# פרק ל"ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayishlach/perek-34/

**פסוק א-ב** (יחזקאל טז, מד) "הנה [כל] המשל עליך ימשל [לאמר] כאמה בתה" לית תורתא נגחא עד דברתא בעיטא לית אתתא זני עד דברתא זני אמר ליה, אם כן לאה אמנו זונה היתה, אמר ליה לפי שכתוב (לעיל ל טז) "ותצא לאה לקראתו" יצאה מקשטת כזונה, לפיכך כתיב ותצא דינה בת לאה.

"וכחכי איש גדודים", כשם שהלסטים הללו יושבים על הדרך והורגים בני אדם ונוטלין את ממונם, כך עשו שמעון ולוי לשכם. (שם) "חבר כהנים", כשם שהכהנים מתחברים על הגרן לטל חלקם, כך עשו שמעון ולוי לשכם. "דרך ירצחו שכמה", מדרך רצחו לשכם +4(רמז קלד) (להלן פסוק לא) "ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו" מה הן נוהגים בנו כבני אדם של הפקר ומי גרם, ותצא דינה בת לאה.

(מ"ב יד, ט) "החוח אשר בלבנון" זה חמור אבי שכם "שלח אל הארז אשר בלבנון", זה יעקב (שם) "תנה את בתך לבני" "שכם בני חשקה נפשו בבתכם". (מ"ב שם) "ותעבר חית השדה וגו' "ותרמס" (להלן פסוק כו) "ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב", מי גרם, ותצא דינה בת לאה.

רבי ברכיה בשם רבי לוי לאחד שיש בידו לטרא של בשר וכיון שגלה אותה ירד העוף עליו וחטפה ממנו, כך ותצא דינה בת לאה וירא אתה שכם בן חמור, וישכב אתה, כדרכה, ויענה, שלא כדרכה.

**פסוק ה** והחריש יעקב עד באם, הדא הוא דכתיב "ואיש תבונות יחריש".

**פסוק ז** ובני יעקב באו מן השדה (כתוב ברמז ל"ז).

כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה, אפילו אמות העולם, שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמן מן הערוה.

**פסוק ח** שכם בני חשקה נפשו, אמר רבי שמעון בן לקיש, בשלשה לשונות של חבה חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל, בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. בדביקה שנאמר (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים בה' אלהיכם", בחשיקה שנאמר (שם ז, ז) "חשק ה' בכם", בחפיצה (מלאכי ג, יב) "כי תהיו אתם ארץ חפץ". ואנו למדים מפרשתו של אותו רשע, בדביקה, ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, בחשיקה, שכם בני חשקה נפשו בבתכם, בחפיצה, (להלן פסוק יט) "כי חפץ בבת יעקב". רבי אבא בן אלישע מוסיף עוד תרין באהבה ובדבור. באהבה, "אהבתי אתכם אמר ה'". בדבור, (ישעיה מ, ב) "דברו על לב ירושלים". ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע באהבה, (לעיל פסוק ג) "ויאהב את הנערה", בדבור "על לב" וידבר על לב הנערה, דברים שהן מנחמים את הלב אמר לה, אביך בשביל שדה אחת ראי כמה ממון הוציא, אני שיש לי לתן לך כמה נטעים, כמה שדות בית זרע, על אחת כמה וכמה.

**פסוק ט** והתחתנו אתנו, אמר רבי אלעזר, לעולם אין ישראל נותן אצבעו לתוך פיו של כותי וכו' והתחתנו אתנו "לא תתחתן בם".

**פסוק יב** הרבו עלי מאד מהר ומתן, מהר, פורנון ומתן, פרא פורנון.

**פסוק יג-יד** ויענו בני יעקב את שכם מה את סבור רמית דברים יש כאן ורוח הקדש משיבה, אשר טמא את דינה אחתם.

**פסוק כג** מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם, סברין למחפת ואתחפתון.

**פסוק כד** וישמעו אל חמור ואל שכם בנו, הוה חד מנהון טעון מובלתיה והוה אמר, שכם נסיב ומגבאי גזר.

(עמוס ה, יט) "כאשר ינוס איש מפני הארי", זה לבן שרדף אחריו לחטף את נפשו. (שם) "ופגעו הדב", זה עשו, שעמד על הדרך כדב שכול. (שם) "ובא (אל) הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש", זה שכם בן חמור שהיתה בתו של יעקב יושבת אהלים מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתפים ויצאה חוצה לראות בבנות הארץ ושללה ושכב עמה והרת וילדה את אסנת. ואמרו בני יעקב להרגה. אמרו, יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב, מה עשה יעקב כתב על ציץ של זהב שם הקדש ותלה על צוארה ושלחה. והכל צפוי לפני הקדוש ברוך הוא. וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה אותה כבת, ולקחה יוסף לאשה.

**פסוק כה** **רמז קלה** ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים. תנינן, מרחיצין את הקטן תני דבי רבי, מרחיצין את המילה אמר רבי אסי, על כרחין אית תניא מרחיצין את הקטן אמר רבי זעירא בכל שעה הוה רבי אסי אמר ליתני מתניתך, דתנן אין מונעין לא שמן ולא חמים מעל גבי המכה בשבת, ולא עוד אלא שמזלפין חמין על גבי המכה בשבת, ואם תאמר מרחיצין את (הקטן) [המילה] מאי שנא הוא מכת קטן ממכת גדול רבי אלעזר בן עזריה אמר, מרחיצין את הקטן ביום השלישי של מילה שחל להיות בשבת אמר רבי יעקב בר אחא, בכל שעה הוו רבי יונתן ורבי יוחנן מפקידין חיתא ואמרו להון, כל שקועים דאתון עבדין בחולה עבדין בשלישי שחל להיות בשבת שמואל אמר, מפני הסכנה [אמר ליה רבי יוסי], אם מפני הסכנה נעשה לו חמין בשבת דתנינן מיחם אדם אלונטית ונותנה על גבי כרסו בשבת. אמר רבי יהושע בן לוי, לית כאן אסור אלא מתר.

ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי, ממשמע שנאמר שמעון ולוי איני יודע שהן בני יעקב אלא שלא נטלו עצה מיעקב שמעון ולוי שלא נטלו עצה זה מזה.

אחי דינה, וכי אחות שניהם היתה והלא אחות כל השבטים היתה אלא לפי שנתנו נפשם עליה נקראת על שמם. ודכותה "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן", וכי אחות אהרן בלבד היתה והלא אחות שניהם היתה אלא לפי שנתן אהרן נפשו עליה נקראת על שמו. ודכותה, (במדבר כה, יח) "ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם", וכי אחותם היתה והלא בת אמתן היתה, אלא לפי שנתנה נפשה על אמתה נקראת אומתה לשמה.

איש חרבו, בני שלש עשרה שנה היו.

ויבאו על העיר בטח. בטוחים היו על כחו של זקן, ולא היה יעקב אבינו יודע שעשו בניו אותו מעשה, אמר, מה אני מניח את בני לפל ביד אמות העולם, אני נלחם כנגדן, הוא דהוא אומר לו ליוסף, "אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי".

**פסוק כו** ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו. היו גוררין בה ויוצאים אמר רב הונא, הנבעלת מערל קשה לפרוש, אמרה [ואני אנה] אוליך את חרפתי, עד שנשבע לה שמעון שהוא נושאה, הדא הוא דכתיב (להלן מו, י) "ושאול בן הכנענית" רבי יהודה אומר שעשתה כמעשה כנענית רבי נחמיה אומר, שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנען ורבנן אמרין נטלה שמעון וקברה בארץ כנען.

**פסוק ל-לא** ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי. צלולה היתה החבית ועכרתוה מסרת היא ביד הכנענים שהן עתידין לפל ביד בני אלא שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות כג, ל) "עד אשר תפרה ונחלת את הארץ", בששים רבוא, אמרו עכורה היתה החבית וצללנו אותה ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו, מה הן נוהגין בנו כבני אדם של הפקר. מי גרם, ותצא דינה בת לאה.