# פרק ח'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/devarim/ekev/perek-8/

**פסוק ג** "ויענך וירעבך ויאכלך את המן". וכתיב (להלן פסוק טז) המאכ(י)לך מן במדבר למען ענ(ו)תך. רב אמי ורב אסי, חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. וחד אמר, אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל. אמר רב יוסף, מכאן לסומין שאוכלין ואינן שבעין. מאי קרא. "טוב מראה עינים מהלך נפש". אמר אביי, האי מאן דאית ליה סעודתא לא ניכלה אלא ביממא.

רבי אלעזר ברבי שמעון שאל את רבי שמעון בן לקוניא חמוי, אמר ליה, מהו דין דכתיב (פסוק ד) שמלתך לא בלתה מעליך, שמא כלי קורייס היו מהלכין עם ישראל במדבר. אמר ליה, ענני כבוד היו מעוטפין בהן. ולא היו בלין. אמר ליה, שמלתך לא בלתה מעליך. ולא היו גדלין. אמר ליה, חלזון הזה, כל מה שהוא גדל נרתיקו גדל עמו. ולא היו צריכין תכבסת. אמר ליה, ענני כבוד היו מגהצין אותן, ואל תתמה, אמייטון הזה אין מגהצין אותן אלא באור. אמר ליה, ולא היה ריחן קשה מריח הזעה. אמר ליה, מתלכלכין היו בדשאי הבאר שנאמר (שה"ש ד, יא) "וריח שלמתיך כריח לבנון" וגו'.

**פסוק ה** "וידעת עם לבבך". (כתוב ברמז ש"ג).

אמר רבא (אמר רב סחוקה) [ואיתימא רב חסדא], אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר (איכה ג, מ) "נחפשה דרכינו" וגו', פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה שנאמר "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה" וגו', תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן שנאמר (משלי ג, יב) "כי את אשר יאהב ה' יוכיח". פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי (חמא) [אחא] בר חנינא, חד אמר, אלו הן יסורין של אהבה, כל שאין בהן בטול תורה, שנאמר "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה" וגו', וחד אמר, כל שאין בהן בטול תפלה, שנאמר (תהלים א, כ) "ברוך (ה') [אלהים] אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי". אמר רבי אבא בריה דרבי חיא בר אבא, אלו ואלו יסורין של אהבה הן שנאמר (משלי שם) "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", אלא מה תלמוד לומר "ומתורתך תלמדנו", דבר זה מתורתך תלמדנו קל וחמר משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה, והינו דאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר "ברית" במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמור במלח מלח ממתקת כל הקרבן אף ברית האמורה ביסורין יסורין ממרקין כל גופו של אדם.

אמר רבי בסנא, אין אדם בעולם בלא יסורין, חושש בשניו אינו יכול לישן, בעינו אינו יכול לישן, יגע בתורה אינו ישן, זה ער וזה ער, הוי (תהלים צד, יב) "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה" וגו', ואם בא להקפיד (שם) "מתורתך תלמדנו", באברהם כתיב (בראשית יב, ב) "ואברכך ואגדלה שמך", כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר אלא "וירד אברם מצרימה". רבי חמא חמי חד סגי נהורא דיתיב ולעי באוריתא. אמר ליה, שלם לך בר חוריא. אמר ליה, בר עבדין. אמר ליה, שאתה בן חורין לעולם הבא. אמר רבי יודן, כתיב (שמות כא, כז) "ואם שן עבדו" וגו'.

**פסוק ז-י** "ארץ נחלי מים". אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, אתה אמרת "יוקח נא מעט מים" וכו' (כדכתוב לעיל).

אמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק, כל המקדם בפסוק זה מקדם לברכה שנאמר "ארץ חטה ושערה" וגו'. ופליגא דרבי (יוחנן) [חנן], דאמר רבי (יוחנן) [חנן] כל הפסוק הזה לשעורין נאמר, חטה, דתנן הנכנס לבית המנגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו (בקמצו) [בידיו] הוא והן טמאים מיד, היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו (בידיו) [באצבעותיו] הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהה בכדי אכילת פרס, תנא פת חטין ולא פת שעורין, ומסב ואוכלה בלפתן, שע(ו)רה, לכדתנן עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל, גפן, כדי רביעית יין לנזיר, תאנה, כגרגרת להוצאת שבת, רמון, כדתנן כל כלי בעלי בתים שעורן כרמונים, ארץ זית שמן, אמר רבי יוסי בר חנינא ארץ שכל שעוריה כזיתים, כל- שעוריה כזיתים סלקא דעתך והא א(י)כא הנך דאמרן, אלא ארץ שרוב שעוריה כזיתים, דבש, ככותבת הגסה ביום הכפורים רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעדתא. איתו קמיהו (תאני) רמוני ותמרי, שקל רב (חסדא) [המנונא] ובריך אתמרי ברישא. אמר ליה [רב חסדא], לא סבר מר להא דרב יוסף ואיתימא רב יצחק כל המקדם בפסוק זה מקדם לברכה. אמר ליה, זה שני לארץ וזה חמישי לארץ. אמר ליה, מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך.

אכל ענבים תאנים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות, דברי רבן גמליאל. וחכמים אומרים, ברכה אחת מעין שלש]. מאי טעמא דרבן גמליאל. דכתיב "ארץ חטה ושערה" וכתיב "ואכלת ושבעת וברכת". ורבנן, אשר לא במסכנת תאכל בה לחם הפסיק הענין. ורבן גמליאל, ההוא מבעי ליה למעוטי הכוסס את החטה. אמר ליה אביי לרב דימי, מאי ניהו ברכה אחת מעין שלש. אמר ליה, דפרי, על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה (שנתת) שהנחלת לאבותינו, רחם ה' אלהינו עלינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ובנה את ירושלים עירך במהרה בימינו ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדשה ובטהרה כי אל טוב ומטיב אתה ברוך אתה ה' על העץ ועל פרי העץ, דחמשת המינין פותח על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה, דחמרא על הגפן ועל פרי הגפן וחותם על הארץ ועל הפירות.

**רמז תתנא** "ארץ זית שמן ודבש". זית, זו זית אגורי. דבש, זה דבש תמרים.

"אשר אבניה ברזל". כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם, שנאמר "ארץ אשר אבניה ברזל", אל תקרי 'אבניה' אלא 'בוניה'. אמר רבינא, אפלו הכי מ(י)בעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא, דכתיב (קהלת יא, י) "והסר כעס מלבך".

מנין לברכת המזון מן התורה. דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת" וכו' (כדכתוב ברמז רי"ט).

עד כמה מזמנין, עד כזית. רבי יהודה אומר, עד כביצה. באקראי פליגי, רבי מאיר סבר ואכלת ושבעת וברכת, שעור אכילה כזית. רבי יהודה סבר, אכילה שיש בה שביעה, הוי אומר כביצה.

דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, כתוב בתורתך (להלן י, יז) "אשר לא ישא פנים" והלא אתה נושא פנים לישראל שנאמר "ישא ה' פניו אליך". אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת והן מדקדקים על עצמן עד כזית ועד כביצה. ברכת המזון בכל לשון, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת", בכל לשון שהוא מברך.

**פסוק יא-יד** "ורם לבבך" (כתוב בפסוק (לעיל א, א) "ודי זהב").

רבי יוחנן אמר, כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו כופר בעיקר, שנאמר "ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך". אזהרה לגסי הרוח מנין. אמר רבא אמר זעירי, (ירמיה יג, טו) "שמעו והאזינו ואל תגבהו". רב נחמן בר יצחק אמר, מהכא, ורם לבבך ושכחת וכתיב "השמר לך פן תשכח את ה'", וכדרבי אבין אמר רבי אלעאי כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' אינו אלא לא תעשה.

בר קפרא אומר, קיצי בידך וקיצך בידי, קיצי בידך, ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, וקיצך בידי (תהלים קלז, ה) "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

**פסוק טו-טז** "המוליכך במדבר הגדל והנורא" (כתוב ברמז רכ"ז). להיטבך באחריתך (כתוב בתחלת פרשת ראה).

**פסוק יט-כ** "והיה אם שכח תשכח". כל מקום שאתה מוצא אכילה ושביעה, שם אתה מוצא אזהרה, בשמע ישראל כתיב "ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם" וכן במקום אחר (לעיל ו, יא-יב) "ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח", אף כאן מה כתיב למעלה מן הענין, פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת. דבר אחר "אם שכח תשכח". אמר להם משה, הרי אני מגיד, אם עשיתם אלילים כי אבד תאבדון, ולא עוד אלא כגוים אשר ה' מאביד מפניכם, מה הכנענים כיון שגלו מפניכם, מעט מעט גלו, שנאמר (שמות כג, ל) "מעט מעט אגרשנו", כך אתם (ישעיה ח, כג) "כעת הראשון הקל ארצה זב(ו)לון וגו', והאחרון הכביד" "ויגל[ם] לראובני ולגדי". דבר אחר "כגוים". מה הכנענים מיד שנכבשה הארץ וכבשו ישראל את יריחו (יהושע ו, כ) "ותפל החומה תחתיה", אף אתם (איכה ב, ט) "טבעו בארץ שעריה", מה יריחו (יהושע שם) "ויעל העם העירה איש נגדו" אף אתם "תקעו עליה אהלים סביב", ביריחו (יהושע שם) "וירע העם ויתקעו בשופרות" ואתם "עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר", אמר להם הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה" נטעו אתכם משה ויהושע, כשם שבשר ודם עובר כך נטיעותיו עוברים, אבל לעתיד לבוא אני הוא שנוטע אתכם, כשם שאני חי וקים כך נטיעותי קימות שנאמר (עמוס ט, טו) "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם".