# פרק ג'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/devarim/vaetchanan/perek-3/

**פסוק א-יא** "וכל (שלל הבהמה) [הבהמה ושלל הערים"] וגו', באו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידן, ונטלו כל מה שלהן. מלכות זו מתגאה ומשתחצת ואין לה אלא ארבע מדינות שראויות למלכות, ואלו הן, אסיא ואלכסנדריא וקרטיגני ואנטוכיא, ואלו היו להם ששים עיר כל חבל ארגב [וכלן ראויות למלכות], ובאו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידן ונטלו כל מה שלהן. אבל משנתמלאו מן הבזה התחילו מבזין את הבזה, מקרעין כסות ומשליכין, [ומקרעין] בהמה ומשליכין, לפי שלא היו מבקשין אלא כלי כסף וכלי זהב, שנאמר "וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו".

**רמז תתי** (במדבר כא, לד) "ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו". כתיב "ויעש אברהם משתה גדול". עוג וכל גדוליו עמו היו שם. אמרו לעוג לא היית אומר אברהם פרדה עקרה הוא ואינו מוליד. אמר ליה עכשיו מתנתיה מה היא, לא שפופה, אם יהיב אנא אצבעי פחיש אנא יתיה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא את מבזה מתנתי, חייך שאתה שאתה רואה אלף אלפים ורבוא רבבות מבני בניו ואין סופו של אותו האיש לפל אלא בידו, שנאמר "ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו".

הבחיר שבנביאים נתירא (כתוב ברמז קל"א ובסוף פרשת זאת חקת התורה).

"ראה החלתי תת לפניך", אמר ליה ראה שהפלתי שר שלהם לפניך, כמלך שמוסר שונאו של בנו לפניו והוא אומר לו עשה בו כל מה שאתה מבקש. באו משה וישראל לתחומה של אדרעי. אמר להם משה נחנה כאן, ואנו נכנסין בשחרית וכובשים אותה. עמדו בשחרית. באו לכנס לאדרעי, ועדין לא היה העין רואה. תלה משה עיניו וראה את עוג יושב על החומה ורגליו מגיעין לארץ. אמר משה איני יודע מה אני רואה, חומה אחרת בנו אלו הלילה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא משה זה שאתה רואה הוא עוג. ארך רגליו היה (שלשים ושמונה) [שמונה עשרה] אמה. אותה שעה נתירא משה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא אל תירא, שמפילו אני לפניך. עשו עמו מלחמה. עוג היה תולש הר וזורקו על ישראל, ומשה היה נוטל צרור ומזכיר עליו שם המפרש וסומכו. ישראל היו אומרים ארורות הידים שכך זורקות, והאמוריים היו אומרים ברוכות הידים שכך סומכות.

"כי בידך נתתי אתו", בידך אתננו אין כתיב כאן, אלא נתתי אתו, כבר פסקתי את דינו בימי אברהם דכתיב "ויבא הפליט" וכו' (כדכתוב לעיל). דבר אחר כבר פסקתי דינו מימות יצחק שנאמר "ויעש אברהם" וכו' (כדכתוב לעיל). דבר אחר כבר פסקתי דינו מימות יעקב שנאמר "ויברך יעקב את פרעה", היה שם עוג באותה שעה, אמר ליה פרעה לא כך היית אומר אברהם פרדה וכו' (כדלעיל), הרי זה בן בנו ושבעים נפש מיוצאי ירכו, אותה שעה התחיל עוג מכניס בו עין רעה וכו'.

התחיל משה מתירא, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, אמר ליה מעוג אתה מתירא שכתוב בו הנה ערשו ערש ברזל, מאי אכפת לך, כירק עשב הוא, כשם שאין בירק ממש כך אין בו ממש. הדא הוא דכתיב "כי רק עוג מלך הבשן", אל תקרי כי רק אלא כירק. כיון שראה אותו משה נתירא, ראה אותו תשע אמות ארכו, (ארבבעים) [ארבע] אמות רחבו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא אינו כלום, אל תיראו אותו. (פסוק ד) ששים עיר כל חבל ארגב. למה צריך הכתוב לפתרו. אלא להודיע נסים של הקדוש ברוך הוא, שהיו אכלוסין הרבה, שאלו היו צריכין להכנס לכל עיר לעשות מלחמה לא היו יוצאין כל ימות השנה, ביריחו כמה צרו עליה יהושע וכל ישראל, שנאמר "ויריחו סגרת" וגו', (מ"ב יז, ה) "ויעל ש(ו)מרון ויצר עליה שלש שנים", ומה עשה להן הקדוש ברוך הוא, (לעיל ב, לב) "ויצא סיחן" וגו'. בסיחון אומר "בזזנו" ומלא כרסן והעשירו. בעוג היו מבזין את הבזה לכך נאמר "בזונו". (פסוק ט) צידנים יקראו לחרמון שרין. שפרותיו משירין. שניר. שהוא שונא הניר. חרמון שהוא של חרס. דבר אחר "חרמון". שהוא יושב מלא כרמון. כי רק עוג. למה האריך ימים. שהוא בשר את אברהם, דכתיב (בראשית יד, יג) "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי".

**פסוק כג-כד** "ואתחנן אל ה'", זה שאמר הכתוב (משלי יח, כג) "תחנונים ידבר רש" וגו' שני פרנסים טובים עמדו להן לישראל, משה, ודוד מלך ישראל, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם עבירה שעברתי תכתב אחרי, שלא יהו הבריות אומרות דומה שזיף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטוה, משל למלך שגזר ואמר כל מי שאוכל פגי שביעית יהו מחזירין אותו בקומפון, הלכה אשה אחת בת טובים לקטה ואכלה פגי שביעית והן מחזירין אותה בקומפון, אמרה לו, בבקשה ממך המלך, הודע סרחוני, שלא יהו בני המדינה אומרים דומה שנמצא בה דבר נאוף או שנמצא בה דבר כשוף, ואם יהיו רואים פגין תלויין בצוארי יודעין שבשבילן אני מחזרת, כך אמר משה לפני המקום עבירה שעברתי תכתב אחרי, אמר לו הקדוש ברוך הוא הריני כותבה שלא היתה אלא על המים, שנאמר "כאשר מריתם פי" וגו'. רבי שמעון אומר, משל למלך שהיה מהלך ובנו עמו בקרונין שלו, הגיע למקום צר נהפכה קרונין [שלו] על בנו, נסמית עינו, נקטעה ידו, נשברה רגלו, כשהיה מגיע לאותו מקום אמר כאן נזק בני, כאן נסמית עינו, כאן נקטעה ידו, כאן נשברה רגלו, אף כך המקום מזכיר שלשה פעמים מי מריבה, לומר כאן הרגתי את אהרן, כאן הרגתי את משה, כאן הרגתי את מרים. וכן הוא אומר (תהלים קמא, ו) "נשמטו בידי סלע שפטיהם". דוד אמר לפני הקדוש ברוך הוא, עבירה שעברתי לא תכתב אחרי, אמר ליה המקום, לא שוה לך, שיהו הבריות אומרות בשביל שאהבו מחל לו. משל לאחד שלוה מן המלך אלף כורין חטין בשנה, שהיו הכל אומרים אפשר שזה יכול לעמד באלף כורין, אינו אלא משכנות המלך וכתב לו (אפטי) [אפכי], פעם אחת שגר ולא (שקלו) [שיר] לו כלום, נכנס המלך לביתו ונטל בניו ובנותיו והעמידן על אבן המכר, באותה שעה ידעו שאין בידו כלום. אף כל פרעניות שהיו באות על דוד היו מכפלות, שנאמר "ואת הכבשה ישלם ארבעתים", ששה עשר, אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה, דוד אמר (שם, יג) "חטאתי לה'" ונתן מה אמר לו (שם) "גם ה' העביר חטאתך לא תמות". ואומר "לך לבדך חטאתי" וגו'.

שני פרנסים טובים עמדו להן לישראל, משה רבינו ודוד המלך, והיו יכולין לתלות שכרם במעשיהן הטובים, ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם. והלא דברים קל וחמר ומה אלו שיכולין לתלות את שכרם במעשיהם הטובים לא בקשו מלפני המקום שיתן להם אלא חנם, מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורבוא רבבות מתלמידיהם על אחת כמה וכמה שלא יבקש לפני הקדוש ברוך הוא שיתן לו אלא חנם.

**רמז תתיא** דבר אחר "ואתחנן", (עשר) [שלש עשרה] לשונות נקרא, XאY תפלה, XבY זעקה, XגY שועה, XדY נאקה, XהY [ביצור, XוY רנה, XזY פגיעה, XחY נפול, XטY פלול, XיY עתירה, XיאY עמידה, XיבY חלוי, XיגY חנון. זעקה מנין]. שנאמר (שמות ב, כג) "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וגו' ויזעקו". [שועה מנין. שנאמר] (שם) "ותעל שועתם". [נאקה מנין. שנאמר] (שם, כד) "וישמע אלהים את נאקתם". נקראת בצור וקריאה, שנאמר "בצר לי אקרא ה'". נקראת רנה ופגיעה, שנאמר (ירמיה ז, טז) "ואתה אל תתפלל" וגו'. ונקראת נפול, שנאמר "ואתנפל". נקראת פלול, שנאמר (להלן ט, כו) "ואתפלל". נקראת עתירה, שנאמר (בראשית כה, כא) "ויעתר יצחק", נקראת עמידה, שנאמר "ויעמד פינחס ויפלל". נקראת חלוי, שנאמר (שמות לב, יא) "ויחל משה". נקראת תחנה, שנאמר "ואתחנן".

"בעת ההיא לאמר", משל לבני מדינה שהיו מבקשין לפני המלך שיעשה מדינתן קלניא. פעם אחת היו לו שני אויבים ונפלו לפניו, אמרו, הרי שעה שנבקש בה מלפניו שיעשה מדינתנו קלניא. כך משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ, כיון שראה שנפלו סיחון ועוג לפניו, אמר, הרי שעה שאבקש שאכנס לארץ, לכך נאמר "בעת ההיא".

[לאמר]. זה אחד מן ארבעה דברים וכו' (כתוב ברמז קע"ז).

זה שאמר הכתוב (איוב ט, כב) "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה", הכל שוים לפניו, גזרה אחת לצדיקים ולרשעים. וכן שלמה אמר (קהלת ט, ב) "הכל כאשר לכל מקרה אחד" וגו' וכו'. "לטוב" זה [משה], שנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא", שנולד מהול. "ולטהור", זה אהרן, שמטהר עוונותיהם של ישראל. "לטמא", אלו מרגלים. אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל, ואלו אמרו גנותה, אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו.

אמר משה מרגלים הכעיסו לפניך בדבת הארץ ואני שמשתי את בניך במדבר ארבעים שנה, מקרה אחד לי ולהם. משל למה הדבר דומה למלך שבקש לשא אשה, שלח שלוחיו לראותה אם נאה היא אם לאו, הלכו וראו אותה, באו ואמרו לו ראינו אותה ואין עזובה וכעורה ממנה. שמע שושבינה ואמר לו, מרי, אין נאה הימנה בעולם. בא לשא אותה, אמר אבי הנערה לשלוחי המלך נשבע אני שאין אחד מכם נכנס כיון שבזיתם אותה לפני המלך. בא השושבין לכנס, אמר ליה אף אתה לא תכנס. אמר ליה השושבין, אני לא ראיתיה ואמרתי למלך שאין נאה הימנה והם אמרו אין כעורה ממנה, ועכשיו אראה אם כדברי אם כדבריהם. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, המרגלים דברו לשון הרע (במדבר יג, לב) "ארץ אכלת ישביה", אבל אני לא ראיתי אותה ושבחתי אותה לפני בניך ואמרתי "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה", ועכשיו אראה אותה אם [כדברי אם] כדבריהם שנאמר (להלן פסוק כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, אמר לו (להלן פסוק כז) כי לא תעבר.

**רמז תתיב** דבר אחר "ואתחנן", למה לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים. אלא בשעה שעמד משה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא "הוד(י)עני נא את דרכ(י)ך", [אמר משה] רבונו של עולם הודיעני נא באיזה מדה אתה מנהיג את עולמך אמר ליה הקדוש ברוך הוא אני אראה לך, (שם, יט) "ויאמר אני אעביר כל טובי", אמר לו איני חיב לבריה כלום, כל מה שיעשה אדם מצוה חנם אני נותן להם, שנאמר (שם) "וחנ(ו)תי את אשר אחן", [אמר לו משה, אם כן עשה עמי מצוה ותן לי חנם, לפיכך כתיב ואתחנן].

דבר אחר "ואתחנן", מה כתיב למעלה מן הענין, (לעיל ג, יב) "ועריו נתתי (לבני ראובן ולבני גד) [לראובני ולגדי"], למד משה את באי העולם שלא יאמר אדם הואיל וחלי שלו מסכן ועושה דיתיקי וחלק כל אשר לו, (לא יאמר) לא אתפלל עוד, אלא יתפלל, שאין הקדוש ברוך הוא פוסל תפלת כל בריה, שהרי משה עשה דיתיקי, שנאמר "ועריו נתתי לראובני ולגדי" וגו', "ולמכיר נתתי את הגלעד וגו' ואצו אתכם בעת ההיא לאמר וגו' ואת יהושוע צויתי" וגו' [הרי דיתיקי, שמא תאמר עמד לו ולא התפלל, תלמוד לומר "ואתחנן אל ה'"], ואתחנן אל ה' למה, כדי שיכנס לארץ.

זה שאמר הכתוב (דניאל ב, כא) "והוא מהשנא עדניא וזמניא" אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו אוהב והוא ממנה דכסין ואפרכין ואיסטרליטין, לאחר ימים ראו אותו מבקש מן השוער לכנס לפלטין ואינו מניח לו, היו הכל תמהין והיו אומרים אתמול היה ממנה דכסין ואפרכין ואיסטרליטין ועכשיו הוא מבקש מן השוער לכנס לפלטין ואינו מניח לו, אמרו להם שעתיה עברת, כך משה, אתמול גוזר על הקדוש ברוך הוא והוא מקים, "קומה ה'", "שובה ה'", (שם טז, ל) "ואם בריאה יברא ה'", ועכשיו מתחנן ומתחבט לכנס לארץ ישראל ואינו מתקבל, שעתיה עברת.

[זה שאמר הכתוב] (משלי יח, כג) "תחנונים ידבר רש" זה משה, שבא אצל בוראו בתחנונים, ואתחנן, ["ועשיר יענה עזות"], עשירו של עולם יענה אותו עזות. דבר אחר "תחנונים ידבר". אלו נביאי ישראל, אין לך גדול בנביאים כמשה וישעיה, ושניהם לא באו אלא בתחנונים, ישעיה אמר (ישעיה לג, ג) "ה' חננו לך קוינו", ומשה אמר ואתחנן. "ועשיר יענה עזות". אלו נביאי אמות העולם, אין לך צדיק באמות יותר מאיוב ולא בא אלא בתוכחות, שנאמר (איוב כג, ד) "אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות.

**רמז תתיג** דבר אחר "ואתחנן", משל למטרונא שילדה בן, כל ימים שבנה קים היתה נכנסת בפלטין בזרוע, לא עשתה אלא מת בנה, מבקשת לכנס ואינה נשמעת. כך כל ימים שהיו ישראל קימין היה משה נכנס לפני הקדוש ברוך הוא בזרוע, (שמות לב, יא) "למה ה' יחרה אפך", "סלח נא לעון", כיון דכתיב (שם, לה) "במדבר הזה יתמו ושם ימותו" התחיל מבקש לכנס והיה מתחנן.

"בעת ההיא", באי זו עת. באותו עת שנתמנה יהושע. משל למה הדבר דומה לאפרכוס שהיה בארכי שלו והיה גוזר על המלך והוא עושה, היה (פוטר) [פודה] למי שירצה וחובש למי שירצה, כיון שנתחלף ונתמנה אחר תחתיו התחיל מבקש לכנס לפלטין ולא היה מניח לו. כך משה כל ימים שהיה בארכי שלו אמר, "יחי ראובן ואל ימת" וחובש למי שירצה, (במדבר טז, לג) "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה", כיון שנתחלף ונתמנה יהושע התחיל להתחנן לכנס לארץ ישראל.

דבר אחר מהו "בעת ההיא לאמר", לאמר, לדורות שיהו מתפללין בשעת הצרה, שהרי משה שאף על פי שנאמר (שם כ, יג) "לכן לא תביאו את הקהל" התחיל מתחנן.

דבר אחר "והוא מהשנא עדניא וזמניא". משל לשלטון שהיה עושה כל מה שהיה מבקש ולא היה המלך מוחה בידו, לאחר ימים שלח המלך והתיר זונין שלו, והיה מהלך פיגן, אמרו לו את הוא שהיית מרעיש המדינות, אמר להם שעין אינון, בשעתן עבדית כל מה דהני לי. כך משה (להלן לג, ה) "ויהי בישרון מלך", ונקרא מלאך שנאמר (במדבר כ, טז) "וישלח מלאך", ונקרא אלהים שנאמר (שמות ז, א) "ראה נתתיך אלהים" וכתיב "תפלה למשה איש האלהים", והיה גוזר וכל מה שהיה מבקש עושה, וכשהוא עובר מן העולם תשש כחו מעליו שנאמר (להלן לא, טז) "הנך שכב עם אב(ו)תיך". אמרו לו את הוא שהיית מדבר עם האלהים פה אל פה, אמר להם שעין אינון, לשעבר נכנס לפלטין, "ומשה עלה אל האלהים", הורג למי שרוצה, (שם ב, יב) "ויך את המצרי", פנה את הצרוע, (במדבר יב, יג) "אל נא רפא נא לה". זה שאמר הכתוב "בתוכחות על עון יסרת איש" זה משה (במדבר יב, ג) "והאיש משה ענו מאד", שנתיסר על שהוכיח (שם כ, י) "שמעו נא המרים". אם כן נעשה למשה אין כל הבריות לפניך כלום, "אך הבל כל אדם סלה".

אמר שלמה (קהלת ג, א) "לכל זמן ועת לכל חפץ". תדע לך משה היה גוזר על האלהים בכל שעה והוא עושה, שנאמר "ויחל משה", לא זז משם עד שנאמר (שם, יד) "וינחם ה' על הרעה" וגו', במתאוננים "ויצעק העם אל משה... ותשקע האש", נכנס משה והיה דורס לתוך האש ומשקעה כציפין של צמר, וכשבאת השעה היה עומד ומתפלל ולא נתקבל. אמרו לו אתה יודע שגזר הקדוש ברוך הוא עליך, (שם כ, יב) "לכן לא תביאו את הקהל הזה" ואתה עומד ומתפלל, (קהלת ח, ד) "באשר דבר מלך שלטון [ו]מי יאמר לו מה- תעשה" האתה מבטל גזרות של הקדוש ברוך הוא אמר משה, יודע אני שאמר הקדוש ברוך הוא, אלא הראני מדת רחמים, "ה' ה' אל רחום", וכן הוא אומר (תהלים קמה, ט) "טוב ה' לכל" וגו', אמר משה הריני דוחק בתפלה שמא יעשה לי צדקה, לכך נאמר "ואתחנן אל ה'".

כמה ישהא אדם בין תפלה לתפלה רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שתחונן דעתו עליו, דכתיב "ואתחנן אל ה'". וחד אמר, כדי שתתחולל דעתו עליו. דכתיב (שמות לב, יא) "ויחל משה".

דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל, שנאמר "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ה' אלהים אתה החלות להראות" וגו', וכתיב בתריה (פסוק כה) "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה".

משה מארבעה צדיקים שנתן להם רמז כו' (כתוב ברמז רס"ו). משה מנין. דכתיב "כתב זאת בספר ושים באזני יהושע", אמרו, יהושע מנחיל את הארץ לישראל, ובסוף היה עומד ומתחנן, שנאמר "ואתחנן אל ה'." משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס עמו לפלטין שלו, נכנס בפתח ראשון ושתקו לו, בשני ושתקו לו, בשלישי ונזפו בו, אמרו לו, דייך, עד כאן. כך כשכבש משה ארץ שני עממין ארץ סיחון ועוג נתנה לראובני ולגדי וחצי שבט המנשה, אמר שמא לא נגזרה גזרה אלא על תנאי, אף אנו נדונין אלא על תנאי, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם שמא דרכיך כדרכי בשר ודם, אפיטרופוס גוזר גזרה, פלירכוס מבטל על ידו, פולירכוס גוזר גזרה, דיקוריון מבטל על ידיו, דיקוריון גוזר גזרה, הגמון מבטל על ידו, הגמון גוזר גזרה ובא המושל הגדול ומבטל על ידי כלן, מפני שהן ממנין זה למעלה מזה שנאמר (קהלת ה, ז) "כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם" שמא דרכיך כדרכיהן, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך. במצרים. וכגבורתך. בנחל ארנון.

**רמז תתיד** "ה' אלהים", כל מקום שנאמר "ה'" מדת רחמים, שנאמר "ה' ה' אל רחום וחנון". כל מקום שנאמר "אלהים" זו מדת הדין, שנאמר (שם כב, ח) "עד האלהים יבא דבר שניהם". ואומר (שם, כז) "אלהים לא תקלל".

"אתה החלות", אתה התרת לי נדרי, בשעה שאמרת לי לך "הוצא את עמי בני ישראל (מארץ) [מ]מצרים" אמרתי לפניך איני יכול שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו שנאמר (שם ב, כא) "ויואל משה לשבת את האיש" ואין הואלה אלא לשון שבועה שנאמר (ש"א יד, כד) "וי(ו)אל שאול" וגו'.

דבר אחר "אתה החלות", אתה פתחת לי פתח שאעמד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל שנאמר (להלן ט, יד) "הרף ממני ואשמידם", וכי משה היה תפוש (בקדש) [בהקדוש ברוך הוא], [אלא כך אמר לפניו רבונו של עולם אתה פתחת לי פתח שאעמד ואתפלל לפניך], עמדתי והתפללתי עליהם ושמעת תפלתי וסלחת לעוונם, הייתי סבור שאני עמהם בתפלה, והם לא התפללו עלי, והלא דברים קל וחמר אם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת, תפלת הרבים על היחיד על אחת כמה וכמה.

"להראות את עבדך", יש שקראו עצמן עבדים והקדוש ברוך הוא קראן עבדים ויש שקראו עצמן עבדים והקדוש ברוך הוא לא קראן עבדים ויש שלא קראו עצמן עבדים והקדוש ברוך הוא קראן עבדים. אברהם קרא עצמו עבד, שנאמר "אל נא תעבר מעל עבדך", והקדוש ברוך הוא קראו עבד, שנאמר (שם כו, כד) "בעבור אברהם עבדי". יעקב קרא עצמו עבד, שנאמר "קטנתי מכל החסדים [ומכל האמת אשר עשית את עבדך"], והקדוש ברוך הוא קראו עבד, שנאמר (ישעיה מא, ח) "עבדי יעקב". משה קרא עצמו עבד, שנאמר "להראות את עבדך", והקדוש ברוך הוא קראו עבד, שנאמר (יהושע א, א) "משה עבד ה'". דוד קרא עצמו עבד, שנאמר "אני עבדך בן אמתך", והקדוש ברוך הוא קראו עבד, שנאמר (מ"ב יט, לד) "למען דוד עבדי", (יחזקאל לז, כה) "ודוד עבדי נשיא להם לעולם". ישעיה קרא עצמו עבד, שנאמר (ישעיה מט, ה) "יצרי מבטן לעבד לו", והקדוש ברוך הוא קראו עבד, שנאמר "כאשר הלך עבדי ישעיהו". שמואל קרא עצמו עבד, שנאמר (ש"א ג, י) "דבר... כי ש(ו)מע עבדך", והקדוש ברוך הוא לא קראו עבד. שמשון קרא עצמו עבד, שנאמר "אתה נתת ביד עבדך [את] התשועה", והקדוש ברוך הוא לא קראו עבד. שלמה קרא עצמו עבד, שנאמר (מ"א ג, ט) "ונתת לעבדך לב שמע", והקדוש ברוך הוא לא קראו עבד. איוב לא קרא עצמו עבד, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (איוב ב, ג) "השמת לבך אל עבדי איוב". יהושע לא קרא עצמו עבד, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר "וימת יהושע בן נון עבד ה'". כלב לא קרא עצמו עבד, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (במדבר יד, כד) "ועבדי כלב". אליקים לא קרא עצמו עבד, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (ישעיה כב, כ) "לעבדי לאליקים". זרבבל לא קרא עצמו עבד, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר (חגי ב, כג) "זרבבל בן שאלתיאל עבדי". דניאל לא קרא עצמו עבד, והקדוש ברוך הוא קראו עבד שנאמר "דניאל עבד(א) (ד)אלהא (עלאה) [חיא"]. חנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמן עבדים, והקדוש ברוך הוא קראן עבדים שנאמר (שם ג, כו) "שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי (דאלהא) [די אלהא"]. נביאים ראשונים לא קראו עצמן עבדים, והקדוש ברוך הוא קראן עבדים שנאמר "כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים".

("ו)את גדלך", זה בנין אב לכל "גדלך" שבתורה. ואת ידך. אלו עשרת המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, שנאמר (שמות י, יב) "נטה ידך על [ארץ] מצרים". אשר מי אל בשמים ובארץ. שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא, מדת בשר ודם אפרכוס יושב על הפרכיא שלו מתירא הוא מן סנקתדרין שלו שלא יחזירנו, אתה שאין לך סנקתדרין מפני מה אין אתה מוחל לי, מלך בשר ודם יושב על בימה שלו מתירא הוא מפני דוכוס שלו שלא יחזירנו, אתה שאין לך דוכוס מפני מה אין אתה מוחל לי. אשר יעשה כמעשיך וכו' (כדלעיל).

דבר אחר "ה'", אדון אתה לכל באי העולם. "אלהים". בדין בראת את העולם. "אתה החלות". אתה החלות לפתח פתח לעבדך בשעה שנכנסתי לנחלת בני ראובן ובני גד. דבר אחר "אתה החלות להראות את עבדך". נסים וגבורות, שנאמר (שמות ג, ג) "ויאמר משה אס(ו)רה נא ואראה". דבר אחר "אתה החלות". את השבועה, כתבת בתורה "זבח לאלהים יחרם" ובניך עבדו עבודה זרה ובקשתי עליהם רחמים וסלחת, "אתה החלות". השבועה. "את גדלך". זו מדת טובך, שנאמר (במדבר יד, יז) "ועתה יגדל נא כח ה'". ואת ידך. זו ימינך, שפשוטה לכל באי העולם, שנאמר (שמות טו, ו) "ימינך ה' נאדרי בכח". ואומר (תהלים מד, ד) "כי ימינך וזרועך ואור פניך". ואומר "בי נשבעתי יצא מפי צדקה". "החזקה". שאתה כובש ברחמים את מדת הדין, שנאמר (מיכה ז, יח-כ) "מי אל כמוך נשא עון וגו' ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב" וגו'.

"אשר מי אל בשמים ובארץ" וגו'. שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא, מדת בשר ודם הגדול מחברו מבטל דברי חברו אבל אתה מי יכול למחות על ידך, וכן הוא אומר "והוא באחד ומי ישיבנו". רבי יהודה בן בבא אומר, משל לאדם שנתן בקונטריסין של מלכות, אפלו נותן ממון הרבה אי אפשר לעקר, אבל אתה אומר עשו תשובה ואני מקבל שנאמר (ישעיה מד, כב) "מחיתי כעב פשעיך" וגו'. דבר אחר "אשר מי אל בשמים ובארץ". שמא תאמר חוץ מכאן יש, תלמוד לומר (להלן ד, לט) "וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' אין עוד", אלא אף באויר העולם.

"ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך". אמר לפניו, רבונו של עולם, אתה קראתני עבד, "משה עבדי", (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה", ולויתן קראתו עבד, אני מתחנן לפניך והוא מתחנן לפניך, שנאמר (איוב מ, כז) "הירבה אליך תחנונים", תחנת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקימתו, שנאמר (שם, כח) "היכרת ברית עמך תקחנו לעבד עולם", אני עבדך ואמרת לי ["הנה אנכי] כרת ברית" ולא קימת אלא אמרת (להלן לב, מט-נ) "עלה... ומות בהר", ולא עוד אלא כתבת בתורה "ואם- אמ(ו)ר יאמר העבד" וגו', ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך, (שם) "לא אצא חפשי", איני מבקש למות, (שם, ו) "והגישו אד(ו)ניו אל האלהים... ועבדו לע(ו)לם", [לא קימת עמי], "שמעה אלהים רנתי", (שם נה, ב) "ואל תתעלם מתחנתי". אמר לו הקדוש ברוך הוא, (להלן פסוק כו) רב לך.

"ה' אלהים אתה החלות", בשני מקומות דמה משה את עצמו לאברהם (כתוב ברמז צ"ו). אברהם אמר (בראשית טו, ב) "ה' אלהים מה תתן לי", אמר לפניו, רבונו של עולם, אם מתבקש לי בדין שיהא לי בנים תן לי בדין, ואם לאו תן לי ברחמים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, בדין מתבקש לך, הדא הוא דכתיב "והנה דבר ה' אליו לאמר" וגו'. ואף משה כך אמר אם מתבקש לי בדין לכנס לארץ ישראל אכנס, ואם לאו ברחמים אכנס, אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תתכבד לפני מלך, (להלן פסוק כז) כי לא תעבר את הירדן הזה. [וכיון שראה משה היאך הדברים חזקים התחיל מדבר דברים קשים.

"ה' אלהים אתה החלות"], מהו אתה. אמר לו, [רבונו של עולם], למה איני נכנס לארץ, מפני שאמרתי "שמעו- נא המרים". אתה החלות. תחלה אמרת (שם יז, כה) "למשמרת לאות לבני מרי". דבר אחר "אתה החלות". תחלה לבוא אצלי, שנאמר (שמות ג, ב) "וירא מלאך אליו בלבת אש" וגו', משגדלת אותי אתה מוריד אותי מגדלתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא והלא נשבעתי, אמר לו אתה החלות את השבועה, לא נשבעת שאתה מכלה בניך וחזרת בך שנאמר "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו".

דבר אחר אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עצמותיו של יוסף נכנסין לארץ ואני איני נכנס. אמר לו הקדוש ברוך הוא, מי שהודה בארצו, אדונתו אמרת לו (בראשית לט, יד) "ראו הביא לנו איש עברי" ואינו כופר אלא אמר (שם מ, טו) "כי גנב גנבתי מארץ העברים", אתה שלא הודית בארצך, בנות יתרו אומרות (שמות ב, יט) "איש מצרי הצילנו" ואתה שומע ושותק, לפיכך אין אתה נקבר בארצך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא אם אתה נקבר אצלן, בזכותך הן באין עמך. משל למה הדבר דומה לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפלה אמר אם אני אומר האירו לי שאלקט מעותי אין כל בריה משגחת עלי, מה עשה, נטל זהוב אחד והשליכו בתוכן והתחיל צווח ואומר בבקשה מכם, האירו לי, זהוב אחד היה לי ונפל ממני, באו והאירו לו, מה עשה, משנטל את הזהוב לקט מעותיו. כך אמר ליה הקדוש ברוך הוא אם נקבר אתה במדבר הן באים בזכותך ואתה בא בראשן, שנאמר "וירא ראשית לו כי שם חלקת מח(ו)קק ספון ויתא ראשי עם".

**רמז תתטו** "ה' אלהים אתה החלות", מה ראה להזכיר שתי פעמים, מדת הדין ומדת הרחמים משל למלך שהיה יושב בבית דירתו מסביר פנים טובות לכל בני פלטין, כיון שנכנס אפרכוס שלו התחיל מזדעף, גזר ואמר עשו בימה פרסו וילון, שאני יושב בדין, אמר ליה אפרכוס שלו, מרי המלך, לכל בני הפלטין עשית פנים יפות, וכיון שנכנסתי פרסת עלי בימה, עלילה אתה מבקש לי. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, לאבות דברת במדת רחמים שנאמר (בראשית טו, ז) "ויאמר (ה' אל אברהם) [אליו] אני ה' אשר הוצאתיך", וכן עם יצחק "וירא אליו ה'", וכן עם יעקב, (שם כח, יג) "והנה ה' נצב עליו", ועלי נגלית מתחלה במדת הדין, (שמות ג, ו) ("אני ה') [אנכי] אלהי (אברהם) אביך", אותה שעה יראתי והטמנתי, שנאמר "ויסתר משה פניו". להראות את עבדך את גדלך. מלאכיך קימים לעולם, אף על פי שהן משבחין אותך לא ראו ולא ידעו את מקומך, שנאמר (ישעיה ו, ג) "וקרא זה אל זה ואמר וגו', ואני דברתי עמך פנים אל פנים וראיתי תמונתך, שנאמר (במדבר יב, ח) "פה אל פה אדבר בו" וגו' ולא עוד אלא שנכנסתי למקום שאין רשות למלאכי השרת לכנס, שנאמר (שמות כ, יח) "ומשה נגש אל הערפל" וגו' וכן שלמה אמר, "ה' אמר לשכן בערפל" וכן הוא אומר (שמות לד, כח) "ויהי שם עם ה'" ואתה גוזר עלי מיתה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה אעשה לך, חתכתי ימיך מימי בראשית, שנאמר "לא ידון רוחי באדם בשגם" וגו'. אמר לפניו, רבונו של עולם, אתה אמרת (להלן כד, טז) "לא יומתו אבות על בנים", והרי לא טעמתי חטא מימי, למה אני מת. אמר לו אתה כנסת ישראל כבר אצל הסלע ואמרו לך לא אמרת שיש לנו אלוה בכל מקום שנאמר (להלן י, יד) "הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, הקפדת כנגדן ואמרת "שמעו נא המרים", ואמרו יודעים אנו שהיית רועה במדבר ארבעים שנה ואתה מכיר מקום המים ונתחזקת להכות הסלע ויצאו המים בזעף שנאמר (תהלים עח, טו) "יבקע צרים במדבר" וכתיב (בראשית ז, יא) "ביום הזה נבקעו" וגו' מה "רבה" האמור בדור המבול נשטפו אף כאן נשטפו, אין את זכור מה עשה הסלע לבני, (להלן לב, יג) "וינקהו דבש מסלע", ואחר טובתו הכית אותו, אין את כשר לעמד על בני, כבר מניתי אחר תחתיך, "קח לך את יהושע בן נון".

"ה' אלהים", אמר לו משה, בבקשה ממך תקדים לי מדת רחמים למדת הדין, שאין רחמים בדין. ומה אם משה הצדיק, אחר כל המעשים שסגל נתחנן ונתחבט לבוא לארץ, שאר כל הבריות על אחת כמה וכמה. אתה החלות. משל למלך שראה אשה אחת, בקש לשא אותה, שלח ותבעה שבע פעמים ולא היתה רוצה, בהרבה בקשות נתרצית לו, נשאה, לאחר ימים כעס עליה המלך ובקש לגרשה, אמרה לו אני לא בקשתי להנשא לך, אתה הוא שתבעת תחלה בי. כך, שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה בסנה שילך בשליחותו, שנאמר (שמות ג, י) (לך) ["לכה] ואשלחך", אמר לו "לא איש דברים אנכי" וגו', פיסו והלך בשליחותו, עשה כל הנסים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיז להם את השלו והעלה להם את הבאר ונהגן ארבעים שנה, בא לכנס לארץ אמר לו (במדבר כ, יב) "לכן לא תביאו". דבר אחר "אתה החלות". לא תעשה שבועתך חלין, לא כך אמרת (שמות ו, ח) "והבאתי אתכם אל הארץ", ודברך אמת, "כן יהיה דברי אשר יצא מפי" וגו'.

**פסוק כה** דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם וכו' (כדלעיל).

אמר רבי אלעזר, גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו ואף על פי כן לא נענה אלא בתפלה שנאמר (להלן פסוק כז) עלה ראש הפסגה.

"אעברה נא ואראה". אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ, והלא כבר נאמר (להלן פסוק כז) כי לא תעבר את הירדן הזה, משל למלך בשר ודם שהיו לו שני עבדים וגזר על אחד מהן שלא לשתות יין שלשים יום. אמר מה גזר עלי, שלא אשתה יין שלשים יום, איני טועמו אפלו שנה אחת אפלו שתי שנים, וכל כך למה, כדי לפוג דברי רבו. חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום, אמר אפשר אני יכול לחיות בלא יין אפלו שעה אחת, וכל כך למה, כדי לחבב דברי רבו, כך משה היה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ.

**רמז תתטז** "ההר הטוב הזה והלבנן", הכל קראו אותו הר. אברהם קראו הר, (בראשית כב, יד) "אשר יאמר היום בהר ה' יראה". דוד קראו הר, שנאמר "מי- יעלה בהר ה'". ישעיה קראו הר, שנאמר (ישעיה ב, ב) "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'". גוים קראו אותו הר, שנאמר "והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר- ה'". והלבנן. זה בית המקדש, שנאמר (ירמיה כב, ו) "גלעד אתה לי ראש הלבנון", ואומר (ישעיה י, לד) "והלבנון באדיר יפול", ולמה נקרא שמו לבנון, שמלבין עוונותיהם של ישראל, שנאמר "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".

"אעברה נא", אין נא אלא לשון בקשה. הארץ הטובה אשר בעבר הירדן. זו היא, שרבי יהודה אומר ארץ כנען היא טובה ולא נחלת בני ראובן וגד. ההר הטוב. זה ירושלים. והלבנן. זה בית המקדש, וכן הוא אומר, (זכריה יא, א) "פתח לבנון דלתיך" וגו'. ויש אומרים לבנון זה מנוי המלך.

"אעברה נא ואראה", כל מה שהיה משה מבקש, ב"נא" היה מבקש, (במדבר יד, יט) "סלח נא". (שם יג, יג) "אל נא רפא נא לה", אעברה נא. ההר הזה. זה בית המקדש, שנאמר "ההר חמד אלהים". הטוב. זה ירושלים, שנאמר (שם סה, ה) "נשבעה בטוב ביתך". והלבנן. זה בית קדש הקדשים, שנאמר "פתח לבנון דלתיך".

דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאוה משה רבינו לכנס לארץ ישראל, וכי לאכל מפריה או לשבע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה, הרבה מצוות נצטוו ישראל על ידי, ואין מתקימת אלא בארץ, אכנס כדי שיתקימו כלן על ידי. אמר לו הקדוש ברוך הוא, כלום אתה מבקש אלא כדי לטל שכר, מעלה אני עליך כאלו עשיתם, שנאמר (ישעיה נג, יב) "לכן אחלק לו ברבים", שאני נותן לו שכרו משלם שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים, תלמוד לומר (שם) "ואת עצומים יחלק שלל", כאברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצוות. "תחת אשר הערה למות נפשו", שמסר עצמו למיתה שנאמר (שמות לב, לג) "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". (ישעיה שם) "ואת- פשעים נמנה". שנמנה ממתי מדבר. (שם) "והוא חטא רבים נשא". שכפר על מעשה העגל. "ולפשעים יפגיע". שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיה ז, טז) "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי".

**פסוק כו-כז** **רמז תתיז** "ויתעבר ה' בי". רבי אליעזר אומר נתמלא עליו חמה. רבי יהושע אומר כאשה שאין יכולה לשוח מפני עברה. למענכם. בשבילכם נעשה לי כך. ולא שמע אלי. לא קבל תפלתי. ויאמר ה' אלי רב לך. אמר לו, משה, אדם נודר לא הולך אצל רבו שיתיר לו נדרו, מה עליך לשמע, דברי רבך דבר אחר "ויאמר ה' אלי רב לך". אמר לו דגמא את עושה לדינין, שיאמרו מה משה חכם חכמים גדול גדולים לא נשא לו פנים, על ידי שאמר "שמעו נא המרים" נגזרה גזרה שלא יכנס לארץ, המענין את הדין והמעותין את הדין על אחת כמה וכמה, ומה משה שנאמר לו "רב לך אל תוסף" לא נמנע מלבקש רחמים מלפני המקום, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, ומה חזקיהו שנאמר לו (מ"ב כ, א) "צו לביתך כי מת אתה" לא נמנע מלבקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא, שהיה דורש אפלו חרב חדה מנחת על צוארו של אדם לא ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר (ישעיה לח, ב) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל", שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. דבר אחר "ויאמר ה' אלי רב לך". אמר לו משה, הרבה לך בידי לעולם הבא, כאדם שאומר לחברו הרבה לך בידי, אל תבישני. דבר אחר "רב לך". כאדם שאומר לחברו עובר פלוני על דרך פלוני.

**רמז תתיח** "ויתעבר ה' בי", כאדם שאומר נתעבר בי פלוני ונתמלא עלי חמה. למענכם. שאתם גרמתם לי. וכן הוא אומר "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם". ולא שמע אלי. רבי נתן אומר, (איוב לו, ה) "הן אל כביר [ו]לא ימאס", אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של צדיקים, אבל כאן ולא שמע אלי, ולא קבל תפלתי.

**רמז תתיט** "ויאמר ה' אלי רב לך". אמר לו משה, בדבר הזה רב לך, שאין מניחין את הצדיקים לבוא לידי עבירה חמורה. מכאן היה רבי ישמעאל אומר, משל הדיוט אומר, לפום גמלא שיחנא. רב לך. אמר לו הרבה שמור לך, הרבה צפון לך, שנאמר (תהלים לא, כ) "מה רב טובך אשר- צפנת ליראיך", ואומר (ישעיה סד, ג) "ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו". דבר אחר "רב לך". אמר לו, משה, הרבה יגעת הרבה עמלת, צא לנוח, שנאמר "ואתה לך לקץ ותנוח" וגו'. אמר לו אם לאו אכנס כהדיוט, אמר לו (רב לך) [אין המלך נכנס כהדיוט]. אמר לו, אם לאו אעשה תלמיד ליהושע, אמר לו רב לך, אין הרב נעשה תלמיד לתלמידו. אמר לו אם לאו אכנס דרך אויר או דרך חלל, אמר לו (להלן לד, ד) "ושמה לא תבא". אמר לו אם לאו עצמותי יעברו את הירדן, אמר לו כי לא תעבר את- הירדן הזה, וכי המת יכול לעבר, אלא אמר לו, משה, אף עצמותיך לא יעברו את הירדן.

**רמז תתכ** "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", אמר לו, משה, בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזר עלי ואני אעשה. משל למה הדבר דומה למלך שגזר על בנו גזרה קשה והיה הבן ההוא מבקש מאביו. אמר לו, בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזר עלי ואני אעשה. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה בדבר אחר גזר עלי ואני אעשה, הדא הוא דכתיב "ותגזר אמר ויקם לך". אמר לו, אם לאו הראני נא אותה. אמר לו, בדבר הזה אעשה, עלה ראש הפסגה.

אמר לפניו, רבונו של עולם, הואיל ונגזרה גזרה שלא אכנס לה לא כמלך ולא כהדיוט אכנס לה במחלה של קסריון שהיא מתחת לפמיס. אמר לו (להלן לד, ד) "ושמה לא תעבר". אמר לפניו, רבונו של עולם, עצמותי יעברו את הירדן, אמר לו (להלן פסוק כז) כי לא תעבר את הירדן הזה. רבי שמעון בן יוחאי אומר אינו צריך, והלא כבר נאמר "כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עבר את הירדן", וכי איך אפשר למת לעבר, אלא שאמר לו עצמותיך אינן עוברין את הירדן. רבי חנניה בן אידי אומר, משה היה בוכה על עצמו, שנאמר (במדבר לג, נא; לה, י) "כי אתם עברים את הירדן", אתם עוברים ואין אני עובר. אחרים אומרים, היה משה מטה על רגליו של אלעזר ואומר לו, אלעזר אחי בקש עלי רחמים כשם שבקשתי על אהרן אביך, שנאמר (להלן ט, כ) "ובאהרן התאנף ה'" וגו'.

דבר אחר "רב לך". אמר לו הקדוש ברוך הוא, הרבה ממה שבקשת נתון לך, אלו היית נכנס לארץ ישראל היית נכנס לתוך בני אדם מתים ובני אדם קוברים אותך, עכשיו אתה נכנס לתוך מלאכי השרת ומלאכי השרת קוברים אותך, שנאמר (להלן לד, ח) "וימת שם משה" וגו', מלמד שמיתת משה מפי הקדוש ברוך הוא. מנין אף מיתת אהרן. אמרת "כאשר מת אהרן אחיך", הרי אנו למדים ממיתת משה למיתת אהרן, מה מיתת משה מפי הקדוש ברוך הוא אף מיתת אהרן מפי הקדוש ברוך הוא. ומנין אף מיתת מרים. אמרת "שם", אף מיתת מרים. ומנין אף מיתת יהושע. אמרת (יהושע א, ה) "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך". ומנין אף מיתת הצדיקים. שנאמר "והלך לפניך צדקך" וגו'. ומנין שהיו מכבדין אותו עד שהיו בחיים. תלמוד לומר (שם) ("ו)כבוד ה' יאספך", מלמד שהמקום נכנס בנשמותיהן של צדיקים וכונסן בנחת רוח ובכבוד, שכן אביגיל אומרת לדוד ברוח הקדש (ש"א כה, כט) "והיתה נפש אד(ו)ני צרורה בצרור החיים" וגו'. יכול אף של רשעים כן. תלמוד לומר "ואת נפש אויביך יקלענה", מגיד שהוא מוסרן למלאכי חבלה והן מצערין אותן ושומטין את נשמתן, שנאמר (איוב לג, כב) "ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים".

דבר אחר "רב לך". הרבה לך ממה שבקשת נתון לך, אלו היית נכנס לשם לא היית מספיק לראות כלה כל ימיך, ועכשיו הריני מראה אותך כלה כאלו באצבע, שנאמר (להלן לד, א) "ויראהו ה'" וגו'. דבר אחר, רב לך. הרבה לך ממה שבקשת נתון לך, אלו היית נכנס לארץ היית נכנס בקבר מעשה אדם, ועכשיו אתה נקבר בקבר מעשה שמים, שנאמר (להלן לג, כא) "וירא ראשית לו" וגו' אין "ספון" אלא מציר שנאמר "וספון בארז". אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, מה אני יוצא מתפלתי ריקם. בדבר הזה נאמר לו "עלה ראש הפסגה". רבי אלעזר אומר אלו קדמו מעשים של משה לתפלתו לא היה נענש. רבי שמעון אומר אפלו קדמו מעשיו לתפלתו היה נענש, אדם שהעיד עליו המקום (במדבר יב, ג) "והאיש משה ענו מאד" היה לו להקפיד כנגד כל ישראל.

"ויתעבר ה' בי", נתמלא עלי עברה, לא שחטאתי לפניו אלא למענכם, בשביל שהכעסתם אותי ואמרתי כנגדכם כך עשה לי בשביל שילמדו הכל ממשה, אם משה על ידי שאמר דבר קל כנגד ישראל לא נכנס לארץ, מי שיאמר כנגד ישראל דבר קשה על אחת כמה וכמה. דבר אחר "למענכם". אמר לו שם רע אתה נותן בדור המדבר, כשר אחד היה ביניהם ונכנס לארץ, הן אינן באין ואתה נכנס לארץ, לעתיד לבוא אתה נכנס לארץ והן באין עמך שנאמר "ויתא ראשי עם", לכך נאמר "למענכם". דבר אחר "רב- לך". שליט הוא רבו של אדם בעבדו. דבר אחר "רב לך". אל תרבה דברים, (קהלת י, יד) "הסכל ירבה דברים". דבר אחר "רב לך". אמר לו לי ולך אתה משיא שם רע, יאמרו תדע כמה עבירות היו ביד משה שנתחנן ולא נשמע, ויאמרו כמה אכזרי הוא שכמה בקש משה ממנו ולא קבלו.

**רמז תתכא** דבר אחר "רב לך", בעל דין שלך הוציא מיתה לכל, (איוב ג, יט) "קטן וגדול שם הוא", אדם הראשון שאכל מן האילן הוא גרם מיתה לכל באי עולם. אמר לפניו, רבונו של עולם, לשוא דשו רגלי במרום [ולשוא] רצתי לפני בניך כסוס שיהא סופי רמה ותולעה. משל למה הדבר דומה לאחד מגדולי המלכות שמצא סיף (צוריי) [הנדיי] שאין כמותו בעולם, ואמר אין זה ראוי אלא למלך, הביאו דורון למלך, אמר המלך חתכו את ראשו. כך אמר משה בדבר שקלסתיך "הן לה' אלהיך השמים" וגו', בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה ואמרת (להלן לא, יד) "הן קרבו ימיך למות". אמר לו, משה, כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון, אמר לפניו, אדם הראשון היה ראוי למות שעבר על מצוה קלה. אמר ליה, הרי אברהם שקדש שמי בעולם מת, אמר לפניו, [רבונו של עולם, אברהם] שיצא ממנו ישמעאל שגזעו מכעיסין לפניך. אמר לו הרי יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח מת, אמר (לפי) לפניו, [יצחק] שיצא ממנו עשו שהחריב מקדשך. אמר לו, הרי יעקב שיצאו ממנו שנים עשר שבטים מת, אמר לפניו, יעקב לא עלה לרקיע ולא דשו רגליו ערפל ולא קבל תורה מידך ולא דבר עמך פנים אל פנים. אמר לו הקדוש ברוך הוא רב לך אל תוסף דבר. אמר לו, עכשיו יאמרו הדורות אלולי לא מצא במשה מעשים רעים לא היה מסלקו מן העולם, אמר לו, כבר כתבתי בתורה (להלן לד, י) "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה". אמר לו שמא יאמרו בקטנותו עשה רצונו בזקנותו לא עשה, אמר לו, כבר כתבתי [בתורתי (להלן לב, נא) "על אשר מעלתם בי". אמר לפניו, רבונו של עולם, אם רצונך אכנס לארץ ואהיה שם שנים ושלש שנים ואחר כך אמות, אמר לו "ושמה לא תבא". אמר לפניו אם לא אכנס בחיי אכנס לאחר מותי, אמר לו לא בחייך ולא לאחר מותך. אמר לפניו כל הכעס הזה למה, אמר לו כבר כתבתי בתורתי] (להלן לב, נא) "על אשר לא קדשתם אתי". אמר לו עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים, שנאמר "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר", ואני עון אחד נמצא בי ואין אתה מוחל לי. אמר לו הרי ששה עונות נמצאו בך XאY (שמות ד, יג) "שלח נא ביד תשלח", XבY (שם ה, כג) "ומאז באתי אל פרעה", XגY "לא ה' שלחני", XדY (שם, כ) "אם בריאה יברא ה'". XהY (שם כ, י) "שמעו נא המרים", XוY (שם לב, יד) "והנה קמתם תחת אב(ו)תיכם" וגו'. וכי אברהם יצחק ויעקב חוטאים היו. אמר לפניו ממך למדתי [שאמרת] "את מחתת החטאים האלה בנפשתם". אמר לו, אני אמרתי "בנפשתם" ולא "באבותיהם". אמר לו אני יחיד וישראל ששים רבוא, הרבה פעמים חטאו לפניך ובקשתי עליהם רחמים ומחלת להם, על ששים רבוא השגחת ועלי אין אתה משגיח. אמר לו אינו דומה גזרת צבור לגזרת יחיד, ועוד עד עכשיו היתה השעה מסורה בידך [ומעכשיו אין השעה מסורה בידך]. אמר לו, רבונו של עולם, עמד מכסא הדין ושב על כסא רחמים ועוונותי יהו נמחלים ביסורין שתביא בגופי ואל תתנני בחבלו של מלאך המות, ואם אתה עושה כן אגיד שבחך לכל באי העולם כשם שנאמר (תהלים קיח, יז) "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה". אמר לו "זה- השער לה' צדיקים יב(ו)או בו".

כשראה שאין משגיחין עליו, הלך אצל שמים וארץ, אמר להם בקשו עלי רחמים. אמרו לו, עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמנו, שנאמר (ישעיה נא, ו) "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה". הלך אצל חמה ולבנה וכו' עד (שם כד, כג) "וחפרה הלבנה ובושה החמה". הלך אצל כוכבים ומזלות וכו' עד "ונמקו כל צבא השמים". הלך אצל הרים וגבעות וכו' עד (שם נד, י) "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה". הלך אצל הים, אמר לו, בן עמרם, מה היום מיומים והלא במטך הכיתני וחלקתני לשנים עשר שבילין ולא הייתי יכול לעמד לפניך מפני שהשכינה עומדת לימינך שנאמר (שם סג, יב) "מוליך לימין משה", ועכשיו מה עלתה לך. כיון שהזכיר הים מה שנעשה בנערותו צוח ואמר (איוב כט, ב) "מי יתנני כירחי קדם". מיד הלך לו אצל שר הפנים, אמר לו בקש עלי רחמים, אמר לו כך שמעתי מאחורי הפרגוד שאין תפלתך נשמעת. הניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר אצל מי אלך [לבקש עלי רחמים], באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא עליו עברה שנאמר "ויתעבר ה' בי למענכם", עד שפתח משה ואמר מקרא זה "ויעבר ה' על פניו ויקרא", מיד נתקררה דעתו של הקדוש ברוך הוא, אמר ליה שתי שבועות נשבעתי, אחת שתמות או לאבד את ישראל, לבטל שתיהן אי אפשר ואם תרצה אתה לחיות יאבדו ישראל. אמר לו בעלילה אתה בא עלי, יאבד משה ואלף כמותו ואל יאבד אחד מישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא כל צער שאתה מצטער למה. אמר לו מתירא אני מחבלו של מלאך המות. אמר לו איני מוסרך בידו. אמר לפניו, רבונו של עולם, יוכבד אמי שקהו שניה בשני בניה יקהו שניה במיתתי. אמר ליה כך עלתה במחשבה לפני וכך מנהגו של עולם, דור ודור ודורשיו, עד עכשיו היה חלקך לשרת לפני ועכשיו הגיע חלקו של יהושע תלמידך. אמר לפניו אם מפני יהושע אני מת אלך ואהיה תלמידו. אמר לו אם אתה רוצה לעשות כך עשה. עמד משה והשכים לפתחו של יהושע והיה יהושע יושב ודורש, וכפף משה קומתו והניח ידיו על פיו ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו כדי שיצטער וישלים עצמו למיתה. הלכו כל ישראל לפתחו של משה ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד, אמרו לו ליהושע מה עלתה לך שמשה רבינו עומד ואתה יושב, כיון שתלה עיניו וראה מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה ואמר, רבי רבי אבי אבי ואדוני. אמרו לו ישראל, רבינו משה למדנו תורה, אמר להן אין לי רשות. אמרו לו, אין אנו מניחין אותך, יצתה בת קול ואמרה להם למדו מיהושע, קבלו עליהם, וישב יהושע בראש ומשה רבינו מימינו ואלעזר משמאלו, והיה יושב ודורש בפני משה ולא היה יודע משה רבינו מה היה יהושע דורש, אחר שעמדו ישראל אמרו לו למשה רבינו סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונופל. באותה שעה אמר לפניו, רבונו של עולם, עד עכשיו בקשתי חיים [ועכשיו] נפשי נתונה לך. וכיון שהשלים נפשו למיתה פתח הקדוש ברוך הוא ואמר (תהלים צד, טז) "מי יקום לי עם מרעים", מי יעמד להם בשעת כעסי ומי יבקש עליהם רחמים בשעה שחוטאין לפני, באותה שעה בא מטטרון ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו, רבונו של עולם, משה בחייו (שלו) [שלך], במותו שלך. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אמשל לך משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ובכל יום היה מכעיס את אביו ומבקש אביו להרגו והיתה אמו מצלת אותו מידו, לימים מתה אמו והיה המלך בוכה, אמרו לו עבדיו אדוננו המלך למה אתה בוכה, אמר להם לא על אשתי בלבד אני בוכה אלא [עליה] ועל בני, שהרבה פעמים כעסתי עליו ובקשתי להרגו והצילה אותו מידי. אף כך אמר הקדוש ברוך הוא למטטרון לא על משה בלבד אני בוכה אלא [עליו] ועל ישראל, [שהרבה פעמים הכעיסוני וכעסתי עליהם ועמד בפרץ לפני להשיב מהשחיתם]. באו ואמרו למשה הגיע שעה שאתה נפטר מן העולם. אמר להם, המתינו לי עד שאברך את ישראל, שלא מצאו ממני קורת רוח בעולם מפני תוכחות ואזהרות שהייתי מוכיחם. התחיל לברך כל שבט ושבט בפני עצמו, כיון שראה שנקצרה השעה עמד וברכן כלן בברכה אחת. באו ואמרו לו הגיע חצי שעה שאתה נפטר מן העולם. אמר להם לישראל, הרבה צערתי אתכם על התורה ועל המצוות, ועכשיו מחלו לי. אמרו ליה, אדונינו רבינו, מחול לך. ואף ישראל עמדו לפניו, אמרו לו הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טרח, מחל לנו, אמר להם מחול לכם. באו ואמרו לו הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם, פתח ואמר ברוך שמו חי וקים לעולם ועד. אמר להם לישראל, בבקשה מכם, כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותי, ואמרו חס לו לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס ונפלו עצמותיו במדבר. באו ואמרו לו הגיע חצי רגע, נטל שני זרועותיו והניחן על לבו ואמר לישראל ראו אחריתו של בשר ודם, [ענו ואמרו] ידים שקבלו את התורה מפי הגבורה יפלו בקבר. באותו רגע יצאה נשמתו בנשיקה, שנאמר "וימת שם משה עבד ה'", ולא נתעסקו בקבורתו לא ישראל ולא המלאכים, שנאמר (שם, ו) "ויקבר אתו בגי" ומפני מה נקבר בחוצה לארץ. כדי שיחיו המתים שבחוצה לארץ בזכותו, שנאמר (להלן לג, כא) "וירא ראשית לו כי שם חלקת מח(ו)קק ספון ויתא ראשי עם". ואימתי מת משה רבינו. בשבעה באדר, דכתיב "וימת שם משה" וגו' ויבכו בני ישראל את משה בערב(ו)ת מואב שלשים יום", וכתיב (יהושע א, א) "ויהי אחרי מות משה (וכתיב) משה עבדי מת", וכתיב (שם ד, יט) "והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש" צא מהן שלשים (וששה) [ושלשה] למפרע, הרי בשבעה באדר מת. ומנין שבשבעה באדר נולד. דכתיב (להלן לא, ב) "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", מה תלמוד לומר "היום", [היום מלאו ימי ושנותי], ללמדך שהקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום, שנאמר "את מספר ימיך אמלא".

**רמז תתכב** "עלה ראש הפסגה", מכאן אמר רבי אלעזר בן יעקב יפה שעה אחת בתפלה יותר ממעשים טובים, שמכל מעשיו של משה לא נאמר לו "עלה" ובדבר הזה נאמר לו "עלה". מכאן אמרו, העומדים בחוצה לארץ הופכין פניהם כלפי ירושלים ומתפללין, שנאמר (מ"א ח, מח) "והתפללו אליך דרך ארצם", והעומדים בארץ ישראל הופכין פניהם כלפי ירושלים ומתפללין, שנאמר ["והתפללו (אל) [אליך דרך] העיר הזאת", והעומדים בירושלים הופכים פניהם כנגד בית המקדש, שנאמר] (שם, לב) "והתפללו אל הבית הזה", והעומדין במקדש מכונים את לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללין, שנאמר (שם, כו) "והתפללו אל המקום הזה", נמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד.

"וראה בעיניך", משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו, נכנס לפתח פלטין שלו משכו ומדבר עמו, כיון שבא לכנס לקיטון אמר לו, מכאן ואילך את אסור. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם כל עצמי איני משוך מארץ ישראל אלא הירדן הזה, מלא חבל של חמשים אמה, אמר לו וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה.

**רמז תתכג** "עלה ראש הפסגה"... וראה בעיניך. מגיד הכתוב שהראהו את הרחוק כקרוב ואת שאין גלוי כגלוי ואת כל הקרוי ארץ ישראל, שנאמר "ויראהו ה' את כל הארץ... ואת (ארץ) [כל] נפתלי... ואת הנגב ואת הככר". (שם, ד) "ויאמר ה' (אל משה) [אליו] זאת הארץ". רבי עקיבא אומר מגיד הכתוב שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשלחן ערוך. שנאמר "ויראהו ה' את כל הארץ". רבי אליעזר אומר נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו. [וכן אתה מוצא בצדיקים שרואין מסוף העולם ועד סופו], שנאמר (ישעיה לג, יז) "מלך ביפיו תחזינה עיניך" וגו'. ונמצאת אומר שתי ראיות הן, אחת ראיה של נחת ואחת ראיה של צער, באברהם הוא אומר (בראשית יג, יד) "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם" וגו', זו ראיה של נחת, במשה הוא אומר עלה ראש הפסגה, זו ראיה של צער.

רבי חנניא בן עקיבא אומר חביבה היא ראיתו של אברהם אבינו יותר מראיתו של משה, שבאברהם לא לבטוהו ובמשה לבטוהו, באברהם הוא אומר. "שא נא עיניך וראה מן המקום" וגו', ובמשה מהו אומר עלה ראש הפסגה, עלה והבט וראה. ומנין לכל הבקשות שבקש משה לראות הראהו, שנאמר (להלן לד, א) "ויראהו ה' את כל הארץ", זה ארץ ישראל, בקש משה לראות בית המקדש והראהו, שנאמר "ואת הגלעד", ואין גלעד אלא בית המקדש שנאמר (ירמיה כד, ו) "גלעד אתה לי ראש הלבנון". ומנין שהראהו אף שמשון בן מנוח. שנאמר (דברים שם) "עד דן", ולהלן הוא אומר "ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני". דבר אחר "עד דן". עדין לא באו שבטים לארץ ולא נתחלקה ארץ ישראל [לישראל] ומה תלמוד לומר "עד דן", אלא שאמרו לו לאברהם שנים עשר שבטים עתידין לצאת מחלציך וזהו חלקו של אחד מהן. כיוצא בו (בראשית יד, יד) "וירדף עד דן", עדין לא באו שבטים לעולם, ולא נתחלקה ארץ ישראל [לישראל] ומה תלמוד לומר "עד דן", אלא שאמר לו לאברהם אבינו במקום הזה עתידין בניך לעבד עבודת אלילים ותשש כחו מעליו. ומנין שהראהו לברק בן אבינעם. שנאמר (להלן לד, ב) "ואת כל נפתלי", ולהלן הוא אומר (שופטים ד, ו) "ותשלח לברק בן- אבינעם" וגו'. ומנין שהראהו יהושע במלכותו. שנאמר "ואת ארץ אפרים", ולהלן הוא אומר (במדבר יג, ח) ("ו)למטה אפרים הושע בן נון", ומנין שהראהו גדעון בן יואש. שנאמר "ומנשה", ולהלן הוא אומר (שופטים ו, טו) "הנה אלפי הדל במנשה". ומנין שהראהו דוד במלכותו. שנאמר (להלן שם) "ואת כל ארץ יהודה", ולהלן הוא אומר "ויבחר ה' [אלהי ישראל] בי מכל בית אבי" וגו'. ומנין שהראהו מהפכת סדום ועמורה. שנאמר (להלן שם) "ואת הככר", ולהלן הוא אומר (בראשית יט, כה) "ויהפך את הערים האלה ואת כל הככר". ומנין שהראהו גוג וכל המונו. שנאמר (להלן שם) "בקעת יר(י)חו", ולמדנו שעתידין גוג וכל המונו לעלות וליפ(ו)ל בבקעת יריחו. דבר אחר "בקעת יר(י)חו". והלא ההדיוט רואה בקעת יריחו, אלא בקעה זו מישבת שדה מלאה חטין כל שהוא שדה מלאה שעורים כל שהוא, כך הראהו את כל ארץ ישראל כבקעת יריחו. ומנין שהראהו דבורה. שנאמר "עיר התמרים", ולהלן הוא אומר (שופטים ד, ה) "והיא יושבת תחת תמר דבורה". ומנין שהראהו אשתו של לוט. שנאמר "עד צער", ולהלן הוא אומר (בראשית יט, כג) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה.

**פסוק כח** "וצו את יהושע", אין צווי אלא זרוז, שנאמר (להלן לא, ז) "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ", "חזק" בתורה, "ואמץ" במעשים טובים. כי הוא יעבר לפני העם הזה. אם הוא עובר לפניהם עוברין, ואם לאו אינן עוברין. והוא ינחיל אותם. אם מנחילן נוחלין, ואם לאו אינן נוחלין. וכן אתה מוצא כשהלכו לעשות מלחמה בעי נפלו מהם כשלושים וששה צדיקים, שנאמר "ויכו מהם אנשי העם כשלשים וששה איש" וגו' (שם, י) "ויאמר ה' אל יהושע ק(ו)ם לך למה זה אתה נפל על פניך", לא כך אמרתי למשה רבך אם עובר לפניהם עוברים ואם לאו אין עוברים, אם מנחילם נוחלים ואם לאו אינן נוחלין, ואתה שלחתם והלכת אחריהם.

"וצו את יהושע", צוהו על דברי תלמוד. רבי (נתן) [יהודה] אומר, צוהו על הגבעונים. דבר אחר צוהו על המשאות ועל הטרחות ועל הריבות. כי הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם. מגיד שאין יהושע נפטר מן העולם עד שמנחיל את ישראל את הארץ. את הארץ אשר תראה מגיד שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו.

**פסוק כט** "ונשב בגיא", אמר להם איזה עבירה עברתי וכמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי, כמה עבירות עברתם ואמר לכם המקום עשו תשובה ואני מקבל. רבי (יהושע בר אבא) [יהודה בן בבא] אומר, בשלש מקומות באו ישראל לידי עבירה חמורה ואמר להם הקדוש ברוך הוא עשו תשובה ואני מקבל, XאY כיוצא בו אתה אומר (שמות יז, ז) "ויקרא שם המקום מסה ומריבה, מה אמר, (שם טו, כו) "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך", XבY "ובתבערה ובמסה" וגו', "ועתה ישראל מה ה' אלהיך ש(ו)אל מעמך", אף כאן אתה אומר XגY ונשב בגיא מול בית פעור ועתה ישראל שמע אל החקים וגו'.

דבר אחר "ונשב בגיא", מי גרם לכם שנשב בגיא. מעשים רעים שעשתם בפעור. דבר אחר, אמר להם ראו כמה ביניכם לביני, כמה תפלות וכמה בקשות וכמה תחנונים בקשתי ונגזרה עלי שלא אכנס לארץ, אבל אתם הכעסתם לפניו כמה פעמים שנאמר (תהלים צה, י) "ארבעים שנה אקוט בדור" וגו', ולא עוד אלא שגדולים שלכם משתחוים לבעל פעור וימין הקדוש ברוך הוא פשוטה לקבל שבים, שנאמר "ועתה ישראל שמע" וגו' הרי אתם חדשים, כבר מחול לשעבר.

**פסוק ב** "לא תספו על הדבר", מנין לכהן שעולה לדכן שלא יאמר הואיל ונתן לי רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון "ה' אלהי אבות(י)כם יסף עליכם ככם אלף פעמים". תלמוד לומר "לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם". תנן הנתנים במתנה אחת שנתערבו במתן אחת, ינתנו במתן אחת. מתן ארבע במתן ארבע, ינתנו מתן ארבע. מתן אחת במתן ארבע, רבי אליעזר אומר ינתנו מתן ארבע, רבי יהושע אומר ינתנו מתן אחת. אמר ליה רבי אליעזר והלא הוא עובר על בל תגרע. אמר ליה רבי יהושע והרי הוא עובר על בל תוסיף. אמר ליה רבי אליעזר, לא נאמר "בל תוסיף" אלא כשהוא בעצמו. אמר ליה רבי יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו. ועוד אמר רבי יהושע כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה, כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה.

**פסוק ג-ד** **רמז תתכד** "ואתם הדבקים", אמר רבי אלעזר עמי הארץ אינן חיין שנאמר (ישעיה כו, ד) "מתים בל יחיו", יכול לכל, תלמוד לומר (שם) "רפאים בל יק(ו)מו", מי שרפה עצמו בדברי תורה הכתוב מדבר. אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא ליה למריהו דאמרת הכי, (אנן) [ההוא] במרפה עצמו [לעבודת אלילים הוא דכתיב. אמר ליה מקרא אחד אני דורש, דכתיב "כי טל אור(ו)ת טלך וארץ רפאים תפיל", כל המשתמש] בתורה טל תורה מחיהו ואי לא לא. הוה קא חלשא דעתיה. אמר ליה, רבי, מצאתי להם רפואה מן התורה, שנאמר "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום", וכי אפשר לאדם לדבק בשכינה והלא כבר נאמר (להלן פסוק כד) "כי ה' אלהיך אש אכלה הוא", אלא לומר לך כל המשיא בתו לתלמיד חכם וכל העושה פרקמטיא לתלמיד חכם ומהנה מנכסיו לתלמיד חכם מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה.

(במדבר כה, ה) "הנצמדים לבעל פעור", כצמיד פתיל. ואתם הדבקים. כשתי תמרות הדבוקות זו בזו. במתניתא תנא, "הנצמדים לבעל פעור", כצמידין על ידי אשה, ואתם הדבקים בה' אלהיכם, דבוקים ממש.

שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים. אמר להם מן התורה, דכתיב (להלן לא, טז) "ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבותיך וקם". אמרו לו ודלמא "וקם העם הזה וזנה", עד שאמר להם המקרא הזה, "אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם", לכם לא נאמר אלא "להם", [מכאן לתחית המתים מן התורה]. ויש אומרים מן המקרא הזה, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום, מה היום כלכם קימים, אף לעולם הבא כלכם קימים.

שנו רבותינו מצילין תיק הספר עם הספר מפני הדליקה הואיל וזכו לדבק בספרים. אמר הכתוב (משלי יג, כ) "הולך את חכמים יחכם ורעה כסילים ירוע", כל מי שמדביק עצמו לצדיק זכה להיות כמותו, אתה מוצא בלוט על ידי שהיה דבוק באברהם העשיר כמותו, מה כתיב באברהם "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב", ובלוט כתיב (שם, ה) "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים", הוי "הלך את חכמים יחכם", ובשעה שדבק לסדומיים שנאמר (שם, י) "וישא לוט את עיניו" הוי "רעה כסילים ירוע" דכתיב "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן". דבר אחר "הולך את חכמים". זה יהושע, שנדבק למשה, שנאמר (להלן לד, ט) "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו", ומה כתיב, (יהושע א, ה) "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך", ומה אם כשהוא מזדוג לבשר ודם זוכה להיות כמותו, ישראל שמדבקים לחייו של עולם על אחת כמה וכמה שיהו קימים לעולם. מנין. ממה שקרינן בענין, ואתם הדבקים וגו', מה כתיב למעלה מן הענין כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו, ומה אם מי שנדבק לעבודת אלילים הרי הוא כמותה ונשמד עמה, מי שנדבק לחייו של עולם על אחת כמה וכמה, הוי ואתם הדבקים. את מוצא חנניה מישאל ועזריה כתיב בהו (דניאל ג, כא) "כפתו בסרבליהון" ונכנסו לכבשן האש, כיון שיצאו כתיב "וסרבליהון לא שנו וריח נור לא עדת בהון", אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ונדבקו עם הצדיקים ינצלו עמהן. ראה מה כתיב (בראשית כט, יז) "ורחל היתה יפת תאר", וכתיב "ורחל באה עם הצאן אשר לאביה". אלא שהיה הקדוש ברוך הוא משמרן, שהיה גלוי לפניו שהן עתידין להדבק לצדיקים, בנות לבן מדבקת ביעקב וצפורה בת יתרו מדבקת במשה, הוי (תהלים לד, ח) "חנה מלאך ה' סביב ליראיו", להם ולמסובבים להם, ואתם הדבקים אתם ודבקיכם. לוט, בשביל שנדבק לאברהם כתיב, (בראשית יט, כ) "ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם" וגו', צדקיה בן כנענה היה אדם רשע, כשהלכו לקברו מצאו את הגדוד ונבהלו והשליכוהו על קברו של אלישע, שנאמר "ויהי הם קברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע", כיון שהריחו עצמותיו בעצמות אלישע חיה, שנאמר (שם) "ויחי ויקם על רגליו", אתם ישראל שנדבקתם לאל שכלו חיים, שנאמר (ירמיה י, י) "וה' אלהים אמת" וגו' ונדבקתם לתורה על אחת כמה וכמה שתנצלו מן האש של גיהנם ותהיו חיים וקימים לעולם הבא שנאמר "ואתם הדבקים". ומה אם מדת פרענות מועטה כתיב (במדבר טז, לג) "וירדו הם וכל אשר להם חיים שא(ו)לה", מדה טובה, שהיא מרבה, על אחת כמה וכמה. למד מן העגלות שהביאו הנשיאים, שנאמר "קח מאתם והיו", שנתן להם הויה עד הגלגל, שנאמר "בגלגל שורים זבחו". רבי אבהו אמר עד נוב. רבי אבא בר כהנא אמר עד גבעון. רבי לוי אמר עד שבנה שלמה את בית המקדש, שנאמר (דהי"ב ז, ה) "ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר" וגו', ארבע מאות ושמונים שנה היו. ומה אם העגלות, שאין להן זכות ולא זכות אבות, על שנדבקו בו חיו, ישראל, שיש להן זכות וזכות אבות, על אחת כמה וכמה. אתה מוצא כשבנה שלמה את בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים והיו עושין פרות לפי שהריחו בארון, והיו פרחי כהנה נכנסין ומלקטין את הפרות והולכין ושותלין כל השנה, אמר דוד "שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו". מנין שהוא עושה פרות. שנאמר (דבהי"ב ג, ו) "והזהב זהב פרוים" כו'. וכשהכניס מנשה את הצלם יבשו, שנאמר (נחום א, ד) "ופרח לבנון אמלל". ולעתיד יחזירם הקדוש ברוך הוא, "כבוד הלבנון נתן לה". אמר הקדוש ברוך הוא, כשם שנדבקתם לי בעולם הזה אני מדבק אתכם לי לעולם הבא, שנאמר (ירמיה יג, יא) "כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את- (בני) [כל בית] ישראל", הוי ואתם הדבקים.

**פסוק ה** "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי", מה אני בחנם אף אתם בחנם, [ו]כתיב (להלן פסוק יד) "וא(ו)תי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים".

הנוטל שכרו לדון, דיניו בטלים. מנא הני מלי. אמר רבי יהודה אמר רב דאמר קרא ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים, מה אני בחנם אף אתם בחנם. תניא נמי הכי כאשר צוני ה' אלהי, מה אני בחנם אף אתם בחנם, ומנין שאם לא נמצא בחנם שילמד בשכר, תלמוד לומר (משלי כג, כג) "אמת קנה", ומנין שלא יאמר כשם שלמדתי בשכר כך אלמד בשכר, תלמוד לומר "ואל תמכר".

**פסוק ו** "ושמרתם ועשיתם", אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן, מנין שמצוה לאדם לחשב בתקופות ובמזלות, שנאמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", איזהו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חשוב תקופות ומזלות. וכל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר (ישעיה ה, יב) "ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". אמר רב היודע לחשב בתקופות ובמזלות ואינו חושב, אסור לספר הימנו.

אמר רבי יהושע בן לוי כל המצוות שישראל עושין בעולם הזה, באות וטורפות להן לעובדי אלילים על פניהם לעולם הבא, שנאמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", נגד העמים לא נאמר אלא "לעיני העמים".

**פסוק ז-ח** **רמז תתכה** "כי מי גוי גדול", אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק, מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפלין, שנאמר "נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו", ואין ימינו אלא תורה, שנאמר (להלן לג, ב) "מימינו אש דת למו", "ובזרוע עזו", אלו תפלין, דכתיב (תהלים כט, יא) "ה' עז לעמו יתן" וגו'. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חיא בר (אבא) [אבין], תפלין דמרי עלמא מה כתיב בהו. אמר ליה "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". ומי משתבח קדשא בריך הוא בשבחיהו דישראל. אמר ליה אין, דכתיב (להלן כו, יז) "את ה' האמרת היום" וכתיב (שם, יח) "וה' האמירך היום", אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב (להלן י, ד) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, תינח בחד ביתא, בשאר בתי מאי, אמר ליה כי מי גוי גדול, ומי גוי גדול, "אשריך ישראל", (להלן פסוק לד) "או הנסה אלהים", "ולתתך עליון". אי הכי נפישי להו [טובי בתי], אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול בחד ביתא, "אשריך ישראל" ["ומי כעמך ישראל" בחד ביתא], "או הנסה אלהים" בחד ביתא, "ולתתך עליון" בחד ביתא, וכלהון כתיבי באדרעי.

רבי חנינא ורבי הושעיא, [כי] (ו)מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו, איזו אמה כאמה זו שיודעת אפיו של אלוה, בנהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל (זקנו) [שערו] ואינו חותך צפרניו לפי שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין שערן, ומחתכין צפרניהן ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה לפי שיודעין שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם.

"כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו". את מוצא אלילים קרובים ורחוקים, עובד אלילים עושה לו אלילים ומעמידם אצלו, הרי קרובים, עומד ומתפלל לפניהם ואינם עונים אותו, שנאמר (ישעיה מו, ז) "יצעק אליו ולא יענה", הרי הם קרובים ורחוקים, והקדוש ברוך הוא רחוק וקרוב כיצד, מכאן עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה וכן כל רקיע ורקיע וכן בין כל רקיע ורקיע, הרי שהוא רחוק, ואדם עומד ומתפלל ומהרהר בתוך לבו והקדוש ברוך הוא שומע תפלתו, שנאמר (תהלים סה, ג) "שמע תפלה עדיך" וגו', הרי רחוק וקרוב. בכל קראנו אליו. אמר דוד, [רבונו של עולם], כשיהיו העובדי אלילים מתפללין לפניך אל תענה אותם, שאינן באין לפניך בלב שלם אלא כשאלילים שלהן אינם עונים אותם והן רואין צרתם הן באין לפניך, אף אתה לא תענה אותם, שנאמר "ישועו ואין מושיע על ה' ולא ענם", (אף) [אבל] אנו כשאנו באין אצלך מיד ענה אותנו, שנאמר (שם ד, ב) "בקראי ענני אלהי צדקי". אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, (ישעיה סה, כד) "טרם יקראו אני אענה".

דבר אחר "כי מי גוי גדול", איזו אמה שגואלה אלהים כאמה זו. דבר אחר איזו אמה שגדולו של עולם מביא עליהם מכות גדולות והיא עומדת כאמה זו, שנאמר (מלאכי ג, ו) "כי אני ה' לא שניתי", לא הכיתי לאמה ושניתי לה, אבל ["ו]אתם בני יעקב לא כליתם". משל לגבור שהיה מכה לאדם ולא היה שונה לו, אבל כשבא אצל בני ביתו מכה וחוזר ומכה. דבר אחר איזו אמה שגדולו של עולם מתנהג אחריה כאמה זו, דכתיב (תהלים נז, ג) "אקרא לאלהים עליון לאל ג(ו)מר עלי".

דבר אחר אדם יש לו קרוב, אם הוא עשיר מודה בו, ואם הוא עני כופר בו, אבל הקדוש ברוך הוא ישראל נתונים במצרים בשעבוד ואמר "בני בכ(ו)רי ישראל". אדם יש לו קרוב, אם הוא עני עושה עצמו עיקר [ואותו טפלה, מהו] אומר, פלוני מתקרב לי. אבל הקדוש ברוך הוא כביכול עושה לישראל עיקר (אשר לו אמה קרובה) [אשר לו גוי קרוב] אינו אומר, אלא אשר לו אלהים קרבים אליו, בנהג שבעולם אדם יש לו פטרון ברומי הוא מתקים עליו ברומי, שמא מתקים עליו בסוריא, מתקים עליו ביבשה, שמא מתקים עליו בים, והקדוש ברוך הוא בכל קראנו אליו.

מעשה בספינה אחת שהיתה כלה של נכרים והיה בתוכה יהודי אחד, הגיעו לנמל אחד, אמרו לאותו יהודי טל מעות ועלה לנמל וקנה לנו משם מאומה. אמר להם לא אכסנאי אני ואיני מכיר להיכן אלך. אמרו לו יש יהודי אכסנאי, בכל מקום שאתה הולך אלהיך עמך, הוי אשר לו אלהים קרבים אליו.

דבר אחר "ומי גוי גדול" וגו' את מוצא, כשאדם מתפלל מתפלל בלחישה בינו לבין המקום, למה, כי קרוב אני להם. אמרו לו בני קרח, אין אנו פורטין מעשינו אלא לפניך, שנאמר (תהלים מה, ב) "רחש לבי" וגו'. ראה כבוד שחלק הקדוש ברוך הוא לישראל יותר ממלאכי השרת, שהמלאכים כשהן מקלסין בקול גדול הן מקלסין, שנאמר (ישעיה ו, ג) "וקרא זה אל זה ואמר", מה כתיב בתריה, "וינעו אמות הספים מקול הקורא", ואף החיות מקלסות בקול גדול שנאמר (יחזקאל ג, יב) "ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול", למה, שהן רחוקים מן הקדוש ברוך הוא ואינן יודעין היכן הוא כבודו, שנאמר (שם) "ברוך כבוד ה' ממקומו", אבל ישראל עומדין ומתפללין ויודעין שהקדוש ברוך הוא עומד אצלן, שנאמר (תהלים קט, לא) "כי יעמד לימין אביון". אמר דוד "לא עשה כן לכל גוי" וגו'. בנהג שבעולם, אם נכנס לדין אינו יודע אם נוצח הוא אם אינו נוצח, וישראל יודעים דעת בוראם, בראש השנה באין ותוקעין בשופרות, ביום הכפורים הן הולכין יחפים ולובשים לבנים, שהוא מלבין כל עוונותיהם, אמר משה (להלן לג, כט) "אשריך ישראל מי כמוך", שהוא יודע דעת של אלוה.

מנין לגזר דין של צבור שאף על פי שנחתם שהוא מתקרע. שנאמר "כה' אלהינו בכל קראנו אליו". והכתיב "דרשו ה' בהמצאו" וגו'. ההוא ביחיד, [הכא בצבור. ביחיד אימת. אמר רבה בר אבוה] אלו בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.

"בכל קראנו אליו", בכל לשון שישראל קוראין להקדוש ברוך הוא עונה אותם. קראוהו אל שדי, (בראשית כח, ג) "ואל שדי יברך אתך", (שם לה, יא) "אני אל שדי פרה ורבה". קראו אותו אלהים, "ותעל שועתם אל האלהים", וענם, (שם, כד) "וישמע אלהים את נאקתם". קראו אותו ה', (להלן כו, ז) "ונצעק אל ה'", וענם בה', (שם) "וישמע ה' את ק(ו)לנו". קראו אותו ביה, "מן המצר קראתי יה". וענם ביה, (שם) "ענני במרחב יה".

**פסוק ט-י** "רק השמר לך", אמר ריש לקיש כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו, שנאמר "רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים", וכדרבי אבין אמר רבי אלעא כל מקום שנאמר "השמר", פן ואל אינו אלא לא תעשה. רבינא אמר עובר בשני לאוין, השמר ופן. רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשלשה לאוין, השמר לך ושמר נפשך ופן תשכח. יכול אפלו מחמת אנסו. תלמוד לומר "ופן יסורו מלבבך", במסירם מלבו הכתוב מדבר. רבי דוסתאי ברבי (יהודה) [ינאי] אומר יכול אפלו תקפה עליו [משנתו], תלמוד לומר "רק". רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרו תרויהו, (שמר נפשך פן תשכח) תורה נתנה בארבעים יום ונשמה נוצרה בארבעים יום, כל השומר את התורה נשמתו נשמרת וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו נשמרת. תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו, אמר לו כמדמה אתה שאם אתה מאבדה אסר אני נוטל ממך, נשמתך אני נוטל ממך.

המקלל אביו ואמו בכנוי חיב דברי רבי מאיר, וחכמים פוטרין. מאן חכמים. רבי מנחם בר יוסי, דאמר "בנקבו שם יומת", מה תלמוד לומר "שם", למד על המקלל אביו ואמו שאינו חיב עד שיקללם בשם. המקלל עצמו וחברו, בכלן עובר בלא תעשה. אמר רבי ינאי ודברי הכל. עצמו, דכתיב "רק השמר לך ושמר נפשך" וכדרבי אבין וכו' (כדלעיל), וחברו דכתיב (שם יט, יד) "לא תקלל חרש".

"והודעתם לבניך", אמר רבי יהושע בן לוי מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה, שנאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך", וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב, מה להלן בעלי קריין אסורין, אף כאן נמי בעלי קריין אסורין. דבר אחר המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו מקבלה מהר סיני, שנאמר "והודעתם לבניך" וסמיך ליה יום אשר עמדת וגו'.

אם אתה יכול לשלש את השמועה עד משה, שלשה. ואם לאו, או תפס ראשון ראשון, או אחרון אחרון, ומה טעם, והודעתם לבניך ולבני בניך וגו' יום אשר עמדת לפני ה', עד יום אשר עמדת לפני ה'.

**פסוק יא** "ותקרבון ותעמדון תחת ההר". (כתוב ברמז רפ"ג, ובפסוק ותקרבון אלי כלכם).

"וההר בער באש", אמרו, אבויה אביו של אלישע היה מגדולי ירושלים. וכשבא למול את בנו קרא לכל זקני ישראל ולרבי אליעזר ולרבי יהושע עמהן. כיון שאכלו ושתו שרון אלין אמרין אלפ"א ביתי"ן, ואלין אמרין מזמוריא. אמר להם רבי אלעזר לרבי יהושע הני עסוקין בדידהון, ואנן [לית אנן] עסוקין בדידן, מיד התחילו בתורה [ומן התורה] לנביאים, ומן הנביאים לכתובים, והיו דברים שמחים כנתינתן מהר סיני, והיתה האש מלהטת סביבותם. עלה אבויה אביו אצלן, אמר להם עליתם לשרף את הבית עלינו, אמרו חס ושלום, אלא שאנו עסוקים בתורה, ולא בתחלת נתינתה באש נתנה דכתיב "וההר בער באש" וגו'.

**פסוק יג** "ויגד לכם את בריתו", כיצד היו הלוחות כתובות. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, שנאמר "ויכתבם על שני לחות אבנים". ורבנן אמרין עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. שנאמר "ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים" וגו', עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. ורבי שמעון בן יוחאי אומר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, [שנאמר "ויכתבם על שני לחות"]. ורבי סימאי אומר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, שנאמר (שמות לב, טו) "מזה ומזה הם כתבים". חנניא בן אחי רבי יהושע אומר, בין דבור לדבור דקדוקיה של תורה, שנאמר "ממלאים בתרשיש", כימא רבא, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול כמה גלין קטנים, כך בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה.

**פסוק יט** "אשר חלק ה'", כתבו לתלמי המלך אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים (כתוב ברמז ג' וברמז רפ"ט).

**פסוק כ** **רמז תתכו** "ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל", כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל זהב מן הכור, כך הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים. וכשם שהצפור נתונה ביד הציד, אם מבקש מתה היא ואם מבקש חיה כך היו ישראל, שנאמר (שמות יד, ל) "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים", וכעבר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה והרועה נותן ידו ושומטה, כך (להלן פסוק לד) "הנסה אלהים (לבא) [לבוא] לקחת לו גוי מקרב גוי".

רבי עקיבא אומר ספיקלטורין של פרעה היו מחנקין את ישראל בקירות בתים לבנין, והיו צועקין מתוך הקירות והקדוש ברוך הוא שומע את נאקתם, שנאמר (שמות ב, כד) "וישמע אלהים את נאקתם", ועוד שהיו שורפין את בניהם בכור האש זבח לאלהיהם, שנאמר "ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים".

**פסוק כד** "כי ה' אלהיך אש אכלה הוא". כשבט ביד המלך. משל למה הדבר דומה למלך שנטל את הרצועה ותלאה בתוך ביתו ואמר להם לעבדיו ולבני ביתו בזה אני מלקה אתכם ומכה והורג אתכם, דב אורב אני משליט בכם, ארי אני משליט בכם, (כך) מלאך המות אני מביא עליכם, לכך נאמר "כי ה' אלהיך אש אכלה".

**פסוק כה-לא** **רמז תתכז** "כי תוליד בנים", שנו רבותינו חניכת אבות בגטין עד עשרה דורות. רבי שמעון בן אלעזר אומר עד שלשה דורות. אמר רב הונא מאי קרא, כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם אמר רבי יהושע בן לוי לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה שבעה בתי דינין אלילים, ירבעם בן נבט ובעשה בן אחיה ואחאב בן עמרי ויהוא בן נמשי ופקח בן רמליהו ומנחם בן גדי והושע בן אלה, שנאמר "אמללה ילדת השבעה" וגו', אמר רבי אמי מאי קרא, כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ.

אמר רבי לוי לא גלו ישראל עד שנעשו שבעה בתי אבות רשעים, ואלו הן בנים תרין, ובני בנים תרין, ונושנתם, והשחתם, ועשיתם, הרי שבעה.

יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שיודע מה היה ומה עתיד להיות, דכתיב (ישעיה מו, י) "מגיד מראשית אחרית". בפרשה זו הראה משה לישראל אם חטאו היאך הן עתידין לגלות והיאך הן עושין תשובה והיאך הן נגאלין. היאך הן חוטאין, דכתיב "ועשיתם הרע", ואחר כך והפיץ ה' אתכם בעמים, ואחר כך (פסוק ל) בצר לך, [מהו בצר לך]. כל צרה שהיא של יחיד, צרה, וכל צרה שהיא של רבים אינה צרה. דבר אחר כל צרה שישראל ואמות העולם שתפין בה אינה צרה, של ישראל לעצמן, צרה, כגון צרתן בשושן.

אמר רבי אליעזר, כשנגאלו ממצרים, מתוך חמשה דברים נגאלו, XאY מתוך צרה, (שמות ב, כג) "ויאנחו בני ישראל, וגו', XבY מתוך תשובה, "ותעל שועתם", XגY מתוך זכות אבות, (שם, כד) "ויזכר אלהים", XדY מתוך רחמים, (שם כה) "וירא אלהים את בני ישראל", XהY מתוך הקץ, (שם) "וידע אלהים". אף לעתיד לבוא [אין נגאלין אלא מתוך חמשה דברים הללו], XאY מתוך צרה, בצר לך, XבY מתוך תשובה, ושבת עד ה' אלהיך, XגY מתוך רחמים, כי אל רחום ה' אלהיך, XדY מתוך זכות אבות, ולא ישכח את ברית אבתיך, XהY באחרית הימים, הרי מתוך הקץ. ודוד מפרש אותם, "וירא בצר להם", הרי מתוך צרה, (שם) "בשמעו את רנתם", הרי מתוך תשובה, "ויזכר להם בריתו", הרי מתוך זכות אבות, (שם, מו) "ויתן אתם לרחמים", הרי מתוך רחמים, (שם, מז) "וקבצנו (והצילנו) מן הגוים", הרי מתוך הקץ.

"כי אל רחום ה' אלהיך", כל מקום שיש תקף אין רחמים, אבל הקדוש ברוך הוא תקיף ורחום.

**פסוק לב** "כי שאל נא לימים ראשנים", תנן התם, אין דורשין במעשה (מרכבה) [בראשית] בשנים. מנא הני מלי. דתנו רבנן "כי שאל נא לימים ראשנים", אחד שואל ואין שנים שואלין. יכול ישאל אדם קדם שנברא העולם. תלמוד לומר "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". יכול לא ישאל מששת ימי בראשית. תלמוד לומר "לימים ראשנים אשר היו לפניך". אי לימים יכול ישאל מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור. תלמוד לומר "ולמקצה השמים" וגו', למקצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. השתא דנפקא לן ממקצה השמים ועד קצה השמים, למן היום אשר ברא אלהים למה לי. מבעי ליה לכדרבי אליעזר, דאמר רבי אליעזר אדם הראשון היה מן הארץ לרקיע שנאמר "למן היום אשר ברא אלהים אדם" וגו' ולמקצה השמים, וכיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומעטו והעמידו על מאה אמה, שנאמר "אחור וקדם צרתני ותשת עלי (כפך) [כפכה"]. קשו קראי אהדדי. אידי ואידי חד שעורא הוא, כמו שמן הארץ עד לרקיע כך מסוף העולם ועד סופו מדה אחת היא.

**פסוק לד** **רמז תתכח** "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי". משל למה הדבר דומה לגבור שהיה יורד למלחמה או לנצח או להנצח, לכך נאמר "ובמלחמה". מהו גוי מקרב גוי. כאדם שהוא שומט את העבר ממעי הבהמה, כך הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים, כענין שנאמר (ויקרא א, יג) "והקרב והכרעים". למדנו צער לנשמט, מנין אף לשומט. שנאמר (לעיל פסוק כ) "ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל", כאדם שהוא נוטל (האש) [הזהב] מתוך הכור שלא בצבת ולא בסמרטוטין.

רבי ברכיה בשם רבי יודן ברבי שמעון אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, (שמות יב, ב) "החדש הזה לכם", בחדש הזה חדוש גאלה יש לכם, וכן לעתיד לבוא, לשעבר לא גאלתי אמה אחת מתוך אמה ועכשיו אני גואל אמה (אחת מתוך שבעים אמות) [מתוך אמה], הדא הוא דכתיב "או הנסה אלהים". רבי יהושע ברבי נחמן בשם רבי יהודה בן פזי, גוי מקרב גוי, מלמד שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלי בלוריות ואלו מגדלי בלוריות. אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל ממצרים לעולם. אמר רבי שמואל בר נחמן אלולא שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא היו ישראל נגאלין ממצרים לעולם, ומה טעם, דכתיב "לכן אמר לבני ישראל אני ה'" וגו', ואין "לכן" אלא שבועה, שנאמר (ש"א ג, יא) "לכן נשבעתי לבית עלי". אמר רבי ברכיה, "גאלת בזרוע עמך", בטרוניא, אמר רבי יודן, מלבוא לקחת לו גוי מקרב גוי עד ובמוראים גדלים שבעים ושתים אותיות הן, ואם יאמר לך אדם שבעים וחמש הן אמר לו צא מהן גוי שני שאינו מן המנין. אמר רבי אבין בשמו גאלן, ששמו של הקדוש ברוך הוא שבעים ושתים אותיות.

**פסוק לה** "אין עוד מלבדו", אמר רבי חנינא אפלו כשפים. ההיא אתתא דהות קא מהדרא (למיפק) [למשקל] עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא. אמר לה שקילי, אין עוד מלבדו כתיב. והא אמר רבי יוחנן למה נקרא שמם כשפים, שמכחישים פמליא של מעלה. שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה. אמר רבי חנינא אין אדם נוקף (רגלו) [אצבעו] מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה, שנאמר (משלי כ, כד) "מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו".

**פסוק לו** "מן השמים השמיעך את קלו", (ברמז רפ"ד).

**פסוק לט** "אין עוד (מלבדו"), (כתוב ברמז רס"ט).

**פסוק מ-מד** **רמז תתכט** "אז יבדיל משה שלש ערים", אמר רבי תנחום ברבי חנילאי, מפני מה זכה ראובן להמנות בהצלה תחלה. מפני שפתח בהצלה תחלה, שנאמר (בראשית לז, כא) "וישמע ראובן ויצ(י)להו מידם" וגו'. דרש רבי שמלאי מאי דכתיב "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש", אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הזרח שמש לרוצחין. א(י)כא דאמרי אמר לו הזרחת שמש לרוצחין. תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר "מקלט" היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם, שנאמר "תכין לך הדרך", עשה הכנה לדרך. רב חמא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא, (תהלים כה, ח) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך", אם לחטאים יורה קל וחמר לצדיקים. דרש רבי סימאי [מאי דכתיב] (קהלת ה, ט) "אהב כסף לא ישבע כסף", זה משה רבינו, אף על פי שידע שלא היו קולטות עד שנבחרו שלש שבארץ כנען, אמר מצוה הבאה לידי אקימנה.

כל פרקמטיא שלו באז (כתוב ברמז קע"ד).

מה כתיב כאן (למען) [אשר] ייטב לך ולבניך אחריך, [ולמען תאריך ימים], אמרו ישראל רבונו של עולם זו היא אריכות ימים, אדם הורג נפש בשגגה וגואל הדם רודף אחריו והורגו וכלם מתים שלא בעונתם. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, חייך, יפה הם מדברים לך, לך והפרש להם ערי מקלט, שנאמר "אז יבדיל משה שלש ערים".

"מזרחה שמש", אמר לו הקדוש ברוך הוא הזרח שמש לרוצחים ונתת להם ערי מקלט שיגלו שם כשם שהשמש הזה מאיר לעולם. לנ(ו)ס שמה רוצח. משל למה הדבר דומה לחרש שהיה עושה איקונין של מלך ונשברה לתוך ידו, אמר המלך אלו לטובתו נשברה היה נהרג ועכשיו שלא לטובתו יטרד למטלון, כך (בראשית ט, ו) "שפך דם האדם באדם דמו ישפך", אבל מי שהורג נפש שלא בטובתו, גולה, שנאמר "ונס אל אחת [מן ] הערים האל וחי".

יתברך שמו, שכן שוקד היאך לזכות את בריותיו ועל כל העבירות נתן כפרה, על לשון הרע פעמונים שהיה כהן גדול לובש על שולי המעיל, יבוא קול ויכפר על הקול. רוצח, נס לערי מקלט אמר רבי לוי, מאן דאכיל קדרא ידע מה טעמא דתבשילא. כיון שאמר לו הפרש ערי מקלט, אמר לו משה למה, אמר לו אם יהא אדם הורג בשגגה יהא בורח לשם, אמר משה, שירה חיב אני לומר, שאף בי ארע הדבר הזה שהרגתי את המצרי, ויבדל משה אינו אומר, אלא אז יבדיל משה, ואין אז אלא שירה, שנאמר "אז ישיר משה".

"מזרחה שמש", בכל מקום רוח מזרחית קולטת אדם, (בראשית ג, כד) "ויגרש את האדם וישכן מקדם". קין, "וישב בארץ נוד קדמת עדן". רוצח, אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש.

"לנ(ו)ס שמה רוצח" (כתוב בסוף אלה מסעי בפסוק (במדבר לה, כה) "וישב בה עד מות הכהן הגדול).

שנו רבותינו ערים הללו אין עושין אותם לא (עירים) [טירין] קטנים ולא כרכים גדולים אלא עירות בינוניות, ואין מושיבין אותם אלא במקום [מים, ואם אין שם מים מביאין להם מים, ואין מושיבין אותן אלא במקום שוקים, ואין מושיבין אותן אלא במקום] אוכלוסין, נתמעטו אוכלוסיהן מוסיפין עליהן, נתמעטו דיוריהן מביאין להן כהנים לויים וישראלים, ואין מוכרים להם כלי זין כלי מצודה דברי רבי נחמיה, וחכמים מתירין. ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין בתוכן חבלים כדי שלא יהא רגל של גואל הדם מצויה שם. אמר רבי יצחק, מאי קרא, ונס אל אחת מן הערים האל וחי, עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא. תנא, תלמיד שגלה מגלים רבו עמו, שנאמר "ונס אל אחת מן הערים האל וחי", עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא. אמר רבי זירא, מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון. אמר רבי יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו. איני והאמר רבי יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטין, שנאמר "את בצר במדבר" וכתיב בתריה "וזאת התורה". לא קשיא, הא בעדנא דעסיק בהו הא בעדנא דלא עסיק בהו. אבעית אימא מאי קולטין, ממלאך המות, כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב ולא הוה קא יכיל שליח [דמלאך המות] למקרב לגביה, דלא הוה פסיק פומיה מגרסא, סליק ויתיב אארזא דבי רב, פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא, הארתה לעולמך כשם שהשמש מאיר בשעה שהפרשת ערי מקלט שהיא כפרה לרוצח, שנאמר "מזרחה שמש לנ(ו)ס שמה רוצח". אמר לו, ואם יחרבו הערים האלה, להיכן בורחין. אמר לו, יברחו לתורה, מה כתיב בענין הזה. וזאת התורה, יברח לתורה, שכל מי שחושש באחד מאבריו התורה מרפאתו, שנאמר (משלי ג, ח) "רפאות (תהא) [תהי] לשריך", אלו הצדיקים. אבל רשעים אין להם מנוס, שנאמר "ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם". אבל הצדיקים, הקדוש ברוך הוא הוא מנוסם, שנאמר (ש"ב כב, ג) "אלהי צורי אחסה בו" וגו', וכן הוא אומר (ירמיה טז, יט) "ה' עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה".

דאמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב "וזאת התורה אשר שם משה", זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המות, הינו דאמר רבא מאן דזכה סמא דחיי, ומאן דלא זכה סמא דמותא.

**פסוק מו** "בעבר הירדן בגיא" וגו', מה תלמוד לומר "בית פעור". ללמדך שאפלו ישראל בגמא התחתונה נתונים, הקדוש ברוך הוא עושה להם מלחמתן, כתוב אחד אומר ישראל הכום, שנאמר (במדבר כא, כד) "ויכהו ישראל", וכתוב אחד אומר משה הכם, שנאמר "אחרי הכתו", וכתוב אחד אומר משה ובני ישראל הכום, ומי הכם, הוי אומר הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קלו, יז) "למכה מלכים גדלים", ללמדך שהיינו בגומא התחתונה והוא עומד לנו, שנאמר "שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו".