# פרק ל"ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayishlach/perek-33/

**פסוק א** וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא, אמר רבי לוי, ארי כעס על הבהמה ועל החיה. אמרין, מאן אזיל ומפיס יתיה אמר להון הדין תעלה, אתון [להכא], דאנא ידע תלת מאה מתלין ואנא מפיס יתיה אמרין ליה, אגומין הלך צבחר וקם ליה אמרין ליה, מה את קאים אמר להון, אנשית מאה אמרין ליה, אית לך במאתן ברכאן הלך צבחר וקם ליה אמרין ליה, מה את קאים אמר לון, אנשית מאתן אמרין ליה, אית לך במאה ברכאן כיון דמטא [תמן] אמר לון אנשית כולהון, אלא כל חד וחד יפיס על נפשיה כך יעקב אמר, יש בי כח לסדר תפלה, יש בי כח לערך מלחמה וכיון דמטא ויחץ את הילדים, אמר להו, כל חד וחד זכותיה תקום ליה.

**פסוק ב** וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשנה, הדא אמרה אחרון אחרון חביב.

**פסוק ג** והוא עבר לפניהם, הדא הוא דכתיב "כרחם אב על בנים" כרחמן שבאבות זה יעקב והוא עבר לפניהם. טב דיגע בי ולא בהן.

וישתחו ארצה שבע פעמים, למה שבע, על שם (משלי כד, טז) "כי שבע יפול צדיק וקם" דבר אחר, למה שבע, אמר לו, הוי רואה את עצמך כאלו את נתון לפנים משבעה קינקלין ויושב ודן ואני נדון לפניך ואת מתמלא עלי רחמים.

**פסוק ד** וירץ עשו לקראתו וגו' וישקהו, נקוד עליו אמר רבי שמעון בן אלעזר, כל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקדה אתה דורש את הכתב הנקדה רבה על הכתב אתה דורש את הנקדה וכאן לא הכתב רבה על הנקדה ולא הנקדה רבה על הכתב מלמד שלא נשקו בכל לבו רבי ינאי אומר, מלמד שלא בקש לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של שיש וקהו שניו של אותו רשע, ומה תלמוד לומר ויבכו, זה בכה על צוארו וזה בכה על שניו.

אמר עשו הרשע, איני הורג את יעקב בקשת ובחצים אלא בפי ובשני אני הורגו ומוצץ את דמו, שנאמר וירץ עשו לקראתו אל תקרי 'וישקהו' אלא 'וישכהו' ונעשה צוארו של יעקב כשיש, ועליו הכתוב אומר "צוארך כמגדל השן", וקהו שניו של עשו והתחיל כועס וחורק בשניו, שנאמר (תהלים קיב, י) "רשע יראה וכעס" וגו'.

**פסוק ה** וישא [את] עיניו וירא את הנשים ואת הילדים, לפי שמצינו חנינה באחד עשר שבטים ובשבט בנימין לא מצינו, והיכן מצינו, להלן, (מג, כט) "אלהים יחנך בני".

**פסוק ו-ז** ותגשן השפחות הנה וילדיהן... ותגש גם לאה וילדיה וביוסף כתיב ואחר נגש יוסף ורחל אלא אמר יוסף, הרשע הזה עינו רמה היא, שמא יתלה את עיניו ומביט באמא, וגבהה קומתו וכסה אותה. הוא דהוא אמר "בן פרת יוסף" פרת רבית יוסף (שם) "בן פרת עלי עין" עלי לפרע אותו עין.

**פסוק ח-ט** ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. כל אותו הלילה נעשו מלאכי השרת כתות כתות חבורות חבורות והיו מגיעין באלין דעשו והוו אומרים להון, מן דמאן אתון הוו אומרים מן דעשו, אמרין הכון לון והכון מן בריה דיצחק הוו אמרין לון הכון לון מן בר בריה דאברהם הוון אמרין הכון לון מן דאחוהי דיעקב הוון אמרין שבקון, דמן דידן אנון בצפרא אמר ליה מי לך כל המחנה וגו' אמר ליה, אמרין לך כלום אמר ליה, מכתת אנא גביהון ויאמר למצא חן בעיני אדני.

ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך. אמר רבי איבו, לפי שהיו הברכות מפקפקות בידו, והיכן נתאוששו כאן, דאמר ליה אחי יהי לך אשר לך.

**פסוק י** אמר רבי שמעון מתר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר (ישעיה לב, ה) ("ו)לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע" מכלל דבעולם הזה שרי. ריש לקיש אמר, מהכא כראת פני אלהים ותרצני, ופליגא דרבי לוי דאמר רבי לוי, משל דיעקב ועשו למה הוא דומה, לאדם שזמן את חברו והכיר בו שמבקש להרגו, אמר לו, טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך, אמר, ידע ביה מלכא, מסתפי ולא קטלא ליה.

**פסוק יא** קח נא את ברכתי אשר הבאת לך, אמר לו, אני כמה יגיע כמה צער היה לי עד שלא תבא אצלי, עתה מאליה היא באה אצלך, שנאמר אשר הבאת אשר הבאתי אין כתיב כאן, אלא אשר הבאת לך.

ויפצר בו ויקח, מתחמי חזר וידיה פשוטה ריש לקיש אזל למשאל בשלמיה דרבנו אמר ליה, צלי עלי, דהדין מלכותא בישא סגין אמר ליה, לא תסב מן בר נש כלום ולית את יהיב כלום מן דיתיב אתא חדא אתתא טעינא ליה דסקרא חד וחדא סכינא בגוה קם נסיב סכינא ואהדר לה דסקרא אתא בלדר ממלכותא חמיתיה חמדה ונסבה בפתי רמשא סליק ריש לקיש למשאל בשלמיה וחמיתא יתיב ושחיק אמר ליה, ההוא סכינא דחמידית אתא חד בלדר וחמדה ונסבה אמר ליה, ולא כן אמרית לך לא תסב מבר נש כלום ולא את יהיב כלום.

כל שנים עשר חדש שהיה אצלו מכבדו בכל יום, אמר יעקב, (שמות כג, ח) "כי השחד יעור פקחים" קל וחומר לרשעים. דבר אחר, נכסי חוץ לארץ אין בהן ברכה, לכך היה מבזבז שם.

חד עם דארעא אמר ליה לרבי אושעיא, אי אמרין לך חדא מלא טבא את אמרת לה משמי בצבורא אמר ליה, מה היא, אמר ליה, כל אותן הדורונות שנתן יעקב לעשו עתידין אמות העולם להחזירן למלך המשיח, מאי טעמא, "מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו", יביאו אין כתיב כאן אלא "ישיבו". אמר ליה, חייך, מלא טבא אמרת ומשמך אנא אמרה בצבורא.

**פסוק יב** רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר. אחוי ליה ההוא מינאה, עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה אחוי ליה איהו ידו נטויה עלינו. אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה, מאי אחוי לך ומאי אחוית ליה. אמר ליה, אחוי לי עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה, ואחוית ליה ידו נטויה. אמר ליה קיסר למינאה, מאי אחוית ליה. אמר ליה עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה. ומאי אחוי לך, אמר ליה לא ידענא. אמר, גברא דלא ידע מאי קא אחוי ליה במחוג מחוי קמי מלכא אפקוהו לההוא מינאה וקטלוהו. כי נח נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן מה תהוי עלן ממינים, אמר להו "אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם", "אבדה עצה" מישראל, "נסרחה חכמתם" של אמות העולם ואי תימא מהכא, ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך.

**פסוק יג** ויאמר אליו אדני ידע כי הילדים רכים, זה משה ואהרן והצאן והבקר עלות עלי, אלו ישראל (יחזקאל לד, לא) "ואתן צאני צאן מרעיתי". אלולי רחמיו של הקדוש ברוך הוא כבר מתו כל הצאן בימי אדרינוס רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, אדני ידע כי הילדים רכים, זה דוד ושלמה והצאן והבקר, אלו ישראל, אלולי רחמיו של הקדוש ברוך הוא כבר מתו כל הצאן בימי המן.

**פסוק יד** יעבר נא אדני לפני עבדו, אמר ליה, מבקש את שנהא שתף עמך בעולמך אמר ליה, יעבר נא אדני לפני עבדו אמר ליה ואת מתירא מאפרכי ומאסטרטליטין אמר ליה, ואני אתנהלה לאטי, להוני להוני אנא מהלך כמה דאת אמר "מי השלח ההלכים לאט" דבר אחר, בפנים כרוכות אנא מהלך כמה דאת אמר (שמואל א כא, י) "הנה היא לוטה בשמלה".

דבר אחר, יעבר נא אדני אמר ליה, עד עכשו יש לפני לעשות מלאכת המשכן ומלאכת המקדש לרגל הילדים, אמר ליה, עד עכשיו, יש לי להעמיד חנניה מישאל ועזריה, שנאמר בהן (דניאל א, ד) "ילדים אשר אין בהם כל מום". דבר אחר, עד עכשו יש לי להעמיד מלך המשיח, שכתוב בו "כי ילד ילד לנו".

אדני ידע כי הילדים רכים. אמר ליה יעקב, אני רואה שיסורין עתידין לבא מבניך על ילדי, אלא נהוג אתה בשררותך ושמש בכתרך עד שיעמד משיח מחלצי ויקבל המלכות ממך, שנאמר יעבר נא אדני לפני עבדו. עד [אשר] אבא אל אדני שעירה, זה בית גוברין. דרש רבי אחא, עתידין כל אמות העולם לבגד במלכות הרביעית ולפנותה מבינם ואין מניחין לה לא כרך ולא מדינה ודוחין אותה מאמה לאמה עד שמגעת לבית גוברין ומוצאה שם מלך המשיח ומשלים לו המלכות ומנהן הוא בורח לבצרה ונגלה עליו הקדוש ברוך הוא להרגו, והוא אמר ולא צוית (דברים ד, מב) "ונס אל אחת... הערים האל וחי", והקדוש ברוך הוא משיב לו לא קראת מה כתיב בצדו (במדבר לה, יט) "גאל הדם הוא ימית את הרצח", וכתיב (שמות ד, כב) "בני בכרי ישראל", וכתיב "אחי ורעי", וכתיב (שם קמח, יד) "לבני ישראל עם קרבו", וכתיב "דודי צח ואדום" וכתיב (ויקרא כה, מט) "או דדו או בן דדו יגאלנו". מיד הקדוש ברוך הוא תופס לשרו בציצת ראשו, ואליהו שוחטו ודמו נתז על בגדיו בחזרתו משם, אומר (ישעיה סג, א) "מי זה בא מאדום" וגו'.

עד אשר אבא אל אדני שעירה, אמר רבי אבהו, חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר מימיו, אפשר יעקב אמתי היה מרמה ביה אלא אימתי הוא בא אצלו, לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב "ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו".

תנו רבנן, ישראל שנזדמן לו כותי בדרך טופלו לימינו רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר, בסיף טופלו לימינו במקל טופלו לשמאלו עולין במעלה או יורדין בירידה, לא יהא ישראל למטה וכותי למעלה, אלא ישראל למעלה וכותי למטה ואל ישוח לפניו שמא יריץ גלגלתו. שאלו לאן אתה הולך, ירחיב לו את הדרך כדרך שהרחיב יעקב לעשו, דכתיב עד אשר אבא אל אדני שעירה, וכתיב (להלן פסוק יז) "ויעקב נסע סכתה" ומעשה בתלמידי רבי עקיבא, שהיו הולכין לכזיב פגעו בהן לסטים אמרו להן, לאן אתון הולכין, אמרו להון לעכו כיון שהגיעו לכזיב פרשו. אמרו להן, תלמידי מי אתם, אמרו, תלמידי רבי עקיבא. אמרו, אשריך רבי עקיבא ותלמידיך שלא פגע בהן אדם רע מעולם. רבי מנשיא הוה אזיל לבי תורתא פגעו ביה גנבי, אמרו ליה, היכן קאזלית אמר להן לפומפדיתא, כי מטא לבי תורתא פרש, אמרו ליה, התלמיד דיהודה רמאה את אמר להו, ידעתו ליה ניהוו הנך אינשי בשמתא אזלו עבדו גניבותא עשרין ותרתי שנין ולא אצלחו. כלהו שרו שמתיהו חד גרדנא דלא אתא שרא שמתיה, אכליה אריא והינו דאמרי אינשי, גרדנא דלא טיזן שמתא בצרא משניה תא חזי מה בין גנבי דבבל ללסטין דארץ ישראל.

**פסוק טו** ויאמר אציגה נא עמך מן העם אשר אתי. בקש ללוותו ולא קבל עליו. רבנו כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאים חד זמן לא אסתכל בה ונסיב עמיה רומאים, ולא הגיע לעכו עד שמכר פינס שלו.

**פסוק טז** וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה. וארבע מאות איש היכן היו, שמטו אחד אחד בפני עצמו, אמרו, לא נכוה בגחלתן אימתי פרע להן הקדוש ברוך הוא להלן, נמלט (שמואל א ל, יז) "ולא (נותר) [נמלט] מהם איש כי אם ארבע מאות איש [נער] אשר רכבו על הגמלים".

**פסוק יז** ויעקב נסע סכתה, כמה שנים עשה אבינו יעקב בסכת, רבי אבא בר כהנא אמר שמנה עשר חדש סכת ובית וסכת.

דרש רבי לוי, כל אותן שנים שעשה אבינו יעקב בבית אל כבד את עשו באותו דורון. רב אבין בשם רב הונא תשע שנים היה מכבד את עשו באותו דורון. רבי פנחס בשם רבי אבין כל אותן השנים שעשה יעקב אבינו בבית אל לא מנע מלנסך נסכים. אמר רב חנן, כל מי שהוא יודע לחשב כמה נסוכין נסך אבינו יעקב בבית אל יודע לחשב את מי טבריא.

**פסוק יח** ויבא יעקב שלם. (איוב ה, יט) "בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע" אי שית אנון קאימנא בהון, ואי שבע אנון קאימנא בהון XאY "ברעב פדך ממות" "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ" XבY (איוב שם) "ובמלחמה מידי חרב" "יש לאל ידי לעשות עמכם רע" XגY "בשוט לשון תחבא" קשה הלשון שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכה XדY ["ו]לא תירא משוד כי יבוא" עשו ואלופיו XהY (שם) "לשד ולכפן תשחק", זה לבן שהיה כפון על ממונו לשדדו XוY "כי עם אבני השדה בריתך" "ויקח מאבני המקום" XזY "וידעת כי שלום אהלך", מעשה ראובן ובלהה מעשה יהודה ותמר "ופקדת נוך ולא תחטא", אבינו יעקב בן שמנים וארבע שנים [היה] ולא ראה טפת קרי מימיו, "וידעת כי רב זרעך" לא נפטר אבינו יעקב מן העולם עד שראה ששים רבוא מבני בניו "תבוא בכלח אלי קבר", רבי יצחק אמר, תבוא בך לחלוחית רבנן אמרי "תבוא בכלח", שאינו חסר כלום שנאמר ויבא יעקב.

(תהלים קכט, א ב) "שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל" אמר לו הקדוש ברוך הוא, ויכלו לך אמר ליה "גם לא יכלו לי" ויבא יעקב שלם.

"רבות רעות", זה עשו ואלופיו. "צדיק", זה אבינו יעקב. "ומכלם יצילנו ה'", ויבא יעקב שלם (תהלים קכא, ח) "ה' ישמר צאתך" (לעיל כח, י) "ויצא יעקב מבאר שבע" "ובואך", ויבא יעקב שלם.

(תהלים קכו, ה ו) "הזרעים בדמעה", זה יעקב, שזרע את הברכות בדמעה "אולי ימשני אבי" "ברנה יקצרו", (שם כח) "ויתן לך האלהים מטל השמים". "הלוך ילך" "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם". "ובכה" (שם יא) "וישא את קלו ויבך". "נשא משך הזרע", שמשך זרעו. "בא יבוא ברנה נשא אלמתיו", אתא טען עולמין ועולמיתא.

ויבא יעקב שלם, אמר רב, שלם בגופו שלם בממונו ושלם בתורתו.

ויחן את פני העיר, אמר רב, מטבע תקן להן רבי יוחנן אמר, מרחצאות תקן להן.

לפי שכתוב (לעיל לב, לב) "והוא צלע על ירכו" ברם הכא שלם בגופו לפי שכתוב "ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו", ברם הכא שלם בבניו ואף על גב דאמר רבי אבא, תשע שנים היה מכבד את עשו באותו דורון, ברם הכא שלם בממונו. רבי יוחנן אמר אף שלם בתורתו אבל יוסף שכח (להלן מא, נא) "כי נשני אלהים את כל עמלי".

ויחן את פני העיר, חנן את הפנים שבעיר התחיל משלח להן דורונות. דבר אחר, התחיל מעמיד אטליסין ומכר בזול, הדא אמרה שצריך האדם להחזיק טובה למי שיש לו הנאה ממנו.

רבי שמעון בן יוחאי הוי טמון במערה שלש עשרה שנה הוא ובנו והיו אוכלין חרובין של גידורא עד שהעלה גופן חלדה, בסופה נפיק יתיב על פומא דמערתא, חמא חד ציד צד צפרין כד הוה שמע ברת קלא אמרה מן שמיא דמוס דמוס פסגא וכד הוה שמע ברת קלא אמרה ספקולא הות מתצדא אמר, צפור מבלעדי שמיא לא מתצד על אחת כמה וכמה נפש דבר נש נפק וחמא מליא משדכן ונתבטלה הגזרה אתון ואסחון בהדא בני דבית מוקד דטבריא אמר ליה בריה, אבא, כל הדא טבתא עבדא לן טבריא ולא אנן מדכין לה מן קטוליא מה עבד, נסב תורמוסא והוה קצרן תורמוסא ושדי קצוצותיה ומקלק בשוק, וכל אתר דהוה קטילא סליק, ואנון מדכין ונפקין עד זמן דדכי יתיה מן קטיליא כל מקום שלא היתה שם טמאה, תורמתא עומדת והוה מצין איזה מקום טמאה ואיזה מקום טהרה חמתה חד כותי עם דארעא. אמר, לית אנא אזיל ומשחק בהדין סבא דיהודאי אית דאמרי, מן הדא שוקא דגרגינא, ואית דאמרי, מן הדין שוקא דסקאי נסב קטיל וטמריה בשוקא דהוו מדכי בצפרא אזל אמר להון, אמרתן דדכי בן יוחאי טבריא אתון וחמון הדין קטילא צפה רבי שמעון ברוח הקדש שהוא נתנו שם אמר, גוזר אני על העליון שירד ועל התחתון שיעלה והוה כן וסליק ושבת בביתה ועבר בהדין מגדלא דצבעיא שמע קל דנקאי ספרא אמר לא אמרתן דדכי בר יוחאי לטבריא, אמרין אשכחן חד קטילא אמר, יבא עלי אם אין בידי הלכות כשער ראשי על טבריא [שהיא טהורה] חוץ מזה וזה ואתה לא היית במנין עמנו שנטהרה פרצת גדרן של חכמים, עליך נאמר (קהלת י, ח) "ופרץ גדר ישכנו נחש", מיד נעשה גל של עצמות.

עבר בהדא בקעתא דבית נטופא, חמא חד בר נש קאם ומלקט ספיחי שביעית אמר ליה, ולא ספיחי שביעית הן. אמר ליה, ולא אתה הוא שהתרת, לא כך תנינן, רבי שמעון אומר, כל הספיחין אסורין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה אמר ליה, והלא חברי חולקין עלי פרצת גדרן של חכמים, (שם) "ופרץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה.

דבר אחר, ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין לשבת מבעוד יום הדא אמרה ששמר יעקב אבינו את השבת קדם שנתנה (לעיל ברמז ע"א).

**פסוק יט-כ** ויקן את חלקת השדה. זה אחד משלשה מקומות שאין אמות העולם יכולות להונות את ישראל ולומר להן גזולין הן בידן, ואלו הן, מערת המכפלה וקבורתו של יוסף ובית המקדש. מערת המכפלה, "וישקל אברהם לעפרן את הכסף". בית המקדש, (דברי הימים א' כא, כה) "ויתן דויד לארנן במקום" וגו'. וקבורתו של יוסף, ויקן את חלקת השדה.

במאה קשיטה במאה אונקיאות במאה טלאים במאה סלעים. אמר רבי סימון ק' קמיליא ש' סלעים, ט' טריון יו"ד ה"א מאי עבדית הכא אלו חליות ודיקניתא וזמרגדין שדרכן להנתן בנזמים. ומי הוא כותב האוני אמר רבי ברכיה, י"ה כותב האוני ומי מעיד על האוני, י"ה מעיד הדא הוא דכתיב "ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל", יה מעיד עליהן שהן בני אבותיהם.

ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל, אמר ליה, אני אלוה בעליונים ואתה בתחתונים אמר לו הקדוש ברוך הוא, אפלו חזן [הכנסת] אינו נוטל שררה ואת נוטל שררה לעצמך, מחר בתך יוצאה ומתענה הדא הוא דכתיב ותצא דינה בת לאה.

במאה קשיטה, אמר רבי עקיבא כשהלכתי לאפריקא היו קורין למעה קשיטה.

מנין שקרא הקדוש ברוך הוא ליעקב אל, שנאמר ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל. אי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל, ויקרא לו יעקב אל מבעי(ה) ליה, אלא מי קראו אל, אלהי ישראל.