# פרק ל"ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayishlach/perek-35/

**פסוק א** "מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר", תבא מארה לאדם שהוא אוכל קדשים בלעו תני רבי חיא, תבא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש, ואין קדש אלא ישראל, שנאמר (ירמיה ב, ג) "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" (משלי שם) "ואחר נדרים לבקר", אחר אדם נדרו נתבקרה פנקסו "ואחר נדרים לבקר" צריך מכות, כמה דאת אמר (ויקרא יט, כ) בקרת תהיה.

ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל וגו'. בשעת עקתא נדרא, בשעת רוחא שטפא מהולתך טרשא אקיש עלה קום עלה בית אל, קום עלה לביתו של אל ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך, מה עשו נודר ואינו מקים, אף את נודר ואינך מקים.

**פסוק ב** ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסרו וגו', אין אנו בקיאים בדקדוקי עבודת אלילים כיעקב אבינו, דתנינן, מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת דרקון יוליך לים המלח אמר רבי יוחנן, כל כסות בכלל עבודת אלילים.

**פסוק ד** ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר. רבי ישמעאל ברבי יוסי סליק לצלאה בירושלם עבר בהדין פלטנוס וחמתיה חד שמראי אמר ליה, לאן את אזיל, אמר ליה, למצלא בירושלם. אמר ליה, ולא טב לך למצלא בהדין טורא בריכא ולא בביתא קלקלתא אמר ליה, אמר לכם למה אתם דומין, לכלב שהוא להוט אחר הנבלה, כך לפי שאתם יודעין שעבודה זרה טמונה תחתיו, שנאמר ויטמן אתם יעקב לפיכך אתם להוטין אחריו. אמרין, דין בעי מינסבה קם וערק בליליא.

**פסוק ה-ז** כי שם נגלו אליו (כתוב ברמז ???) ויסעו ויהי חתת אלהים. בשלשה מקומות נתכנסו אמות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניחן הקדוש ברוך הוא. שנאמר, ויסעו ויהי חתת אלהים שנית בימי יהונתן שנאמר (שמואל א יד, טו) "ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים" (וירב ביער לאכול). שלישית בימי יהושע אמר רבי אלעזר בקשו לרדף ולא הניחן הקדוש ברוך הוא, והיכן נתכנסו, בחצור, הדא הוא דכתיב "כל הערים העמדות על תלם" וגו' במסורת שרפה הקדוש ברוך הוא אמר למשה ומשה אמר ליהושע.

ויסעו ויהי חתת אלהים. אמרו, אם שני בני יעקב עשו הדבר הגדול הזה, אם יאספו כלם יכולים להחריב את העולם ונפל פחדו של הקדוש ברוך הוא עליהם לכך לא רדפו אחרי בני יעקב. ורבותינו אמרו, אף על פי שלא רדפו אחריהם בפעם ההיא אבל לאחר שבע שנים רדפו, ונתכנסו כל מלכי האמורי על בני יעקב ובקשו להרגם בבקעת שכם לפי שלאחר מכן חזר יעקב ובניו לשכם ועמדו שם וישבו שם, אמרו, לא די להם שהרגו כל אנשי שכם אלא שיורשים את ארצם. נתקבצו כלם ובאו עליהם להרגם. כיום שראה יהודה כך קפץ לתוך מערכת הרגלים הנלחמים עמהם והרג בתחלה לישוב מלך תפוח שהיה מכסה מראשו ועד רגליו בברזל ובנחשת והיה רוכב על הסוס והיה מורה חניתות בשתי ידיו מעל הסוס לפניו ולאחריו, לא יחטיא בכל מקום שהיה מטיל, כי היה גבוה בכחו לירות בשתי ידיו. כיון שראהו יהודה לא נתירא ממנו ולא מגבורתו. קפץ ורץ לקראתו, נטל אבן מן הארץ (בשקלה) [משקלה] ששים סלעים, והשליכה עליו, והוא היה רחוק ממנו שני חלקי ריס שהן מאה שבעים ושבע אמות ושליש והוא היה בא לקראת יהודה מקשט בכלי ברזל ומורה חניתות והכהו יהודה באותה האבן על מגנו והפילו מן הסוס. כיון שרצה לקום רץ יהודה ובקש להרגו קדם שיקום מן הארץ והוא מהר ועמד על רגליו לקראת יהודה וערך מלחמה כנגדו מגנו מול מגנו ושלף כידונו ובקש לחתך ראש יהודה, ויהודה הרים מגנו לנגד הכידון וקבל הכאת הכידון ופסק המגן לשנים. מה עשה יהודה, גזל והכהו בכידונו וקטע שתי רגליו למעלה מן הקרסולים ואז נפל לארץ וכידונו נפל מידו וקפץ וקטע ראשו. ועד שהיה חולץ שריונו באו עליו תשעה חבריו. הראשון שהגיעו נטל יהודה אבן והכהו את ראשו ומגנו נפל מידו ולקחו יהודה, ועמד לקראת השמונה. ולוי אחיו הגיע ובא ועמד אצלו וירה אבן והרג לאילון מלך געש. ויהודה הרג כל השמנה ויעקב אביו קרב והרג לזירורי מלך שילה וכלם לא קמו לקראת בני יעקב, ועוד לא היה להם לב לעמד אלא לנוס. ובני יעקב רדפו אחריהם והרג מהם יהודה ביום ההוא אלף קדם שיבא השמש. ושאר בני יעקב יצאו מתל שכם מן המקום שהיו עומדין בצדו ורדפו אחריהם בהר עד שיצאו לחצר העיר. ולפני חצר העיר היה להם מלחמה כבדה מן אותה המלחמה שנלחמו עמהם בבקעת שכם. וירה יעקב חצים והרג לפרעתון מלך חצר ופסוסי מלך סרטן וללבן מלך ארם לשבר מלך מהנהי. ויהודה היה ראשון ועלה לחומה של חצר וארבעה גבורים ערכו מלחמה עם יהודה קדם שהגיע נפתלי אצלו, שהיה עולה אחריו. וטרם שעלה הרג לאותם ארבעה גבורים ונפתלי קפץ ועלה אחריו. עמד יהודה לימין החומה ונפתלי לשמאל החומה והתחילו להרוג בהם. ושאר בני יעקב דלגו ועלו אחריהם ושברו אותן ביום ההוא וכבשו לחצר. והרגו כל הגבורים ולא הניחו איש שלא הרגוהו ושבו כל השבי.

ביום השני הלכו לסרטן וגם בה היה עמם מלחמה כבדה עיר גבוהה ותלה גבוה וכתשה לכל מי שקרב אצלה, ולא היה מקום לקרב אצל החומה, משום שחזק היה השור וגבוה מאד ולא היה מקום ללכדה. ביום ההוא כבשו אותה ועלו לחומה וקדם יהודה ועלה ראשון מן המזרח, גד עלה מן המערב, עלו שמעון ולוי מן הצפון, עלו ראובן ודן מן הדרום. קרבו נפתלי ויששכר והדליקו צירי השערים. ועל החומה היה עמם מלחמה כבדה עד שעלו סיעת חבריהם שם. עמדו לנגדם על המגדל קדם שכבש יהודה את המגדל. ואחר כך עלה יהודה לראש המגדל והרג מאתים איש על גג המגדל טרם שירדו ממנו כל בני העיר, לכדו והרגו כל הגוים ולא החיו מהם איש, מפני שהאנשים חזקים וקשים היו למלחמה, והוציאו כל השבי משם וחזרו לאחוריהם והלכו לתפוח מפני שיצאו אנשי תפוח להציל מידם השבי שלקחו מחצר העיר. והלכו משם לארבל והרגו לאותם אנשים שיצאו להציל השבי.

ביום השלישי הלכו לתפוח בעת הבקר. וכאשר היו מקבצים השבי ובני שילה באו אצלם לעשות מלחמה אז חלצו עצמם ויצאו אחריהם והרגו כלם קדם חצות היום, ונכנסו אחר הנשים לתוך שילה ולא נתנו להם יד לעמוד. בו ביום לכדו העיר והוציאו כל השבי לסיעת חבריהם שהניחו בתפוח, באו אצלם ועמהם שלל תפוח.

ביום הרביעי היו עוברים נגד מחנה שביר. יצאו אף הם להציל את השבי וירדו מהם תוך הבקעה וקבצו ועלו אחריהם והרגום קדם שעלו המעלה. בו ביום יצאו אנשים ממחנה שביר לנגדם, היו משליכים עליהם אבנים. בו ביום לכדום והרגו כל הגבורים והצילו לכל השבי ודבקוהו לאותו שהיה עמהם.

ביום החמישי הלכו לגעש, משום ששמעו שנאספו שם עם רב מן האמוריים והיו אומרים שהיו באים עליהם. ועיר חזקה היתה געש, אחת מן ערי מלכי האמורי. הלכו לשם וערכו מלחמה עם העיר עד חצות היום, ולא יכלו ללכדה מפני ששלש חומות היו לה חומה לפנים מחומה, והתחילו מצערין להן והיו מחרפין להן. באותה שעה עלתה חמתו של יהודה ורוח קנאת גבור נכנסה בו וקפץ בכל כחו ועלה ראשון לחומה. ושם הגיע יהודה למות, אלו לא היה יעקב אביו שם היה נהרג, שהוא משך בקשתו והרג מן ימין ומן שמאל, מן ימין היו משליכין עליו אבנים, ומן שמאל ומלפניו היו עומדין למלחמה וכלן היו מבקשין לטרדו מן החומה. וכאשר עלה דן אחיו הבריחום מעט מן החומה ונפתלי שלישי מאחריהם. ושמעון ולוי כבשו ועלו מערב וחמשתן השעו ולא נתנו להם יד לעמד והרגו בהם רבים הרוגים עד זמן שהיה מושך נחל של דם מדמן. ולכדו העיר בעת נטה השמש למערב והרגו כל הגבורים ביום ההוא והוציאו את השבי והלכו ונפשו מחוץ לעיר משום שיגעים היו. ביום ששי נתקבצו כל האמורים ובאו אצלם בלא כלי מלחמה והיו משתחוים להם ובקשו מהם שיעשו שלום ואז עשו עמהם שלום ונתנו להם מתנה ולכל ארץ חרריה, ואז עשה יעקב עמהם שלום ושלחו לבני יעקב כל הצאן ששבו מהם שנים באחד, ונתנו להם מס והחזירו להם כל השבי, ונטה יעקב לתמנה ויהודה לארבאל ומשם והלאה עמדו בשלום מן האמוריים.

וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב ויש אומרים, מפני הבושה שאמרו רבותינו שבודאי לפי שפנה עשו כליו מפני יעקב והלך לא שהסיר הקנאה מלבו אלא (עמוס א, יא) "ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח". אף על פי שהלך לו באותו זמן לאחר זמן בא עליו למלחמה, היא השנה שמתה לאה והיו יעקב ובניו יושבין באבלות וקצת בניו היו מתנחמין להם. בא עלהם בחיל גדול עורכי מלחמה לובשי שריון של ברזל ונחשת, והיו מזינין כלם מגנים וקשתות וכידונים, והיו ארבעה אלף גבורים והקיפו לבירה אחת שהיו חונים שם יעקב ובניו הם ועבדיהם ובניהם וכל אשר להם כי נתקבצו כלם לשם לנחם יעקב על אבלות לאה, והם יושבים בשלוה ולא עלה על לבם שיבא עליהם אדם להלחם עמם. ולא ידעו עד שדבקו כל החיל לאותה בירה לבד יעקב ובניו היו שם ומאתים עבדים שלהם. כיון שראה יעקב לעשו שהחציף פניו לבא עליהם למלחמה להרג אותם בתוך הבירה והיה מורה עליהם חצים, באותה שעה עמד יעקב על חומת הבירה והיה מדבר עם עשו אחיו דברי שלום רעות ואחוה ולא קבל ממנו עשו. מיד ענה יהודה ליעקב אביו, עד מתי אתה מאריך עמו דברי שלומים ואהבה והוא בא עלינו כאויב לבושי שריונים להרגנו. כיון ששמע כן משך בקשתו והרג לאדורם האדמי ועוד משך קשתו והכה לעשו בכסא (צ"ל בכסל) ימנית ואז נחלה מן החץ. נשאוהו בניו והרכיבוהו על העיר והלך ומת שם באדורין ויש אומרים, לא מת שם וכו'. ואז יצא יהודה ראשון ונפתלי וגד עמו לדרום הבירה וחמשים עבדים עמהם מעבדי יעקב אביהם, ולוי ודן ואשר יצאו למזרח הבירה וחמשים עבדים עמהם, ויצאו ראובן ויששכר וזבולון לצפון הבירה וחמשים עבדים עמהם ויצאו שמעון ובנימין וחנוך בן ראובן למערב הבירה וחמשים עבדים עמהם. ויוסף לא היה כי כבר היה נמכר. באותה שעה החזיק יהודה למלחמה. נכנס תוך החיל הוא ונפתלי וגד ולכדוהו לאותו מגדל של ברזל וקבלו במגנם חלוקי אבנים שהיו מקלעים עליהם והשמש חשך עליהם מפני קליעת אבנים וירית חצים ובליסטראות שהיו משליכים עליהם. ויהודה נכנס ראשון לתוך החיל והרג מהן ששה גבורים, ונפתלי וגד הלכו עמו אחד מימין ואחד משמאל והם היו משמרים אותו שלא יהרגוהו החיל. וגם הם הרגו בחיל ד' גבורים, כל אחד הרג שנים. וגם חמשים עבדים שהיו עמהם עזרום וקרבו עמהם להלחם בם והרגו איש את אישו חמשים הגבורים. ובכל זאת לא יכלו יהודה ונפתלי וגד לטרד החיל מדרום הבירה ולא הסיעום ממקומם. ואז נתחזקו למלחמה ויאספו כלם וילחמו בו ויהרגו מהם איש אישו. ובכל זאת לא הבריחום ממקומן אלא עמדו החיל לקראתם ערוכים למלחמה ברגליהם. ואז נתחזקו יהודה ואחיו ועבדיהם ונאספו יחדו ונלחמו בהם והרגו מהם כל איש שנים מן החיל. וכיון שראה יהודה שהיו עומדים החיל על עמדם [ו]לא יכלו להסיעם אזרו חיל ועצת גבורה לבשתו, ויהודה ונפתלי וגד נתחברו יחד ונכנסו תוך אנשי המלחמה והרג בהם עשרה גבורים, ונפתלי וגד הרגו בהם שמנה גבורים. וכיון שראו עבדיהם שנתחזקו יהודה ואחיו ונכנסו לתוך עמק המלחמה נתחזקו גם הם לעמד עמהם להלחם בם, והיה יהודה מכה בחיל מן ימינו ומן שמאלו מאה גבורים ונפתלי וגד היו הורגין אותם אחריו עד שטרדו כל החיל מדרום הבירה מדת ריס. כיון שראו החיל שהיו לקראת יהודה שנשתברו לפני יהודה ואחיו, אז חרדו ונאספו כלם למלחמה וערכו מלחמה עם יהודה ואחיו ועמדו על עמדם להלחם בם בזרוע חיל וכן לוי ואותם שהיו עמו, וכן ראובן ואותם שהיו עמו ושמעון ואותם שהיו עמו וכן עמדו שכנגדם למלחמה ומסרו נפשם להלחם בם בחזקה. כיון שראה יהודה שנתחזקו ונתקבצו כל החיל למלחמה ועשו בדרך אחד להלחם עמם ועמדו על מעמדם לערך עמהם מלחמה תלה עיניו להקדוש ברוך הוא לעזר להם לפי שיגעים היו מכבד המלחמה ולא היו יכולים להלחם בם. באותה שעה קבל הקדוש ברוך הוא תפלתם וראה בצרתם ועזרם והוציא רוח סערה מאוצרותיו ונשבה נגד פניהם ומלאה כל עיניהם חשך ואפלה לא ראו להלחם, ועיני יהודה ואחיו היו מצהירות כי הרוח באה להם מאחריהם, והתחילו יהודה ואחיו להרג בהם ויפלו ההרוגים ארצה כאשר יפיל הקוצר קצירו ועמרי אלמותיו ועשה אותן גדישים, שהרגו כל החיל שבא לפניהם לדרום הבירה. וראובן שמעון ולוי עמהם עמדו למלחמה לקראת החיל שהיו לפניהם. ואחר שהרגו יהודה ואחיו כל אנשי החיל שהיו לקראתם הלכו אצל אחיהם לעזר להם, ורוח סערה הממלאה עיני שונאיהם חשך, וראובן ושמעון ולוי וכל שעמהם נפלו בהם והרגו בהם והפילום ארצה גדישים גדישים עד שהרגו כל החילים שהיו לקראת יהודה, וראובן ולוי שהיו נגד שמעון נפלו ארבע מאות גבורים (עושים) עושים מלחמה וברחו שש מאות הנותרים גבורים הם וארבע בני עשו רעואל יעוש יעלם קרח. ואליפז לא רצה לילך עמהם כי היה יעקב אבינו רבו. ורדפו בני יעקב אחריהם עד ארודין העיר והניחו לאביהם עשו מת מוטל בארודין, והם ברחו להר שעיר למעלה עקרבים. ובני יעקב נכנסו ונחו שם בלילה ההוא ומצאו לעשו מת מטל וקברוהו מפני כבוד אביהם. ויש אומרים לא מת שם אלא יצא מארודין חולה וברח עם בניו להר שעיר. למחר חלצו עצמם בני יעקב ורדפו אחריהם והלכו וצרו אותן בהר שעיר במעלה עקרבים. יצאו בני עשו וכל אותן אנשים שברחו ונפלו לפני בני יעקב ונשתטחו לפניהם והתחננו להם עד שעשו עמם שלום ונתנום למס עובד.

במאה קשיטה אמר רבי עקיבא כשהלכתי לאפריקא היו קורין למעה קשיטה. מנין שקרא הקדוש ברוך הוא ליעקב אל, שנאמר: ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל. אי סלקא דעתך למזבח קרא לה יעקב אל, ויקרא לו יעקב אל מבעיא לה, אלא מי קראו אל אלהי ישראל.

הנה [כל] המשל עליך ימשל [לאמר] כאמה בתה. לית תורתא נגחא עד דברתא בעיטא, לית אתתא זני עד דברתא זני. אמרו לו: אם כן לאה אמנו זונה היתה אמר להם: לפי שכתוב: ותצא לאה לקראתו יצאה מקשטת כזונה, לפיכך כתיב: ותצא דינה בת לאה. וכחכי איש גדודים כשם שהלסטים הללו יושבים על הדרך והורגים בני אדם ונוטלין את ממונם, כך עשו שמעון ולוי לשכם. חבר כהנים כשם שהכהנים מתחברים על הגרן לטול חלקם, כך עשו שמעון ולוי לשכם. דרך ירצחו שכמה מדרך רצחו לשכם.

ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו מה הן נוהגים בנו כבני אדם של הפקר, ומי גרם, ותצא דינה בת לאה. החוח אשר בלבנון זה חמור אבי שכם. שלח אל הארז אשר בלבנון זה יעקב. תנה את בתך לבני שכם בני חשקה נפשו בבתכם. ותעבר חית השדה וגו' ותרמוס ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב. מי גרם, ותצא דינה בת לאה. רבי ברכיה בשם רבי לוי: לאחד שיש בידו ליטרא של בשר וכיון שגלה אותה ירד העוף עליו וחטפה ממנו, כך: ותצא דינה בת לאה וירא אתה שכם בן חמור. וישכב אתה כדרכה, ויענה שלא כדרכה. והחרש יעקב עד באם הדא הוא דכתיב: ואיש תבונות יחריש. ובני יעקב באו מן השדה (כתוב ברמז ל"ז). כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה אפי' אמות העולם, שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמן מן הערוה. שכם בני חשקה נפשו אמר רבי שמעון בן לקיש: בשלשה לשונות של חבה חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל: בדביקה בחשיקה ובחפיצה. בדביקה שנאמר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם, בחשיקה שנאמר: חשק ה' בכם, בחפיצה כי תהיו אתם ארץ חפץ. ואנו למדים מפרשתו של אותו רשע. בדביקה ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, בחשיקה שכם בני חשקה נפשו בבתכם, בחפיצה כי חפץ בבת יעקב. רבי אבא בן אלישע מוסיף עוד תרין: באהבה ובדבור. באהבה אהבתי אתכם אמר ה'. בדבור דברו על לב ירושלים. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע. באהבה ויאהב את הנערה. בדבור על לב וידבר על לב הנערה דברים שהן מנחמים את הלב. אמר לה: אביך בשביל שדה אחת ראי כמה ממון הוציא, אני שיש לי לתן לך כמה נטעים כמה שדות בית זרע על אחת כמה וכמה.

והתחתנו אותנו. אמר רבי אלעזר: לעולם אין ישראל נותן אצבעו לתוך פיו של גוי וכו'. והתחתנו אתנו לא תתחתן בם. הרבו עלי מאד מהר ומתן. מהר פרנון. ומתן פרא פרנון.

ויענו בני יעקב את שכם מה את סבור רמית דברים יש כאן, ורוח הקודש משיבה: אשר טמא את דינה אחותם.

מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם סברין למחפת ואתחפתון. וישמעו אל חמור ואל שכם בנו הוה חד מנהון טעון מובלתה. והוה אמר: שכם נסיב ומגבאי גזר.

כאשר ינוס איש מפני הארי זה לבן, שרדף אחריו לחטף את נפשו. ופגעו הדב זה עשו, שעמד על הדרך כדב שכול. ובא (אל) הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש זה שכם בן חמור, שהיתה בתו של יעקב יושבת אהלים. מה עשה שכם בן חמור, הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתפים, ויצאה חוצה לראות בבנות הארץ, ושללה ושכב עמה והרת וילדה את אסנת. ואמרו בני יעקב להרגה, אמרו: יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב. מה עשה יעקב, כתב על ציץ של זהב שם הקדש ותלה על צוארה ושלחה. והכל צפוי לפני הקדוש ברוך הוא, וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע, שהיתה אסנת ראויה ליוסף, והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה אותה כבת, ולקחה יוסף לאשה.

ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים תנינן: מרחיצין את הקטן, תני דבי רבי: מרחיצין את המילה. אמר רבי אסי על כרחן אית תניא מרחיצין את הקטן. אמר רבי זעירא: בכל שעה הוה רבי אסי אמר לי: תני מתניתך, דתנן: אין מונעין לא שמן ולא חמים מעל גבי המכה בשבת, ולא עוד אלא שמזלפין חמין על גבי המכה בשבת, ואם תאמר: מרחיצין את הקטן מאי שנא הוא מכת קטן ממכת גדול, רבי אלעזר בן עזריה אמר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי של מילה שחל להיות בשבת אמר רבי יעקב בר אחא: בכל שעה הוו רבי יונתן ורבי יוחנן מפקידין חיתא ואמרו להון: כל שקועים דאתון עבדין בחולה עבדין בשלישי שחל להיות בשבת. שמואל אמר: מפני הסכנה. [אמר לו רבי יוסי:] אם מפני הסכנה נעשה לו חמין בשבת, דתנינן: מחם אדם אלנטית ונותנה על גבי כרסו בשבת. אמר רבי יהושע בן לוי: לית כאן אסור אלא מתר.

ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי ממשמע שנאמר: שמעון ולוי, איני יודע שהן בני יעקב, אלא שלא נטלו עצה מיעקב. שמעון ולוי שלא נטלו עצה זה מזה.

אחי דינה וכי אחות שניהם היתה, והלא אחות כל השבטים היתה, אלא לפי שנתנו נפשם עליה נקראת על שמם. ודכותה ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וכי אחות אהרן בלבד היתה והלא אחות שניהם היתה, אלא לפי שנתן אהרן נפשו עליה נקראת על שמו. ודכותה ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם וכי אחותם היתה והלא בת אמתן היתה, אלא לפי שנתנה נפשה על אמתה נקראת אמתה לשמה.

איש חרבו בני י"ג שנה היו. ויבאו על העיר בטח בטוחים היו על כחו של זקן. ולא היה יעקב אבינו (יודע שעשו) [רוצה שיעשו] בניו אותו מעשה. [וכיון שעשו,] אמר: מה אני מניח את בני לפל ביד אמות העולם, אני נלחם כנגדן: הוא דאמר לה ליוסף: אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי.

ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו היו גוררין בה ויוצאים. אמר רבי הונא הנבעלת מערל קשה לפרש. אמרה: [ואני אנה] אוליך את חרפתי, עד שנשבע לה שמעון שהוא נושאה, הדא הוא דכתיב: ושאול בן הכנענית. רבי יהודה אומר: שעשתה כמעשה כנענית. רבי נחמיה אומר: שנבעלה מחוי, שהוא בכלל כנען. ורבנן אמרין: נטלה שמעון וקברה בארץ כנען.

ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי צלולה היתה החבית ועכרתוה. מסרת היא ביד הכנענים שהן עתידין לפל ביד בני, אלא שאמר לו הקדוש ברוך הוא: עד אשר תפרה ונחלת את הארץ בששים רבוא. אמרו: עכורה היתה החבית וצללנו אותה. ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו מה הן נוהגין בנו כבני אדם של הפקר. (מי גרם, ותצא דינה בת לאה).

מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר תבוא מארה לאדם שהוא אוכל קדשים בלעו. תני רבי חיא: תבוא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש, ואין קדש אלא ישראל, שנאמר: קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. ואחר נדרים לבקר אחר אדם נדרו נתבקרה פנקסו. ואחר נדרים לבקר צריך מכות, כמה דאת אמר: בקרת תהיה.

ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל וגו' בשעת עקתא נדרא, בשעת רוחא שטפא. מהולתך טרשא אקיש עלה קום עלה בית אל קום עלה לביתו של אל. ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך מה עשו נודר ואינו מקיים אף את נודד ואינך מקיים.

ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסרו וגו' אין אנו בקיאים בדקדוקי עבודת אלילים כיעקב אבינו, דתנינן: מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת דרקון יוליך לים המלח. אמר רבי יוחנן: כל כסות בכלל עבודת אלילים.

ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר רבי ישמעאל ברבי יוסי סליק לצלאה בירושלם. עבר בהדין פלטנוס וחמתה חד שמראי, אמר לה: לאן את אזיל, אמר לה: למצלא בירושלם. אמר לה: ולא טב לך למצלא בהדין טורא בריכא ולא בביתא קלקלתא, אמר לה: אמר לכם למה אתם דומין. לכלב שהוא להוט אחר הנבלה, כך לפי שאתם יודעין שעבודה זרה טמונה תחתיו, שנאמר: ויטמן אתם יעקב, לפיכך אתם להוטין אחריו. אמרין: דין בעי מנסבה. קם וערק בליליא.

כי שם נגלו אליו (כתוב ברמז י"ו).

ויסעו ויהי חתת אלהים בשלשה מקומות נתכנסו אמות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניחן הקדוש ברוך הוא. שנאמר: ויסעו ויהי חתת אלהים. שנית בימי יהונתן, שנאמר: ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים (וירב היער לאכל). שלישית בימי יהושע אמר רבי אלעזר: בקשו לרדף ולא הניחן הקדוש ברוך הוא. והיכן נתכנסו, בחצור. הדא הוא דכתיב: כל הערים העמדות על תלם וגו'. במסרת שרפה, הקדוש ברוך הוא אמר למשה ומשה אמר ליהושע.

**פסוק ו** ויבא יעקב לוזה, למה נקרא שמה לוז וכו' (לעיל פסיקתא).

**פסוק ח-י** ותמת דברה מינקת רבקה וגו', לשון יוני הוא "אלון", אחר עד שהוא משמר אבלה של דבורה באתה לו בשורת אמו הדא הוא דכתיב וירא אלהים אל [יעקב] עוד [ויברך אתו], מה ברכה ברכו, ברכת אבלים ברכו.

הדא הוא דכתיב , "יזכר עון אבתיו וחטאת אמו אל תמח" וכי אבותיו של עשו רשעים היו צדיקים היו, יצחק אביו, אברהם זקנו, אלא חטא שחטא על אבותיו אברהם גרע חמש שנים משנותיו יצחק כהו עיניו רבקה מתה והוציאו מטתה בלילה, אמרי, מאן יפוק קמוה יצחק כהו עיניו, יעקב בבית לבן, יפוק רשיעא קומה דימרון ליטי ביזיא דהכדין אינוק הוציאו מטתה בלילה, אף הכתוב לא פרסם מתתה אלא מן הצד, ויקרא שמו אלון בכות עד שהוא משמר אבלה באתה לו בשורת אמו.

יצא מארם נהרים ובא לו לסכות, עשה שם שמנה עשר חדשים, שנאמר (לעיל לג, יז) "ויעקב נסע" וגו' ובית אל עשה ששה חדשים, מקריב עולות וזבחים. יצא משם, נולד בנימין ומתה רחל בדרך. בו בפרק מתו רבקה ודבורה, ונמצאת רחל מתה בת שלשים ושש שנה ולאה לא עברה על ארבעים וארבע שנה ורחל ולאה נשאו בנות עשרים ושתים שנה בא לו אל יצחק אביו ושמשו עשרים ושתים שנה, (להלן לז, ב) "אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה" בו בפרק מתה (רחל).

כתיב (תהלים פו, יז) "עשה עמי אות לטובה, ויראו שנאי ויבשו כי אתה ה' עזרתני". ויסעו ויהי חתת אלהים "ונחמתני", בברכת אבלים.

וירא אלהים אל יעקב עוד וגו', רבי יצחק פתח, "מזבח אדמה תעשה לי" וגו' ומה זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, כדכתיב (שם) "אבוא אליך וברכתיך", יעקב שאיקונין שלו חקוק בכסאי על אחת כמה וכמה.

רבי לוי פתח, "ושור ואיל לשלמים" וגו' "ברוך אתה בבאך", בבואו לבית חמיו נטען ברכות, "ואל שדי יברך אתך". בצאתו מבית חמיו נטען ברכות, וירא אלהים אל יעקב וגו'.

רבי ברכיה פתח, (איוב כב, כח) "ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור" על שני דרכיך, בבואו לבית חמיו נטען ברכות, בצאתו מבית חמיו נטען ברכות. (ישעיה מד, כו) "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים" מלאך אחד נגלה על אבינו יעקב ואמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך וכו' ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה על אחת כמה וכמה.

וירא אלהים אל יעקב עוד. כבראשונה, מה בראשונה על ידי מלאך אף שניה על ידי מלאך. אמר רבי אבא בר כהנא, "עוד", איני מיחד שמי על בריה.

**פסוק יא** אני אל שדי פרה ורבה, ולא פרו ורבו, האיש מצוה על פריה ורביה [ואין האשה מצוה על פריה ורביה].

**רמז קלו** פרה ורבה וגו' ראובן כבר מבחוץ שמעון כבר הוא מבחוץ ובנימין כבר יצא מחלציו ועדין הוא במעי אמו אלא גוי זה בנימין וקהל גוים, זה אפרים ומנשה, ומלכים מחלציך יצאו, זה ירבעם ויהוא רבנן אמרין, אפשר אבנר אדם צדיק חולק על מלכות בית דוד אלא מדרש דרש והמליך את איש בשת, הדא הוא דכתיב ומלכים מחלציך יצאו זה שאול ואיש בשת. ומה ראו לרחק ולקרב מקרא קראו ורחקו, מקרא קראו וקרבו. מקרא קראו ורחקו, "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" מקרא קראו וקרבו, גוי וקהל גוים יהיה ממך.

עתידין בניך לעשות כקהל עמים מה קהל עמים מקריבין בשעת אסור במה, אף בניך מקריבין בשעת אסור במה רבי יוחנן מיתי לה מן הדא (מ"א יח, לא) "ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו' ישראל יהיה שמך" שמשעה שנתן לו השם הזה נאמר לו גוי וקהל גוים יהיה ממך ואית דמיתין לה מהכא, (דברים לג, יח) "עמים הר יקראו" משיעשו בניך כעמים להרו של זבולן יקראו "שם יזבחו" אסור במה אין כתיב כאן, אלא "זבחי צדק" עושה עמהם צדקה ומקבל את קרבנם.

גוי וקהל גוים, לחיב על כל שבט ושבט דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר, לחיב על כל קהל וקהל.

**פסוק יג** ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן מרכבה (כתוב ברמז קא).

**פסוק טז** ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ, בשעה שארץ חלולה ככברה והבר מצוי רבנן אמרי, כבר הבר מצוי ועונת גשמים עברה ועדין השרב לא בא.

ותלד רחל ותקש בלדתה, שלש הן שנתקשו בשעת לדתן ומתו. XאY רחל, ותקש בלדתה. XבY אשת פנחס, (שמואל א ד, יט) "וכלתו אשת פינחס הרה ללת" וגו'. XגY ומיכל בת שאול, דכתיב "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה", עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה, הדא הוא דכתיב (שם ג, ה) "והששי יתרעם לעגלה", למה נקרא שמה עגלה שפעת כעגלה ומתה.

**פסוק יז** ויהי בהקשתה בלדתה. שני תלמידים של רבי יהושע שנו עטיפתם בשעת השמד פגע בהן איסטרטיגוס אחד, אמר להם אם בניה אתם תנו נפשכם עליה ואם אין בניה אתם למה אתם נהרגים אמרו לו, בניה אנו ועליה אנו נהרגים וכו' אמר להם, שלש שאלות אני שואל אתכם, אם אתם משיבין לי מוטב, ואם לאו אני ממיר אתכם. אמר להם, כתוב אחד אומר "נצב לריב ה'" וכתוב אחד אומר (יואל ד, יב) "כי שם אשב לשפט את כל הגוים". אמרו לו, בשעה שהקדוש ברוך הוא דן את ישראל דן אותן מעמד ומקצר בדין, ובשעה שהוא דן את אמות העולם דן אותן מישב ומאריך בדין, ואחר כך פוסק הדין. אמר להם, לא כך דרש יהושע רבכם אלא זה וזה באמות העולם, משהוא דן אותן מדקדק בדין ומאריך בדין ואחר כך עומד ונעשה אנטדיקוס כנגדן אמר להם, מהו דכתיב (משלי כח, יט) "עבד אדמתו ישבע לחם". אמרו לו, מוטב מי שחוכר שדה אחת ומעדרה ומזבלה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן אמר להם, לא כך דרש יהושע רבכם, אלא "עובד אדמתו" אלו ישראל "ישבע לחם" ישבע לחמו לעולם הבא וכו'. אמר להם, מהו דכתיב ויהי בהקשתה בלדתה אמרו לו, כך משיבין נפשה של חיה ואומרין לה בשעת הלידה, אל תיראי כי בן זכר ילדת. אמר להם, לא כך דרש יהושע רבכם אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו וכו', תאומה יתרה נולדה עם בנימין.

**פסוק יח** ויהי בצאת נפשה כי מתה וגו' בן אוני, בן צערי בלשון ארמי. ואביו קרא לו בנימין בלשון קדש.

**פסוק יט** ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה, מה ראה אבינו יעקב לקבר את רחל בדרך אפרת, אלא צפה שהגליות עתידות לעבר שם וקברה שם, שתהא מבקשת עליהם רחמים. הדא הוא דכתיב "כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".

**פסוק כב-כג** ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא אמר רבי סימון, קשה הוא לפני הקדוש ברוך הוא לעקר שלשלת יוחסין ממקומה הדא הוא דכתיב (דברי הימים א' ה, א) "ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו [לבני יוסף] וגו' ולא להתיחש לבכרה", אמר מעתה בכורת ממון נטלה ממנו, ולא בכורת יוחסין רבי לוי ורבי סימון, חד אמר לא לראובן להתיחס וחד אמר אין מיחסין ליוסף אלא לראובן, ואפלו בשעת הקלקלה אין מיחסין אלא לראובן. הדא הוא דכתיב ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר.

+4(רמז קלז) בני לאה בכור יעקב ראובן. ראובן בכור לעבור, בכור לבכורה בכור לנחלה בכור לתשובה בכור לנבואה (הושע א, ב) "תחלת דבר ה' בהושע".

אמר רב שמואל בר נחמן, כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר, מלמד שכלן שקולין כאחת. אלא מה אני מקים וישכב את בלהה פילגש אביו, שבלבל מצע אביו ומעלה עליו הכתוב כאלו שכבה. רבי שמעון בן אלעזר אומר, מצל אותו צדיק מאותו עון, ולא חטא בא לידו, אפשר עתיד זרעו לעמד על הר עיבל ולומר (דברים כז, כ) "ארור שכב עם אשת אביו" ויבוא חטא זה לידו ומה אני מקים וישכב, עלבון אמו תבע אמר, אם אחות אמי תהא צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי עמד ובלבל מצעה. אחרים אומרים, שתי מצעות בלבל, אחת של אביו ואחת של שכינה הינו דכתיב "אז חללת יצועי עלה" כתנאי "פחז כמים אל תותר", רבי אליעזר אומר פזת"ה חבת"ה זלת"ה רבי יהושע אומר, פסע"ת על דת חטא"ת זני"ת. רבן גמליאל אומר, פלל"ת חלת"ה זרח"ה תפלתך רבי אלעזר המודעי אומר, "ז"עזעת הרתעת "פ"רח"ה חט"א ממ"ך רבי ירמיה בר אבא אמר, "ז"כרת ענשו של דבר, "ח"לית עצמך חלי גדול, "פ"רשת מלחטא.