# פרק ה'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/devarim/vaetchanan/perek-5/

**פסוק א** תניא רבי יוסי אומר, כל האומר אין לו תורה אין לו תורה. פשיטא, אלא כל האומר אין לו אלא תורה אפלו תורה אין לו. מאי טעמא. אמר קרא ולמדתם (ועשיתם) [לעשתם], כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, וכל שאינו בעשיה אינו בלמידה, ואבעית אימא כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה, לא צריכא כגון דמגמר לאחריני ואזלי ועבדי, מהו דתימא אית ליה אגרא לדידיה קא משמע לן.

**פסוק ד** **רמז תתל** "פנים בפנים דבר ה' עמכם", תנא רבי חנינא בר פפא אומר פנים תרי, בפנים תרי, הא ארבעה אפין, פנים של אימה למקרא, פנים בינוניות למשנה, פנים שוחקות לתלמוד, פנים מסבירות לאגדה. דבר אחר "פנים בפנים". בנהג שבעולם יש לך רב רוצה ללמד ותלמיד שאינו רוצה ללמד, תלמיד רוצה ללמד והרב אינו רוצה ללמדו, ברם הכא הרב רוצה ללמד ותלמיד רוצה ללמד מקרא משנה תלמוד הלכה ואגדה.

**פסוק ו-יח** "אנכי" (כתוב ברמז א', וכל הפרשה כלה בדברות ראשונות).

"אנכי ה' אלהיך", ברוך המקום שבחר בהן בישראל מכל באי העולם ומכל מעשי ידיו וקנה אותם קנין גמור [וקרא אותם] בנים ועבדים לשמו, הרבה פעמים שהוא מדבר עמהם (כשהוא) [כמו שהוא] מדבר עם הרבים, [ולפעמים הוא] מדבר עמהם [כמו שהוא מדבר עם היחיד, וכל כך למה, אלא בשביל] אהבה שאהב אותם ובשמחה ששמח בם, לפיכך חיב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי כמעשה אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו העולם הזה והעולם הבא וימות המשיח אלא בשביל מעשים טובים ותלמוד תורה, לפיכך חיב אדם לומר בשבילי נברא העולם, וכו' במה קונה אדם לאביו שבשמים, במעשים טובים ותלמוד תורה, והקדוש ברוך הוא מקנהו עולם הזה וימות המשיח והעולם הבא. קונה אדם לאביו שבשמים מתוך אהבה ומתוך אחוה ומתוך רעות ומתוך האמת ומתוך השלום ומתוך רבוי ישיבה ומתוך מעוט סחורה מתוך פלפול תורה ומתוך שמוש חכמים ומתוך פלפול התלמידים ומתוך שפל ברך ומתוך ענוה ומתוך לאו לאו ומתוך הן הן.

"אנכי ה' אלהיך", ברוך המקום וכו', אמר להם הקדוש ברוך הוא בני, אני הוא שהנחתי תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קדם שנברא העולם ובאתי ונדבקתי בכם, אני הוא שהנחתי שבעים לשון שבארץ ובאתי ונדבקתי בכם, אני הוא שהנחתי כל העולם כלו ובחרתי אתכם וקראתי אתכם בני ועבדי, אני שנאמר בי (ישעיה מג, י) "לפני לא נוצר אל", וקראתי אתכם (תהלים קכב, ח) "אחי ורעי", אני הוא שנאמר בי "אל צדיק ומושיע אין זולתי", והשויתי את שמכם לשמי הגדול ושמי הגדול לשמכם, אני הוא עד שלא נברא העולם ואני הוא משנברא העולם, אני הוא בעולם הזה ואני הוא בעולם הבא, (להלן לד, לט) "אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא".

דבר אחר "אנכי ה' אלהיך", מלמד שנסתכל הקדוש ברוך הוא בעולם כלו וצפה בעשרה בני אדם שבעטו בו, ואלו הן XאY מיכה, XבY ירבעם, XגY בן הישראלית, XדY מקושש, XהY אבשלום XוY ויואב XזY וזמרי XחY ועכן XטY ועדי נבות XיY ואחאב. אנכי בטל מיכה. לא יהיה לך בטל ירבעם לא תשא בטל בן הישראלית. זכור ושמור בטל מקושש. כבד בטל אבשלום. לא תרצח בטל יואב, לא תנאף בטל זמרי. לא תגנב בטל עכן, לא תענה בטלו עדי נבות. לא תחמד בטל אחאב.

דבר אחר "אנכי ה' אלהיך", קימתם אותו, (תהלים פד, ו) "אני אמרתי אלהים אתם". עברתם עליו, (שם, ז) "אכן כאדם תמותון". לא יהיה לך. קימתם אותו, "ופניתי אליכם". עברתם עליו, (שם, יז) "ונתתי פני בכם". לא תשא. קימתם אותו, "נשבע ה' בימינו" וגו'. עברתם עליו, (וחרה) (במדבר לב, י) ["ויחר] אף ה' ביום ההוא" זכור ושמור. קימתם אותו, (ישעיה נח, יד) "אז תתענג על ה'". עברתם עליו, "ואתכם אזרה בגוים". לא תנאף. קימתם אותו, (ירמיה לג, יב) "אז תשמח בתולה במחול". עברתם עליו, (הושע ד, יד) "לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה". לא תגנב. קימתם אותו, (להלן ז, טז) "ואכלתם את כל העמים". עברתם עליו "אכלני הממני נבוכדנאצר". לא תענה. קימתם אותו, (ישעיה מג, יב) "ואתם עדי נאם ה'". עברתם עליו, "מה אעידך מה אדמה לך". לא תחמד. קימתם אותו, (שמות לד, כד) "לא יחמד איש את ארצך בעל(ו)תך". עברתם עליו, (מיכה ב, ב) "וחמדו שדות וגזלו, ובתים" וגו'.

דבר אחר "אנכי" "ולא תשא". מה ענין זה לזה, אלא ללמדך שכל הרגיל בשבועת שוא ובשבועת שקר כאלו עובד עבודת אלילים ואינו עושה קורת רוח לפני מי שאמר והיה העולם ואינו מקבל עליו מלכות שמים שלמה. זכור ושמור. קימו חנניה מישאל ועזריה, שנאמר "לסריסים אשר ישמרו את שבתותי". זכור את יום השבת לקדשו. במה אתה מקדשו. במקרא במשנה, במאכל ובמשתה, בכסות נקיה. אף על פי שאמר רבי עקיבא עשה שבתך חל ואל תצטרך לבריות יקח אדם בשר [מעט, יין מעט] ואל ירבה בבשר ויין, שנאמר (משלי כג, כ) "אל- תהי בסבאי יין" וגו'. לא זכה אדם לתורה שיכנסו בתוך מעיו יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא תכנס לתוך מעיו, שנאמר (ישעיה מח, י) "צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עני, מה הכור הזה אפלו אתה נותן בו כל עצים שבעולם הרי הוא שורפן ומפסידן, כך גרונו של אדם אפלו אתה נותן לו כל אכילות שבעולם הוא מפסידן. שלשה קדשות הן, קדשת שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים כב, ד) "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", וקדשת שבת, שנאמר "ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם", וקדשתן של ישראל, שנאמר (ירמיה ב, ג) "קדש ישראל לה'" מכאן אמרו עתידים שניהם של אוכלי ישראל להיות לימות המשיח עשרים וארבע אמות. וחכמים אומרים שלשים. וכי מה נשתנו עשרים וארבע (מעשרים וחמשה) אלא (אמה) [אמרו] תשעה חדשים למעברת ועשרים וארבעה למיניקה, מה תינוק הזה שהוא יונק חלב משדי אמו כל אותן עשרים וארבעה חדש אפלו מתה אינו חושש לה כך אוכליהן של ישראל אפלו מתים אין חוששין להם.

דבר אחר "זכור את יום השבת". כבד את אביך. וכי מה ענין זה לזה, אלא ללמדך שכל מי שמכבד אביו ואמו אין חלול שבתות באות על ידיו, שנאמר "אשרי אנוש" וגו', אל תאמר "מחללו" אלא מחול לו. אל יאמר אדם, הואיל ואבי שבשמים הקדימני תחלה אעשה רצון אבי שבשמים ואניח כבוד אבי וכבוד אמי, כו'. כל המבקש ימים ושנים ועשר ונכסים וכבוד וחיים רבים לעולם הבא, יעשה רצון אביו שבשמים ויכבד אביו ואמו.

דבר אחר "כבד את אביך". קימו יצחק בשעה שהיה משלך לפני אביו כשה לטבח יובל. דבר אחר, קימו יוסף, שנאמר (בראשית לז, יג) "ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רעים בשכם".

דבר אחר "כבד את אביך" ולא תרצח. וכי מה ענין זה לזה, אלא ללמדך אם יש לו לאדם ואינו זן ומפרנס את אביו ואמו כאלו הוא רוצח לפני המקום, דבר אחר "כבד את אביך" ולא תנאף. ללמדך שאם יש לו לאדם ואינו מכבד אביו ואמו כאלו הוא נואף לפני המקום. דבר אחר "כבד" ו"לא תגנב". אם אינו עושה רצון אביו ואמו כאלו הוא גונב נפשות לפני המקום. דבר אחר "כבד" ו"לא תענה". כל שאינו מפרנס אביו ואמו כאלו הוא מעיד עדות שקר לפני המקום. המכבד אביו ואמו למה הדבר דומה למלך שבא אצלו בן אהובו, אמר לו, בני, מאין באת, אמר לו מבית אבי ואמי, אמר לו אביך ואמך מה הן עושין, אמר לו נפטרו לשלום לבית עולמן, אמר לו, בני, ברוך אתה ותהא לך קורת רוח בעולם שנתת מנוחה לאביך ואמך, כו' עכשיו בוא ואראך גנזי שמים כו', מה דרכי שמים שהוא רחמן על הבריות אף אתם תהיו רחמנים לפרנס את הבריות ותאריכו שנים (זה לזה) בטובה.

"כאשר צוך ה' אלהיך" (כתוב ברמז רנ"ז).

"וכל בהמתך" (כתוב ברמז רפ"א).

תנו רבנן מקימין עבדים שאינן מולין, דברי רבי ישמעאל כו', הרי הוא אומר (שמות כג, יב) "וינפש בן אמתך והגר", בעבד ערל הכתוב מדבר, או אינו אלא בעבד מהול, כשהוא אומר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, הא עבד מהול אמור, הא מה אני מקים "וינפש בן אמתך" בעבד ערל הכתוב מדבר. "והגר". זה גר תושב. או אינו אלא גר צדק. כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך הרי גר צדק אמור, הא מה אני מקים "והגר", זה גר תושב.

"ולמען ייטב לך", שאל רבי חנינא את רבי חיא בר אבא, מפני מה בדברות ראשונות לא נאמר בהן "טוב", ובדברות אחרונות נאמר בהן "טוב". אמר לו עד שאתה שואלני [למה נאמר בהן "טוב", ש(ו)אלני אם נאמר בהן טוב] שאיני יודע אם נאמר בהן ואם לאו, כלך לך אצל רבי תנחום בן חנילאי שהיה רגיל אצל רבי יהושע בן לוי שהוא בקי באגדה. אזל לגביה, אמר ליה ממנו לא שמעתי, אלא כך אמר לי רבי שמואל בן נחום (אחיו) [אחי אמו] של רב אחא בר חנינא הואיל וסופן להשתבר [וכי סופן להשתבר] מאי הוי. אמר רב אשי, חס ושלום פסקה טובה מישראל. אמר רבי יהושע בן לוי, הרואה טי"ת בחלום סימן יפה לו. מאי טעמא. אילימא משום דכתיב "טוב", אימא "טבעו בארץ שעריה", אלא הואיל ופתח בו הכתוב תחלה לטובה, מן בראשית עד (בראשית א, ד) "וירא אלהים את האור כי טוב" לא כתיב ביה טי"ת.

רבי שמעון בן טרפון אומר אזהרה לעוקב אחר נואף מנין, תלמוד לומר "לא תנאף" לא תנאיף. (כל הפרשה כתובה לעיל בפרשת יתרו).

**פסוק יט** "קול גדול ולא יסף" (כתוב בפסוק (במדבר ז, פט) "ובבא משה אל אהל מועד").

**פסוק כ** **רמז תתלא** "ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך", ולמה השמיע הקדוש ברוך הוא את קולו מתוך החשך ולא מתוך האור. משל למה הדבר דומה למלך שהיה משיא את בנו ותלה בחפת בנו מסכות שחורות, אמר להן יודע אני שאין בני ממתין עם אשתו אלא ארבעים יום, שלא תאמרו למחר המלך לא היה אסטרולוגוס ולא היה יודע מה שיארע לבנו כך, המלך זה הקדוש ברוך הוא, הבן אלו ישראל והכלה זו תורה, והיה הקדוש ברוך הוא יודע שאין ישראל ממתינין בדברות אלא ארבעים יום, לפיכך השמיע קולו מתוך החשך. רבי יהודה אומר, אדם מדבר עם חברו שומע רגש קולו אבל אינו רואה מאורו, וישראל שמעו (אותו ששמעו) קולו של הקדוש ברוך הוא וראו את הקול יוצא מפי הגבורה בברקים ורעמים, שנאמר (שמות כ, טו) "וכל העם ראים את הקולת". רבי פינחס אומר, כל אותו הדור ששמעו קולו של הקדוש ברוך הוא לא שלט בהם כל מין כנים ובמותם לא שלטה בהם רמה, אשריהם בעולם הזה ולעולם הבא, ועליהם הכתוב אומר "אשרי העם שככה לו".

**פסוק כג** "כי מי כל בשר", אלו היו אמות העולם יודעין מה אהל מועד יפה להם היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות, אתה מוצא עד שלא הוקם המשכן היו אמות העולם שומעין את קול הדבור ונתרזין מתוך פניקטיהון, שנאמר "כי מי כל בשר אשר שמע" וגו', אתה שומע וחיה ואמות העולם שומעין ומתין.

**פסוק כו** "מי יתן והיה לבבם זה להם", שני פעמים כתוב בספר תהלים "מי יתן מציון", אחד בספר ראשון, ואחד בספר שני. ולמה כתוב. אמר רבי לוי הרב אמר כתוב אחד והתלמיד כתוב אחד, הרב אמר מי יתן והיה לבבם זה להם והתלמיד אמר (במדבר יא, כט) "ומי יתן (את) כל- עם ה' נביאם", ולא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקימין בעולם הזה, אבל לעולם הבא מתקימין שניהן, דברי הרב מנין, שנאמר "ונתתי לכם לב חדש", ודברי תלמיד מנין, שנאמר (יואל ג, א) "אשפוך את רוחי על כל בשר".

**פסוק כז** "לך אמר להם" וגו' (כתוב ברמז רע"ח).

אמר רב יוסף, כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, דכתיב "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם", ואומר (שמות יט, יג) "במשוך היובל המה יעלו", מאי ואומר הכי קאמר, מכדי כתיב ("ו)היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל- אשה", לך אמר להם למה לי, שמע מניה (הוי) [כל] דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו.

תנן התם הקורא את המגלה עומד ויושב יצא. תנא מה שאין כן בתורה, דאמר קרא ואתה פה עמד עמדי. אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כביכול, אפלו הקדוש ברוך הוא מעמד. אמר רבי (יהודה אמר רב) [אבוה], מנין לרב שלא ישב על גבי המטה וישנה לתלמידיו על גבי קרקע, שנאמר "ואתה פה עמד עמדי". תניא מימות משה עד רבן גמליאל הזקן לא היו לומדין תורה אלא מעמד, משמת רבן גמליאל ירד חלי לעולם והיו לומדין מישב, והינו דתנן משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה.

**רמז תתלב** כתוב אחד אומר (להלן ט, ט) "ואשב בהר ארבעים יום", וכתוב אחד אומר (להלן י, י) "ואנכי עמדתי בהר", אמר רב, עומד ולומד יושב ושונה. רבי חנינא אמר לא עומד ולא יושב אלא שוחה אמר רבי יוחנן אין ישיבה אלא לשון עכבה, שנאמר (לעיל א, ו) "ותשבו בקדש ימים רבים". רבא אמר, רכות מעמד, קשות מישב.

רבי יהודה בן בתירא אומר, "פה אל פה אדבר בו", פה אל פה אמרתי לו פרש מן האשה, שנאמר "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" ואתה פה עמד עמדי.