# פרק ל"ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bereshit/vayishlach/perek-36/

**פסוק ה** אלה בני לאה (כתוב בפסוק אשה כי תזריע) ואהליבמה ילדה את יעוש ואת יעלם ואת קרח. כתיב (ירמיה מט, י) "כי אני חשפתי את עשו קלפת בצלים כל כך למה "גליתי את מסתריו" כדי לגלות הממזרים שבו. וכמה ממזרים העמיד, רב אמר, שלשה לוי אמר, ארבעה קרח דהכא ממזר הוא.

**פסוק ו** וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. רבי אליעזר אומר, מפני שטר חוב, רבי יהושע (בן לוי) אמר, מפני XהבושהY.

ויקח עשו את נשיו וגו'. כותי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, כתוב בתורתכם (שמות כג, ב) "אחרי רבים להטת", ואנו מפני מה אינכם משוים עצמכם עמנו לעבודת אלילים. אמר לו, יש לך בנים, אמר לו הזכרתני צרתי בשעה שהן יושבים על שלחני וכו' אינן עומדין עד שמפצעין מוחיהן אלו לאלו. אמר לו, ומשוה אתה עמהן, אמר לו, לאו. אמר לו, עד שאתה אומר (ו)לי להשוות עמך, לך והשוה עם בניך, נדחף והלך לו. אמרו לו תלמידיו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר. אמר להם, איני משיב אתכם ריקנין, בעשו כתיב נפשות הרבה, וביעקב כתיב (שמות א, ה) "שבעים נפש" אלא עשו על ידי שעבד אלהות הרבה כתיב בו נפשות הרבה, יעקב שכל ביתו עובדין לאלוה אחד, כתיב בו "נפש", "ויהי כל נפש יצאי" וגו'.

**רמז קלח** וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. אמר עשו ליעקב, חלוק כל מה שהניח אבי לשני חלקים ואני בוחר, שאני הוא הגדול. אמר יעקב, הרשע הזה לא מלא עינו מן העשר מה עשה, חלק כל מה שהניח אביו לחלק אחד, וארץ ישראל ומערת המכפלה לחלק אחד. הלך עשו לישמעאל למלך בו, אמר לו, הכנעני יושב בארץ ויעקב בטוח לרשת את הארץ, טול מה שהניח אביך ואין ליעקב מאומה. ולקח עשו כל מה שהניח אביו, וארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב, וכתבו שלום ביניהם, אמר יעקב לעשו, לך מארץ אחזתי מארץ כנען, ולקח עשו את נשיו ואת בניו והלך לו להר שעיר מפני יעקב אחיו. ובשכר שפנה נתן לו מאה מדינות משעיר עד מגדיאל זו רומי. אז ישב יעקב בטח שאנן ושלו בארץ אחזתו ובארץ מולדתו ובארץ מגורי אביו, שנאמר (להלן לז, א) "וישב יעקב".

**פסוק יב** ותמנע היתה פילגש, (כתוב ברמז קנ"ט) (פסוק כ כד) הוא ענה אשר מצא את הימם (כתוב ברמז ז) הוא ענה אשר מצא את הימם. כל שאזניו דקות אמו סוסיא ואביו חמור ושאזניו גדולות אמו חמורה ואביו סוס. רבי חנינא הוה מפקד לאלין דבי נשאה, הוו זבנין מן אלין דאודניהון דקיקין מפני שאמו סוסיא ואביו חמור מה עשה ענה הביא חמורה וזוג לסוס ויצאה מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא, אני לא בראתי בעולמי דבר של הזק מה עשה הביא חכינא וזוג להרדון ויצא מהן חברבר מעולם לא אמר אדם שנשכו חברבר וחיה, מעולם לא אמר אדם שבעטתו פרדה לבנה וחיה. והא קא חזינן דחיה אימא וחית והא קא חזינן דמתסי בדסמקא איהי וחורן רישי כרעיהו אמר רבי יהושע, למה נקרא שמם ימם, שאימתן מטלת על הבריות.

רבי פנחס בן יאיר הוה קא אזיל לפדיון שבויים פגע ביה גינאי נהרא אמר ליה, גינאי נהרא חלק לי מימיך ואעבר בך. אמר ליה, אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה, ספק אתה עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה. אמר ליה, אם אין אתה חולק לי גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק ליה. הוה בהדיהו ההוא גברא דהוה דרי קמחא לפסחא אמר ליה, חלק נמי להאי דבמצוה קא עסק, חלק ליה הוה ההוא טיעא דאלוי בהדיהו, אמר ליה, חלוק נמי להאי, דלא לימא כך עושין לבני לויה, חלק ליה אמר רב יוסף, כמה נפיש האי גברא ממשה ושתין רבון וכו'. אקלע לההוא אושפיזא, רמו שערי לחמריה ולא אכל נקרינהו ולא אכל חבטינהו ולא אכל אמר ליה, דלמא לא מעשרן. עשרינהו ואכל אמר ליה, עניה זה הולכת לעשות רצון קונה ואתן מאכילין אותה טבלים. ומי מחיבן והתנן הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי. התם הא אתמר עלה אמר רב יוחנן, לא שנו אלא שלקחו מתחלה לבהמה אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהן לבהמה חיב לעשר. שמע רבי נפק לאפיה. אמר ליה, רצונך שתסעד אצלי, אמר ליה אין. צהבו פניו של רבי אמר ליה כמדמה אתה שמדר הנאה מישראל אני, בני ישראל קדושים הם יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכתיב (משלי כג, ו) "אל תלחם את לחם רע עין" וגו', ואתה רוצה ויש לך השתא מסרהיבנא דבמלתא ד(ב)מצוה אנא קאזיל, כי הדרנא אתינא עילנא לגבך. כי אתא אתרמי עאל בההוא פתחא דהוו קימין ביה כודניתא חורתא אמר, מלאך המות בביתו של זה ואני אסעד אצלו. שמע רבי, נפק לאפיה. אמר ליה, מזבנינא להו אמר ליה, "ולפני עור לא תתן מכשל" מפקרנא להו מפשת הזקא עקרנא להו אכא צער בעלי חיים. קטילנא להו. אכא בל תשחית. הוה קא מבתש ביה טובא גבה טורא ביניהו בכה רבי ואמר, בחייהון כך במיתתן על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על רבי פנחס בן יאיר, מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו.

קים להו לרבנן דחמשה זרעונים בשתא טפחים לא ינקי מהדדי מנלן [דהא] דקים להו לרבנן מלתא היא דאמר רב יוחנן (דברים יט, יד) "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים", גבול אשר גבלו ראשנים לא תסיג. +4(רמז קלט) מאי "גבול ראשנים", אמר רב שמואל בר נחמן אמר רב יונתן דכתיב אלה בני שעיר החרי ישבי הארץ, אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו, אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ, שהיו אומרים מלא קנה זה לזיתים חרי שמריחין את הארץ כחויא למה נקרא שמם חוי שטועמין את הארץ לאיזה דבר ראויה, כנחש שמאכלו עפר. חרי, רב אחא בר יעקב אמר, שנעשו בני חורין מנכסיהן כדכתיב "ובני עשו יירשום" ולא הצריכו לעבד את אדמתן.

**רמז קמ** תנו רבנן, (במדבר כז, ח) "איש כי ימות ובן אין לו" אין לי אלא בן, בן הבן ובת הבן מנין תלמוד לומר "אין לו" עין עליו בת, אין לי אלא בת, בת הבת ובן הבת מנין תלמוד לומר "אין לו", עין עליו. הא כיצד נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן ולימא עד יעקב גמירי דלא כליא שבטא, אמר רב הונא אמר רב, כל האומר תירש הבת עם בת הבן אפלו נשיא שבישראל, אין שומעין לו, שאינו אלא מעשה צדוקים. דתניא, בכ"ד בטבת תבו לדיננא שהיו צדוקין אומרין תירש הבת עם בת הבן. נטפל להם רבי יוחנן בן זכאי ואמר להם, שוטים, זו מנין לכם, ולא היה אדם שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר, ומה בת בנו שבאה מכח כחו תירשנו, בתו הבאה מכחו אינו דין שתירשנו. קרא עליו המקרא הזה אלה בני שעיר החרי ישבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה, וכתיב ואלה בני צבעון ואיה וענה מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה ודלמא תרי ענה הוו, אמר רבא, אנא אמינא מלתא דשבור מלכא לא אמרה ומנו שמואל, אמר קרא, הוא ענה הוא ענה דמעקרא אמר לו, רבי, בכך אתה פוטרני אמר לו, שוטה לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם, מה לבת בנו שכן יפה כחה אצל האחין תאמר בבתו שהרע כחה אצל האחים ונצחום ובטלום, ואותו היום עשאוהו יום טוב.

**פסוק לא-לז** ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, רבי יצחק פתח, (יחזקאל כז, ה ו) "אלונים מבשן עשו משוטיך" נמשלו אמות העולם כספינה, מה ספינה זו עושים לה תרן ממקום אחר והוגנים ממקום אחר, כך אמות העולם שמלה ממשרקה שאול מרחבות הנהר.

"נחלה מבהלת בראשונה" ואלה המלכים. (שם) "ואחריתה לא תברך" (עובדיה א, כא) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו".

בשעה שזה מעמיד מלכים זה מעמיד שופטים. זה מעמיד אלופים זה מעמיד נשיאים. זה העמיד שמנה בלע, יובב, חושים, שמלה, שאול, הדד, בעל חנן, הדר. וזה העמיד שמנה, שאול, ואיש בשת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט. בא נבוכדנאצר ובטל של אלו ושל אלו, שנאמר (ישעיה יד, יז) "שם תבל כמדבר ועריו הרס". בא אויל מרדך ונתן גדלה ליהויכין בא אחשורוש ונתן גדלה להמן.

משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו ובא אחד והספיק לו מזונות ואמר המלך, אין לי עסק אלא עם זה שהספיק לו מזונות. כך אמר הקדוש ברוך הוא, כבר היתה מלכות עקורה מאדום ובאתה בצרה והספיקה מלכים, אין לי עסק אלא עמה, הדא הוא דכתיב "כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום" אף על פי כן טבח [גדול] בארץ אדום.

**פסוק לט** וימת בעל חנן בן עכבור, רבי לוי אמר מטיבי אלהות היו. מהיטבאל, שהיו מטיבין עצמן לעבודת אלילים. מטרד, שהיו מעמדין טריון לעבודת אלילים. רבי סימון אמר, מטיבי נשים היו. מהיטבאל בת מטרד, שהיו מטיבין אותה לבעלה [ואחר כך] היו טורדין אותה מבעלה. בת מי זהב מן דעתירין אמרין, מהו דהבא מהו כספא.

**פסוק מג** אלוף מגדיאל אלוף עירם, יום שמלך לוטינוס נראה לרבי אמי בחלום, היום מלך מגדיאל. אמר, עוד מלך אחד נתבקש לאדום אלוף עירם, למה נקרא שמו עירם, שהוא עתיד לערם תסבריות למלך המשיח מעשה בשלטון אחד שהיה מבזבז תסבריות של אביו, נראה לו אליהו זכרונו לברכה בחלום ואמר לו, אבותיך מצמצמין ואתה מבזבז, ולא זז עד שמלאן.

הוא עשו אבי אדום, (כתוב ברמז ס"ב) החטין והתבן והקש מריבין זה עם זה, החטין אומרים בשבילנו נזרעה השדה, והקש אומר בשבילי נזרעה השדה, אמרו להם החטים תבא השעה ותהיו רואים וכיון שהגיע שעת הגרן בא בעל השדה נוטל את הקש ושורפו, התבן ומשליכו, החטין (מעמידין) [מעמידן] בכרי, התחילו הכל מנשקין אותן. כך [אמות העולם הללו] אומרים, בשבילנו נברא העולם. [והללו] אומרים בשבילנו נברא העולם, אמר להם ישראל, תבא השעה ותהיו רואים. לעתיד לבא מה כתיב, (ישעיה מא, טז) "תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אתם", אבל ישראל, "ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל".