמה היא חלבו מנין (שם כג) מ"כל חלב". נבלתו מנין (ויקרא יד, כא) מ"כל נבלה".